דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא!

בסדר, אז נתחיל לפחות שנרוויח מהשיעור הקצר הזה כמה דברים. בחרתי דווקא את הגמרא המעניינת ואיתה התחלתי את הכותרת. הגמרא ביבמות מפורסמת בסוגיה של דיני פריה ורבייה ואיש ואישה. מביאה את הסיפור עם רבי חייא שהיה כמה מצער לביתיה, אשתו הייתה קצת כנראה לא קלה והייתה מצערת אותו. והוא בתגובה כי הווה משכח מידי צייר לה בסודרא ומייתי ניהלה, כשהוא היה מוצא איזשהו דבר מעניין, אוכל טוב או מתנה טובה, אז הוא היה דואג להביא לה את זה. ושאל אותו רב, שהוא הדור הראשון של האמוראים, מקביל לפעמים גם כן למדרגת תנאים, אמר ליה רב: והא קא מצער לה למר, אשתך היא לא קלה, היא מצערת אותך, מה אתה מביא לה מתנות? אז אמר לו רבי חייא: דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא. הגמרא ממשיכה לדון בעניינים האלה, אבל על פניו שקוראים את הגמרא הזאת, בוודאי בדור שלנו עם התנועות כאלה ואחרות, זה נשמע קצת מזלזל. אז אולי באמת רבי חייא התכוון בפשט ככה להגיד שלו יצויר שהאישה כל התפקיד שלה זה רק הפינה הזאת והפינה הזאת, מגדלות את הילדים ומצילות אותנו מן החטא, אז זה גם בסדר. גם בשביל זה היא צריכה לקבל איזשהו תודה והוקרה. אבל דברי חז"ל הם מלאים בתוכן עמוק יותר ממה שאנחנו רגילים בפשט. אז אנחנו רוצים קצת לפתח את העניין הזה שרבי חייא אומר, ואולי להרוויח איתו עוד כמה עניינים חשובים בחיבור הזה, בקשר הזה בין איש לאשתו. ונתחיל דווקא מהמצווה הראשונה בתורה, ספר החינוך מפורסם בראשית, דהיינו יש במצווה אחת מצוות עשה אחת מצוות פריה ורבייה שנאמר "ויברך אותם אלוהים ויאמר להם אלוהים פרו ורבו", שזה בפרק א' בספר בראשית. ומשורשי המצווה הזאת, שזה דבר חשוב מבחינתנו, כדי שיהיה העולם מיושב. למה חשוב שהעולם הזה יהיה מיושב בבריות ובאנשים? שהשם ברוך הוא חפץ בישובו, זה רצון השם, כדכתיב "לא תהו בראה לשבת יצרה". אבל זה לא סתם שריבונו של עולם חפץ בישובו, כי יש עומק ברצון הזה שהוא עמוק יותר מאשר סתם למלא את העולם באנשים. והיא מצווה גדולה שבסיבתה מתקיימות כל המצוות בעולם. זאת אומרת ריבונו של עולם עתיד לתת תורה לישראל, ובשביל התורה הזאת שהעולם מתקיים בזכותה, בזכות קיום המצוות העולם מתקיים. אז צריך שיהיו בריות שיוכלו לקיים מצוות כדי שיוכלו לקיים את העולם וככה יתקיים רצון השם. אז היא מצווה גדולה שבסיבתה מתקיימות כל המצוות כולן. אנחנו לא רגילים לחשוב ככה. מי שמכיר, כמובן אנחנו מכירים את זה מתוך דברי המקורות, אבל מצוות פריה ורבייה שהיא המצווה היסודית הראשונה, היא יסוד כל התורה כולה. כל התורה כולה יושבת על זה שהקדוש ברוך הוא נותן תורה לאדם לבני אדם, במקרה הזה ישראל, ומתוך זה מתקיים העולם ומתקיים רצונו של ריבונו של עולם. כי לבני אדם ניתנו ולא למלאכי השרת כידוע המצוות והתורה. ואז הוא מביא עוד כמה פרטים בעניין הזה על סמך הגמרא, נוהגת בכל מקום ובכל זמן, זאת אומרת כל הדורות כולם זה לא מצווה שהיא תלויה בזמן ולא תלויה במקום. חייב אדם להשתדל בה מי שהוא ראוי לה. זה פותח את הסוגיה של גיל חתונה, ממתי ראוי האדם לקיים את המצווה הזאת, בפשטות ממתי ראוי לקיים את המצווה הזאת ככה על הקצה? שלוש עשרה שנים ויום אחד. כן, כי זה קיום המצוות כמו כל המצוות כולן. מה שחז"ל אמרו בן שמונה עשרה לחופה זה דיונים מעניינים מה קרה פה. אבל בעיקרון מגיל שלוש עשרה ויום אחד מתחייבים במצווה הזאת והוא הזמן שנתנו חכמים. והוא הזמן שנתנו חכמים זכרונם לברכה לישא אישה, לפי מה שהזכירו. ומצווה זו אינה מוטלת על הנשים. למה זה לא מוטל על הנשים? גם כן, הטעם הפשוט הוא שהואיל ויש בזה צער, צער של הגוף, כי ההיריון והלידה זה צער הגוף, והתורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ולא יכול להיות שהתורה תצווה מישהו, זה כמו לחבול בעצמו ולצער אותו, אז לכן זה מוטל רק על הגברים ולא על הנשים. איך מסתדרים מבחינות הלכתיות? יש דיונים מעניינים. אנחנו לא מדברים היום מבחינה הלכתית, מדברים יותר מבחינה רעיונית. ועונשו גדול מאוד מי שמבטל את המצווה עשה הזאת. למה? שמראה בעצמו שאינו רוצה להשלים חפץ השם המיישב את עולמו. זאת אומרת, העניין הזה של לישא אישה כדי לפרות ולרבות, זה המשפט הראשון שמופיע בשולחן ערוך אבן העזר: חייב אדם לישא אישה כדי לפרות ולרבות. למה? כי בזה הוא מקיים את רצון השם, וכשהוא לא רוצה לעשות את זה, אז הוא יוצא נגד רצונו של ריבונו של עולם. ורצונו של ריבונו של עולם ליישב את עולמו, וישוב העולם תלוי בבריות שמקבלות תורה, וככה העולם הולך ומתיישב. זה רצונו של ריבונו של עולם. מצווה חשובה, גדולה, זו המצווה הראשונית באמת, מופיעה בפרק הראשון של פרשת בראשית. הגמרא קצת מוסיפה בעניין הזה. הגמרא מביאה בהקשרים של המצווה הזאת כל מיני צדדים כאלה ואחרים, האם הטעם המחייב את המצווה, עוד פעם זה דיונים הלכתיים, אבל רק קצת לטבל את העניין הזה, האם הטעם שמחייב את המצווה זה רק העניין הזה של ישוב העולם, "לא תוהו בראה לשבת יצרה", או שיש בזה גם עניינים פנימיים? מחלוקת מפורסמת בין רב הונא ורבי יוחנן בעניין של היו לו בנים ומתו. זה לא מופיע לפניכם בכוונה, ושמה יש דיון מה הטעם הפנימי. רבי יוחנן לדעתו הטעם הוא "לא תוהו בראה לשבת יצרה", הטעם הנגלה. יש שם דעה שאומרת, רב הונא הוא סובר שיש גם טעם של "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות בגוף", וכשאתה מוליד ילדים אז אתה בעצם מקדם גם את הגאולה בנוסף לכל, זה טעם פנימי. דיונים כאלה ואחרים. יש מצווה דרבנן שהגמרא מביאה גם כן בהקשר הזה של התרחבות מצוות פריה ורבייה: היו לו בנים בצעירותו, יהיו לו בנים בזקנותו. כל הסוגיה מדברת שם על העניינים האלה, שנאמר "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך". זאת אומרת המצווה הזאת היא מצווה יסוד כל התורה כולה, יסוד קיום המצוות, קיום רצון השם בעולם. בהחלט מצווה חשובה עד מאוד כמו שכתוב, ומי שמבטל אותה אז חס וחלילה עונשו גדול. בואו נקרא את הגמרא שמופיעה לפנינו, תניא רבי אלעזר אומר, יבמות ס"ג, כל מי שאינו עוסק בפריה ורבייה, ולעסוק בפריה ורבייה הכוונה היא בסופו של דבר זה לשאת אישה ולחיות חיי אישות. אין פה הבטחות. אדם לא יכול לקיים שיהיו לו ילדים, כי בסופו של דבר שלושה שותפים באדם: הקדוש ברוך הוא, אביו ואימו. אז אביו ואימו עושים את מה שצריכים לעשות בכוחות שלהם, אבל צריך חותמת אלוקית בעניין הזה. אז מה שנקרא לעסוק בפריה ורבייה הכוונה להתחתן ולחיות חיי אישות. ומי שלא עושה את זה כאילו שופך דמים אומרת הגמרא. מביאים על זה פסוק, כאילו ממעט הדמות. הדמות מה שנקרא ריבונו של עולם, "בצלם אלוקים עשה את האדם", אז ככל שיש צלם אלוקים יותר ויותר ויותר בעולם, זה מהדר את שמו של ריבונו של עולם, ואם בן אדם רוצה למנוע את זה אז הוא בעצם מצמצם את השריית מקומו או השריית שכינתו של ריבונו של עולם. זה מופיע גם בהמשך, חייב מיתה לא עלינו, ממש הגמרא אומרת אפילו חייב מיתה. ועוד יותר גורם לשכינה שתסתלק מישראל. הגמרא מביאה איזשהו חשבון בעניין הזה. בקיצור במילים אחרות, כל הצרות הצרורות נובעות מחמת הביטול של המצווה הזאת, כמו שאומר השולחן ערוך שמי שמבטל אותה חמור מאוד. כל דרך אגב, כל הגמרא הזאת מופיעה אחד לאחד בשולחן ערוך, תחילת אבן העזר כל הגמרא הזאת מופיעה שם אחד לאחד, ולכן זה מצווה שצריך לשים אליה לב, קריטית, חשובה. במאמר מוסגר, אנחנו בדור שלנו רגילים להסתכל על חיבור איש ואישה אולי קצת בעין שונה. למי שכבר התחיל ביציאות ולמי שנשוי ולמי ש... איפה, איפה בסיפור הזה? ובמה שמוזכר בפרק הראשון, זכר ונקבה שהקדוש ברוך הוא ברא, ויברך אותם ויאמר להם: פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשוה, איפה האדם הפרטי? איפה האדם הפרטי נמצא? ואם הוא מתעכב כי הוא לא מוצא? כי זאת לא נאה בעיניו וכולי, הלך לו פה וקשה לו למצוא. אז מה זה החיוב הזה שלא נותן כל כך פינה ומקום לאדם עצמו הפרטי, אלא סוג של עבודת השם שכולנו מחויבים בה בלי כל כך להתחשב ברצונות, ברגשות? זה חיוב שאנחנו מחויבים לעשות את זה, וגם הלשון של השולחן ערוך, חייב אדם לישא אישה ולפרות ולרבות, על מנת לפרות ולרבות. זה קצת ככה אתה רואה את זה אתה מזדעזע, איפה אנחנו בכל הסיפור הזה? זה תזכרו את ההערה הזאת, תכף אנחנו נגיע גם לצד השני, אולי נמצא גם בהחלט בעניין הזה. אפשר? אי אפשר לומר שזה כמו נגיד לימוד תורה שכולם מחויבים ללמוד תורה ולכאורה זאת אותה תורה אבל אצל כל אחד זה יוצא שונה ואז החיוב הוא כללי והעניין הוא אישי? אפשר, כן, בהחלט אפשר לתרץ את זה ככה. אנחנו נלך קצת בדרך אחרת, כי התורה אומרת דרך נוספת. עד עכשיו דיברנו על פרק א' בספר בראשית. בהמשך גם הגמרא מביאה וגם כמובן הפסוקים מביאים, תכף אנחנו נראה, יש עוד עניין מיוחד בעצם הזוגיות של איש ואישה גם בלא שום הקשר של ילדים. בוא נקרא את הגמרא. הגמרא לפני, אותה גמרא ביבמות אבל בדפים לפני זה, רב נחמן אמר שמואל: אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים, זאת אומרת הוא כבר קיים מצוות פריה ורביה. אז היה מקום להגיד סיימתי, עשיתי, הולך הביתה, אפשר לחיות, לחזור לרווקותי ולחיות חיים נהדרים. אומר לא, אסור לעמוד בלא אישה, שנאמר לא טוב היות האדם לבדו ואנחנו נתעכב עוד מעט בלא טוב היות האדם לבדו, מה כתוב פה בעצם הפסוק, אבל בעיקרון בן אדם חייב להיות נשוי. יש משמעות לעצם החיבור בין איש לאישה גם בלי הקשר של ילדים, גם אם יצאת ידי חובת העניין הזה של הילדים, של פרו ורבו וכל העניין. הגמרא מרחיבה את זה, הגמרא אחרי זה ביבמות סב, אמר רבי תנחום אמר רבי חנילאי: כל אדם שאין לו אישה - וזה כולם מכירים - כל אדם שאין לו אישה, לא מדברים עכשיו על פריה ורביה, מדברים על אדם שאין לו אישה, הוא לא נשוי, שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה. הגמרא מביאה את הפסוקים על העניין הזה. אחר כך היא מוסיפה בלא תורה. כל מה שאדם, אני הייתי, למדתי פה מאחד מהרבנים הגדולים שלמדו אותי, הרב קאפ זכר צדיק לברכה, הוא היה, הוא לימד אותנו שנה ד', שהיינו בשנה ד', ושנה ד' התחילו קצת אנשים לצאת פה ושם אחרי הצבא וכולי. והוא כל הזמן היה אומר שבחור רווק כל התורה שלו זה בכוח, בתאוריה. כך הוא היה אומר, הכל מה שאתה לומד, הכל מה שאתה מקיים, הכל זה תאוריה. מתי התורה והמצוות מתחילים להיות למעשה? רק כשאתה מתחתן. רק כשאתה מתחתן. פה עכשיו אתה מתחיל לעבוד. לפני זה זה היה כל מיני הכנות, כל מיני, יפה מאוד. אבל מתי שאתה מתחתן הכל מתחיל להיות חי ואמיתי. ושרוי בלא תורה, הוא היה מביא את הגמרא הזאת, שרוי בלא תורה. מה זאת אומרת שרוי בלא תורה? בן אדם לומד כל החיים שלו, שרוי בלא תורה אין לו אישה? כן, שרוי בלא תורה. בלא חומה. כן, מגינות עלינו, הזכיר את הדבר בלא חומה. ואחר כך בלא שלום. שלום הכוונה היא לא רק שלום סתמי, אלא שלום זה שלמות. חסר בשלמות של האדם אם הוא לא נמצא עם אישה. זאת אומרת פה בהחלט לא מדברים, הגמרא בכלל לא מדברת על העניין הזה של פריה ורביה, אלא מדברת דווקא על המשמעות של ההשלמה של האדם. ברגע שהוא נושא אישה, אז הוא כבר יש לו תורה ויש לו שלמות ויש לו שמחה ויש לו כל מה שצריך להיות. זה העניין של עוד יותר, הגמרא מביאה, אמר רבי אלעזר, תסתכלו בהמשך: כל אדם שאין לו אישה אינו אדם. זאת אומרת עצם זה שאתה ברווקותך יכול להיקרא כל דבר - בן אדם, איש, זכר, נקבה - אבל כשאתה מדבר מדרגת אדם, שלמות, זה רק מתי שאתה נשוי. מאיפה מביא את הדבר הזה? כתוב בתורה בפירוש, כתוב "זכר ונקבה בראם" - אז הנה יש לנו זכר ונקבה - עדיין לא, ויקרא שמם אדם. ויקרא שמם אדם רק מתי שיש מציאות של זכר ונקבה. במאמר מוסגר לכל מי שהיום חושב על כל מיני משפחות אלטרנטיביות. אז עזבו את העניינים ההלכתיים ואת כל הצרות הצרורות שיש מסביב לעניין הזה, אבל עצם הרעיון של שלמות האדם עצמו הוא לא יכול להתקיים אילולי שזכר ונקבה. זכר וזכר, נקבה ונקבה, כל הדברים האלה וכל ההמצאות האלה, זה אולי משהו אחר. אדם זה לא, שלמות זה לא, זה לא הנקודה. שאלה, לפי חלק מהמקורות פה זה נראה כאילו הטובה הזאת שמגיעה זה בגלל שהאישה יש לה את הטובה הזאת ואז היא נכנסת לזוגיות ואז יאללה אתה הגבר הבאת את הטובה הזאת אז אתה גם זוכה לטובה הזאת. ולפי חלק מהמקורות זה כאילו המקורות האלה ש"בנותינו מגדלות בנינו ואצילנו מן החטא", אין מושלמות כאלה, הן לא נופלות בחטא ואז אתה מגיע ואז אוקיי, אז גם אתה לא תיפול בחטא כי היא מלמדת אותך דבר כזה. ולפי חלק מהמקורות פה זה דווקא נראה שכאילו כשהגבר מביא את האישה אז ביחד נוצרת להם מציאות של טוב כזה. כן, בפשטות החלק האחרון שאתה אומר זה הכוונה בוודאי ותכף אנחנו נוכיח. זה רק דרך של קריאת המקורות, איך קוראים את המקורות. ותכף אנחנו בדיוק הולכים לכיוון שאתה רוצה ככה להזכיר. אבל בהחלט הנקודה הזאת היא נקודה קריטית. יותר להבין כאילו תשובה לעצמי יש לי, מה רב זה התכוון ומה רב ההוא התכוון לגבי ההבדל בין אדם נשוי לאדם לא נשוי. על הגמרא הזאת. הגמרא הזאת, הגמרא הזאת זה היה מבחינתו שרוי בלא כלום. הוא היה אומר כך, שרוי בלא כלום, בלא טובה, בלא שמחה. היינו שמחים, היינו רוקדים. הוא היה אומר לו אתה חושב שזה שמחה? הגמרא אומרת שרוי בלא שמחה. ואתה אומר אני טוב לי, הוא אומר זה לא טובה. הגמרא אומרת זה לא טובה. שרוי בלא אישה, כך הוא היה מקנטר אותנו. כן, מובן, אבל מה כתוב בעומק, מה ההבדל? אז אנחנו על זה אנחנו רוצים לדבר. מה המשמעות של העניין הזה של אדם בלא אישה לא אדם? לא אדם. מה הטמון בחובו? מה טומן בחובו העניין הזה? הגמרא מביאה גם כן בהמשך, כיוון שנשא אדם אישה, עוונותיו מתפקקים. זאת אומרת, זה הסיבה שביום יום הנישואים, אז מחשיבים את החתן ואת הכלה כמו יום כיפור. כולם שמה העבירות מתכפרות, פותחים דף חדש וכל מה שהיה לפני זה מבחינתנו מחוק ועכשיו מתחילים חיים חדשים. אבל חס וחלילה אם לא עושים את הדבר הזה, אז נשארים במקום או באיזשהו מין מציאות של חטא וירידה. מה בעצם מסתתר מאחורי העניינים האלה? ובוודאי שמה שדיברנו עכשיו, הצד השני של השלמת האדם או שלמות האדם, זה לא קשור בשום הקשר לעניינים של פריה ורביה. אולי פה אנחנו נמצא את הפתרון לשאלה ששאלנו קודם בקטנה, זה איפה אני נמצא בכל הסיפור הזה? כי הרי ברור לכולנו שבשביל להגיע למציאות של שלמות ושמחה וטובה וכל מה שכתוב בגמרא, אתה לא יכול לעשות את זה עם איזושהי גברת שהיא בכלל לא שייכת אליך. זה בלתי אפשרי. אולי פריה ורביה אתה יכול לקיים. פריה ורביה אפשר לקיים גם במציאות שאין לך שום קשר לגברת הזאת חוץ מאשר עניינים של פריה ורביה. אבל עניינים של השלמת האדם, תורה ושמחה וטובה ושלמות, כל העניינים כולם, אי אפשר בלי איזושהי גברת שיכולה להתאים לך לעניינים שאתה בנוי אליהם. היא צריכה להיות השלמה שלך, היא צריכה להיות חלק מהמציאות הזאת. איפה כל הדברים האלה בעצם כתובים בתורה? אם קודם הזכרנו את פרק א', שבפרק א' בספר בראשית מוזכר זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויאמר להם פרו ורבו, איפה מוזכר החלק היותר אישי? היותר שלם? היותר דואג לאדם עצמו, לשלמותו של האדם? איפה זה מופיע? מופיע בפרק ב'. פרק ב' בראשית. בפרק ב' בראשית הבאתי לכם כאן את הפסוקים, אתם יכולים לקרוא. בפרק א' מוזכר רק פריה ורביה, שהיא מצווה חשובה, קיום רצון השם. בפרק ב' מסופר סיפור חדש. ממש סיפור חדש כביכול, אפילו בשביל מבקרי המקרא וכל אלה שחולקים על תורה מן השמים יש להם מפרק א' ופרק ב' ראיה שאולי זה שתי מסורות שונות וכל מיני שטויות שאומרים. אבל למה? כי בפרק א' מוזכר זכר ונקבה בראם ויקרא שמם, מוזכר שנבראו זוג. בפרק ב' מסופר סיפור אחר לגמרי. מה הסיפור? ויצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה כמובן, ויפח באפיו נשמת חיים. ברוך השם, נשמה גדולה. ויאמר ה' אלוקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. קראנו, למדנו, כולנו את זה בגן שהיינו צעירים. אז מה העזר הראשוני כביכול לפי הסיפור המקראי? ויצר ה' אלוקים מן האדמה כל חיית השדה ואת כל עוף השמיים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו, וכל אשר יקרא לו האדם הוא שמו. האדם היה כל כך גדול וכל כך מיוחד שידע לכוון מהות של כל אחד ואחד מבעלי החיים והבריות שריבונו של עולם ברא והוא קרא לו שמו. יפה מאוד, אבל מה לעשות, אחרי כל העבודה הזאת ריבונו של עולם ניסיון ותעייה, אוי ואבוי להגיד ככה, אבל בסדר, כאן בסיפור. ויפל ה' אלוקים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה, ומתוך זה ריבונו של עולם ויבן ה' אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה ויביאה אל האדם. ואז, סיפור מעניין, קצת יותר נקרא לזה רומנטי. אדם מסתובב בכל העולם כולו, כל בעלי החיים, כל הבריות, והוא לא מוצא את השלמתו. הוא לא מוצא את העניין שלו. אז ריבונו של עולם מייצר לו את הפתרון, ומאיפה הוא מייצר לו את הפתרון? לא מבחוץ אלא מתוכו, מבפנים. ואז אדם הראשון שמזהה מהויות ויודע לקרוא שמות, אז מה הוא עושה? ויאמר האדם: זאת הפעם עצם מעצמיי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת. ואז עוד מימרא חזקה, הוא קורא לאישה, איש ואישה, פעם ראשונה פוגשים את המילים האלה, לפני זה פגשנו זכר ונקבה, סתם זכר ונקבה. עכשיו יש כבר איש ואישה, איש ואישה זה אותו שם שמשלים אחד את השני. אתם מכירים: זכו, איש ואישה זכו, שכינה ביניהם וכן על זה הדרך. זאת אומרת, ההשלמה של האדם כתובה פה בפרק הזה. ההשלמה וכל מה שהיא טומנת בחובה. ואז הוא מוסיף עוד עניין: על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. למי שהיה מתעקש לחפש איפה פרייה ורבייה בפרק ב', לא מוזכר. חלק מהפרשנים אומרים הנה פה זה מוזכר. למה? כי כתוב והיו לבשר אחד, הכוונה והיו לבשר אחד בוולדות, בילדים שהם ילדו. אבל חלק מהפרשנים אומרים לא, לא אין הכוונה כאן לוולדות, אלא והיו לבשר אחד הכוונה היא החיבור בין איש לאשתו, זה הרעיון. זה הרעיון, זו השלמות שמדברים עליה עכשיו. וממילא מכל זה, כל הגמרות שכל מי ששרוי בלא אישה וכל הדברים האחרים שייכים לפרק הזה, מפה זה נלמד. הרב סולובייצ'יק מביא גם כן את היסוד הזה, יש לו כמה מאמרים בעניינים של אדם וביתו, הוא מזכיר את זה, הוא בונה את היסוד על העניין הזה. אני רוצה ללמוד קצת בעניין הזה של השלמת האדם שבפרק ב', שהוא בעצם יותר מדבר לכל אחד ואחד מאיתנו כדי למצוא השלמתו בבת זוגו. אז בואו נקרא קצת דברים, זה מופיע גם ברמב"ן בקצרה. נגיע, נגיע, תיכף נגיע, תיכף נגיע. בסדר, אנחנו הולכים לשמה, אנחנו רוצים לחזור לשם להסביר את הגמרא הזאת. אני רוצה לקרוא איתכם קצת הרחבות, הרמב"ן כותב את זה ככה בקצרה, הטור מרחיב את זה יותר בהקשר הזה של מה מה זה אישה בפרק ב'? מה זה אישה בפרק ב'? בסדר? זה חשוב להדגיש את הדבר הזה, כי על זה נאמר ולאדם לא מצא עזר כנגדו. כל המושג הזה של עזר כנגדו, מה זה? כשהיינו ילדים קטנים חשבנו עזר כנגדו הכוונה היא העוזרת שלו. אוי ואבוי למי שחושב ככה, אין הכוונה כך חס וחלילה. היו מספיק עוזרים, ריבונו של עולם יכול היה לסדר לנו עוזרים אחרים. אבל עזר כנגדו אין הכוונה עוזרת, אלא הכוונה בלשון חז"ל עזרתו ומעמידתו על רגליו, הכוונה היא תומכת, לא לא עוזרת, שפחה שלו. אלא היא זו שמעמידה אותו. בלעדיה האישה האדם הוא כביכול בלי שום אפשרות להתקדם. הוא כלום, אמרנו, מי ששרוי בלא אישה הוא לא אדם בכלל. אז עזרתו אין הכוונה העוזרת שלו, אלא היא זו שמקדמת אותו, היא זו שגורמת להשלמתו. תיכף אנחנו נוסיף על הדבר הזה. בואו נקרא ביחד, אין לנו כל כך זמן להרחיב על כל המקורות, אבל תקראו איתי את הקדמת הטור. זה יותר מלא מאשר הרמב"ן, גם הרמב"ן אומר את אותו יסוד, אבל הטור מרחיב את זה. ממש הקדמת הטור לאבן העזר, זו הקדמה שחייבים ללמוד אותה, חייבים ללמוד אותה כי היא בעצם משנה את הפשטים הרגילים שאנחנו רגילים ללמוד בפרק ב', מה זה לא טוב היות האדם לבדו ומה המשמעות הזאת. ברא את האדם, המשילו על כל התחתונים, גם העליונים נתן לשמשו, כן גם המלאכים הם בסופו של דבר, כוכבים ומלאכים הם בסופו של דבר הכל הכל הכל משרתי האדם, שהוא נזר הבריאה. והפליא והגדיל עמו בעזר אשר עזרו, בעטרה אשר עיטרו, כחתן יפארו, וישים עליו ציץ נזרו. מי זה הכתר הגדול הזה על הכל? האישה אשר ממנו לוקחה. אתם רואים, הוא רומז דווקא אשר ממנו לוקחה, זה לא זכר ונקבה סתם של פרק א'. לא, זו האישה אשר ממנו לוקחה, עכשיו אנחנו מדברים על האישה על החלק המיוחד הזה שיש באישה. ולא כשאר הברואים, ועכשיו הוא מתחיל להסביר לנו מה היה הסיפור של פרק ב'. בפשט זה נראה לנו איזה מין ניסיונות שריבונו של עולם מנסה עד... עד שהוא מצליח, חס וחלילה להגיד ככה כלפי שמיא. אז מה כתוב פה בפסוקים? אז הוא אומר ככה, לא כשאר הברואים אשר בראם שניים שניים, ומה זה שניים שניים? זכר ונקבה. כל הברואים כולם ברואים זכר ונקבה. האדם לא יכול להיות דומה לזה, הוא צריך להיות שונה מאשר סתם זכר ונקבה כמו כל שאר הבריות. אבל בראו לבדו, ויקח אחת מצלעותיו, ויבנה לאישה, ויביאה אל האדם, למען היותה לו לעזר ולהועיל, כאשר כתב החכם הראב"ד בספר הבעל הנפש, בעלי הנפש, זה ספר שמתעסק בעניינים של אישות. כי לטובת האדם, זה הלשון של הראב"ד, כי לטובת האדם ולהנאתו הגדולה עשה זו. ומה זה לטובתו ולהנאתו? עוד פעם אני מזכיר, זה לא הכוונה שהיא עוזרת לו, זה הכוונה שכל מה שהגמרא הכניסה בזה, והגמרא הכניסה לזה תורה ושלום ושמחה וכל הדברים כולם. זה לטובתו ולהנאתו, אין הכוונה שתכין לו כוס קפה. בשביל להכין כוס קפה עכשיו אתה יכול לעשות לעצמך, אבל בעיקרון מצד השלמות של האדם, זה עזרתו ולטובתו, ברא את זה ריבונו של עולם באופן הזה. ואז הוא, ואז תראו איך הוא לומד את הפסוקים, הביט וראה, זאת אומרת במחשבתו של ריבונו של עולם בטובת האדם, שהוא רצה לברוא את האדם הוא עשה מה שנקרא שיקול. האם הוא יהיה כמו סוס וסוסה, חתול וחתולה? חס וחלילה, זה זכר ונקבה, אוי ואבוי אם היינו ככה. צריכים להיות משהו אחר. הביט וראה בטובת האדם ולא מצא עזר לאדם בבריאה ההיא, דהיינו זכר ונקבה, ואמר "לא טוב היות האדם לבדו". ומה הכוונה כרגע עכשיו לפי הפשט הזה? מה זה "לא טוב היות האדם לבדו"? הכוונה היא שהסוס והסוסה הם לבדם, החתול והחתולה זה נקרא לבדו, אפילו שהם נבראו שניים שניים זה לא משנה, אבל כל אחד חי לעצמו. בוא נראה עכשיו הוא כותב את זה, כלומר אין טוב שיהיה האדם מתבודד עם האישה כמו הבהמות שמתבודדים ואין הנקבות מיוחדות לזכרים. לא צריך שיהיה האדם דבר כזה. "אעשה לו עזר ממנו כנגדו", כלומר אבראנו בעניין שיהיה לו עזר ממנו ושתהיה מיוחדת לו. זאת אומרת שהחיבור של האדם ואשתו יהיה חיבור, לא חיבור טבעי בלבד, אלא חיבור אחר לחלוטין משאר בעלי החיים. זה חיבור של שלמות כמו שאמרנו קודם. חיבור של שלמות צריך איכשהו לעשות את זה בדרך אחרת, לברוא את האישה מתוך, הגמרא אומרת שני פרצופים, אתם מכירים את הגמרא הזאת? דו פרצופין ברא הקדוש ברוך הוא ואחר כך ניסר אותם ומחבר אותם מחדש. הרעיון הוא שיש יסוד, גם הרב קוק מדבר על זה הרבה בעין איה, אפשר לראות את הדברים האלה על הגמרא הזאת של דו פרצופין, שהרעיון הוא שהאדם הוא בריאה שלמה שבנויה בשלמותה משני צדדים, משני כוחות, דו פרצופין. וזה השלמות שריבונו של עולם מחפש וזה השלמות של כל אחד מהצדדים. כל אחד מהצדדים לא יכול להשלים את עצמו עם עצמו, זה בלתי אפשרי. אפשר להשלים את עצמו רק אם הוא מתחבר להשכנגדו, עזר שכנגדו. כן, עזר כנגדו, ככה זה צריך להיות, זה עובד באופן הזה. ואז "אבראנו בעניין שיהיה לו עזר ממנו שתהיה מיוחדת לו", וזהו "כנגדו", כלומר שתעמוד אצלו יומם ולילה, ועל כן ראוי לאדם לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו ולרחם עליה לשומרה. כל ההלכות שקשורות לעניינים, עכשיו זה בלי הקשר של ילדים, זה היחסים בין איש לאשתו בלי שום הקשר של ילדים, אחרי שפתרת כבר את הבעיה של פריה ורביה. זה בלי הקשר של ילדים. "כאשר ישמור אחד מאיבריו", וכמו כן חייבת היא, זה לא רק שהיא באה עם המטען ואתה תכבד אותה, היא חייבת היא לעובדו, לאוהבו כנפשו, זאת אומרת זה עניין הדדי. זה שלמות שמתקיימת בהדדיות משני הצדדים, ושני הצדדים זה שני צדדים שמשלימים בריאה אחת שנקראת אדם. עכשיו שאם היינו עכשיו מסתכלים על הדברים, אז פרק א' ופרק ב' הם בעצם לא חס וחלילה סותרים אחד את השני, אלא מזכירים לנו בעצם, אנחנו מקצרים כי אנחנו צריכים לסיים באיזשהו שלב, אם היינו יכולים להאריך היינו יכולים להוסיף הרבה מקורות לעניין הזה, אבל פרק א' ופרק ב' בעצם ריבונו של עולם שם לפנינו בתורה את שני העניינים המרכזיים שעליהם מושתת הבית היהודי, או יותר מזה הזוגיות היהודית שממנה צומח הבית. יש מצווה אחת, יש עמוד אחד של פריה ורביה, "לא תהו בראה לשבת יצרה", סיבת כל המצוות כולן, צריכים לעשות את הפעולה הזאת כדי לקיים את רצון הבורא, וריבונו של עולם רצה ליישב את העולם כדי לתת תורה וכדי ש... וזה עניין אחד חשוב מאוד, ועושים את זה עם אישה כי אין דרך אחרת. אבל זה לא עומד בפני עצמו, זה חייב גם שהרגל השנייה, העמוד השני שזה פרק ב'. ישליים את העניין הזה, ותקיים את אותו לא תוהו בראה לשבת יצרה, זכר ונקבה בראם ופרו ורבו וכל העניינים האחרים דווקא עם האישה המיוחדת לו. אעשה לו עזר כנגדו דווקא עם הטיפוס המיוחד הזה שצמח מתוכך, שהוא מחובר אליך. מחובר אליך נפשית, מחובר אליך רוחנית, ומתוך החיבור הזה אחר כך אנחנו הולכים ומפתחים את העולם. זה שני הפרקים, זה בעצם שני הנקרא לזה שני התפקידים שיש גם לאדם וגם לאישה. הבאתי כאן את הפסוק, דבר פשוט, זה כתוב בתורה מפורש: אדם קורא לאשתו שני שמות. הוא קורא לה שני שמות, והרי כשהוא קורא שם הוא יודע בדיוק מה הוא מדבר. פעם אחת הוא קורא לה "לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת", בסדר? ופעם שנייה בהמשך הוא קורא לה, הבאתי לכם את הפסוק המפורסם: "ויקרא אדם את שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי". הנה, שתי השמות זה שני העניינים, שני העמודים האלה. אחד זה כנגד פריה ורביה. איזה שם זה כנגד פריה ורביה? פשוט, חוה, אם כל חי. זה השם שכנגד התפקיד המיוחד הזה של פריה ורביה. ואילו השם המיוחד שמתאים לתפקיד של השלמת האדם זה "אשה כי מאיש לקחה זאת", "על כן יקרא איש ואשה", זה הנקודה. שני השמות האלה זה בעצם שני העניינים המיוחדים. דרך אגב, גם השמות של האדם הם נגזרות מהעניין הזה. מצד אחד אדם נקרא אדם, בסדר? אדם מלשון אדמה שהיא פורה ורבה, היא הולכת ומוציאה ולדות. בסדר? ומצד שני הוא נקרא איש. איש ואישה, זה החיבור המיוחד. אפשר עוד להאריך בעניינים האלה. בואו נקרא את המאירי. מופיע לפניכם. יש לנו עוד כמה דקות, כן? רק רציתי להגיד פשוט שבקשר לזה שהוא קורא לאשתו חוה, שכתוב לאשתו, דווקא באופן פרטי, ולכאורה הייתי אומר מצד שהיא אם כל חי אז זה משהו כללי. נכון, כי זה מתחיל מהעניין הזה, זאת אומרת חשוב מאוד לציין שהשורש זה המהות. הוא מציין את השורש. אשתו זה השורש במקרה הזה. לא היה הוא לא היה שני שלישי רביעי בעולם, אלא אשתו זה השורש של כל המושג הזה של פריה ורביה ובעצם קיום רצון הבורא ומצוותיו של "לא תוהו בראה לשבת יצרה". לכן הוא מדגיש את העניין הזה לאשתו כי היא הייתה שורש כל המציאות הזאת של ההולדה והפריה ורביה. ומצד שני איש ואישה, "לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת". בואו נקרא את המאירי ובזה נשלים קצת את הגמרא שדיברנו עכשיו. כשאתה קורא את הגמרא זה נראה אחרת. רבי חייא אומר לרב, כן? מה הוא אומר לו? אמרת שזה מין לשון קצת ככה מזלזלת, ובכלל היום עם התנועות החדשניות שבעולם אז בכלל אומרים איזה תורה ישנה ואיזה אנשים פרימיטיביים אנחנו. וזהו, זה מה שיש באישה, "דיינו שמגדלות את בנינו", כמו עוזרת בית. כמו עוזרת בית, מגדלת את הילדים ומצילות אותנו מן החטא. עוד יותר גרוע. תחשבו שהאישה היא איזה מין פתרון לחטאים האפלים שלנו. אוי ואבוי ככה להסתכל על הדברים האלה. כשאתה אומר "דיינו שמגדלות את בנינו", מה זה מגדלות את בנינו? איזה צד זה? איזה עמוד זה? העניין של חווה, של פריה ורביה. אומר לו רב, אתה יודע מה זה אישה? אתה יודע מה זה אישה? אז מצחיק אותי קצת. אתה יודע מה זה אישה? עם האישה אנחנו מקיימים את רצון הבורא ולא רק רצון הבורא סתם, שרצה לקיים את העולם ולתת תורה, הכל זה תלוי באישה הזאת. הכל זה תלוי. זה נקרא "דיינו שמגדלות את ילדינו", היא נותנת המשכיות לעולם, זה הצד הזה. הצד השני זה ש"מצילות אותנו מן החטא". אין הכוונה מצילות אותנו מן החטא מהחטאים של אנשים, לא לא, מצילות אותנו מן החטא במובן שגורמות לנו להגיע לשלמותנו. כי הרי בלעדיה אנחנו בלא תורה, בלא חומה, בלא שום דבר. הן מצילות, הן מרוממות אותנו. כמו שראינו אדם שנושא אישה עוונותיו מתפקקים. מצילות אותנו מן החטא, אתה מבין מה זה אישה? זה השלמתו של האדם. אפשר לוותר על זה? אפשר לא לפרגן לזה? אז היא לא עשתה לך את הכוס קפה שלך. כשאתה מסתכל על כך זה עולם אחר לחלוטין. ובודאי מהצד הזה יש מקום לחפש איזושהי גברת שהיא מתאימה לך, שאתה אוהב אותה, שאתה מתחבר אליה. הכל בסדר. למה? כי ככה צריך להיות, צריכים לקיים את שני העניינים האלה, את שני הנקודות האלה. היינו יכולים להאריך בסיפור הזה. בואו נקרא את המאירי קצת, נראה מה שנספיק. ראוי לאדם שיהיה מעורר כוונתו בכל ענייניו, זה מופיע על הסוגיה הזאת של פריה ורביה וכל הסוגיה הזו ביבמות, לשם מצווה. וכשנושא אישה יהיה כוונתו או להולדת בנים הגונים, פריה ורביה, או להיותה לו לעזר עד שבזכותה וזריזותה בדרכי ביתה יהיה הוא פנוי להתעסק בתורה, שזה השלמת האדם מה שאמרנו שרוי בלא תורה בלא שמחה ובכל הדברים האחרים. זה החלק, והוא שאמרו "אעשה לו עזר כנגדו", במה אישה עוזרתו לאדם? כן? למה אישה נקראת עוזרת? בלשון שבח לא בלשון גנאי, לא בלשון גנאי. מה זה "עוזרתו לאדם"? ככה הלשון של הגמרא. השיבו: אדם מביא חיטים... מה יעשה בהם? יהא כוססם? בן אדם מביא חומר גלם מהרחוב והוא אוכל את זה ככה? לא, עושים מזה עוגות ולחמים ודברים נעימים נפלאים. זאת אומרת מי הוא הכוח המפתח? האישה. מי הכוח הממציא? האיש. האיש מביא חיטים מהשוק, הוא אוכל חיטים? אלא האישה טורחת ועושה והוא נהנה. אם כן נמצאת היא, זה נקרא עוזרתו, מאירה את עיניו ומעמידתו על רגליו. זה השלמת האדם, זה אישה. וכל שכוונתו, אומר המאירי, על אחת מהדרכים האלו, זיווגו עולה יפה, והוא שאמרו זכה עזר, לא זכה כנגדו. זאת אומרת, הרעיון הזה הוא מופיע וזה בדיוק שני הנקודות המרכזיות הללו. זה ספר בראשית פרק א' וב'. היינו יכולים לעצור פה ולכן אני אתן לכם עוד נקודה למחשבה. הנקודה למחשבה היא שאפשר להרחיב את העניין החשוב הזה ולא הבאתי לכם את זה סתם בהמשך אבל רק כיוון, תקבלו את הכיוון. בעצם החיבור בין איש לאשתו בתוספת כל שאר הדברים שאמרנו זה לא נעצר רק במה שדיברנו אלא הרבה יותר עמוק. בשני מקומות נאמר או על שני עניינים נאמר ברית. אנחנו באים בברית הנישואין. מכירים את המושג? מגיעים מברית הנישואין. מה זה ברית הנישואין? למה ברית הנישואין? מגיעים להסכם נישואין אני יודע יש היום גם הסכמי נישואין. לא. ברית הנישואין, משהו אחר. מה זה ברית הנישואין? אז כתוב בפסוק ככה, ירמיהו מפורסם: כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. המציאות של העולם תלויה בברית. בסדר על איזה ברית מדברים? דרשות של חז"ל כפולות. דרשה אחת על תורה, תסתכלו בפסוקים, בריתי הכוונה תורה. ודרשה שנייה על מה? מדבר על ברית המילה. אתם שומעים? שומעים את הגמרא? היא מדברת על שני עניינים. ברית מילה לעומת תורה. כוחות הנפש והשכל והנשמה העליונים כרותים בברית של תורה וכוחות הגוף כרותים בברית הבשר. כשאנחנו מתחתנים שני הכוחות האלה זה היסודות של הבית היהודי. מצד אחד אמרנו השלמת האדם בלי תורה בלי שמחה בלי כל הדברים האחרים זה החלק הראשון שמוזכר כאן זה החלק של השלמת האדם זה החלק העליון. וצד שני פריה ורביה זה הברית השנייה שכרותה באותו מקום שממנו האדם פרה ורבה. תסתכלו את כל המקורות. זה פלא. גם על תורה גם על מצוות גם על פריה ורביה מופיעים בדברי חז"ל והבאתי לכם כמה דוגמאות ממש על קצה המזלג. המונח פריה ורביה נמצא גם בפריה ורביה של הגוף וגם בפריה ורביה שקשורים לעניינים של שכל ומחשבה ותורה. פירות ופריה, כל הזמן זה מופיע באותם עניינים. זו הנקודה. ממילא עכשיו כל ההלכות יכולות להיות מובנות כי כשאנחנו מתעסקים במושגים של זוגיות זה לא איזה משהו שהוא זה חשוב זה חשוב לא זה לא חשוב יסוד כל העולם כולו. זה לא רק יסוד התורה כולה זה יסוד כל המציאות כולה. הכל יושב על החיבור בין איש לאשתו. תבינו כמה זה מקולקל הפספוס הזה של זכר-זכר נקבה-נקבה. זה פספוס אטומי זה פספוס אטומי זה מפרק את כל המציאות של העולם. אי אפשר לעבור לסדר היום ולנרמל את הקלקול הזה. עכשיו אני מדבר לא מצד החטא בכלל עזבו את החטאים אלא מצד הרעיון. העולם הזה יש לו פריה ורביה הוא הולך ומתגדל הוא הולך ומתקדם הוא הולך ומתקדם גם מבחינה פיזית פריה ורביה בנים ובנות וכל השאר וגם מבחינה רוחנית שזה השלמות של האדם והתורה וכל העניינים האחרים. זה השלמות של העולם ככה העולם הולך ומתקדם. איך אדם נקרא בשם אדם? דיברנו קודם אדמה שזה עניין של פריה ורביה. איזה עוד חז"ל אומרים איזה עוד שם למה אדם נקרא אדם כי אדמה לעליון כן. יש מציאות ארצית לא תוהו בראה לשבת יצרה למלא את העולם בבריות כדי שיהיה אפשר אבל יש גם מציאות של אדמה לעליון. השלמות הרוחנית זה אדם. והאדם הזה בנוי מזכר ונקבה. כשאנחנו מתעסקים בענייני זוגיות ומתוך זה משפחה אנחנו מתעסקים בשורשים הכי מרכזיים של החיים הכי מרכזיים של כל העולמות כולם הכל זה תלוי בעניין הזה. הכל מסתובב לעניין הזה. זהו סיימנו או שאפשר להגיד עוד מילה? אפשר להגיד עוד מילה לפני שיעיפו אותנו פה אבל בעיקרון מה הם שלושת האבות? מה הם שלושת העבירות החמורות בתורה? עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. מישהו פעם שאל את עצמו, בסדר, זה חמור, באמת חמור, באמת חמור להרוג בן אדם, גילוי עריות, שפיכות דמים, זה עבודה זרה, דברים נוראיים, דברים נוראיים. עכשיו אתה בודק ואתה מגלה, רציחה זה לקחת את האדם ולבטל אותו, לפרק אותו. זה איום ונורא, זה הכי נורא שיכול להיות, כי האדם זה נזר הבריאה. רצון השם היה לברוא בריאה שהיא תקדם את כל המציאות בדומה אליו, בצלם אלוקים עשה את האדם. אתה פוגע בו? אוי ואבוי, אתה ביטלת את כל העניין של העולם, הרסת את רצון השם, קלקלת את הכל. כן, יש עוד שני עבירות שבדיוק עושות את אותו דבר. אחד זה שאתה מקלקל את האדמה לעליון שלך ואתה מתחיל לעבוד עבודה זרה ומשתמש בכלים המחשבתיים והאמוניים שלך והשכליים שלך לדברים בטלים. אתה מפספס לגמרי את כל מטרת הבריאה במושג של שלמות האדם מבחינת תורה ומבחינת קודש ומבחינת שלום, הכל הולך לאיבוד. אתה פונה לעבודה זרה, אתה לא נדמה לעליון. ואם אתה לא נדמה לעליון זה סוף הדרך ולכן זה עבירה חמורה בתורה, עבודה זרה. מה זה גילוי עריות? זה בדיוק אותו דבר, זה ההשלמה מהצד השני. זה אותה ברית שנכרתה בבשר כנגד הפריה ורביה וכשאתה מפנה את הדברים האלה לכיוונים שליליים זה הרסת את העולם, אין לזה מחילה, קלקלת את כל מה שריבונו של עולם רצה. אומר לכן אלה שלושת העבירות החמורות שבתורה. זה הכל מסתובב מסביב לעניין הזה שאנחנו מתעסקים בחתונה ובונים בית. שתבינו אנחנו מתעסקים עם השורשים הכי עוצמתיים של החיים. כל היתר, ספר החינוך, כל היתר זה תוצאה. סיבת כל המצוות כולן. כל היתר זה תוצאה. אז בעזרת השם יברך את כולם פה שכל אחד יזכה לפי כבודו ומעלתו ורצונו למצוא את השלמתו שנקראת אישה כי מאיש לוקחה זאת ושהיא תזכה בעזרת השם לקיים גם את התפקיד השני של אם כל חי, ויחד תזכו להידמות לעליון בזוגיות המיוחדת הזאת שנקרא שמם אדם, בעזרת השם נזכה.