הקניין הפיוטי - בין קנין אישה לקנין תורה

טוב מוריי ורבותיי אנחנו עוסקים בגדר קידושי כסף בגדר קניין כסף נפתח אולי בסיפור בשבע הברכות שלי אני לא אגיד איזה שם שלא יהיה ללשון הרע הגיע אחד הרבנים המכובדים בארץ ונתן נאום שלם שאין דבר כזה קניין אישה אלא זה ברית הנישואים אדם בעל השכלה אירופאית ככה גמר את כל הדרשה אמרתי לו אבל כתוב במשנה האישה נקנית ואני קניתי את אשתי אמר לי אותו רב מכובד שלא אזכיר את שמו אמר לי לא זה קניין איסור אמרתי לו זה מחלוקת תוספות ורשב״א וככה אתה מכריע מי נתן לך רשות להכריע אבל בואו נדון בזה בכובד ראש מתוך אמון בלשון חכמים המשנה הראשונה במסכת קידושין פותחת האישה נקנית בשלוש דרכים קונה את עצמה בשתי דרכים נקנית פעם שלישית בכסף בשטר ובביאה בכסף בתשעים אומרים בתנאו במשפחי דינאו בבית אלינו אומרים פרוטה ובשבי פרוטה וכמה היא פרוטה אחד משמונה בסערי תלקי וקונה את עצמה בגט ובמיטת הבעל נקנית בביאה וקונה את עצמה בחליצה ובמיטת היבם. קצת קשה לומר שרבי באופן מקרי חוזר כל כך הרבה פעמים על המילה נקנית. בניגוד לזה, וכבר הגמרא שמה לב לזה, במשנה הראשונה בפרק השני במסכת קידושין, האיש מקדש בו ובשלוחו, האישה מתקדשת בו ובשלחה, האיש מקדש את ביתו כשהיא נערה בו ובשלוחו. והשאלה הגדולה על מערכת היחסים בין הקניין לבין הקידושין. בתפיסה שטחית, קידושין נשמע מכובד, קדושה, קידושין, נקנית, קצת מציק לאדם המודרני. אמת? קצת. אני רוצה להראות שזו תפיסה מוטעית. הגמרא שואלת, האישה נקנית, מה אישנה אחת איתן האישה נקנית? מה אישנה תם דתן האיש מקדש? מה תשובת הגמרא? פשוט, כבאי למי תנה כסף? וכסף מנהלן, גמר ככה ככה משדה עפרון. כתיבך כי יקח אישה, וכתיב הטעם נתתי כסף השדה קח ממני. וככה יקרא קניין, דכתיב השדה אשר קנה אברהם. אינם היא, הפסוק בירמיהו, שדות בכסף יקנו. תני האישה נקנית, וניתנה האיש קונה, מיקרא תנאי לישנא דאורייתא, ולבסוף תנאי לישנא דרבנן. ומאי לישנא דרבנן? דאסר לה אכולי עלמא כהקדש. כלומר, הגמרא שמה לב להבדל, עונה בשפתה, ותכף ננסה להקשיב ולהבין טוב יותר את תשובת הגמרא על השאלה הזאת. אבל שוב, במבט שטחי קצת פוגע שמשווים את קניין האישה לקניין קרקע של אברהם אבינו. או לקניין קרקע אצל הנביא ירמיהו. לכאורה, זה טעות מה שאני אומר, אני אומר לכאורה. אומר תוספות בדף ב' עמוד א', דיבור המתחיל וכסף. וכסף מנלן גמר קיחה קיחה משדה עפרון. ואם תאמר ומה צריך לכל זה לא היה צריך לומר אלא כסף איקרא קניין דכתיב נתתי כסף השדה קח ממני וכתיב השדה אשר קנה אברהם אי נמי שדות בכסף יקנו. בשביל מה צריך תקיחה קיחה? שאלה מצוינת של תוספות. עונה תוספות ויש לומר דבהכי לא שגי דניה דכסף השדה איקרא קניין כסף דאישה לא איקרא קניין אך צריך להביא ראייה דאותו כסף דגמרינן אישה מיניה איקרא קניין. כלומר, תוספות אומר יש פה בעיה במעבר בין הקניינים לכן לצורך זה צריך את הלימוד. לעניות דעתי אפשר לענות תשובה אחרת והיא נובעת מהתבוננות בכל עניין קניין המערה כל עניין קניין המערה וקניין שדה המכפלה הוא איננו קניין של שלטון אלא קניין עם זיקה מאוד עמוקה. בזוהר מופיע רבי אלעזר אומר בשעת הדעה לאברהם במערתה, היכל? מה הכוונה היכל? מה? מאיפה הוא יודע שיש המערה? מה פתאום? שרה מתה? מה העניין שהוא רץ אחרי המערה הזאת? בגין דאבי רייתא בתרי דאבי עגלה. כאשר אברהם אבינו הגיע אליו האנשים שהם המלאכים אז אל הבקר רץ אברהם הוא לקח עגל טוב והעגל עשה לו בית ספר הוא אמנם היה אחרי ברית מילה והעגל ברח לו והוא רודף אחריו נכתיב אל הבקר רץ אברהם והוא בן בקר ערק עדיי מארתא ועל הבתריי וכמה מה דכמה יש כמה תיאורים בזוהר אבל פה מופיע מה? ראה מה שראה זה תיאור הרבה יותר גדול כי אם אתה מתאר משהו זה קטן כלומר תיאור ראה מה שראה טו עוד בגין דאא איוצה לי כל יומה ויומה כל יום הוא היה מתפלל שם ואבינפיקה דא הוא חקל והיוצא עד אותו שדה דאבה סליק רכיני לאין שהיה עולה ממנו ריחות עליונות ותימא נאורה דנאפיק מיגו מארתא וצלי וטמאן מאלי לימי קודש אבריכו ושם דיבר איתו הקודש בורכו ובגין כך באילי דתאווה הוה בהו אתר תדיר לאברהם בנו היה תאווה באותו מקום באופן קבוע תא חזי עכשיו תקשיבו טוב אי עפרון הוה חמי במארתא מה דאביך מאברהם באה אם עפרון היה רועה במערה מה שאברהם אבינו ראה לא יזבין לעלמין הוא לא היה מוכר לו אלא ודאי לא חמה בה ולא כלום עפרון זה מלשון עפר הוא לא ראה כלום דלית מילה אתגליה אלא למראה אני חוזר עוד פעם על המשפט הזה אין דבר מתגלה אלא לבעליו ובגין כך לאברהם אתגליה ולא לעפרון לאברהם אתגליה דילי הבה לעפרון לא אביתגליה ליה דלא הבה ליה חול קביה ובגין כך לא יתגלה אל עפרון כלום ולא אביך מאלה חשוכה ועל דאז בין ליה ומה דלא טבע אברהם בקדמה איתה אז קודם כל יש פה הגדרה מדהימה לאברהם יש קשר למערה ולשדה ולא לעפרון ודבר לא מתגלה אלא לבעליו זה פתאום נותן לנו תמונה אחרת זה שיש פה סוגיה שלמה שרב שריר הגאון והרמב״ן אומרים שרבנן סבורי הוסיפו זה לא קאטלא קאנא הם הוסיפו פה עניין מאוד עמוק הם באים לומר לך הקניין הזה הוא דומה לקניין המערה כמו שקניין המערה יש זיקה עמוקה בין אברהם למערה בניגוד לעפרון כך יש זיקה בין האדם לבין אשתו כאשר הוא מתחתן ואז שואל הזוהר ואני אגיד את זה במילים שלי בשביל לקצר אם כך למה אברהם לא קונה את זה בהתחלה אז אומרים אם אברהם היה קונה את זה בהתחלה היו אומרים רגע מה הוא קונה זה סימן שיש שם מוצר ולא היו מוכרים לו אני נמצא בהר חברון האדמות שם זה אדמות טרשים אין מה לקנות אותם משוגע מי שקונה אותם ואם אברהם אבינו בא ואומר אני רוצה לקנות איזה שדה שאין בה שום טעם עם מערה הוא לא היה מוכר לו. לכן עכשיו שהיה סיבה כי שרה מתה, זה הסיבה, זה מה שטוען ה... עכשיו בואו נמשיך בואו נמשיך בכלים אחרים. יש לנו קושי מאוד גדול בקניין וזה אפילו פגיעה מסוימת. קניין זה דבר של שלטון, דבר מחוספס, איך אפשר לייחס קניין לאישות. אישות, זוגיות, זה עניין של קדושה, ולכן לכאורה זה בעיה. אם ננתח את המשנה במסכת קידושין, הפרק הראשון במשניות מחולק לשני חלקים. החלק הראשון זה חטיבת הקניינים. האישה נקנית, עבד עברי נקנע, עבד כנעני נקנע, בהמה גסה נקנית, נכסים שיש להם אחריות, כל הנעשה דמים באחר. חלק שני זה חטיבת המצוות, כל מצוות הבן על האב. אם אין לנו זמן נדבר על הזיקה בין שני הדברים האלה. ולכאורה, לכאורה הדבר הוא מאוד קשה. אם היו שואלים אותנו איפה לשים את מערכת הקניינים, בסדר נשים או בסדר נזיקין? מה הרמב״ם עשה לנו? הרמב״ם כתב ספר קניין. למה את כל הקניינים דוחפים תחת קורת הגג של מסכת קידושין? זה פלא שאי אפשר לתאר, וזאת שאלה מאוד מאוד גדולה. אפשר ללכת בדרך קטנה. הגמרא אומרת לנו בקידושין, בדף עמוד ב', מה עבד כנענית דקני לגופי? כי אמר לו הרי אתה לעצמך לגמרי, כאמר לאישה דלא קני לגופי. כלומר, מה הדרך הזאת באה ואומרת? קניין זה אותו דבר. עבד, שפחה, קרקעות, גמלים, בהמות, הכל זה אותו דבר. השאלה, מה אתה קונה? בעבד אתה קונה את הגוף, אישה אינך קונה את הגוף. אז את מה אתה כן קונה? הזכיר הנציב בשו״ת משיב דבר, הוא כותב, בכ״ג מנחם אב תרמ״ד בוולוז'ין, כותב תשובה לרמי משה, אב בן ידין קודש, הרט זיסט. כותב לו שביקש לבוא שנית בעניין קניין אישה לבעלה. ולמה ולאיזה תכלית נקנית? וזה דבריי, במכתב הקודם, ואשר מעלת כבוד תורתו הרם העתיק אותם במכתבו, אין לאיש על אשתו שום קניין, כי אם לאישות בלבד. זולת אישות, אין לבעל שום קניין, ולכן אם נדרה ואמרה הנעת השמישי עליך, אין צריך להפר, וכופהו משמשתו, משום שלזה היא קנויה לבעלה. אומר הנציב, אינך קונה את גוף האישה, אלא את מה אתה קונה? את האישות. ועל זה הוא כותב, ודברים ברורים הם, מה שכתוב בתורה, כי הוא קניין כספו, וכן מה שנמצא דו אשתו של אדם, הווה כעבדו ושפחתו, הכוונה, כמו עבדו ושפחתו, הכוונה למעשה ידיהם, אשתו לאישות, ולא זולת זה. אדלג על כל התשובה הארוכה, ובסוף הוא כותב, אלו, זה מאוד מעניין הלשון של הנציב, דבר ברור ומושכל ראשון דמשמעות כי ייקח איש אישה הוא למה דמסיים הכתוב ובעלה, ובא אליה ולא יותר. קורא לזה הנציב מושכל ראשון. אז דרך אחת, לומר באמת קניינים זה הכל אותו דבר, אבל קניין אישה, נצמצם את מה הוא קונה, וזה את האישות. אני חושב שאפשר למצוא שלוש גישות להתמודדות עם מושג הקניין ביחס לקידושי אישה, במה ששאלה הגמרא, או בלשון אחרת, בין לישנא דאורייתא ללישנא דרבנן, מדוע השתמשו בלשון הזאת. גישה אחת היא אני אקרא לה גישת ההתפתחות, הרב שגר נקט בה, והוא טוען פעם העולם היה מחוספס וקנו אישה, והיום מקדשים אישה כמו אותו רב בשבע הברכות שלי. אני לא מסכים עם הגישה הזאת לחלוטין. לחלוטין אני לא מסכים עם הגישה הזאת, ואני אסביר למה אני לא מסכים עם הגישה הזאת לחלוטין. אם זה נכון, רבי ברוח קודשו, בפרונט של המסכת האישה נקנית. נשמע לכם הגיוני? אני חושב שרבי דייק בסדר, ואפשר להראות שסדר המשנה זה אחד הדברים הערוכים בצורה מופתית, ואם אכן פעם העולם היה מחוספס, אז בפרונט לשים האישה נקנית, אני חושב שהגישה הזאת לא נכונה. הגישה השנייה, כפי שהבאתי את הנציב, שאתה מצמצם את מה קונים, וזו היא גישה שבאמת ממתקת את העניין, אבל יש בה מימד אפולוגטי קצת. וישנה גישה שלישית שאני חושב שמי שישמע אותה, יהיה ברור לו שהיא גישה נכונה. שינית את לשוני בשביל לא להתייער, לא גישת האמת, אבל אני חושב שהיא גישת האמת, אמרתי נכונה. את האמת אני חושב גישת האמת. ראשית, ממה נובע השאלה שלנו? אנחנו חושבים שקניין נולד בשוק, אבל זו טעות. הקניין הוא מושג שקדם לבריאת העולם, ושאלו אותו מאותו מושג עליון לשוק. זה הפוך ממה שחושבים, ויש לנו משנה שעזרה לי לסדר את זה בצורה מאוד טובה. זה המשנה ממסכת אבות, בפרק השישי, בפרק קניין תורה. מה אומרת המשנה? בואו נעבור עליה בזריזות. חמישה קניינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו, ואלו הן תורה קניין אחד, שמים וארץ קניין אחד, אברהם קניין אחד, ישראל קניין אחד, בית המקדש קניין אחד. אני מפרט את המשנה. תורה קניין אחד הכתיב בספר משלי, יש פרק שעוסק בקדמות התורה לעולם. אדוני קנני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז. הקשר בין קודש ברוך הוא לתורה זה קשר של קניין. השאלה מעיקר הליטא. קניין לא נולד בעולם המסחר. קניין הוא זיקה עמוקה ביותר, ולכן הקדוש ברוך הוא קנה את התורה. לכן הקדוש ברוך הוא קנה את התורה. בואו נמשיך. שם קנני ראשית דוקר, ומה זה? שמיים וארץ קניין אחד, שנאמר בישעיהו, כה אמר ה' השמיים כסי וארץ אדום רגלי, זה בית אשר תבנו לי באיזה מקום מנוחתי. ואומר בתהילים, מרבו מעשיך ה' כולם בחוכמה עשית, מלאה הארץ קנייניך. התורה הוא קניינו של הקדוש ברוך הוא, מלאה הארץ קנייניך. זה מפורש. אברהם קניין אחד מנין, ויברכהו ואומר ברוך אברהם ואל ינון קונה שמיים וארץ. אפשר לדייק פה אבל אני לא רוצה להאריך. ארץ ישראל עד יעבור עמך ה' עד יעבור עמזו קנית. ואומר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי קורחבצי בם. בית המקדש קניין אחד מנין, שנאמר מקדש ה' קוננו ידיך, ואומר ויביאם אל גבול קדשו בתהילים ע' ח', הר זה קנתה ימינו. כלומר, מי שבאמת לומד בפשטות, קניין הוא מושג עליון. מדוע מושג עליון? קניין זה הקשר הכי חזק שיש בעולם. מי שהשכיל להגדיר את זה בצורה ממש מופתית זה הרב הנזיר בכתביו, והוא כותב כך, אני אצטט אותו מילה במילה כי הוא תשתית לכל מה שאני אומר. מהי המילה נקנית? מה פירושה? לפי השיטה אחת היא בעלות ואדנות עליה. האישה משועבדת ונכנסת תחת יד הבעל והשלטון בקניינים כמו השור והחמור, אבל אין עלינו לתת מושג גס וטמא כזה לנישואים וקניינים. הוא כבר רומז גם על הקניינים. כפי השיטה השנייה, קנייני האישה הם אמצעים להתקשרות נפשיהם זו בזו, כמו בשאר קניינים, וכל הקניינים טהורים ועדינים מאוד. ועכשיו הוא אומר פה משהו מעניין נגד רבי סר זלמן ונגד רבי חיים אויזר ונגד כולם, ואני חושב שהוא צודק ולא הם, אף על פי שברמב״ם יש מקום לדון, לחלק ולומר כי בקידושין הקניינים פיוטיים, ניתן הגדרה יפה, קניין פיוטי, ובשאר מקומות פשוטים לא נוכל כי קנייני קידושים נלמדים בגזרה שווה, כי חר כי חם משדה עפרון, ועם הטעמים שונים נוכל לפרוח. הוא צודק, הפתרון של החילוק הלמדני, ששונים קנייני אישה מאשר קניינים אחרים, כפי שאני אביא בהמשך בפרישה, כפי שאפיק הים מביא בשם רבי חיים אויזר, כפי שרבי סר זלמן טען בהבנת הרמב״ם, נדמה לי גם הרב סולובייצ'יק טען את זה, הוא אומר זה לא יכול להיות, כי אם לומדים קריכה קריכה משדה עפרון, סימן שמה? שהם אותו דבר. גם אם קנייני הקידוש הם ככל הקניינים פשוטים, הנישואים וההתקשרות האיש ואשתו שנוצרה בחופה, חופה לא תיתן כל זכות על האישה, שגם למותר הוא, כי כבר השיגה בכסף או בחזקה, כי אם תברא התקשרות תייחד לגביהם. אם נחזיק בשיטת הקניינים הפיוטיים, קניינים יבראו התחלת התקשרות והחופה תגמרה. טוב, זה נושא ארוך, אני לא רוצה לדון ללחץ בין קידושן לחופה, זה נושא למדני מאוד. אם בשיטה ראשונה הקניינים ייתנו זכות והחופה התקשרות. זה תלוי בדבר אבו נא ועוד דברים, אבל נעזוב את זה. אם נפש איש ורוחו תשפכנה על דבר, דעתו תסמך ותסעד עליו, והדבר יעשה לחלק מעצמותו והמתפשטת, והאיש יחשבו לרכושו הרי הוא שלו וקניינו. אני רוצה להרחיב בזה. מה המבנה של יחידת הקניינים בפרק הראשון במסכת קידושין? מתחילים בקניין אישה, ממשיכים עמה, שפחה, בעלי חיים, קרקע ומטלטלים. אם נלך בגישה הראשונה של השלטון, על מי שולטים הכי הרבה, על האישה או על מטלטלים? מה? ברור שעל מטלטלים. אישה יש לה דעה עצמית. שלטון על אישה זה דבר שהוא בלתי אפשרי. אבל אם עוסקים בשאלת הזיקה, אם עוסקים בשאלת הקשר, אישה זה הקשר הכי גדול. ואז הולכים מהמודל האידאי, ולעניות דעתי רבי, ברוח קודשו, בא ואמר אני רוצה לתת חותם לכל הקניינים לא בשפה של שלטון אלא בשפה של קשר. זאת הסיבה לעניות דעתי שרבי ברוח קודשו מכניס את כל מערכת הקניינים לא לסדר נזיקין, ותכף אני אסביר שזה הקדמה לסדר נזיקין, לא לסדר נזיקין הוא שם את זה, אלא הוא שם אותם תחת קורת גג של קניין אישה, כי קשר בין אדם לממונו צריך להיות קשר של חיבור עמוק. הגמרא בחולין אומרת, לומדים בדף יוימי, שצדיקים ממונם חביב עליהם כגופם, ויש אומרים יותר מגופם, שלא פושטים ידיהם בגזל. המוסרניקים בנו על זה עולם שלם. אבל מה פירושו? כן, אדם בריא יש קשר בינו לבין חפציו. אני יושב פה בקרם ביבנה, אני אספר לכם, הרב גולדוויכט, זיכרונו לברכה, שעזב את ישיבת קרם ביבנה, עשו לו מסיבה. הוא סיפר את כל ההיסטוריה שלו, ואיך הוא עבר מדירה לדירה. ואז הוא ביטא בשפה הירושלמית שלו משהו עמוק מאוד. הוא אומר, אתם לא יודעים כמה אדם מתקשר לדועמים. אפשר לראות בזה דבר רע, אבל אפשר לראות בזה דבר חיובי, שיש קשר מאוד עמוק. כותב מרן הרב קוק בראות הקודש חלק ג', כל מה שהתגבר האדם ביותר בזיכוך הנפש, התביעה הזאת של ההשתוות לאורך חיי העולמים כולם מתגברת בקרבו ביותר, והיא מתפשטת על כל מעשיו, דרכיו ותנועותיו וקנייניו, עד שאי אפשר הדבר שתבוא דבר תקלה אפילו על ידי בהמתו. כלומר, יש לאדם זיקה בינו לבין, במסכת בבא קמא, כל עניין נזקי ממון. אפשר לראות את עניין נזקי ממון כמושג של אחריות, אבל זה לא בכלל לא פשוט שהשור מזיק לפי פשוטו של מקרא, מה כתוב גם בעליו יומת. ויש פילוסופיה שלמה שהתחיל בה מהשילוח והמשיך בה רמצות דוקיון מלובלין באריכות יתרה, שיש קשר בין האדם לבין הממון, זה לא סתם אחריות. אם הממון שלך הזיק, אני רואה כאילו אתה הזקת. ובעולם הלמדני באמת יש חקירה. האם שהממון שלך הזיק זה כאילו אתה הזקת? לא. הממון שלך הזיק, רק אני חייב לשלם. שרב שומר זלמן שמע את החקירה הזאת, הוא אמר, מה זה אתה הזקת? זה לא יכול להיות, זה שטויות, הוא אמר. אמרו לו, אבל יש הרבה ראיות מהשא״ס לזה. המון ראיות. אם הייתי מלמד בבקה, הוא אמר מה, בגלל שיש ראיות, אני אגיד דבר עקום אבל במחילה מכבוד תורתו שעפר אני טרע את כפות רגליו יש ראיות וזה דבר עמוק יש זיקה יש ירושלמי מאוד אהוב עליי ירושלמי יפהפה החמור של רב פנחס בן יאיר באו גנבים וגנבו אותו והאכילו אותו דמאי והוא לא אכל ראו שהחמור הולך למות הלכו והחזירו אותו שאלו את רב פנחס בן יאיר תגיד לימדת אותנו מאכילים את בהמת בדמאי הוא אומר מה אני אעשה לעלובה הזאת שמחמרת על עצמה כלומר החמור של רב פנחס בן יאיר זה לא החמור של ראם הכהן למה כי רב פנחס בן יאיר הוא אדם גדול גם הממון שלו מקבל מימד אחר הזיקה בין שני הדברים זאת זיקה מאוד עמוקה גם תלמידו של הרב קוק הרב חרלב בספרו מים ארומן שמונה פרקים לרמב״ם כותב ואחרי שעניין האדנות הוא ממידת קונו יש לעמוד על אופי הבעלות על דברים הנקנים שאינם בעיקר בשביל השתמשות שישיגו באמצעות הדברים הנקנים לו עצם הבעלות הוא עניין נשגב ושלמות כשם שהבעלות העליונה היא שלא לשום תשמישים אם הייתי עורך שלו הייתי אומר לו אתה התבלבלת שכתבת בעלות בעלות זה שלטון והיית צריך לכתוב אחרת כמו שביחס לישות אומר הנביא הושע לא תקראי לי עוד בעלי כי אם אישי אבל זה שאומרים שנקרא לזה אישי לא צריך להשתחרר מעולם הקניין הקניין זה הדבר בעל הזיקה הכי עמוקה שיש עכשיו אני רוצה לעבור אני מקווה שיהיה לי זמן עוד לעסוק בסוגיית שווה כסף וישנה שאלה גדולה מה סדר המסכתות בסדר נשים השאלה הזאת לגיטימית הש״ס בהרבה מקומות שואל את זה למה סוטה לפני זה ולמה זה לפני זה כלומר זו לא שאלה לא לגיטימית הש״ס מוכיח שהיא שאלה לגיטימית אמירי כותב בפתיחה שלו למסכת קידושים נותן מייצר לנו שפה נפלאה אמר מנחם בן שלמה לבית אמירי כבר ביארנו בפתיחת החיבור על זה הסדר זאת אומרת סדר נשים עיקר עניינו בא לבאר ענייני הישות בכללו הן בענייני בית ראשון בעניין הקידושין והכתובה הן בענייני חורבנו כעניין הגטין וסיבות הפירוד הן בענייני בית שני כעניין הייבום והחליצה ועניין סוטה ונתנו שפה אקוויוולנטית לעולם המקדש שזכיתי לסדר חופה לאלמנה של מלחמה ולאלמן אז אמרתי להם עכשיו אתם בונים בית שני על פי אמירי הלשון של אמירי היא לשון מופתית אבל לכאורה הסדר הוא בית ראשון ואחרי זה לא עלינו חורבן או מוות או גירושין ואחר כך בית שני והשאלה הידועה לכולם למה מסכת גיטין לפני קידושין זה הרי דבר שהוא לא הגיוני ואין לקבל את התשובה של אנשים חסרי יראת השם מקליפת עמלק להקדים רפואה למכה זה קשקוש אחד גדול זה דברים שלא נשמעים זה אין לי ביטוי בזה זה בכלל לא דעה זה כאפר הארץ אבל השאלה הגדולה הרמב״ם מתמודד עם זה והרמב״ם נותן פתרון תמוה בכל קנה מידה הרמב״ם בפירוש המשניות כותב ונשאר נשארה השאלה למה איחר קידושין והייתה ראויה לקדם ומקומה הראוי לפני כתובות הרי זה הסדר קודם עשינו קידושין מה הסדר בכל חתונה יש קידושין הוא קונה אותה בטבעת אחר כך יש כתובה אז קודם יצאו להיות קידושין אחרי זה קטובות ואם רוצים לשים קטובות ולבמות ביחד בגלל החיבור ביניהם ישימו כתובות אמורות. ואחרי זה גטין, זה הסדר הנורמלי. שואל הרמב״ם למה איחר קידושין והייתה ראויה להקדם ומקומה הראוי לפני כתובות? ואם תאמר שלא קבעה לפני כתובות כדי שלא יפסוק בין יבמות לכתובות כיוון שהם עניין אחד, כלומר נישואה האישה והסמיך את הדברים כמו שאמרנו, אם כן תהיה לפני גיטין כדי שיהיה סדר קידושין וכך גם גיטין. בהצגת השאלה הרמב״ם הציג אותה מצוין. אבל התשובה שלו, תקשיבו טוב, שעשה כן חיקוי לסדר הכתוב שדיבר בגירושין לפני הקידושין. והוא עמרו התעלה וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו ויצאה מביתו והלכה והייתה לאיש אחר. וממה שנאמר והייתה לאיש אחר למדנו דרך מדרכי הקידושין כמרות שנתברר מקיש הוויה ליציאה ובכך נסתיימה חלוקת הדברים בסדר נשים שבע מסכתות. מה הקושי? מה כתוב בתורתנו קדושה בדברים בפרשת כי תצא? כי ייקח איש אישה ובעלה. קודם כל מה יש? קידושין. והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בהר ועל דבר אחד אמר לספר כריתות. מה יש לנו אחרי זה? גיטין. ויצא מביתו והלכה והייתה לאיש אחר. הרמב״ם קורא ומדלג על פסוק. זה ממש פילי פלוהים. איך הרמב״ם כתב כאלה דברים מוזרים? אני לא הראשון ששמתי לב לתמיהה הגדולה על הרמב״ם. בחידושי מעריך הוא כותב, זה מופיע במשניות זכר חנוך, בהקדמת תוספות יום טוב, דיבור מתחיל לשון הרמב״ם יש לפקפק על טעם זה. דהרי כך מתחיל הכתוב כי ייקח אישה ובעלה ומנתיבת כי ייקח ילפינה קידושי כסף ומנבלה קידושי ביאה ואם כן קידוש של קודמים בתורה. אבל נראה הטעם כמו שכתב הרמב״ם בתחילת יבמות. שווי הרב תוספות יום טוב, שלכן שנה מסכת יבמות תחילה מפני שזהו מצווה שבית דין מכריחים אותו לקח אישה. ייבור זה לא דבר בכירי. אם כן, גם בגיטין יש צד מעושה שבית דין מעשים אבל לקדש אישה אין מעשים אותו כמו שכתב שם הרמב״ם לכך שנה באחרונה. זה הסבר אני חושב מדהים, אין לי ביטוי אחר. אני חושב שזה הסבר מדהים כי מדובר בדבר בכירי. אני חושב שלאור זה אפשר להבין בצורה עמוקה מאוד. יש לי סדר נשים ויש לי סדר נזיקין. סדר נזיקין יש בו הרבה כורח. הרב קוק בירות הקודש אומר כל מה שבא בבחירה הוא טוב, כל מה שבא בבחירה הוא רע. זאת אחת הבעיות של כל מוסדות החינוך עד גיל 18, שיש בהם כורח. כל מה שבא בבחירה הוא רע, כל מה שבא בבחירה הוא טוב. זה הסבר מדהים. סדר קידושין, סדר נשים נגמר בעולם בכירי. ואחרי העולם הבכירי מה קורה? אחרי העולם הבכירי יש לנו אחרי שקודשים עולם של הבית שזה יחידת המצוות שתכף נדבר איך היא נכנסה לפה יחידת המצוות נראה את דברי הפני יהושע. וכל זה מהווה הכנה לסדר נזיקין שהוא בנוי על עולם הכורח. והשאלה אם אנחנו נבנה אותו בצורה רצונית או בצורה של כורח היא שאלה מאוד מאוד מאוד מאוד גדולה. שאלה איך מתייחסים לסדר נזיקין? בא אולי פעם לדין תורה. בדרך כלל מי שמחייבים אותו מה הוא אומר על הבית דין? לא מבינים כלום. נכון? באו אלי פעם לדין תורה. קבלן ערבי ויהודי. אחרי עבודה של אי אפשר לתת כמה הייתי צריך לעבוד עם שמאים ועם הכל, חייבתי את היהודי 35,000 שקל. סכום לא קטן. ניגש אליי היהודי ואומר לי, הרב, עד עכשיו אהבתי אותך שלא לשמה. עכשיו אני אוהב אותך לשמה. לצערנו הרב זאת לא המציאות, זו מציאות של סיפור. רב עקיבא אומר בירושלמי, כשבאים אליה לדין תורה אני אומר להם, דעו לפני אתם, על מי אתם עומדים. לא לפני עקיבא בן יוסף, אלא לפני מי שאמר והיה העולם. באה מסכת קידושין בסוף ספר נשים להיות מעבר, חוליה מקשרת לסדר נזיקין, על מנת שסדר נזיקין יהיה בחותם הבחירה, שזאת נקודה מאוד מהותית שבסדר נזיקין יהיה בחותם הבחירה. זה דבר מאוד חשוב. אני אתן לכם מחלוקת מרתקת שיש, אני לא אדון בה, כי זה נושא ארוך. יש מחלוקת בכמה מקורות תנאים בין רבי מאיר לרבי יהודה, האם בבמה שמביאים רק נידר ונידב אפשר להביא קורבנות נזיר. חכמים אומרים לא, כי אתה חייב. רבי מאיר אומר כן. למה? כי רבי מאיר טוען שמכיוון שהנזירות בראשיתה היא בכירית, גם התולדות שלהם הן בכיריות. אז אומנם שיטת רבי מאיר זה מתאים לגדולתו של רבי מאיר, שלא יכלו חבריו לרדת לסוף דעתו, שהיה אומר על תור תמא ומרעל פנים, כמו שאומרת הגמרא בעירובין בדף יג, אבל, זה לא קרה. עכשיו, בא הריטב״א, והריטב״א מנסה להסביר באמת את הקשר ליחידה של המצוות. כותב הריטב״א, ואה דקתני לרבי אליה מתניתין, אך המסתבר לי משום דבי מצוות המוטלות על האב לעשות לבנו דקתני רי שאחד מנה הוא לעשייה אישה, כדי מפורש במתניתין. הוא מסביר את זה בצורה יפה, אבל מאוד מצומצמת. מכיוון שאחד המצוות שמוטלות על האב זה לשאת אישה, ומכיוון שעוסקים בקידושין, לכן שמו את יחידת המצוות. הפני יהושע, כותב, הפני יהושע כותב כך ועוד נראה דרבנו הקדוש לאחר שסידר, דרך אגב, תשימו לב איך שאתה קורא את גדולי האחרונים, איזה יחס של קדושה יש. רבנו הקדוש, זה מכניס אותך באמת לעולם אחר. לאחר שסידר כל קניינים שבעולם במה נקנים, שיש חילוק בכמה דברים בין קניין אישה לקנייני האישה, כגון ההידרש מחילתין, ובין עבד לעמה, וכל זה בקנייני העולם הזה. חזר לפרש קניין העולם האמיתי דלעולם הבא, שלא נקנה בשום דבר מהקניינים הקודמים שקונים קנייני העולם הזה אלא בשכר קיום המצוות. עכשיו, אני חושב שיש פה עוד עניין מהותי, ובואו נתבונן כמה הגמרא מעריכה שלא כדרכה, למה כתוב האישה נקנית ולא האיש קונה. מה אומרת וניתנא אך האיש קונה? שאומרת כאלה מתאסיפה וקונה את עצמה בדידה. תני נמרשא בדידה. וניתנא האיש קונה ומקנה. שאומרת איכא מיתת אבעל דרב איכא מקנה משמע יהוד מקנה לה. מי שיש לו הקשבה רוחנית, אפשר להסביר את זה עניין טכני, בגלל שמשמעיה. אבל אולי אפשר להסביר את זה יותר, שקניין אישה זה שותפות בבריאה מלמעלה, ואולי אפשר להסביר את זה בצורה עמוקה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר. את העניין של הקניין, זה עניין עמוק מאוד. אין לנו כרגע זמן. מי שלומד את הגמרא יש חמש סוגיות שעוסקות בקניין ובמדרשים. אני אסכם אותם. יש מי שלומד מכיכה-כיכה, וזה חוזר על עצמו, בדף דלת, זה ככה. יש מי שלומד מאמה עברייה. מה זה הלימוד מאמה עברייה? מה זה הלימוד מאמה עברייה? הלימוד מאמה עברייה, לכאורה, זה לימוד, לכאורה זה קניין, אבל זה לא מדויק. מדוע זה לא מדויק שהלימוד מאמה עברייה זה קניין? כי הלימוד מאמה עברייה זה מהייעוד של האמה העברייה. מה פירושו מהייעוד של האמה העברייה? מזה שבסוף הוא מייעד אותה. ומכיוון שזה לימוד מזה שהוא מייעד אותה, לכן אני חושב שמדובר במשהו אחר. זה מזה שהוא מייעד אותה. הרשב״ם אומר שמי שלא מייעד הוא דומה, הוא מביא את הפסוק למי שמורד באשת נעוריו. זה מדהים. אז זה נותן לנו זה. יש לימוד, אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר. זה לימוד מדהים, זה משחרור האישה. קרי קניין האישה מה זה? שחרור. ורבי ישמעאל באמת לומד משפחה כנענית. אבל חלק גדול מהלימודים, ואפשר לתלות את מה שאמרתי בלימודים השונים, עכשיו אז אפשר לומר משמעיא קמקנא לאיזה משהו הרבה יותר זה כמו שהוא מחזר על אבידתו וכל הדברים. עכשיו בואו נראה את ההמשך. תנא שאני מדעתה אין שלא מדעתה איקא מיתת הבד אלא איקא מקנאי משמעיא ודמקנא ואי בא איתה אימה אי תנא קונה הווה מינה אפילו בעל כורחו תנא אישה נקנית דה מדעתה אין שלא מדעתה לא. מה עיר יד איתני שלוש? לית נא שלושה. רואים פה את המרכזיות של דעת האישה. אומנם זה לכאורה מחלוקת בין הרן בנדרים שאומר שאישה מפקירה את עצמה כמדבר אבל זאת שיטת יחיד. הרשב״א ברור שהוא סובר שצריך את דעת האישה. אני רוצה להוסיף יותר מזה. יש הרבה אנשים ששואלים אותי, שולי האדמו״ר הזקן שאל את זה, שהאישה בחתונה היא פסיבית. התבטא איזה רב לא לרוחי ואמר האישה היא עציץ. אמרתי לו, אתה לא מבין בכלל את מערכת הקידושים. למה? מה היא האישה בקניין? קונה או מקנה? מקנה. מי דומיננטי בקניין? המקנה או הקונה? המקנה. כל הקלפים בידיו. אם אני אבוא לאיזה גביר, שתמצאו לי אותו, ואבקש ממנו 100 מיליון דולר בשביל לבנות בניין ל-100 אברכים, מי ידבר? אני הוא. אני אדבר. הוא ירגיש מתוסכל שהוא לא מדבר? הוא ישב בדממה ויהנה מעצמו. מי שחושב שזה שהאישה לא מדברת זה זה, הוא פשוט לא מבין את המערכת. הוא לא מבין כלום. פשוט לא מבין כלום. אני אומר לאנשים שאני מסדר חופה. את רוצה לנאום? תהי נעמי כמה שאת רוצה. אין לי בעיה. אני אתן לך, אני מוכן להקשיב בקשב רב לנאום שתתני. אבל זה מיותר, זה מראה שאת לא מבינה בכלל את המעמד. המעמד הוא, יש שאלה אחת, שמה? שהגביר שנותן לי כסף הוא נשאר עצמאי, והאישה שהיא מקנה והיא קונה. כי זה דומה לקודשא בריך הוא שנתן לנו את התורה שנקנה עימה. ואם הולכים בהבנה של הקניין הפיוטי זה דבר מאוד. תרשו לי, יש עוד כמה דקות. כידוע, לכל מי שלמד קידושין יש סוגיית שווה כסף. שווה כסף ככסף. רש״י ותוספות דנים באריכות מה מקור הדין. הם דנים באריכות, מה מקור הדין ששווה כסף ככסף. דיון ארוך מאוד, מה מקור הדין ששווה כסף ככסף. זה נמצא באריכות גדולה בעניין. מה מקור הדין שיש לנו ששווה כסף ככסף. הרמב״ן ובית מדרשו אומרים זה סברה. עכשיו, כידוע לכם, אני מניח שכולם מכירים, יש מחלוקת תז ושמא בסימן קצ׳ בחודשין משפט, אם קניין כסף זה כסף קניין או כסף שווי. התז סובר שזה כסף קניין. השמא סובר שזה כסף שווי. ככה השמא סובר. שואל למה התז חולק על השמא? מה, זה השווי של האישה? אם הקניין הוא משהו סמלי? ולכאורה, האם צריך להגיד שווה כסף ככסף או כסף כשווה כסף? בעולם הקדמון, שקנו בהחלפות, כסף הוא חידוש. לא צריך לדון שווה כסף ככסף, אלא החידוש הוא שכסף הוא כשווה כסף. זה החידוש שצריך להיות. ולכן, צודק הרמב״ן, אין צורך במקור, זאת סברה. וככה מהרש״ג כותב, שזאת סברה. למה רש״י ותוספון זקוקים למקור? כי רש״י ותוספון חושבים שזה לא קניין שווי אלא קניין של קשר ואת זה יכול לעשות דווקא כסף, שזה נחשוף, נחשפתי, דווקא כסף יכול לקנות. בירושלים יש מנהג יפה שגדולי ירושלים היו מקפידים שמקדשים משם מקדשים בטבעת כסף ולא בטבעת זהב. סיבה אחת שמה זה כסף? כסף זה חסד, זה מידת הרחמים, וזהב זה מידת הדין. והרסתיך לי בחסד וברחמים, ולכן מקפידים לקדש בטבעת כסף ולא בטבעת זהב. יש מתחמנים שקונים זהב לבן, אבל זה תחמון, כי... כסף זה... קניין הכסף הוא קניין מהותי, הוא קניין של קשר. ואפשר להוסיף יותר מזה. אנחנו יודעים שהאישה נקנית בכסף בשטר ובביאה, ובפועל רב מאן גידא מאן דמקדש בביאה, אבל גם אם נניח שאישה נקנית בכסף בשטר ובביאה, הרמב״ם כתב לנו בפרק א' בהלכות אישות, שמה ההבדל מהעולם הקדמון? שפעם היה אדם פוגש אישה ובועל אותה והיא הייתה אשתו, והיום לא קרה. מה פירושו? היום צריך משהו מקדים. כלומר, קשר פונקציונלי הוא סופי, וקשר מקדים הוא אין סופי. ועם ישראל, אם אינם נביאים, בני נביאים, העדיפו את קניין הכסף על שאר הקניינים. לרב גוסטמן יש מהלך מבריק על הירושלמי, של הירושלמי יהיה שאווה אמינא, שנצטרך גם בכסף, אני צודק שב-11.25 אני צריך לגמור? תסתכלו. בסדר, אז אין לי ברירה. צריך להיות גם בכסף וגם בשטר וגם בביאה, כי כל אחד עושה משהו אחר. בפועל, הירושלמי דוחה את זה כי כל קניין מגלגל עליו את האחרים. עם ישראל שבחר בקניין כסף, כי יש לנו משהו מקדים, שהוא הזיקה העמוקה, וזה כל הסוד של קניין כסף. ולכן לכאורה התז צודק. אמרתי לכם שבספר אפיק ים מובא דעת גיסו, רב חיים מויזר, רבה של וילנה שמחלק בין קניין כסף, שזה כסף קניין, לבין קניין אחר, שזה כסף שווי. ואני מוכן להוכיח שהסמ״ש, שהוא כתב גם את הפרישה, סובר את זה באמת. כל מה שאמר שווי זה לגבי חפצים והוא לא אמר את זה לגבי דברים אחרים. ואפשר להוכיח מהרמב״ם בהבדל בלשון שלו בין הלכות קידושין לבין הלכות מכירה, ששם בהלכות קידושין הוא מדבר על כסף ובהלכות מכירה הוא מדבר על דמים. ורבי סרזלמן מלצר טוען באבן העזל שיש הבדל ביניהם וכל הראיות האלה יפות אבל אין ספק שטענתו של הרב הנזיר שאי אפשר לחלק כי לומדים ככה ככה היא טענה מוחצת מאוד. אף על פי שבלשונות הרמב״ם לכאורה כך משמע אבל זה תם ולא נשלם נתפלל שיהיה לנו קניין תורה גדול וקניין לבני אדם שגם הקניינים הממוניים שלנו לא יהיו שלטון אלא יהיה זיקה על קניין כמו שהקדוש ברוך הוא יש לו זיקה עמוקה מלאה ארץ קנייניך.