המהלך הפנימי של פרק האשה הקנית

צהריים טובים, מרגש כל כך, איזה כינוס, אשרי המארגנים, אשרי המשתתפים, ברשות כל הרבנים והקהל הקדוש. אנחנו נשתדל לעסוק עכשיו בראייה של מהלך פנימי בתוך פרק האישה הנקנת במסכת קידושים, כאשר בעצם מה שנעשה זה שילוב של שני חלקים בתהליך הלמידה. תהליך הלמידה, לעניות דעתי, צריך להתחיל ככה, שקודם כל, כשמתחילים פרק, קודם כל לומדים את כל המשנות של אותו הפרק. ובשלב הראשון מעלים את כל השאלות, והשלב השני שנעשה בשיעור, שזה בעצם כבר הסיומת של התהליך, זה אחרי כל הלימוד וכל הגמרות והראשונים והאחרונים, להגיע בעצם חזרה אל ראיית המכלול. ובעצם השיעור שניתן עכשיו הוא שיעור שבישיבה שלנו, אני נותן אותו בדרך כלל אחרי הרבה שיעורים כלליים שהיו במהלך הסוגיות, אז אנחנו כבר ניתן מעין שיעור כן מסכן, אבל היסוד הוא שיש לנו בכל מבט זום אין וזום אאוט. הזום אין זה שאנחנו נכנסים ורואים את פרטי הפרטים, נכנסים, מנווטים בשבילים, בודקים כל פיר, כל מקום, לא רוצה להגיד מנהרות, שלא יהיה עכשיו מיד חשש מילוהים, אבל הכוונה היא נכנסים לכל הפרטים הכי קטנים, וזה מה שעושים בעצם בסוגיה, מתחילים מיד את המשנה, על יד הגמרא, ראשית אוספות ונכנסים לאחרונים. והרבה פעמים, למשל, פרק כמו האישה נקנית, 40 דף, עד שתגיע למשנה בדף ל״ט, אתה כבר לא זוכר מאיפה באת ולאן אתה הולך. אתה יודע לפני מי אתה נותן עתיד ליתן דין וחשבון. ולעומת זאת, המבט של הזום אאוט זה כמו ממעוף הציפור, מהמבט של הלוויין, אתה רואה את המבט של הפרק. וחשוב מאוד בכל פרק לראות, בכל מסכת, מה עולה מהמשניות עצמן. כי עוד רגע תראו בתרגיל פשוט איך, אם עוד לא עשיתם את זה, הפרק הראשון מעלה שאלות מאוד מאוד יסודיות מהמבט של הלוויין. אחרי זה צריכים לרדת אל כל הפרטים ושהדברים יתכנסו למקום אחד. אבל זה בעצם מה שנעשה, ובשביל הקיצור לעמוד בזמנים, אני רק, חזקה על כולכם שאתם מקים בפרק, במשניות, אני רק אתן כותרת לכל משנה. תעזרו לי ביחד. משנה א', פרק האישה נקנית, יש לנו את האישה נקנית בשלוש דרכים, קונה את עצמה בשתי דרכים, נקנית בכסף שטר וביאה, קונה את עצמה מחלוקת בית שמאי בגט מיטת הבל, מחלוקת בית שמאי בדיל הכמה זה פרוטה, אחרי זה היבמה שהיא בעצם נקנית בביאה, קונה את עצמה בחלצה ובמיטת הטבעם. כותרת, משנה א', דרכי קניין של אישה ויבמה, של אישה. מגיע המשנה בעת, עבד עברי נקנה בכסף ושטר, וקונה את עצמו שנים, זו שנה שפיטוי יוצא, יובל, גירעון כסף, יתר על הבמה העברייה שגם בסימנים, והנרצע נקנה ברציעה וקונה את עצמו ואל מיטת אדון. דרכי קניין של עבד עברי, עבד עברי ואמה העברייה. זה הנושא של משנה ב'. משנה ג', עבד כנעני נקנה בקצב שטר וחזקה ואיך הוא קונה את עצמו, מחלוקת רבי מאיר חכמים. דרכי קניין של עבד כנעני, נכון? ממשיכים על המשנה ד', בהמה גסה נקנדת במסירה, דקה בהקבעה, דברי רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי אליעזר, החכמים אומרים בהמה דקה נקנד במשיכה. דרכי קניין של בעלי חיים. אתם שמים לב שיש פה מדרג מאוד ברור כן, אישה, עבד עברי, עבד כנעני הגענו עכשיו לבהמה? לבעלי חיים. משנה ה' נכסים שיש להם אחריות נקנים בכספ שטר וחזקה זה הקרקעות, שאין להם אחריות זה המטלטלים נקנים אליו במשיכה או נקנים אגב, נכסים שיש להם אחריות בכסף שטר וחזקה. ובעצם הכותרת של משנה ה' דרכי קניין של קרקעות ומטלטלים של נכסים שימו לב כבר כאן שלכאורה מבחינת דווקא הדימוי הקנייני הרבה יותר דומה קרקעות הרבה יותר דומים לעבד כנעני והיה יותר מתאים לחבר אותם ביחד אבל המשנה שמה את הבהמה לפני כן כי יש פה מדרג שלא הולך על פי הדימוי בדרכי הקניין אלא הולך בציר של החיים נכון אישה עבד עברי עבד כנעני בהמה קרקע מטלטלים המדרג מאוד ברור נכון עכשיו אנחנו מגיעים למשנה ו' כל הנעשה דמים באחר כיוון שזכה זה נדחף זה בחליפיו כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור כיוון שזכה זה נדחף זה בחליפיו רישה של המשנה עוסקת בקניין החליפין דבר שנישום בדמים מחליף פרה בחמור והסיפא עוסקת ברשות הגבוה בכסף רשות הידיעות בחזקה אמירתו לגבוה כמשרתו לידיעות יש פה דבר מעניין עד כאן דיברנו על את מה קונים ודרכי הקניין השונות פה לא מדברים את מה קונים אלא מדברים על קניין החליפין וקניין ההקדש כקניין ומשנה בפני עצמה בסדר זה כבר לא במדרג ממשנה א' עד משנה ו' במילה אחת בלבד מה הנושא? קניינים וכך זה נקרא פרק הקניינים. עכשיו משנה ז' כל מצוות הבן המוטלות על האב מצוות הבן על האב כן כמו תלמוד תורה למולו אנשים חייבים לנשים פטורות כל מצוות האב על הבן אחד אנשים ואחד נשים חייבים וכל מצוות עשה שהזמן גרמה אנשים חייבים לנשים פטורות כל מצוות עשה שלא הזמן גרמה אחד אנשים ואחד נשים חייבים ולא תעשה בין הזמן לגמה ובין הזמן לגמה גם גברים גם נשים חייבים חוץ מיוצאים מן הכלל. כותרת משנה ז', מה הכותרת? מה הכותרת של המשנה? אז מה הכותרת? הבדלים בין גברים לנשים במצוות. ומשנה ח' ממשיכה את זה בעבודות של המקדש, שמיכות, תנופות, הגשות, הכניסות, הכתרות, המלקות, עזרות, הקבלות, נוהגות באנשים, לא באנשים, חוץ מיוצאים מן הכלל. משנה ט', כל מצווה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ, חובת הקרקע כמו שמיטה, שאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ ומחוץ לארץ, כמו שבת, כמו תפילין, חובת הגוף, חוץ מיוצאים מן הכלל. מה הכותרת של משנה ט'? הבדלים במצוות של חובת הגוף וחובת הקרקע. משנה י', כל עושה מצווה אחת, מטיבי לו, מארחים לו ימיו וכולי וכולי, מעלתה של מצווה אחת ושל דרך ארץ. מה במילה אחת הנושא ממשנה ז' עד משנה י'? מצוות. וממילא כבר בניווט שלנו ממעוף הלוויין על הפרק, כבר עולה השאלה הבסיסית אם יש לנו נושאים בפרק של קניינים ומצוות, השאלה המתבקשת היא מה הקשר ביניהם. זו השאלה הראשונה ויש עוד כמה שאלות מהות, שאלות מגמה, שאלות של מה רבי מנסה להעביר לנו כאן בתוך המסר. ואחת השאלות היא קודם כל לגבי הנושא של קניינים, כן אתה רוצה בבקשה? משנה ו' עוסקת בקניין החליפין וקניין ההקדש. בסדר? עכשיו שאלה לגבי הקניינים מה בכלל תכלית מעשה הקניין אם מעשה הקניין העניין שלו זה גמרות דעת נקודת אל חזור הוא בלשון הילדים הקטנים בלי חרטות נקודת אל חזור אז למה יש דרכי קניין שונות וגם אם קניין איננו ראייה כמו שטר או הפגנת בעלות כמו חזקה למה יש קניינים שונים? למה עבד עברי נקנה רק בכסף שטר אבל עבד כללי בכסף שטר וחזקה למה הבהמה נקנית במשיכה או בהקבעה או במסירה בתנאים השונים שלהם למה יש שינויים? אם זה עניין ליצור מפתח אפס של גמירות דעת של כולם מסכימים היה צריך להיות מעשה קניין אחיד אבל אין פה מעשה קניין אחיד מה שמלא את השאלה היא מהי בכלל מטרת הקניינים מה עוד? שיש מושג? כן בבקשה. המשנה היתה יכולה לכתוב שקניין זה גמירות דעת היא בחרה לא לכתוב את זה. יפה אשריך יפה מאוד מה שימך יפה אשריך היא לא כתבה כך מצוין מה עוד שבמסכת במציאה יש לנו את הסיתומתא שזה החותמת מנהג הסוחרים בכל מקום האם לגייס כרטיס אשראי היום זה סיתומתא? זאת אומרת מה שנהגו שהוא תופס כקניין וקניין סיתומתא תופס בהרבה מאוד מקרים אז אם אפשר ויש מחלוקת הבאתי לכם פה את זה רק ככותרת מעשות דבר אברהם רבי אברהם כהנא שפירא מקובנה שבעצם הוא דן בכל המערכה שלמה בסיתומתא והוא מביא את המחלוקת חתם סופר נתיבות האם זה מדרבנן או תוקף דאורייתא שמנהג הסוחרים אם כולם מסכימים שמנהג כל הסוחרים זה לגייס באשראי אז זה תופס. אז אם יש סיתומתא כל הקניינים הללו שנקראים קנייני דאורייתא למה התורה חשוב לה איך קונים משהו אם בסוף זה מנהג הסוחרים בכל מקום? ייתכן והתשובה היא שזה נועד בשביל מקום שבו אין מנהג מסודר אבל מאוד קשה להגיד את זה. בבבא מציע בפרק שביעי הגמרא אומרת את זה מפורש שהכל כמלאג המדינה אז למה יש דין דאורייתא בשביל מקום שבאמת ליקוטאי שהתלקטו מקומות שונים. אבל מעבר לזה קשה מאוד לכאורה להגיד את זה כי אנחנו מגיעים עכשיו לשאלה הבאה והיא המיקום של הפרק הזה איפה הפרק הזה אמור להיות ממוקם באיזה סדר בשאס? נזיקין באיזה מסכת במסכת סדר נזיקין? מסתום בבא מציעה הזהב קונה את הכסף הכסף קונה את הזהב שמע סיתומתא אז כל הפרק הובא אגב אישה נקנית בשביל מקום שאין בו מנהג מוסדר זה קשה נכון? מה קורה כאן? מה אכפת לתורה איך קונים קיננים שונים? שאלה ברורה בסדר? ובתוך הדבר הזה והשאלה השנייה השלישית הייתה מיקום למה כל הפרק לא נמצא בתוך סדר נזיקין במסכת אחרת מנזיקין. ועכשיו אחרי השאלה הזאת אם הגיעה אולי השאלה הכי זועקת כבר מהמשנה הראשונה מה זה אישה נקנית? אז הרבה פעמים רגילים אמר אישה נקנית זה ביטוי מושאל זה לא הכוונה אבל תסתכל על הפרק אישה נקנית עבד עברי נקנה עבד לעני נקנה בהמה קרקע מטלטין אתה בא למכולת שלוש חלב שתי נשים ארבע לבן ככה זה נראה בסדר מה חז״ל רוצים להגיד לנו כאן אם זה היה ביטוי מושאל אז כל ממשנה ב' עד משנה ו' היה אמור להיות בסדר נזיקין ומשנה א' הייתה נמצאת פה אבל רבי חיבר את הדברים רבי רוצה להגיד לנו משהו מה רבי רוצה להגיד לנו אבל אם כל הפרק הזה היה מופיע בסדר נזיקין ובהמציאה ואגב כל הקניינים והסיטומתא היה גם קניין האישה נקנית היינו אומרים אישה היא גם כן מה? קניין אבל אם רבי הביא את כל הקניינים אגב קניין אישה לא למקום הטבעי סימן שהיא הלמד או המלמד היא המלמד אבל מה זה אומר יותר מזה שאנחנו מסתכלים בלשון התורה הקדושה התורה הפרידה כי ייקח איש אישה כי היא תקנה ודברי כי חכה כי חכה משדה עפרון אבל וזה דאורייתא כלומר אנחנו פה נכנסים לסוגיה של דברי סופרים אבל כי חכה כי חכה משדה עפרון אבל התורה לא אמרה כי תקנה אישה היא אמרה כי היא ייקח גם הרמב״ם חילק הרמב״ם הכניס את משנה ב' עד משנה ו' לספר קניין ואת משנה א' הכניסה ספר נשים להלכות אישות הרמב״ם חילק לשון התורה חילקה וגם מבחינה למדנית זה מחולק. מכיוון שמה האיש באמת קונה באישה? ראשי אומר, האישה נקנית לבעלה, אלא למי? אלא הכוונה היא שלא תחשוב אפשר להוריש את זה או למכור את זה. והוא מבאר את דבריו, קונה את עצמה להיות ברשותה, להינשא לאחר, זה קניין איסורי. הוא אסר אותה על כל העמקי כנסת, זה קניין איסורי. אם כן, אז מה שיש פה זה בעצם קניין איסורי. לעומת זאת, בכל שאר הקניינים, גם אם יש רכיב ממוני, והוא המרכזי, אה, רכיב איסורי, סליחה, אבל עיקר הקניין הוא קניין ממוני. אז ממילא זה לא דומה בכלל, הרי גופה לא קניה. מעשי הדעה זה רק תענקנה לטובתה, תקנת אושה, יכולה האישה לומר איני ניזונת ואיני עושה. אז ממילא, מדאורייתא הוא אסר אותה על כל העולם כגידש. כלומר, מה היא לא יכולה? להתחתן בלי גט. אז עכשיו, אם זה היסוד, אז זה לא דומה מבחינת ההגדרה הלמדנית. זה לא דומה מבחינת לשון התורה. זה לא דומה מבחינת הרמב״ם. מי חיבר? רבי. מה רבנו הקדוש רוצה? טוב, יבואו אנשים, יגידו, רבי היה שוביניסט, הרמב״ם כבר היה אחלה גבר. אז למה הרמב״ם מתבטא לרבי? הוא היה חצי אחלה גבר. טוב, ככה לא... זוכר הלשון, אבל זוכר הלשון. כן, כן, כן. אבל לזלזל, רבי קיבל עצמו איסורים שנים רבות, כי הוא אמר לגדי, זי לכך נוצרת. ולא חש את צער בעלי חיים, למרות שזה הטבע. רבי היה מזלזל. ככה לא לומדים חז״ל. חז״ל זה קודש קודשים, וממילא רבי צועק לנו פה צעקה, שאנחנו צריכים להתעורר אליה ולהבין מה רבי רוצה. והניווט הזה, לאור המשניות של רבי, אחרי זה נכנס לתוך הסוגיות, לתוך הגמרות, לתוך הראשונים. אני אתן, כדי להספיק, אני אומר את המהלך בגדול, אבל אני אזכיר מדי פעם מחלוקות למי שמונח בסוגיות איפה זה מסתעף לדברים בתוך הסוגיות, חלק מהדברים, חלק לא נצליח כמובן להזכיר. וכל זה כמובן עם השאלה של מה הקשר למצוות שאם נספיק להגיע לזה נגיע, ואם לא, אז השיעור הזה גם מופיע באתר אסיף שנקרא מקניין לקידושין. אז אפשר יהיה לראות את החצי השני בעזרת השם, אם לא נספיק גם שמה. ואם כן, אנחנו בעצם רוצים לבוא ולהבין מה רבי צועק לנו. אומר לנו, אני מניח ששמתם לב שהשורש קידושין, קדשין, כמה פעמים הוא מופיע בפרק הראשון, לא קשה לאור השאלה להבין לאן אני חותר, כמה פעמים הוא מופיע? אפס פעמים, אחרי זה האיש מקדש. מוסכת קידושין, ואת המילה קידושין במשנה פוגשים בפרק שני. הלא דבר הוא. זה הלישנדא דאורייתא, מקרא נתן לאישא דאורייתא, קניין. וכמו שאמרת יפה, כל הקניינים, מה הקשר בין הדברים? כשאנחנו מחפשים קודם כל לנסות להבין מה זה המושג קניין אז באמת דבר מופלא יש לנו כלל מרבי צדוק הכהן מלובלין מופיע לכם בטור השמאלי במקור השני מישראל קדושין עוד זין אני מרבה להשתמש בכלל הזה קיבלתי כך הוא אומר קיבל מרבותיו כל דבר ועניין במקום שעמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש העניין תמיד תחפשו מושג פעם ראשונה בתורה אתם תראו נפלאות למשל בית פעם ראשונה בתורה וחפר אתה אותה מבית או מחוץ אז מה זה בית פנים כל מושגי בית בתורה אשתו ביתו ומשפחתו זה הכל תולדות של המילה של המילה פנים זה הכל העולם הפנימי של אדם כל מושג חפשו בתורה פעם ראשונה אתם תראו אורות ונפלאות אז אם כן חיפשת איפה הקניין הראשון בתורה ואדם ידע את חווה אשתו ותער ואת ילד את קין ותומר קניתי איש את השם מי הקונה? חווה מי המוכר? כמה כסף קין עלה? או לפירושים של ואללה כמה זה עלה? אהללה משנה באבות חמישה קנים על קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו ואלוהים תורה קניין אחד שמיים וארץ קניין אחד אברהם קניין אחד ישראל קניין אחד ותלמידש קניין אחד בפסחים זה ארבעה קניינים הקדוש ברוך הוא הקונה מי מכר לו את השמיים והארץ וכמה היה האקזיט? מה מדובר פה בכלל? מי מכר לו? ברור לחלוטין שבקניין הראשון בתורה ובקניין במסכת אבות המגרש של הקניינים הוא לא בין קונה למוכר המוכר הוא לא נקודה בכלל פה הוא בין הקונה לבין הקניין. בין הקונה לדבר הנקנה. אנחנו מדברים על מערכת מישור אחרת לגמרי. קונה מוכר זה גמירות דעת. זה בדיוק הסיטומתא. איפה היא נמצאת? באיזה מסכת? במציאה. אנחנו פה מדברים בכל הקניינים בין הקונה לבין הקניין. מה זה אומר בעצם הדבר הזה? יש הלכה מיוחדת מאוד בתורה, שיש פה כהנים? יש כהנים? יש רכם. אז אם יש כהן, והכהן יש לו עכשיו בהמה או יש לו עבד כנעני, יכולה בהמה ועבד כנעני לאכול בתרומה? אני לוי, אני לא יכול לאכול בתרומה. כל זר לא אוכל קודש. גם ישראלי לא יכול לאכול בתרומה. אפילו עבד עברי לא יכול לאכול בתרומה, שנאמר תושב ושכיר לא יאכל בו. עבד כנעני ובהמה אוכלים בתרומה. איך? קניין כספו הם לוחבי לחמו. איך זה יכול להיות? איך יכול להיות שעבד כנעני, שהוא עוד לא יהודי, הוא אוכל בתרומה, הבהמה אוכלת בתרומה, והעבד העברי, שהוא בביתו של הכהן, לא יכול לאכול בתרומה? מה זה הדבר הזה? מה היסוד של העניין? וממילא כל השאלות מכוונות אותנו להבנה שיש פה משהו מאוד בסיסי שאנחנו לא מבינים בכל המושג בעצם של הקניינים. ובעניין הזה, תראו עוד מקור אחד בספרה, אמור, טור שמאלי, שם בסוף, יכול אפילו קנה עבד עברי, יאכל בתרומה, תלמוד לומר כסף, יצא עבד עברי שאינו כסף, שאין כסף. פלא, איך עבד עברי נקנה? איך עבד עברי נקנה? בכסף, ומה הוא לא? הוא לא כסף. מה קורה כאן? מה יסוד העניין? וכדי להבין את יסוד העניין, תעבור לעמוד הבא, אבל לפני שניכנס למקור הבא ונזכיר את אבני המילואים, אבל לפני כן אני רוצה לפתוח פתח מדהים, עמוק מאוד, אני חושב, להבין איך באמת פועל כסף בעולם, ואחרי זה נחזור לתוך הגדרים עצמם. כל מי שעבד פעם במשהו, ואני מניח שכולכם עבדתם במשהו, אז נגיד שלצורך העניין, בשביל הדוגמה, שכני, יוטה מולט שנמצא פה, עבד נגיד במשהו והרוויח 30 שקל לשעה. עכשיו עד 100 שעות והרוויח 3,000 שקל, הוא רוצה לקנות עכשיו פרויקט השו״ת ואוצר החומה הטוב זה יותר משלושת אלפים, אבל שיוכל ללמוד תורה כמו שצריך בקיאתר ובישיבתו היקרה. אז עכשיו לצורך העניין, אבד יוטם היקר, תראה הפכתי אותך עכשיו למוקלט ומצולם יוטם בתוך השיעור, עכשיו בקיצור 100 שעות יוטם אבד, ומה הוא עשה בעצם? השקיע כוח, רצון, יש חוק שימור רצון, הרצון שלו לא נעלם, 100 שעות כוח רצון הפכו להיות כסף, מאיזה לשון ולשון הקודש זה כסף? שזה רצון בכוח. ועם הכסף הזה, אותם הוא הולך לקנות, חפץ, מאיזה לשון זה חפץ? לחפוץ. רצון, כסף, חפץ, זה מוטציה של כוח הרצון. זה לא משחק מילים, עוד רגע תראו דבר מדהים, איך זה מסביר לנו המון דברים, קודם כל בתוך המציאות של החיים, מזה נחזור ונראה איך הדברים ממש נמצאים בפנים. בעצם כאשר אדם יגע, לא שהוא קיבל מתנה, אלא יגע בעצמו על כסף, הוא מכניס את רצונו לתוך הכסף, לתוך החפץ שהוא קונה. ממילא יש חיבור נפשי בינו לבין החפץ. והחיבור הנפשי הזה בינו לבין החפץ, משפיע על החפץ במצב הבריא, במצב לא בריא קורה תהליך מדהים. מה זה אדם מכור? נגיד אדם מכור לפלאפון, לאלפי הודעות ביום, או לסמים, או לכל התמכרות אחרת. בעצם אם אדם מכור לפלאפון או לסם, בעצם האדם הוא גברה, והפלאפון או הסם, או לא משנה מהו החפצה. פה התהפכו היוצרות. במקום שהוא שולט על החפץ, מי הפך להיות אגב, אה? החפץ. החפץ. מי הפך להיות החפץ? האדם. שמעתי פעם ממישהו שנגמר לסמים, הוא אמר כשאמרו לי שהייתי עם סומם. כשאמרו לי שסמים זה רע, רציתי להרוג את הבן אדם, כי שמעתי אני רע. אתה לא יכול להגיד לו סמים זה רע, אתה צריך להגיד לו אתה טוב. זאת אומרת במכור, זה פשוט אגב המילים, תמיד חפץ מכור לאדם, אז מה זה מכור? החפץ שזה האדם, מכור לאדם שזה החפץ. זה הפשט של המילה מכור. עכשיו זה לא רק לגבי מכור, למה אנשים שזוכים בלוטו לפי מה שמתארים באחוזים עצומים מאבדים את רכושם מהר מאוד? או למה הם ייתנו לילד בכיתה א' כל שבוע 100 שקל במכיס או יותר מזה או פחות מזה אבל כמות גדולה ובמקום לפתח אסטרטגיות חברתיות מה הוא יעשה הוא יקנה חברים בכסף. כלומר במקום שהוא ייצר מנפשו התרחבות כוחותיו הכסף מתחיל להשתלט עליו הוא מתחיל לאבד את עולמו ולמרות זאת כולנו אומרים בונו של עולם תן לי לזכות בלוטו אני אעמוד בניסיון נכון אבל אחרי שכל אחד בטוח שיעמוד בניסיון זה ניסיון קשה מאוד כי אתה בבת אחת מקבל מדרגת חיים שאתה לא באמת מונח בה כי בעצם התהליך של כסף בשונה ממתנה שזה עוד קניין זה מה שמגיע מלמעלה נוזל מזל בשון נוזל מלמעלה כתוב במפרשים אבל בכסף אתה יגיע על זה וזו אולי שיטת אסמה שאומר שכסף הוא כסף שיווי ולכן כמו שמסביר רב שמשקו בדבריו אי אפשר להקנות מתנה אם אני רוצה לתת לך מתנה אז עושים קניין לא כסף כי מתנה במהות לא קשורה לקניין כסף כי כסף זה הרצון שלי שנכנס לתוך הקניין לפי זה נוכל להבין דבר מדהים אבני מילואים בסימן י״ז דן בשאלה הבאה אם רגע תחזרו עמוד אחד אחורה אז בהלכות תרומות הרמב״ם כותב הזר אסור לאכול תרומות שנאמר וכל זר לא יאכל קודש אפילו היה תושב כהן או שכירו שנאמר תושב כהן ושכיר לא יאכל קודש תושב זה שכיר עולם שכיר זה שכיר שנים ועבד עברי הרי הוא כתושב בשכיר פצצה אנחנו מכירים את הסוגיה בגמרא בדף דלת לכאורה תושב בשכיר זה עבד עברי ושש שנים ואז תושב זה מי שהוא נרצה האומר שלושה עבדים תושב שכיר ועבד עברי והכסף מי שבדען מה הכוונה ואבני מילואים חולק עליו ובמערכה שלמה אבני מילואים י״ז שם יש הגדרות גדולות על כל בעצם העניין של הקניין הייסורי אבני מילואים חוקר חקירה בעל הקצות כן בעל קצות החושן זה אבני מילואים חוקר חקירה מאוד מאוד יסודית ומנסה להבין מה גורם לעניין של אכילה בתרומה. אם יש עבד אבל הוא שייך מצד אחד לאישה לגוף אבל בפירות הוא שייך לבעל. אוכל בתרומה או לא אוכל בתרומה? במה אין בה קניין איסורי אלא ממוני אז מה קובע? ממון? בארוסה אין קניין ממוני יש רק קניין איסורי כי הממון זה רק מדי רבנן מהנישואים מדי אורייתא אפילו מדי רבנן אין. אז האיסור קובע אז אולי גם וגם אחד משניהם הוא מוכיח שזה לא אחד משניהם והמילואים עושה שם הערכה מדהימה לנסות לבסס ולהבין מה גורם לעניין שלפיו מותר לכל תרומה, שזה מיטה בידי שמיים. והיסוד בעצם בתוך דבריו שיוצא הוא, שהדבר המרכזי שמגדיר זה הצד האיסורי. הוא ממש עושה מדרג. הוא אומר כשאין איסורי, אז הצד הממוני הוא מלוא הקניין. לכן במצב כמו בעל חיים שאין איסורי, אלא רק קניין ממוני, אז הממון זה הקניין כסף. אבל למשל, במציאות של איפה שיש איסור, באישה למשל יש רק קניין איסורי, אין שם שוטה ממוני, האיסור הוא הקובע. וכאשר יש מציאות של איסורי וממוני ביחד, אז גם המפקיר עבדו יצא לחירוש, המפקיר עבדו, גם שממונית אין לו בשליטה, בלי גט שחרור הוא עוד אוכל בתרומה, כי האיסורי הוא בעצם הצד העיקרי. ואחרי שהוא בונה את כל המערכה הגדולה הזאת, אבני מילואים, אז הוא מגיע לשאלה, מי הם שלושת התושב, שכיר ועבד עברי. זאת אומרת ששכיר זה מוכר עצמו, שהוא רק קניין ממוני, ואין בו צד איסורי, ממילא הוא לא יכול לאכול בתרומה, כי הקניין הוא רק ממוני, והאיסור שלו שייך לעצמו. לא השתנה מעמדו האיסורי של מוכר עצמו, הרבו אינו רשת לתת לו שפחה כנענית, ממילא הצד האיסורי נמצא אצלו, לא תחת האדון שלו, אז הוא כובע את עצמו, הוא לא יכול לאכול בתרומה. בנרצע, שזה בעצם התושב, שמה כבר, זה לא כסף, זה קניין רצייה, אומר אבני מילואים. ועבד עברי אומר, זה מי שמכרו בעצם, נרצע זה מכרו בית דין שנרצע. ועבד עברי שומע רמב״ם, זה מכרו בית דין לשש שנים. שיש בו גם קניין ממוני, ויש בו גם קניין איסורי, אז למה הוא לא אוכל בתרומה? ואומר אבני מילואים, הוא לא אוכל בתרומה, כי הוא לא, הוא מביא את זה מהרשב״ה. תראו את הלשון, נקרא את לשון אבני מילואים. והקטיא, זה רק כמה קטעים קטנים מתוך דבריו, יש לנו לברר. מה שאמרנו, שהמפקיר אבדו אוכל בתרומה מפני קניין איסור שבו, אף על פי של הרב בשום קניין ממון. וכן ברוסה אוכלת דבר תורה מפני קניין איסור שבה, שהרי פסוק כתוב, כתוב קניין כספו, ואין לו קניין ממון. איך קראים לה לי קניין איסור קניין כספו? איך האישה הארוסה אוכלת בתרומה איזה קניין כספו זה קניין איסורי למרות שאין שם ממון? וראיתי בשיטה המקובצת שמה שאמרו לה דבר תורה ארוסה אוכלת שנאמר כהן כי קנה ואינה מקניין כספו וזה לשונו אינה מקניין כספו שקנה בכסף קידושין שלו עד כאן לשון השיטה הרי שהרגיש בזה שאין קניין ממון לארוס גבי ארוסתו מפרש קניין כספו אלו שקנה בכסף קידושין ועיקר אכילתם אישום קניין איסור שבה מה שקובע זה קניין איסור שאסורה לכל עולם משומשת איש וכיוון שאותו קניין איסור נקנה לו על ידי כסף נקרא קניין כספו למרות שזה קניין הוא נקנה בעצם על ידי כסף אבל זה קניין איסורי הוא נקרא קניין כספו פה קפצתי על קטע ואני מביא פה את מה שהוא מביא על הרשב״א וכתב הרשב״א זל ואף על גב דמרינן בקידושין, עבד עברי גופו קנוי קניין גמור, מיה לו קני. למה? הוא יוצא בגרעון כסף, ענם בשש וביובל. מה שאין כן בעבד כנעני שלא יצאה לעולם אלא מי דעת האדון. ועדי נבואתם באשתו דקרין אלא קניין גמור שלא יצאה תחת בלה אלא מי דעתו. כלומר יש רק קניין אחד בכל הקניינים שלא משנה מה תעשה בסוף הוא יוצא בלי שתוכל להשפיע על זה לחירות ואפילו אם הוא היה נרצע הוא יצא לחירות ביובל וזה הקניין של עבד עברי. עבד עברי לעולם לעולם לא תגמור לקנות אותו. כלומר אם קניין ועכשיו אנחנו מגיעים בעצם לתוך הנקודה. מערכת הקניינים בפרק האישה נקנית לענות דעתי ויסודם של הדברים שעוד הייתי תלמיד בגיל שלכם לימדה לנו הרב ויצמן מורנו ורבנו הגדול במעלות ובמשך השנים המשכתי לעבד ולפתח את הסוגיה לא יודע למתוח את הקו מה היסודות שקיבלתי ומה כבר הוספנו אבל הסולת אליי והפסולת אליי זו הייתי החלוקה. אבל הנקודה שבעצם נמצאת כאן זה היסוד בעצם הוא היסוד בעצם בכל הקניינים יש חיבור נפשי בין הקונה לדבר הנקנה שזה מבטא הקניין האיסורי. זה מה שמבטא הקניין האיסורי החיבור הנפשי בין הקונה לבין הנקנה. לכן הבהמה והעבד הכנני הם קניין גמור של האדון עבד מלך כמלך ידו כיד רבו ולכן ממילא לכן תמיד בכל הקבוצות כדורסל שם בארצות הברית זה כולם ידו כיד רבו זה עבד כנני זה הכל זה הכל מציאות בעצם של קניין גמור וברגע שזה קניין גמור אז רצון הכהן נכנס לתוך החפץ לתוך הקניין לתוך האדם וממילא זה הופך אותו לבחינה שהוא יכול לאכול בתרומה. עבד כנעני שמשתחרר הופך להיות יהודי. זה היסוד הראשון שבעצם נמצא פה אבל עבד עברי כי עבדיים ולא עבדים לעבדים הוא לעולם לא קניין גמור של הכהן לכן הוא לא אוכל בתרומה עכשיו תראו כמה זה נפלא. בוא נתאר מצב שעכשיו אני רוצה לקנות הספקתי כבר לשמוע את השם שלך אישה איפה אתה גר? בקריות אז עכשיו איזה קריאה? קריאה נאמנה? קרית שמואל אז אני רוצה לקנות את הנחלה של המשפחה של ישי בקרית שמואל הגענו למסקנה שמקום כה חשוב לצורך העניין שווה חמישה מיליון שקלים הפרסתי בעין יפה ומוכר כשזה רק בכאילו לא סגרנו בקיצור עכשיו חמישה מיליון שקלים אני רוצה לקנות את הנחלה של משפחת המרפסת וואי נתתי כבר חמישה מיליון שקלים אה זה יותר איזה אימא יש פה סוחר בקיצור לצורך הדוגמה חמישה מיליון שקלים ואני רוצה לשלם עכשיו את מה קורה פה בתהליך לפי שיטת הסמאה ואבני מילואים, בשונה משיטת התז, בעצם הקניין הוא לא רק סמל של קניין, אלא צריך לשלם את מלוא הסכום כדי שהקניין נחול, אלא אם כן זקפו במלווה כחוב. ולכן אם בעצם שילמתי רק עשרה אחוזים, עוד לא קניתי למכן זקפו במלווה, כן? אם נתאר את התהליך בעצם, אפשר לומר שיש שלושה שלבים בקניין. אם אמרנו שבעצם כאשר כל אחד מאיתנו עובד ומכניס את כוחות נפשו לתוך הכסף ואחרי זה לתוך החפץ, אז לצורך העניין יש חמישה מיליון כוחות רצון של המשפחה שלכם בתוך הקרקע. שילמתי מיליון ראשון, בעצם עשרים אחוז, מכל רצון יצא. שילמתי שני מיליון וחצי, שניים וחצי מהשקלים, פינינו חמישים אחוז מהמכל. שילמתי את מלוא הסכום, הוצאנו את כל הרצון של המשפחה, מה שהמשפחה? צופר, משפחת צופר כבר לא בנחלה. עכשיו יהיה השלב הבא הוא העברת הבעלות אליי, העברת הבעלות תהיה שטר, הכסף היה סילוק הרצון שלכם? השטר יהיה העברת הבעלות ואז צריך הכניסה של התהליך שלי לתוך הקרקע שזה הקניין של ה... של ה... מה הקניין השלישי? חזקה ואף על פי שמספיק קניין אחד ולא צריך את שלושתם כי יתקש שוויות לאדדה ויתקש כל הקניינים אבל אני רוצה לטעון שבמהות זה שלושה שלבים בקניין והראיה תראו את הירושלמי במקור הבא כי הנה מתניתי צריך לפרש את המשנה ככה אומר הירושלמי או בכסף או בשטר או בביאה כלומר יש הווה אמינא שצריך גם כסף גם שטר וגם ביאה וזה מופיע עוד פעם בהמשך בירושלמי ותעני רבי חיה כן לא סוף דבר בשלושתם אלא אפילו באחד מהם אם קניין זה גמירו דת מה הווה אמינא שצריך שלושה אבל אם קניין זה יצירת קשר נפשי בין הקונה לדבר הנקנה כל קניין פועל רכיב אחר בתוך ה... תהליך ולמרות שלמעשה מספיק רק אחד במהות יש כאן שלושה שלבים עכשיו תראו דבר מדהים כדי לקנות הנחלה של משפחת סעופר היה כסף שטר וחזקה סילוק הרצון העברת הבעלות וכניסת הרצון שלי משנה ה' ג' עבד כלעני כמה שלבים יש? משנה ג' כמה שלבים יש? כסף שטר, עבד כלעני כסף שטר וחזקה אבל דבר מדהים מה קורה בעבד עברי? איך קוראים עבד עברי? מה אין? כי התהליך לא יסתיים לעולם כי הוא לעולם יצא או בשנה השביעית או בשאר הסימנים או בשאר העניינים או ביובל כלומר התהליך לא נגמר למרות שהוא נקנה בכסף מה אמר הספרה הוא לא כסף כי לא נגמר התהליך של הכסף למה? כי מהות הליך הכסף הוא לייצר את מלוא הקניין שהוא האיסורי ובעל חיים אין קניין איסורי אז הכספי גומר את התהליך בעבד עברי האיסורי נשאר שלא ממילא הוא לא כסף לא נגמר התהליך של הקניינים זה דבר מדהים עכשיו ברור בעצם שיש פה שלבים. גם ברור שאישה זה כסף, שטר וביאה, זה לא כסף, שטר וחזקה. לא במעמד הקידושין, הוא אומר לה, תכין לי תה ותקשר לי בצורכי הנעליים. זה לא חזקה, זה משהו אחר לגמרי. זה מדרגה אחרת לגמרי, תכף ננסה להגדיר אותה. אבל אחרי זה עבד עברי, זה כסף ושטר, אין פה נקודה של חזקה, כי הקניין לא הושלם. ממילא אנחנו רואים שעכשיו כל קניין הוא מהות שונה. עכשיו צריך להבין מה, כל אחד מהקנייני דאורייתא יוצר מהות שונה בתוך הקשר הנפשי בין הקונה לבין הדבר הנקנה. עד כאן בסדר, ברור? אוקיי? עכשיו אנחנו עולים שלב, שלב מרתק. אם אנחנו ננסה רגע לבחון את כל מדרג הקניינים מלמטה למעלה, בכל קניין חוץ מאחד יש תמיד שני רכיבים. שימושי, אולי לפני כן, שכחתי להגיד משפט. לא רק שבאדם מכור אנחנו רואים את הקשר בין הנפשי לשימושי, בכל עולם הקניינים. רוב הקניינים היום בדור השפע, שמפרסמים לך קניין, לא מפרסמים לך בדרך כלל מקצועית, כדאי לך לקנות את האוכל הזה או את הנעליים האלה, כי מקצועית זה הדבר הנכון. נותנים לך דימוי נפשי. אתה תהיה שייך למעמד הזה והזה, תהיה דומה לאיש הזה והזה, אתה תהיה בחברה כזאת וכזאת. כלומר בעצם, סליחה, בעצם אדם קונה בקניין רכיב נפשי לפעמים יותר או לא פחות מהצד השימושי. כלומר כל עולם הקניינים תמיד בנוי משימושי ומנפשי, ככה הקדוש ברור ברית הדברים. והנה, כשאנחנו מסתכלים על מדרג הקניינים, תמיד יש יחס בין שימושי לנפשי ומבחינה מסוימת זה בין האיסורי לממוני, רק שבקניינים הנמוכים זה לא איסורי, אז אני קורא לזה הצד הנפשי. ובואו נתחיל עם המטלטלים, מה העיקר, שימושי או נפשי? שימושי. שימושי, אוי ואבוי למי שהנפשי זה העיקר אצלו במטלטלים, אלא אם כן זה מתנה רגשית סנטימנטלית שקנו לך. מה הצד הנפשי במטלטלים השווי? כן יכול להיות שזה כבר משהו שקנוי לו כמשהו אם הוא לא רגשי ערך זה לא זה יכול להיות שימושי עדיין אבל אם מישהו קנה לי אותו כהבעת אהבה, זה דבר שהוא באמת נחשב לצד הסנטימנטלי זה כבר הצד הנפשי. בעיקר המטלטלים הנפשי זה השווי. כל הגוזל את חברו פרוטה כאילו גזל את נפשו, צדיקים המון העם חווי עליהם מגופם כי זה הצד הנפשי כי הם לא מקבלים מתנות, לא פשטים דייהם אפילו לא באהבה גזל אז אצלם הממון זה נפשי. אז ממילא, אם אדם גזל את חברו פרוטה הוא צריך כוח רצון משווי נפשי של פרוטה ליצור את זה מחדש כן לכן לכן בעצם השווי זה הצד של המטלטלים אנחנו עולים במדרג אל הקרקעות מה העיקר שימושי או נפשי? שימושי אבל תסכימו אותי שהנפשי יתחזק יש כבר שמיטה נחלה יש משמעות לקרקע זה הצד הנפשי יתחזק פה אנחנו עוברים לבעל חיים שימושי או נפשי? טוב במערב הכל פרקטי שימושי במזרח יש מקומות שפרז דבר קדוש אבל בעם ישראל זה שימושי אבל צער בעלי חיים דאורייתא כשזה לא לצורך האדם נתתי אעשה בנסתך לבעלתך ואחרי זה אכלת ושבתא צריך להקדים כל האוכל לבעמתו ואחרי זה לעצמו השימושי זה המרכז אבל הצד הנפשי כל הזמן הולך ומתחזק ממילא עבד כנעני זה לא בעל חיים זה אדם הוא כבר חייב במצוות קישה זאת אומרת כבר יש לנו פה התחזקות שימושי אבל אתם שמעים שבמדרג כל פעם הצד הנפשי מתחזק אם נחליף את זה שוב לשפה הלמדנית זה בעצם יש פה כבר צדדים יסורים כן איך השם? כן נהוראי פירושו של דבר שמעבר לצד הפרקטי להשתמש בדבר יש לי כבר זיקה נפשית אליו יש כבר איזשהו זיקה של חיבור פנימי יותר מאשר רק הצד השימושי הפשוט מתחזק כל פעם במקום הנפשי של הדבר אמרתי מבחינה למדנית ההגדרה היא בעצם הצד האיסורי רק שבמטליתים זה לא איסורי. אז עוד לא קיים הדבר הזה אבל היסוד הפנימי של האיסורי זה התחזקות בעצם הצד הנפשי מכניה נפשה הצד הנפשי טוב זה כבר גרסת רשעי בכל מקרה הצד נפשי הולך ומתחזק ועבד עברי קנה עבד עברי קנה אדון לעצמו ועדיין זה שימושי יש רק קניין אחד בכל הקניינים שאין בו שום שימושי אלא רק נפשי איך קוראים לו? הבנתם מה רבי עשה? הוציא את כל הקניינים מסדר נזיקין, מבבא מציע, הכניס את כל הקניינים לאישה נקנית, אגב קניין אישה, שהיא לא כתוב בתורה כי תיקה, כי תקנה, כי היא כך, היא לא בספר קניין לרמב״ם, ואין בה בעצם צד עכשיו ממוני ולא גופה קנוי, אלא רק צד איסורי, לא ללמד על עצמה יצא, אלא לכלל כולו יצא, ללמד שבכל הקניינים יש צד מה? נפשי. מדהים, נכון? אחרי שהדבר הזה אתה רואה אותו, פעלתי מזה הרבה שנים, עד שנפלה עליי רוחי. אמרתי, משהו פה לא נראה לי אמיתי. למה? כי עד שאתה עושה את כל הפלפול הזה, בינתיים כל מי שקורא את המדרג של הקניינים, מה הוא מבין בצורה הפשוטה? שאישה זהה? קניין הוא כמו כל הקניינים. ושלפעמים מסר לא עובר בצורה פשוטה, אלא אתה צריך לבנות טילי-טילים, שאלתי את עצמי, באמת, אולי זה לא אמיתי? אולי לא זה כוונת רבי? אנחנו עושים את המיטתה של תורה, לא מחפשים להגיד ברעיונות יפים, הרבה זמן הלכתי, מבינים בקושייה? צורה פשוטה בסוף, מה אתה מבין? לפני שאתה מתחיל את כל המהלכים לבנות עליהם. עד שנחה דעתי, וגיליתי עוד יותר עמוק, שחז״ל כדרכם בקודש אומרים לך, תסתכל, זאת האמת של כל הדורות כולם. זה המדרג. או שכל הקניינים יעלו במדרג, או שכל הקניינים ירדו במדרג. זה לא רק רעיון יפה. יכול להיות עולם שבו בעלי חיים זה חפצים, אנשים שעובדים אבל מתייחסים אליהם כאל עבדים, אנשים מספסרים בהם השם מרחם, במה? ומורידים את כל עולם האנושות למקום שבו הכל הופך להיות שימושי ורכושני. וזה האמת של החיים, איפה אתה במנעד? וכדי להבין את עומק האמירה הזאת, מצאתי כעבור עוד כמה שנים משהו נורא מרגש. ממש התרגשתי, חיפשתי, המשנה היא שנייה לתורה, איפה בתורה כתוב כל הפרק הזה, כל הפרק הקניינים? ומצאתי פרשת חיי שרה. עכשיו תראו זה וואו, עד היום אני אומר את זה ואני מתרגש. נתחיל מהאמצע של הפרשת חיי שרה. אליעזר עבד אברהם הולך לחפש אישה ליצחק. נעשה את זה מצחיק, אליעזר עבד אברהם זה משנה ג', עבד כנעני. הוא לוקח גמל שזה משנה ד', לחפש את משנה א', אוקיי? אז משנה ג' ומשנה ד' מחפשות את משנה א'. עכשיו שימו לב למבחן שהוא עושה לרבקה. אם את מתייחסת אליי כאל אדם ולגמל כנפש חיה את ראויה לבית אברהם. ואם את מתייחסת אליי כאל רכוש ולגמל כאל רכוש את לא שם. שתי אדוני, תראו את זה בטור השמאלי, שתי אדוני וכולי גם לגמליך אישה עד כי הם כאילו לשתות. לעומת זאת ויהי קירות לבן את הנזם והצמדים על ידי אחותו בוא בוא ברוך השם אנוכי אנוכי פינית את הבית ואחרי זה שיעקב יגיע בלי כסף, תראו את המקור הבא. ותען רחל ולאה ותאמרנה לו, העוד לנו חלק מנחלת בבית אבינו, על אנוכיות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו. כלומר דלותיו של לבנים קרות בכסף מלא כי הם שימוש, הם רכוש. ואליעזר עבד אברהם עבד כנעני בבית של את הנפש אשר עשו בכאן. תחשבו זה מדהים, פתאום אתה מבין שזה המהלך של עם ישראל לדורותיו, אתה חושב על פשט ספר בראשית בהקשר הזה, בכל מקום שאבות הקדושים הולכים. אם אברהם ויצחק לא יגידו ששרה ורבקה זה אחותם, ירצחו אותם, יפגעו בנשים וייקחו את הכל. עולם שבו אנשים עם רכוש, תבדקו פעם בפרשת לך לך כמה המילה רכוש, שזו המילה הכי גסה בממון, יקום, כסף, יש הרבה מילים למילה כסף. רכוש זה המילה הכי רכושנית, הכי נמוכה. תבדקו את פרשת לך לך ותראו איך כל הפרשה סביב הרכוש, וישב את הרכוש וגם את לוט. מלך סדום, אברהם ניצח, הציל אותו, אומר לאברהם, תשמע, תשמע, אתה הגיבור, אתה המנצח, אתה השליט, קח את העיקר, תן לי את הבררה. תן לי הנפש והרכוש, קח לך. הבנתם? מול זה האבות והאימהות הקדושים יוצאים למסע עצום, והם לא אנשי מזרח בהודו או בטיבט, שבורחים מהקניינים. הם בכל מקום קונים, ואברהם כבד במקנה וכולי, אבל בכל מקום את הנפש אשר הם עשו בחרן. ומבררים לדורות את היחס שבין הדברים הללו. זה פשוט מדהים. זה פשוט מרגש מהם כמוהו. איפה המשנה הנוספת, משנת הקרקעות, כמובן? שדה עפרון. ושדה עפרון הוא רוצה במתנה כדי להיות בברנצ'ה של אברהם, שבקום יגידו שהוא נתן לאברהם, אמרנו לא הבנת כלום. אני קונה את זה בכסף מלא, לא הבנת כלום. זה קשר נפשי ביני לבין אשתי. זה מה שיגיעו אליו הבנים שלי בעוד שלושת אלפים שמונה מאות שנה, כל הזמן הם יבואו לשם. כי יש, ויקום שדה עפרון תקומה הייתה לו. אברהם מכניס את הכסף מלא את נפשו לתוך הקרקע. אי אפשר לקחת את זה יותר מעם ישראל, אנחנו מקושרים לזה בחיבור נפשי. יוצא דבר מדהים. זה ממש מרגש. הקשר בין אברהם לשרה גילת הצד הנפשי בקרקע, ה׳ והקשר בין יצחק ורבקה גילה את הצד הנפשי במשנה ג׳ ובמשנה ד׳. כלומר הקשר הזוגי בין האבות והאימהות מגלה לנו את הצד הנפשי בכל הקניינים וכל זה בפרשת חיי שרה. אור האישה הישראלית, האישה נקנית. ורבי ממשיך פשוט מה שעשו, מה שעשתה התורה. הוא הכניס את כל זה לבירור העמוק של כל מושג הקניינים. כי זו המהפכה שעם ישראל לדורות עושה בעולם הקניינים. זה פילפ לאור. זה פשוט מופלא. ולכן באמת בתוך היסוד הזה זה לא רק רעיון יפה לעלות לשם זה גם יכול ליפול למקום נמוך. היום בעולם המערבי אף אחד לא יגיד למישהו שהוא עבד. אבל לפעמים אפשר לקחת לאנשים זכויות וכל אחד עשרה חודשים לפטר אותם שלא יהיו להם תנאים סוציאליים ולהיות נבל ברשות החוק ולהפוך אדם בפועל לעבד למרות שאתה לא תקרא לו עבד התורה הפוך היא תקרא לעבד עברי עבד ותדאג שבפועל הוא לא יהיה עבד. זה ממש ניצול מרוץ של הסמכות של הבוס והוא משחק אם לא לך יהיה מישהו אחר. שלא לדבר על כמו מציאות של המה העברייה שזה שהיא לא להביא הן בגד בבגדו בה אם יש לו בגד אסור למכור אותה ועכשיו אם הוא כן אלץ כן כלום היא עלולה להגיע לרחוב. אז יש לה משפחת אומנה אבל שם זה גם שם עלול להסתבך לניצול וערבוב בין הנפשי לשימושי אומרת התורה אין דבר כזה. זה שימושי. היא שכירה. אתה רוצה קשר נפשי שרק עונתה לא ייגרע מאות ראשונות להלכה הם כסף הייעוד במצווה בייעוד ואז ממילא היא הפכה להיות אשת איש או שלא או שהיא כלה טוב ואז ממילא היא אירבה עליו. אין מצב ביניים. אין מצב ביניים. תראו בבבלי הכישה תמיד כשהם הכישים אמה עברייה לאישה בבבלי תמיד האמה מוקשת לאישה עברייה לא הפוך. בירושלים זה לשון אחרת אבל בהקשר אחר. ולכן יש פה בעצם אמירה עקרונית לא לערבב יש לנו אנשים ששתמו למדינה כל כך הרבה בביטחון או בתפקידים ציבוריים ונכנסו לכלא כי הופר האיזון בין השימושי לנפשי לא שמעו על איחוד לא שמעו על נגיעה ולך תדע מי צודק בסוף זה נגמר שאיבד את כל עולמו. כי בעולם הקניינים השימושי והנפשי מתערבבים והתורה באה לשים גבולות ברורים כל קניין לפי עניינו. ולכן כמו שבונה אבני מילואים לתלפיות יש בחינות שונות מה עיקר הקניין הממוני או האיסורי שתמיד האיסורי זה הדבר העיקרי בקניין. ועבד עברי הוא לא כסף למרות שהוא נקנה בכסף. יוצא פה באמת דבר מופלא. החלק השני של הפרק אני רק אומר כותרת עוסק במצוות. והמצוות הם הקניינים שהקדוש ברוך הוא קונה אותנו. דרכו אנחנו נקנים לו. והדבר הזה אני אומר בקצרה נפלא במשנה האחרונה של כל העושה מצווה אחת. מה זה מצווה אחת? מה אם יש עוד הרבה מצוות אחרות שלא? בבבלי התשובה היא כולכם מכירים אותה. מה קורה אם יש רוב? ואם בדיוק אתה באמצע בין המחצה עבירות ומחצה זכויות, מצוות ועבירות, זכויות וחובות, אז מצווה אחת יכולה להכריע את כל הכף לכן כל עושה מצווה אחת. מה הלשון של הבבלי? עם אוזניים, קניין. בירושלמי אמר רבי יוסי בן רבי ברון כל מי שאיחד את עצמו מצווה לעשותה. זה המצווה המיוחדת שלך. זה האשתי שלך. והקדמת את רבי חיים ויטל עץ חיים המצווה שאליה באת לעולם. כלומר בפנימיות זה המצווה שלך. בניגליה אתה לא יודע מה המצווה שלך, אתה עושה את כל המצוות, אחת יכולה להכריע. וירושלמי ממצע באמצע, אתה לא יודע בוודאות, אבל מה שאתה מרגיש זה המצווה המיוחדת שלך. כלומר, התחלנו בקניין וקידושין באישה וגמרנו בקניין וקידושין במצווה. זה מדהים, כל הפרק בנוי לתלפיות מקצה אל הקצה ויש בזה עוד משטניות ועוד דברים שלא נצליח להיכנס לכל זה בעצם עכשיו. אם הייתי יכול, הייתי רוצה לתת את השיעור הזה, יש לי חלום, באו״ם. באו״ם, ללמד את פרק האישה נקלית באו״ם. ולהגיד ככה, מה הפתרון שלכם במערב, עולם המערב? 24-7, רכוש, רכוש, קניין, קניין, דוחסים, תרנגולים, הכל מכיר, הכל שכיר, כל שחקן ימכור את הקבוצה, הכל אולי לא כל, כמעט, רובה ככולה. וכל קבוצה תמכור את השחקן, והכל הכל מטלטלין, ואז אתם בורחים למזרח קצת להרגיש נפש. מה הפתרון במזרח? נפשי, נפשי, נפשי, וכל עולם התעשייה, עד שהמערב לא נכנס אליו, אנשים מתים בגיל צעיר מעין כבישים, אין תברואה, אין כלום. מה הפתרון שלכם בקומוניזם? אמרתם, יש בעיה, הנפשי והשימושי מתערבבים, זה מסוכן מאוד, זה כוח, אז נחלק את הכל למעמד הפועלים. אז מי נשאר קומוניסטים בעולם? צפון קוריאה עם הקומקום שם, ורוסיה, וסין שקוצרת איברים, יופי של קואליציה. אז זה, עם כל הדיבורים היפים שלכם על קניינים, זה מה שהצלחתם להגיע. וזה מה שרבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא אומר לך, זה המדרג של כל הדורות כולנו. והמאבק הגדול של עם ישראל, זה איפה שיבנה היחס הנכון. בחיבור הנכון, כמו אצל האבות והאימהות הקדושים, משם זה משתלשל אחרי זה, כל אחד לפי המדרגת הילה, היחס לעבדות, היחס לעבדת כנעני, היחס לבעל חיים, היחס לקרקעות, וגם בעל תשחית בטלטלין. כל דבר לפי נינו איפה הצד הנפשי ואיפה הצד השימושי. והדבר הזה, כן, זה, זה, זה, בסוגריים, סוגיית עזק שלא ניכר, כמה? זה דבר מדהים, להלכה עזק שלא ניכר, מכר הדין, הוא לא חייב, אלא קנס, כנסו במזיד, כן? מה זאת אומרת? אז לפחות רשי רמב״ם אומרים שאם אין פחת בחפץ עצמו, מה אכפת לי על פחת בחפץ? הזקת לי את הממון. לא אתה הנושא. הממון הוא הנושא. הוא הוזק. אתה הבעלים, אתה תקבל את הכסף. אבל אם הממון לא הוזק, אז אתה לא תקבל, זה רק אם יש מי זית, זה משהו אחר, זה קנס. לפחות אחת השיטות שם. זה דבר מדהים, כל היחס אל הקניינים פותח לנו פתח עמוק מאוד מאוד מאוד אלה יסוד ההבנה של הצד האיסורי והצד הממוני, הצד הנפשי והצד השימושי לאור פרשת חיי שרה, לתוך המדרג הברור של כל פרק הקניינים. ועכשיו, זה לא רק שיש רעיון יפה על האישה הנקנית, שיש בה משהו נפשי או משהו שהוא מושאל, לא יהיה מלמד. והיא באה ללמד שבכל הקניינים, זה לא רק רעיון יפה, דע לך בכל הקניינים מעבר למעשה הקניין, בקלות זה הופך להיות למציאות שהצד הנפשי מערבב את הכל ומפיל את הכל. ולכן בתוך זה עיקר הבירור של הקניינים הוא דווקא בקידושין ולא בנזיקין. הסיתומתא, זה נמצא בנזיקין. ולסיום, דברי הרב חרלפ, הרב חרלפ נמצא בעמוד השני למטה, בצד ימין. ממש ממש לסיום. הנה הם הצילו כמה דברים שבה הקפדה שבוע דווקא שהשיגו אותם דווקא דרך קניין כמו הר הבית, שקנה דוד על ידי השקלים, מערת המכפלה על ידי שקלים ואשכול אברהם לפרון. אכן העניין הוא דיני כבר ביארנו כוח הקניינים של דאורייתא ושל דה רבנן. שנאמר כסימן בעלמא מיהם הבעלים על הדבר, אבל יש את יחס הנפשי של הקונה בדבר הנקנה. וכמובן שבקניינים דאורייתא היחס הנפשי יותר גדול מקנייני דה רבנן, לא כקניינים של מינה כגון הסיתומתא שאין להם בכוחם להביא שום יחס נפשי מהקונה לנקנה. מפני זה הוא הטעם של המחמירים שמה שצריך לכם, כלומר ארבעת המינים, היא דווקא על ידי קניין דאורייתא. שהחיבור נפשי בינך לבין מה שיש דין של בעצם לכן. הוא אומר מפורש, קנייני דאורייתא זה החיבור הנפשי, לכן התורה אומרת קניין שונה מדאורייתא לכל דבר. עכשיו כל סוגיה במסכת, מה הקניין ומה היסוד ומה הוא מגלה ואיך זה מסתובב לתוך ההלכות לתוך הראשונים לתוך האחרונים והמשפט האחרון בדף פתיחה למסכת קידושין וניתנא ידם האיש קונה, מעיקר הטנא לישן דאורייתא לאסוף טנא לישן דה רבנן. כלומר פתחנו בעצם ב.. ב.. ב.. האישה נקנית לשון קניין סיימנו ב.. האיש מקדש לשון דה רבנן אבל אני חושב שזה גם מהלך ההיסטוריה. אנחנו מתחילים מקניינים ולאט לאט נחשף כל הצד של הקידושין הצד הפנימי שיש בכל דבר ועניין וכל הבירור הזה הוא בירור שקורה דרך האישה נקנית. אשר בחרבנו כל ימים ונתן לנו את תורתו ואשרנו שזכינו להידבק ברבי ובחכמי ישראל שמפה הם אנו חיים ושיש קושיות במקום לבוא ולהתבייש או במקום לבוא ולהדוף להקשות עוד יותר חזק כי מי שמאמין בחזל יודע שיש תשובות ואם התשובה שנתתי לא טובה מצוין אז תעמיקו עוד יותר ותתקנו את זה ותיתנו תשובה עוד יותר עמוקה לזכות מהמעיין החיים של התורה שבעל פה והתורה שבכתב אשרנו שזכינו.