ייחוס הנולד מתרומת זרע אנונימית

אני רוצה לשתף אתכם בסוגיה חמורה מאוד, לא כל כך נעימה, שעסוקה בייחוס של עם ישראל בדורות הבאים. סוגיה שבפוסקים מצאנו התייחסות למקרים יוצאי דופן, למקרים חריגים, והיום זה הפך להיות על הרצף, מה שנקרא. במה מדובר? היום מגיעים מבית הדין. אני, שאלה אחת. לפעמים יש ימים של יוחסים בבתי דין מסוימים, זה על הרצף, בוקר אחד, חמישה תיקים כאלה. ככה חמישה מקרים בזה אחר זה, לפעמים עגלות, לפעמים ילדים, לפעמים הילד לא נמצא. אימה חד-הורית, אבל לא שהיא חד-הורית משום שהם יתגרשו, אלא היא חד-הורית, כי אנחנו לא מכירים את האבא. ולמה לא מכירים את האבא? קודם כול נדבר על התופעה, אחרי זה נדבר איך להתייחס אליה מבחינה הלכתית, וזה נושא מורכב. והנושא הוא לא רק להכשיר בדיעבד, אלא איך להתנהג לעתיד. ואנחנו נסביר. אם חד-הורית שאנחנו לא יודעים, והיא לא יודעת מי זה האבא, זה אחת משתי אפשרויות. או שהאבא יהודי או שהאבא גוי, ואת זה היא כן יודעת. כי היא הלכה לבנק הזרע. עוד מעט אני אתן לכם גם את הרקע העובדתי שיש כיום. כשאני אומר כיום, אני מעודכן עד לפני, כתבתי את פסק הדין הזה לפני ארבע-חמש שנים, ומאז זה רק מתווסף. כתבתי את הפסק הדין הזה, אז דיברתי עם מכון תורה, אמרו לי יש 12 מנגזרה בארץ. אני שמעתי שמאז יש 30. זה כבר, כי זה עסק טוב, זה גם מכניס, ויש גם ביקוש שהולך וגובר. כמעט, כי בהתחלה זה היה רק בציבור הרחב יותר, ואחרי זה זה גם בציבור הדתי. כי יש רווקות מאוחרת, ואנשים כבר רואים את עצמם, אני רוצה ילדים, והצורך הוא מובן, אז הולכים לבנק הזרע. אני יכול להגיד לכם שמכל המקרים, הייתי בהרבה מקרים שהגיבו לפניי, כולם רצו, ואני מבין אותם, מה פתאום? רק יהודי. מה, לא רוצים, רוצים את הגנים היהודיים. כי אם זה גוי, זה בעיה, כי הייחוס הוא גוי, אבל אין את הבעיה שמאי שא את אחותו מן האב. אז כולם אומרים, לא, אבא יהודי. אבל אנחנו, האבא הוא זהות אנונימית. אני אומר לכם, גם מי שמכיר את הזהות של האבא, אני לא יודע, יש איזה רישום איפשהו. גם בבנק הזרע הם לא זוכרים, וגם בבנק הזרע זה רישום מאוד מאוד מאוד חסוי. ויש כאלה שאומרים שזה כבר דברים לא מבוררים, זה כבר דברים משוערים, שגם לפעמים הרישום, הם לא מקפידים על כך, כי הם מעוניינים בכמה שיותר תרומות זרע, והחוק הוא מקביל לבנק, עשר מנות לאדם אחד, ולפעמים רוצים עוד מנות, כי זה כסף קטן, זה דמי כיס בשביל אנשים שתורמים. ואז, בסדר, שיהיה רשום, אין ביקורת, אין פיקוח באמת על הזהות של התורם, רק כי יהודי לא יהודי זה כן, כי את זה כולם מבקשים. ונותנים כמה תכונות, השכלה, גיל וכדומה, עוד כמה, גובה, וכדומה. מה האינטרס של בנוש עושה את זה? כאילו זה עצמו, זה אנשים אחרים? התורם, התורם, הוא מקבל על זה כסף. הבנק מקבל על זה הרבה כסף. והאימא מקבלת על זה ילד, משלמת על זה המון המון בשביל ילד. סדר גודל, אני לא מעודכן כיום, עד לפני כמה שנים, האישה, זה עולה לה איזה 30,000 שקל, התורם מקבל עד 1,000 שקל, והשאר, אתה מבין, מכל הפרוצדורות. האישה מקבלת את התרומה הזאת, או שזה כמו סיכוי של פונדקאות? סתם, סליחה, ברור, אתם לא... כן, כן. זה סיכוי של... כן, כן, לא פונדקאות. זו האישה, עכשיו היא בהיריון, כן. זו אישה שיחסית היא בדיוק בגיל הפריון, שהטובה, כן. מה שאתה שואל, אני לא שואל מצד, עכשיו הייחוס מצד האם. ייחוס האם היא לפניי. ילדה. אנחנו יודעים את הקרובות של הוולד מצד האם, אנחנו יודעים. פלוניה אלמונית ואישה שהיא קשרה לבוא בקהל, היא יהודייה, הכל בסדר. הבעיה זה שאנחנו לא יודעים מי זה האב. עד כאן. השאלה שאני מתמודד, כדי להגיע לשאלה אנחנו צריכים לעבור, קודם כל, שני מסכים. קודם כל, לדעת אחרי מי מתייחס ילד כזה. עם המסוכה הראשונה. אחר כך אנחנו רואים, קודם כל, האם הוא כשר לבוא בקהל? האם הוא לא... אין פסולייחוס? כי שטוקי זה מ... או הסופי, זה מישהו שאנחנו לא יודעים מי זה אבא שלו, אז אולי הוא, שאנחנו לא יודעים מי זה אבא שלו, אולי הוא ספק ממזר. אחרי שאנחנו נעבור את שני המסוכות האלו, ואנחנו נעבור, את זה כן יתייחסו, אנחנו נזכיר עוד מעט. הרב אושר וייס, הוא שאל, יש לו תשובה, ביביע העומר, מאוד מפורסמת, בחלק יוד, יוד, יוד. אבא נאב איזה חלק יוד, סימן יוד. הרב אושר וס הוא שואל את העובדיה יוסף, אז מקרה שקרה בתשסד, כלומר לפני יותר מ-20 שנה, המציאות הייתה שונה לגמרי. ואז הרב אמר, הרב הסביר, אנחנו ניכנס לפסק, למה הילד הזה הוא לא שטוקי? והנושא שלנו, גם אם אנחנו מקבלים את הכול, נכון, הילד בסדר, והילד מיוחס, והוא קשה לבוא בקהל מצד השטוקי. אבל הבעיה שאנחנו מתמודדים היום, זה לפני שאנחנו ניכנס עכשיו לסוגיות, שתבינו את החומרה של העניין, שיש לנו חשש שיש פה הרבה מאוד אנשים שמסתובבים כאן, שיש להם אותו אבא. אולי אדם אחד יש לו איזה מאה ילדים. אני אומר, מאה זה יכול להיות גם אלף, זה יכול להיות גם אלפיים. אנשים שהיו בבית הדין, כשאמרתי להם את הפסק, ושהם חייבים לעשות בדיקות, ושלא להתיר להם להתחתן עד שבודקים בדיקה גנטית שהבן זוג הוא לא קרוב משפחה, הם אמרו, כן, בוודאי, בוודאי. הם לפעמים לא מטעמים הלכתיים של גילוי עריות, אלא מטעמים גנטיים, רפואיים, שלא יהיו מחלות. והם אומרות שהיום יש גם מאגר, הם רואים ילדים של חברות שלהם, יש רווקות, וכולם רוצים ילדים, ופתאום הם רואים שיש איזה דמיון בין הילדים שלהם, שהם בעצמם בתוך גן ילדים. כי יש פה איזה דמיון, כי הרי זה אותו אבא. הבעיה של אשת איש אין פה? אנחנו נדון, נתחיל. אז על כמה מדובר? מדובר פה רק על אישה רווקה, כל המקרים שאני מכיר, אתה צודק, שיש עוד סוגיה, איזה אי משת איש תעשה את זה, זה לא הנושא שלנו. הנושא שלנו, שהוא מאוד נפוץ, מאוד מאוד מאוד נפוץ, זה אישה רווקה שרוצה ילד, וזה מה שקורה היום. וזה לא אחד, זה לא עשרות, זה לא מאות, זה אלפים, ואני אומר לכם, זה גם עשרות אלפים. בינתיים זה אלפים בשנה, ועוד מעט זה יגיע, כי הבעיה של הרווקות המאוחרת היא בעיה לאומית, ואנשים רוצים ילדים. זה הרגש היהודי, רוצים ילדים. אז עכשיו יש דרך. אני חושב שאלה אחרת. גבר שהוא נשוי והוא טורם, זה לא בעיה שכבר הוא כאילו בתוך מערכת דוגית, ואז אישה שמקבלת מיוזר ולכאורה זה איש? בדרך כלל, לא, אין בעיה כזאת. הבעיה היא מאוד, הייתה פעם כתבה שכולם יצאו על, פעם הייתה כתבה בתקשורת הכללית. זה אמור להישאר כאן? זה חלק מה... או שמישהו שכח פה. או שנעשה השבת אבדה. הוא מקליט. הוא מקליט. הייתה פעם איזו כתבה על מישהו, כשאני עבדתי על ה... אז רציתי להכיר קצת יותר את המציאות, שמישהו בארץ, מישהו ידוע, שהוא מחתים נשים. יש לו נתונים שהרבה נשים... הוא מחתים נשים שהם לא תובעים מהן מזונות. והוא, יש לו איזה 200 ילדים, וכולם יוצאים עליו, ותראה איזה מין האבא, זה, יש לו 200 ילדים פרוסים. זה הרבה פחות מטריד אותי. הרבה הרבה פחות, כי פה זה האבא, ידוע. כולם יודעים, זה אבא שלי, פלוני אלמוני. ונכון שיש לו אלפיים, יש לו 200 ילדים, צאצאים, אבל אנחנו יודעים שזה 200 ילדים שלו, לכן הם לא התחתנו אחד עם השני. זה הרבה יותר קל. זה מה שפעם אמר פרופסור, הוא אמר את זה אז במבצע חומת מגן, איפה שהיינו אז, אחרי הפיגוע שבמלון פארק בנתניה. אז כשהיה העליהום הגולני בג'נין, אז הוא אמר, היום זה לא בעיה של אתיקה, הכל בעיה של אסתטיקה. כי כשהיה אז במחנה הפליטים שרם, איזה מטוס הגיע לשם, כל העולם קבע, אה, מטוס נגד אזרחים. אז בסוף צבא אמרו לו, לא מטוס, יכניסו די-ניים. טוב, זה טרקטור. טרקטור מתחזר, אז בטרקטור הרגו פי כמה וכמה, טוב, בסדר, זה לא נורא. אז הוא אמר, זה לא בעיה של אתיקה, לא של מהות, לא של מוסר, אלא איך זה נראה. זה העולם שלנו. לכן, איך שזה נראה, אחד שיש לו 200, זה נראה נורא. אתה לא רואה את זה, הכל בסדר. זה בנקים עובדים, זה על הליין, הכל טוב. לנו זה קטסטרופה. ולכן הסוגיה שלי היא הסוגיה של לשמור על כרם ישראל. זה הגיע למשמרת שלנו, אנחנו צריכים לשמור על הייחוס של עם ישראל. אין דבר יותר יקר, כפי שנראה מיד, על הייחוס של כלל ישראל. וזו סוגיה שצריך, אני כבר שלחתי את הפסק דין, חבריי הדיינים, לראשון לציון הקודם והנוכחי, אמרתי, אנחנו רוצים שתהיה תשובה מערכתית, גם איזו התנהלות, גם חוקתית, כפי שנראה מיד. אז נתחיל. הנושא הראשון, ההלכתי, היותר פשוט, הוא גם נושא נפלא וגם את זה אפשר להעריך, אבל זה דברים, זה דרך שסללו בו רבים. הנושא הזה כבר הוכרע, כבר הנושא הזה עלה על שולחן כבר של האחרונים. אם אתם זוכרים את הסוגיה של התעברה באמבטי, אישה שהלכה לטבול, לכן, אגב, היום יש איזו הנהגה שאישה לא תטבול במקווה של גברים, שיכול להיות שהיא תטעבר מי, ואנחנו לא יודעים מי זה האבא. עכשיו, הוא מתייחס אחרי הבעל, הזרע או לא? הילד. אז אנחנו יודעים, כבר האחרונים, תרומת זרע של יהודי, אפילו בהפריה חוץ-גופית, מתייחס אחר אביו. הנולד מתרומת זרע כזו, הוא מתייחס אחר אביו שהוא בעל הזרע בין לקולה בין לחומרה. בנסירה, שזה אחד מהמקומות, אולי, הבודדים, שהמערם, הרמ״ק, רבי משה קורדוברו, הוא מובא בנושא כלים בשולחן ארוך, שהוא התייחס לספר יצירה שהוא מוזכר שם, שאמרו לירמיהו, לך אתה צריך ללמוד בחברות המעשי הדברים הפנימיים שבתורה, אז הוא הלך ללמוד עם הבן שלו בנסירה. אז אנחנו מביאים הוכחה שהוא היה, מחשיבים אותו כבן, ואנחנו יודעים שבנסירה הוא היה בן של ירמיהו מאישה שהתעברה באמבטי. ומה שכתוב בפוסקים, שהסמ״ק אומר, עד כדי כך, תראו כמה חששו ישראל שאישה לא תשב על סדין ששכב עליו איש אחר. פן תתעבר, וגזירה שמה היא, ככה עוד בבית שמואל. שמא יישא אחותו מהאבים. אז אני אקח את הנושא, זה הצד של הפוסקים העיקרי. יש שם חם שאומר שיש, והאם זה מתייחס, ואתה אז הוא אומר, אולי זה מתייחס רק לכולה, אבל לחומר ודאי שכן, אבל כל הפוסקים, ממש עשרות פוסקים בדורות האחרונים, כולם מייחסים, זה הבן שלו. אני לא מתייחס לאבא רק אחרי שהיה מעשה ביאה, אלא הזרע שלו, הוא מתייחס לבעל הזרע. זה מה שאנחנו, זה מה שהפוסקים, זו מסוכה ראשונה שאנחנו צריכים ללמוד מכאן. דבר שני, זה כבר יותר מורכב, זה להגיד, אז אולי הוא שטוקי. שטוקי זה כבזים משנה בסוף מסכת קידושין. כששואלים את האמא, מי זה, מה טיבה של עובר זה, של ילד זה, והיא שותקת, היא לא אומרת. אז הדין הוא שהוא ספק ממזר. הוא לא יכול לשאת בת ישראל, הוא פסול חיתון, מה שנקרא. והגמרא היא דנה האם הוא פסול חיתון מדאורייתא או מדרבנן. והגמרא היא דנה שזה פסול חיתון מדרבנן. כי לפי התורה הולכים לפי הרוב. ורוב האנשים הם כשרים, ולכן אם רוב האנשים הם כשרים, בדרך כלל רוב מקום יישוב זה אנשים כשרים, אז אנחנו הולכים לפי הרוב. אבל יש חשש שהיא, אז רוב זה דין דורייתא? לא, ואנחנו לא יודעים אולי היא הלכה אצל הקבוע, ואז זה ספק קבוע, כי קבוע זה דין דורייתא, כל קבוע כמרצה על מרצה. מה הכוונה? שמה שהתורה אמרה שהולכים לפי הרוב, זה כשהרוב כל דפריש מרובה פריש. אבל אם, יש לזה גם הגמרא בכתובות, בדף תלוי, היא לומדת את זה מדורייתא, זאת אומרת, זה מהפסוק. ערב לא, וקם עליו. אבל אם אדם נכנס באותו מקום, אני אומר שהספק, כשיש לי בתוך האתליז חציכה אחת, שהיא נבלה, ודאי היא נבלה, והיא התערבבה עם חציכות אחרות, ואני אומר, אני לא יודע, עכשיו יש לי חציכה עד ביד. מה לקחתי? אז כיוון שהספק התעורר באותו מקום, התורה לא אמרה שאני הולך לפי הרוב. כי הספק הוא המקום הזה, האם זה מקום, טוב או מקום לא טוב? הכל מה שאנחנו הולכים לפי הרוב זה אם אנחנו יצאנו. אז לכן הגמרא אומרת, זה ספק קבוע, ולכן זה שטוקי. זה הדין של שטוקי. יש דין של הסופי. הסופי זה ילד, אנחנו מוצאים איזה תינוק מהשוק, ואנחנו לא יודעים מי זה ההורים שלו. הוא כשר או לא כשר? אז הגמרא אומרת, אם מקום שרוב ישראל, אז הוא ישראל בין כולם, אני יכולה, רוב גויים, ומחצה למחצה. אומרת הגמרא, שנייה, שנייה, שנייה. כל זה, זה תלוי אם הוא הושלך למיתה או לחיים כדי שיאספו אותו. כי אם הוא הושלך למיתה, אז אני חושש שהוא ממזר. כי זה כנראה, כי זה כנראה אישה שהתעברה בצורה לא כשרה, ולכן היא מאוד מתביישת מאוד לשמור על הילד, והיא רוצה להיפתח. כי איזה אימא? כי היא לא יכולה, כי זה ילד ממזר, ואז זה יהיה פה איזה כתם. ולכן היא רוצה שלא יחיה. היא לא נטשה את הילד כדי שיקחו, זו תופעה שקיימת גם היום. לפעמים בבתי חולים האימא בורחת. היא לא יכולה לגדל את הילד מכל מיני סיבות, אבל היא השאירה אותו בבית חולים. אה, בבית חולים היא יודעת שידאגו לוולד, אבל היא לא יכולה לדאוג לו. זה דין הסופי. בא הנודע ביהודה ושואל שאלה בסיסית מאוד. אתה אומר שדין הסופי שלא הושלך למיתה, הולכים לפי הרוב. למה? אם רוב ישראל הוא ישראל, ולכן הוא לא ספק שטוקי. למה? למה? למה הסופי הוא יותר טוב משטוקי? זו שאלה שכולנו צריכים להבין את השאלה הזאת, שאלה שזועקת עד לב השמיים. ושטוקי, שאני יודעת, אני יודע מי זה, יש ילד, אבא ואימא. האימא, אני יודע שהיא קשרה. האבא, אני לא יודע מי זה. ואתה אומר, לא, לא, לא, לא, אם היא לא עונה לי, אז אני חושש מי זה האבא, ולכן אני אומר שהוא ספק ממזר. אומר הנודע ביהודה, גם הסופי שלא הושלך למיתה, למה אתה הולך לפי הרוב? אולי, תחשוש, למה הוא גרוע משטוקי? למה הוא יותר טוב משטוקי? תגיד, שהוא גם כן ספק ממזר. מה הסיפור? מה ההבדל ביניהם? זה רהוטה. אנחנו מוצאים מישהו כמו האסופי, שמוצאים אותו במקום שהוא זרוק, שהוא לא מתוקן, לא תקנו אותה, ואני אומר משהו כזה. לעזבו את זה, מה יהיה לנו, שלא רוצים אותו? כנראה כל זה בשביל בעיה. קודם כל אתה אומר טוב, מה שאתה אומר, כותב הנתיבות. הסבר אחר מההסבר של הנודע ביהודה. אבל הוא עונה לך, הנודע ביהודה, באסופי יש לך שתי רהוטות. מי זה אבא ומי זה האימא? אז האימא, אתה אומר, אבל מי זה האבא? גם האבא נתשו את עולם, מה קרה? אולי האבא הוא גם כן, אולי היא הלכה אצל מישהו שהוא פסול יוחסין? מי אמר לך שלא? למה שאתה לא חושש לקבוע באסופי שהיא הלכה אליו? הרי יש פסולי חיתון בציבור, ואולי היא הלכה לשם, ואתה לא הולך לפי רוב כשרים? זה מה ששואל נודע ביהודה. הרי יש גם, ראו אותה גם אצל אסופי. זה שישב אותו בתנאים. בסדר, אבל היא לא רוצה להרוג את הבן שלה, אבל היא לא יכולה לגדל, אולי בגלל הבושה שהוא ממזר. ולכן בגלל זה היא השליכה אותו. אני אגיד לכם, זה נושא שכבר, זה נודע ביהודה, נתיבות, בקולט יעקב, לכן אנחנו, זה כבר לא החידוש, זה כבר דברים כתובים. אתם לא צריכים אותי, תפתחו בי. יביע אומר י' י', שמעו דן, הוא מבסס את הדברים. אז אומר כזה דבר הנודע ביהודה. יש הבדל בסיסי. האם אני דן על האימא או אני דן על הולד? כשאני דן על האימא, אז אני חושש על האימא, אולי היא הלכה אצל הקבוע. בגלל שהאימא לפניי. ואני צריך לדון גם מה הדין של האימא, האם היא פסולה לכהן, היא הפכה להיות פסולת חיתון לכהונה, או שלא. לכן אני צריך לדון גם, שלום כבוד הרב. לכן אני צריך לדון גם אם האימא היא מותרת לכהונה, וגם על הולד. כיוון שאני צריך לדון על האימא, אז אני אומר, אה, אולי היא הלכה אצל הקבוע. והוולד הוא תוצר של האימא, ולכן אני צריך לעורר את הספק הזה, שמא, לכן אין פה רוב. אבל אומר הנודע ביהודה, כשאני לא צריך לדון על האימא, כי באסופי אני לא צריך, לא אכפת, יכול להיות שהאימא היא פסולה לכהונה, אבל אני לא יודע, היא לא לפניי. אז אני לא דן על האימא. כשאני דן על הולד, אז הולד מבחינתי הוא פריש, הוא יצא מהרוב. יש פה רוב כשרים, והוא יצא. ולכן, הילד הזה הוא כשר מבחינתי, זה הנודע ביהודה. הביאו הרבה פוסקים שפסקו כמו נודע ביהודה, למרות שכמו שאתה הערת, בצדק, הריעותה אולי זה השתיקה שלה, ואולי זה מה שטוענים וכולי. נו, מה זה קשור לבנק הזרע שלנו? בנק הזרע שלנו זה קבוע או פריש? פריש. אה, בבקשה. לא, זה על שם שמפרישו לעצמם, אבל זה מקום כמו שבו זה נמצא. מה, אמר עובדיהו עושה שזה כבר נושא של הדור שלנו. הוא אומר, לא, לא, לא, אני אגיד לך, זה, זה, זה כל דה פריש דה רובה פריש. כי מה? אני דן על האדם שהלך לבנק הזרע. הוא בא, יצא, לא היא, תגיד לי, אבל היא הלכה לבנק הזרע. ואולי, בבנק הזרע זה הקבוע, איפה שיש את כל, כאילו, בוא נגיד, זה האטליז, איפה שיש תשע חתיכות, אפילו תגיד רוב כשרים, והיא הלכה, אולי זה קבוע, כמו שיש כאלה שרצו לערער, והרב אמר לא. ואנחנו צידקנו את הרב של אבי עמל, הוא צודק בזה, הוא צודק. הוא צודק. הוא צודק, כי השאלה התעוררה כשאדם הלך לתרום. שם כבר אנחנו שואלים, שנייה, היי, אתה שאתה בא, אתה כשר או פסול? ואני החלטתי שהוא כשר, כי הוא בא, הוא בא מהרוב. ועוד אחד הגיע. ואני אגיד לכם עוד יותר, זה הרב לא הזכיר שם. אולי אף אחד מהפסולים לא תרם. יש פסולי חיתון במדינה, שיש רישום ברבנות הראשית, ואולי אף אחד מהם זה פנקס אדום, חסוי, שיש איזה מערכת. כשאנחנו בודקים, לפעמים כשאדם הוא רוצה להתחתן, והדברים, אז אנחנו בודקים האם השם שלו מופיע בפסולי החיתון, כן או לא. ואולי אף אחד מהם, אף אחד מאיתנו לא יודע, אין ודאי, אין, לא יגבה איסורה אפילו. כשאני מדבר במדינת ישראל, יש פה פסולי חיתון. אבל אולי יש פה מישהו שיודע שבוודאות שאחד מפסולי החיתון הלך לתרום זרע, ובמקע זרע לא. אז אפילו לא יגבה איסורה. לכן הוא צודק לדון בזה כ... כמו הנודע ביהודה, וזה לא קבוע, וזה פריש, כי זה... וכו' וכו'. אפשר לקבל את הדברים האלה. היה אפשר עוד... אנחנו קצת הארכנו קצת לבסס קצת יותר את ההיתר של הרב, וזה אפשר להתקדם. פה אנחנו נכנסים לתמונה. בבקשה. יש אחד מהפסולים. הרב יגיד, בכל זאת, זה פריש. כי, אני אגיד לך למה זה גם פריש, זה יש גם ספר רץ קצבי של הרב... וייסר. כן. הוא מביא את הרב אושר וייס, וזה דבר מעניין, כי מי ששאל את הרב ביביהומיה, אתם זוכרים, זה רב אושר וייס. והוא, יש לו גם כן מאמר על זה, ובסופו של דבר הוא מחזק מטעמים נוספים. למה זה נחשב, כמו שאמר הרב עובדיה בפשטות, שזה כל דה פריש, הוא גם כן מחזק. כי מה? כי בסופו של דבר ההשתלה היא לא נעשית בבנק הזרע. אתה לוקח משם והולך כדי להבין טוב, לא רציתי להאריך יותר מדי. יש תשובה אחרת, ביביהומיה, מאוד יפה, שנוגעת לכולנו כאן, כשהולכים לקנות בשוק. היום, ברוך השם, זה כבר יותר מוסדר, תעודות של כשרות, אבל פעם בשוק, אתה הולך לשוק הכרמל של פעם, אתה קונה ענבים, אה, אולי זה מעורלה. אתה אומר, כל דה פריש, רוב הענבים שיש בשוק הם לא עורלה. כן, אבל אולי זה קבוע. כי מה זה נקרא קבוע? אם אני יודע שאתה באת לקחת אם הספק יתעורר בכרם, איזה כרם לקחת? אז זה קבוע. זה לא מה שיצא משם. אז הרב אומר, כיוון שאמר ביביהומיה חלק ו', מן הסתם פה רשמתי את אותו, כי פה קצת ארחתי יותר בדיני רוב, איפה בדיוק ביביהומיה, אם מישהו שירצה לברר את זה? אחד. חלק ו' יורדיה, סימן כד'. אז הרב אומר, מספיק שהעברה מהפרדסים נעשים על ידי גוי, אז אני כבר לא יכול לעקוב. אז זה כבר מותק הקשר. אז פה במנות הזירה בוודאי שמותק הקשר. ואני הוספתי שגם לא יקבע איסורה. ולכן אפשר לקבל. עד כאן נשארתי קו שהיהודי הזה, אני לא אגיד שהוא שטוקי. הוא מאבא שהוא כנראה מיוחס. זה לא הבעיה שלי. קיבלנו את זה, יביה אומר. זה כולה. קיבלנו. לא מערער. כבר הורה זקן, הכל בסדר. הרב לא אמר שזה מותר לך. תחילה. אנחנו נסיים באיזה שעה צריך לסיים. עוד עשר דקות. עוד עשר דקות. אז לפני, תזכירו לי, או בעוד עשר דקות, שלפחות נזכיר כל הדברים, עד כמה הייחוס בעם ישראל זה הדבר הכי בסיסי והכי יסודי. הרב, הוא לא בא להתיר לכתחילה. הוא בא להגיד שלאחר שנולד זה קשה. עד כאן נשארתי קו, הכל בסדר. החשש שלי זה השלב הבא. ויש דיינים שאמרו לי, אם הרב לא התייחס, אז הכל בסדר, אז אין עוד חשש. אמרתי, מה פתאום? מה שהרב לא התייחס, כי אז המקרה היה חד פעמי. קרה, ואישה, ויש פה סיפור עצוב שהיה, ואישה פלונית, אלמונית, ואז היא הייתה ביולי, מה הדין כאשר לבוא בקהל. טוב, אז זהו עכשיו עתק הדבק לפני כל מה שקורה. לא, עכשיו מתעורר, כיוון שזה הפך להיות דבר שבשגרה של מאות ואלפים, אז עכשיו יש פה חשש אחר. אני בא להגיד כזה דבר פשוט. יש הבדל בין פסול חיתון להיתר מישומים. פסול חיתון זה אדם שיש לי חשש ממזרות. הוא לא ממזר, כי כל דה פריש. אני אומר שזה פריש, ואני אומר, כי הנהודה ביהודה עוד צודק, דה לוקה חזוניש. חזוניש מעסיקים איתך, כמו הנתיבות, שיש הבדל בין שטוקי, זה לא בגלל שגם באסופי הייתי אומר, אני לא חושש, בגלל שאין לי פה את הריוטה של האימא שלפנינו, אבל כל מה שאני חושש, כן, אני... כשהאימא לא יודעת להגיד לי, זה בעיה. אני אומר באסופי, אם הייתה איתה לפניי, הייתה אומרת לי. מה קורה כאן? מה, לחשוש? אבל למה זה לא נתיבות של שטוקי? כי האימא פה לפנינו. אבל היא לא יודעת מי זה אבא. היא לא יודעת מי. עכשיו היא יודעת מי זה אבא. אז לכן, היא לא יודעת מי אבא. מי זאת מי האבא, ולכן יש פה רעותה, ולכן הוא פסול ממזר. אז הוא אמר. אז בעל נודע ביהודה, הוא אומר, זה לא שטוקי. למה? כי בשטוקי אני צריך לדון על האימא, אם היא קשירה לבוא בקהל. פה אני לא דנה על האימא, למה אני לא דנה? אולי לא אמרתי את זה, ואתה צודק לשאול. למה אני לא דן על האימא כמו בשטוקי? למה הוא לא צודק? האימא לפניי, תדון על האימא כמו בשטוקי. גם היא לא ידעת. יפה. גם היא לא ידעת. כי אין ביאה. אין ביאה. ולכן האישה, היא לא נפסלה. היא דנה למה? זה מה שמישהו העיר את זה בתחילת הדיון. כיוון שלא, האישה היא לא נפסלה. האישה נפסלה במעשי עבירה. היא לא נפסלה לכהונה. לכן אני לא הזכרתי את זה במחילה. לכן, אתה צודק. זה לא שתוקים מבחינתנו, מבחינת הנודע ביהודה, כי אני לא צריך לדון על האמא אם היא פסולה לכהונה, כי לא היה פה מעשה עבירה. יפה מאוד. עכשיו אני אומר, למה הרב עובדיה הוא לא חשש, החשש העיקרי של מה יישא הבת לחזור? כי זה היה מקרה חריג, והיום זה ליין, ופה אסור לשתוק. לכן אני מעורר, זה דבר שזה כבר SOS. אתם, אם יש חווקים מביניכם, צריך לדעת מי אתם מתחתנים. ברגע שיש, יש פה, יכול להיות אחת משני המסקנה שלי, אחת, עכשיו אני הולך לבסס את המסקנה שלי, אני ארך לכם בכותרות. יש הרבה מדינות שיש את כביכול חוק האנונימיות, והרבה מדינות כבר הורידו את זה, משתי סיבות. יש מדינות שאמרו, יש גם זכות של הילד לדעת מי זה ההורים שלו. בסדר, הוא לא יכול לתבוע מזונות מאבא. זו שאלה, למה? הוא לא יכול לתבוע מזונות מאבא. שיפרנס אותו, שיגדל אותו. אבל הוא רוצה לדעת מי זה אבא שלו, רוצה לדעת. אמרו, החוק הזה הוא גם כן. זה גם כן חופש ה... ויש גם מדינות שאמרו, מרוב, מרוב המקרים, כי זה הפך להיות רוב המדינות במדינה, אז יש פה בעיות גנטיות. ואז מערכות הבריאות קורסות. ואז זה הפך להיות מפגע בריאותי. סכנה למדינה. אז אמרו, אין כזה דבר. לפני שמתחדשים צריכים לבדוק. ואני אומר, זה חובה מן הדין. היו דיינים לפניי שאמרו, מצווה, כדאי, ראוי. ואני בא לחדש, להגיד, לא, זה לא ראוי ולא רק כדאי, זה חובה. ולמה? שתי סיבות עיקריות. שלוש סיבות, אבל שתי סיבות עיקריות. בבקשה. מה החובה? החובה אם יש מישהו שירבש... שהוא צריך לבדוק עד כמה שידו מגעת, לבדוק מי זה אבא שלו. ולכן, כיוון שיש היום בדיקה, שאגב, זה גם כן נפקא מינה, אני לא מבקש ממך לחצות את האוקיינוס. זו בדיקה אפילו לא פולשנית, זו לא בדיקה של מי החצם. זו בדיקה של ריר, עולה עד שבדיינות. ביררתי, בלי כיסוי הקופה זה בין 800 ל-1,200 שקל לעשות בדיקה גנטית האם יש פה קרבה בין הזוג הזה. אגב, אם זה שני ילדים שלא יודעים מי זה אבא, זה כבר לא מיעוט, זה כבר רוב. כי אני לא רוצה, פה מקליטים אותנו, אבל לפי הנתונים ששמעתי שהם חסויים, אין הרבה מאוד תורמים יהודים במדינה. אין הרבה מאוד. כשאני נפלתי מהכיסא כשאמרו לי את מספר התורמים, טוב, תירגע, אולי גם אם תכפיל זה מעט מאוד. אמרתי להם, אתה רציני? אמרתי, כן. יש מעט מאוד תורמים, אז זה כבר לא, אם שני ההורים, רק אם שני הילדים הם מתרומות זה רע, אז זה כבר בוודאי שייתכן מאוד שיש להם קרבה משפחתית. אבל אני אומר, גם אם לא, אדם הוא צריך לדעת מי זה אבא שלו. אם החוק ישתנה במדינה, יהיה חובה. הרבנות, היא לא צריכה לבוא לחתן מישהו. אם לא, לך תבדוק מי זה אבא שלך. נתחיל מהסיבה השנייה שכתבתי כאן. הסיבה השתייה שזה כשיש ספק, גם כשיש ספק אנחנו הולכים לפי הרוב. אם אפשר לברר, מבררים. לא, יש כאלה שאומרים לא צריך לברר. יש פה רוב? לא צריך. זה כשאין רעותה. פה כל המקורות פה הם כתובים בתוך פסק הדין. כשיש רעותה, אגב, בנושאים אחרים אני אזכיר, עליו השלום, מגדולי הדיינים, הרב שאנן, הרב חיים שלמה שאנן, עליו השלום. יש לו מאמר שלם על כך, לא על הנושא הזה של תרומת זרע, אבל נושא של ספק שניתן לברר. כשיש רעותה בפניך, אז איך תברר? איזה רעותה יש לפניי? מה הרעותה? מי זה אבא? שאני לא יודע מי זה אבא? זה רעותה. ולכן, קודם כל, אתה צריך לעשות עד כמה שידך מגעת חובה, כמו בכל ספק. אם מישהו בא להתחתן, לא יודעים מי זה אבא? לא יודעים מי זה ההורים? זה בעיה. בעיה? היה מקרה עד לא מזמן. אחד אומר לי, כן, אני יודע. לפני שבועיים. מישהו אומר, אני מתחתן עוד שבוע. אמרתי, מתחתן או לא מתחתן? לא. הייתה, האמא לא יודעת להגיד, פלוני אלמוני. הוא כשר? היה לי קשר, פעם אחת הוא בא להגיד, תגיד לי מי זה. אז עד שיתרנו, עיכבנו את כל התהליך הזה. עד שהאבא בא להגיד, כן, זה הבן שלי. לא רשמתי אותו כי כך וכך וכך, הוא היה נשוי כבר, וזה הבן שלי, נכון, לא רציתי להכיר בו, כי בהתחלה לא רציתי לשלם עליו מזונות, אבל זה הבן שלי. אז יש דין יקיר, ואחרי שבדקנו שהאבא הוא כשר לבוא בקהל, והאימא כשרה לבוא בקהל, אז הוא יכול לבוא לבוא בקהל. ואני עכשיו יודע מי זה האבא. ועכשיו אני יודע שאסור לו להתחתן עם הקרובות מצד האב ומצד האם. לפחות ש... עד כמה, כשאני לא יודע מי זה האבא, אז אם עד כמה שידים הגעת מקרה שקרה, וזה נמחק, הכל הגיע מחוץ לארץ, אז אני מתחיל לדון ברוב ופריש, כל הנושאים שדיברנו לפניכם. אבל אם אפשר, כמו אם אני יכול לשלול גילוי עריות, ודאי שזה חובה לבוא לברר. לכן זה לא מצווה, אלא זה חובה לבוא לדעת שהם לא אח ואחות. מצד שזה מצוי קיימן את הבריקני? מצד שיכול לברר. מצד שזה מצוי, אני אגיד לך עוד משהו. בכל זאת, גם בבשר ש... עכשיו אני בא פה ברחוב כאילו חתיכת נבילה, אבל אני אומר פה חתיכת בשר, כמו בפרש כמוד הפרש גם. אם היינו יכולים לדעת, אם הבשר הזה הוא כשר אותה, ברור שהיינו מבררים. אם יגבה איסורה, תברר איפה האיסור. הם שוללים קרבה גנטית, יותר מ-90 ומשהו אחוז, שהם לא אך ואחות, שאין להם קרובת משפרה. מה? לגבי זה, זה עדיף מכלום. וגם מבחינה, יש איזה מאמר של הרב דיחובסקי. כן, אני לא בא להגיד, לבדוק ממזר וכדומה, אבל כזה דבר, שזו בדיקה, קודם כל, שאתה יודע, גם כשהתורה הולכת לפי רוב, בדרך כלל זה כבר 60 אחוז, זה כבר רוב. רוב מוכרז זה מ-70 אחוז. פה זו בדיקה שהיא 95 פלוס אחוז. אז זה ודאי נחשב, מבחינה הלכתית טהורה, זה נחשב כמו ודאי, הבדיקה הזאת. כשהם לא אך ואחות. אבל עדיין, זה ראו אותה שם, אני לא יודע מי זה אבא, כן? אבל ביררתי עד כמה שידעים מגעת. אם אני אוכל לברר ולקבל את זהות האבא כשהחוק ישתנה, או כשאני אצליח לשנות את החוק, בוודאי, יש חובה לשנות את החוק לדעת מי זה התורמים, שזה לא יהיה אנונימי, כי בישראל זה לא יכול להיות. נקודה שנייה, וזו אולי הנקודה, יש פה איזו הערה נפלאה בדברי הרמב״ם. יש שני רמב״מים, אחד בהלכות נערה בתולה. אומר הרמב״ם כך, אני אומר שזה שנאמר בתורה, אל תכלל את בתך להזנותה, וזה שחייבה התורה לאונס ולמפתה ממון, ולא מלקות, אני אומר, אומר הרמב״ם, בשאירה הדבר, במקרה, שלא מידת אביה, ולא הכינה עצמה לכך. כי יפתה איש בתולה, כי זה... קרה מקרה. שדבר זה אינו הווה תמיד ואינו מצוי. אבל אם הניח זה בתו הבתולה המוכנת לכל מי שיבוא עליה, גורם שתמלא הארץ זימה, ונמצא האב נושא בתו ואך נושא אחותו, שאם תתעבר ותלד, לא יודע בן מי הוא. קרה מקרה, אפשר להבליג. אבל ההתנהגות כזאת זה פשוט, ותמלא הארץ זימה. אין כזה דבר. ואתה שואל, אם מותר לעשות... מה פתאום? לא יודעים מי זה האבא? זה קטסטרופה. אומר הרמב״ם. יותר מזה, אומר הרמב״ן על התורה. כל מה שכתוב, עשרת הדיברות, אנחנו יוצאים מחג השבועות, לא תנעף. אומר ה... אני חשבתי. לא תנעף בגלל המעשה החמור שאדם עשה. אומר הרמב״ן. ואל אשת המתחל לא תיתן שחובתך לזרע לתום אבא. תם האיסור, אין לו המעשה או ההנאה האסורה בלבד. זה לא החומרה. הרמב״ן כותב, מחמת, אלא מחמת התוצאה ההרסנית, הנובעת מחומרת המעשה. זה נובע חומרת המעשה. כלומר, אדם עשה עבירה, יש הרבה עבירות מאוד חמורות. עבירות חמורות מאוד. גם לבוא אישה נידה זה כרת. אומר לו, בוא, לא תיתן שחובתך. זה מה? כי לא ידוע הזרע למיהו, ויבואו מזה תערובות גדולות ורעות לשניהם. החינוך אומר, לא תנעף. לכן, משורשי מצווה זו שלא תנעף. לכן רצה שיהיה זרע אנשים ידוע של מיהו. ולא יתערבבו זה על זה. זה קודם כל, שתבינו עד כמה, עד כמה, זה נראה, תראו עד כמה חכמים חששו למצב שאנחנו נמצאים בו כיום. הגמרא ב... כל מה שחששו חכמים, אמרו שאישה היא לא תתחתן בתוך שלושה חודשים. כל אישה שהתגרשה לא תתחתן עם אישה אחרת. כי שמא יישח את אחותו. כי אולי אנחנו... אנחנו רוצים להבדיל בין הזרע של הבעלה הראשונה, הזרע של הבעלה השני. ומתי, איפה חמים גזרו? חמים גזרו זה הגמרא ביבמות. הגמרא אומרת ביבמות, זה... אנחנו מסיימים. אנחנו מסיימים. הגמרא, הגמרא, הגמרא, ביבמות אמר רבי אליעזר, בן יעקב. הנה. טניה, ל״ז עמוד ב׳. טניה רבי אליעזר, בן יעקב אומר, הרי שבא על נשים הרבה ואין ידוע לזה מהן בא, וכן היא שבאו עליה נשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קיבלה, נמצא האב נושא את ביתו ואח נושא את אחותו ונתמלא כל העולם כולו ממזירים. זה מזכיר מאוד את הביטוי של הרמב״ם. זה המקור של הרמב״ם. כך כותב הגר״ט על השולחן הערוך. ועל זה נאמר ומה לארץ זימה. יתר על כן אמר רבי אליעזר בן יעקב. לא יישא אדם, וזו גזירה, שנפסק בשולחן הערוך. החיים גזרו דבר שהוא אחד למיליון. לא יישא אדם אישה במדינה זו, וילך ויישא אישה במדינה אחרת. אלא אם כן הוא אדם מאוד מפורסם. שמא יזדווגו זה לזה וננצח נושא את אחותו. ככה גם אומרת הגמרא ביומא. חכמים חששו על מקרה קיצון. אדם נושא אישה פה, ונושא אישה שם. לא, לא, לא, לא, אסור. שלא יהיו לך שתי נשים במדינות שונות. אז הוא אומר, לא, עכשיו זה יוודא ואנחנו, יש לנו רישומים. אה, טוב, אז אם כך זה בסדר. כי אם זה לא ידוע, אז הם נפגשים, הם לא יודעים להגיד מי זה הבא, כי אבא שלי הוא נמצא בקוסטה ריקה, ואיזה אבא שלי נמצא ב... אנחנו לא יודעים. עד כדי כך שחכמים חששו למצב כזה. איפה אנחנו, בזה אני מסיים מילה אחרונה, כי בלי זה המגילה היא חסרה, אחת מההוכחות שזה הרמב״ם בהלכות איסורי רבייה. ומניין אני אומר שאין אשתוקי ואסופי אסור? הוא אומר, למה אני אומר שכל אשתוקי וכל אסופי, אני אומר, אסור שהתחתנו? למה החכמים אמרו שמותר? אמרו שמא יישא את האחותם? אמרו לו, לא, לא, זה לא שכיח. הוא אומר, אני אגיד לך. איך אתה אומר שזה לא שכיח? הרי אתה לכתחילה אסרת שאדם יישא אישה במדינה זו, ויישא אישה במדינה אחרת כדי שלא יתחתנו. ועכשיו, כשזה קרה, אתה אומר, לא, זה מותר, כי זה לא שכיח. אני אגיד לך, אומר לך הרמב״ם להם, מה זה מותר? אם היה הדין שכל מי שלא הכירו אבותיהם היו אסורים להינשא, שמא ייפגעו בערווה, אז היה העולם, איך, מה יעשה? אי אפשר, אומר הרמב״ם. אי אפשר שהעולם היה מתמלא יתומים, כולם היו אסורים להתחתן, כי יש אנשים מסכנים שהאבות שלהם יפטרו במלחמה, אנחנו לא יודעים מי זה אהבה שלהם. מה, אתה רוצה לאסור אותם? אז אומר הרמב״ם, למה הם מותר? למה הוא מותר? בגלל שאני לא יכול. גם השטוקי, שבסופו של דבר הוא אומר שהשטוקי שחששתי, רק שהאישה היא זאת ששתקה בפעמים ויש לי רעותה, זה לא מלחמה שישח את אחותו, למה לא? כי הוא אומר, בגלל שאני לא יכול לאסור, כי אין לי דרך אחרת. היה משמע שאם היה לי דרך אחרת, הייתי מחויב לעשות. ובזה תלויה השכינה בישראל, בזה נסיים, ממש אמרתי שנסיים, אם כי לא מספיק, נכנסנו לשקלא וטריא. אגב, חברי במכון פורה, הרב אריה כץ, אמר לי שכשהם דיברו על זה עם מורי ורבי, הרב זמנן נחמיה גולדברג, זה החשש העיקרי, לא היה אכפת לו מכל החששות האחרים. הוא אמר, יש בעיות של זרע לבטלה וכל מיני, לא אח ואחות. זה מה שהטחיד אותו, כמה הוא ראה, אז זה היה, רק נסיים, נסיים, במ״מרא מרש״י. נסיים, רבותיי, רש״י, רש״י הקדוש. להיות לך ביבמות מ״ב, להיות לך לאלוהים לזרעך אחריך. אין, מתי זה להיות לך לאלוקים? כשיש זרעך אחריך. אין השכינה שורה אלא לוודאים, שיחוסם ודאי, שזרעו מיוחס אחריו. והכי קיימנן בנדרים ובראתי מכם המורדים והפושעים בי, אלו בני ערבוביה. ומה זה בני ערבוביה, אומר המפרש שם? שבעל אישה אחת בין נשים ואין ידוע של מי הוא. ומה זה משפחת אח אנוכי? הטיל הקדוש ברוך הוא שמוע להם, שהם היו למשפחותם, לבית אבותם. זו חובה בעם ישראל לדאוג שיהיה ייחוס מצד האב, ולא לתת לנו להיות כאחד העמים. וזה שמירת המשפחה, שזה קודש הקודשים. אין לנו דבר יותר יקר אלא מהסגולה שלנו, מהייחוס שלנו. זו השכינה שהיא שחוריה במחננו. לכן הנושא הזה הוא מאוד מאוד חשוב, והנושאים ההלכתיים, שלא הספקנו להיכנס אליהם, הלוא הם כתובים בפניכם. השם ישמור אתכם, בשורות טובות.