אביר הרועים ולוחמות בצריח

טוב שלום לכולם. קודם כל אני מאוד מתרגש מהאכסניה פה. לא בכל שנה אני נמצא והישיבה שלנו נמצאת אבל בפעמים שהייתי זה מאוד מרשים שמתכנסים הרבה מאוד צורבים. צורבא מרבנן, צורבים. צורבא מרבנן תלמיד חכם צעיר, הרבה מאוד אנשים צעירים ותלמידי חכמים, באמת זה מרשים מאוד. וגם מרשים שאתם באים לשיעור שלי כי אני היחיד בתוכנייה שאין לו נושא לשיעור. יש נושא לשיעור הזה? מה הנושא? לא היה כתוב נושא, רק עכשיו כתבו נושא כי באמת אני נתתי איזה נושא במהדורה קמא של השיעורים היה צריך להיות בפסח, כן זה היה צריך להיות בבין הזמנים של פסח, אז היה משהו שקשור לפסח, ואז הייתי צריך לשנות. כולם... אז מה הנושא של השיעור? מה כתוב? הבירה רואים ונשים בצריח? ובמה? ונשים בצריח? ונשים בצריח. אז מה הנושא? אז מה אז מה התכוון המשורר בשירה הזאת? הבירה רואים ונשים בצריח. לא רציתי לכתוב ממש כמו בשיר בנות בצריח, אבל אם לא הבנתם אנחנו לא רוצים בנות בצריח. אנחנו רוצים... אנחנו עסוקים בזה ויש אולי קשר בין הסוגיה הזאת לדברים שנדבר וכמובן כל אחד יעשה את מה שהוא מבין על דעת הקורא בלבד. אנחנו יוצאים מתוך חג השבועות, אנחנו עדיין בימים שאנחנו לא אומרים תחנון, היום עוד לא אומרים תחנון, מחר כבר כנראה נגיד תחנון כן? ואנחנו ימי השלמה מה שנקרא. אז אנחנו עדיין ככה צמודים למתן תורה. ובתוך עולם של תורה יש לפעמים גם יצירות של מוטציות. יש גם יצירות כאלה שהם לא הדרך שהתורה מגדלת אלא זה יכול להיות סם חיים התורה, ושמתם נכון ככה גמרא בקידושין דורשת שמתם שיהיה סם חיים ויכול להיות גם סם המוות התורה. יש מוטציות ואנחנו ככה נדבר קצת על העניין הזה. הרב כותב בפסקה באורות התורה הוא כותב: מגדל הפורח באוויר המקור הראשון שלכם בדף יש הרבה מקורות נראה מה נספיק. מגדל הפורח באוויר אף שאפשר להנהיגו ברוב האוויר אבל קשה להתוות לו חילוקי דרכים בדיוק הגון. כן במלאכי השכל הגבוהים בטעמי תורה צריך גבורה יתירה להתוות להם אורחות פרטיות כאשר החכמה האנושית תתאמץ גם כן להתוות דרכים מדויקים במערכת האוויר. טוב הדברים של הרב כמובן צריכים לימוד ולא זה הזמן, לא נלמד אותם. אבל הרב מסיים את הפסקה הזאת שהתחילה במגדל הפורח באוויר: גדולה היא מעלת דואג ואחיתופל בדרישת התורה שהעמידו בעיות במגדל הפורח באוויר אף על פי שלא באו לידי מסקנה מכל מקום הספק הוא התחלה לפתרונים. הרב דווקא מעלה על נס את שני האנשים האלה, את דואג ואחיתופל, מעלה את שניהם על נס כאנשים שהם סקרנים שיש להם צד של סקרנות. עכשיו עמדתי פה בחוץ ניגש אליי איזה ר"מ בישיבת ישיבה בבית שמש, ישיבה לאמריקאים אני לא זוכר איך היא נקראת לב מה משהו כזה, לב התורה. והוא אמר לי הרב פלטיאל קוראים לו, אז הוא אמר לי אני תלמיד של רב דב פוקס. רב דב פוקס היה דמות מיתולוגית בנתיב מאיר ואחר כך בעוד מקומות היה איש מיוחד מאוד. ואני שמעתי ממנו פעם שהוא הוציא ספר של התלמידים שלו רק עם השאלות. הוא תמיד היה אומר שלשאול שאלה זה כבר עושה את הלימוד. שאדם שואל שאלה אז זה מראה הרבה דברים, זה מראה על סקרנות, זה מראה על התענינות, זה מראה על יכולת לשאול שאלה. הוא הוציא חוברת רק עם שאלות שנשאל מהתלמידים, בלי תשובות. אז דואג ואחיתופל אומר הרב יש פה מעלה גדולה של דואג ואחיתופל שהעמידו, הגמרא אומרת שלוש מאות בעיי באוויר הגמרא אומרת ארבע מאות בעיות במגדל הפורח באוויר ולא איפשט להו חד. אז יש פה דווקא הרב מתחיל פה מהנקודה של החיוב שבדברים של הרב הם בנויים על הגמרא בסנהדרין שלפניכם, מקור שתיים. אמר רבי יצחק מאי דכתיב איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים, איה סופר כל אותיות שבתורה, איה שוקל ששוקל כל קלים וחמורים שבתורה, איה סופר את המגדלים שהיה סופר שלוש מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח. אמר רבא ארבע מאה בעיי באו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באוויר ולא איפשט להו חד. אז היה שהם שאלו... שאלו ארבע מאות בעיות במגדל הפורח באוויר, ושום דבר לא איפשט להם. אבל זה גם מדרגה, זה גם מדרגה. תכף נדבר על הצד ההפוך שלהם של דואג ואחיתופל, לא נדבר היום על דואג, פעם אחרת, אבל לא נדבר היום על אחיתופל, נדבר רק על דואג. אבל הם היה להם ארבע מאות בעיות ולא איפשט להו אפילו חד. אבל זה גם איזושהי מדרגה שהם שאלו ארבע מאות בעיות. ארבע מאות בעיות במגדל הפורח באוויר, אז אפשר לדרוש את זה לחיוב, אבל אולי זה גם נדרש, יש פה גם איזושהי נקודה של ביקורת אולי. בסוף לא איפשט להו חד. אבל בעיקר אני רוצה לשאול מהו מגדל הפורח באוויר. נדמה לי שרש"י מביא שלושה פירושים שם במגדל הפורח באוויר. שלושה פירושים שונים. רש"י אומר שמה טומאה בטומאה במגדל בטומאה, מגדל שמנותק. רש"י אומר ספינה משהו שהיא משייטת, ורש"י אומר במשהו בסתרי תורה, מגדל הפורח. אולי אפשר גם להגיד שדואג, התורה שלו, שהוא כנראה עוסק בתורה וכנראה שהוא לומד תורה, אבל כמו שאמרתי, לדעתי זאת מוטציה של בית המדרש. אולי אפשר להגיד שדואג, התורה שלו היא מגדל הפורח באוויר במובן הזה שהיא באוויר. שהיא אולי בעיות. בעיות זה צד ככה פילוסופי, אבל בסופו של דבר התורה הזאת היא לא כאן, היא לא בחיים. ארבע מאות בעיי באו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באוויר. אני אומר, הראשונים פירשו, גם יש שם גם תוספות אני חושב, אבל אולי הם השאירו לנו מקום להגיד גם כן, שאולי הביטוי מגדל הפורח באוויר הוא באמת כמשמעו. אתם יודעים יש לפעמים שלומדים מדרשות, יש לפעמים שלומדים, הדבר העיקרי זה כנס הסופרים, מה נעשה בלי זה? זה לא פה היה זה? היה פה? יש מדרש, דרש, ויש פשט. פשט זה לא מה שפשט זה אנחנו בישיבות שלנו לומדים רק פשט, כן? אנחנו לא לומדים פלפול, מה שהמהר"ל יוצא נגד הלימוד הפלפולי. אנחנו לומדים פשט, פשט בקצות, אבל פשט. זה פשט. זאת אומרת אנחנו מבינים את כל הלימוד שלנו שהוא נגיד לימוד שהוא מה שהיום מקובל זה פשט. אבל יש כמשמעו. כמשמעו זה באמת לפעמים כמו שאתה שומע ממש, זה אפילו לא פשט. כן? אני אומר מגדל הפורח באוויר באמת כמשמעו, אולי זה מה שחז"ל רצו להגיד פה? אולי ניתן להגיד כדבר הזה שהתורה של דואג האדומי, האדומי הוא היה יהודי, כן? האדומי זה לא מאדום, האדומי זה אולי גר במעלה אדומים, לא יודע, אבל משהו, כן, לא מעלה אדומים של היום, אבל משהו באזור, בשם המקום שממנו הוא בא. ודואג האדומי, התורה שלו פורחת באוויר. יש תורה אבל היא לא מחוברת. בסדר? אני חושב שאולי ניתן לסבול את הפשט הזה שאני התחלתי פה במקור של המפגש של דוד, שדוד בורח, אתם מכירים את ההפטרה של שבת מחר חודש, שדוד ויונתן עושים סימנים והם מבינים שהם צריכים להיפרד, שני האוהבים האלה, ודוד בורח, וכשהוא בורח הוא בורח לנוב. לנוב אל אחימלך הכהן. ושמה כל הסיפור, הוא מגיע ואנחנו נראה את זה קצת יותר תכף עוד פעם, נראה את זה יותר מזה, אבל תראו איתי פסוק ח: "ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה' ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול. ויאמר דוד לאחימלך ואין יש פה תחת ידך חנית או חרב כי גם חרבי וגם כלי לא לקחתי בידי כי היה דבר המלך נחוץ". אז דואג האדומי נמצא שם, והוא מקשיב לשיחה של דוד והכהן אחימלך, אבל הכתוב, הכתוב מכתיב עליו, מכתיב עליו תארים חשובים. מי הוא? מי הוא דואג האדומי? כתוב פה פסוק ח: "ואיש מעבדי שאול", הוא מעבדי שאול, "ונעצר לפני ה' והוא אביר הרועים אשר לשאול". זה תארים מרשימים מאוד. אומר פה רש"י: "נעצר לפני ה' - עוצר עצמו לפני אוהל מועד לעסוק בתורה. אביר הרועים - אב בית דין". זאת אומרת מדובר פה במישהו שהוא סמכות תורנית, הוא אב בית דין, הוא הפוסק, הוא מישהו שהוא מתנתק כנראה מהעולם, הוא נמצא שם יחד עם... עם אחימלך, כן, בבית השם, כן. נעצר לפני השם, זה ביטוי חיובי כמובן. אולי גם בו אפשר להוציא משהו שהוא כאילו, אולי תגידו אתם, אני לא רוצה יותר מדי לעשות דרשות ולדייק דיוקים, אבל אולי בהמשך של מגדל הפורח באוויר, אולי גם בנעצר לפני השם יש משהו פורח באוויר, נכון? אולי, אולי. אבל בכל אופן מדובר פה במישהו שהוא איש מאוד חשוב. אבל אנחנו יודעים את האמת מי הוא דואג האדומי. ודוד המלך בתהילים, בתהילים אומר את הדברים בצורה הכי חריפה, תהילים נ"ב, למנצח משכיל לדוד, בבוא דואג האדומי ויגד לשאול ויאמר לו בא דוד אל בית אחימלך, מה תתהלל ברעה גיבור. למרות שאתה מתהלל ברעה גיבור, חסד אל כל היום. הקדוש ברוך הוא ינצח, ככה מסבירים הפרשנים. הוות תחשוב לשונך כתער מלוטש עושה רמייה, הוות תחשוב לשונך כתער מלוטש עושה רמייה. יש דוד המלך משתמש בביטוי הזה כתער על דיבור, על לשון כמה וכמה פעמים בתהילים. הלשון של אדם יכולה להיות כמו סכין מלוטש, לפעמים קשה יותר מסכין מלוטש. זה כאב גדול מה שדוד פה כותב. אהבת רע מטוב, שקר מדבר צדק סלה. אהבת כל דברי בלע לשון מרמה. אז מה הסיפור פה של הדמות הזאת? מה דוד המלך כל כך פה יוצא בצורה כל כך חריפה נגד דואג? המלבי"ם פה דווקא בתהילים נותן לנו פה איזשהו מבט מסוים שהוא לא נמצא בסיפור של בספר שמואל שלפניכם במקור השלישי. דוד בא לאחימלך, בשמואל, אני חוזר לשמואל. ויאמר המלך ציווני דבר, ויאמר אלי איש אל ידע מאומה את הדבר אשר אני שולחך ואשר ציוויתיך, ואת הנערים יודעתי אל מקום פלוני אלמוני. זאת אומרת, הוא אומר לו, אני בא בשליחות דוד. זה ברור לגמרי שדואג האדומי שומע מדוד שאחימלך הוא תם וישר, כי דוד אמר לו במפורש שהוא בא בשליחות המלך והכהן לא יודע. ואז הוא שואל אותו מה יש תחת ידך חמישה לחם תנה בידי או הנמצא. דוד יודע שיש שמה לחם, חמישה לחם, יש עשרה, הוא יודע כנראה, הוא יודע מה הוא מבקש כנראה. תכף נצטרך להתבונן בזה. ויען הכהן את דוד ויאמר אין לחם חול, כי אם לחם קודש יש, אם נשמרו הנערים אך מאישה. וייתן לו הכהן קודש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני השם לשום לחם חום ביום הילקחו. והוא נותן לו מלחם לחם הפנים. ואז פסוק ח', אני דרך אגב לא הייתי כותב פסוק ח' במקום הזה. כולנו יודעים את סוף הסיפור. סוף הסיפור הוא ששאול יגיד אתם כולכם קשרתם עלי ואין גולה אוזני וכולם משתפים פעולה, הרי הוא שיצא ממעיי משתף פעולה איתו, יהונתן שכרת ברית איתו. ואז קופץ דואג ואומר, אני ראיתי את דוד שהוא בא והוא לקח את החרב של גוליית. אני אם הייתי צריך לכתוב את ספר שמואל, הייתי כותב שדוד מבקש ממנו לחם, ולאחר מכן דוד מבקש ממנו, ויאמר דוד לאחימלך ואין יש פה תחת ידך חנית או חרב כי גם חרבי וגם כליי לא לקחתי. ואז הייתי כותב שמאחורי הווילון היה שם דואג. התנ"ך הכניס את פסוק ח' בין הלחם הפנים לבין החרב. זאת אומרת, לא כתוב שדואג היה ושמע אחרי החרב. זה כתוב שהוא היה שם ושמע, ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני השם ושמו דואג האדומי אביר הרועים. זה היה מיד אחרי לחם הפנים ולא בסוף הבקשות של דוד, שמבחינת אני חושב ככה, פה אפשר לפתוח פרלמנט זה בסדר, אפשר תגידו מה שאתם רוצים, אבל אני כשאני קורא את הפסוקים נראה לי לומר שהייתי כותב את הפסוק הזה אחרי כל הבקשות של דוד, ובעיקר בעיקר אחרי הבקשה של החרב שהיא בסופו של דבר זה משהו מלחמתי, זה משהו שקשור למרידה, זה משהו שקשור לזה שהוא בעצם רוצה לצאת נגד המלכות, נגד שאול. אז בואו נקרא רק את המלבי"ם, מה המלבי"ם דייק בתהילים? המלבי"ם דייק בתהילים ואומר ככה, בא דוד אל בית אחימלך, כן, אומר דוד בבוא דואג האדומי ויגד לשאול ויאמר לו בא דוד אל בית אחימלך, אז זאת אומרת דוד מכניס... בזיקנותו, אני חושב, לא יודע בדיוק מתי דוד כתב את כל אחד מהמזמורים שלו, אבל כשדוד עושה את החשבון אחורה, אז הוא כותב "בבוא דואג האדומי ויגד לשאול ויאמר לו בא דוד אל בית אחימלך". חשוב לו להגיד את זה שבא דוד אל בית אחימלך. מלבי"ם: כבר ביארתי, אומר, שבזה היה תלוי עיקר המלשינות. כי באמת בא דוד אל בית השם לא בית אחימלך, ודואג שמע שדוד אמר שהולך בשליחות המלך ושהוא רעב ושאחזו בולמוס ושאלו באורים. דבר סתמי. ולא הודיע לכהן עיקר שאלתו. דוד לא אמר לו אפילו באומרו שהמלך ציווה להעלים הדבר ולא ביקש חרב גוליית רק חרב סתם ורק מפני שלא היה בידו חרב אחרת לקח חרב גוליית. מכל זה מבואר, אומר המלבי"ם, שהכהן עשה זאת בתום לבבו ובניקיון כפיו ורק דואג שינה הדברים ואמר בא דוד אל בית אחימלך שמשמע שבא לביתו. ועל זה לא אמר אל בית אחימלך הכהן. דוד לא אומר שדואג אמר, שם בפיו של דואג, שהוא בא אל בית דואג, בא אל בית אחימלך הכהן, כי הוא באמת רצה להדגיש שהוא בא לאיזשהו שיחת סתרים כזאת בביתו הפרטי של אחימלך. לכן הוא לא אמר בא דואג אל בית, ועל זה לא אמר אל בית אחימלך הכהן כי אמר שלא בא אליו מצד כהונתו רק מצד שהוא עמו בקושרים. ועל יסוד זה הוציא כל דיבתו שנדמה לשאול שבהיותו בביתו שלא בפני דואג גילה לו סתרו כי בורח הוא. גם שינה סדר הדברים ממה שהיה. ועל כן נתפסו הכוהנים להריגה. אתם יודעים, כשמישהו רוצה להגיד לשון הרע, לא לשון הרע רגיל. לשון הרע מושחז כמו שדוד המלך קורא לזה, כן? מושחז, כן? כמו סכין מושחזת. כתער שהמילים יכולות להיות כמו סכין. אז אם הוא יגיד דברים מאוד חמורים ואיומים, זה לא לשון הרע משובח. תדעו לכם. שאומרים, רוצים להגיד על מישהו דברים רעים ואומרים עליו דברים רעים ככה דוך על השולחן, זה לא נקרא דברים רעים. מדברי לשון הרע מקצוענים, אלה שהם כתער מושחז, הם יודעים להגיד דברים יפים, דברים טובים, דברים נכונים, לא לשקר. דואג לא שיקר. בא דוד אל בית אחימלך. זה נכון. בית השם של אחימלך, הבית הפרטי של אחימלך, אתה כבר תבין מה שתבין. והוא שם את הדברים כמו שהוא רוצה. והוא אומר, אומר, הוא אלוף העולם דואג. דואג אולמדן, הוא לא מדבר לשון הרע. הוא מדבר דברים טובים. הוא אומר אמת. רק יצא מזה בסוף זה. אם אתם לא מאמינים לי, אתם תאמינו לי עוד מעט. תכף תראו את הפסוקים, תכף תראו. אבל הכיוון הוא כבר פה. אומר המלבי"ם, זה הסיפור. מפה, מהשינוי הזה שהוא אומר שהוא בא כאילו לפגישה סודית בבית של הכוהן אחימלך והוא מוריד את המילה הכהן בגלל זה, וככה שאול מבין וזה מריץ את שאול וזה מביא את שאול שגם ככה רוח רעה עליו, וזה בסופו של דבר גורם את כל המהלך הזה של להרוג את נוב עיר הכוהנים. שמונים, שמונים כוהנים לבושי, לבושי אפוד, כן, נכון, ככה כתוב. חגורי אפוד בד. מה זה? חגורי אפוד בד. חגורי אפוד בד. כן, תכף נראה את הפסוקים. בואו תראו איתי, אמרתי שאני חושב שאני חושב שהפסוק שמספר שדואג היה שמה מאחורי הווילון והקשיב, בסדר הרגיל אני חושב הוא היה צריך לבוא בסוף כל הבקשות של דוד, ובעיקר בעיקר בעיקר בקשר לחרב בגלל ש, בגלל שזה הנושא, זה הנושא שכאילו ש... לא הבאתי את הפסוקים שדואג מדבר עם שאול. אבל רואים שם בפסוקים שדואג מדבר עם שאול רואים שזאת הנקודה. טוב, זה גם ברור שזאת הנקודה, החרב, הלחם הוא לא. ירושלמי אומר פה משהו שאני באמת לא הצלחתי כל כך להבין אותו. הירושלמי אומר ככה: דואג אדם גדול בתורה היה. באו ישראל ושאלו את דוד: לחם הפנים מהו שידחה השבת? אמר להם: סידורו דוחה השבת, לא לישתו ולא עריכתו דוחים השבת. והיה שם דואג ואמר מי הוא זה שבא להורות לפניי? אמרו לו דוד בן ישי. מיד הלך ונתן עצה לשאול מלך ישראל להמית את נוב עיר הכהנים. הדא הוא דכתיב: ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סובו והמיתו את כהני ה'. אז הירושלמי מכניס פה איזה סיפור שכאילו דוד, עכשיו הסיפור הזה כנראה היה בסיטואציה הזאת, דוד הגיע לבית אחימלך, הוא היה מאוד רעב. הוא הגיע מתי? באיזה יום? כנראה בשבת, לא? לחם הפנים מחליפים אותו כל שבת, נכון? נכון, לחם הפנים מחליפים אותו כל שבת. אסור שהמערכה תהיה פנויה, עומדים שני כהנים, שניים לוקחים, שניים שמים. לא? אתם מכירים את זה, את הסוגיה? הסוגיה הזאת לומדים כמה לומדים תורה, לא? לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, אז הגמרא אומרת, אם כמו לחם הפנים שצריך שיהיה תמיד, וצריך לימוד תורה תמיד, זה ה- רק הגמרא או החסידים מותר להם לעשות כאלה אסוציאציות. זה אסוציאציות של הגמרא הם מדהימות, כן? הם מדהימות. הסוגיה מתעסקת במלחמה, מתעסקת בלחם הפנים, והגמרא אומרת אה, מכאן לומדים כמה צריכים ללמוד תורה. כאילו לחם כל הזמן צריך, שניים כהנים שניים כהנים, אז ממילא אם כתוב על לימוד תורה תמיד אז זה סימן שזה אותו ה-, נכון? הגמרא שם מתלבטת בזה, יש שם מחלוקת רבי ישמעאל ורשב"י שהיא הפוכה מחלוקת רבי ישמעאל ורשב"י בברכות, דיברו על זה בל"ג בעומר מן הסתם. אבל הירושלמי אומר שיש פה סוגיה עם לחם הפנים. כאילו דואג דגדג לו לחם הפנים. מה מה באמת אני אומר לכם שאני כאילו מתלבט, עוד פעם, נחזור מהתחלה עוד הפעם. מדובר דוד הגיע לשם בשבת, זה ברור. בזמן שהחליפו את לחם הפנים, שהורידו את לחם הפנים מהמערכה, והיו אז אמורים לתת אותו לכהנים שאוכלים מלחם הפנים. ודוד אומר אני בולמוס, אני פיקוח נפש, זה הגמרא מבררת את זה, הגמרא אומרת שהוא אמר אני פיקוח נפש ואני צריך לאכול את הלחם. ואז הוא נתן לו הכהן את הלחם הזה. כנראה שם בסיטואציה הזאת, אז יש שמה שיח וסיג ששואלים אותו על הכנת לחם על הכנת לחם הפנים בכלל, האם לחם הפנים דוחה שבת או לא דוחה שבת? לחם פנים דוחה שבת או לא דוחה שבת? כאילו אולי דוד המלך מבקש לאכול מהלחם הפנים, מה אתה כהן? מה אתה? איך זה בקשה בלתי סבירה, כן? אז אולי שואלים אותו תגיד, אתה יודע מה זה לחם הפנים? לחם פנים זה דבר כזה כזה, אפילו הוא דוחה שבת. אומר להם דוד נכון, ההכנה שלו לא, רק העריכה שלו דוחה שבת. אבל יש שמה איזה דיון, ודואג שומע את הדיון הזה, וזה כואב לו. וחז"ל אומרים מזה הכל התחיל. מהסיפור הזה שהם שאלו אותו ומי זה פה מורה הלכה לחם הפנים? ואולי הוא אומר הוא שמבקש לאכול לחם הפנים? אחד משבט יהודה, שהוא ישראל, הוא מבקש לאכול לחם הפנים. אז הירושלמי פה שם את לחם הפנים בדומיננטיות. עכשיו אני אומר לכם שאני לא לגמרי יודע להגיד בדיוק הפשט פה בירושלמי, אבל אני יודע דבר אחד, שהירושלמי שם ת'פוקוס על לחם הפנים. שדואג מאז מה שהטריד אותו זה לחם הפנים. הטריד אותו מאז לחם הפנים שדוד ביקש לאכול אותו. יותר מהחרב שהוא ביקש חרב גוליית כי הוא באמת לא דאג לשלטון של שאול, הטריד אותו לחם הפנים. למה הטריד אותו כל כך לחם הפנים? עוד פעם את השאלה שירושלמי למה ירושלמי שם ת'שאלה הזאת בפיו אני לא פתרתי, אבל זה ברור גם מצורת הפסוקים נראה לי, וגם מזה שהירושלמי שם ת'פוקוס על העניין הזה שזה ישב אצלו עד אחר כך שבסופו של דבר הוא עמד לפני שאול והרג אותם זה בגלל הסיפור של לחם הפנים. מה הסיפור כל כך על לחם הפנים? אני אגיד, ואחרי זה נראה את זה בברלב"ג שהבאתי פה. דוד אומר לכהן תקשיב, אנחנו בסכנת חיים. אנחנו חייבים לאכול. אנחנו בורחים. אנחנו בקרב. אנשים של דוד ודוד הם במלחמה. מלחמה לצערנו הרב מפני שאול, אבל הם בורחים. ואנחנו צריכים פה לאכול כי זה סכנת חיים. אומר להם הכהן: ויען הכהן את דוד ויאמר אין לחם חול אל תחת ידי כי אם לחם קודש. אומר לו הכהן אבל אם נשמרו הכהנים, הגמרא אומרת שאמר לו דוד הלחם אחרי שכבר הורידו אותו מהשולחן, אחרי שזה כבר שבת, אז הקדושה שלו היא פחות. עכשיו שהוא רק מאכל כהנים אומנם, אבל הקדושה שלו היא פחות. וחוץ מזה שואל אותו הכהן אומר תראה, אם אתם באמת נשמרתם בטהרה גדולה, אז זה עוד יותר קל, ואפשר אולי להקל יותר. אומר לו נשמרו הנערים מאישה. ויען דוד את הכהן ויאמר לו כי אם אישה עצורה לנו כתמול שלשום בצאתי, ויהיו כלי הנערים קודש, והוא דרך חול, ואף כי היום יקדש בכלי. אז הפרשנים אומרים פה... שהוא דרך חול זה הלחם, ככה ביארו פה הפרשנים. לא הבאתי את כל הפרשנים, הפרשנים בדף לא הבאתי. הפרשנים אומרים, אומר לו תקשיב, הלחם אחרי שהוא כבר ירד מהשולחן והוא כבר אמור להיות בשביל הכהנים, אז הוא כבר יש בו צד שהוא פחות קודש יותר חול. אבל שימו לב איך הרלב"ג ביאר את זה. והוא דרך חול. בואו תראו את הרלב"ג. אומר פה הרלב"ג במקור שלפניכם: אם נשמרו הנערים אך מאשה. והנה יחס זה לנערים לכבוד דוד, ויחשוב שיהיה הרצון בזה שיהיו נשמרים מטומאת אישה וממה שידמה לזאת הטומאה. פרישות. במה מדובר? לוחמים, לוחמים בשדה הקרב, פרישות. כי אם אשה עצורה לנו. רצון לומר, הנה אישה הייתה נמנעת לנו מעת צאתנו, שהיה מאתמול שלשום לרוב זריזותנו לעשות מצוות המלך, והנה היו כלי הנערים ראויים לקודש כי טיהרנו עצמנו בצאתנו. הלאה, והוא דרך חול, הלחם עכשיו ככה פירשו הפרשנים הוא חול. אומר פה הרלב"ג, רצוני שכן דרך אוכלי חולין שתהיה מעלתם כמעלתי לאכול חולין בטהרה, רוצה לומר על טהרת הקודש, ואף כי היום שיהיה בכלינו נהיה נשמרים ונזהרים לאוכלו בטהרה. ויהיה הרצון בזה והוא הנכון, הנה אם הייתה עצורה כתמול שלשום לבוא אליה כצאתי, טיהרנו את עצמנו ויהיו כלי הנערים ראויים לקודש, והנה זה הוא דרכנו ומנהגנו גם באכילת חול, שנשתדל לאוכלם על טהרת הקודש. ובהיות העניין כאיך לא נהיה נזהרים לאכול בטהרת הקודש שיהיה בכלינו. אומר לו דוד המלך לכהן אחימלך, אתה שואל אותי אם אנחנו טהורים? אנחנו כשאנחנו במלחמה, כשאנחנו נרדפים, אנחנו מקפידים לאכול גם חולין בטהרה. אצלנו גם בעל קרי לא נוגע בלחם. אנחנו מתנהגים, והוא דרך חול, אנחנו גם בחול לא רק בלחם קודש. אנחנו הקדושה והטהרה שאנחנו נמצאים במחנה היא מעל ומעבר. אנחנו אומנם צריך פה ההיתר של פיקוח נפש, כי בלי זה אי אפשר לאכול לחם קודש, אבל אנחנו בטהרה. במחנה, אתם יודעים, במחנה כתוב ויתד תהיה לך על אזנך, מחנה ישראל צריך להיות טהור, צריך להיות קדוש. אומר לו דוד המלך, אנחנו הנערים הלוחמים שלנו הם אוכלים חולין בטהרה. זה מאוד קשה למגדל הפורח באוויר לשמוע את זה. הוא לא מבין את החיבורים האלה המגדל הפורח באוויר. זה זה מדגדג אותו. זה קשה לו, ההסבר של דוד קשה לו. הוא לא יכול לאכול את הדמויות האלה. הוא לא יכול לאכול את הדמות הזאת של דוד המלך. אז כשחז"ל אני אומר הפסוקים כשרואים שהנוכחות של דואג בפסוק היא שם, היא על הלחם, כי זאת הנקודה. והירושלמי שם את הפוקוס על הנקודה הזאת כי זאת הנקודה. כי זה באמת משהו שכמו שאמרתי מגדל הפורח באוויר, מי שהגמרא אומרת עליו שכל תורתו מן הפה ולחוץ, הוא למדן, הוא למדן! זה רש"י אמר לנו, הוא אב בית דין. התורה אומרת את זה, הוא נעצר לפני ה', הוא חי כל החיים שלו באוהל מועד, הוא נשאר שם אצל הכהנים הוא חי, הוא מסתובב שמה בקדושה, אבל משהו חסר בחזרה לחיים, ביציאה לחיים. אמרתי אולי גם נעצר לפני ה' יש אולי אפשר להבין פה ביטוי של גם ביקורת יחד עם הגודל שבזה. טוב, אני הולך למפגש הראשון. למפגש הראשון של דואג ודואג ודוד. ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אותו בקרב אחיו. אתם רואים לא לא מוספרו פה לא כי לא מוספרו, לא מוספרו. אני לא ספרתי. לא ספרתי את המקורות. אבל אתם בסדר, אתם איתי, הראינו את הרלב"ג בדף השני. שמואל א' פרק ט"ז. ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אותו בקרב אחיו ותצלח רוח אדוני אל דוד מהיום ההוא ומעלה, ויקם שמואל וילך רמתה. טוב, אנחנו עכשיו לא לומדים ספר שמואל, היה מקום רק הפסוק הזה אפשר לתת שיעור שלם. פסוק הזה רוח השם שורה על דוד, באותו רגע רוח השם מבעתת את שאול. ומה עושה הנביא? משאיר להם לריב. כן? זה מאוד חשוב. ויקם שמואל וילך רמתה. זה מאוד חשוב. הרבה פעמים אנחנו שואלים את עצמנו מה ריבונו של עולם, למה צריך ככה? למה אי אפשר? כנראה יש ככה, אי אפשר אחרת. שמואל עושה את המעשה הזה, המעשה הזה משנה, משנה את כל עם ישראל, משנה את כל עם ישראל. מאותו רגע מתחיל פה התגוששות בין גושים. גושים בעם ישראל שהיא הרת אסון. חוזרת מחלוקת יוסף ואחיו. ושמואל מאפשר את זה. בסדר? אני לא זה לא הזמן בשביל זה, אבל אני אומר המילים האלה ויקם שמואל וילך הרמתה, שכתוב מביא אותם ככה בצורה כזאתי מהשרוול כאילו כלום, הם מילים מאוד מאוד משמעותיות. ורוח השם סרה מעם שאול ובעתתו רוח רעה מאת השם. ויאמרו עבדי שאול אליו הנה נא רוח אלוהים רעה מבעתך. יאמר נא אדוננו עבדיך לפניך יבקשו איש יודע מנגן בכינור והיה בהיות עליך רוח אלוהים רעה וניגן בידו וטוב לך. ויאמר שאול אל עבדיו ראו נא לי איש מטיב לנגן והביאותם אלי. טוב, זה חוזר פעמיים הקריטריון, זה לא פשוט, צריכים למצוא פה מה שאתם קוראים להקה. לא יודע, כשאני הייתי בחור ישיבה קראו לזה תזמורת, היום קוראים לזה להקה. צריך למצוא כליזמר. השם ישמור חתונה במשפחה עוד כמה, אז יש, מחפשים כליזמר לנגן. מה צריך כליזמר? מה זה חשוב? מה הוא חשוב? שהוא יודע לנגן לא? שהוא יודע לנגן אולי גם לקפוץ. בסדר, גם לנגן וגם לקפוץ. זה פחות או יותר מה שצריך לא? זה כליזמר. כתוב, כתוב מה צריך. כתוב שיאמרו נא ויבקשו איש יודע מנגן. איזה כלי? כינור. הם רצו כינור. למה כינור? כינור זה כלי יהודי מסורתי, זה ככה זה כינור. רוצים כינור. בסדר. ויאמר שאול אל עבדיו ראו נא לי איש מטיב לנגן והביאותם אלי. לא חשוב לי כינור לא כינור, איש יודע לנגן. ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגיבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר והשם עמו. ויען אחד מהנערים, אומרת פה הגמרא למטה בסנהדרין: אמר רב יהודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע. אחד מהנערים המיוחד שבנערים, האב בית דין שבנערים, המיוחד שקוראים לו דואג האדומי. הוא אומר וכל הפסוק הזה, אומרת הגמרא, נאמר בלשון הרע. אתם זוכרים מה אמרתי לכם? נתתי לכם תדרוך פה מדויק איך להגיד לשון הרע איכותי, נכון? תראו. אמר יהודה כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע. יודע נגן שיודע לישאל, גיבור שיודע להשיב, איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, נבון דבר שמבין דבר מתוך דבר, איש תואר שמראה פנים בהלכה והשם עמו שהלכה כמותו בכל מקום. מנלן דדואג הוה? אמרת מה כתיב הכא ויען אחד מהנערים מיוחד שבנערים וכתיב התם ואיש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני השם ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול. אז המיוחד שבנערים זה כנראה אביר הרועים אשר לשאול. אז זה אומר דואג. מה הוא אומר? איזה קומפלימנטים, איזה דברים יפים. מישהו יכול לתפוס את דואג שהוא לא בסדר? אחד בעולם לא יוציא את דואג לא בסדר. דואג הוא גלאט גלאט. מה הוא אמר? רק דברים טובים, נפלא מאוד. ראיתי בן לישי, אין לו שם בכלל. אין לו שם הוא לא חשוב. בן לישי בית הלחמי. יודע נגן וגיבור חיל ואיש מלחמה. זה מטריד עכשיו. ונבון דבר ואיש תואר והשם עמו. נגמרו הקומפלימנטים. מה עוד אפשר להגיד? תראו איזה פסוק ארוך. הכל טוב, הכל רק מילים טובות, מתק שפתיים, דואג האדומי, אין כאלה צדיקים בעולם. אומרים חז"ל הכל בלשון הרע. הוא יודע שדואג האדומי כמו בעלי לשון הרע המקצוענים, אתם יודעים זה לא מתחיל מהפה, לשון הרע לא מתחיל מהפה, מתחיל ממה? מהאוזניים. צריך להיות אחד ששומע, שיודע איפה להקשיב. הוא שם תקוע מאחורי הוילון אצל אחימלך. כנראה דואג שם כששמואל הולך שהקדוש ברוך הוא אומר לו ראיתי בן לישי בית הלחמי ראיתי בבניו לי מלך. שמואל לא רוצה ללכת, שמואל מאוד אוהב את שאול. עוד שיעור. אבל שמואל מאוד מאוד אוהב את שאול עד יום מותו, אבל הוא מושח אותו בקרב אחיו. כולם רוצים להסתיר אותו, נכון? אבא שלו רוצה להסתיר, אחים רוצים להסתיר, זה לא עכשיו, אבל בסופו של דבר הקדוש ברוך הוא אומר לו, אומר לשמואל לא יעזור, אתה צריך שמה למצוא בן, שמה אחד הבנים של ישי. ואז הוא מושח אותו למלך. מי יודע שדוד נמשח למלך? שבעת אחיו, אבא ישי, שמואל, הגענו לתשע. מי משלים את המניין? דואג האדומי. איך הוא יודע? הוא היה מאחורי הוילון. אמרתי לכם, אלה לשון הרע רציניים, הם יודעים איפה לשים את האוזן קודם כל. אחרי שאתה יודע לשים את האוזן, שמע זה, אחרי זה אתה גם יודע. הוא יודע. אולי יש עוד אנשים שיודעים אני לא יודע. אולי יש עוד אנשים שיודעים אני לא יודע, אבל זה היה בבית, ניסו להסתיר. זה היה בבית של ישי בבית לחם. דואג יודע. גם שאול יודע להרגיש כי יודעים להרגיש. כי כשהוא המחליף ורוח רעה מבעתת אותך והוא צולחת עליו רוח השם הוא יודע להרגיש. ואז דואג אומר פסוק כל כך מתק שפתיים, אבל כל מילה פה הוא מסובב את הסכין בלב של שאול, מסובב לו את הסכין ומעמיק, ספירלה, מסובב... נכון? איך אמר דוד המלך על המילים? תער מלוטש, תער מלוטש, זה מה שהוא עושה. בן לישי בית הלחמי, יודע נגן, גיבור חיל. גיבור חיל. איש מלחמה, נבון דבר, איש תואר. מה זה חשוב? מה אתה עכשיו פה איש תואר? תחפש כליזמר, מה זה משנה איך הוא נראה? איש תואר. והשם עמו. ולא איתך. זהו. פה עוד טיפה נלך פה טיפה, חז"ל אמרו שכל הפסוק הזה נאמר בלשון הרע, כי כמו שאמרתי לכם, הסיטואציה של שאול, הסיטואציה של דוד זה ברור שפה הוא מסובב לו את הסכין, ברור שיש פה איזה... אבל מה אתם אומרים על הדמות הזאת? על הדמות הזאת? אין הרבה כאלה אנשים בעולם. אין הרבה כאלה אנשים. בן לישי בית הלחמי והוא יודע נגן וגם גיבור חיל. אתם יודעים, חיילים בצבא אמריקאי הם לא מנגנים. רק בצבא ישראלי מבקשים שישלחו להם גיטרות. חיילים בצבא אמריקאי יש להם הכל קעקועים והם הולכים מכות בזמן שיש להם... הדמות של לוחם הוא לא של משורר תהילים. יודע נגן וגיבור חיל. וגם איש מלחמה וגם יודע נגן. אבל גם נבון דבר ואיש תואר, כמו שהגמרא אומרת, גיבור שיודע להשיב, איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, שמראה פנים בהלכה, נבון דבר שמבין דבר מתוך דבר. כל זה ביחד? דואג לא אוהב דמויות כאלה. לא מסתדר לו, להנעצר לפני השם, לצדיק הזה. הוא לא מסתדר לו לוחמים שאוכלים אפילו חולין בטהרה. זה המפגש הראשון שלו עם דוד. הוא קולט שיש פה איזה משהו, משהו אחר. יש פה איזה מעלה חדשה שנקראת דוד המלך, שנקרא מתקשה כארז שיוצא לקרב, ארדוף אויבי ואשיגם, כל הפסוקים האלה בתהילים שדוד המלך מדבר על הקרבות שלו. פעמיו ירחץ בדם הרשע, אומר דוד המלך בתהילים. ומצד שני שבתי בבית השם לחזות בנועם השם, כל התהילים. נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות השם. החיבור הזה הוא חיבור, הוא חיבור חד פעמי. הוא לא חיבור של שאול. שוב אנחנו לא כרגע לומדים את ספר שמואל אז אנחנו לא נגיד קווים לשאול. שאול הוא צדיק, שאול צדיק, הוא צדיק, אין בו דופי. אבל הוא לא דוד המלך. דוד המלך, נכון איך מגדירים דוד המלך? דוד המלך מה הוא? בעל תשובה. דוד המלך הוא עם כוחות, דוד המלך הוא אדמוני, דוד המלך ששמואל הקדוש ברוך הוא אומר לו כן זה הוא קום משחהו כי זה הוא, כתוב שמה הפסוק ככה. קום משחהו כי זה הוא. למה קום? למה משחהו? אמרו לו שמואל צריך למשוח... חז"ל אמרו הוא לא רצה. הוא ראה שהוא אדמוני, הוא נבהל, הוא ראה שהוא אדם שיודע להרוג. אמר זה הולך ביחד? כן, אומר הקדוש ברוך הוא כן. הוא מתקשה כארז כשיוצא לקרב ומתעדן כתולעת שלומד תורה. את זה דואג לא אוהב. ואת זה הוא פוגש אחר כך בצורה... במפגש השלישי, אנחנו התחלנו במפגש השלישי של דואג ודוד. המפגש השלישי. לא האחרון, האחרון לא יודע, לא יודע אם האחרון או לא, אני לא יודע. בתנ"ך הוא האחרון. תכף נראה. מתי אני צריך לגמור באמת אבל? אמרו לי ארבעים אבל לא, זה לא ארבעים באמת. שש? עוד כמה דקות, בסדר כמה דקות. אז דואג... אנחנו התחלנו במפגש, במפגש השלישי שלהם אחרי שדוד כבר בורח משאול. זה המפגש הראשון. מפה הוא כבר לא אוהב את דוד. הוא כשמשחו את דוד הוא החליט שהוא יצליח בסופו של דבר, הוא יצליח לנטרל את העניין הזה. לא מתאים לו הדמות הזאת. טוב בוא נראה מפגש נוסף שהוא בעצם המפגש השני שהוא מאוד מעניין. ובסוף אנחנו צריכים גם להגיע לבנות בצריח, כן? צריך להגיע גם לשם בסוף, כן. במקור האחרון בעמוד הזה, ויקח דוד את ראש הפלשתי ויבאהו ירושלים ואת כליו שם באהלו. אתם תחשבו שאני עובד עליכם, אבל הפסוק הזה נושא לעוד שיעור. מה זה ויבאהו ירושלים? אין ירושלים! מה זה ויבאהו ירושלים? אי אפשר להבין מה הולך פה. זה עצמו כבר מספיק כזה, אבל אני אגיד לכם בשיעור, דוד המלך וירושלים הולכים ביחד, תדעו לכם. דוד המלך, זכור ה' לדוד את כל ענותו, אם אתן שנת לעיני לעפעפיי תנומה, עד אבוא אל משכנות, כן, נשבע לאביר יעקב, אם אתן שנת לעיני לעפעפיי... הנה מצאנוה בשדה יער, באפרתה, כן, איך כתוב שמה? פרק שלם בתהילים שדוד אומר אני לא ישן, אני כל הלילות מה שחושב זה רק בית המקדש, ירושלים. ויקח דוד ראש הפלשתי ויבאהו ירושלים ואת כליו שם באהלו. וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי, שוב, אנחנו לא לומדים עכשיו את כל הפרק, אבל אתם מכירים את הסיפור, היה פה סיפור, אתם זוכרים, היה סיפור, דוד בא ושאול אמר לו מי אתה בכלל מה אתה ילד והוא אמר לו מה אני תארי ואת הדובי כעבדך ואז הוא לקח חמישה חלוקי נחל והוא פגע לו בול בפוני. מישהו אמר את זה. אז כל הסיפור היה כבר, היה סיפור, נגמר הסיפור. עכשיו את הראש לוקחים לירושלים. הראש לא מובן אבל הסיפור נגמר. עכשיו פה מה הסיפור הזה עכשיו פה? עכשיו מתחיל הסיפור הזה? זה היה כששאול פגש אותו אבל מזמן כבר היה, כבר הוא דיבר איתו והוא ענה לו והוא ענה לו והוא כבר הרג את הפלשתי והוא גמר את הפלשתי וכבר ישראל רצו אחרי כולם והרגו את כולם ונגמר וכמו זה הפי אנד. מה עכשיו? וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי, אמר אל אבנר שר הצבא, אמר אל אבנר שר הצבא, מה אנחנו לא יודעים מי זה אבנר בן נר? אנחנו כבר לומדים שמואל, זה כבר פרק י"ז. אמר אל אבנר שר הצבא, בן מי זה הנער אבנר? ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי. שלוש פעמים אבנר באותו פסוק, מה הולך פה? אבנר, אבנר, אבנר שר הצבא, מה יש פה? ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם. אבנר נשבע לו, חי נפשך המלך אם ידעתי. כל הדו-שיח לא מובן פה. וכשוב דוד מהכות את הפלשתי, ויקח אותו אבנר ויבאהו לפני שאול וראש הפלשתי בידו, ויאמר אליו שאול בן מי אתה הנער? ויאמר דוד בן עבדך ישי בית הלחמי. אז גם ההמשך פה לא מובן. כאילו סופר פה כל סיפור ששאלו אותו, לא כתוב מה הוא ענה לו. מה הוא שאל אותו בן מי זה העלם ואז כשהוא חזר אז הוא אמר לו דוד אמר לו בן מי אתה הנער, מה הוא לא מנגן אצלך? הוא כלי זמר! מה אתה שואל אותו? מה אתה לא יודע מי זה? כל הפסוק לא מובן מה הולך פה. ויאמר אליו שאול בן מי אתה הנער ויאמר דוד בן עבדך ישי בית הלחמי. משהו פה, יש פה משהו, צריכים להגדיר היטב מי זה שאול, מי זה אבנר, ולא סתם מדגישים שהוא שואל את אבנר, ולא סתם מדגישים שאבנר הוא שר הצבא. יש פה כנראה מישהו נסתר, שהוא פה מנהל את הדו-שיח. יש פה עוד דמות, יש פה קריין לפסוקים האלה. אתם זוכרים מי זה הנסתר? אתם זוכרים שלשון הרע, כדי לדבר לשון הרע צריכים להיות גם אחד שמסתתר שהוא גם מקשיב טוב. יש מישהו נסתר. לא אני אומר, הגמרא אומרת. ותראו את הגמרא ואני מבקש כאילו אני רוצה לסגור את העניין הזה עם הגמרא הזאת ותשימו לב עוד איתי אני יודע שאני קצת חורג אבל באמת אני אנסה לעשות את זה זריז כי מאוד חשוב לי הסגירה פה עכשיו. ויהי ביום השלישי, סליחה, אומרת הגמרא, דילגתי פה, אומרת הגמרא, וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי, קיצרתי פה את הגמרא. אמר לו דואג האדומי, עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבוא בקהל אם לאו. אז הגמרא מסבירה את כל הקושיות ששאלתי, ששאול ואבנר מתלבטים בעצם האם הולך להיות פה מישהו שהוא הולך להחליף את שאול, והוא שואל אותו תלך לשאול אם הוא זרח או פרץ, אם הוא פרץ אז כנראה הוא הולך להחליף אותי אומר שאול, וזה הדיון בין שר הצבא לבין המלך שאול, אבל בתוך הדיון... בתוך הדיון הזה נכנס פה עוד דמות והוא דואג האדומי. אמר לו דואג האדומי: עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבוא בקהל אם לאו. אתה שואל, אתה לחוץ מזה שהולך להחליף אותך. מאז ששמת אותו יצחק והוא מסובב את הסכין בבית של שאול, כבר שאול לחוץ מזה. כבר אז הוא זיהה את זה. אבל אל תדאג, יש לי פתרון. אני תלמיד חכם. אני יודע להקשות כל מיני קושיות. אתם זוכרים את הקושיות האלו שמקשים לפעמים? רוצה להגיד אבל בגמרא של שמה של גיטין של החורבן, כן, יש שמה אחד שמקשה קושיות ובסוף עם זה יוצא חורבן. אמר לו דואג האדומי: עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבוא בקהל אם לאו. מאי טעמא? דקאתי מרות המואביה. אתם יודעים, היה איש אחד שהוא היה יהודי זקן והוא בלילה התעורר והייתה מישהי למרגלותיו, הוא נשבע לה שהוא יישא אותה לאישה אם ההוא שהוא כזה טוב, אבל טוב כללי כזה, לא ייקח אותה. קראנו את זה עכשיו. אולי הייתם עייפים כששמעתם את זה, גם אני הייתי עייף, אבל זה היה מגילת רות בשבועות בבוקר. והאיש הזה הוא בסופו של דבר אומר לה שמה בגורן, הוא אומר לה: חי ה' והיה אם יגאלך טוב יגאל ואם לאו וגאלתיך אנוכי חי ה'. נשבע לה. ואז הוא הגיע הטוב הזה והוא עולה ואומר לו בועז: תקשיב, אתה יש שדות טובים של אלימלך, אחימלך, אלימלך מתחילת מגילת רות והשדות שווים הרבה כי הוא היה עשיר שביהודה. אומר לו: אתה רוצה לגאול? אומר לו: בטח בטח, נדל"ן אני אלוף בנדל"ן. אומר לו: אל תדע לך, גם אם אתה לוקח גם את השדות, גם את השיקסה. אמר לו: חס ושלום חס ושלום. אתם זוכרים מה הוא אומר לו שם? מישהו היה ערני בקריאה? מה אומר לו? אומר לו: לא אוכל, לא אוכל. פעמיים אומר לו לא אוכל. אתם יודעים כשיש מישהו נלחץ: לא יכול, לא יכול, זה יפגע לי בשידוכים של הילדים, זה יפגע ב... אני בבית הכנסת לא יתנו לי מפטיר יותר. לא אוכל, הוא לא יכול, לא יכול, לא יכול, לא יכול, לא יכול, עזוב אותי. אז בועז לוקח אותה. ובועז לוקח את האישה הזאת, את המואביה הזאת, ולמחרת אומרים חז"ל שבועז מת, והשכנות קוראות לו שם לילד הזה, קוראות לו עובד, אויבד אויבד ה', קוראים לו אויבד או עובד בקריאה רגילה עובד. אז בועז מת, הוא לא בא לברית של עובד. אתם יודעים מה כולם אומרים? למה הרגו אותו? בגלל שהוא נשא את המואביה. בועז חידש: עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. לא יבוא לעולם, מואבי לא יכול לבוא לעולם, לא יבוא לכם בקהל ה' לעולם. אבל בועז חידש שזה לא נאמר על הנשים. אבל כולם ראו מעשה פלא פלאים, מעשה ניסים, שהוא בועז שהיה גדול הדור אבל הוא נשא את האי הזאת שהייתה מואביה שיקסה. למחרת מת. הקדוש ברוך הוא שילם לו במזומן מיידית. נשתכחה הלכה שבועז חידש. אומר דואג: איך נגמרת מגילת רות? עובד והבן של עובד קוראים לו ישי וישי אבי דוד. אומר להם שם דואג: הוא בכלל, הוא בכלל לא יהודי. עומד שם שר הצבא אבנר בן נר, ששוב אין לנו מספיק זמן לדבר על אבנר מי זה אבנר. אומר לו ככה, אמר לו דואג האדומי: עד שאתה משאיל עליו אם הגון למלכות אם הוא מזרח או מפרץ, שאל עליו אם ראוי לבוא בקהל אם לאו. מאי טעמא? דקאתי מרות המואביה. אמר לו אבנר: יש חידוש שחידש בועז, עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. אומר לו דואג: מה אתה חושב אדון אבנר שאני לא למדתי בישיבה? אני גדול הדור. אלא מעתה ממזר ולא ממזרת? גם זה אתה אומר? גם ממזרים אתה רוצה להכניס לעם ישראל אדון אבנר? תירא מתי עליה... הוא יודע ללמוד דואג. אמר לו אבנר: ממזר כתיב מומזר, מומזר כולל גם את הנשים. נכון שכתוב ממזר בזכר כמו אצל המואבים, אבל פה כתוב מומזר, תדרוש את הפסוק, זה גם בנים וגם בנות. אמר לו דואג הלמדן: ומה אתה אומר? ועושה ככה... ומה אתה אומר על מצרי, מצרי ולא מצרית? אתה רוצה להכניס לי מצרים, מצריות? אמר לו אבנר: שאני הכא דמפרש טעמא דקרא "על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים". דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אישה לקדם. באמת כשכתוב זכר מצרי הכוונה גם מצריות, כשכתוב מואבי הכוונה גם מואביות. אבל פה זה לא כולל מואביות בגלל שפה מדובר על מלחמה ודרכם. של גברים לצאת למלחמה ולא דרכם של צנועות. אמר לו: דרכם, דרכם, דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אישה לקדם. אומר לו דואג: היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים. אפשר לעשות חטיבה לנשים, חטיבה לגברים. מי יכול לנצח את דואג? אמרתי לכם, דואג הוא לא מספר לשון הרע. הוא אומר רק דברים טובים. דואג הוא לא, הוא הוא צדיק. הוא רק אומר דברים טובים. אי אפשר לתפוס אותו. הוא לא אומר שהוא בא, הוא לא משקר. הוא בא בית המלך, בית המלך הכוונה להגיד גם אוהל מועד, גם המשכן נקרא בית המלך. הוא לא שקרן. אי אפשר לנצח אותו בדין תורה, תדעו לכם. לא כדאי לכם ללכת איתו לדין תורה עם האיש הזה. הוא מנצח את כולם. מי אמר שהוא מנצח את כולם? הגמרא, אישתיק. אחרי שדואג אומר לו היה יכולים לצאת גברים לקראת גברים, נשים לקראת נשים, אומרת הגמרא אישתיק. אבנר בן נר הגיבור, שהוא גם גיבור בתורה, כך חז"ל אומרים. אישתיק, אין תשובה. מיד ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם? עכשיו מובן מה ההמשך של הפסוק. התם קרי ליה נער, הכא קרי ליה עלם? הכא קאמר ליה: הלכה נתעלמה ממך, צא ושאל בבית המדרש. הלך לבית המדרש אבנר, שאל. אמרו לו: הוא צודק אבנר. עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. בועז חידש הלכה. זה הדין. אתם חושבים שהוא פראייר? הוא למדן. אומרת הגמרא אקשי להו דואג כל הני קושיותא. בא אליהם, הקשה להם. הם תירצו לו, הוא הקשה להם. תירצו לו, הקשה להם. אכל אותם. ניצח אותם בלימוד. אומרת הגמרא באו לאחרוזי עליה, באו להכריז שדויד המלך הוא גוי, לא יכול להיות מלך. מיד והמשא בן איש ושמו יתרא ישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש וכתיב יתר הישמעאלי, מלמד שחגר חרבו כישמעאל ואמר: כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב. כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. לא יעזור. יש מסורת, תקבלו אותה מבועז, אפילו שהיא לא פופולרית והיא לא מקובלת, ככה ויש פה גם להאריך הרבה, אבל אנחנו רוצים לסיים. אז יש מסורת. המסורת מנצחת. גם כשמשה רבנו רצו לתת תורה על ידו, אז משה רבנו ביקש לראות מה תורה, הראו לו את רבי עקיבא דורש כתרי אותיות והוא לא הבין כלום. ואז חלשה דעתו, נכון? ככה הגמרא אומרת, נכון חלשה דעתו. מה הראו לו? הראו לו את רבי עקיבא שעומד ושואלים אותו שאלה ואז הוא אומר להם: כך מקובלני הלכה למשה מסיני. כשהוא אמר להם כך מקובלני הלכה למשה מסיני, חזר משה רבנו ונרגע. אמר אה זו אותה תורה, נכון? אז ככה גם נגמרת הגמרא פה. נגמרת הגמרא בזה שעמד המשא בן יתר וחגר חרבו אמר כך מקובלני מבית דינו של שמואל הנביא. זה מסורת. והמסורת מנצחת. שקויח. אבל רבותיי דואג ניצח בלימוד. דואג צדק. דואג צדק. אפשר היה לפתור את הבעיה. לא צריך להגיד שמואביות לא יכולות ללכת לצבא, יכולות ללכת. לא רק שמואביות יכולות ללכת, גם יהודיות יכולות ללכת. למה? כי הם הביאו להם. אז אחרי הכל שהגמרא אומרת מסורת, מסורת זה דבר נפלא, הלכה למשה מסיני. אבל מי צדק בסוף? אומרת הגמרא שואלת הגמרא: מכל מקום קשיא? אומרת הגמרא: הכא תירגמו כל כבודה בת מלך פנימה. הוא צודק דואג. אפשר היה. הלכתית אפשר היה שנשים יקדמו לנשים כמו שהוא אמר. בלימוד הוא צודק. אבל יש דברים שהם מעל הלימוד. יש דברים שהם אווירה. איך נראה מחנה? איך נראה צבא? האם יכול להיות דמויות כאלה שהם מתקשים כארז במלחמה ומתעדנים כתולעת? האם יכול להיות תלמידים לדוד המלך? האם יש? יש, ישיבות הסדר, וגם לא ישיבות הסדר. יש דור שלם מדהים. עומד לפני אנשים, אתה מרגיש קטן. באמת אני אומר לכם, אני שלוש שנים אני מרגיש קטן כל כך. איזה דור גדל? איזה אנשים? איזה חיבור של קודש יחד עם המשימה הקשה נורא הזאת? אבל דואג לא יכול לאכול את זה. זה מפריע לו. זה מוטציה של בית המדרש. והוא לא יכול להבין את המושג כל כבודה בת מלך פנימה. הגמרא לא אומרת שזה הלכה. הוא צודק. אבל לא יכול להיות אומרת הגמרא. יש דברים שהם שייכים לקדושה. גם לאכול חולין בטהרה בתוך מלחמה זה לא שייך להלכה. זה קדושה. ויש דבר כזה. ובזה אנחנו מנצחים. יש דבר כזה צבא קדוש. אנחנו צריכים. צבא קדוש. אנחנו, אני יודע הפלגתי בדברים, אני לא אומר יותר שום דבר, רק מקור אחד. אנחנו לא רוצים להיות תלמידים של דואג. כי הוו מיפטרי, מקור אחרון. לא השמעתי הכל, לא נורא. כי הוו מיפטרי רבנן מבי רב חסדא ואמרי לה מבי רב שמואל בר נחמני, אמרו הכי: אין פרץ שלא תהא סיעתנו כסיעתו של דוד שיצא ממנו אחיתופל. ואין יוצא שלא תהא סיעתנו כסיעתו של שאול שיצא ממנו דואג האדומי. ואין צווחה שלא תהא סיעתנו כסיעתו של אלישע שיצא ממנו גיחזי. ורחובותינו שלא יהיה לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים. כי הוו מיפטרי רבנן מבי רב חסדא, כשהם היו יוצאים מבית המדרש והיו מתפללים על איזה ישיבה אנחנו רוצים, רוצים ישיבה שלא יהיה לנו דואג ואחיתופל. אתם יודעים, אנחנו נוהגים להגיד כל ערב תפילה: מודה אני לפניך ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות, שאני משכים והם משכימים, הם משכימים לדברים בטלים, כן? תפילה ביציאה מבית המדרש. איך היא מסתיימת? אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם. מי הם אנשי דמים ומרמה שימיהם לא חצו, שחיו רק שלושים ושש שנה? דואג ואחיתופל, אומרת הגמרא. לעולם, בכל בתי המדרש, יוצאים מבית המדרש בערב, את זה אנחנו אומרים. מבקשים ריבונו של עולם, למדתי תורה שהתורה שלנו תהיה תורה כזאת, שלא תהיה תורה של דואג האדומי. שלא תהיה תורה שהיא לא מסוגלת לחבר את העולמות, את כל מה שיש בדוד המלך, לחבר את הקודש, גם את הקודש שהוא מעבר למה שהוא הלכתי. אנחנו מתפללים ורוצים בתי מדרש גדולים ורוצים גם שגם ביציאה למלחמה כך יהיה, שיהיה לנו צבא כזה שהוא ככה מתנהג, ככה בקדושה, וככה יהיה, יהיה, יהיה בסדר. לא יהיה אחרת, לא יכול להיות.