כח היצירה כבסיס לבניין הבית

מכון פרועה והמייסד, הרב מנחם בורשטיין. האמת היא שאני חשבתי שלא ידעתי אם יהיה מניין. אני אפתח רגע בשאלה ראשונה, כמה מתוך הנוכחים כאן נשואים? אה, יפה, אז אפשר לשנות את ההרצאה. טוב, מצוין. אז קודם כל, תודה רבה. תודה רבה על ההזמנה, למרות שלא אתם המארגנים, אבל בהחלט אני אגיד כנס שמכיל, אני מבין, של אלפי אלפי לומדי תורה. זה משהו שהוא מדהים, באמת מדהים. והמגוון והפריסה והחיבור בין עולמות התורה השונים, אני חושב שאולי זה, אם אני אגיד לרגע ביציאה מחג השבועות שהיינו בו ממש לפני שבוע, אז יש סיפור שלם שבמשך שנים הייתי מספר אותו בישיבה אצלנו בירוחם. בבוקר היום על אם תיקון או לימוד, האם ללמוד גמרא, איזושהי מסכת, או לעשות תיקון, בלי לנקוט עמדה, בסוף יש משהו סגולי, כמו בליל שבועות, שיכול להיות שבחשבון השעות הוא לא משתווה לכמות השעות שאפשר יהיה ללמוד אותה ביום רגיל או בבוקר רגיל, אבל הסגוליות שיש היא עולה בעשרות מונים, ונדמה לי שהסגוליות שיש מעבר לתכנים של לימוד התורה שבהם אנחנו נפגשים ביום כזה, החיבור בין עולמות התורה השונים, החיבור בין לומדי התורה השונים, הוא משהו שהוא מדהים מדהים בפני עצמו. אני רוצה ברשותכם בחצי שעה שיש לנו לתת איזושהי כניסה לעולם החיים, ואני רוצה להגדיר אותו כעולם החיים, ואני לוקח בחשבון שאני מבין שבאמת הרוב כאן אומנם נשואים, אבל חלק לא נשואים, אז בהחלט מהבחינה הזאת לקחנו ורחנו את זה בחשבון. אני אגיד מילה אחת על המקום שממנו אני מגיע, אני אחד הרבנים המשיבים במכון פועה, אני נוהג לקרוא לזה שאני עוסק במכון פועה, על המשקל של לעסוק בדברי התורה, כי הרב מנחם חינך אותנו ולימד אותנו שאנחנו 24-7 בזמינות ובמענה במכון פועה, ובאמת זו המציאות. אחד התחומים שאני עסוק בהם במהלך ה-20 שנים האחרונות הוא עולם של אישות, עולם של היצא. המפגש עם הזוגות לא רק ברובד הפשוט שהוא חשוב מאוד בהדרכת חתנים, בהדרכת כלות, אלא בהתמקצעות, שאני אגיד רגע בכותרת הגדולה והמרכזית שלה, התפיסה שכשאני מלמד אנשי מקצוע את עולם האישות, אני מלמד אותם שעולם המקצועיות בעולם הטיפול המיני, בעולם האישות, יכול ללכת יד ביד של העולם המקצועי ועם העולם התורני. ובואו נצא לדרך ברשותכם, כי אנחנו נרצה לעסוק בדברים שלנו, לא נצליח, צגת פה קצת נמצאת לנו במקום, לא נצליח ללמד את כל התורה כול רע רגיל החג, אבל אני רוצה להניח קצת יסודות, ובדברים שלי אני אתייחס אל העולם הבריא, אל החלקים הבריאים בתוכנו, כי קודם כל האמירה המהותית, גם כשאני פוגש אנשים במשרד במכון פועה, בחדר הטיפולים, ואני פוגש אנשים, אני פוגש את האנשים ומשתדל יחד איתם לראות ולהאיר באלף את החלקים הבריאים, את החלקים הבריאים בתוכם. אז אנחנו ננסה על רגל אחת, אני לא אעמוד על רגל אחת, כי אחרת אני לא אצליח אפילו להחזיק את החצי שעה, אבל אנחנו ננסה טיפה לגעת בדברים. ואני רוצה לומר אמירה נוספת שקשורה בכלל לנושא הזה. 25 דקות של עיסוק בעולם האישות זה טיפה בים, ולפעמים לעסוק במשהו ברמת הטיפה בים זה סכנה, כי יש לרגע תחושה שרגע, נגענו, הגענו, פגשנו, הכרנו, אבל הוא לא מרכיב את הדבר השלם, והדבר השלם באמת יהיה מורכב. ולכן אני אומר כבר איזשהו סוג של אמירה, אזהרת טריגר. מכירים את המושג אזהרת טריגר? שאם אתה אומר איזה משהו שיכול בטעות להקפיץ לאנשים, או לא בטעות, איזשהו משהו שמעורר את זה משהו, או שמייצר את זה סימני שאלה, יהיו שאלות אחר כך, תיגשו לכתובת הנכונה והמתאימה לברר אותן, ולא להישאר עם הדברים לבד. רוב הדברים שקשורים לעולם האישות, שקשורים לעולם היצרים, אני אגיד, חונים אצלנו בראש. גם כאשר אני פוגש אנשים שמתמודדים עם קשיים שהם באים לידי ביטוי בעולם הפיזיולוגי. כלומר, בעולם הממשי. כלומר, אני אתן מעט דוגמאות, אבל בדרך דיבר איתי לכאן אדם שנשוי שנתיים ומתמודד עם בעיות בתפקוד המיני שלו. הן בעיות שהן קשורות לעולם הפיזי, בחוויה שלו. אחת השאלות שאני אברר איתו תוך כדי, ואני אעשה את זה בצורה ש... לראות מה העמדה שלו ומה היחס שלו. האם הוא חושב שזה חונה באיזושהי בעיה רפואית, אורולוגית? ולכן אני לא רופא ולא מחליף רופא. אצטרך להיעזר ברופא כדי שיעזור לי, כדי שיברר. או שיש כאן משהו שחונה בעולם הנפש. כלומר, במחשבה, בדעת, ברגשות. ופה אני ציינתי לרגע את הראש ואת המוח, ומרבית הדברים, גם כשיש להם ביטוי קליני, פיזי, באמת יושבים בראש שלנו. זה לא אומר, ואני אומר אמירה מאוד מאוד מאוד חשובה, אני אגיד אותה לרגע על עולם האישות בהקשר של הכאבים, זה לא אומר שזה לא אמיתי. כלומר, אם אדם כואב לו משהו, והוא הולך לרופא, והרופא אומר לו, הכול בסדר, ולפעמים הרופא הוסיף את המשפט, והכול בראש שלך, אז זה לא אומר שהוא מדמיין את הכאב הזה. את הכאב הוא חווה ברמה הפיזית. את החוסר תפקוד הוא חווה ברמה האמיתית, אבל לפעמים דרך העבודה תהיה דרך הראש. נשואים, רק לנשואים השאלה הזאת. הרווקים לא מורשים לענות עליה. כמה מאורסים יש פה? מצוין. זה טוב להיות מאורס? זה טוב להיות מאורס? מי מאמין בוורד וארסתיך לי לעולם? רווקים או נשואים? חשבתם על זה פעם? רק רווקים אומרים תבואות וארסתיך לי לעולם, כי נשואים יודעים שזה זמן שאתה רוצה ממש לעוף אותו מהם, נכון? לא רוצים להיות מאורסים. זה הכול ולא כלום, נכון? בערך, פחות או יותר. אז תסתכלו לרגע על התמונה הזאת. התמונה היא ישנה, אבל אני מאוד אוהב אותה, היא כבר עשרים שנה במצגות שלי. נכון, הגבר זה כפתור שנמצא על הון, ונראה אותך מצליח לכבות אותו, מוריד אותו לעוף? ונראה אותך מצליח לתזמן את זה אצל האישה? נכון? נכון, נשואים? תחושה נכונה? כן. אז אני לא מסכים. באמת, אני אגיד זאת לפי התחושה הראשונית שלנו. אבל באמת, בעומק, הגברים לא פחות מכילים דקויות ועדינויות ומורכבויות בעולם האישותי, המיני, הרגשי. לא תמיד הם מודעים, לא תמיד הם מכירים. לפעמים אנחנו נדבר על הביטוי הזה של גברים ממאדים ונשים מנוגה כאיזשהו משל למשהו שבעצם מייצג איזושהי שונות שצריך ללמוד ולהכיר אותה. אני רוצה לומר אמירה למי שירדם ולא יישאר איתנו עד הסוף. מה יין דומה לאישות, ומה אישות דומה ליין? איך? הולך ומשתבח. בדיוק, מצוין. יין במהותו הוא משהו שיש לו את הפוטנציאל ללכת ולהשתבח. בעולם החילוני הרחב לרגע אני אגיד, הרבה פעמים ההתייחסות אל עולם האישות כמשהו שאתה מגיע לאיזושהי פסגה ומשם אתה יורד, במהות, בעומק, בתפיסה היהודית שאני מלמד אותה, האישות היא משהו שבעומקו הולך ומשתבח. ואני כבר אומר אמירה מכוונת, בין אם אתם נשואים, בין שבעזרת השם כשתהיו נשואים. אם מרגישים שמשהו הוא לא, לא כל הזמן במגמת עלייה. יש תנועות בחיים, יש עלייה וירידה. השאלה היא מה קו המגמה. אם לא מרגישים שזה הולך ומשתבח, תרימו דגל ותפנו לקבל עזרה. ויש קופית אחרונה שקשורה למבוא שלנו. אני רוצה לדבר על שלושה מושגים. מוגנות, הדרכה וטיפול. הגיע אליי פעם זוג, לפני כמה שנים, נשואים שנה. לאישה לא היה רצון בכלל לקרבה בינה לבין בעלה. הבעל הביא אותה, שאני, כבוד הרב שליטא, אסביר לה למה זה לכתחילה חשוב וטוב. בסדר? אז שאלתי אותם, איפה הם היו לפניי? אז הם היו אצל פלוני ואצל אלמוני, ודיברו. ואז אני שואל את האישה, ככה, תגידי, את רוצה אולי את, את רוצה שאני אעביר לך שיעור? למה אישות ויחסי אישות והקרבה זה משהו שהוא לכתחילה וטוב? היא עומדת לי, ככה, מאוד בצורה, נראה לי שאני יכולה להעביר כבר את השיעור בעצמי. אמרתי לה, מצוין. אז בואו נעבור מרובד הראש, נגיד לרגע כאן, מרובד ההדרכה, אל רובד עולם הטיפול, למה זה לא מתיישב על הלב? מה מונע מאיזושהי משהו שלימדו אותי, משהו שאמרו לי, שאני מבין אותו, אני יכול לדקלם אותו, לא בתקלום חיצוני, אני גם רוצה להאמין בו. אבל אני לא מצליח לבטא אותו בלב שלי. אני לא מצליח לבטא אותו, אני לא מצליח להוציא אותו לידי ביטוי בבול. אז זה הדרכה, והרבה דברים קשורים לעולם ההדרכה, ואנחנו צריכים לתת להם מענה, וצריכים להדריך. ובעולם האישות, משמעות ההדרכה היא גדולה מאוד. גם בעולם הטיפול המיני הרחב. ידע והבנה, ותפיסת עולם תורנית. אבל יש פעמים שהדרכה לא מספיקה. יש פעמים שיש לנו צורך לעזור לאנשים גם בכלים מקצועיים טיפוליים, והמקצועיות צריכה לשאוב את עצמה מתוך תפיסת עולם תורנית. ואני אומר משפט, אמרתי מקודם עולם של מוגנות. המוגנות היא קודם כל, אני אגיד ברמה הראשונה, לא להיפגע. אני מוסיף הרבה מאוד פעמים גם את המוגנות, גם לא לפגוע, בטעות. יש פגיעות שהן בטעות. כלומר, אני אעיר למישהו איזושהי הרעה מינית. לא התכוונתי שהיא תהיה מינית. מי שהיה בצבא מכיר שלפעמים בצבא יכול להיות מצב, צבא עבר שינוי מאוד גדול במהלך השנים, שהיום לדוגמה מקלחות הן נפרדות, בסדר? לא נפרדות גברים-נשים, אלא יצרו תאים נפרדים לכל אחד במקלחת, משהו שלא היה בעבר. זה מקום שזימן גם בלי כוונה רע לפעמים איזושהי התייחסות שהייתה לחלק מהאנשים פוגענית. אבל גם יכול להיות שאדם ישמע איזשהו סיפור, לא צריך להגיע לסיפורי קצה שהיו במהלך השנים, ככל הנראה קיימים גם היום, וגם יקרו לנו בעתיד, לצערי הרב, שמעוררים לאנשים קושי, טריגר והצפה. כשזה קורה, לבוא לקבל עזרה. אז אני לא אעשה איתכם עכשיו איזושהי שאלה, אבל אני כבר רבע שעה מדבר, ואתם באתם לכאן לשמוע על עולם של יצר ויצרים ואישות, ואני לא יודע אם שאלתם את עצמכם אם זה בכלל לגיטימי. כלומר, האם לגיטימי להיכנס כל כך הרבה אנשים במקום פומבי, לדבר על זה? וזאת שאלה טובה. כלומר, זאת שאלה טובה פעמיים. קודם כל זאת שאלה טובה לשכל שלנו, לעולם התורני שלנו, ותכף נעלה את הציטוט, תורה הביא ללמוד אני צריך, אבל זאת שאלה טובה גם מה זה עושה לנו. וכשאנחנו באים לדבר על התחומים האלה, אנחנו מרגישים רגשות שונים, וזה מצוין, וזה בסדר, ואנחנו צריכים להיות מודעים אליהם. וכאן אני ממש לא אעבור על כל המקורות בפנים, ועל אחד המקורות המוכרים לכולנו זה על רב ורב כהנא, שהתחבא תחת המיטה שלו, ואני משתמש במקור הזה לכל מיני היבטים שונים ולימודים שונים, אבל הוא ודאי מבטא לנו אמירה אחת ברורה, שאומרת הגמרא, אנחנו עוסקים ומדברים על זה בדרך הנכונה. גם להתבר על זה, נדבר על זה בדרך ארץ, נעשה את זה בצורה הנכונה, לא נעשה את זה בצורה שמבוטאת כאן כרגע. אבל אנחנו כן נעסוק ונדבר על זה, לגמרא נוספת שאני רוצה לבטא אותה, שמבטאת את הלכתחיליות ואת הראויות של עולם האישות ושל עולם החיבור, הוא הגמרא שמדברת על הכרובים שהיו מעורים זה בזה. כמה פעמים היו נכנסים לקודש הקודשים? פעם בשנה. כלומר, פעם בשנה, היה מישהו, מי נכנס? כהן גדול. זהו? מה זה? היו פותחים, גוללים, נכון, מצוין. היה עוד מישהו שנכנס לקודש הקודשים? מצוין, יפה מאוד. ואילולים היו פתוחים מלמעלה בעלייה, שבהם היו משלשלים את האומנים בתיבות כדי שלא יזון עיניהם מבית קודשי הקודשים. בנים היו משתלשלים ויורדים. אז אני רוצה לומר שתי אמירות בהקשר הזה. אמירה אחת ראשונה, באמת במהות, כשאני למדתי את עולם המיניות לפני עשרים שנה, הייתה אמירה שאומרת, אם קשה לכם לדבר על מיניות, יש לכם כנראה בעיה. מדי שהרגשתי לא בנוח עם הדבר הזה. כי באמת זה נושא שאתה לא רוצה לדבר עליו עם אף אחד. אתה באמת רוצה לשמור אותו בצניעות. בישראל מצוינים שהם ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים. והמבוכה והבושה היא דבר בריא וטוב. אבל אנחנו יכולים וצריכים בעת הצורך לאפשר, כמובן, הכניסה כאן היא מטאפורית בלבד, לאפשר גם איזושהי מעורבות כשיש בה צורך. גם כאן החשיפה צריכה להיות מידתית ובצורה הנכונה, ולא מה שמעבר לזה למה שלא צריך. וכמעט המקור האחרון שאנחנו נראה בתחילת דרכנו רש״י מתאר על הפסוק, על מראות הצובעות, שהיו בנות ישראל צובעות ומתקשטות בפני בעליהן. כלומר, גם מהמקור הזה, גם מהתוספתא הזאת, מהמדרש הזה, אנחנו יכולים לקחת הרבה מאוד דברים. חלק מהם הוא על שאלת היוזמה ההדדית בתוך עולם האישות והזוגיות והקרבה. לפעמים אנשים לומדים דברים שיש בהם איזשהו שביב של אמירה נכונה הלכתית, אבל מאיפה שהם התחילו ולאיפה שהם הגיעו הם כבר רחוקים מאוד. ולכן אנחנו מדברים על זה שהחיבור, הקרבה הטוב לבני הזוג הוא דבר טוב מלכתחילה, אני על זה טיפה אדלג. וכמעט באמת המקור האחרון שאנחנו נראה עכשיו הוא איגרת הקודש לרמב״ן. אומר הרמב״ן, דע כי החיבור הזה הוא עניין קדוש ונקי. כשיהיה הדבר כפי מה שראוי ובזמן הראוי והכוונה הנכונה. כלומר, אנחנו נוקטים בתפיסה של רוב הראשונים שנוקטים ואומרים אותה, שעולם החיבור והאישות הוא עולם לכתחיל, הוא עולם ראוי, הוא עולם טוב. ותכף ננסח אפילו איך אני רוצה לכנות את המצווה, שהחיבור, ואל תחשוב האדם כי בחיבור יש גנאי וכיוך, חס ושלום. עם מי הוא מתכתב, דרך אגב? למי הוא כותב את זה? כנגד מי? כנגד הנוצרים אבל מעמדות היהודים. הרמב״ם, מה הרמב״ם אמר? חוש המישהו שחרפה היא לנו. בסדר? לא אאריך כרגע בשיטת הרמב״ם אבל ממש כנגד הרמב״ם. בסדר? הרמב״ם בהקשר הזה נתן גישה אריסטוטלית. בסדר? אבל שהחיבור הראוי נקרא ידיעה ולא לחינם נקרא כך, אני מדלם והסוד הגדול הזה, סוד גדול בקרובים, שהיו מעורים זה בזה, דמיון זכר ונקבה. כלומר, מה שאנחנו רואים בקודש הקודשים, החיבור, דווקא במקום הזה של החיבור, של הקרבה, עולם הזוהר, עולם הקבלה מלא במושגי הזיווגים, בידיעה, בחיבור, הוא גם משהו שקיים בארץ. ולכן אני רוצה לדבר, להניח את המונח הראשון, שהקיצור של המילה יצר הוא קיצור של המילה יצירה. אז תגידו לי, מצוין, יצר המין נועד ליצור מה? ילדים. נכון. זה נכון, אבל לא רק. היצר נועד ליצור חיים, וליצור חיים בין בני זום, ואני אקפוץ לרגע כמעט, השקופיות כמעט האחרונות, כי בטח כבר לא נספיק להגיע אליהן במצגת, שכשאני פוגש בחור, זה יכול להיות בחור רווק, או בחור נשוי, דרך אגב, שמתמודד עם כוחות היצר שלו, זה לא משנה אם הוא מתמודד עם עולם הפורנוגרפיה, מתמודד עם סדרות, מתמודד עם דמיונות. בדרך כלל, המשפט הראשון שאני אומר לו, איזה יופי שיש בך כוחות של חיים. מישהו פעם אמרתי לו את המשפט הזה, אחרי שהוא הוציא את זה, מסתכל עליי בעיניים. כמעט שאל אותי אם אני רב אורתודוקסי. אמרתי לו, אני לא אמרתי שום דבר מותר. ואגב, לפעמים כשאני אומר את זה לרמים, לדוגמה בישיבות, אמרו לי, אתה השתגעת? אתה מעלה בדעתך. יש דבר כזה שנקרא סמים. בוא נסביר לכם אחר כך, מי שרוצה איפה הוא שיגיד. תחשבו שתלמיד בא לרם שלו ואומר לו, הרב, אני עושה סמים. רוצה לעשות איתי ביחד? והרב יגיד לו תגובה ראשונה, איזה כיף, איזה יופי שאתה בא ומשתף אותי. מישהו מעלה על דעתו שהרב עודד אותו לעשות, האמת היא שלפעמים יכול להיות מצב שהרב רוצה גם, אבל... מישהו מעלה על דעתו שהרב אומר לו זה בסדר? לא. בסדר? אין מצב. אבל בדבר הזה פתאום אנשים מתבלבלים. ואני אומר גם, כאן לא צריך להתבלבל. להאיר באלף את המקום הטוב והחיובי, באמת הדברים מגיעים בראש ובשנה מכוחות של חיים, מכוחות של יצר. צריך לנתב אותם, צריך לנהל אותם, צריך להוביל אותם. אני רוצה לגעת ממש במשהו שאני יכול לדבר עליו באמת לא בגוזמה שעה ארוכה, על פירמידה. פירמידה שאני אדבר עליה כפירמידת האישות, אני אשתמש בה ככלי עבודה טיפולי. בבסיס הקשר שלנו, ואתם צריכים לראות, אני אקרא לזה קשר טכני בין בני זום, תביא חלב, מי יגייס חולצה, תקשורת טכנית. אני מניח לאנשים שנמצאים בעולם המפגשים, באים למפגש ויש משהו שמתחילה להיווצר איזושהי קרבה, איזושהי אינטימיות, איזשהו משהו רגשי. אז לפעמים יכול להיות שכשאדם פוגש מישהי, אז עצם המפגש החיצוני מעורר בו כוחות. אבל הרבה פעמים, כשיש משהו שיכול להיות שבמפגש הראשוני הוא לא, הוא מעורר כוחות מסוימים, ולאחר כך האינטימיות והקשר ועולם רגשי שהולך ונרקם, מעלה את רמת הכוחות שקיימים. ובעולם הזוגי אנחנו מדברים על קשר שהולך ועולה, יש מושג שאני משתמש בו שנקרא לו מגע חם, שהוא קרבה שהיא לא מינית, היא לא יצרית, היא מותרת רק בין בני זוג נשואים. בהחרגה אחת, אבא לבנות שלו, אימא לבנים שלה, זה המקום היחידי שהגמרא ביומא אומרת שמובטח לנו, מובטח לנו עם כוכבית ששם לא יתפתח משהו לעולם יצרי, כי אז היצר יהיה יצר פגום ופסול. אבל יש משמעות למגע. משהו שצריך ללמוד אותו, יש סוגות נשואים שצריכים ללמוד לתרגל אותו. יש סוגות שצריכים להגיד, רגע, אם עשיתי משהו כאן ברור שאני עולה כלפי מעלה, או אני לא יכול שאני עולה כלפי מעלה, וזה לא נכון. דילגתי על שקופית שאדם לא ימסור את ביתו לעם הארץ, במובן שהוא כופתה לפני הארי. זה לא חייב להיות במובן הזה מישהו שאין לו הפרדה, אלא הכל מיד גועש ורועש. עד שאנחנו מגיעים לעולם שהוא עולם של יצרי, מיני, ועולם של אישות, אבל באמת בעומק הדברים מזינים אחד את השני. אני לא אעלה פה פסקה כרגע, אני החלטתי להוריד אותה כי היא פסקה שצריך ללמוד אותה, של הרב באין היה, שנדבר על יצר המיני ההגון והראוי בקדושה, היחס המיני הגרוי וההגון, הוא בעצם מבטא אמירה שככל שהאדם מתעדן יותר, ככה הכוחות שלו יופיעו בצורה בריאה יותר, טובה יותר, קדושה יותר. הרבה פעמים יש לנו איזשהו ערבוב ובלבול שקדושה סותרת טבעיות. ולא כך. אפשר להביא את כוחות הטבע שלנו ולהביא אותן לידי ביטוי ולידי חיים ולידי כוחות בקדושה. הקדושה היא לא רק הפרדה והבדלה, גם שם יש את ההיבט הזה, אלא הרבה עולם של חיבור. ולכן באמת אני אגיד, כשזוג בא לברוא, לברוא, כיבשו אותו, את עולם הקרבה שלהם, את עולם האישות שלהם, הם באים ליצור יצירה משותפת וייחודית. ואני נוהג לומר, אין זוגיות נכונה, יש זוגיות טובה. אין אישות נכונה, יש אישות טובה ומיטיבה. אני אגיד מילה אחת על עולם הזוגיות, זה פלסטלינה, בסדר? לא אאריך בזה כי זה משהו ששוב, הדיבור עליו יכול להיות ארוך, אבל הרבה פעמים מדברים על זה שזוגיות, יש אנשים שמכוונים שזוגיות תהיה כמו פלסטלינה, ניקח שני צבעים, נערבב אותה, מה יהיה לנו? מה אין לנו? יהיה לנו צבע אחד, מה אין לנו? את שני הצבעים. כלומר, מקסים, יפה, קטסטרופה. היעלמות של אנשים, אני פוגש את זה לא פעם בעבודה עם אנשים, אנשים פשוט נעלמים, ולהיעלם זה לא טוב, להימחק זה לא טוב, זה לא בריא, ולכן אנחנו הרבה פעמים נדבר על משהו שהוא, אני אגיד רגע בביטוי הזה, איזה שהוא משהו שעולם שלם שמכיל את שני העולמות, אני שוב לא אתעכב עם זה. אם אני רוצה לנסח רגע לפני שאני עובר אל החלקים, המאתגרים בעולם הנפש בתחום הזה, אם אני רוצה להגדיר מה מהותו של עולם האישות, מהותו של כוחות היצר, היצר נועד לבנות קומה של קרבה פיזית-נפשית בין בני הזוג. קומה של קרבה פיזית-נפשית. ולכן אנחנו שומרים את הכוחות האלה להביא אותן לידי ביטוי באהבה, בשמחה, בטהרה. תקופת האירוסין, לדוגמה, מזמנת אתגרים, כי זוג באופן טבעי בשלב האירוסין זה רק טבעי ובריא שיהיה משיכה. זוג שאין משיכה בכלל בתקופת האירוסין, שיבואו להיפגש, שיבואו לבדוק מה קורה, למה יש בעיה, למה זה לא עובד. לא כל דבר לפעמים הוא מוגדר כבעיה, אבל זה נורה אדומה שצריך לבדוק אותה. אבל פעם בא היה עליי בחור ואמר לי, היה לו התמודדות עם עצמו, הוא כן נמשך, הוא לא נמשך, הוא לא יודע למה הוא נמשך. ואז כשהוא העלה את הדבר הזה, אז הוא ציפה להגדרת משיכה מאוד מאוד מאוד מסוימת, וזה לא קרה. אמרתי לו, למה אתה רוצה שזה יקרה? אתה בן אדם בריא ונורמלי. לא יקרה לך את תגובת הקצה של המשיכה במובן המלא ביותר שלה. על זה אני אדלג, אני גם אדלג על זה, אבל אני רוצה לדבר בדקות האחרונות שיש לנו על בין משיכה לדחף. אז כבר אמרנו אמירה שמשיכה היא דבר טוב, היא דבר בריא. היא מעידה על כוחות חיים. כשהמשיכה הופכת לדחף, כלומר, כשאני לא יודע לשלוט בה והיא דוחפת אותי, אז אני מאבד את האיזו. וכאן אני אומר מילה ככה יש לנו, לכולנו, יש לנו עולם של מיניות שמגיע, נקרא לזה רגע, מהעולם הזוחלי, מהמוח הזוחלי שלנו, ההישרדותי שלנו, והוא מופעל על ידי דברים נורא פשוטים. שלטי חוצות, מראות שאנחנו פוגשים, חלקם מפעילים אותנו גם בלי שנרצה. נדבר על שמירת העיניים, נדבר על הקדושה. אבל הם מפעילים, וזה לא אומר שזה שמשהו הפעיל הופך אותך לאדם לא טוב. מה אתה עושה עם ההפעלה הזאת? זאת הרבה שאלה, וזה אתגר והתמודדות של האנשים. הלא טוב זה שאנשים עסוקים בלכבות, בלדכא. כי הדיכוי יוצר משהו לא בריא. זו לא אמירה שאנחנו, מותר לנו לעשות דברים שחז״ל לא התירו, שהתורה לא התירה, אלא התורה מלמדת אותנו ללמוד, לכוון, לנווט, ולתעל את הכוחות, קודם כל בהתייחסות הפנימית, למקומות בריאים. ולכן המילה יצר מקורה במילה יצירה, ולמרות שאחת הגמרות טובות, אני ממש עוד רגע אסיים כדי לעמוד בזמנים, הגמרא אומרת, ביקשו חכמים לבטל את יצר האריות, ופסק כל החיים מלעולם. יש לנו המון מקורות שמדברים על הדבר הזה, והם מבטאים את המקום הזה. וכשאדם מתמודד בגילאים השונים, נגיד רווקים, נשואים, עם כוחות היצר, ועם כוחות היצר בעצמו, אז הרבה פעמים זה, כיוון שזה כוחות של חיים כל כך גדולים, אז זה גם זורק אותו להכל ולא כלום. כלומר, שום דבר אז לא שווה. וזה לא כך. כי הרב קוק אומר, בעורות התשובה, אדם צריך גם לראות את החלקים הבריאים, וגם אם יש חלק מסוים שאני עוד צריך לעבוד עליו, אני לא מכשיר אותו, אבל אני בהחלט נותן לו מענה כדי שהוא לא יהפוך אותי למדוכא, למדוכא ועצוב. ולכן אני אגע בהקשר הזה לשים כלים שמסננים, שחוסמים, זה מצוין, זה טוב, זה בריא, זה לא הכול. בסדר? לרוב האנשים, כשאנחנו שמים משהו שעוזר לנו לנתב את הדברים, זה מסייע. פגשתי כבר מישהו שאמר לי, תשים לי את החסימה, כמה שיותר חסימות תשים לי, אתגרת אותי, תן לי שתי דקות, פרצתי. יכול להיות שהיה צריך להגיד לאותו אחד, בלי חסימה, כי הוא פחות יהיה מאותגר. אבל אז האתגר שלו הסתבר שבכלל לא אתגר מיני, הוא אתגר אחר בכלל. וזה המקום לומר לאנשים, קודם כול, התייחסות בריאה. כי כשבאים בבריאות וביחס בריא, ואנחנו לא מתייגים כל אחד כמכור, אבל מקבלים כן הכוונה, זה בהחלט יכול להיות משמעותי. ולכן אנחנו מדברים על הזמנה לשיחה, ולא לחשוש מלשוחח ולמצוא את הכתובת הנכונה. ובזה אני כמעט אחתום. אמרתי בהתחלה, אני ממש על קצה המזלג. על קצה המזלג. אבל האישות במהותה היא מקום טוב, בריא, משמח, מקרב, בונה, מצריך עבודה. והעבודה יכולה להיות עבודה מהירה וטובה. וכאשר יש עבודה ומרגישים שהיא לא עובדת לבד בבית, או שהיא יוצרת פער בין העולם הזוגי, לפני החתונה, אחרי החתונה, לבוא ולקבל עזרה והכוונה שתהיה מחוברת מתוך עולם תורני ומקצועי. בהצלחה רבה.