כיבוד הורים במבוי סתום - האפשר להביא ילד שאינו יכול לכבד את הוריו

שמי שלומי דיאמנד, אני מלמד בישיבת נווה דקלים באשדוד. פעם למדתי במעלו, הייתי פעם רם במכינה בעצמונה, ובסוף התגלגלתי לנווה דקלים. זאת אומרת שאני שכן של ישיבת כרם ביבנה. מה המרחק מפה לאשדוד? מה זה? לא, מרחק בנסיעה. בלילה? בלילה שמונה דקות. אה, אתה מפה. לא, רציתי להבין אם אתם מפה או שאתם בכלל מפה. מאיפה את? כאילו, באיזה ישיבה אתם? כל מיני. שכנים גם. כבר למדתי באור ציון, שנה א', אבל אחר כך עברתי. סתם. אתם יכולים להישאר. סתם תיעלתי. טוב, יאללה, מתחילים. אז השיעור שאני רוצה לתת לכם הוא שיעור קצת כואב, קצת קשה לי לתת אותו. עכשיו אני מקליט? זה כבר מקליט? למה זה קשה? כי השיעור הזה לפעמים הוא, אני אומר בו דברים שיכולים לפגוע באנשים. מדובר בדברים מאוד רגישים. אבל תורה היא, וללמוד אנחנו צריכים, משום שבעצם הפגיעה יכולה להיות בכל מיני סוגים. כי בכלל, אני לא יודע למה נכנסתי לזה, כי פשוט זה נושא רגיש מאוד. ולכן אני גם לא אומר פה דברים שהם מוחלטים, משתי סיבות. א', כי אין לי שום גדלות לומר בנושאים הבאים דברים פסקניים, דברים שגדולי תורה העצומים עומדים בפניהם בשאלות גדולות, אין לי שום יכולת להגיד משהו ברור. וגם בגלל שבאמת הנושא הזה הוא מאוד מסופק. ואני רוצה להעלות איזושהי נקודה שפחות נמצאת בספרים. על מה אני מדבר בסוף הספרים האלה? בעשרות השנים האחרונות הלך והתפתח, אפילו ביום הזה ראיתי כמה שיעורים שעוסקים בדברים כאלה, הלך והתפתח הנושא של הפריה חוץ-גופית. והדבר הזה, יש לו עוד ועוד השלכות. כלומר, משתמשים בפרקטיקה של הפריה חוץ-גופית בעוד ועוד מקרים ואירועים, וזה כביכול משתלט קצת על הסיפור של הבאת ילדים לעולם, וזה מעורר המון שאלות חמורות בהלכה, ובהרבה, כבר יש אפשר למלא כרכים שלמים שעסקו בזה. ואני רוצה לטעון טענה, שיכולה להישמע טענה קצת תמוהה, והיא שייכת לתחום המחשבתי יותר, לא ההלכתית. טענה הלכתית, כדי להבין אותה, עכשיו יש במשהו מחשבתי. זאת אומרת, כדי שאני אסביר לכם למה זו סוגיה כל כך עקרונית, אז אני אתן כמה דוגמאות. בקיצור נמרץ, כדי שילד יבוא לעולם צריך שלושה דברים, נכון? אתם יודעים שילדים לא באים מהחסידה, מהשמיים. אז מה צריך בשביל שיהיה ילד? צריך שיהיה זרע זכרי, צריך שיהיה זרע נקבי, ושהזרע הזכרי עם הזרע הנקבי יהיו שתולים באדמת רחמה של האישה, ומשם יהיה הריון. כלומר, בעצם אנחנו מדברים על שלושה מרכיבים שמהם בעצם נוצר ילד. הזרע, הזרע הנשי שקוראים לו היום ביצית, והרחם. והגיע היום, הגענו ליום הזה, שהמדע יודע לפרק, לא כמו בימים קדמוניים, שאיש היה מקיים יחסי אישות עם אישה, וזו הדרך הבלעדית להביא ילד לעולם, אלא אנחנו יכולים לעשות הכול. אפשר לקבל זרע, אני מזמין זרע, טיק, יש לי זרע, אני מזמין זרע של אישה, פח. זה מאירופה, זה מאסיה, ואז אני שותל את זה ברחם של אישה, שהיא הדמות השלישית פה בסיפור, הזרע המיצית והאישה. ומי יודע, ונראה לי שזה יכול להתקיים, נראה לי, שגם אולי לא יצטרכו בכלל אישה כרחם, אלא יהיה אפשר להעשות רחם מלאכותית, וכמו שיש אינקובטור לפג. אז אמנם פג הוא מאוד מפותח, יחסית לזרע מופרה, אבל אני לא כל כך בקיא בנושאים האלה, אני לא בקיא בנושאים האלה בכלל, אבל יכול להיות שזה יקרה ואולי זה כבר קיים. ויש לזה המון השלכות. סתם לדוגמה, במלחמה האחרונה עלה מאוד הנושא שקוראים לו, תמיד נותנים שמות מיוחדים, קציר זרע, שהולכים לנופל זרע, ומשתמשים בו להמשכיותו של הנופל. והדבר הוא מאוד מאוד נפוץ כבר הרבה שנים, כאילו עשרים, שלושים שנה, זה רווקה, מתוקה וחמודה, יכולה להיות צדקת ויראת שמים, לא זכתה להתחתן. למה היא לא התחתנה? כי הבנים דפוקים, למה לא התחתנו איתה? מה לעשות? הבנים היו טיפשים. ואז בעצם באה רווקה, והיא אומרת, רווקה זה לא כמו גבר, מסתכלת על השעון, והיא אומרת, עוד מעט אני לא יכולה להביא ילדים. ואז היא רוצה לקבל זרע, מתורם זרע, ואז מביאה ילד לעולם. איפה אבא של הילד הזה? יכול להיות שאבא שלו הוא איזשהו גוי משוויץ, מנורבגיה, שבא למרפאה של תרומת זרע? אין שום קשר. יכול להיות שיש איזשהו קשר. הקשר הוא קשר שהיא יודעת מי זה, אבל הוא עצמו קיים את הפסוק הפוך. כתוב בתורה, לא יוכל לבקר את בן האהובה על פני בן השנואה. אותו תורם זרע לא מכיר בזרעו, כמו אותו אחד שלא מכיר בבנוע הבכור מהשנואה. הוא לא מכיר בזרעו, הוא לא רוצה קשר איתו. ואז בעצם בא לעולם ילד שמקיים איך שהוא בא לעולם, הוא ישר בעצם מבוטל ממצוות עשה של כיבוד הורים. כלומר, בעצם, אם אני אגדיר, אני רוצה להגדיר גדרה הלכתית. והגדרה ההלכתית שאני מגדיר, האם מותר להביא ילד לעולם כאשר הוא לא יכול לקיים מצוות כיבוד אימא. סליחה, סליחה שאני ככה אומר, אבל נגיד אם יש שני גברים, זה קיים בעולם, זה קיים בישראל. שרוצים להביא ילד, אז אין לו אימא. הוא לא יכול לכבד את אימא שלו. והוא לא יודע מי היא, לא יודע מה היא, היא נעלמה מהעולם. וגם, אולי עכשיו אפשר לנסות עוד דקה, כי אין סיכוי שמישהו ייכנס עכשיו. וכמובן, באותה רווקה טובה שהביאה ילד לעולם בלי אבא, אין לו אבא. האם מותר להביא ילד שלא יכול לקיים מצוות כיבוד הורים? כלומר, אנחנו מונעים ממנו מראש ומלכתחילה כיבוד הורים. כמובן שיש ילדים יתומים, כמובן שיש ילדים מאומצים, בסדר, כל זה, זה קרה. כל מי שמאמץ ילד, הקדוש ייאמר לו, עושה חסד כל רגע. אנחנו רואים במצב שאתה מביא מלכתחילה. והתשובה לשאלה הזאת, לדעתי, טמונה בסתרי תורה. ואני אסביר לכם למה. כי השאלה, מה הטעם של כיבוד הורים? הייתם יכולים עכשיו לקפוץ ולהגיד לי, מה אתה רוצה? הבאנו ילד לרווקה. בואו נדבר על הרווקה, זו הדוגמה הכי פשוטה והכי מצויה במחוזותינו. ואני לא מאשים אותם. יכולה הרווקה לטעון. מה פירוש הוא מנוע ממצוות כיבוד אבא? האבא שלו הוא איזה גוי, בנסיבות הלכתיות, מעדיפים שתרומת הזרע תהיה מגוי. לא משנה, זה סוגיות אחרות, כמו שאמרתי. האבא שלו הוא גוי שבכלל לא יודע. אתם יודעים שבכל שפיכת זרע יכול להביא מיליון ילדים. כאילו, זה לא שהוא מודע לכל הסיפור הזה. והאבא הזה, הוא לא גידל אותו, הוא לא טיפח אותו, הוא לא הסיע אותו לחוגים. הוא לא שחק את הכדורגל, הוא לא לימד אותו לנסוע באופניים, הוא לא חיתל, הוא לא היחיד, הוא לא פירנס. זה לא קשור. אז למה הוא צריך לקיים את כיבוד הורים? כלומר, השואל את השאלה הזאת, שאתם הייתם צריכים לשאול, אז כשאנחנו שואלים אותה, השואל יוצא מנקודת הנחה שכיבוד הורים זה בעצם מצווה שעניינה הוא הכרת הטוב. והשאלה היא מצוינת. כך כותב ספר החינוך, זה לא כתוב אצל כך במקורות, בכלל, דף מקורות הכריחו אותי, אני אומר בעל פה, ואחר כך תנטרו אותה על זה ואני גם אמרתי. בספר החינוך, כותב, אני אקריא לכם את הלשון שלו, זה אצלי, משורשי המצווה שראוי ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ושייתן ליבו כי האב, האם, אם, סיבדתי אותו בעולם, הם הביאו לעולם, יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו. אז אומרת האימא, אני דאגתי לו, אני, האימא, מצוות כיבוד הורים מתקיימת בי, לא באבא שלו. ואכן, שימו לב שבחז״ל, כל מקום שרצו לדבר על כיבוד הורים ולספר בשבחם של מכבדי הורים, על מי דיברו? על גויים. עשיו כיבד את עוריו, דמא בנטינה, שכן שלנו פה באשקלון, כיבד את אבא שלו. מה אתה אומר? לא, פשוט לא יצאתי להבין את ה... ברור שהבן אדם צריך לתת להכרת הטוב ולהביא הכרת הטובה, אבל למה דווקא בכיבוד הורים? תגיד שבן אדם זה הכרת הטובה ובכל מישהו גם בן טובה. כן, זה רק טעמי מצוות. מצווה לכבד את ההורים, הסביר ספר החינוך שזה הכרת הטוב. אם אני שואל אותך מה הטעמה של מצוות כיבוד הורים, לא היית כותב את זה? אני חושב שהייתי חושב על כמה דברים אחרים לפני הכרת הטובה. סתם, תגן דוגמה, מה? כנראה לי שאתה הולך בראש הטוב, כן. עצם הרעיון שלי, כאילו, כאילו גדולים לב, בן אדם, הבן אדם מביא אותך, זה סוג של הכרת הטוב, אבל גם מלמד אותך, גם זה, זה סוג של המפלגה שלך, ברור ש... כן, אבל הוא לא, אבל האבא הזה, הוא לא קיים, הוא לא חינך אותי גם. אבל רק שנייה אחת, אני רוצה לדעת בכיוון שלך. איך הוא אומר לך? אליקים. אליקים אומר שהוא מרגיש שהכרת הטוב זו מילה רפויה מדי, זו מילה מאוד יפה, אני בעד שאנשים יכירו לטובת האנשים, אבל אתם יודעים, להכיר טוב, אם עכשיו אדם ברחוב, אני הולך ברחוב ואני שואל מישהו מה השעה. קודם כל הוא חושב איזה מסוגר, שבים על הפלאפון. אני אגיד, אני שואל מישהו ברחוב מה השעה, הוא אומר לי, השעה שתיים. אני אומר לו, תודה רבה. זה גם הכרת הטוב, להסוות את זה, זאת אומרת, זה נראה, הכרת הטוב זה מושג שיש לו, וואו. אז כאילו זה נראה לך שמשהו פה יותר גבוה מהכרת הטוב. נכון, אני מסכים איתך, עכשיו אני הולך לכיוון הזה, כיוון שאין לי המון זמן, אז אני מתקדם קצת מהר, כן. אם יש תלמיד שגם כיבוד הורים, ועוד משהו, למה צריך לצאת אותם? לא, כי אימא, לא, בסדר, אבל אין פה אמא, אין פה אבא, אין פה אבא. אז מה אתה רוצה? אז הוא פטור מכיבוד הורים כי הוא נולד בלי אבא. זו השאלה שלנו. עכשיו אני אתקדם ותבינו יותר, כיוון ש... יש עוד עשר דקות. בסדר? לשמחתכם. אז ככה, שימו לב טוב. מסתבר, לפי בואו נגיד ככה, כיבוד הורים שייך למשהו עמוק ביותר. זה לא סתם שהוא נמצא בתוך עשרת הדיברות, ובתוך עשרת הדיברות הוא נמצא בלוח ה... איזה לוח הימני. שהלוח הימני, הדגשתי מקודם שחז״ל שיבחו גויים שכיבדו הורים. עכשיו תראו, הלוח הימני הוא לוח ישראלי. איך הולך הלוח הימני? אנוכי השם אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ומבית עבדים, טה, טה, טה, טה, טה, טה, טה, למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך לאשתה. כלומר, הלוח הימני מתחיל מ-אני ה' אלוקיך, מי זה אלוקיך? אלוקי ישראל, שהוצאת אתכם מארץ ישראל, למען תחיו בארץ ישראל לדורי דורות. ככה נסגר הלוח הימני. והלוח הימני אומר סך הכול שלוש מצוות. אמונה, עם שני שומרי ראש, איסור עבוד עזרה ואיסור שבועת שווא. אז אני קורא לזה אמונה, בסדר? אמונה, שבת וכיבוד הורים. אם היו שואלים אותי מה עיקרי האמונה של עם ישראל, מה, הייתי אומר להם, מה? כתוב, תראו, עיקרי האמונה, כתוב כאן. שבת, אמונה, שבת וכיבוד הורים. זאת אומרת, אני כבר רואה בתורה שזה משהו פנים-ישראלי. אחר כך כתוב, לא תרצח, לא תחמוד, זה אוניברסלי. חילוק כזה שמעתי מהרב יהוד בן נון. חמש דברות הראשונות זה מאוד ישראלי, אבל חמש דברות האחרונות זה כאילו פנייה לכל העולם. אז הכיבוד הורים נמצא שם, בלוח הימני. ועכשיו, ברשותכם, אני ישר אקפוץ ליסוד העניין. מה זה אמונה? אמונה זה קשר עם מקור החיים. אין הבדל, אני אומר משהו, אני אסביר אותו, אין הבדל בין מצוות האמונה למצוות כיבוד הורים. אתם יודעים למה? אמונה זה המקרו, כיבוד הורים זה המיקרו. מה הכוונה? מה זה אמונת ישראל? כמו שהמהר״ל טורח להסביר לנו באיזה מקומות, אלוהים והבריאה זה לא כמו נגר והסטנדר. הנגר עשה את הסטנדר והנגר הלך. ספר הכוזרי, הכול זה הוא מדבר. זה הנושא של ספר הכוזרי. האמונה של הגויים, האמונה בעולם, זה הכרה באלוהים, אלוהים ברא את העולם. כלומר, כמו נגר שעשה שולחן. שולחן קיים, אלוהים כבר לא קיים, או אלוהים, אין קשר. אמונת ישראל פירושה שהעולם נובע מתוך ריבונו של עולם, כמו עץ והשורשים שלו. לא כמו השולחן והנגר, אלא יש עץ ניקח לדוגמה עץ תפוח, והעולם הוא עץ תפוח, העץ עצמו, וריבונו של עולם הוא השורשים. כלומר, השפע האלוקי מחיה את העולם. ומה זה האמונה? אמונה זה להיות כלי כיבוד אל השפע הזה. זה לא רק התקלה שכלית, אני מכיר שיש מורה לעולם. לא. אני מקבל את השפע הזה, אני עונק ממנו, אני חי אותו, וזה אמונה. עכשיו, השפע הזה הוא לא ממש שהוא גדול. השפע הזה בעצם הוא מגיע עד אליי. ואיך הוא מגיע אליי? דרך ההורים שלי. כלומר, כיבוד הורים זה לקיים קשר אל מקור חיי, אל השפע שמחיה אותי. זה בעצם השליבה הראשונה בסולם של המפגש עם ריבונו של עולם. עכשיו, כיוון שהדברים האלה קצת שנהיים ככה, בואו שניה אחרת, נראה את זה בצורה מאוד ברורה. סתם ככה, איך הייתם מגדירים את עם ישראל? קבוצה, כת, ישיבה, כל הדברים האלה לא נכונים. עם ישראל הוא משפחה. על זה נלחם משה רבנו בהר סיני, שהקב' אמר לו, אני מכלה את עם ישראל. ואתה, משה רבנו, אתה תהיה ההתחלה של עם ישראל. מה פתאום, משה רבנו אומר, אני מסרב. מה אתה מסרב? כי משה הוא רב, ועם ישראל הם תלמידים. ועם כל הכבוד לישיבות ולבתי ספר, עם ישראל זה לא תלמידים מתוך כיתה, ומשה הוא הרבי של עם ישראל. מה פתאום? מה אנחנו? אנחנו משפחה. ולכן הוא אומר, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב. יש לנו אבא, אברהם. השאלה למה יש שלושה אבות, זה קונספט מוזר קצת. אבל נעזוב את השאלה הזאת. מבחינתנו יש אברהם, יצחק, יעקב, אבא. ואנחנו אחים, אנחנו משפחה. מה זאת אומרת? עכשיו אני אסביר לכם. שימו לב טוב. כתוב, וייצר השם אלוהים את האדם עפר מן האדמה. כמו שאני אומר לכם, זה כתוב בכתבי הארי, בזוהר, והכול כתוב, זה לא המצאות שלי. כתוב, וייצר השם אלוהים את האדם עפר מן האדמה. אז יש מדרגה כזאת שנקראת אדם שהוא עפר מן האדמה. יכול להיות שהיו הרבה אנשים כאלה. יכול להיות שהיו הרבה שנים כאלה, שהאדם היה עפר מן האדמה. יום אחד בא הקדוש ברוך הוא, ותופס את אחד מבני האדם, ואומר לו, בחרתי בך להיות אדם הראשון. מה אני צריך לעשות? אתה צריך ל... ואי פח באפיו נשמת חיים. כלומר, הקדוש ברוך הוא נושם לתוך אדם הראשון, ומאז לאדם הראשון יש רוח אלוהים, רוח נבואית. הקדוש ברוך הוא נתן לו חיים. דיברנו קודם על עץ, והשורשים של העץ. אז כאילו האדם הראשון הוא כאילו ממש מחובר. הקדוש ברוך הוא משפיע על השפע של חיות. הוא אולי... עכשיו, קרה שם איזו תקלה. אחרי את האדם הראשון וכל זה, זה חיכה עשרים דורות. נשמת האדם הראשון שבה ומופיעה בנשמת אברהם אבינו. אוקיי? אז אברהם אבינו יש לו נשמה ענקית. עכשיו שימו לב טוב, נשמה, חייבים לזכור את זה, נשמה זה לא זרם חשמני. נשמה זה כמו שורש של עץ. למה התפוח הוא מתוק והוא עגול? הכול נמצא בגנים שלו, בשורשים שלו. הנשמה זה שורש עם שם, עם מהות, עם תוכן. נשמת אברהם אבינו זה נשמת כנסת ישראל, שכולה מרוכזת באברהם אבינו. אז אברהם יצחק עובר ליעקב, ואז פתאום השורש הזה מתחיל להתענף. יב שבטיה, שבעים נפש ירדום אותנו למצרים, שישים ורבו נשמות ישראל. וזה הולך ומתפתח, העץ הזה, והוא מגיע עד אליי. עכשיו אנחנו בדיוק כמו עץ. אני פרח חדש בעץ. פרח שממנו, אתם יודעים, איך יש פירות? יש פרחים, מהפרי, מהפרח יוצא הפרי. מאיפה הפרח יונק? מהענף שעליו הוא יושב. מהענף שעליו הוא יושב, מאיפה הוא יונק? מהענף הראשי יותר. מהענף הראשי מהגזע, והגזע מהשורשים. השפע של נשמת אברהם, ההולכת ומתענפת, מגיע עד אל ההורים שלי. זאת אומרת, אם שמתם לב, אדם דומה להורים שלו. שמתם לב לזה? אני לפני חודש הלכתי ברחוב באשדוד ורעתה אותי מישהי, שאני יודע שהיא הייתה מורה בכיתה א' של הבן שלי, שהוא היום בן 24. והיא רעתה אותי והיא אמרה לי, עקיבא? קוראים לו עקיבא, לי קוראים שלומי. לא, לא, אני אבא של עקיבא. זאת אומרת, הבנתי שאני נראה בדיוק כמוהו. עכשיו, אתם צריכים להבין, הגוף דומה, למה הגוף דומה? לנשמה. למדתם פעם נרן חי, יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש. לא נכון. מתחת הנפש מה יש? גוף. הגוף הוא המדרגה השישית של הנשמה. יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש, גוף. לכן יש מושג שנקרא חוכמת הפרצוף. אני אסתכל על פניך, ואם הייתי בקיא בחוכמת הפרצוף, ואני לא חושב שיש מישהו בעולם היום שבקיא בזה, אבל אם הייתי הארי הקדוש, הייתי יודע את נשמתך. מה זה נשמתך? נשמתך זה ייעודך, זה תפקידך, זה השפע האלוקי שמחיה אותך. השפע האלוקי שמחיה אותך בעצם מגיע מלמטה, מאברהם אבינו. זה נשמת אדם הראשון. זה הרוח הנבואית שנמצאת בעולם. על זה בנוי ספר הכוזרי, שיש פה בעצם בתוך העולם מתהלך לעולם ישראל, שנושא בתוכו את הרוח הנבואית של האדם הראשון. אבל עכשיו הדבר הזה הולך ומתענף בתוך כנסת ישראל, ומגיע עד הפרי. ועתה הפרי. נראה מה שרוצה, שכיבוד הורים זה לא להכיר טובה להורים שגידלו אותי. ואותה רווקה יקרה ומתוקה שהביאה ילד, באמת, היא לא אשמה, אמרנו, נכון? זכרו את זה. מי אשם? הבנים הדפוקים שלו התחתנו איתה. אבל אם היא מביאה עכשיו ילד ואין לו אבא, אז זה לא נכון שהיא משקיעה עד כה, היא לוקחת אותו לכל החוגים והיא מטפחת אותו מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד. אבל לילד הזה יש סיפור. יש לו זהות. הוא שייך לאיזה משהו. יש לו זהות. הזהות שלו מורכבת משלושה חלקים. זרע גברי, זרע נשי, שהם הלבוש של השף האלוקי שמחיה אותו, וגם הרחם. תשעת חודשי ההיריון הם לא סתם איזה מין חממה חסרת כל חסרת כל משהו, תחשבו, מהגודל, ממיקרוסקופ, גודל מיקרוסקופי. הוא גדל פי מיליונים. וכל זה קורה עם המלאך שמלמד אותו תורה, שנר דלוק על ראשו, בתוך תשעה חודשים, בתוך רחם. אמרנו, הפוסקים ממש דנים וכבר כתבו על זה כרכים שלמים של מי הזהות הזאת. זה האימא שהיא הביצית או זה האימא שהיא הרחם? זה תלמיד חכם גדול אחד מאוד אמר לי שהוא לא חושב שיש משהו ברור להגיד בדבר הזה. אבל מה כן ברור? שהילד הזה, אם קיימות שתי אימהות אז מעניין, אבל כשלא קיימת אימא או כשלא קיים אבא, אז זה לא שאין אבא ואין אימא, יש אבא ויש אימא. וכמו שאמרנו, השפע האלוקי המחיה אותו מתלבש בלבוש אביו ואמו, ואין לו דרך להגיע לשפע האלוקי שמחיה אותו אלא דרך כיבוד הורים. זאת אומרת, זה מה שהרגשת שזה הרבה יותר מהכרת הטובה. כיבוד הורים זה בעצם חיבור אל שורשי חיי. זה מי אני במובן הכי עמוק. עכשיו אין לכוונה, הרי יש שאלה, ואם אבא שלי... זה לא אומר שצריך להתייעץ עם ההורים, כי למשל, הרבה ילדים חושבים, הרבה אנשים חושבים, כולם ילדים ביחס להורים. מסתפרים על הרב קוק שהוא מאוד בכה בהלוויה של אמא שלו. אנשים קצת התפלאו, אישה זקנה היא נפטרה, אמא שלך, אבל אתה כל כך בוכה. אז הוא אמר, היא היחידה שקראה לי my kinder, משהו כזה, זאת אומרת, ילדי. תמיד אדם נשאר ילד של ההורים שלו. זה אומר שהרבה אנשים, קשה לי להתייעץ עם ההורים שלהם. כי מה ההורים שלי מבינים? זה לא עניין של להתייעץ. זה עניין שכאשר אתה מכבד את ההורים, כלומר, מה זה לכבד את ההורים? לשרת אותם. לשרת. כאשר אתה מכין כוס קפה לאבא, עוזר לאמא, בכוס הקפה שאתה מכין לאמא זורמים אליך כל הדורות, שאימא בעצם היא מביאה את השורש של אברהם ושרה, היא מביאה את השורש הזה שעבר דרך כל הדורות אליך. בגלל שהדברים האלה נשמעים מאוד מאוד כאילו, מאוד כאילו מיסטיים. אז בואו נראה איך הם נאמרו בצורה מאוד חמודה על ידי הרב זקס. הרב זקס מספר את הדברים בצורה מאוד שאף אחד לא יכול להגיד זה לא נכון. זה כזה יפה. אני קורא לכם מהרב זקס. כמה מאות שנים של חשיבה מערבית הותירו אותנו עם הרעיון שכאשר אנו בוחרים כיצד לחיות, אנו ברשות עצמנו. דבר מן העבר אינו כובל אותנו, איננו מי ומה שאנו בוחרים להיות. זהות היא דבר מה שאנו בוחרים, משוחררים מקשרים עם העבר. כך, אין כל עובדה המגדירה את התחייבותנו, כל התרחשות היסטורית המכתיבה את תפקידנו. אנו נכנסים לעולם כשבידינו דף חלק שעליו נוכל לרשום כל דיוקן עצמי שנחפוץ בו. כלומר, אני זה מה שבחרתי להיות. למה? כי אני בעצם לא החלק. אני לא עץ תמר, אני לא עץ רימון, אני לא תפוח. אני מה שאני אבחר להיות. רק רגע. החיים היהודיים מהווים כל נגדי מתמיד. להיות יהודי פירושו לדעת שאין אני כשלעצמי מקיף את מלוא סיפור הזהות שלי. לפי איך לכל אחד מאתנו יש חשיבות מבחינה זו דווקא בהיותו חלק מסיפור, סיפור מופתי ויוצא דופן של עם מסור לרעיונות מסוימות. אין אנו אטומים המרחבים בחופשיות בחלל האינסוף, אלא אותיות בספר. התשובה היסודית ביותר על השאלה מי אני, שאינה משתנה על העולם, כרוכה במסע חזרה בזמן אל אלה שהיו הורי ואלה שהיו הוריהם וכן הלאה אל הנקודה הרחוקה ביותר בעבר שאני מסוגל להגיע אליה. זה הסיפור שבתוכו נולדתי. רשאי אני שלא להמשיכו, אך איני יכול להתכחש לו בלי שאחיה במובן מסוים בשקל. קורותיה של משפחתי הם נקודת ההתחלה של זהותי. זאת אומרת, בעצם כיבוד הורים, המצווה הזאת אומרת אני שייך לסיפור. כאשר אני מחבר, זאת אומרת, זה משהו, זאת מצווה. אם זו מצווה, זה משהו שפועל. זה לא משהו, הרב זקנו צריך להגיד את זה בצורה כזאת רציונלית מאוד, אבל בעצם כאשר אדם מחבר את הוריו, הוא יונק את הסיפור שלו. הוא ממילא חי את זהותו. ולכן הטענה שאני רוצה לטעון, שמצוות כיבוד הורים היא מצווה שאומרת אתם חייבים לשמור על המבנה של המשפחה. ואני לרגע אחד רוצה להרחיב ולשניח את המעגל הזה, כי יש כל מיני מצוות שרק כמה אנחנו מבינים אותן. ופתאום יש לנו מצווה שאני רוצה להגדיר אותה, כיבוד הורים זה לא רק כיבוד הורים. כיבוד הורים פירושו עם ישראל אתה חייב לשמור על המשפחה, על המושג הזה משפחה. אני רוצה לתת לכם דוגמה למצווה כזאת, היא גם קצת קשורה. יש מצווה שבטח אתם הרמתם גבה כשקראתם אותה בתורה, כשהייתם בני דת. לא ילבש גבר, שנאת אישה. הייתי ולא האמנתי, אם מישהו רוצה להתחפש לאישה, מה הקטע כאילו, מה... זה התורה, הקב' יורד מנהר סיני כדי להגיד, תחפושת של אישה זה לא טוב. אז אמרו שם ברשי שהוא מתחפש להיות עם אנשים, לא יודע, לא זוכר שרציתי דבר כזה, ולא זוכר, אני לא מכיר אנשים ש... עד שפתאום הגענו למצב שאנחנו יודעים היום שיש ניתוח לשינוי מין. אפשר לתגיד, יבואו לפוסקים ולשאול אותם, מותר לעשות ניתוח לשינוי מין? אפשר לדאוג לשאול צדדיות, אם מותר לפגוע באדם, לחבול חבלה ו... אבל בעצם, ברור, אם אסור לך להתחפש לאישה, אז מותר לך להתחלף להיות אישה. כלומר, בעצם התורה רומזת שיש מאוד חשיבות, גבר הוא גבר, כי זה סוד. אישה היא אישה, זה סוד. ועליך לשמור על הסוד. זו דוגמה איך בעצם היום, פתאום, אתה יודע רק כאן. אני רוצה לטעון שכל מצוות האריות, עניינן נולד לשמור על המשפחה. אתן לכם עוד דוגמה לזה. יש איסור שנקרא משכב זכור. עכשיו, בטעות הרבה אנשים אומרים, משכב זכור זה מגעיל. מי שאומר, זה מגעיל, אסור לדבר ככה. מגעיל זה מילה של עדים קטנים. גם אם עד קטן הוא רואה יחסי אישות בין איש לאישה, הוא יגיד שזה מגעיל, זה לא הנקודה. הנקודה היא, וזה מושרש את פירושיו של רבי יהודה החסיד לתורה, אם התורה הייתה מותירה משכב זכור, אני לא רוצה להיכנס כל השאלה, אני רוצה רק להבהיר שאנחנו נמצאים היום בקטע הזה. משכב זכור הוא פירושו, אל תממש את התשוקות המיניות בלי התקשרות עם אישה. עכשיו, אנחנו חיים בעולם שזה מאוד נוכח, ומי שקרא כבר את ספרו של הרב ניר מנוסי בבוקר שאחרי, קריא את הספר הזה, ספר חובה, יודע שהוא מתאר שם מציאות שלאט לאט היום בעולם אנשים נמנעים מיחסי אישות אמיתיים, והעולם כל הזמן יש לו, בעצם זועק את מצוות איסור משכב זכור, איסור משכב עם בעלי-חיים, שזה בעצם בא ואומר, זה נשמע מוזר, אבל זה בא ואומר, התקשרות מינית שהיא משהו גדול מאוד, ענק, חשוב, מתוק. זה חייב להיות במסגרת של לשמור על המשפחה, המשפחה חייבת להישמר. המשפחה זה סוד, יותר מזה. כל איסורי האריות, התורה אומרת, אל תשכב עם אחותך, כי היא אחותך. אה, עם אחותך אז היא לא יכולה להיות אשתך. אל תשכב עם אמא שלך, כי היא אמא שלך. ומה הסוד של זה? אני אגיד בקיצור, כי יש לי עוד דקה. תראו, המשפחה זה כל הזוהר והקבלה עוסקת במשפחה. יש סבא, שהוא אריך אנפין, יש ספירת החוכמה, שהיא אבא, פרצוף אבא, יש ספירת הבינה, שהיא פרצוף אמא, יש את הבנים, את ספירת התפארת, את הזעיר אנפין, ויש את המלכות, שהיא החברה שלך, שהיא תהיה אשתך. בעצם זה משהו כל כך עמוק. ככה עם ישראל בנוי, כי אנחנו משפחה, אמרנו. ככה ממשיך השפע האלוקי בעולם, והוא יכול לחול. הרוח הנבואית של ויהי יפך באפיו נשמת חיים, היא מתגלגלת דרך משפחתיות, ואצל הארי זה כל כך מפותח, איך בעצם כל שפע חדש בעולם מגיע דרך כל הצינורות האלה, ורק ככה הוא יכול להגיע. ולכן, מצוות כיבוד הורים, מצוות עריות וכל מה שדיברנו, בעצם נועדו לשמר את הדבר הקדוש הזה של המשפחה, שדרכו יכולה לעבור כל המורשת, כל המוחים הפנימיים של הבריאה. ולסיום, אומר הארי, שתי מצוות יש בכיבוד הורים. אחת, כבלת דביך ואת ימיך למען יאריכון ימיך, יתרו. אחת, בספר דברים, יש לוחות שניות, מקבל את רביך ואת ימיך למען יאריכון ימיך ולמען יתב לך. אומר הארי, אתה מקבל מההורים שני דברים. אתה מקבל מההורים חיים, וזה למען יאריכון ימיך, זה יותר כאילו ביטוי כמותי, שמבטא אולי, כמו שאמרנו, כיבוד הורים של הגויים, דמה בנטינה, עשו, מכבדים הכרת הטוב, אבא גידל אותי, אני מכבד אותו. אבל אצלנו זה גם למען יתב לך. כלומר, יש פה משהו איכותי שאתה מקבל מההורים. מה אתה מקבל מההורים? בלשון הארי, מוחין, לא רק גוף. מה זה מוחין? הזהות שלך. מי אתה? מה אתה? ולכן אני אומר, אני רוצה להציג את השאלה הזאת, ואין לי תשובה אליה. האם מותר להביא ילד לעולם שאנו מונעים ממנו באופן לכתחילאי, בעצם צורת חייו, את האפשרות לכבד את אבא ואימא שלו? ויש לו אבא ויש לו אמא, כי הביולוגיה קיימת, יש דבר כזה, יש מישהו כזה. ודרך אגב, הסופר הרב חיים נבון כתב על זה ספר, חופשי זה, שהוא מתאר שם מציאות כזאת הזויה שהמשפחה מתפרקת. אולי תקראו את זה פעם. ואני רוצה לברך את כולנו שנזכה להתחתן. אל תהיו כמו האיש הזה בהתחלה, לא התחתן עם הרווקה הזאת. חבל. כתוב בירושלמי, כתוב, בנות ישראל נאות הן. אלא שאם אתה רואה מישהו שהיא נראית לך, העניות מנבלתן. זאת אומרת, בעצם בנות ישראל הן יפות. אין לכם מה, אתם עדיין, להסתבך עם זה. התחתנו, נשאר לכם ממש כיף וטוב עם ה... ראי חיים אישה של אבנן. תודה רבה.