המשפחה אשר העליתי - אתגרי עלייה וקליטה

אז אני יורצניאל מנצור, ברוך השם זכיתי ככה לבוא ולהיות חלק. אני מפקח במשרד החינוך מזה שנתיים. על כל רבני בתי הספר בארץ יש המון המון רבנים היום שנמצאים בתוך המוסדות, גם עובדי ההוראה, אנחנו גם קוראים, אני יוצא בקריאה גם לבוא ולהיות חלק מעובדי ההוראה בישראל וזו ברכה גדולה. אבל כחבר ההנהלה בחמ״ד, ברוך השם אנחנו שותפים לכל מה שקשור היום לנושא הקליטה, המשפחה אשר העליתי. אנשים שמגיעים לארץ ישראל, גם עכשיו מקהילת בני מנשה הגיעו המון המון יהודים לארץ ישראל, ולפי החוק החמ״ד קולט אותם. ואנחנו צריכים לבוא ולקלוט את התלמידים, את ילדי הגנים, כי הם צריכים להיכנס לחינוך ממלכתי דתי. והיום אנחנו רוצים לבוא וללמוד מהאנשים שנמצאים איתנו כאן, מהרבנים החשובים על נושא הקליטה. אז אולי לפני, רק בהרמת יד, כמה ממי שנמצא כאן נולד בארץ? אוקיי, אז יש לך תשובה? מגיע להם, מגיע להם לדבר טובה. כמה עשו עלייה כדי להתיישב בארץ, או שהם כאן רק כדי לבוא ללמוד בישיבה ולחזור חזרה? אז אני שואל שוב, כמה באים, כמה נמצאים כאן בארץ כדי להתיישב בארץ ולגור כאן? אוקיי, אז מחצית מהם הולכים לחזור חזרה, זה נקודה. אז הבנו את הנקודה, אנחנו זוכים, ברוך השם. אז הבנו קודם כל, אני אגיד לכם גם למה שאלתי את זה. שאלתי, אתה רוצה שאני אעלה מיקרופון? טוב. אני אגיד לכם למה שאלתי, כי הסיבה ששאלתי היא מאוד מאוד חשובה, כדי לדעת מי קהל היעד שלנו, למי אנחנו פונים, מי נמצא. לא ידענו אם מדובר על רמי, על מחנכים, אז זה ברכה, וברוך השם אנחנו יחד עם הרב ראובן, הרב ראובן טרגן מישיבת הכותל והרב אריה וקסמן מישיבת שעלבים, והם בעלי הניסיון, הם ייתנו לנו קצת ומעט, ב-40 דקות אי אפשר להספיק, ודאי את מה שנרצה בנושא קליטה ועלייה והיחס למה שקורה היום בדור של היום, בחברה הישראלית של היום, בעולם הישיבות של היום, ואיך אנחנו באים עם תלמידי העולים שנמצאים כאן, בונים את הדור הבא. ואני אשמח לשאול שאלה ראשונה לפתיחה, שאלה כללית, וכל אחד יענה מהרבנים. אז הרב טרגן, אנחנו מדברים מישיבת הכותל שהוקמה מיד לאחר מלחמת ששת הימים, מתוך התעוררות של גאולה וחיבור מחודש לירושלים ולמקום המקדש, מגנט שמושך אליו צעירים רבים מהתפוצות. מנגד אנחנו פוגשים גם את הרב אריה וקסמן מישיבת שעלבים שהוקמה, אפשר לתקן אותי, ב-1961 ברוח ענקית של חלוציות, של הגעה, של חלק מקהילה שלמה, ואשמח שתשתפו אותנו כיצד ה-DNA ההיסטורי והסביבה הגיאוגרפית של הישיבות שלכם, כל אחד בישיבה שלו, משפיעים על אופן קליטת העלייה כיום, כיצד החזון המייסד מתרגם למעשה ביכולת לחבר את תלמידי חו״ל להוויה הישראלית. היינו, אתם, כישיבות מצליחות בנושא קליטה, איך אתם קולטים את התלמידים, וברוך השם, מנחילים את זה לדור של היום, כדי שהם יהיו חלק מהחברה הישראלית ויוכלו לתקלם בצורה טבעית. ידידי אחת. זה אתם תחליפו. הרב ראובן, בבקשה. הרב ראובן פותחים בכרון האכסניה, לא רק הרב שהציג את עצמו משפיע רבי אבנה עם ישיבות ההסדר, הייתה הישיבה הראשונה של ישיבות ההסדר, גם הישיבה הראשונה שלך בני חום. אז אשמה של הישיבה הולכת בשמחה, לא צריכים להסביר את החשובה של המקום שמקבל אותנו היום, ואנחנו מכובדים גדולים נהיים, אמור עבר להיות כאן. כפי שהרב שאל, אני מבין שבמובן רוב האנשים פה הם בתוכניות בני חו״ל של הישיבות, נכון? אוקיי, אז צריכים לדבר בהתאם. אז רק לענות על השאלה, כל ישיבה ודרכה, ישיבה בכל זאת, אני חושב שיש שני דברים עיקריים שעוזרים לחבר את האנשים לארץ ישראל ולרעיון של עלייה. הדבר הראשון זה המיקום, מי שנמצא מול קודש הקודשים. גם מסביב ליבה של העם היהודי, הקשר לארץ ישראל ולעם ישראל ולקדוש ברוך הוא, דברים מורגשים, ממש מורגשים. ויש משהו מיוחד למי שלומד ועולה ברוחניות ברובע היהודי, גם לאנשים שם, זה המקום היחידי בעולם שיש מאות אנשים שמצטרובים כל יום עם תפילין. הוא אולי המקום היחידי בעולם שזה מתאים, מי שמכיר את עזר דרעני, בית ספר ברובע, לומדים 364 ימים בשנה, הילדים שם רק בתשעה באב, שאסור לנו לא לעזור ללמדים בכל זאת, וגם בשנה לומדים, זה משהו מיוחד מבחינה רוחנית המסובבת. והנקודה השנייה זה שבישיבה מנסים כמה שאפשר לחבר את התלמידים עם ישראלים, עם המערכת הישראלית, שפה העברית, עם ההוואי של תורת ארץ ישראל, שכמובן נוכח אצל הישראלים בכל הישיבות. המיקום, המקום וגם החיבור ישראלים לארץ ישראל ותורת ארץ ישראל, עושים את שלהם, וזה מה שיש ב-DNA, מה שאמרת, של הישיבות. וגם, כמו שרבטארגן השכיח, אני הייתי רוצה להביע, תתחיל בכבודו של אכסניה, כן, ביחד לזכותו לראותו רמת צור, ורבטארגן, ולשון עצמי שמותנש לי הרבי יוסי סליטה, בשבילי מאוד מיוחד להיות, וזה סלל את הדרך שלי וחזרה לארץ ישראל. למה? נשלם משלמים, למה, כן, למה, ואבא שלי אמר, כן, למה, הוא היה, כמו שרבטארגן אמר, ישיבת ירמיהו נעה, ישיבת ירמיהו, עם ישיבות העברת, והם פתחו תוכנית בבני הימה הראשונים, שפתחו תוכנית בבני חוץ לארץ, ואבא שלי למד בארצות החמישים המאוחרות, ומאז שהוא היה פה, אז אפילו שהוא חזר מחוץ לארץ, אבל הוא היה פה, והאהבה שלי לארץ ישראל הגיעה הרבה מאבי, מאבי מורי. ברוך השם. אני אישית הלכתי לשלומים, זה אולי גם חלק מהסיבה, מבחינת זה כלי, ואבי, לרומנו, שהרגשתי, אני צריך את המהלך שלי. אבא שלך, אבי, כל הזמן דיבר על פרמי אבנה, היה קרוב מאוד לראש הישיבה, ואני הרגשתי שאני צריך להתפתח מסלול עצמאי, אז אני עבדתי והגעתי בישיבה שלבים, ועכשיו להגיע לשאלה של הרב מנסור, בקשר למקום הגורם, אז אנחנו, ב-Israel night. החבר'ה אין פה בארץ כבר. אבל זה כאילו, כל אחד מדבר באופן טבעי על השבח של המקום שלו. אז בישיבת הכותל מדברים על השבח של תבואו לעיר העתיקה. אם תיתן לי לדבר על השבח של השאלווים, אני אעשה את זה. ישיבת עמק איילון ישיבת שלווים נמצאת בעמק איילון. בעמק איילון אנחנו תמיד פותחים את השנה, וגם זכות להיות פה עם הרב זוכרמן, שהיה תלמיד בישיבת שלווים, אז אני יכול להעיד שבתחילת השנה, בפתח השנה, היום אנחנו מביאים את התלמידים, חוצניקים, שמגיעים לישיבה תמיד לתצבית, לנקודה הכי עליונה בישיבת שלווים, ומסתכלים על עמק איילון. ומה זה עמק איילון? אז כל אחד שלמד קצת נביא שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון. אז קודם כל התחושה הזאת שרואים עם עיניים, אנחנו פה למדנו על זה בכיתה בלוס אנג'לס, בלונדון, בניו יורק, טינק, לא, שיקגו, ועכשיו רואים בעיניים. ומבחינה רעיונית, אני אגיד על רמה של ג'אש והמסר של הישיבה, שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון. יש פה נקודה של חיבור בין שמש וירח. ושמש מסמלת דרך הטבע, אומות העולם, החיים הגשמיים שלנו פה. ירח זה עם ישראל, זה האור של הירח שעולה ויורד. ואנחנו מחנכים לחינוך בין שני המסלולים הללו בפורום הזה, כדי שהתלמידים שלנו, כשמתחברים לארץ ישראל, יתחברו לחיבור של קשר לארץ ישראל, מתוך חיבור של ההבנה שאנחנו יכולים פה, דווקא בארץ ישראל, בצורה יותר עצמתית, לחבר בין הקודש והחול, ועל ידי כך להביא לקידוש שם שמיים. מדהים מאוד. אני שומע את הרבנים, אני אומר, זה משהו שהוא מעל לטבע. הרב הזכיר שמש בגבעון דום. אנחנו מכירים את השורש, את זה אצל אהרון, כאשר שני ברכי הכהונה נהרגו, וידום אהרון. אז יש שני תרגומים, יש הושטיק אהרון ויש הושבח אהרון, אבל משהו אחד שסמוך לזה, זה יין ושחר על תה אשת. אנחנו רואים, אבל מצד שני אנחנו מכירים את הגמרא, שיש אנשים שהם מבינים, שנותנים להם יין כדי שתנו שחר לעובד ויין למראה נפש. למה אני אומר את זה? שמש בגבעון דום זה משהו שהוא מעל לטבע. אהרון הוא היה משהו שהוא מעל לטבע. אצל דוד, למען יזמרך, חבוד ולא, יידום, משהו שהוא מעל לטבע. אז אני חושב שכל נושא העלייה והקליטה, לעזוב עכשיו את יהודי התפוצות, לעזוב את המקום באירופה, בארצות-הברית או בכל מקום שמגיעים, ולהגיע לארץ-ישראל, זה משהו שהוא מעל לטבע. אז יישר כוח, ותודה רבה לרבנים. אני רוצה לעבור לסרב שאלות הנוסף, והשאלה לרב ראובן תרגיל. דווקא מתוקף תפקידך כמנהל חינוכי בתנועת המזרחי העולמית, אני רוצה לשאול ככה. איך אנחנו כצוות חינוכי מצליחים להנחיל את התודעה הזו של תורת ארץ-ישראל לתלמיד שנוחת בארץ עם תרבות אמריקאית, אירופאית? היכן עובר הגבול בין להכיל את המקום שממנו הוא בא לבין לדחוף אותו לאידיאלים ולחברה שאנחנו רוצים לשים אותה? בסוף אתה צריך להתמודד גם עם טערות שמגיעה, ואתה מכיר גם את מה שקורה ביהדות בתפוצות. ומצד שני, איך אתה... אז איפה עובר ההכלה? איפה אתה אומר, פה אתה בישראל? שם אתה... אני חושב שהדבר הראשון, בן אדם צריך להרגיש נוח בארץ. בן אדם שבא לארץ והוא לא מרגיש מחובר והוא לא מרגיש שזה מתאים לו, אין סיכוי שמדבר כזה יצא המטרה הרצויה. בן אדם צריך להרגיש שזה ביתו. יש כמובן את הוורט של הרב חרלפ, תלמידו של הרב, שכתוב, לך לך מארצך, לך לך בפשטות, לך לעצמך, אבל רש״י לא מפרש כך. רש״י אומר, לך לך, להנאתך, לטובתך. מה הוביל את רש״י לפרש כך? זה לא הפשט הפשוט. הרב חרלפ הסביר שהגעה לארץ ישראל צריכה להיות להנאתך ולטובתך. אי אפשר להגיע בדרך אחרת. אחרת זה בן אדם לא מרגיש שהוא חי כאן. הוא מרגיש שהוא בא וסובל איזה שבוע, שבועיים, שנה, שנתיים וחוזר. בן אדם צריך להרגיש שזה מקומו. ולכן בסדרי העדיפיות, הדבר הראשון, בן אדם צריך להרגיש בבית. הנוחיות, החיבור, ההכלה, מה שקראת. אחרי שבן אדם מרגיש כך, אז אפשר לחבר אותו לדברים שיש בארץ שהוא לא רגיל להם. ואני אתן דוגמה שכולם פה ידינו. אני זוכר כשהייתי צעיר, היו מביאים אותנו לארצה, לאבקה יפה, היו לוקחים אותנו לדרום, לצפון, לכל מיני מקומות מיידחים, היו מיושנים בכל מיני מקומות, והריח היה מוזר, והאנשים היו מוזרים. אמרנו, לא מכובד על זה בכלל. היום, ברוך השם, יש תוכניות בקיץ שחבר'ה מחו״ל מגיעים ונוקחים אותם למקום נורמלי, ומביאים אנשים שמדברים איתם עברית, והולכים לקהילות בארץ שהם יכולים להסתכל שם ולהרגיש שאני יכול לחיות כאן. זה צריך להיות הדבר הראשון, שבן אדם מרגיש, המקום הזה נורמלי, המקום הזה, מה שאני רגיל, מה שאני מכיר, מה שאני מחובר אליו. ואז אפשר להרחיב את המעגל שלו. היה מעניין, יש תלמיד שלי שבא אליי בחוץ, אני רוצה לבקש רשות מהרה, ואני לא אעבור לשיעור של אף אחד אם זה בסדר. אני רוצה לשמור את רב זלמן מול עמד. בראשית השנה הוא היה רוצה לשמור את רב זלמן מול עמד, הוא לא היה מכיר אותו בכלל, וזה רב זלמן מול עמד. וזה מצוין, זו המטרה, אבל זה השלב השני. רק אחרי שבן אדם מרגיש בבית, אפשר להרחיב את המעגל. אני מניח שיש מה, לרב ארבע אמר גם כן, נושא הזה. והוא מוצא לחבר אותנו גם לזה. אז לרב, דווקא בנושא של הישיבה שלכם, בישיבת שעל הבים, יש מסורת מאוד חזקה מאוד של בוגרים, בוגרי חו״ל שבאים וחוזרים, עושים עלייה, משרתים בצה״ל, בונים את ביתם בארץ. האם יש נוסחה ישיבתית או תהליך פנימי מיוחד שמעודד את המעבר הזה מתלמיד שמגיע לשנה-שנתיים? הוא חושב שהוא אומר להורים, אני עולה עכשיו לשנה-שנתיים לישיבה וחוזר, לבין תלמיד שמגיע, ובסופו של דבר הוא בונה את ביתו ומגיע. איך זה, מה קורה אצלכם, איך זה עובד? אנחנו עוסקים בעלייה, ועכשיו זה דווקא בעלותך את הנבות. בעלותך את הנבות, אז רש״י מביא את הגמרא בשבת אחר כך עד שהנב יעלה יפה מעצמו. זאת אומרת, צריכים, כמו שאתה רוצה להגיד לנו מה זה, הדברים צריכים לבוא למקום אמיתי. אני באמת רוצה להיות בו, והתהליך הזה קורה, תהליך של עלייה קורה כשהתלמיד ואחרי זה, בדרך כלל החבר'ה הללו אנחנו מדברים כשהם מתחתנים בחוץ לארץ, וכמו שהרב אמר, זה מעל הטבע, שעולים וחוזרים לכאן. אז איך זה קורה, אני חושב, זה בא מקשר, משהו מאוד פנימי ועמוק שהבחור חווה פה בארץ. פעם הייתי עם כמה חבר'ה בני חוץ בארץ משעלווין, ברכב שלי הייתי נוסע, ברוך השם זכיתי כמה שנים ללמוד אצל הרב משה שפירא, שעצר בירושלים. ולקחתי אותו אחרי השיעור, אותו שבוע, לכותל. עמדתי לבחורים, יש לכם הזדמנות, עטב, ברכב, תשמעו שאלות. אז בחור אחד שאל את משה שפירא, איך אני, אני יודע, אני יודע שכלית שאני אמור לאהוב את ארץ ישראל. מה אני יכול לעשות כדי להגביר את האהבה שלי לארץ ישראל? אז הוא חייך, והוא אמר שני דברים. כלומר, קודם כול יש הרבה דברים טובים שנכתבו על זה. תלך לישיבה, תמצא, תלמד, תחפש, כמו שאתה רוצה, שיהיה יותר משמעות לתפילה שלך, לשמירת שבת שלך. זאת אומרת, אתה לומד יותר על תפילה, אתה לומד יותר על שבת, כך תלמד יותר על ארץ ישראל, ויש לך קשר יותר חזק לארץ ישראל. זה מסלול אחד. מסלול שני, הוא אמר, דבר שני, יש, ככה אמרנו, חבל שאין לי הקלטה, הוא אמר, יש הרבה מקומות יפים בארץ ישראל. והרוזר ממש, הוא אמר, תלכו לבית אל לשבת. מי שמכיר, אני אומר, חבל שאין לי הקלטה, כן? לא מאמינים לי כשאני אומר את זה עכשיו. כלומר, תלכו לבית אל לשבת, תלכו לחברון לשבת, תלכו לגולן. יש הרבה מקומות יפים, ועל ידי זה אתה מפתח קשר יותר לעמות בארץ ישראל. בקיצור, יש שני מסלולים. יש מסלול שכלי-לימודי שצריכים ללמוד כדי להעריך את העומק להפגישה של ארץ ישראל. ודבר שני, יש את הצעת החווייתי, experience. Go and experience. Allow yourself to fall and up through fueling that that relationship with the ארץ ישראל is impacted by the beauty of ארץ ישראל, שעל ידי היופי של ארץ ישראל, החוויות של ארץ ישראל, אתה מגדיר את איש הקשר לארץ ישראל. וואו, גם למי שלא עולה מהקליטה ומהעלייה יש לו מה ללמוד מזה, לחיבור לארץ ישראל וללימוד לארץ ישראל. שאלה לשני הרבנים. אחד המתחים הגדולים הוא שאלת האינטגרציה מול השמירה על מסגרת תומכת. מצד אחד אנו רוצים שהעולים ישתלבו עם התלמידים הישראלים, הבין-אישיים, בחדרים, בשיעורים, בבית מדרש, ומצד שני לעיתים יש פערי שפה, אגב זה נכון גם לחמ״ד, אנחנו רואים את זה תלמידים וזה נכון כתשובה כללית, התרבות, הסגנון, כל הסגנון הלימודי שלהם אפילו, כשהם באים בבית המדרש, ואנחנו רוצים שגם הסגנון שהם באו איתו לא ילך לאיבוד, אלא שיידעו לשמור על הזהות שלהם ולראות מה הם באו, מאיזה בית מדרש הם הגיעו. אילו מודלים מצאתם שעובדים בצורה טובה ביותר? עד כמה נכון לכפות שילוב, ומתי נכון לבוא ולתת להתפתח דווקא בקבוצת שווים? השאלה היא שאלה חשובה. השאלה היא שאלה מאוד חשובה. צריכים קודם כל לשאול את השאלה. יש קצת סכנה לא לשאול את השאלה הזאת, זאת אומרת, לפעמים אני חושב שזה אולטסקופ, חשיבה יותר ישנה, שאומרים אוטומטית א' עד ת', שילוב, שילוב, שילוב, מה שנקרא בארצות הברית ה-melting-pand, כור היתוך. והניסיון של כור היתוך זה לא פשוט. לכן אני חושב שעלבתי את השאלה איפה כן, איפה לא, ואיזה מינון, בגלל שהמודל השני של כור היתוך, פוסט-ה-melting-pand, is the salad bowl, קערת סלט. ויש יתרונות, יש חוכמה לזהות איפה על ידי חיבור נוציא את המקסימום, אנחנו נעזור לעולה, ואיפה מצד שני, אם נשמור, נאפשר לו להתפתח בדברים שיש כבר, אנחנו נאפשר לעולה להגיע למקסימום. וזה שונה מקבוצה לקבוצה, זה בתוך הישיבה, הישיבות, שונה מבחור לבחור, וגם בקהילות, זו שאלה אחר כך. זה שונה, יש אנשים, אני אצטרך להשתמש עם דברי אישית, בשבילי, אישית. אני החלטתי, כשאני הייתי בשבעה, בשלבים, החלטתי שאני רוצה להתגייס. אני התגייסתי, אני הייתי... אז אתה הרב בוגר של קרם ביבנה? למדתי קרם ביבנה את כל הסתם, אבל לא ב... אז אני הייתי בצבא יחד עם הרב אמסלם, שלמד בקרם ביבנה, דיין, דיין, כמה תמיד. הרב לוי, שהוא דיין, בוגר קרם ביבנה, היינו ביחד בשיון, ואני הלכתי לכיוון של מקסימום, ממש להיכנס לישראליות למקסימום, ואחרי זה, כשעלינו, אני ואשתי רצינו דווקא להיות בשכונה של ישראלים. אנחנו גרים בשלבים, ברפאלו. אנחנו, מתוך בחירה, לא הלכנו לכיוון של מקום שיש הרבה אמריקאים, אבל זה היה משהו טוב בשבילנו. מצד שני, אנחנו רואים שיש משפחות שזה באמת טוב בשבילן להיות יחד עם אמריקאים. אני חושב שאנחנו באמצע התהליך פה. אנשים שמים לב לזה במערכת החינוך פה, שצריכים, אני חושב, שוב, אני לא אכפ... סליחה, אני אסיים, נוזל יותר מדי זמן. אני רק רוצה, יש הרבה כוחות, יש עכשיו בית שמש למשל, הרבה אמריקאים. יש גם הרבה כוחות חינוך של אנשים שבאו מאמריקאים. עד היום לא כל כך ניצלו את הכוחות של חינוך של עולים אמריקאים במערכת החינוך, נגיד לישימה תיכונית. עכשיו מתחילים לשאול, רגע, אולי דווקא צריכים להכניס אמריקאים שעלו לתוך ישיבות תיכוניות שאמריקאים יהיה להם חינוך מהאמריקאים? אני בני נדר רושם את זה, וזה משהו שיעלה ללא קשר לחיבור בני חו״ל שמגיעים גם ברמת האנגלית, גם ברמת דברים נוספים, לתוך ישיבות תיכוניות. זה יעלה לשולחן של החמ״ד, אולי יצא מזה משהו בעזרת השם. זה רעיון מצוין, מדהים. בבקשה רב. אני מתייחס לנקודה שרב אריה העלה אז, לנקודה ספציפית שאתה העלית, אבל בוא נתחיל עם מה שרב אריה אמר, עם הדברים החשובים. שרב אריה אמר שכל אחד צריך למצוא את האיזון שנכון בשבילו, אבל אני אגיד מעבר לזה. יש תורה של משה ויינדרגר שפורם על מה קדמי, על בסיס משהו של רב סולובייצ' שאומר שגר נשאר גר. זאת אומרת, מי שגדל במקום שהוא גדל, כך הוא גדל, לטוב ולמותר. אני לא אומר לטוב ולרע, אני אומר לטוב ולמותר. הקדוש ברוך הוא מחליט איפה אנחנו גדלים ואיך אנחנו גדלים. כל מה שיש לנו בארסנל זה חלק מההווי שלנו והניסיון להרחיש את האופי שלנו. זה ניסיון שיכול להסתיים רק בצורה ברורה. כפי שררי אמר, צריכים לשאוף להתחבר לארץ ולאנשי הארץ, כדי לגמור ולהתחבר לדברים, אבל לא באופן שאומר שאני צריך לשלול את הדברים שהם חלק מטבעי. כל אחד כמובן יאזן בין הדברים בצורה אחרת, אבל לא לנסות להחיש לאסלומים. במיוחד בגיל צעיר, כשזה קורה עם העולים בגיל של תיכון, זה משהו מאוד בעייתי. כשמנסים לכפות, אמרת את המילה, או נותן להם להרגיש שמאיפה שהם באים זה רע, וכל מה שקשור לאיך שהם גדלו זה רע, זה נגמר בצורות זוועייתיות. אנחנו מכירים את זה, לצערי. אז זה באופן כללי מה שאוברי דיבר. חלק מהשאלה שלך היה על ההגעה לישיבות או לתיכונים בהתחלה, לא לטווח הארוך, ואיך עושים את זה. אז שוב, כמו שאוברי אמר, כל אחד לפי דרכו בוודאי לא לכפות, כי זה... אין אדם לומד על מה שלבו חפץ. גם אם זה נכון עבור התלמיד, בן אדם מתפתח רק כשהוא בוחר בזה. אבל אני אגיד נקודה נוספת. ישיבה, במיוחד אם מישהו רוצה להתחבר לארץ ישראל, זה שני דברים. זה להתפתח בלימוד, להתפתח במידות, בעבודת השם, ברוחניות. ואז את הצעד של החיבור העברית, הארץ ישראל, בחברים. צריך לעבוד על הדברים באופן נפרד, שכל אחד מקבל את מה שהוא צריך. אם יש ניסיון לבנות תלמיד באופן שלא טבעי לו, בלי לתת לו את הרוחניות והלימוד והדברים, בלי אתגרים נוספים, ללמוד גמרא בעברית זה כמו ללמוד פיזיקה בסינית. אתה מכניס אותו למשהו קשה, עם שפה שהוא לא מבין, זה לא יכול להצליח. וגם מבחינת האופי, הוא צריך לגדול במה שהוא כבר מכיר מבחינה רוחנית. אז אני חושב שצריך בהתחלה, בתיכון, בישיבה, לא משנה קרובה. הצעדים הראשונים, צריך לתת לאדם לעשות את הדברים בנפרד, לעבוד על העברית, להכיר את ארץ ישראל, אבל הדברים של ההתפתחות האישית, בלימוד, במידות, במכוניות, לתת לו להמשיך בדרכים שמתאימים לו ומוכרים לו וטבעיים לו. לכן כשאתה אומר, להכניס לחמד זה לא רק עניין של שפה, זה מה שאנשים תורים לו, זה לא רק עניין, בן אדם מכיר רק אנגלית, זה לא רק אנגלית. זה סגנון, זה תרבות. התרבות התורנית והרוחנית בחו״ל שונה מאוד מהתרבות התורנית והרוחנית בארץ. וגם אם רוצים בסוף שיכירו, צריך להבין שבאופי הבן אדם מכיר כבר משהו אחר, אי אפשר לשנות את זה בן רגע. זה חשוב מאוד להבין בשלבים הראשונים את השניות הזאת. יפה מאוד. אני חושב שזה ממש, הייתי אומר, אני רואה את זה היום בגני הילדים, כשאנחנו יושבים בישיבות הנהלה, זה ממש הליווי הזה. אז ככה צריך ממש לחבר אותם, בין הלימוד הרוחני של הילד, לתת לו לצמוח ולהתפתח, לבין הליווי האישי, ולתמיד ולתת לו את הנקודות. האמת, אני כתבתי שאלה אחרת, ואני חושב שאני רוצה שתדברו אליהם עכשיו, לקהל שלנו, נעיר אותם קצת, נחבר אותם. ואני רוצה כלים פרקטיים, ככותרת. אני רוצה, אם היו יושבים פה רמיים, הייתי אומר לכם, בואו ניתן כלים פרקטיים לרמיים שקולטים על זה, אבל ברוך השם, שאלנו את השאלה בהתחלה. רמיים לעתיד. רמיים לעתיד, ואנחנו רואים שנמצאים איתנו פה דווקא אנשים שהם תלמידים שלומדים במסגרת של לימודי חו״ל, של בני הישיבות, וגם אנשים שנמצאים פה בתהליך קליטה, ואנשים שחלקם ראינו שאולי רוצים גם כן לחזור. אז הייתי רוצה לתת איזושהי עצה מעשית, אחת או שתיים, אפשר גם באנגלית, של אנשים שמגיעים, הייתי אומר גם אולי טעויות נפוצות שקורות למי שעולה לארץ, שכדאי לו להיזהר מהם וכדאי לו לשים לב לזה, אתם עכשיו בשיעור א', ב', ג', ד', ולתת להם כלים מעשיים, איזשהו טיפ, לפני שאנחנו נרד לשאלת הסיכום. בבקשה. אולי באמת חזרת לרמיים, כמו שאנחנו עומדים לסיום, זה מה שאמרתי, כן, אמרתי להם, זה מה שאמרתי. הכלים המעשיים, או הכלי המעשי, דבר שהם. בבקשה, שמחה רבה. אני אציע, הקשר שלי עם אלביוס זה קשר של נישואין, אפשר להגיד, לגבי כן. הבן שלי נשוי בבת של אלביוס, אז אני אדבר בעניין נישואין. עיצה, בבקשה על העלייה. בנגלש. בנגלש, כן. אז אני אעבור לך עוד פעם רגעייה, לתת לך לימוד את המשפטים לריאליטה ולהקבל את המשפטים פה בישראל, בית ומונבי סלאזם כשאתה בתחום הבחירות. אני חושב שזה אפשר להאמין להאמין שהגלש שאתה מתנדב ומתחם עליו, זה האחד שלי, אם חייבים בישראל זה אפשר להאמין, זה אפשר להאמין שלא רק שיהיה ללכת. זה יהיה נאי, אני יכול לראות אותי בלימוד בישראל, אבל לא. יש הבחירות בין זה, ויש דבר אחד לחייב בישראל. זה לא דבר רעיון, אבל כמו שאמרתי לפעמים, זה מעל לטוב, כמו שאתה יכול לראות, יש מבחירות, יש כאלה, יש כאלה, יש כאלה כאלה, אם תביאו את הכלכלה, הן יפה ללכת רבה זמן. אני חושב שאני באמת מבין, אבל אני חושב שעכשיו מדבר כאן שאומרים בעינגלית בעברית, והכאלה גדולה. גבי אמונו נשאר פה בישראל, גבי אמונו נשאר בלמוד רצונות וגבי אמונו הוא וגטרי, And my father, he was trying to explain to the waiter that she's a vegetarian and he said to her, סליחה, אשתי צנחנית. And the waiter was, וואו, תורא כבוד, these challenges last for a long time. So to have a partner in life, to have someone that will really, you'll afford it ahead, you'll be successful, make sure that the girl is someone that really wants to move to Israel, wants to make Aliyah, and not just to give it, yeah, again the baby's here. I have a friend, I have a friend who learned in Israel and after that very much wanted to move to Israel, and when he did it and got married after the show, he started to speak to Israel. Why if he moved to Israel like in a very real way and she looked at him and said, like, seriously, like, for real, like, really much? Xenia מספיק על זה, and he said, yeah, I thought, you know, one day, maybe. So that's make sure that it's a very real, real want with the real that you plan on the pitching your tent with. - תמידי קריטי. אני מדבר באנגלית ואוויר סביץ ואויר סביץ ואויר סביץ ובעל הבית, זה חוץ מצייר. אבל, first, מה שאני רוצה לומר, שישראל מדברים על ההחלטה בעלייה. עמייה עמייה זה הכי טוב שעשיתי עם חיילי הרבה. אני לא יכול להגיד שהם יום דבר אחד. אני לא יכול להגיד שהם יום דבר אחד ויש לי צעד כזה, אני יכול להגיד שום דבר אחד. וכשהם עמייה עמייה, אתה עושה משפחות. אבל ארי, אם הוא היה סטיימן ואויר, הוא היה בוודאי ראש השיבות, הוא היה עמייה. אתה הייתה בברנפלד? כן, היה פריטקסי בברנפלד. אני מבינה אותך הרבה מאוד גדולה. כן, אם אנחנו יודעים, אנחנו עוד הרבה גדולה. זה מעניין. הבברנפלד הוא הגדול מאוד גדול מאוד גדול מאוד גדולה, אבל זה מעניין. אנחנו נראים את זה ביחד לארץ ישראל. הסבא רבא רבא של רבטריגן עזר לסבא רבא שלי כשהוא עבר את הגבול ברח מהנאצים והגיע לסבא רבא רבא. הסוף אל-גוראי. הגיעו ליום יום, יחד עם יונתניהו, ולא במקרה, רטרוויד ליפצ'ץ היה מוכן כשהחלק מהמדינות הישראלית התחליטה להביא את העברית. ולכן, זה לא במקרה שזה נכד, אבל בכל מקרה. רב ארי עשה את הכסף בברנפלד של העלייה. אני עשה את הכסף בברנפלד של העלייה, אבל אני חושב שכולנו נחזורים שאנחנו עשינו. ואתם צריכים להבין שעלייה לא יהיה כלל יותר טוב בעבורים במאס ההשם שאתם יכולים לעשות. וכשהי נלך באמריקה, אבנם השלישתי לגבי אליי אתה באמת צריך להגים אבנים בברנפלד הזה. אני אמרתי לגבי אליה אז הפלתי לא צריך להגיש אבנות כאן. .. אתה הצליחה מנהיגה כדי שהילדים שלך ושל המברש, בכי שהילדים ידו, איפה הם צריכים להיות? יש לי שלושה ילדים כאן היום, אף אחד מהם באופן כלי, זה לא שייך להם. ושנייהם, אני לא רואה את שמואל כאן, אה, בבקשה, אני לא רואה מהחלטתי, שמואל. שמואל באופן כלי, אפילו שזה לא שייך להם. רק להשתמש לי, רחמנות. אני אין אדם לוח, אוזר ראם, אחד מהישיבות המפרזנטים פה, במערכת השואה, זה לא שייך להם, וזה כך שזה כך שיהיה. אתה צריך להיות הגנציה שעושה את ההחלטה, שמציעה את ההחלטות, שיש לנו את החיים שלנו. ואם אתם רוצים את החיל הזה להיות חלק מהעבודה של האנשים היהודיים, שיכולים להשתמש בצורה שהם צריכים להשתמש בצורה הזאת, ואני רוצה להגיד, כפי שאני אגיד לך לציין את ההצלחה הזאת, אנחנו מדברים על תשווי המתחבר, תשווי גדולה לך. אבל האמת היא שירה לזה בוקט בני ראוי הרמברסיטה שהחלטה הזאת, והוא קורא לדבר על הפלסה. זאת התרגשה מאוד טובה, אני שמחה לזה, למה שהחלטה שלך, שלום, שלום, איפה, אבל אני לא יודע להגיד את זה יותר טוב. זה בוקט שמגיע 100 מבחינות למה שאני קורא לך. ההחלטה הזאת שאומרה בישראל, כך הדייס נהים, ואני לא אגיד את זה יותר טוב. כל סמינרי גרל היה את הספר. ואני רואה את הספר וכבוד את הספר, וזה היה ספר גדול. ואני לא זוכר שיש מישהו שאל אותי על זה, ואומר, יש רק איזו זוגה לוקחת עליה. זו זוגה לוקחת עליה היא כי הקב' הוא רוצה להיות עכשיו. לך לך מי ארצך. כל השאר הן פנחוץ מבחינות. ומה אנחנו מדברים פה זה איך אתה יכול להצליח ומה הטבעות האלה. אבל אתה תלוי לא לברך שכשאתה תמיד, זה בגלל ההתרגש של החלטה שלך לך, ומפרסמה אומרת, If every Jew, all the time, I mean, this is amazing, the Jews here just left me off. The elves of the youth later, in places they shouldn't hear it. So I just, I said, if just the 8th out, I want to just say, on the top of my opinion, we're all agree on this. We're all disagreeing on this. OK. So the 8th out, along the lines that we mention, first of all, when I finished the Shava, it was very rare that people started in Israel after Shava. It was very hard. And because of that, many of your parents are used to the fact that you don't think if he left the Shava, that's weird, that's strange, you won't be successful. Today it's very normal. And there's a lot of systems built to help you with that. The easiest way to make Aliyah for the average person is to stay here after Shava. Don't move that out. It could be your path that's different, and if it's not easy if you're that way, and then that's fine. I'd say, everyone is good. But that's the easiest way, if it works for you. On so many levels, you don't have to worry about if you're dating, you don't have to, you know, get used to the language and if you build a career properly for it. So just consider that. Number two, the number one thing that people take from Yisivah, I believe about our Koto, and I think that's true about Shava, we don't know, we don't know, we don't know, we don't know, we don't know, we don't know, we don't have to go with your life. You're in YisiVa, עם אנשים עם השיחות שלו, ומנה ללכת רמדי תמידות של אקספורים יחדו, ואז אתה מנסה ללכת בין הישיבה, ומנהיגים, ואתה חושב שאתה חברה הכי טובה, אבל אלה הישיבה. אתה בא ללכת, אתה בא ל-Yיו וכו'. אתה עם 400 אנשים בגלל המדינה, שיש את החברה הזאת עם ארץ ישראל, זה לא 400 אנשים יחדו. אתה צריך להבין, אם אתה יושב בארץ ישראל, להיות חברה של בני טוריה. אתה לא רק מתחיל את השיחה ולגוף לאוניברסיטה כשאתה שאתה יושב בו, והאוניברסיטה פה לאותה כמו שאתה. יש איזה YIU, אפילו בחום רב זה לא לבין. אתה צריך להבין שאתה תהיה חלק מהחברה המדינות. אתה יכול להיות בין קונקציה עם הישיבה. זה צריך להיות נושא אחד, להבין שזה צריך להיות שישראל לא תהיה את המחלקות של המדינה כחלקת בנדוריה כחלקות כאלה. מהדבר שאני מבטיח לזה הוא שבניו אמריקה, או ארגלנד, או קנדה, או ארצות הלאומית ואוספוריה, יש את הכי טובה ביניהם, שהיא אבנים שלכם, ואתה תמידות שלכם עם המדינות שלכם. אתה קורא, אתה יודע את כל זה בחיים ובאזינות. האנשים יש אקספירים שלכם. אתה הולך על הרכב שאתה יוצא במחלקות שלכם. אתה יוצא לארץ ישראל, והשאלה הראשונה הגדולה היא, איך זה עבור פה? איך זה עבור פה? איך זה עבור פה? אתה צריך להבין שיש אנשים לבין דוויזורים. אתה צריך לצמד אנשים שאתה יכול להיכנס, שיוכלו לשלוח איפה שאתה מגדרת ושאתה יודע איך הסיסטם עובד פה. מכיוון שאנחנו איננו בקרב יבנה, אני אמרתי לטוב, שלהכסטין, איננו חובר לקרב יבנה, מישהו, ראו וונדי יקירו את ירושלים העבר, בוודאו, הגדול של הגבי הגדול של הקרב יבנה, כמה גדולות. קרב יבנה, אפי והקרבי, והם עברו צמאים עם אליהם, והם עבידים, איך הם עבודה, לעשו את זה, הם היו עבודה, וכו'. make sure, a. you have a חבר'ה, b. you find people you understand where you are coming from, and I understand to help you how to navigate the system here. if you have that, בעזרת השם בארץ השם בארץ יצא דארנו, נביא מה להצליח. תודה רבה באמת. מה שהזמן רוצה, אנחנו רואים בסופו של דבר, יש לנו רצון, אבל הזמן עושק אותנו, ויש לי עוד מספר שאלות. אז אנחנו ניתן שאלה אחת מהקהל, ואחר כך נבקש ממש בחצי דקה ברכה של כל רב לתלמידים שלנו. שאלה אחת מהקהל, בבקשה. ‫הם יושבים. יושבים. ‫האמשלה התכוונת, ‫כל מהם, ‫חשבים בסדר, ‫הם הרבה שנים, ומצליחים. ממש ב... אני מתמודד עם המוחלמות. כן, אז אנחנו יכולים לעשות את כל יום עיון על השאלה הזאת. נעבור על זה. זה נכון, זה נכון מאוד מאוד חשוב מאוד מאוד אוהבים. אז אתה מבין, קודם כל, לומדים מה שעושים, אנליזים, שדיברנו על שוויתן, וזה עוד קצת להשאיר על רגל אחת. על רגל אחת אני רק אמרתי שתי דברים. אני חושב שדיברנו על מה שאמרתי רטארגן עוד לפני כן הוא קרוב קרובי. במהלך לומדים מה שקורה בישראל, בישראל, בישראל, רטארגנים, שאני אגיע לאנשים שאתם מתקדמים ויכולים להבין את איך אתה מבין את המציאות כאן בישראל. זה קרוב קרוב להשאיר לכך שיכולים להשאיר לכם את מה שהילדים היו, נדבר אחד. נדמה דה, אני חושב שזה חשוב להשיג להשיג את ההחלטה של, גם על רגל אחת, נתחיל על רגל אחת, אבל אני חושב שזה חשוב להשיג, יש אצליחות של שליחות אפילו כאן, בארץ ישראל. זאת אומרת, לפעמים בחוץ לארץ אנחנו מכירים יותר ברורים שאנחנו נגיד לכל הארץ. אז מכיוון שאנחנו נגיד לכל הארץ, יש אצליחות של אחרות, פונאקרי פלאסית, אנחנו הולכים להקמד את רוחניות איך אנחנו יכולים להשיג את רוחניות, ואני חושב שבחירות הרוחניות, זה קרוצה עכשיו. יש אנשים כאן בארץ ישראל שעושים את זה בצורה מאוד רצופה. ברורים, אתם מכירים להשיג את ראש הילודים. ראש הילודים, גרעינים תורניים. אנחנו נגיד לכם שיש גרעינים תורניים ברמלה. האנשים, הילדים ברמלה, במקום שיש הרבה אנשים מאוד רחוקים מהתורה, והם מתחילים אליו עם תחושה של אינפלואנציות אחרים. יש גרעינים תורניים בתל אביב ובכל מיני מקומות. שעלי תורניים הם הראשונים שהתחילו את גרעינים תורניים, אני חושב. גם בבית שמש, שעלי תורה. כשאתה עם ההגדרה של להיות רוחניות, של גרעינים, של סטרנציות, אתה חושב שזה חבוד מכם, אפילו במקומות שמי יודעים שבמקומות האלה הם עכשיו מנהלים להתווכחות עם החינוך שלהם כי הם חלק ממנו. אז צריך לקחוק את זה, צריך לתת את האידיאה שגם עלייה תהיה. אני חושב שאני חושב שיכול להיות פיונרסים במהלך הרוחנית, צריכים להיות פיונרסים במהלך הרוחנית בארץ ישראל גם, ולא לקחוק אותם בגלל שאנחנו חוצניקים. אדרבה, אז אני רוצה להגיד, כמו שהם טרנציות לפחות, כמו שהם רגעים לנו, והם דברים שהם דווקא דווקא יכולים לתת מי שיכולים להיות המובילים והמטרונים והמטרונים והמטרונים האלה. זה דבר קריטיוני כשאתה עושה עלייה. אתה תהיה תחושבים. הדברים לא תמיד יראו טובים. אתה חושב שזה יפה לעשות את זה? במהלך הרמב״ם עושה האמת, מפני שהיא אמת וסוף הטובה לבוא בגללו. זה מאוד חשוב, ואתה תודה רבה. אבל הארגנית של החינוך הוא קבוצה קצת, רק קצת, זה יותר חשוב להקבוצה קצת מבחוץ לארץ מבחוץ לארץ, ושני עשרות מבחוץ. נדמה לי, ההתקדות פה הן לא רק תורה, אלא רק ארץ ישראל, יש הערבים, אז... מי שיכול להיות יהודים מסוימת, בלי תחושות החברות האלה. ובקודם כל, יש הרבה מהחברים, הרבה יהודים, שהם לא יהודים, ומתייחסים ליהם. חוץ לארץ, הם היו אתם. יהודים וגויילים. כל מי שכויות, לא יהודים לא יהודים, אבל אנחנו לא צריכים לעשות את זה. זה לא כך. אז בסופו של דבר אנחנו אומרים, מי זה מי חבר'ה, ואני מנהל את זה ואני מנהל את זה ואני מנהל את זה. אבל ההתקדות של ליהודים לא נכון, לא נכון. זו איזו אופציה, זו אופציה אחרת, זו אופציה אחרת, שהיא אוהבת ספקטרומה יותר. אנחנו רואים את הרעיון של קוק וסגולי, ואני אוהב לכולם. זה תחושה רחוקית בצורה חשובה. זה בעצם מבחוץ לארץ מבחוץ, כמו שאמר רב ארי, זה דמי בני עקייה קורא להגשמה. בימי בנייה, אתם הראי את הצלחים שלכם, חס ושלום. אנחנו יודעים שהחיים היא קונסטנטליות. קונסטנטליות, או אחרת, חס וחלילה. הרבה אנשים חושבים שהם נכנסו למאמר הארץ הזה, הם עושים את המיסיון. כל הזמן שאתם עמדים, יש להם מיסיון אחר. אנחנו לא יודעים שזה נכון, אבל עכשיו אני רוצה להביא לידיים של הכנסת. כאילו, אתם יוצאים את החבר'ה, ילדים מאמריקה או לונדון או איפה שאתם ילדים, אתם יודעים למה זה אומרים. אתם יודעים מה זה? אני צריך לדעת בטוח על זה, ולאחרונה, המדינות הישראלי שהמיוחד שלכם מכירים את זה המדינות הישראלי הטובות בישראל. כמה אנשים, כשאתם יודעים. אני חושב שהקונסטינות, יש קונסטנטים מאוד גדולות וקונסטנטים שהם לא השישה שאינם אנשים נכנסים אליהם. ראשית, הרבה מהערבים, גם אני עובר למקום נר-יאו. למה נמדח בטוח הזה? בכל זאת לאישור האמריקדי לא משתמשים לעניין. הם רוצים להשתמש לרכושה השמחה הרבה בתחום הציוניים האנשים האלה. זה מאוד חשוב לדעת על זה בטוח. ברור שהם רוצים להיות במקום שאתם ידעתי להשתמש בו. צריך להודות שאתם במקום הגמלא, כי הרבה יותר האמריקאים האנשים האלה הם מצביעים. אם אתם מנהלים בתחום הקבוצה האנשים הטובות, אז זה מאוד חשוב. הזמן לא לטובתנו, יכלנו עוד שעה שלמה להיות כאן, אז תודה רבה קודם כל לרבנים היקרים, לרב ארי וקסמן מישיבת שעלבים, וגם לרב רבנט רגל מישיבת הכותל. תודה לכם על ההקשבה, אנחנו מכאן כולם ביחד, כאיש אחד, בלב אחד, בדיבוק חברים, שבה נקנה את התורה, נלך למעמד המרכזי.