האשה - תיקון הנדר; התרת נדרים והמשפחה

ננסה בזמן הקצר שיש לנו לעמוד על איזה שהוא מאפיין שלדומני קיים במערכת של הפרת נדרים של אישה. מערכת הפרת הנדרים של אישה. אנחנו לומדים את זה כאן ביום שעסוק בעצם בדברים, בהלכות, בדינים ובסוגיות שקשורות למשפחה, כי נדמה לי שבתוך ההלכה הזאת של הפרת נדרים אנחנו יכולים למצוא דברים מאוד עמוקים שקשורים לתפיסה, אל התפיסה של המשפחה. והשאלה איך אנחנו, איך התורה תופסת משפחה, איך בסופו של דבר בנויה מערכת משפחתית עומדת ביסוד של ההלכות האלה. אני רוצה לתת כמה הקדמות לפני שאני איכנס לזה, כי אני לא יודע אם כולם פה עסקו בהלכות נדרים ויש לנו כמה דברים שבשביל שנדבר כולנו באותה שפה צריך לתת פה ככה כמה הקדמות. ואני אוסיף ואומר שבאמת, באמת, באמת יש פה גם איזושהי עבירת תנועה, כי באמת בשביל לפגוש ולהוכיח את כל הטענות האלה היינו צריכים לשבת וללמוד את הסוגיה שפותחת את פרק נערה המאורסה, שהיא סוגיה מאוד מאוד קשה, ועוברת דרך הפסוקים וסורקת במסרקות של ברזל את מי שעובר שמה. וככל שעוברים שם ומנסים ללמוד את הפסוקים ומה שהתורה, מה שהגמרא מנסה להוציא מהם, אז לאט לאט אני חושב הולכים ומתבהרים יסודות שאנחנו ננסה לגעת בהם כאן. אנחנו באמת לא נעשה את כל מה שצריך לעשות, אני אנסה להביא כמה דוגמאות קטנות ומשם לרוץ לאיזשהו יסוד שנדמה לי שמרחף מעל או עומד בבסיס של ההלכות האלה. ואם יש פה כאלה שילמדו בעתיד את נערה המאורסה אז אני מציע לקחת את מה שנגיד כאן ועם זה להיכנס לסוגיות ודרך זה לנסות לראות אותם. אז קודם כל נתחיל מאיזושהי הקדמה כללית בדיני נדרים כדי שכולנו ניישר קו על כמה מושגים. דיני נדרים כוללים שתי מערכות, שתי מערכות שוודאי שהן קשורות אחת לשנייה, אבל כל אחת דורשת לימוד מצד עצמה. אחת זה עצם הנדר, כן? איך נודרים נדר ואיזה לשונות הם הלשונות שבסופו של דבר מאפשרים לנדור נדר, מה מכיל את הנדר? ומערכת שנייה זה המערכת של התרת הנדר. אחרי שיש נדר נשאלת השאלה איך אפשר להיחלץ מהנדר? ההלכות האלה שהן מרכיבות, אפשר להגיד, כמעט שמונים אחוז ממסכת נדרים, הן נמצאות מפרק ראשון עד פרק תשיעי במסכת נדרים. כולם נלמדות מפסוק אחד בתורה, גם זה בקושי, הן כולם כתובות בפסוק הראשון בפרשת נדרים: "איש כי ידור נדר לה' או הישבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה". יש פה פסוק אחד שבעצם אומר דבר אחד: נדרת נדר, ככל היוצא מפיו יעשה, זהו. אם נדרת נדר, אפשר להגיד, אתה תקוע עם הנדר ואתה לא יכול לצאת מהנדר. הפסוק הזה, כל הפסוק הזה, זה בעצם כמעט כל מסכת נדרים. הגמרא למדה: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה", לא יחל דברו הוא אינו מחל אבל אחרים מוחלין לו. מפה למדו גם את התרת נדרים. זאת אומרת, הנדר והעובדה שהוא לא מחל דברו, הוא לא יכול להתיר את הנדר, אבל אחרים מוחלין לו. את זה למדו, כל ההלכות האלה שאמרתי הן קשורות לנדר ולהתרתו, כל זה למדו מפסוק ראשון בפרשה. והמשך הפרשה, וזה אחד הדברים שהם נורא נורא מפתיעים, המשך הפרשה מתעסק לכאורה בעניין אחר לגמרי. המשך הפרשה מתעסק באישה שנודרת, ואישה שנודרת, התורה, תכף אני אצא לקרוא כדי להיכנס פה לעניינים, אישה שנודרת, מעכשיו יש לנו כאן עוד חמישה עשר פסוקים שמתעסקים במערכת היחסים בין איש לאישה וכשאישה נודרת מה מעמד הנדר שלה, מי בעצם מפר לה את הנדר. זה נראה לכאורה כשקוראים את הפרשה, אני אומר עוד פעם, הפרשה הזאתי ביסוד של מסכת נדרים, כשאנחנו שמים את הפרשה מול המסכת אנחנו מקבלים עולם הפוך. מסכת נדרים תשעה... כמעט אפשר להגיד אפילו פרק וחצי, שני פרקים שמתעסקים בחמישה עשר פסוקים. וכשבן אדם קורא את פרשת התרת נדרים, כשאנחנו קוראים את פרשת הנדר והתרתו בתורה, זה נראה שהיה פה איזה שהיא טעות בזיהוי. בסוף יש פה פרשה, מה הפרשה הזאת באה להגיד? הפרשה הזאת היא פרשת התרת נדרים או שהיא פרשת לא יודע מה, בת אצל אביה, אישה אצל בעלה והתרת נדרים היא איזה שהוא אירוע שולי שדרכו החליטו בעצם לדבר על כל המערכת הזאת של מי בסופו של דבר מנהל את זכויות האישה עד כדי כך שהוא מנהל גם את היכולת שלה להוציא דברים מהפה ולקבל על עצמה דינים. יש כאן משהו לא ברור. הרבה מאוד פסוקים שמתעסקים במה שקורה בין איש לאישה בהתרה. ויש הבדל מהותי, לאט לאט בואו ניכנס לזה, יש הבדל מהותי בין התרת נדרים של אדם, איש שנדר נדר ונזקק לזה שיתירו לו. אדם שנדר נדר בסופו של דבר בשביל להתיר לו את הנדר צריך סיבה. אישה שנדרה נדר, כל מה שהיא צריכה זה שבעלה או אביה ביום שבו הוא שומע יחליט שזה לא מוצא חן בעיניו ויפר את הנדר. יש הגבלה איזה נדרים בדיוק הוא יכול להפר, אבל בסופו של דבר כשאישה נודרת נדר מה שהיא לא צריכה זה סיבות להטרה, היא צריכה שמי שיכול להפר שזה בעל או בעל או אביה יחליט שזה לא מוצא חן בעיניו ויפר את הנדר. כמעט אפשר להגיד, אולי אני אנסח את זה בעוד צורה, בעצם כשאיש נודר הנדר הוא סופי, כן, כשגבר נודר הנדר הוא סופי ומה שצריך שיקרה מעכשיו אם הוא רוצה לחזור מהנדר הוא צריך להתחיל תהליך של התרת הנדר, אבל הנדר הוא לא יחל דברו, נגמר, הנדר חל. אישה שנדרה, הנדר הוא לא סופי. הנדר ממתין לאישור. אישה נודרת, הנדר ממתין לאישור. הוא צריך להגיע לגורם, אני אומר עכשיו דברים שאחרי זה אני אסתייג מהם אבל כרגע נציג את זה נדמה לי כמו שאנחנו תופסים את זה בדרך כלל, הוא צריך להגיע לגורם בעל סמכות שיחתום על הנדר הזה ויאשר אותו, ואחרי שהגורם בעל הסמכות שהנדר הוגש לפניו יאשר אותו אז הנדר יחול. אבל אם הגורם הסמכותי יגיד לא מקובל עלי מה שאת עושה, אז אין נדר. אני רוצה לקרוא לרגע את הפסוקים פה, את הפסוקים שמתעסקים בהפרת נדרי אישה, להקשיב להם טיפה, אנחנו לא ניכנס, להיכנס לפסוקים זה אירוע של זמן קיץ שלם, אבל כן אני רוצה להוציא מהפסוקים כמה דברים, שיהיה לנו ככה איזה שהוא יישור קו על הדברים הראשיים מאוד שאפשר להוציא מתוך הפרשה. אז נתחיל מפסוק ד', נתחיל מפסוק ג'. איש כי ידור נדר לה' או הישבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. אז פה דברים ברורים. איש נדר לא יחל דברו, הנדר חל, ככל היוצא מפיו יעשה. אמרנו, חז"ל גם דרשו הוא לא מיחל אחרים מחלין לו, אם יש מי שיתיר אז אפשר להתיר את הנדר אבל צריך איזה סיבה, צריך איזה פתח, צריך חרטה, צריך הרבה דברים. ואישה כי תידור נדר לה', עכשיו בואו נראה, בואו נשים לב על איזה נשים מדובר פה, בסדר? כי זה אחד מהדברים שמחולל אולי את הדין המיוחד של אישה. ואישה כי תידור נדר לה' ואסרה איסר בבית אביה בנעוריה, יש לנו פה תיאור של אישה. יש אישה שהיא נערה בבית אביה, זה האישה הראשונה שעליה אנחנו מדברים. יש אישה שנודרת נדר והיא אוסרת על עצמה כשהיא נמצאת בבית אביה בנעוריה, היא לא נשואה, היא לא מאורסת, היא נמצאת אצל אבא. ושמע אביה את נדרה ואיסרה אשר אסרה על נפשה והחריש לה אביה וקמו כל נדריה וכל איסר אשר אסרה על נפשה יקום. כתוב פה מה קורה. כן, אם אבא שומע ושותק הנדר קם. ואם הניא אביה אותה ביום שומעו כל נדריה ואיסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה. כן, אם האבא מחליט להניא אותה, לא ניכנס עכשיו לשאלה מה זה להניא אותה, מה זה אומר, אבל אם לא מוצא חן בעיני האבא הנדר לא חל. יש נערה שחיה אצל אבא. יש אישה נוספת. ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה. כן, פתאום יש לנו מישהי. שהיא תהיה לאיש. ושמע אישה ביום שמוע והחריש לה וקמו נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה יקומו. היא תהיה לאיש, תכף נשאל מי, מה זאת האישה תהיה לאיש? כן, שהיא לאיש. התורה אומרת, פה זה קשור לבעלה כבר. שמע אישה ביום שמוע והחריש לה, אם בעלה שותק וקמו נדריה. ואם ביום שמוע האיש יניא אותה והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה וה' יסלח לה. אז אם אישה מחליט להפר לה, אין נדר. עוד לא אמרתי מי זאת. ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה. אז יש לנו פה איש שתהיה לאיש, ויש לנו נדר אלמנה וגרושה, ועכשיו יש לנו עוד אחת: ואם בית אישה נדרה, או אסרה איסר על נפשה בשבועה. יש מישהי שנדרה בבית אישה. מי זאת? באופן פשוט, זאת כבר נשואה. נשואה נמצאת בבית של אישה. יש לנו שתי קצוות בתוך הפסוקים פה. פסוק ד' מדבר על מי שנמצאת בבית אביה, הפסוק הזה מדבר, פסוק י"א, פה יש לנו כבר שינוי סטטוס ברור. היא תהיה, היא כבר נמצאת בבית אישה. מי שחיה בבית אישה, זו אישה נשואה. אישה נשואה, בעלה מפר את נדריה. אחד הדברים שמעסיקים מאוד את התורה, את הסוגיה בתחילת פרק נערה המאורסה, ודרכה בעצם היא נכנסת לברר את כל העניינים האלה של הפרת נדרי אישה, אחד הדברים זה מי זאת האי שהיות תהיה לאיש. כן, יש לנו נערה, יש לנו נשואה, ויש לנו מישהי שמצד אחד יש לה איש, היא היות תהיה לאיש, כן, היות תהיה זה לא שבעתיד היא תהיה, היא כבר יש לה איש, אבל על נשואה כבר דיברת איתי. יש נשואה בהמשך. אז מי זאת הזאת שתהיה לאיש ובעלה מפר נדריה? והגמרא מנסה להבין מי זאת, וכמובן יש לנו פה עכשיו אופציה ברורה, יש לנו פנויה שנמצאת בבית אביה, נערה, יש לנו נשואה שנמצאת בבית אישה, יש לנו מעמד אמצעי של מי שתהיה לאיש, וזאת מאורסה. אבל הגמרא מנסה להבין האם באמת מדובר על מאורסה. עכשיו אני אומר, מי שייכנס לסוגיה שמה יראה הגמרא, אני רוצה להגיד איזושהי אמירה על הסוגיה שם, איזושהי אמירה על הסוגיה אם מישהו אי פעם ילמד את נערה המאורסה, נדמה לי שיש ישיבות שזה נמצא בסבב שלהם בזמן אלול, אז אני רוצה ובעקבות השיעור הזה אני גם אנסה לפתוח את הפתח לכיוון כזה. הגמרא שם בהתחלה מאוד מאוד מסובכת. והיא מתעסקת כל הזמן בלהבין אם הפסוק הזה אומר ככה, אז מה אומר הפסוק הבא, ואם הפסוק הזה אומר ככה, אז מה אומר הפסוק שלפניו, ויש שם איזה גשם כזה של פסוקים שאתה אומר לעצמך מה למען השם הולך פה? אבל הגמרא מדייקת ממילים, והראשונים מכניסים בזה גם דיוקים מאותיות, ויש בתוך הסוגיה הזאת הנחת יסוד, יש כמה הנחות יסוד שהגמרא מנסה להתמודד איתם. הפסוקים הם ביטוי למשהו שהגמרא מבינה. הגמרא מנסה להבין למה זה נכון, למה זה נכון מבחינת מערכת היחסים שבין אישה לאביה או אישה לבעלה, שהבעל יפר את הנדר. והיא באה ואומרת יש לי איזושהי תפיסה, אני מבינה משהו על למה אישה בעלה מפר נדריה, וממילא אני מנסה להבין עכשיו האם הדבר הזה נכון, האם מה שגורם לזה שבעל מפר נדרי אשתו נכון גם לארוסה? האם ארוסה שיש לה איש, היות אותו תהיה נשואה לו, האם זה נכון שגם אצלה מתקיימת מערכת היחסים שאומרת שבגלל שכרגע זאת מערכת היחסים שלה, זאת המערכת האישותית שלה, האם המערכת האישותית הזאת מכילה בצורה נכונה גם כן את זה שבעל יפר את הנדרים? ואז אני אגיד אוקיי, אני מבין למה אם היות תהיה לאיש בעל מפר, או שזה לא יכול להיות? לא יכול להיות. לא יכול להיות שאצל מאורסה מתקיימת מערכת היחסים הזאת, ולכן לא נכון להגיד שהפסוק הזה מדבר על זה. אם אני אבחר לומר שהפסוק של ואם היות תהיה לאיש מדבר על מאורסה זה בגלל שהבנתי שמשהו במערכת שמתקיימת אצל מאורסה במערכת האישות שלה מצדיק שהפרת הנדרים תהיה כזאת. עכשיו מה אנחנו מבינים? אז אני אומר, אני רוצה לגעת בנקודה אחת, יש עוד כמה נקודות, אני רוצה לבחור פה איזשהו ציר. מה אנחנו מבינים? מה אנחנו יודעים? אם התורה לא הייתה אומרת לי משהו על מאורסה. אם התורה לא הייתה כותבת. מה הייתי אומר? מה הייתי אומר על אישה מאורסה? אני יודע שנערה בבית אביה האבא מפר, אני יודע שאישה בבית אישה הבעל מפר. עכשיו אני שואל את עצמי, יש פה פסוק לא מובן, איך אני קורא אותו? אוקיי, יש לי כמה הנחות יסוד. מה אמור היה להיות כתוב שם? כי כבר התורה הציבה לי שני קטבים על הסקאלה. מה הייתי מבין? אני אגיד, אני חושב שזה מחלוקת ראשונים בסוגייה, אבל אני רוצה לבחור פה את הר"ן. הר"ן אומר במפורש מה הייתי מבין אולי לולא קדושת התורה. אומר הר"ן: אבל בנשואה אדרבא, כן זה תוך כדי ניסיונות, אז דילגתי פה כי זה עוד פעם זה ניסיונות אם לקרוא את הפסוק ככה או לקרוא את הפסוק ככה. אז אומר הר"ן ככה: בנשואה אדרבא דינא הוא באישה נשואה דבעל לחודיה מפר דכיוון דניסאת שוב אין לאביה רשות בה, הלכך נמי דבנשואה בעלה לחודיה ליפר. אומר הר"ן נשואה אין לי שאלה, כיוון שהיא נישאת היא לא ברשות אביה, ברור שמי שצריך להפר את הנדר זה לא האבא אלא הבעל. אבל בארוסה, ובארוסה עוד פעם זה לא מסקנה, זה הנחת יסוד שמסבירה מה קשה לגמרא. אומר הר"ן בארוסה אב לחודיה ליפר. ארוסה ברור שהארוס לא יפר, למה? הוא בעלה לעתיד, הוא כבר קידש אותה, יש לו בה כבר איזושהי שייכות, זה לא מעניין. אומר הר"ן למה? דבארוסין לא נפקא מרשותו. אומר הר"ן תקשיב לפסוקים, הפסוקים מתארים את המציאות. יש אישה בבית אביה, יש אישה בבית בעלה. הנחת היסוד אם אני קורא את התורה ואני אומר מה ברור בתורה מה ברור פה בפרשה, אומרת לנו התורה אני אגיד לך מה ברור פה, מי שנמצאת בבית אביה אביה מפר את נדריה, מי שנמצאת בבית אישה אישה מפר נדריה. השאלה היא באיזו רשות היא נמצאת. ארוסה, אם לא כתוב בתורה חידושים, ארוסה היא נמצאת בבית אביה. כיוון שהיא נמצאת בבית אביה ברור שאביה צריך להפר, היא עדיין ברשות אביה. מה זה רשות אביה? נדמה לי שפה פה יש אתגר מאוד לא פשוט לפיצוח. מה זה רשות אביה? מה הכוונה או בואו נשאל את זה ככה, למה זה שבת נמצאת ברשות אביה או אישה נמצאת ברשות בעלה, למה זה גורם לזה שהאבא או הבעל יפרו את הנדרים? מה בזה? ננסח ככה, מה בזה גורם שהבעל או האבא יפרו את הנדרים? היה אפשר לומר בפשטות, ונדמה לי שככה אנחנו תופסים בצורה אינסטינקטיבית את הפרשה ויש סיוע לדבר הזה ממשנה מפורשת במסכת כתובות. האב זכאי בבתו בכמה וכמה דברים כן, ובהפרת נדריה. זה זכות האב בבת. האב זכאי בבתו בקידושיה כן, יש לו סוג של בעלות עליה, יש לאבא סוג של בעלות על הבת, יש לבעל סוג של בעלות על האישה אחר כך, לא בעלות על הגוף אבל הוא מקבל איזושהי, ננסח את זה, יש לאבא שליטה על הבת, האבא מנהל את הבת, הוא מוסר אותה לקידושין, הוא גם מי שבסופו של דבר מתוקף זכויותיו כאבא מקבל זכויות על דבר מדהים כאילו, על הדיבור שלה. את גברת כשאת מדברת, כשבן מדבר הוא מדבר חופשי, אני קובע מה מהדברים שאמרת חלים או לא חלים. אבל אני רוצה לנסח את זה, יש לו זכויות, יש לו שליטה, יש לו בעלות, היא נמצאת ברשותו. נדמה לי שאפשר להסתכל על זה גם אחרת. הלשון של התורה, שוב פעם אני אביא סייעתא מהלשון של התורה אבל אני תכף רוצה להראות גם איזושהי הלכה שנדמה לי שממש ממש מפגישה עם זה. אני רוצה קודם כל בכל השיעור הזה להציע הצעה אחרת. ברור שהאפשרות להפר נדרים תלויה במבנה האישותי שבו נמצאת כרגע האישה. אפשרות אחת להגיד אלה זכויות, אלה זכויות, זה נתון בידיים של האבא, יש לו שליטה. אפשרות אחרת להגיד שהאפשר. שהאפשרות להתיר נדר משקפת משהו עמוק במערכת היחסים שבין האישה לסביבה שלה, הסביבה שלה, לבית שלה. התורה אמרה, בוא תראה באיזה בית היא נמצאת. כשתראה באיזה בית היא נמצאת, אתה גם תבין עוד משהו, אתה תבין גם איך היא תופסת את עצמה, וממילא איך הנדר שלה נראה. וכל פעם שתתיר לרצות להבין איך בנוי המערכת של הפרת נדרים, תצטרך לחדור ולנסות להבין מה האופי שמעצב את המערכת שבתוכה עכשיו חיה האישה. ואם אנחנו נבין את זה לעומק, נבין גם מה מאפשר את הפרת הנדר. אז בואו נראה דוגמה אחת. קודם כל רוצה להראות, קודם כל אמרנו היא נמצאת ברשות אביה. מה זה נמצאת ברשות אביה? אז האפשרות הפשוטה, נמצאת ברשות אביה, נמצאת בשליטת אביה. כיוון שאביה הוא כרגע נמצא פה, הוא השליט, אז ממילא הוא מפר את הנדר. בוא ניקח לדוגמה, מה נגיד במקרה כזה על ארוסה? ארוסה אומרת המשנה במסכת נדרים פרק עשירי: נערה מאורסה אביה ובעלה מפרים את נדריה. אני רוצה לתרגם את זה עכשיו למה שאמרנו. נערה מאורסה, יש לה באמת שניים, יש מנגנון של שותפות שמנהל אותה. אני רוצה להיכנס לדבר הזה. מנהלים אותה שניים. מנהל אותה אביה שאצלו היא גדלה, אבל נכנס פה עכשיו לתוך התמונה עוד אחד, שגם הוא כבר מנהל אותה, או חצי מנהל. הוא יהיה בעלה לעתיד, הוא גם מנהל אותה עכשיו. אביה ובעלה מפרים נדריה, הם צריכים להפר את הנדר בשותפות. לכל אחד מהם יש זכות וטו, כן, ובסוף הם צריכים להפר את הנדר ביחד כי כרגע היא באמת מיוחסת לשניים. אז היא כרגע עברה, סלחו לי על הביטויים כן, אבל רוצה להקצין את זה, היא כרגע עברה לניהול משותף מזה שהיה מישהו אחד שמנהל אותה. כרגע היא עברה לניהול משותף ולכן בגלל המצב הזה, שניהם צריכים להפר את נדריה. נדמה לי אני רוצה להוכיח מאיזה שהוא ר"ן שהניסוח הזה הוא לא מדויק. יש משנה בנדרים דף ע', כמו שאמרתי יש פה הרבה הקדמות ולביטויים שכאילו צריך להיכנס לעולם שלהם. המשנה שואלת מה קורה במצב של נערה מאורסה שכמו שאמרנו יש לה שני מנהלים שמת אחד מהם. כן, מה קורה? לנערה מאורסה יש אבא, אני הולך עם ציר החשיבה הזה, לנערה מאורסה יש אבא ששולט בה ויש לה ארוס שגם שולט בה. מה קורה אם האבא מת? מה קורה כשבעל השליטה מת? כן, בעל השליטה מת. היא נשארה עם שולט אחד עכשיו. עד עכשיו הארוס לא יכול להפר נדרים לבד. למה? כי אבא אמר לו עם כל הכבוד אני מעכב עליך. אבל אבא מת. לכאורה האבא שחרר את אחיזתו בנערה ועכשיו הארוס יפעל לבד. אומרת המשנה: מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל. מת הבעל נתרוקנה רשות לאב. כן, אומרת המשנה מת האב, האב מת, לא נתרוקנה רשות לבעל, הכוונה, כן, כותב פה הר"ן, אין הבעל יכול להפר. מת האב, הארוס למרות שהוא נשאר עכשיו שליט יחיד, כן, הוא עכשיו שליט יחיד, מי שעד עכשיו עיכב עליו השותף שלו מת, אומרת המשנה הוא לא יכול להפר את הנדרים לבד. שואלת הגמרא למה? מאי טעמא? דאמר קרא בנעוריה בית אביה. מה אנחנו לומדים מזה? כן, בהמשך הפרשה כתוב בנעוריה בית אביה. מה, איך הפסוק הזה מלמד אותי משהו? אומר הר"ן: משמע אף על גב דליתיה לאב אכתי איתא בבית אביה. אומר הר"ן: מאורסה למרות שהאבא לא נמצא היא עדיין בבית האבא. אני לא מבין. מה זה בית האבא? אם אני אומר שבסופו של דבר בית האבא זה רק ביטוי לזה היא נמצאת ברשות אבא. יש שמה בבית אביה יש מנהל, יש שולט, אבא שלה. מת האבא, נגמר. כל מה שעיכב זה שיש פה מישהו שמחזיק את הזכויות. אומר הר"ן: לא הבנת. אתה יודע למה ארוס לא מפר את הנדרים? כי היא בבית אביה. אתה יודע למה אבא מפר נדרים? למה אבא מפר נדרים? זה שאבא מפר נדרים זה תוצאה של סיטואציה משפחתית. בגלל שיש ארוסה שחיה בבית הזה, בגלל שיש ילדה שחיה בבית הזה, העובדה שהיא חיה בבית ה- הזה אומרת שכשמיהי נודרת, זה חלק מהבית הזה. וכיוון שלבית הזה שכלפיו היא נדרה, כיוון שהיא נודרת כחלק מהבית, מי שבסופו של דבר מנהל את הבית זה האבא. האבא מפר בגלל הבית. זה לא האבא. המציאות המשפחתית של הארוסה שבה היא נמצאת בבית מסוים היא מה שגורם לזה שהנדרים שלה שייכים, אולי אפשר להגיד, נדרים בהקשר של הבית הזה. ובגלל שהבית הזה הוא חלק מהנדר, אז מי שמנהל את הבית הזה גם יכול להפר. עכשיו, מת המפר, זה לא קשור, עדיין הנדר שייך לבית הזה, הוא לא שייך לבית של הארוס. אז קודם כל רואים פה שבית אביה זה לא בשליטת אביה, בית אביה זו המציאות שהיא חיה בבית של אביה. נמשיך. הלכה מסוימת אחת שלא הבאתי אותה פה, אני אגיד אותה בעל פה ממש, נדמה לי אי אפשר להסביר אותה בלי להבין שהתורה מדברת על מודל משפחתי. יש הלכה מפתיעה מאוד. אבא הוא כתוב ראשון בפרשה, הוא מפר את הנדרים של הבת. איזה נדרים אבא מפר? לכאורה יש לו ילדה, גדלה אצלו בבית. כל הנדרים. למה לא? בבעל יש הלכה מיוחדת. בעל לא יכול להפר את כל הנדרים. בעל מפר רק נדרים שנוגעים בינו לבינה. אתה לא, אתה לא בעלים על האישה באופן כללי, כן? אתה מפר את הנדרים שקשורים אליך. אתה לא יכול להפר כל נדר שהאישה נודרת. זה מפורש, כן, בין איש לאשתו. בין איש לאשתו, אתה מפר את הנדרים שבינך לבינה. איזה נדרים מפר אבא? לכאורה הכל. הוא מגדל את הילדה, הוא מחנך אותה, למה שלא יפר את הכל? יש לימוד מדהים בספרי. אומר הספרי: אבא בין איש לאשתו בין אב לבתו. מה איש מפר רק את הנדרים שבינו לבינה? אז אני לומד את האבא מהאיש. כמו שבעל מפר רק נדרים שבינו לבינה, גם אבא מפר רק נדרים שבינו לבינה. מה? למה? מי כתוב ראשון בפרשה? אבא. ילדה גדלה אצל אבא. יש כמה שנים עד שהיא תתחתן, ריבונו של עולם. היא נודרת נדרים, אבא רוצה לחנך אותה, הוא יגיד לה את לא יכולה לידור, את לא יכולה לידור. אומרים לו לא, לא, לא, תקשיב, כשאני אתחתן הארוס שלי או בעלי יוכל להפר רק נדרים מסוימים, גם אתה מעכשיו מפר רק נדרים מסוימים. למה שאני אלמד את אבא מבעל? מאיפה זה מתחיל? מה פתאום שאבא יפר נדרים כמו בעל? אומר הרמב"ם, באמת אין דבר כזה. הרמב"ם פוסק: האבא יכול להפר את כל הנדרים. מה פתאום שאני אלמד את האבא מהבעל? אומרים לו חכמי לוניל, יש ספרי. אומר להם הרמב"ם, עם כל הכבוד לספרי, זה לא יכול להיות. לא פוסקים את הספרי הזה להלכה. יש ירושלמי כזה. הרמב"ם, מדהים שהרמב"ם לא פסק את הירושלמי. הרמב"ם בדרך כלל פוסק ירושלמי. יש ירושלמי שאומר את אותו דבר. אבל זה נגד ההיגיון. בת אצל אבא, למה שהיא תילמד ממה שהיא אצל בעל? למה שבת אצל אבא תילמד מבעל? נדמה לי, בואו ננסה רגע עכשיו אז בשאלת הזכויות לנסח את זה ככה: למה שאני האבא יהיו לי זכויות כמו שיש לבעל? אני הייתי פה קודם, המציאות שלי יותר שלמה, אני מבין למה בעל לא זכה בבת אלא לדברים שבינו לבינה. זה בכלל דבר מוזר, מה זה בינו לבינה אצל אבא? מה זה הדבר הזה? בואו עכשיו ננסה להסתכל על זה אחרת. נדמה לי, בואו ננסה לשאול מה המשמעות של בת אצל אבא? עכשיו אני אגיד משהו שאני מבין שהוא לא פופולרי, הרמב"ם חלק. אתם יודעים למה אבא מגדל את הבת? אומר הספרי, אתה מגדל את הבת כדי להשיא אותה. זה הכל. אתה מגדל את הבת כדי לחתן אותה. זה התפקיד שלך בעולם. התפקיד שלך בעולם זה לחתן את הבת. אז ממילא מה אתה יכול לעשות? אתה שומר. אתה כאבא, מהיום שהילדה הזאת נולדה, היא מופקדת בידך בשביל דבר אחד: כדי לגדל אותה, למצוא לה בעל ולחתן אותה. מהיום שהיא הגיעה לידיים שלך יש לך דבר אחד שאתה צריך לעשות: לדאוג למצוא לה חתן. אתה מהיום הראשון מגדל אותה בשביל החתונה. ולכן כל מה שיש לך בסוף, המשמעות החינוכית שלך נגזרת ממה שיהיה עם בעלה. אז אתה יכול להפר כמו הבעל. אתה לא, אתה כולך שליח הבעל מהיום הראשון. זה אומר משהו על מציאות משפחתית. אבא בא לעולם כדי לגדל את בתו ולמצוא לה בעל, ולכן מה שיוכל לעשות. זה מה שהבעל עושה אצל הבת. הרמב"ם אומר: לא, זה בכלל לא אותו דבר. בת אצל אבא זה מציאות חיים שלמה. מה זאת אומרת, למה הבת גדלה אצל האבא? מה המשמעות של בת אצל אביה? עולם שלם. הוא מחנך אותה, הוא מגדל אותה, הוא יש לו הרבה מה להגיד על הרבה דברים. המציאות של בת אצל אביה הרבה יותר רחבה, שונה מהותית מאשר הקשר שבין איש לאשתו. והמציאות של הפרת הנדרים משקפת את התא המשפחתי. כיוון שהתא המשפחתי שלך הרבה יותר רחב, ממילא אתה גם מקבל בסוף את היכולת להפר נדרים אחרים. כשתגיע לבעל, משמעות הקשר שלה עם הבעל קשורה רק לבינו לבינה. אבל האבא? אבא מחנך אותה להכול, בסוף הוא גם ישיא אותה ובאמת יש פה שיטה אמצעית שאומרת, שיטת רבנו יחיאל, שמובאת בסמ"ג, אומר רבנו יחיאל, שבאמת אבא יכול להפר את כל הנדרים, בעל נדרים שבינו לבינה. וברגע שהילדה מתארסת, אז גם האבא יכול להפר רק נדרים שבינו לבינה. למה? כי באמת בואו נראה מה קורה כשאתה מגדל את הילדה אצלך בבית, אתה המחנך שלה והיא קשורה אליך לכל הדברים שבעולם. אז תוכל להפר את כל הנדרים שלה באיזה הקשר שיהיה. ברגע שארסת אותה, אז קיבלת תפקיד אחר. מעכשיו התפקיד שלך הוא להיות מי שמכין אותה לחתונה. כשהיא מאורסת כבר, ועכשיו אתה שומר של הארוס, נגדיר את זה ככה, עכשיו אתה כבר עסוק בלחנך וללוות אותה אל הפרק הבא של החתונה. אז עכשיו אתה באמת יכול להפר רק את הנדרים שבינו לבינה. אני משתמש בזה כדי לאפשר את המבט שבא ואומר שהפרת הנדרים היא תהיה נגזרת של איך שאנחנו תופסים את התפקידים, את המשמעות של הבית. עכשיו אני אומר, זה בשביל הדבר הזה, יש פה עוד כמה הסברים מאוד מאוד מעניינים אבל נדלג עליהם כי אני רוצה לחתור לעוד נקודה. אז עד כאן זה הקדמה כללית מאוד על מה שעולה בפסוקים. עכשיו אני רוצה ללכת להלכה שלא כתובה בפסוקים והיא דורשת הרבה מאוד הבנה, אבל היא מאירה ומצטרפת למה שדיברנו. בשתי סוגיות, שהן לא במסכת נדרים, לא עוסקות בלימוד מהפסוקים ולכאורה מתעסקות בעניינים שוליים, הגמרא מביאה, למען האמת זה שלוש סוגיות אבל שתיים נוגעות ממש ממש לעניין נדרים, הגמרא מביאה טענה נוספת על הפרת נדרי אישה. הגמרא אומרת במסכת גיטין ובמסכת נידה, שככה נשמע מהגמרא, שהסיבה לזה, כן, עד עכשיו אני אומר, אולי נגיד עד עכשיו למדנו מפסוקים. יש תורה, יש פסוקים, גם הסברנו קצת מה עומד בבסיס של איך שהתורה תופסת את זה, אבל יש תורה, יש פסוקים ולכאורה היינו יכולים ללכת הביתה ולהגיד: הכול טוב, כתוב בתורה, נגמר הסיפור. הגמרא, כמו שאמרתי, לא במסכת נדרים, מצרפת לנושא הזה סברה שלא ברור מה המקום שלה. אומרת הגמרא, אתה יודע למה אב או בעל מפרים, למה בעל מפר את נדרי אשתו? כי כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת. הגמרא אומרת את זה בשני הקשרים. הקשר אחד, הסוגיה בגיטין שואלת האם מצאנו מצבים שאחד אוסר, האם בן אדם יכול להתיר איסור שלא הוא אסר, זה אוסר וזה מתיר. אומרת הגמרא יש דוגמה, הפרת נדרים, אישה אסרה, בעל מתיר. אומרת הגמרא זה לא הבעל מתיר, זה לא נחשב שהבעל מתיר, כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת, בעצם האישה התירה. כשהאישה נדרה, היא אמרה אני נודרת על דעת בעלי. טוב, אז למה צריך פסוקים? עוד דוגמה. דוגמה מטלטלת, זה מסוגיה במסכת נידה. הגמרא במסכת נידה מדברת על אישה, יתומה קטנה שקידושיה הם מדרבנן. אז הקידושין שלה הם מדרבנן והגמרא מציעה, יש מעמד ביניים, כן מופלא סמוך לאיש, היא עוד לא הגיעה להיות גדולה ולעניין נדרים היא כבר נודרת נדרים. אז בואו נשים לב, היא מתקדשת קידושין דרבנן לבעלה, אבל הנדרים שלה הם כבר דאורייתא. האם בעל מדרבנן יוכל להפר נדרים דאורייתא? אני מבין שבעל מדאורייתא מפר נדרים מדאורייתא, התורה נתנה לו את הזכות להפר את נדרי אשתו. אבל מה, איך בעל שכוח הנישואין שלו זה מדרבנן... מדרבנן יכול להפר נדרים מדאורייתא. אומרת הגמרא: זה לא בעיה, כל הנודרת על דעת בעלה נודרת. גם אישה דרבנן נדרה על דעת בעלה. כן, היא אמנם אישה מדרבנן, אתה יודע למה הבעל מפר? כי האישה קיבלה את זה שהוא יפר. עכשיו זה דבר מדהים, באמת בלי זה איך בעל מדרבנן יפר נדרים שהחלות שלהם היא מדאורייתא? אז הגמרא אומרת: תדע לך, כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת. היא, האישה דרבנן הזאת, כשנדרה את הנדר מדאורייתא אמרה שזה בתנאי שבעלה יפר לה. אז יש לנו סברה שאומרת כל הנודרת על דעת בעלה נודרת. אוקיי, מעולה. אפשר לסגור וללכת הביתה. למה צריך פסוקים? למה צריך להקדים בית אישה, בית בעלה, בית ארוסה? מי זאת? מה? יש לך כלל! למה אני צריך את כל הפסוקים האלה? הגמרא אומרת לנו יש סברה כל הנודרת על דעת בעלה נודרת. תנתח לפי זה. מה היחס בין הסברה הזאת לבין הפסוקים? זה שאלה אחת. שאלה שנייה, אז שלפנו פה עכשיו ג'וקר שהוא מהפכה בעולם הנדרים. כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת. האם אני יכול ללמוד מפה על הרבה מאוד נודרים אחרים שנודרים על דעת מישהו שלא צריך דיני התרת נדרים? יש המון פעמים שאנשים נודרים נדר ובדעתם אולי יש כל מיני מחשבות אם ימצא חן בעיני מישהו או לא ימצא חן בעיני מישהו. האם הדבר הזה יכול ללמד שאפשר לנדור נדרים ולהתיר אותם בלי להתיר אותם? כי כל פעם שאני אגלה שמישהו נדר נדר והיה לו בראש איזושהי מחשבה מסוימת אז אני אגיד מעולה, לא צריך להתיר את הנדר, לא צריך חכם, לא צריך לשון התרה. פשוט מאוד, נגיד הוא נדר במקרה הזה על דעת זה ואין נדר, כמו באישה. אז יש פה שאלה ראשונה, מה היחס בין הסברה הזאת לכל מה שעשינו עד עכשיו לפסוקים? ושאלה שנייה, מה היחס בין זה לבין העולם של כל התרת נדרים? אנחנו יודעים שצריך שחכם יתיר את הנדר, שלושה יתירו את הנדר, צריך למצוא פתח. אני לא אומר סתם ככה בן אדם נדר על דעת משהו ונגמר הסיפור. הראשונים עסוקים בזה. יש, בואו נקרא, נשתדל בזריזות. כן, אז שאלת תוספות. תוספות שואל בנידה, אחרי שהוא אמר חידשת לי את הדבר הזה של כל הנודרת על דעת בעלה נודרת. שואל תוספות: ואם תאמר, אם כן אמאי נכתב בפרשת נדרים דבעל מפר לאשתו אפילו אינה אשתו כגון הכא? אמאי נכתב בפרשת נדרים דבעל מפר לאשתו? כן, למה אני צריך לכתוב בפרשת נדרים שבעל מפר נדרי אשתו אם אמרת לי שזה סברה? אפילו אינה אשתו כגון הכא, היא רק אישה מדרבנן היא לא אישה מדאורייתא, הרי אפילו אם היא לא אשתו הבעל מפר דעל דעתו נודרת, זה בעצם מה שאמרה הגמרא. היא אמרה גם מי שהיא לא ממש אשתו בעל יכול להפר, אז לא צריך את כל הפסוקים, נגמר. תשובה ראשונה של תוספות: אי נמי, ויש לומר דאי נמי אתה צודק, דאיצטריך לעניין שאם אמר קיים ליכי שאינו יכול להפר. אומר תוספות אתה צודק. באמת באמת יסוד ההפרה הוא מהסברה, בגלל שכל הנודרת על דעת בעלה נודרת מפרים נדרים. אז למה צריך את הפסוקים? צריך את הפסוקים לדין אחר, לדין שאם הוא החליט לא להפר וכדי ללמד אותי באיזה אופן בעל מקיים את הנדר של אשתו, שאם הבעל החליט שזה מקוים אז זה מקוים. טוב, תשאלו הרי לכאורה זה גם חלק מהתנאי, בסדר. אבל תוספות בא ואומר בעצם את יסוד ההפרה למדתי מהסברה. התורה באה לחדש משהו אחר. מי שמאוד הולך עם הכיוון הזה ומקצין אותו אפילו יותר, כן אז לפי זה אולי נלמד לכל המקומות שיש תנאים בנדר שהם דומים לזה. יש רמב"ן במשפט אחרת שהולך בכיוון כזה. אומר הרמב"ן באמת למדנו מפה גם למקומות אחרים שיש בהם הפרה, למקומות אחרים שיש בהם תנאי שאפשר יהיה להתחשב בתנאי ולהתיר את הנדר בלי לשון של נדר. והתורה חידשה, כל החידוש של התורה זה שבאישה, הוא כותב את זה קצת אחרת, שבאישה נתנו יום שלם להקמה משום שלום בית. אבל אני אומר במעגל הפשוט במה שכרגע מעניין אותנו זה שבאמת הסברה היא היסוד. זה אפשרות אחת. אפשרות שנייה, אני רואה שאנחנו ככה מתחילים להיות קצרים בזמן. אז אשתדל להזדרז. אפשרות שנייה אומר תוספות בדיוק הפוך, הסברא היא תולדה של התורה. התורה אמרה שבעל מפר נדרי אשתו. כן, תראו, אי נמי משום דאמר רחמנא בעל מפר, קאמר דלעולם על דעתו היא נודרת. אומר תוספות, התורה יצרה מציאות. התורה באה ואמרה, התורה באה ואמרה בעל מפר נדרי אשתו. למדו כל הנשים את פרשת מטות, ראו שבעל מפר את נדרי אשתו, שמעו אנשים שהבעל מפר, מאז יצרנו, איך אומרים היום? יצרנו הסללה. גרמנו לנשים לנדור על דעת בעליהם. למה? כי אמרנו שהבעל מפר. בגלל שכתוב בתורה שלבעל יש יכולת להפר, אישה נודרת על דעת בעלה. למה אישה דרבנן? כי גם אישה דרבנן למדה את החומש. נשים התרגלו לחשוב שהבעל מפר כי התורה אמרה. ולכן גם נשים שבאמת הבעלים לא מפרים נודרות על דעת בעלן והבעל מפר את הנדר. כך אומר תוספות. מדהים, כאילו התורה בסוף כתבה משהו, שינתה את דעת הנשים ומשם והלאה נשים נודרות על דעת בעליהם. טוב, זה תוספות שיכול לשמש חומר לא פשוט להרבה מאוד ארגונים פמיניסטיים, אבל בסדר, בואו נראה עוד תירוצים. יש פה תשובה אחת של הראש, אני רוצה להגיע פה לרן שבעיניי הוא מהפכה דרמטית בסוגיה. יש פה תשובה אחת של הראש, שהראש בא ואומר מצד אחד הסברא נכונה, כל הנודרת על דעת בעלה נודרת. אבל התורה באה והרחיבה, הסברא היא היסוד, אבל לכאורה תבוא אישה ותגיד אני לא נודרת על דעת בעלי. התורה לקחה סברא, בדיוק הפוך ממה שאמרנו קודם, התורה לקחה התנהגות אנושית ובאה ואמרה בגלל שיש התנהגות אנושית כללית כזאת אז בכל המצבים זה ככה. באמת באמת אישה נודרת על דעת בעלה, אבל מרגע שהתורה כתבה את זה זה לא מעניין אם נודרת על דעת בעלה. זה שיטת תוספות. אבל הרן אומר פה משהו אחר. הרן בא ומחלק, בואו נקרא אותו בכל זאת שיהיה לנו ככה את המילים שלו. אני מדלג על הקטע הראשון, פה הוא מתווכח עם השיטה של הרמב"ן, שזה דומה לכל התנאים, והוא אומר אין קשר בין על דעת בעלה נודרת לתנאים אחרים, אלא וודאי רב פנחס הכי קאמר: נהי דאפרה דבעל גזירת הכתוב היא, כן, באמת הפרה של בעל זה דומה לראש, הפרה של בעל זה גזירת הכתוב. מיהו, משום הכי זיכתה תורה לבעל בהפרת נדריה? משום דעל דעת בעלה היא נודרת. הלכך כל שהיא נודרת על דעתו חיילא הכי גזירת הכתוב דאמר רחמנא. כן, התורה חידשה אישה נודרת על דעת בעלה ולכן אני פוסקת את ההלכה באישה. אבל נודר על דעת חברו דלא חדית ביה רחמנא מידי וודאי לא מצי מפר. אומר הרן אל תשווה לי, אל תלמד לי מאישה שנודרת על דעת בעלה למי שנודר על דעת חברו. בדומה לראש, אישה נודרת על דעת בעלה, התורה באה ואמרה אני מאמצת את זה ופוסקת את זה להלכה. על דעת חברו התורה לא אימצה את זה. אבל הרן מוסיף עוד משפט: ועוד, דנהי דאמרינן הכא על דעת בעלה לא קבדינן אלישנא אלא הכי קאמרינן דאין בליבה שיתקיים הנדר אי קפיד ביה בעלה. אבל מאן לימא לן דעל דעת הכי משמע דנהי דנודר על דעת חברו מצי אידך למישרי ליה וודאי כדכתבינא. מה הרן מוסיף פה? הרן בא ואומר אל תתבלבל, כשכתוב כל הנודרת על דעת בעלה נודרת לא כתוב שהיא התנתה תנאי. אין תנאי כזה. אישה לא התנתה תנאי. אין בליבה שאם זה מוצא חן בעיני בעלה, שאם זה לא מוצא חן בעיני בעלה שיהיה נדר. היא אומרת אני נודרת, אבל בלב שלה נמצא באיזשהו מקום עמוק, זה ה'על דעת' פה. ה'על דעת' זה אומר שהיא באיזשהו מקום עמוק אצלה אומרת שאם זה לא מוצא חן בעיני בעלה היא לא רוצה את זה. מה הכוונה? נו אז היא עשתה את זה בתנאי או לא עשתה את זה בתנאי? נדמה לי שהרן רוצה להגיד לנו דבר כזה: אומר הרן התורה ירדה לסוף דעתה של האישה. אין תנאי כזה. אין תנאי כזה. אני אעיז להגיד, יכול להיות שהאישה כשהיא נודרת היא גם לא מודעת לזה. באה התורה ואמרה אני אגיד לך כשאישה נודרת איך היא תופסת את עצמה. האישה תופסת את עצמה כחלק מ... של הרכב משפחתי. ולכן, בגלל שזאת התפיסה העצמית שלה, שהיא תופסת את עצמה כחלק, שהיא תופסת את עצמה כחלק מהקשר, כמו שראינו קודם שכל הזמן אנחנו בוחנים מה ההקשר המשפחתי פה, בגלל זה כל מה שהיא עושה, כל מה שהיא עושה היא עושה מתוך ההקשר הזה. ולכן כשהיא נודרת ברור שהיא נודרת כחלק מהרכב משפחתי. והשאלה שתקבע אם הנדר הוא נדר היא השאלה איך הדבר הזה עובר את ההרכב המשפחתי. בעצם אומרת לנו התורה אמירה: אישה היא אדם שחי מתוך הקשר, והוא חי את החיים שלו מתוך הקשר, והוא שואל את עצמו כל הזמן לא מה אני לבד, אלא למה אני שייך. וכיוון שהוא שואל את עצמו כל הזמן למה אני שייך, ירדה תורה לסוף דעתה ואמרה הרי זה מה שמעניין אותך, ולכן ברור שכשאת נודרת את שואלת את עצמך זה עובר את המשפחה שלי או לא עובר? אני ארצה לשמוע מה דעת השותפים שלי על מה שאני עושה. אישה היא אדם שחי בשותפות. וכשאתה מזהה את הטיפוס שחי בשותפות, אז אתה בא ואומר רגע, הבנאדם הזה נכון שהוא אמר עכשיו אמירה, אבל בגלל שהוא במהות שלו שותף, הוא לא פועל לבד. או הוא לא אמר את זה, הוא לא צריך להגיד את זה, זה מי שהוא, הוא שותף. אני אומר לך תסתכל עליו, זה בנאדם שחי בשותפות. כיוון שהוא חי בשותפות, ברור שכל מה שהוא עושה הוא עושה מתוך ההקשר של השותפות. ולכן כשהוא נודר, מעניין אותו איך זה משפיע על השותפים שלו. בעצם אומרת לנו התורה תדע לך, מי שאומר, ננסח את זה ככה, מי שאומר "הרגל שלנו כואבת", זה האישה. היא כל הזמן חשה מה שקורה במערכת המשפחתית. היא אדם שמצליח לחיות את החיים שלו מתוך הקשר רחב יותר. ולכן כשאני מגיע לפרשת נדרים אני אומר לעצמי כשהיא מדברת אני אסביר לך, אתה קורא את זה בעיניים של גבר. גבר כשהוא מדבר מעניין אותו מה שהוא אומר. אישה זה תודעה אחרת. כשהיא מדברת מעניין אותה הקשר רחב, היא בנאדם שבמהות תופס את עצמו כחלק מהקשר רחב. זה בעצם שוני. בואו נתחיל עכשיו ניכנס לפרשה נקרא אותה. איש כי ידור נדר לה' או הישבע שבועה, מה שהוא אמר באותו רגע זה סופי. לא יחל דברו. תגיד אבל יש המון דברים שיכול להיות שהוא פוגע בהם, זה לא מעניין אותו, הוא לא רואה את זה. הוא לא רואה את זה, הוא לא חי בתודעה כזאת. מחילה מכל מי שיושב פה, הוא עיוור. הוא עיוור, הוא תקוע בתוך עצמו, וברגע שהוא עשה משהו הוא מתאבד על זה, הוא תקוע בתוך עצמו, הוא לא דופק חשבון ולא מעניין אותו כל מה שקורה מסביב. ואישה כי תדור נדר, זה סיפור אחר לגמרי. אישה לא נודרת כמו גבר, היא לא חיה כמו גבר. גבר הוא עיוור. הוא עיוור, הוא תקוע. כדי שיצטרך אחרי זה להתיר את הנדר, הוא יצטרך ללכת לאנשים שיראו לו ויעזרו לו לראות את מה שהוא לא ראה ברגע שהוא נדר. ולחזור לשם ולשאול אותו אתה באמת נמצא במקום הזה כי הוא לא רואה את זה. אבל אישה, בדיוק הפוך. היא כל הזמן חיה בראייה רחבה יותר. היא רואה הקשר רחב יותר. היא במהות שלה שותפה. זה המהות שלה. להרגיל אותנו להיות שותפים. היא הגיעה לעולם עם תכונה כזאת של שותפות. התודעה שלה היא תמיד שאני חלק. ולכן גם כשהיא מדברת, זה לא סופי. ברור שכשנדרה עניין אותה לשמוע מה דעת השותפים שלה כי במהות שלה היא שותפה. עכשיו אני רוצה להראות משהו אחד, תראו כמה איש שונה מאישה כי אני רוצה, אני מצטער שאני מאריך, אני רוצה להראות שנייה משנה בפרק ט' על התרת נדרים של איש. רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו וחכמים אוסרים. אדם נדר, יכול להיות שכשהוא נדר הוא מחק את ההורים שלו, זה לא מעניין אותו בכלל. לא מעניין אותו. צריך עכשיו לבוא ולהתיר לו את הנדר ולהגיד לו תקשיב פגעת בהורים שלך. ככה נודר גבר. אישה לא נודרת ככה. ברור שכשהיא נודרת, אכפת לה מה חושב התא המשפחתי שלה. ואם הוא לא חושב, אז אין נדר. ביחס לזה אני אגיד, נדמה לי שהתורה באה להגיד לנו וזה קשור למבנה הפרשה, הפרשה הזאת היא לא פספוס. פרשת נדרים לא באה להגיד לנו את דיני נדרים, היא באה לתקן את הנדרים. הנדר הוא בעיה. טוב, זה עכשיו צריך להיכנס לכל מסכת נדרים. יש רובד מסוים בנדר שהוא בעיה. יש אנשים רשעים אומרת התורה בנדרים. הגמרא בנדרים מדברת על רשעים. אנשים שנודרים ולא מסתכלים ותוקעים את הסביבה שלהם ותוקעים את עצמם ומשתמשים בכוח הזה של הדיבור להפריד ולדור אחד את השני. הנדר במסכת נדרים הוא חרב שבן אדם משתמש בו להדיר אנשים מהנכסים שלו, למנוע מהם את מה שיכול להיות. הוא חותך בין אנשים ואחרי זה הבן אדם הגיע ואומר: מה עשיתי? צריך, תעזרו לי להיחלץ מהכלוב שאני נמצא בו. אומרת התורה: איש כי ידור נדר או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו, כי הוא תקוע. ואישה, אישה זה סיפור אחר. אישה תלמד אותך איך חיים נכון. תראה, היא יכולה ללמד אותך להיות קשור לסביבה, לבית אביך, למשפחה שלך. היא פה בשביל ללמד אותך איך חיים נכון. וזה מאוד קשור למקום של הפרשה הזאת בסוף של ספר במדבר שאנחנו נמצאים עכשיו בתוכו. מדברים פה לראשי המטות, ראשי השבטים, רגע לפני הנחלות. כל ספר במדבר הולך ובונה את עם ישראל מהוויה פרטית להוויה כללית. אנחנו פוגשים את פרשת נדרים אחרי מפקד למשפחותיכם, אחרי שאנחנו מנחילים נחלות לפי משפחות. רגע לפני שנכנסים לארץ ישראל קוראים פה לראשי המטות שאחראים על ההוויה הכללית ואומרים להם: המציאות הזאת של ההוויה הכללית יורדת עד למקומות האלה שנמצאים פה בתוך הבית, והיסוד להתחיל לפגוש את המציאות הכללית הזאת זה דרך התא המשפחתי הזה שהאישה היא זאת שמלמדת את זה. תודה רבה.