המחלוקת ההלכתית על הסכמי קדם נישואין

‫הקדמה קצרה. יש שני סוגי הסכמים. ‫יש הסכם, חלוקת רכוש. ‫זה כן כתובה. ‫בני הזוג מחליטים בפני הנישואים, ‫שבמידה שהנישואים יעלו על סרטון ויתגרשו, ‫יחלקו את הרכוש שלהם בצורה זאת או אחרת. ‫בזה אין שום שאלה, זה לא שונה מכתובה. ‫כתובה, רושמים, כמה. ‫לא שומעים טוב? ‫אז אולי צריכים להגביר. ‫טוב, נתחיל שוב? ‫לא שמעו את מה שאמרתי? ‫אז אני אתחיל שוב. ‫יש שני סוגי הסכמים. ‫יש הסכמים של חלוקת רכוש. ‫הסכם של חלוקת רכוש, פירושו של דבר, ‫שבני הזוג לפני שהם מתחתנים, ‫מראש מסכמים ביניהם ‫שבמידה שהנישואים יעלו על סרטון, ‫יחלקו בצורה זאת או אחרת את הרכוש. ‫לדוגמה, אחד, חתן הביא דירה, ‫הכלה הביאה חובות, ‫אז הם מסכימים מראש ‫שכשהם יתגרשו, ‫הבעל יקבל חזרה את הדירה ‫ויתקבל חזרה את החובות שלהם. ‫לדוגמה, אין בזה שום בעיה. ‫זה לא שונה מכתובה. ‫גם בכתובה כותבים, תקבל ככה, ‫תקבל ככה, אין בזה שום בעיה. ‫הנושא שנעסוק בו זה הסכמים, ‫הסכמי קדם נישואים למניעת עגינות. זאת אומרת, אותה הסכמים שנועדו ‫לזרז את הגירושים ‫במידה שאחד מבני הזוג ‫מעכב ומטרפד. אז למה צריכים הסכמי קדם נישואים ‫למניעת עגינות? ‫אז אני לא יודע אם צריך, ‫אני רק אסביר את ההקשר. ‫דבר ראשון, בארצות הברית, ‫בתי הדין אין להם סמכות. ‫זוג הולך לבית המשפט, ‫מסכמים ביניהם כיצד לחלק את הרכוש, ‫וזה עוזר, ‫והאישה נשארת עגונה. ‫אין מי שיכול לכפות על הבעל לגרש, ‫בכל אופן, מבחינה חוקית. ‫אז בארצות הברית, ‫בחלק גדול מן הקהילות, ‫הנהיגו הסכמי קדם נישואים. ‫הסכם קדם נישואים בארצות הברית, ‫בחלקם זה שבמידה שאחד מבני הזוג ‫לא יציית לבית הדין, ‫אז הוא יצטרך לשלם ככה וככה. ‫אחר כך נדבר על ההסכמים פה בארץ. ‫אז לכן חלק גדול מהעולים ‫מארצות אנגלו-סקסיות, ‫ההורים הרבה פעמים דורשים מהבת או מהבן ‫שיחתמו על ההסכם, ‫כמו שנהוג בארצות הברית. ‫למרות שבארץ המצב הוא שונה. ‫בארץ בית הדין יכול לכפות גירושין ‫במידה זו או אחרת. ‫על פי דין, ‫במקרים מסוימים אפשר לכפות. ‫כך שבארץ זה פחות נצרך, ‫לעומת ארצות הברית. ‫אבל יש בני זוג שחוו במשפחה שלהם ‫סרבנות גט, ‫לא משנה אם זה אח, אחות, בן דוד או חבר, ‫וראו את הייסורים הגדולים ‫של בן הזוג שרוצה להתגרש, ‫וזה נסחב, וזה נסחב, ‫וזה נסחב, והצד השני עושה תרגילים, ‫ומעכב את הגירושין. ‫ואז אמורים, אנחנו רוצים להבטיח ‫שבמידה שיהיו גירושין, ‫הדברים לא יתעכבו. ‫ולכן ניסו לחפש איזה פטנט. ‫יש גם כאלה, ‫אני לא חושב שזה נכון, ‫שלא סומכים על בתי הדין. ‫לא סומכים על בתי הדין. רוצים שיהיה גורם חיצוני, ‫שהוא יבטיח את הגירושין. יש גופים פמיניסטיים, ‫שדורשים הסכם הקדם-נישואין. ‫אני יכול לספר כמה פעמים, ‫נפגשתי עם בני זוג שהכלה ‫שלושה ימים לפני החתונה, ‫אמרה לחתן, ‫או שיש הסכם קדם-נישואין ‫או שאין חתונה. ‫שלושה ימים לפני החתונה. ‫כי היא לא בותחת, לא בותחת. ‫לא בטוחה, לא בטוחה ‫שהנישואין האלה יצליחו. ‫היא רוצה להיות מובטחת. ‫פעם אחת התקשר אליי אבא. ‫שבת שלה בת 18 התארסה ‫עם איזה מתחזק בגיל 19, ‫והוא רועד מפחד, רועד מפחד. ‫אז הוא רוצה הסכם. ‫אז אני כרגע, הנושא שלי זה לא להסביר ‫אם ההסכמים הם טובים או לא טובים. ‫הנושא שלנו, לבדוק ‫אם ההסכמים האלה הם כשרים או אינם כשרים. ‫למען הגילוי הנאות, ‫לפני שנים רבות פנו אליי ארגון סוהר, ‫ביקשו ממני שנכתוב הסכם קדם-נישואין, ‫בעיקר צוהר עורך חופות לזוגות חילוניים, ‫והם עוד יותר חוששים ‫ועוד פחות סומכים על בתי הדין, ‫אז כדי לעודד אותם להתחתן ‫כדת משה וישראל, ‫אצלם, הנה, יש פה הסכם שיבטיח ‫במידה זאת את הגירושין. ‫אבל כאמור, הנושא שלנו זה לא להסביר ‫אם זה טוב, הסכמים, ‫אם זה לא טוב, הסכמים, ‫מומלץ או לא מומלץ. ‫זה לא הנושא שלנו, הנושא שלנו זה לבדוק ‫האם זה כשר ‫מבחינה הלכתית או לא מבחינה הלכתית. אז נתחיל. על פי דין, ‫אי אפשר לגרש, ‫השאלה אם יש רצון. ‫אם אין רצון, הגט פסול. ‫זה מוסכם, אני אבדוק כולנו. ‫אף על פי כן, יש מקרים שלפי חז'ל ‫כופים גט. ‫אז איך כופים גט? ‫אז כתוב שכופים גט עד שאומר רוצה אני. ‫יש כוח, ברור. ‫ואתה שם לו אקדח על הרקה, ‫אז בוודאי שיגיד רוצה אני. ‫אז איך אנחנו יודעים שהוא באמת רוצה? ‫כפית אותו, גיסרת אותו, ‫טלית אותו. ‫אז ברור שהיא אמר רוצה אני. ‫אז איך אנחנו יודעים שבאמת הוא רוצה? ‫אז הגמרא במסרת בבבא בתחא, ‫דנה בזה בדף מ״ח, ‫דף מ״ח, מ״ט, ‫הגמרא שם אומרת, ‫מביאה שתי שיטות. ‫שיטה אחת, ‫בסופו של דבר הוא מסכים. ‫למה הוא מסכים? ‫מצווה לשמוע דברי חכמים. ‫זה מה שאומרת הגמרא. ‫במילא מובן שכפיית גט שקשרה, ‫זה אך ורק אם יש באמת מצווה לשמוע דברי חכמים. ‫זאת אומרת שזה כפיית גט לפי חכמים, ‫לפי הרשימה שהחכמים קבעו. ‫מקרים אחדים שמופיעים במשניות, ‫שאפשר לכפות גט. ‫או, יש לו מחלה כזאת, ‫אי אפשר להתקרב אליו. ‫אז במקרים כאלה, מצווה לשמוע דברי חכמים. ‫ידועים מאוד דברי הרמב״ם, ‫שכולם מצטטים אותם, ‫שהרמב״ם כותב שבעצם... ‫הוא היה צריך לגרש, ‫כי הדין מחייב לגרש, ‫אבל יצרו תוקפו. ‫לא מופיע בדף, לא מופיע בדף. ‫יצרו תוקפו, ‫אבל על ידי ההכאה תשש יצרו. ‫ואחרי שתשש יצרו, ‫אז הוא כבר רוצה. למה הוא רוצה? ‫כי הוא רוצה להיות ישראל כשר. ‫כך כותב הרמב״ם. רוצה להיות ישראל כשר, ‫רוצה לעשות את כל המצוות ‫ולהתרחק מן העבירות, ‫ולכן בסופו של דבר ‫הוא מגרש מרצון. למה? ‫כי ככה דין נותן. ‫אבל יש שיטה אחרת בגמרא, ‫וזה אליבא דרב הונא, ‫שרב הונא אומר, ‫תליו וזבין, זביני זביני. ‫זאת אומרת, האדם שכופים אותו לגרש, ‫סלחה לא לגרש, כופים אותו למכור שדה, ‫והוא מקבל כסף, ‫למרות שתלו אותו. ‫ולמרות שבתחילה הוא לא רצה למכור, ‫בסופו של דבר הוא מתרצל. למה? ‫כי הוא לא מפסיד. ‫תליו ויהיו, ‫תלו אותו והוא נותן מתנה. ‫אין לנו שום פה הוכחה ומדינה ‫שבאמת הוא רוצה. מה שאומר רוצה ענית, ‫זה מכיוון שראם תיהרגו אותו, ‫או שאחרת יייסרו אותו. אבל תליו וזבין, מכיוון שהוא מקבל תמורה כנגד המכר, ‫כי כפו אותו למכור, ‫בסופו של דבר, כיוון שהוא לא מפסיד, ‫אז הוא מתרצל. ‫רשב״ם אומר שזה יכול להיות אותו דבר ‫במקרים מסוימים בגירושין. ‫למה? ‫כותב הרשב״ם ככה, ‫כי אשתו שונאתו, ‫ובלוגיית נמי לא תעמוד אצלו. ‫וגט זה נועל על עתירה לאחרים, ‫ולאו לא מפסיד, ‫ולאו מפסיד כלום. אומר הרשב״ם, ‫בקום הכול לא רוצה לחיות איתו. ‫הרי היא הביאה אנשים לכפות עליו לתת גט. ‫זאת אומרת שהוא לא רוצה לחיות איתו. ‫אז אם הוא לא רוצה לחיות איתו, ‫אז הוא לא מפסיד כלום. ‫כך אומר הרשב״ם. מכל מקום, ‫לכן, לפי שיטת הרשב״ם, גם, יש, רוצים לומר, ‫שגם אם הכפייה הייתה שלא כדין, ‫מדורייתא לכל הפחות, ‫הגט הוא גט. ‫יש ויכוח בשיטת הרשב״ם, ‫אני רק אומר את זה ‫בתור הקדמה כללית. ויש כאלה שאומרים שגם לפי שיטת רב הונא, ‫זה דווקא כפיית גט כדין. ‫מה זה כפיית גט כדין? ‫כפיית גט. באותם מקרים שחז״ל קבעו שכופים גט, ‫שזה מקרים בודדים. ‫עד כאן הגדמה הקלפת. ‫המסקנה מכל זה, ‫שכשכופים גט, ‫הגט פסול. ‫אז לכפות גט אי אפשר. ‫לכפות גט לא על ידי ייסורים, ‫אלא על ידי ממון. ‫אתה לא תגרש, ‫אנחנו ניקם ממך את הממון. ‫לא פגיעה גופנית, פגיעה כלכלית. ‫איום בפגיעה כלכלית. ‫האם זה גם כן נחשב כפייה? ‫ופשוט זה נחשב כפייה. ‫יש כאלה שרצו לומר, ‫מופיע בפתחי תשובה, ‫שזה לא כפייה. למה? ‫כי אין באמת, הוא אוהב אותה. ‫הוא היה מוכן לוותר על ממונו, ‫על מנת להשאיר אותה אצלו. ‫ואם בשביל ממונו הוא מוכן לגרש אותה, ‫סימן שלא שווה לו הרבה. סימן שלא שווה לו הרבה. ‫אז השיטה הזאת לא נפסקה להלכה, בפשטות. ‫אבל הרב הרצוג מצרף אותה פעם אחת ‫באחת מתשובותיו בתור סניף. ‫אבל לא נפסק כך. ‫אז מה עושים אם יש איזשהו אמצעי ‫שיכול לגרום לכך ‫שבעל סרבן ייתן גט? כמובן, שלא באמצעות בית הדין, אלא באמצעות ‫איזה הסכם כלשהו. ‫אז השאלה, הסוגיה היא, ‫כאשר אדם לא כופים אותו, ‫אלא הוא כופה את עצמו. ‫מה שנקרא, אונס עצמי. ‫עכשיו הגענו לדף. ‫מי שאין לו דף, אז יצטרף למישהו שיש לו דף, ‫מכיוון שענייננו זה ללמוד. ‫כתוב ברבנו פרץ, בהגעות על הסמ״ק, ‫אם נשבע האיש ליתן הגט, ‫ואחרי שנשבע, הוא כבר חייב לתת את הגט, ‫כי אחרת הוא עובר על שבועתו. ‫האם זה מוגדר כאונס או לא? ‫הרי הוא השביע את עצמו, ‫אף אחד לא הכריח אותו להישבע. הוא נשבע. ‫האם זה נקרא אונס או לא נקרא אונס. ‫צריך שיתירו לו קודם שייתן, ‫שלא ידומה לו אונס. ‫לא ידומה לו אונס, זה ממש אונס, ‫לא דומה לו אונס. ‫יש כאלה שאומרים לו זה חומרה, ‫יש כאלה שאומרים לו זה ממש אונס, ‫כי הוא מחויב לגרש. ‫אין לו ברירה אלא לגרש, ‫כי הוא צריך לעמוד בשבועה. ‫אז מה צריכים לעשות? ‫להתיר לו את השבועה, ‫ועכשיו הוא לא חייב לגרש, ‫ואז הוא יגרש. ‫אז רואים מכאן שאונס עצמי, זה לכאורה גם כן אונס. קח שאלו דוגמה, אם אדם יאמר לפני הנישואים, אם אני לא אגרש יותר כשתבקשי, אני אשלם לך מיליארד דולר, ואז הוא יהיה חייבה להיגרש כי אחרת הוא יצטרך לפעמים מיליארד דולר. מה שנקרא אונס עצמי. לכאורה, לפי מה שכתוב כאן, זה גם כן אונס. כי הוא אונס את עצמו. וגם אם אדם אונס את עצמו זה גם כן נחשב אונס. אבל כתוב בהמשך. אך ערבות ייתן, אם ירצה, שאין זה דומה לאונס. מה זה ערבות? התחייבות כספית. אז מה הבדל אם הוא מתחייב כסף או מתחייב שבועה? נראה את זה בהמשך. לעומת זאת, כותב הראש בשם רביון, וזה לשונו, מי שיצרון יתגבר עליו וקבץ ונשבע בתורה כשהספר בידו שאישה פלונית לא תהיה אשתו לעולם ואחר כך מתחרט על שבועתו ומקבץ בעלי תורה ומוסר להם טענותיו ושבועתו אם יש להם להתיר את שבועתו כדי לעשות שלום בין איש לאשתו או לא. כך ראינו שבדורות האחרונים אין כוח באדם להתיר שבועה כלל, לא בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ אלא חייב לקיים ולגרש את אשתו. ‫קוראים לזה מחלוקת. ‫רבינו פרץ אומר, ‫כדי שזה לא ייחשב כה אונס, ‫אז אפשר להתיר את השבועה. ‫הרוואי אומר, לא, ‫הוא ייגרש מכוח השבועה, ‫לא מתירים לו את השבועה. ‫אי אפשר להתיר את השבועה, ‫זה קשור להלחוץ שבועות, ‫ואז הוא ייגרש. ‫אז רואים מכאן שישנה מחלוקת, ‫האם אונס עצמי זה נחשב אונס או לא. ‫אדם שלא גורם חיצוני כופה, ‫אלא אתה כפית על עצמך, ‫אתה קיבלת על עצמך. ‫מחלוקת בין רבנו פרץ לבין הראש. ‫ויש דברים מפורסמים בשם רבי מימון נג'ר, ‫הכפייה בבית יוסף, ‫בדידון זה שהוא חייב עצמו ‫במה שהוא רוצה לעשות. ‫אין זה כפייה. אין זה כפייה. ‫שזה רצונו היה מתחילה לגרש, ‫וברצונו הוא מגרש. ‫אדם שאומר, אם אני לא אשלם לך מיליון דולר, ‫אז אני, אני, אם אני לא אגרש אותך, ‫אני אשלם מיליון דולר. ‫הוא קיבל את זה על עצמו, ‫אומר רבינו מימון נג'ר. ‫יש אומרים, ולכאורה זה מוכח, ‫שגם רבנו פרץ, ‫שאומר שאונס עצמי של שבועה זה אונס, ‫אבל אונס ממון זה לא אונס. ‫למה? כי בשבועה אין לו ברירה, ‫אין לו שתי אופציות. ‫לעומת זאת בממון, ‫יש לו שתי אופציות. ‫מה עם שתי אופציות שיש לו? ‫או לשלם את הממון או לגרש. יש לו שתי אופציות. ‫לכן יש שאומרים שכל הוויכוח, הרבנו פרץ, ‫זה דבר על רבי, זה רק לגבי שבועה, ‫שזאת האפשרות היחידה שיש לו. ‫הוא חייב לגרש מכוח השבועה. ‫אבל לגבי ממון, ‫יכול להיות שאין בכלל מחלוקת, ‫ולכאורה אין מחלוקת, ‫כי הוא כותב מפורש, רבנו פרץ, ‫אך ערבות ייתן אם ירצה, ‫שאין זה דומה לאונס. ‫פי זה, אם אנחנו מסכמים, ‫בשבועה זה מחלוקת. בממון, ‫ייתכן שאין בכלל מחלוקת. ‫אין בכלל מחלוקת בין רבי פרץ לבין רב האי, ‫ותראו מה שכותב התשבץ. ‫למדנו שהמחייב עצמו בממון ‫אם לא ייגרש וגירש, אין זה אונס. ‫אז יכול להיות שלנו פטנט לפי זה. ‫כל בן אדם לפני החתונה, ‫נחתים אותו על שטר, ‫כשאשתך תרצה לפרק את החבילה, ‫אנחנו נותנים לך שבועיים התאוששות, ‫אחרי שבועיים, אם לא תתאושש, ‫תצטרך לשלם ממיליון דולר. ‫והוא ישלם, ‫והוא לא ישלם, ויגרש. ‫כי פעמים רבות הסיבה שמעכבת ‫את הגירושים בסרבנות גט, ‫זה בגלל ויכוחים כלכליים. ‫איך לחלק את הרכוש? ‫אם אין כלום, ‫אנחנו הבחורי ישיבות, ‫אין לנו על מה לריב. ‫זה בסדר. אבל מי שיש לו על מה לריב, ‫אז הוא לא רוצה. ‫היא דורשת חצי דירה, ‫הוא אומר, לא, ‫תקבלי רק קיתון קטן בגינה. ‫הוא לא רוצה לוותר. ‫אז זה נסחב. ‫אבל אם הוא יצטרך לשלם, ‫אז הוא ישלם, ‫והוא לא יוצא להפסיד את כספו. ‫מה אתה מרוויח? מה אתה מרוויח? ‫אתה מסרב בגלל שאתה לא רוצה לשלם, ‫אתה צריך עכשיו לשלם ‫אם אתה לא מגרש. ‫אז הוא יגרש. ‫אז לכאורה, לפי מה שלמדנו, ‫יש פטנט פשוט. ‫לפני הנישואים, ‫כל אחד ואחד יחתימו אותו, ‫אתה לא תרצ... גם יחתימו אותה. ‫אם לא תסכימי, תשנמי קנס. ‫אבל כמובן, ‫זה לא פשוט כלל. למה? ‫כי לכאורה הרשב״א חוק. ‫כותב הרשב״א. הנה. ‫כותב, עוד פעם, הרב נג'אב, ‫כיוון שתלה נדרו ‫בדבר אחר, ‫שמר כל פירות העולם, ‫אין בזה אונס כלל כשיגרש. ‫אבל כשנשבע לגרש, ‫דומה לו אונס שתלה גט בשבועתו. ‫או בדידון זה, נמיד תלה גיטו ‫בדבר אחר, ואין כאן אונס. ‫כלומר, אם אדם אומר, ‫אם אני לא אגרש אותך, ‫אז אני אסור בכל הפירות שבעולם? ‫הוא אומר, יכול להיות שזה לא אונס. למה? ‫כי הוא תלה בדבר אחר. ‫בשבועה, מכיוון שהשבועה ‫מחייבת אותו רק לגרש. ‫אין פה שתי אפשרויות, לכן ‫זה מוגדר כאונס. ‫יש עוד טענות, ‫שגם אם אנחנו אומרים ‫שאונס ממון הוא לא אונס, ‫בגלל שקיימות שתי אפשרויות, ‫זה בתנאי ששתי אפשרויות הן סבירות. ‫אבל אם הוא אומר, הבעל אשתו, ‫הם עכשיו הם מסוכסכים. ‫אז אשתו אומרת, ‫אבל אתה עוד תעשה לי צורות, ‫לא תיתן לי גט. ‫הוא אומר, לא, ‫אם אני לא אגרש יותר, ‫אני אשלם מיליארד דולר, ‫אז הוא יהיה חייב לגרש. ‫למה? ‫כי אין לו מיליארד דולר. ‫לכן אמרו שגם כאשר יש אונס עצמי ‫של ממון, ‫זה צריך להיות סכום סביר ‫שאפשר לעמוד בו. ‫אם זה סכום מופרז, מה ההבדל להגיד, ‫או שאני אגרש אותך ‫או שאני אעלה לה לירח? ‫הוא לא יכול לעלות לירח. ‫אז יגיד, אני אשלם לך מיליארד דולר. ‫אין לו מיליארד דולר. ‫אין. אין לו. ‫וכל הנראה גם לא יהיה לו. ‫אז זאת אומרת, הוא חייב לגרש. ‫אז זה צריך להיות דבר ‫שהוא יכול לעמוד בו. ‫כך חלק מהפוסקים אמורים. ‫אבל כאמור, ‫הרשב״ה חולק. ‫והרשב״ה סובר שאונס עצמי של ממון ‫זה גם כן אונס. ‫ואם אדם יקבל עד עצמו קנס, ‫אם אני לא אגרש אותך, ‫אני אקונס את הציין שלם, קנס ככה וככה, ‫זה גם כן מוגדר כאונס. ‫הנה, דיברה הרשב״ה. ‫שאלת, ראובן באה על לאה. ‫וקרובי לאה היו בהסכמה ‫שיגרש ראובן זה את לאה אשתו. ‫ונאותו זה לזה בקנס אלף דינארים, ‫שיגרש זה לזמן ידוע, ‫ואחר כך נדרחה את ראובן, ‫ומיין בדבר, ‫ועלו למטרים בו מצד הקנס. ‫אם אתה לא תגרש, תשלם אלף דינארים. ‫איימו, ‫שאם יעבור אפילו שעה אחת מן הזמן, ‫יניחו במשמר עד שיפרע, ‫ומחמת עירת זה הוא מגרש, ‫נראה לי שגט זה גט מעושה ופסול. ‫אז בניגוד לשיטות הקודמות, ‫הרשב״ה אומר שזה אונס. ‫גם אונס עצמי של ממון, ‫הוא גם כן נחשב אונס. ‫ואונס, קנס, אונס הוא, אונס של קנס. ‫אם אני קנס את עצמי, ‫למרות שאני קנסתי את עצמי, ‫ואני הסכמתי לקנס, ‫ואף אחד, גורם חיצוני ‫לא חייב אותי בקנס הזה, ‫זה נקרא אונס. ‫דלאו תלוע דאונס גוף הוא דווקא מרינן, ‫אלא אפילו אונס ממון, נביא אונס. ‫כיוון שאונס זה לאו דווקא אונס בגוף ‫שתולים אותו על עץ גבוה חמישי ממה, ‫אלא גם אונס של ממון, ‫זה גם כן נחשב אונס. ‫ואם נפשך לומר, טוב וכולי וכדומה, ‫אז יכול להיות שיש מחלוקת. ‫אם יש מחלוקת, ‫מה צריכים לעשות? ‫מה אתם אומרים? ‫תשובה, לבדוק כיצד פוסקים במחלוקת. ‫זה מה שעושים כשיש מחלוקת, ‫צריכים לפסוק במחלוקת. ‫אז יש כאלה שאומרים שזה באמת מחלוקת. ‫הרמי הסורר זה מחלוקת. ‫ואם זו מחלוקת, ‫צריכים אחר כך לבדוק עם מי פוסקים. ‫אבל יש כאלה שאומרים שאין מחלוקת. ‫רבינו פרץ מדבר, ‫והרבי ממון נג'ר מדבר, ‫ואדם שקיבל על עצמו קנס, ‫ואחר כך הוא גירש. ‫זהו זה. ‫אמר, היא לא יגירש יותר, ‫יש עליהם חמישים אלף דולר. ‫אחר כך הוא גירש אותה. ‫והרשב״א, כמו שכתוב בדבריו, ‫מדובר שהוא מתחרט. ‫כיוון שהוא מתחרט, ‫אז זה כבר מוגדר כאונס. ‫אם הוא קיבל על עצמו קנס, ‫הוא אומר, בסדר, ‫גרש יותר, קנס, לא קנס, בסדר, ‫הבנתי, לא נחיה כבר בשלום, ‫גרש יותר. זה, יחולו הגירושים, ‫וזה לא מוגדר כאונס. ‫הרשב״א כותב מפורש שהוא מתחרט. ‫כל הסכמי ממון, ‫בדרך כלל זה כשאחד הצדדים מתחרט. ‫כי אם אחד הצדדים לא מתחרט, ‫שני הצדדים לא מתחרטים, ‫אז הם מתגרשים. ‫כל הבעיה זה כדי להתמודד עם סרבנות. ‫מה זה סרבנות? אדם שלא רוצה לגרש. ‫אז אם אנחנו רואים שאין מחלוקת ‫בין רבי ממון נג'ר לבין הרשב״א, ‫אז אין פה מה להכריע, אין פה מחלוקת. ‫ובמקרה דנאן זה לא יועיל. ‫כאמור, הרמימה סבר שזה מחלוקת. ‫אז נראה את הפסיקה של השולחן נורא, ‫נראה את הפסיקה של הרמימה, ‫אבל כבר בסוגריים אנחנו כבר יודעים ‫שזה לא פשוט, ‫כי יכול להיות שאין מחלוקת, ‫ואם מחלוקת זה לא יעיל בכלל. שולחן ערוך. ‫אם נשבע, דילגתי על החזונים שלי, ‫אם נשבע הבד, ניתן גט. ‫טוב שיתירו לו קודם, ‫שלא יהיה דומה לו אונס, ‫אחר אבון ייתן אם ירצה. ‫אז מה אשמה מהשולחן ערוך? ‫שאם נותן ער אבון, ‫דיינו מתחייב בכסף, זה בסדר. ‫והשולחן אומר לכאורה, זה בסדר. ‫אפילו בשבועה הוא רק אומר טוב. ‫ראה מה, ‫אם קיבל עליו, זה בסימן אחר, ‫זה היה בסימן קנ״ד, סימן קל״ד. ‫אם קיבל עליו קנסות, ‫אולי אני אחזיק את זה ככה כבר. ‫אם קיבל עליו קנסות, ‫אם לא יגרש, ‫לא קרא אונס, ‫מחר דתלג איתו בדבר אחר, ‫הוא יוכל לתת את הקנסות ולא יגרש. ‫אומר, הרי מה? זה לא אונס. ‫למה זה לא אונס? ‫כי יש לו שתי אפשרויות. ‫הוא יוכל לתת את הקנסות ולא לגרש. ‫ויש מחמירים אפילו בחי גבנה. ‫וטוב, לחוש לכתחילה ולפוטרו מן הקנס. ‫מה הוא אומר שבעצם עיקר הדין ‫כמו איזו שיטה? ‫אתם איתי? כמו איזו שיטה? ‫שזה מועיל או לא מועיל? ‫זה מועיל. ‫רק הוא אומר, טוב, לחוש לכתחילה ולפוטרו מן הקנס. ‫אבל אם כבר גירש מפני זה, ‫ואפילו הוא גירש מכוח שבועה ‫שעשה מעצמו לגרש, ‫הגט כשר, ומתחילה לא אונסו על כך. ‫זאת אומרת שאפילו במקרה של קנס, ‫שיש עליו מחלוקת, ‫הוא אומר שבדיעבד ברור שהגט כשר. ‫אז לכאורה, ‫כל הסכמים הקדם נישואים, ‫טובים או לא טובים, ‫מוצלחים או לא מוצלחים, ‫בדיעבד אין כשרים. לא. ‫כי לפי השיטה שאומרת שאין מחלוקת, ‫ולכו לעלמא, אם הבעל מתחרט, ‫זה לא גט, זה אונס. ‫אז במקרה, ברוב המקרים שמפעילים ‫שגם כמקדם נישואים, ‫זה במקרה שהבעל מתחרט. ‫לכן, לא סמכו על שיטת הרמ״א, חלק מהפוסקים. ‫בגלל שחששו על השיטות ‫שאם הבעל מתחרט, ‫לכול העלמא זה מוגדר כהונס. ‫אז יכולתי לגמור בזה את השיעור, ‫ולגיד שאין עצה. ‫אז עכשיו מתחיל השיעור. ‫אז רבי זלמן, יחמיה גולדברג, ‫הציע הצעה אחרת. ‫אמר, לא, שהבעל לא יתחייב בקנס. ‫אבל הבעל יתחייב במזונות. ‫נקרא לזה מזונות מוגדלים. ‫אשתו רוצה שאלה טוב? ‫גיד, תשמעי, ‫תן לך כל חודש ‫20,000 שקל מזונות. ‫20,000 שקל מזונות. זה קנס? זה לא קנס, זה מזונות. ‫עוד מעט ננסה להסביר מבחינה הלכתית ‫מה הבדל בין קנס עצמי לבין מזונות עצמיים. ‫הרי כל בעל חי במזונות אשתו. ‫אלא מה? לא בדיוק מגדירים כמה זה מזונות. ‫אוכלים ביחד. ‫אברך שאינו מה לאכול, ‫הוא ואשתו לא אוכלים כלום. ‫בנבט שעובד בהייטק, ‫הוא ואשתו אוכלים את הסטארט-אפ. אבל זהו זה. ‫אבל אפשר להגדיר מראש ‫כמה מתחייבים במזונות. ‫שימי אתכם במזונות, ‫לתת לך 20,000 שקל. ‫אז הוא חייב במזונות. ‫אומר, אבל זה הרבה כסף. ‫זה הרבה כסף, ‫כל המזונות האלה שאני צריך לשלם. ‫ההה. יש עצה פשוטה, ‫איך להיפטר ממזונות. ‫מתגרשים, ואז לא חייבים במזונות. ‫וזה הכול. ‫אז זה לא קנס, זה מזונות. ‫אז תגידו, מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה זה, החלפת את השם? ‫במקום לקרוא לזה קנס, ‫הגדרת את זה כמזונות? ‫לא. יש הבדל גדול מאוד ‫בין קנס לבין מזונות. אם זה קנס והבעל מגרש, ‫הוא פטור מהקנס. אבל אם הוא חייב במזונות, ‫עיכב את הגירושין חצי שנה, ‫ואחר כך גירש. ‫מה שהוא גירש זה לא פוטר אותו ‫מהמזונות שהוא התחייב ‫במשך השישה חודשים האלו. ‫ממה זה פוטר אותו? ‫ממזונות שהוא לא חייב לאשתו, ‫שהיא לא אשתו אחרי שהוא גירש אותה. ‫מזונות חייבים אך ורק כאשר נשואים. ‫אז אמר רב זנמן נחמיה גולדברג, ‫במקום קנס, ‫התחייב במזונות. ‫זה מה שהוא אמר. ‫אמר רב זנמן נחמיה גולדברג, ‫בשביל שזה לא יהיה איזה מוער, איזה מוער. ‫שיומיים לפני הגירושין, יומיים אחרי שאשתו ‫דורשת להתגרש, ‫הוא מתחייב במזונות. ‫אז הוא אמר, הוא התחייב במזונות, ‫בסכום הזה, ‫כבר החל מהחופה. ‫כל חודש 20,000 שקל. טוב, אבל כל חודש 20,000 שקל החל מהחופה, נו באמת. ‫אין לה מה לעשות עם 20,000 שקל. ‫כמה יכולה לאכול אשתו במזונות? ‫אז מסכמים מראש ‫שכל עוד שאנחנו חיים ביחד, ‫אני מוחלת. ‫ברגע שניפרד, ‫תיתן לי את המזונות האלה. ‫יש בזה גם היגיון. ‫למה יש בזה גם היגיון? ‫כי עכשיו אני חיה בנפרד, ‫אני זקוקה לתמיכה כלכלית רצינית. ‫פעם אחת ישבתי עם הרב דיחובסקי, ‫שהיה דיון בבית הדין הגדול, ‫הוא אמר, אפשר להגדיר איזה סכום שרוצים. ‫היא עכשיו צריכה לחיות לבד. ‫היא נפרדת מבעלה, ‫בן איתן בעלה לא מגרש אותה, ‫בן איתן היא צריכה לחיות. ‫אז אפשר לחייב אותה ללכת לבית הדין ‫ולהתחיל לעשות בדיקה, ‫כמה מזונות, מגיע לה, ‫תנו לה 2,000 שקל. ‫לא, מראש קובעים 50,000-20,000 שקל. ‫נראה אחר כך כמה מתחייבים, ‫לא סכומים כאלה גדולים, ‫אחרי 10,000 שקל, 15,000 שקל, ‫לפעמים חצי משכורת. ‫אלא מאי? כדי שזה לא ייראה. ‫ובשלב הראשון, אני מוותרת. ‫אם אנחנו נפרדים, ‫תשלם לי את המזונות. ‫אתה לא רוצה לשלם מזונות? פשוט. אתה לא רוצה אישה? ‫אתה לא רוצה אישה? ‫תגרש אותה. אין בזה בעיה. ‫מצינו דברים ממש דומים ‫שמופיעים בפוסקים, ‫נקרא בהתחלה את התשבץ. ‫ויש אונס אחר, רואים? ‫יש לכם תשבץ? ‫דילגתי על משהו? ‫לא. ‫-לא. תשבץ. ‫ויש אונס אחר, ‫שאף על פי שהוא אונס בגופו, ‫אין אונס לגרש. ‫אלא שאונס אותו לעשות דבר אחד ‫והוא מעצמו כדי לנצל מאותו אונס, ‫מגרש מעצמו. ‫וזיא נורא קרוי כפייה. ‫כיוון שלא כפו אותו ממש להוציא. ‫כשכפים אותו לפרוע כתובתה, ‫זה מקרה מסובר שלך ושאין על כתובתה, ‫ולפעמים מפני פרעון כתובתה ‫הוא צריך לגרש, הרי הוא כפוי, ‫ועומד בגט זה. ‫וכיוון שלא כפו אותו ממש לגרש, אלא כדי לפטור עצמו מאונס פירעון כתובתה נתפייס לגרש, לא נקרא גט מעושה כלל, שהרי אונס בעניין אחר היה וגט מרצונו נתנו. הדוגמה הכי קלאסית מופיעה ברמה. מי שאינו מקיים עונה, הוא לא רוצה לקיים מצוות עונה, הוא לא רוצה לקיים יחסי אישות עם אשתו, יוכל למנדותו ולהחרימו שיקיים עונה או יגרש, ואין זה כפייה רק לקיים עונתו. לכן, כל כך יוצא בזה. לא כפים אותו לגרש. הוא אומר, אתה רוצה או שתקיים מצוות עונה, אתה לא רוצה לקיים מצוות עונה, אתה צריך לגרש. אז כופים אותו, כופים אותו, כופים אותו, תולים אותו על עץ גבוה, עד שהוא אומר, לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה לקיים מצוות עונה. אז אומרים, בסדר, כל עוד אתה לא מקיים מצוות עונה, אנחנו תולים אותו. טוב, אני מגרש. אז לא כפית אותו לגרש, כפית אותו בדבר במצוות עונה. אותו דבר כתוב בבית דין, אחד הבתי דין הרבניים כתב, גם מדי יש מחמירים שבערימה, בנידון דידן, שמחייבים אותו במזונותיה שחייב בדין, על פי דין, אין בזה משום גט מעושה, כי אתה מחייב אותו לשלם מזונות, מזונות הוא חייב מעיקר הדין. שוס התשבץ, ומיהו? מסתברא דהנא מילא כשכפוא בדין בדברים אחרים, כגון איך השדין נותן יפרוע כתובתה, או כדין כפוא בפריאתה, אם כפו שלא כדין בדבר אחר, ומתוך אותה כפייה גירש אפשר דבגת מעושה, דנקתי בקופסא דליש בגלימה הווה וצריו. בתנאי שבאמת החיוב זה חיוב אמיתי. לא, אומרים לו, תשמע, או שתיתן מיליון דולר, לא יודע, פתאום מחליטים מחר בבוקר, בית הדין יגיד, לא יודע, מישהו יגיד, טוב, ממחר בבוקר תחג במזוודות 50,000 שקל. אה, אתה לא רוצה לשלם, אנחנו כופים. הוא לא חייב 50,000 שקל, הוא אף פעם לא התחייב. זה להיות חיוב כדין. אם יש חיוב כדין, ואתה מחייב אותו כדין, אז אין בזה אונס. האחרונים ניסו לנסות להגדיר היטב מה ההבדל בין קנס לבין התחייבות שהוא חייב כדין. אז הבאתי פה שני הסברים, הסבר אחד של הבית מאיר על אבן עזר, הסבר שני של מוריו רבי, רב ישראלי זצאל. ואפשר שיש לחלק, דשיין יאחה, שכבר מחויב בחוב גמור לשלם כל זמן שלא נפתור בחליצה. שם היה כפייה על חליצה באמצעות חוב. וכי מי שאינו מקיים עונה, שבסוף סימן קופטון ד', שיכולים להחרימו, שיקיים עונתו ייגרש. כי אין זה כפייה, רק לקיים עונתו. אז הם מסבירים, השאלה, האם ההתחייבות היא מוקדמת, היא קדמה לכל הסיפור של הגירושים? התחייבתי לפני שנתיים לשלם מזונות. ועכשיו הגענו למצב של גירושים, ואז רוצים לכפות עליה את המזונות. זה לא נחשב כפייה. לעומת זאת, אם כתוצאה מהסיטואציה של הגירושים, ואז תפסו אותו, ואמרו לו, תתחייב, תתחייב, תתחייב, זה בעייתי. לכן רבי זלמן נחמיה גולברי הציע שההתחייבות תהיה בשעת החתונה. אז הם תתחייב בשעת החתונה סכום גבוה של מזונות. כמובן, מוותרת, ואחר כך זה מתחדש. מורי ורבי אבישראלי ניסה את הדברים באופן אחר, על פי הסוגיה במסכת בבא בתרא, להבחין בין תליוב ונדבין ותליוב וייב. בהדא הרשב״א אין מקבל על עצמו החיוב בקנס, אלא כשלא ייגרש. אז נמצא שאינו פוטר עצמו מחוב על ידי גירושין, אלא מונע חלוט החוב. בזה הוא דנוקט הרשב״א דזו גדר תליוב ויביב. זאת אומרת, אומרים לו, אני יודע, יש לך קנס. אם אתה תגרש, לא תשלם את הקנס. כמה הרווחתי? שלא שילמתי את הקנס. שלא שילמתי את הקנס, ובמה תלוי הקנס? בזה שאני מגרש. אז לא הרווחתי כלום, בסופו של דבר. ולכן הוא מגדיר את זה כתליוב וייב. מה הוא נתן? הוא נתן את הגירושין. נתן את הגירושין תמורת מה? תמורת כלום. אבל לאדם יש לו חוב קודם, ואומרים לו, אם תגרש, נמחול לך על החוב. אז אומר עם ישראל, זה נקרא תליוב וייב, כי נתנו לו, נתנו לו כסף. הוא כבר היה חייב את הכסף הזה. קנס של הגירושין, הקנס עוד לא חל. ולכן ממילא כיוון שהקנס עוד לא חל, אז כשאומרים לו, אם תגרש, אתה לא צריך לשלם את הקנס, אז הוא לא הרוויח כלום. לעומת זאת, אם יש חוב קודם, דוגמה, אומרים למישהו, אתה חייב להשלחה מיליון דולר, אתה חייב לה מיליון דולר. אם תגרש, נוותר על המיליון דולר. ברור שזה בסדר. על אחת כמה וכמה במקרה דנן, שזה מזונות שבעצם הוא יצטרך לשלם אותן. הוא יצטרך לשלם את כל המזונות על תקופה שהוא עיכב את הגירושין. הוא רק יהיה פטור ממזונות, אחרי שהוא מגרש אותן כמו עונה. כמו עונה, שאדם שלא רוצה לקיים מצוות עונה, הוא שונא את אשתו, אז הפתרון הוא, תגרש אותה. לא כן בעד התשבט, שהחוב קיים ועומד עליו ולא מותנה בשום תנאי, כגון חוב הכתובה וכיוצא בזה, ועל ידי מעשה גירושין נמחל לו החוב, כי אז הראו כימות על יובי זבין וכולי. עכשיו, הפטנט הזה, באופן בסיסי, הפטנט הזה שהציע הרב זמן מניחמיה, מישהו מוכן להגיד לי מתי נגמר השיעור? כן, זה הבנתי, אבל מה השער? שלוש דקות, שלוש דקות? זה בסדר, אני לא יודע עכשיו ששלוש דקות. זה מנחה, בישיבות, מנחה, עד שזה מתחיל, אז טוב, תורת גיטין. אז הנה, מופיע בתורת גיטין, בעצם היסוד הזה כבר מופיע בתורת גיטין. תורת גיטין, מישהו יודע מה זה? מי זה תורת גיטין? הנתיבות. הנתיבות, יפה מאוד, זה הנתיבות. יקבל הבעל קניין סודר שמוכל כל החיובים שיש לאיש על אשתו, מתשמיש ומעשה ידיה אף אם לא יגרשנה. והוא יישאר על חיובים שלו ממזונות שלושה חיובים, וממילא יגרש, כיוון שמונע ממנו כל דבר, הוא מחויב בכל החיובים. הוא הציע פטנט. אומרים לבעל, תשמע, אתה תוותר לאשתך על כל מה שאשתך חייבת לך, זאת אומרת, בעצם תחיה חיי חצי רווקות, כי אשתך, אתה מחלת לה על כל החיובים שלה, מאידך, אתה תמשיך להיות חייב לה במזונות, בסוף הוא יגרש. בסוף הוא יגרש, כי הוא לא מרוויר כלום. הוא לא מרוויר כלום מהמצב. זה לא נקרא כפייה. וממילא יברש. ואינו גט מעושה. רק כשתולה הקנז בגט, מה שאין כן כאן, שאין הקנז תלוי בגטלן. הרב מצליח מזוז, האביב של הרב מזוז, שנפטר לפני שנה, מבני ברק. מעשים בכל יום פה בבית דין, זה מרוקו, מה? תוניס, סליחה, תוניס, סליחה. מימות ראשונים זה יעקס ורזו, שרבים הם מרנג'ר. ואפילו לכתחילה. אלא שעושים, כלומר, אנחנו פוסקים בכלל, כמו רב הממונטצ'אר, שמותר קנס ממוני. אלא שעושים הקנסות בתורת מזונות מיות טוב, אלא כדי שיותר טוב אנחנו הופכים את זה שזה לא קנס אלא מזונות. אפשר לדבר אחי מאני אפילו למחמירים. והנה, תראו, נוסח הסכם משנה תשנ״ב, שאושר בחתימת ידם, על ידי הרב עובדיה, רב זלמן, נחמה גולדברג, ורב חיים צימבליס, שהם היו דיינים בבית הדין הגדול. ואם חס ושלום, כך היה כתוב בהסכם, אם חס ושלום, לא מידר לנו לקבוע דירתנו הקבועה ביחד בדירה אחת מאיזה טעם שיהיה. זאת אומרת, אנחנו, יצא לנו שאנחנו לא חיים ביחד. כמובן, יצא לנו שלא חיים ביחד כי לא רוצים לחיות ביחד. אני מתחייב לה סך דולר. דולר זה מטבע חשוב ליום. עבור מזונותיה ופרנסתה. כל זמן היותנו נשאים כדעת משה וישראל. וחיוב מזונות ופרנסה, בסך הנעל יהיה בתקופו, גם יש לאשתי פרנסה או הכנסה במקור אחר. ואני מוחל על כל הזכויות והחיובים שזוכה בהם האדם כשנושא אישה, מתעשמיש ומעשה ידיה, בזמן שחיוב סך הנעל בתוקפו. אולם היא מזמין אותה לדין, תורה ונידון וכדומה. וכדומה. וזהו זה. זאת אומרת, לכאורה, זה בדיוק ההסכם. זה בדיוק ההסכם. זה בדיוק כי אין ההסכם מקדמי. אז למה יש שמתנגדים להסכם? יש שמתנגדים להסכם מסיבה פשוטה. נכון, אתה כופה אליי את הכסף הזה בתורת מזונות. אבל בינינו לבין עצמנו, בשביל מה אתה כופה לה את המזונות האלה? לא בגלל שאתה פתאום נהיה איתה, אתה רוצה, תדאוג למזונות שלה. כי בסופו של דבר, המטרה שלך זה לגרש. זו המטרה שלך. נכון שזה מזונות, אבל למה אתה כופה את המזונות? מה, בשביל שאלה מזונות? אלא אתה כופה עליו את המזונות מתוך הנחה שכתוצאה מזה הוא יגרש. אז אולי זה כפיית גט. ובכלל, בכלל, בכלל, כל ההסכם הזה של המזונות מאי קרא, שהבעל התחייב במזונות בהתחלה על סכום מסוים, פתאום שמעתם מישהו שמתחייב מזונות לפני החתונה? למה הוא התחייב כל המזונות האלה? אנחנו יודעים למה הוא התחייב. כדי שבמקרה שהסרבנות גט הוא יגרש. אז בעצם זה גם כפיית גט. אז על זה התווכחו. הרב אורי הלוי, תלמיד חכם גדול, טען טענה אחרת. אוי ואמר אשדם, שאמר שכל זה יפה, לכפות עליו ממון. לכפות ממון זה טוב מאוד. הבעיה של מדינת ישראל, רק על חוב אחד יושבים בבית כלא, על מזונות. על יתר החובות לא יושבים בבית כלא. כמובן, אם אדם גנב הוא יושב בבית הכלא. אם אדם מעל הוא יושב בבית הכלא. אבל אדם שיש לו חובות, לא יודע מה, השקיע בבורסה, איבד את כל כספו, הוא לא יושב בכלא. צריך לשלם, חוץ מאשר מזונות. אז אמר, בעצם אתה מאיים על הבעל, לא רק בתשלום מזונות, אתה מאיים על הבעל שישב בכלא. הוא הסכים לשלם, הוא הסכים להתחייב במזונות. כי במזונות יש שתי אפשרויות, לשלם, לא תשלם, כן תשלם, לא תשלם, שתי אפשרויות. לשבת בכלא, הוא לא חלם על כך. לכן הרב אוריאל לוי מתנגד להסכמים בגלל הסיבה הזאת. הוא אומר, התחייבות ממונית, מצוין, אבל פה זה לא רק התחייבות ממונית, פה זה התחייבות לשבת בכלא. אז גם על זה אפשר להוכיח ש... אז דבר ראשון, פעם אחת אפילו ניסינו לשבת עם ההוצאה לפועל, עם כל הרשמים של ההוצאה לפועל של אזור ירושלים, לבדוק אם יש אפשרות שלא ישבו בכלא על המזונות האלו, בקיצור. אבל דבר ראשון, אדם שמתחייב במזונות במדינת ישראל, זה החוק במדינת ישראל, שיושבים בכלא. זה לא שפתאום אמרו, אה, אתה לא רוצה לגרש את אשתך, אה, אתה רוצה לגרש את המזונות, אז איך נכניס אותך לכלא בצינוק קטן עד שתמות ברעב? כל אחד במדינת ישראל, זה חוק, כשיושבים במזונות צריכים לשלם, מי שלא משלם מזונות, שיושבים בכלא. אמרו לי, הרשמים יושבים בכלא, אה, אוכלים טוב, שותים טוב, כמה ימים, רגע יוצאים בכלא, זה לא שיושב בכלא עד זיבולה בטחה איתה. יושב בכלא כמה ימים, זה לא אומר, כל אלה שאנחנו מכניסים לכלא, הם חוזרים לשם כי זה היה טוב. ככה אמרו לי רשמים, אלה שבהוצאה לפועל. זה לא, זה לא. ודבר שני, זה החוק, זה מה שכתוב, כל אחד אמור לדעת את זה, ואם אתם לא יודעים את זה, אז עכשיו אתם מוטרים. מי שלא משלם מזונות, יושב בכלא, זה הכול. אז אחוז מזה בטוח, קיצור, זה לא, יש מקום לדון בזה. וגם לגבי הדברים הנוספים, תסתכלו, רק נקרא את השו״ת פני יהושע. משמע מדבריו של התשבץ, דאף על גב דכוונת העיסוי על הדבר האחר וכדי שיתרצה להתגרש, זה בכל אופן טוב. למרות שאנחנו כופים על המזונות, או כופים על איזה חוב, על מנת שבסופו של דבר ייגרש, זה לא מעכב, זה לא נקרא איסור. אותו דבר שוט רנך, אותו דבר כותב הבן איש חי. כמה, ובזה נסיים, קטע מתוך ההסכם. ההסכם הוא ארוך, הוא מסובך, כי צריכים לכתוב שם כל מיני ניסוחים שזה יתקף על פי החוק, וגם שלא יהיו רמאויות, זה נוסח משובח, משובח. הרב אליהושב אומר, אתה טען, שאלה שחותמים על הסכמים, אין לזה תוקף, כי הוא לא מבין על מה הוא כותב, על מה הוא חותם. לכן, ברור שמי שחותם על הסכם, אם הוא חותם על הסכם, אז הוא צריך להבין את מה שכתוב שם. לא רק לחתום כמו שהולכים לבנק, נותנים לך, פותח חשבון בבנק, נותנים לך 38 עמודים, תחתום פה באלף-בית, בחתימה. לא, אתה צריך להבין. אחרי אתה אומר, אין לזה שום תוקף. אז לכן נקפתי רק סעיף אחד. האיש מתחייב מעכשיו, מעכשיו כממה, חתונה, לשלם לאישה ולמזונותיה החל מיום נישואיהם, וכל זמן שבני הזוג נשואים זו להזוג ידעת משה וישראל, פשוט במזונות חודשיים בסכום, הסכום שנקבע, או לא סכום גבוה. ממש לא גבוה. כתוב בהסכם, או ששת אלפים, שבעת אלפים שקל או חודש, או חצי מהמשכורת. כמובן, הסכום היותר גבוה מביניהם. אם הוא מרוויח 150 אלף שקל בחודש, הוא יכול להפריש לאשתו 75 אלף. אבל אם הוא, אין לו, ששת אלפים. אז יש כאילו, אמרו, ששת אלפים זה קשה בשביל אברכים. אז אין שום בעיה, אז תכתובו, מי שרוצה, לכתוב 4,328, אין שום בעיה. אפשר לכתוב איזה סכום שרוצים, אם זה נראה גבוה. על אף התחייבות האיש, האישה מוכנה להסתפק במזונותיה ובזכויות אחרות בגובה הנהוג והמקובל על פי דין. ביום הנישואין עד יום התקופה. יום התקופה, רק אני אסיים בזה, יום התקופה זה היום שבו האישה עומדת, מודיעה לבעל, אנחנו נפרדים. ואז מתחילה התקופה. מה יש בתקופה הזאת? ניסיונות להציל את הנישואין. ניסיונות להציל את הנישואין. מחויבות ללכת אצל יועץ נישואין. כמה פעמים, לא מספיק. כמה פעמים. ובמידה שיש נישואין, הוא חושב שאפשר להציל את הנישואין, הוא יכול להאריך את התקופה של הייעוץ בשביל לנסות להציל את הנישואין. אחרי חצי שנה-שנה מתחיל ההסכם, מתחיל תוקף ההסכם. וגם לאחר תום התקופה, כל זמן שאישה מביעה בדרך שהיא את רצונה בהמשך קשר הנישואין, אז גם כן, היא רוצה, האישה תבוא לבית הדין, תעשי כל מיני קונסים, אז ברור שלא חייבים, רק אם באמת רוצה להתגרש. אז סיכום, מחלוקת. האם הסכם נקודם נישואין, יש כאלה שאומרים שזה טוב, אני הודעתי, זה בסדר. יש כאלה שאומרים שזה לא טוב, אבל לכל הפרעות הבנו על מה הדיון. עכשיו יש דיון אחר. האם בכלל הסכם הזה טוב? זה מאיץ לגירושין, זה לא מאיץ לגירושין, זה מחזק את התא המשפחתי, זה מחליף את התא המשפחתי. בהסכם קדם נישואין אין התחשבות באשם, מי אשם בגירושין. מי זה שטרפד פה? צריכים להתגרש, וזה עוזב, וזה לא מגרש. יכול להיות שהאישה נתנה עיניה באחר, ואחר כך מפעילה את הסכם קדם נישואין כדי שהבעל יגרש אותה. מסכן, היא נתנה עיניה באחר. אז כל הדברים האלה, על זה דיברו ועסקו. עד כאן, שלום וברכה.