מה בדיוק קונים בקידושין

אנחנו עסוקים היום בסוגיה שלדעתי מרתקת, להספיק אותה בכמה זמן בדיוק בעצם? לא יודע, 45 דקות, שעה, משהו כזה, זה דבר שהוא כמעט בלתי סביר, בכל זאת אנחנו בעזרת שם נשתדל. אנחנו נתחיל את הסוגיה קצת הפוך, אתם תראו בעזרת שם בהמשך, נתחיל אותה קצת הפוך, קצת מהאחרונים ואז נחזור אחורה לראשונים, אבל אנחנו בעצם חוקרים, מנסים להבין באופן עמוק מה תורה החידשה בקידושין, מה בדיוק המושג קניין בקידושין אומר. זו סוגיה שמן הסתם מעסיקה הרבה, גם בהקשר של כל מיני מחשבות על שוויון, על מעמד האישה, על קשר אישותי ביהדות, מה זה, אני קונה אישה, אולי זה מזכיר לנו גם את הנבואה של הושע ביום ההוא, כן, לא בעלי כי אם אישי, אז אולי יש פה איזה משהו שאפילו כבר בנבואה יש עליו איזשהו דגש, מה זה המילה הזו, בעלי, מה היא באה להגיד, מה המילה קניין באה להגיד, ובעזרת השם נלך צעד צעד, הקדוש ברוך הוא יאזנו על דבר כבודו, על דברי תורתו. אז הגמרא בקידושין דף בית עמוד א' אומרת, אולי צריך להתחיל בפתיחת יום כזה, שברוך השם זה דבר משמח לראות, כל כך הרבה יהודים מבקשים את דבר השם, לא רב ללחם ולא צמא למים, ורוצים בעזרת השם ללמוד בצורה מגוונת, בצורה של להיות תיירים בתורה, לשמוע מרבנים שונים בנושאים מגוונים יחסית, אז בעזרת השם זה דבר באמת גדול. אז אישה נקנית בשלוש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים, זו המשנה הראשונה במסכת קידושין, ולאחר מכן הגמרא אומרת, האישה נקנית, היא רוצה בעצם לכאורה לפרק את הדרכים שהיא נקנית בהם, אז בכסף מנהלן גמר כיכה כיכה, משדה עפרון כתיבהך כי ייקח איש אישה וכתיבתם נתתי כסף השדה קח ממני וככה יקרה קניין, דכתיב השדה אשר קנה אברהם, אינה מי שדות בכסף יקנו. אז עד כאן הלימוד של הגמרא שאישה נקנית בכסף, לכאורה אנחנו יושבים על פרשה בתורה, כי ייקח איש אישה, כן אדם כדי להתחתן ביהדות אז הוא עושה שני שלבים, השלב הראשון זה שלב שנקרא בלשון התורה כיכה, לשלב הזה אנחנו גם קוראים אירוסין ובלשון חזל קידושין, והשלב השני זה שלב הנישואין, שלב שאנחנו היום קוראים לו חופה, זה שלב אחר, שבו בעזרת השם הקניין מתבצע בעצם בצורה, נקרא לזה הדרגתית, למרות שדבר תורה לכאורה בצורה פשוטה, הקניין הוא רק האירוסין. האירוסין זה הקניין. בא האירוסין, אחרי האירוסין, האישה כבר חייבת בגט מן התורה, החיובים כלפי האישה ברמה מסוימת מתחילים, יש מעט מאוד דברים שהם שייכים רק לנישואין, אם אני רוצה ככה להיות מדויק, אז לעניין הפרת נדריה זה מתחיל מהנישואין ולא מהאירוסין, ולעניין המוות שבה אם האישה בגדה מרצונה, אז המוות של אירוסין זה בסקילה, והמוות של נישואין זה בחנק. אז זה בעצם השון, מיתה יותר חמורה, אם בוגדים מהאירוסין, זה גם דבר שאולי צריך לתת עליו את הדעת, אבל זה ההבדל בין אירוסין לנישואין מן התורה, כמובן, שלום עליכם, לא שמתי לב הרב שי, כמובן, ברשות מוריי ורבותיי של כולם, לא אמרתי בהתחלה. כמובן שאם מסתכלים על זה ככה, אז בכלל אתה מתחיל לחשוב מה הצורך בכלל, גם באירוסין, גם בנישואין, אני לא בטוח שניגע בזה עכשיו, אבל זה כבר עושה לנו איזשהו סדר, אני יודע מה זה קידושין. טוב, עכשיו נשאלת השאלה, האישה נקנית בשלוש דרכים, מה הכוונה שהיא נקנית? בצורה הכי פשוטה, מה אתה קונה באישה? ולכאורה הדרך שבה נראה לי בצורה אמרצית, כולם מבינים, זה שאתה קונה את האישה, כמו שאתה קונה שדה. נכון? גמר כיכה-כיכה משדה עפרון. אז אני קניתי שדה, אני יודע מה זה אומר לקנות שדה, הביילים של השדה. אף אחד לא יכול לעשות משהו בשדה ללא רשותי, זה שלי, אם מישהו יעשה משהו אז זה גם גזל. אותו דבר, אדם קנה אישה, זה, כן, יש לו שדה חמור ואישה. ואם ככה, אז זה גם מסתדר עם הכיכה-כיכה מצוין. ובעצם זה דרך הסתכלות, אולי גם המילה בעל, כמו שאמרתי מקודם, היא מתאימה לזה מאוד מאוד. בעלים, אתה בעלים על השדה, אתה בעל של אישה. ואולי ההוכחה הכי טובה לזה, זה המילים בקידוש ש״ה, כי יקנה נפש קניין כספו, ודבר תורה, אמרו לה, דבר תורה, ארוסה אוכלת בתרומה. כן? זאת אומרת, ארוסה שנשואה לכהן, היא ארוסה לכהן. אז אף על פי שהיא בת ישראל, היא יכולה לאכול בתרומה. למה? כי כתוב קניין כספו, והיא קניין כספו. עכשיו, נכון שיש בספרי עוד לימוד, אבל הגמרא הביאה רק את הלימוד הזה, הוא מופיע פעמיים גם בקידוש ש״ה, גם בכתובות נו״ז, ובעצם יוצא שיש ממש מילים שנקראים קניין כספו על אישה. אז הנה, לכאורה הבניין שבנינו בצורה די פשוטה. אלא מה? שהגמרא בעצמה סותרת את זה. זאת אומרת, אני בכלל לא נכנס לדיונים מוסריים, או שעוד מעט תראו את לשונות הראשונים. הגמרא בעצמה אומרת אחרת. הגמרא בדף ו' עמוד ב', אז היא מדברת על איך גט שחרור נראה. אז גופו של גט שחרור, גט שחרור זה בענייני עבדים. הרי אתה בן חורין, הרי אתה לעצמך. אשתאומה עבד כנעני דקני לגופה. כי אמר לה הרי אתה לעצמך לגמרי, כאמר לה אישה דלוקני לגופה לו כל שכן. זאת אומרת, הגמרא מניחה כדי להצליח להגיד את מה שהיא אומרת. אז היא אומרת, לא יכול להיות שיש קניין גוף באישה. היא אפילו אומרת את זה בצורה של כל שכן. זאת אומרת, אפשר הרבה ללמוד מהגמרא על הדרך שבה היא אומרת את הדברים. עבד אפשר לשחרר בצורה, כן, גופו של גט שחרור בזה שאתה אומר, הרי אתה בן חורין, הרי אתה לעצמך. כן? זאת אומרת, אם עבד אפשר לשחרר ככה, אישה לא כל שכן? שהרי אישה לא כאן היא לגופה. בסדר? אישה דלוקני לגופה לא כל שכן? זאת אומרת, מפורש בגמרא שאין קניין בגוף האישה. יש גם גמרא בגיטין שאומרת את זה, שאין קניין ביד האישה, אבל זה לכאורה גמרא מפורשת, קרובה אלינו, דף ו עמוד ב, זאת אומרת, זה כמה עמודים וזה כבר כתוב. אז לכאורה כבר בלי קשר לשום דבר, יש לך סתירה בין גמרות. גמרא בקידושין דף ה אומרת שדבר תורה ארוסה אוכלת כי היא קניין כספו, ושם זה נראה ממש כמו עבד, ובקידושין וו כתוב אחרת. זאת אומרת, כתוב שלא קניין כספו ולא קניין בגוף בכלל. לא, לא קניין כספו, סליחה, אין קניין בגוף בכלל. זה לא דומה בכלל לקניין עבד. ממש יש פה איזשהו דיון על עבד. צריך להבין את זה. עכשיו התוספות, הוא הולך עוד צעד ואומר, אישה דלוקני לגופה לא כל שכן. כן, אני הקראתי בעצם את קידושין ג', קידושין וו, אני עכשיו קופץ רגע על שיטות האחרונים. ותראו את התוספות בקידושין וו, דיבור המתחיל, אישה דלוקני לגופה לא כל שכן, אף אגב לגבי עריאת בת חורין לא מעני מקל וחומר, היינו משום דלא שייך חירות באישה ולא עבד, קל וחומר, משעות דשייכה אחא ואחא. זאת אומרת, הוא אומר יותר מזה, בלי להיכנס יותר מדי לסוגיה, הוא אומר, שים לב שהמילה חירות לא שייכת באישה. למה? כשאתה רוצה לשחרר אותה, לא שייך להגיד חירות. למה? כי היא אף פעם לא הייתה משועבדת. זאת אומרת, גם מילת השעבוד היא לא כל כך תואמת, לפחות לא לתוספות הזה. אל תגידו לי, יש קניין, אין קניין גוף, אבל יש קניין שעבוד בגוף, גם זה לא קביל לפי התוספות הזה, שאומר שלא שייך בכלל צד חירות ביחסי איש ואישה, כי לפני זה לא היה שעבוד. סגור? עכשיו, יש שני אופנים להסביר מהו הקניין. אני ממש חותר קדימה כדי בעזרת השם להיכנס לנושא עד הסוף. יש שני אופנים להסביר מה קונים, כן? באופן פשוט, כשאני קונה משהו, אז כמו שאמרנו מקודם על שדה או על חמור או על משהו אחר, יש את הדבר הנקנע ויש את אופן הקניין. הדבר הנקנע זה השדה. אופן הקניין, זה יכול להיות, איך קונים שדות? כסף. כסף, בשטר, בחזקה. נכון? מעולה. אותו דבר, אם אני רוצה לקנות חמור, להבדיל מאדם, אבל עדיין, כשאני קונה חמור, איך אני קונה אותו, יש את הדבר הנקנע, זה החמור, ויש את איך אני קונה את זה, יכול להיות במשיכה, בהגבהה, בחליפין, בסדר? זאת אומרת, יש פה צורות של קניין. המה נקנע הוא מאוד מאוד ברור. פה יש לי קצת בעיה, כי צורת הקניין היא די ברורה, המשנה אומרת כסף, שטר וחזקה, אבל מה נקנע לא כל כך ברור. תסכימו איתי שבאישה זה לא ברור. הרי לפני רגע ממש ראינו שאפשר לקרוא לקניין כספו, בשעה שהגוף ודאי לא נקנה. אבל יש קניין, אבל מה נקנה? וזו השאלה שבה עוסקים האחרונים. אז אני הבאתי פה שני אחרונים, מאוד מאוד קלאסי, מאוד רגיל, לכן שאלתי מראש מי למד קידושין, כי חשבתי ממש לטוס את זה, אבל אנחנו קצת נשים לב למה הם אומרים. השו״ת הראשון זה שו״ת משיב דבר, חלק דיין סימן על ידי, הנציב מוולוז'ין, והשו״ת השני זה אבני מילואים סימן יז, כמובן שאפשר להביא את זה לא מהשו״ת, בסימן מ״ב, בסימן כ״ו, בעוד כמה סימנים הוא מדבר על זה בעצמו. אני הבאתי את זה איפה שראיתי את המשפט בצורה הכי פשוטה. אז שו״ת משיב דבר אחר, חלק ד' סימן ל״ה, ואנחנו שוב בשאלה מה קונים, מה קנית כשקידשת אישה. אז הוא אומר, אשר ביקש לבוא שנית בעניין קניין אישה לבעלה, מה היא ולמה, ולמה, ולאיזה תכלית נקנית, וזה דבריי במכתב הקודם, ואשר מעלת כבודו הגדול, הרם, העתיק אותם במכתבו, דמינת תורה אין לאיש על אשתו שום קניין, כי אם לאישות בלבד. אבל זולת אישות אין לבעל שום קניין. זאת אומרת, הנציב מדבר עם השואל, השואל ציטט את הנציב בתשובה אחרת, וזה משפט מהנציב בעצמו. מן התורה אין לאיש על אשתו שום קניין, כי אם לאישות בלבד. אבל זולת אישות אין לה בעל שום קניין. ולכן אם נדרה ואמרה הנאת תשמישי עליך, אין צריך להפר, הבעל לא צריך להפר את נדרה, וקופה ומשמשתו, משום שלזה היא קנויה לבעלה, כן? הוא מתייחס לסוגיה בנדרים ט״ו-טז ושמה כתוב שאישה שאמרה לבעלה הנאת תשמישי עליך, אז באותו רגע הוא לא צריך להפר לה אפילו את הנדר כי היא בעצם נודרת על משהו שהוא לא שלה. ככה מסביר את זה הנציבי וולוז'ין לזה הוא קנה אותה זאת אומרת הוא לא קנה את האישה אבל הוא קנה אנחנו עוד מעט ננסה להיות הכי מדויקים שאפשר פה ולכאורה הוא קנה אותה לאישות דיבור בואו נראה ודברים ברורים הם עכשיו הנציב מדבר בעצמו בלי ציטוטים ודברים ברורים הם מה שכתוב בתורה כי הוא קניין כספו וכן מה שנמצא עד אשתו של אדם וכעבדו ושפחתו כוונה כמו עבדו ושפחתו הכוונה למעשה ידיהם קח אשתו לאישות ולא זולת וההוכחה הפשוטה לזה למה לא להגיד שהיא קנויה לו גם למעשה ידיה הרי יש לנו דין שמעשה ידיה לבעלה אז הוא אומר ההוכחה הפשוטה לזה ממה שפשוט לחז״ל שעל פי התורה אין מעשה ידי אישה לבעלה כל מה שכתוב שאישה מעשה ידיה לבעלה זה רק תקנת חכמים תקנו לו כל מיני זכויות כנגד חובות שרצו שהוא ישית על עצמו למשל פדיונה פרקונה רפואתה אז תקנו לו טוב, מעשה ידיעה, מציאתה, תקנו לו כנגד זה. אבל מן התורה, מעשה ידיעה שלה. אם אישה אומרת, איני ניזנת ואיני עושה, אני לא רוצה את האקסטרה מזונות שלך, ואני גם לא, אני פותחת חשבון בנק פרטי. האמת היא שבימינו, גם אם היא רק פתחה חשבון בנק פרטי, אז כבר בבית הדין יסבירו שאם יש להם חשבונות לא משותפים, אז כל חשבון הוא לחוד, וכאילו אמרה, איני ניזנת ואיני עושה, כך מנהג בתי דינים בימינו. יש בזה סברה מאוד מאוד פשוטה. אז יוצא שהיא יכולה לוותר על זה, היא יכולה למחול על זה, איני ניזנת ואיני עושה, אין שום בעיה בדבר הזה, זה לא כמו מוחלת כתובתה או משהו כזה, זה מוחלת על ההטבות שחז״ל הטיבו איתה. היא לא רוצה את זה, היא מרוויחה יותר ממנו, זו זכותה. מה זה מראה? שהיא לא קנויה, וגם מעשי ידיעה לא קנויים. אבל יש דבר אחד שהיא לא יכולה לוותר, היא לא יכולה עליו להגיד, אני לא מוכנה. מה? אישות. וקניין אישה לאיש בענייני אישות הוא מועיל. לא עם בעיה לדעת הרמב״ם שאסור לבעול פנויה, ולדעת החולקים אינו אלא רשות אבל אינה מחויבת להזדקק לו. ואם הוא מאנסה חס ושלום, חייב לשלם בושת ופגם, וראהו כגזלן, וכאשר קום ישן ראהו והיכהו. מה שאין כן אישה שהיא קנויה לו, היא מחויבת להזדקק אליו בכל עת שירצה, ואם אינה מזדקקת לו ברצון, יכול לקופה, כמו שהאדון כופה שפחתו לעשות מלאכתו. שהאישה אינה קנויה לבעל אלא לאישות ולא זולת. שימו לב, הנציב הזה הוא טיפה יותר ארוך אבל לא בהרבה. אני חושב שזה גם דבריו למסקנה, יש מי שמנסה להסביר את דבריו אחרת, אבל בכוונה הבאתי את המשפט בסוף, שהוא חוזר על הדבר הזה, קניין אישה קנויה לבעלה לאישות. מה זה אומר? שום דבר אחר אין לך קניין בה, חוץ מדבר אחד, לאישות. אחרי שהיא נשואה, אישה שלא תרצה להיות עם בעלה, אז יהיה לה דין חדש, קוראים לזה דין מורדת, ודאי שמעתם על הדבר הזה, במסכת כתובות מפורשות, שממש, ולא רק עילה לגירושין, אלא יש פה איזשהו חיוב עם קנסות, קנסות ממוניים, והיא חייבת לבעלה את הדבר הזה. זה מה שהיא מקנה לו. עכשיו, אם הוא קנה את האישות שלה, זה אומר שהוא יכול, חס ושלום, למכור את האישות שלה למישהו אחר? כן, הוא יכול למכור את האישות שלה לשכן, ברור שלא, הוא לא יכול להגיד, כמו שכן, סחור סחרתיך, רחל ולאה שם, עושים קצת מסחר במשכבו של צדיק, אבל גבר, אסור לו להגיד, הלילה תהיי עם מישהו אחר, כי כל האישות קנויה לי, חס ושלום. אומר הנציב, הוא עונה על זה בתשובה שלו, הוא אומר, את זה הוא לא יכול כי התורה אסרה עליו, אבל זה לא בעיה כביכול ממונית. ממונית זה שלו, האישות, כל האישות שלה, שלו. זה מה שהוא קנה. אני חייב לומר שהדבר הזה, חוץ ממה שזה צורם לכולכם, נראה לי שהוא ממש ממש קשה. אני אסביר קושייה אחת, לא ראיתי שהקשו אותה על הנציב, אבל היא פשוט פצצה של קושייה, ואולי תאירו את עיניי למה לא הקשו אותה, ואני אשמח לשמוע. תגידו, מהאירוסין כל האישות שלה קנויה לאיש? ממתי היא כל... אם כבר, אם כבר היא חייבת באישות כלפי האיש, ממתי זה מתחיל? מהנישואין. עכשיו, לחופה היא יכולה לא לבוא. זאת אומרת, אם אישה עכשיו היא ארוסה, בשביל האירוסין היה צריך שהיא תסכים, נכון? כמו שאנחנו בכתובה אומרים שהעדים עדים וצביעת קלטדה, ורצתה הקלה הזו. בעצם הושטת האצבע היא כביכול אומרת, הרי אני מוכנה להתקדש לך. בסדר? זה גם הכוונה בקידושין, על פי הרן בנדרים, לעשות עצמה כהפקר שהוא כביכול לוקח אותה. מצוין, עד כאן ברור מאוד. אם בין קידושין לנישואין ביהודה היה יב חודש, היא אומרת, אני לא רוצה להתחתן, היא יכולה או לא? ודאי יכולה. ודאי יכולה. צריך, כמו שצריך, הסכמה לאירוסין, כך צריך הסכמה לנישואין. הדבר הזה מפורש בגמרא בעניין ייעוד, וגם התוספות מביא את זה בדף ה', זה דברים פשוטים. היא יכולה להגיד, אני לא רוצה. אני רציתי להתארס, עכשיו אני רואה שלא. מה זה אומר? זה אומר שהיא ממיינת והולכת? לא, היא צריכה גט. דאורייתא היא צריכה גט. אבל אתה לא יכול להכריח אותה. זאת אומרת שגם אם תרצה להגיד לי את החידוש הנפלא הזה, הקישות של הקנויה לך זה לא יכול להיות מהאירוסין. זה לא יכול להיות שזה מה שעושים בקידושין. אם תגיד את זה, זה מה נישואין. הבנתם את הקושייה על הנציב? אני חושב שזו קושייה אלימה. אני לא מבין איך אפשר להמשיך לטעון את הנציב אחרי הקושייה הזו, ואני באמת מעלה אותה בפני תלמידי חכמים, כדי שאם יש לכם רעיון או יהיה לכם אחרי זה רעיון, אז בכבוד, תפנו ו... הנישואין, השאלה היא איך מביאים את הנישואין. השאלה היא איך אפשר להבין שיש פה קידוש עם הנישואין, אין בעיה, מעולה, הוא מדבר על הקידושין, נכון? ואז זה באמת קשה, אבל אם מבינים שזה שני שלבים באותו קניין, יכול להיות שהם מסוימים, זו השלמה של הקידושין. הקניין פה הוא אותו קניין, זה קניין היישות, אבל הוא עדיין לא נגמר על הנישואין. כן, אני לגמרי שומע, אבל כרגע הוא לא קנה את היישות. אז אם היה קניין כרגע, והקניין הזה יצר חלות כלשהי שאחרי זה מצריכה גט, זה לא זה. אתה מבין? גם אם כמו שאתה אומר, שזה קשור ללבנה, כן? זה כמו בניין, נכון? רבי יוחנן בסוף קידושין. גם אם רוצים להגיד את זה ככה, שזה עצמו, יש הרבה מה לדבר על זה. אם אפשר לבנות כאילו את השייכות הזו בכמה... שם, אגב, הוא לא מדבר על קידושין ונישואין, הוא מדבר על בתוך הקידושין, קידשה ל-30 יום, קידשה לזה, קידשה לאחר. אז יש בעצם שלבי בנייה של הקידושין. אתה רוצה לחדש שאולי זה גם שלבי בנייה בנישואין עצמו, ועדיין, אם אני רוצה שיהיה קניין באירוסין, שבגלל הקניין הזה היא צריכה גט, אני צריך שזה יהיה מהות, משהו, מה הוא קנה. אתה לא יכול להגיד לי, הוא קנה אישות שהוא לא יכול לממש. לא רק לא יכול לממש במובן האיסורי, שארוסה אסורה לבעלה עדיין. אמרתי, לא רק זה שעל זה אתה תענה דה רבנן, למרות שזה לא כל כך פשוט, תסתכל ברשב״א בכתובות ז' עמוד ב', ואתה תראה שזה לא כל כך פשוט אם זה דה רבנן או דאורייתא כל האירוע הזה, אבל נאמר ש... בסדר? נאמר שאת המימוש כביכול הוא יכל מדאורייתא, אבל זה היה תלוי בהסכמתה. זאת אומרת, זה היה תלוי בהסכמתה לתהליך נוסף שהיא יכולה לא, ולכן זה לא יכול להיות הקניין, כי הוא טוען שהקניין זה שהאישות שלו, והיא לא יכולה להגיד לו לא. וזה לא נכון מהאירוסין, זה נכון רק מהנישואין. בסדר? אז זו קושייה לנציב, היא לא הקושייה היחידה, ואנחנו ממשיכים לאבנה מילואים. אני לא אומר שדחינו את הנציב רבותיי, כן? אני אומר שיש לי קושייה שאני לא יודע לענות עליה. אני גם רוצה להגיד על זה עוד משהו, שכשעכשיו עוד מעט אנחנו מתחילים הפוך, אמרתי, מתחילים מהאחרונים, אחרי זה נבחן בראשונים כמי זה יותר נשמע. כשנבחן את זה בראשונים, הרבה מאוד הגיעו למסקנה שבעצם המחלוקת האחרונים הזו היא מחלוקת ראשונים. ובעצם הראשונים ממש הסתובבו סביב המחלוקת הזו, ואולי אפילו אמרו אותה. וזה מעניין, כי האחרונים לא חשבו שזה מחלוקת ראשונים. הנציב חשב שכולם חושבים כמוהו, ואבנה מילואים חשב שכולם חושבים כמוהו. אבל יכול להיות שאנחנו פה, בחדר הזה נראה שיש פנים לכאן ולכאן בראשונים, לי בכל זאת יש נטייה לחשוב שאבנה מילואים צודק אבל זה נראה ביחד. אז בואו נראה אבנה מילואים, סימן יז, השו״ת של אבנה מילואים מופיע פשוט בסוף אבנה מילואים, אבנה מילואים הוא קצות החושן, כן אותו יהודי, מגדולי האחרונים, מגדולי הפוסקים, עמוד של פסיקה, לא צריך להסביר. שאלה, לבאר תורת קניין כסף דכוהן דאוכל בתרומה, ואימת נקרא קניין כספו דכוהן, ואימת לא מקרה קניין כספו. ואני רואה לעניות דעתי, יהודי בעבד כנעני יש לרבו שני קניינים. הקניין האחד הוא קניין ממון, שבו רצונו לומר שגופו קנוי לרבו והוא קשרו וחמורו. והקניין השני הוא קניין איסור שבו מותר בשפחה כנענית ואינו חייב אלא בין מצוות שאנשים חייבות בו. ומשום מה כי המפקיר עצמו, עבדו, סליחה, שיצא לחירות, ותו הולט ללרבה שום קניין ממון גבה, שכבר זכה העבד בעצמו, מכל מקום קניין איסור שבו לא פקע על ידי הפקר ועדיין מותר בשפחה, ומשום מה אחי אוכל עדיין בתרומה, שזה תלוי בקניין איסור שבו. אני רוצה רגע פה, זה מאוד חשוב להבין את האירוע הזה, אני חושב שאם לא מבינים את ההתחלה טוב, אז לא מבינים גם את ההמשך טוב. אבנה מילואים פה מדבר על עבד כנעני, והוא טוען שבכל עבד כנעני יש שני קניינים. עבד כנעני זה עבד גוי, שכרגע הוא הופך להיות, הוא הכי, בוא נגיד את זה ככה, הוא הכי קרוב לקניין הגוף שיש ביהדות. אין דבר כזה ביהדות שאתה יכול לקנות אדם שהוא לא עבד כנעני. זאת אומרת, אתה לא יכול לקנות גוי, סתם. אין שייכות למילה הזו. אתה יכול להפוך אותו להיות עבד שלך, ואז גם חלים עליך כל מיני חיובים כלפיו. למשל, עבד כנעני הוא חייב לעבור מילה וטבילה. כן, מן הסתם, רוב הגויים לא היו רוצים לעשות את זה. אם אתה רוצה אחרת להעסיק גוי, אתה יכול להעסיק אותו, אבל זה יהיה ברמה של שעבוד. שהוא יהיה חייב לך כך וכך שעות עבודה ביום, משהו כזה. התורה אומרת שכשאתה קונה אדם, קונה גוי, אז אתה חייב להכניס אותו קצת למצוות. עבד כנעני הוא בסוף חייב במצוות כאישה. זאת אומרת, הוא שומר שבת, הוא לא יכול להיות גוי של שבת. נכון מעצבן? אבל ככה זה. עבד כנעני, אתה חייב בו למען ינוח שורך ועבדך ואמתיך, זה עבד כנעני. אז עבד כנעני זה ממש קניין הגוף. על עבד כנעני כתוב בגמרא, בכתובות, הפשט של התורה באוכל בתרומה, כן, בקניין כספו, זה על עבד כנעני. ולכן מאוד חשוב שנבין את עבד כנעני טוב. הוא אומר, מה יש בעבד כנעני? מצד אחד, אני, יש לי בו קניין ממון. נכון? שגופו קנוי לרבו, והוא כשורו וחמרו. והקניין השני הוא קניין איסור. זה דבר מעניין. המושג קניין איסור. אבנימילים הולך לרכוב על המושג הזה חזק, אז צריך לחשוב עליו. מה זה קניין איסור? זה כאילו קניתי את האיסור שבו. אבל זה לא בדיוק. כי בעבד כנעני קניתי את ההיתר שבו. הקניין השני הוא קניין איסור שבו מותר בשפחה כנענית. ואינו חייב אלא במצוות שאנשים חייבות בו. זאת אומרת, מצד אחד, כשאני עשיתי אותו עבד כנעני, עשיתי אותו אדם שיכול, שיכול לקדש יפחה כנענית, שהיא גם חצי יהודייה, היא כבר לא גויה. ומצד שני, אז נתתי לו משהו, נתתי לו התר. מצד שני, גם חייבתי אותו במצוות. אז עשיתי לו סוג של איסור, אם הוא חייב עכשיו בכל האיסורים שבתורה, כמו אישה. אז יש פה קניין שאם תשאל אותי מה קניתי בו, שוב, קניתי את גוף העבד, אבל לקניין הזה הוא קורא קניין ממון. אז יש עוד קניין איסור. קניתי, מה קניתי? לא יודע, מה קניתי? את העבד קניתי? לא בדיוק, את העבד קניתי בקניין ממון כבר, הוא שורי וחמורי עכשיו. או, מצוין. אז האפשרות לתת אותו לשפחה כנענית, למרות שהוא כותב גם, ואינו חייב לה במצוות שאנשים חייבות בו. אז תשים לב שזה קצת קשה להגיד שרק את האפשרות להתיר אותו, אלא כנראה בקניין איסור יש מושג מופשט יותר של קניין. אתה מבין? עכשיו נראה את זה בהמשך. ואז הוא מביא את זה נפקא מינא, הוא אומר, אדם הפקיר את העבד שלו, אז הוא יצא לחירות מצד אחד, מצד שני עדיין הוא מותר בשפחה עד שהוא יקבל גט שחרור. זאת אומרת, אם הפקרתי אותו אז הורדתי את הקניין ממון, אבל לא הגעתי עדיין להיתרו הגמור, ולכן יהיה לו את כל קניין האיסור שבו עדיין יעבוד או במילים אחרות בעניין המצוות, מה קורה לעבד כנעני שמשחררים אותו? אתם יודעים? הוא הופך אוטומטית ליהודי. אני ככה מסביר שזה הטעם למה יש ציווי ועבדו לעולם. אני מסביר שכל העניין של עבד כנעני זה בעצם מסלול גיור, רק שזה מסלול גיור מקורי, זה מסלול כיוון שעם ישראל נצטווה על התורה הקדושה ולהיטיב את חיים של כל העולם כולו. אז בשלב הראשון אנחנו מכבדים את הגויים שיקיימו רק שניים צוות לנוח, עד כדי כך שזה אפילו בכפייה, אנחנו כופים את הגויים וקיים שניים צוות לנוח עד מקום שידנו מגעת, בארץ ישראל חובה ובחו״ל איפה שאנחנו שולטים, כך דברי הרמב״ם בהלכות מלכים. לעתיד לבוא, יש לנו עניין, אולי זה יהיה הקטע הכי מעניין בשיעור ואני לא הולך לדבר עליו בכלל, לעתיד לבוא יש לנו עניין שכל הגויים ישמרו את כל התורה והמצוות, רק שזה אסור לנו לכפות ואנחנו רוצים שהעולם יבשיל לשם, כך הגמרא במסכת עבודה זרה כד לעתיד לבוא כולם גרים גרורים ובגרסת הגרא ודרושת הראן כולם גרים גמורים, בין כך ובין כך חייבים בתרי״ג מצוות כמו שרש״י שם כותב וגם לעתיד לבוא אנחנו מתפללים על זה כולנו ודאי אתם מכירים ואשב לב עבדיהם לעובדיך זה בעצם תפילה על כך שכל הגויים כל עובדי עבודה זרה יחזרו ויקיימו תרי״ג מצוות, יקיימו מצוות כמו יהודים, הדבר הזה כתוב בברכות נח ונפסק להלכה ברמב״ם ובשולחן ערוך שגם מי שרואה עבודה זרה עקורה בחו״ל, כן בחו״ל ואז לכאורה הוא רק צריך לברך ברוך שעקר עבודה זרה מן הארץ והוא לא צריך להגיד ואשב לב עובדיהם לעובדיך. דעת רבי שמעון בן אלעזר שצריך לומר ואשב עובדיהם לעובדיך כי גם הגויים עתידים לקבל את כל התורה ולעובדו שכם אחד איתנו חלק אחד איתנו ולכן ורבי שמעון בן אלעזר נפסק הכנסת משנה אומר גם חכמים לא חולקים כי עבודה זרה כ״ד כולם יודעים שכל הגויים הולכים להיות שומרי תורה ומצוות אבל זה פשוט לא עניין של להתפלל על זה עדיין אבל מה שהרבי שמעון בן אלעזר סובר שזה גם עניין להתפלל וזה מה שנפסק ככל שזכור לי אין אפילו חולק אז אם יוצא ככה אז יוצא שיש לנו עניין בכך שבסוף גוי יקיים את כל התורה אז אם העבד כנעני עכשיו נכנס אליי והוא רצה להיות עבד כנעני נספח לישראל לא רוצה להיות ממש יהודי עד הסוף. קצת מזכיר מי העבד כנעני ראשון? אליעזר עבד אברהם זה קצת מזכיר את זה נכון? אליעזר היה גם המתגייר הראשון כאילו התלמיד הכי טוב של אברהם דולה הוא משקה מתורת ריבו כן דמשק דמשק אליעזר ואז אז אני מוסיף על זה עוד צעד קדימה בעצם אם אני משחרר אותו אני כופה אותו להיות יהודי את זה התורה אמרתי אל תעשה ועבדו לעולם עכשיו תאמרו אבל אם הוא ירצה להיות יהודי אני גם צריך ועבדו לעולם אז לא אם תזכרו הגמרא במגילה אומרת שאפילו לדבר מצווה קלה מצווה לשחרר את העבד איזה מצווה שמה? להשלים עניין. זאת אומרת אם העבד בא ואומר אני רוצה להתחייב בכל המצוות אני רוצה להתקדם אז ברור שיש לך מצווה לשחרר אותו ואז יוצא דבר מעניין שעבודו לעולם זה נשמע כזה עבדותי כזה כופה זה הפוך זה ההפוך מכפייה זה שלא בטעות שחרר אותו והוא יהפוך ליהודי בעל כוחו אז אתה אסור לך לעשות לו את זה אתה צריך לחכות שהוא ירצה ושיעשה את זה לשם מצווה ואז שם מצווה לא משינה זה נאמר על גירות ממש. טוב מכל מקום לענייננו אז בעבד כנעני יש לי קניין ממון אם אני מפקיר אותו בקניין ממון כבר הוא לא שלי אבל עדיין בקניין איסור המעמד שלו לא השתנה. המעמד שלו ישתנה רק כשהוא יקבל גט שחרור הגט שחרור זה על זה מעניין ומילתא דפשיטא שאין האישה קנויה לבעל קניין ממון דא דמעשה ידיה לבעלה אינו אלא מדי רבנן תחת לזונותיה והיא לא אמרה איני ניזנת ואיני עושה מעשה יהדיה שלה וארוסה אפילו מדי רבנן מעשה יהדיה לעצמה ואם כן אין לו עליה רוסה שום קניין ממון ואפילו אך חדווה התורה, אוכלת בתרומה ומקרה קניין כספו ולא השגחן שום תנא דפליג אהא לא תאמר זה הוא לאמר אבל התנאים חולקים לכך אם לא מצאנו חולק לכן אם כן מבואר להדיע שאף על גב דכל קניין ממון שבה גוף ופירות לעצמה אין שום קניין ממון בה מכל מקום כיוון שקניין איסור שבא לבעל במה שמיוחדת לו ואסורה על כל העולם משום אשת איש, משום מה אחי מאכילה בתרומה דבר תורה". נפלא מאוד. מהו הקניין לפי אבנה מילואים? קניין איסור. מה קנית? עכשיו זו נקודה משמעותית למה שאתה אמרת מקודם. רגילים להגיד באבנה מילואים, קניתי את זה שאסרתי אותה על כל העולם. יש לי בעיה עם ההגדרה הזו, בעיה קלה. 1. היא לא מתאימה לי ללשון של התוספות, 2. היא לא מתאימה ללשון של התורה. הרשימה של התוספות היא לא מתאימה, אתם יכולים להסתכל על זה בתוספות בקידושין ב' דה אסר להקול לאלמה כהקדש, והרי את מקודשין, כן, הגמרא שם אומרת שהמילה קידושין זה מדה רבנן, ומה הרעיון שלה אסר להקול לאלמה כהקדש. והרי את מקודשת לי, כלומר להיות לי מקודשת לעולם בשבילי. כמו הרי הן מקודשין לשמיים, להיות לשמיים. אני לא שומע פה איסור. אתם מבינים, רגילים להגיד באבנה מילואים, ויש בזה מלא, אתם צריכים להבין, אבנה מילואים הזה זה עמוד הפסיקה בעניין של קידושין. רוב הפוסקים, רוב הראשונים, רוב האחרונים, נראה כמו אבנה מילואים שהקניין הוא קניין איסור, דהיינו קניין על זה שהיא אסורה לכולם, בסדר? ורובם הסבירו את זה, כשהיא אסורה לכולם אז היא ממילא מותרת לי. זאת אומרת, איך עובד העניין הזה של קידושין? הנה איך אני לוקח את האישה, בזה שאני אומר, לכולם אסורה, אז לי היא הופכת להיות מותרת, כאילו בודדתי אותי ואותה באי בודד, עכשיו כשאנחנו באי בודד אז היא כבר שלי, היא נעשית מיוחדת לי. אני חושב שאם רוצים להיות מדויקים זה צריך להיות הפוך. את מקודשת לי והמשמעות של להיות מקודשת לי זה להיות אסורה לכל העולם. עכשיו תראו את זה במילים, רגע, עכשיו תראו את זה במילים, במילים של התוספות ופשטה דה מילתה מקודשת לי, מיוחדת לי ומזומנת לי. ומיהו אם היה אומר תלית זו מקודש אין נראה שיועיל לגבי אישה במה שמתייחדת להיות לו היא נאסרת לכל שמעתם זה ממש מדויק לא כמו שכולם מסבירים באבני מילואים שאני אומר כולם אני מתכוון לקובץ שיעורים ולרב שיינברג שהם כתבו על זה ככה הרבה הגרחפ שיינברג יש לו ביאור לארוך ביותר לסימן הזה לסימן י״ז יש לו לכל השותף אבני מילואים ולסימן י״ז זה נראה לי הסימן הכי ארוך אז אם אתה נוגע פה בנקודה הזו זה יוצא משהו מאוד חשוב זאת אומרת מה קניתי קניתי את השייכות בינינו שהמשמעות של השייכות הזו בצורה הכי הכי עצמית זה שאת לא יכולה להתחתן עם אף אחד אחר היתרך אצלי ההיתר שלך אצלי עכשיו זו הגדרה חצי מדויקת עוד שנייה אני אשלים את החצי השני שימו לב אני קידשתי את האישה אז אמרתי לה הרי את מקודשת לי האמירה פה זה וממילא את אסורה לכל העולם את מזומנת לי וכדי שדבר כזה יקרה את צריכה להיות אסורה לכל העולם אי אפשר שאישה תהיה של שני אנשים עכשיו צריך אולי להרחיב למה וכמה ואולי מבחינה אמונית אני כרגע נכנס לאיך המנגנון עובד המנגנון עובד בצורה הזו שאני אסרתי אותה על כל העולם והפעולה הזו בעצם גורמת לכך שאנחנו מחוברים אבל זה לא רק זה אתם יודעים התורה היא מאוד שוויונית כלפי גויים אם אישה כלפי גוי איש ואישה חיים ביחד איך אין להם אירוסין יש להם רק נישואין זה ממש מפורש מה זה אומר נישואין אצל גוי אשת איש אתם יודעים בסופו של דבר אם גוי בעל אשת איש אז הוא חייב מיטה שבע נשיאות בני נוח הגמרא בסנגנון עובד אני שואל אתכם מה זה נישואין אצל גוי אז תפתחו רמב״ם וככה רוב הולכים שגוי וגויה רוצים להתחתן ביחד אז הם פשוט מחליטים את זה וגרים ביחד וכשהם רוצים לעזוב אז או שהוא הולך מהבית או שהיא הולכת מהבית או ששניהם הולכים מהבית אבל בצורה פשוטה אין שום בעלות לגוי יותר מהגויה הגויה יכולה להגיד לא אני לא בא לי יותר להיות נשואה לך והיא הולכת וזה גט דאורייתא אני צוחק כמובן אין פה גט גט זה השטר אבל זה צורת הגירושין מהתורה כלפי גויים זאת אומרת התורה לא וואו פעם היו כולם פרימיטיביים אז היה קניין כזה ואישה הייתה נקנית ולכן אתה נקרא בעל וכבר צריך לשנות את זה לאישות זה לא נכון התורה כלפי גויים היא הייתה שוויונית לחלוטין היא אמרה איש יכול לגרש אישה אישה יכולה לגרש איש אין שום בעיה פשוט תקומו ותלכי הכל תלוי ברצון שניכם אבל ליהודים זה לא ככה ליהודים הגט תלוי ברצונו למה כי זה המשמעות של האירוסין המשמעות של האירוסין זה אומר שהיא אומרת לו מעכשיו אם אני ארצה להתחתן עם מישהו אחר זה הלוואי היחיד שהיא נותנת לך מדאורייתא הלוואי היחיד שהיא נותנת לך אם אני ארצה להתחתן עם מישהו אחר אני צריכה קודם כל להתגרש ממך או חס ושלום במיתת הבעל עכשיו אני טוען את זה בתוקף כי תסתכלו בלשון של המשנה זה לכאורה כתוב לכאורה היינו יכולים להתחיל את השיעור בצורה הרבה יותר פשוטה להגיד האישה נקנית בשלוש דרכים, אני לא יודע מה זה אומר האישה נקנית, אבל אני כן יודע את ההמשך, וקונה את עצמה בשתי דרכים. אז מה נקנה באישה? עצמה. עכשיו תגידו לי, השעבוד לאישות זה עצמה? בעולם לא, אי אפשר להגיד את זה. זה עצמיות של האדם? השעבוד שלו של האישות? העצמיות של האדם זה החירות שלו. ולכן ברגע שהיא אומרת, אני לא, אני את העצמיות שהיא נותנת אליך, אליך. אני לא מתחתנת עם אף אחד אחר, אם לא, שאתה תשחרר. זה מה שהיא נתנה לך, זה הדבר היחיד שהיא נתנה לך. זה המשמעות גם למה גט ביהדות, איך אבנה מילואים עשה, הוא עשה את זה בצורה גאונית. הוא אמר לך, בעבד יש לך צד ממוני וצד איסורי, על הצד האיסורי הגט מגיע. יש גט לעבדים, שטר שחרור של עבדים. אותו דבר ממש פה, פה אין צד ממוני, יש רק צד איסורי. על הצד הזה הגט מגיע, מעולה. אז הגט, זה אומר, שהרצון של האיש הוא הרצון שמשחרר את האישה. בין אם הוא קיים כרצון לשחרר בגט, ובין אם הוא קיים כרצון, הוא לא קיים בכלל כי הוא מת. אבל אתם מבינים את הרעיון הזה? הרעיון מאוד מאוד משמעותי. האיסור של האישה הוא לא, שוב, זה עדיין חצי רעיון, עוד שנייה ניקח עוד צעד קדימה, אבל הרעיון הוא כזה, אני מייחד, קידושין זה אני מייחד את האישה לי. והדבר שזה אומר שהיא מיוחדת לי, הנגטיביות של זה זה שהיא אסורה לכל העולם. אם אני יוצר איתך שייכות זה אומר שאת מנתקת שייכות מכל שאר הגברים. והיא אומרת אני מוכנה וכל שחרורי יהיה בידך עכשיו. אם אתה תרצה אתה יכול לשחרר אותי. אם לא אני שלך לגמרי. זה מהות השייכות בקידושים. אחרי זה בניסויין יש עוד דברים לא מדבר על זה כרגע. זה מהות השייכות של הקידושים. בואו נראה רגע אם זה כתוב בראשונים אני אשאיר את השאלות בלי להשאיר זמן בסוף. בואו נראה רגע אם זה כתוב בראשונים. כי חידוש כזה זה משהו שצריך להיות כתוב לכאורה. אז קודם כל נראה רשי בקידושים ב', תראו כמה זה מתוק. האישה נקנית לבעלה וקונה את עצמה להיות ברשותה להינשא לאחר. מפורש. אפשר להסביר את זה אחרת? להיות ברשותה להינשא לאחר. מה הדבר היחיד שהיא מקנה את הרשות להתחתן עם מישהו אחר? בול. תראו את הרעיון. האישה נקנית לבעלה, להצריכה ממנו גט. אפשר להבין את זה אחרת מאבני מילואים. זה ממש מפורש. במה האישה נקנית לבעלה? להצריכה ממנו גט. אתם מבינים כמה זה מסדר את הדברים? בואו נמשיך. הרעה במסכת קידושים על רשי. אפשר שרשי זל הרגיש שלא צריך קניין אלא בדבר שקונה אותה הגוף. והאחה לא שייך. וכן הקונה את עצמה. פירש רשי זל, דקניין דאחה היינו לעניין בעלה כלומר לעניין אישות. אל תתבלבלו. המילה אישות פה לא אומרת לעניין תשמיש. תראו את ההמשך. וקונה את עצמה להיות בשטר להינשא לאחר. אפשר שפרש כן לומר שקניין זה אינו לכל דבר. דאחה פג אומרת אלא לבעלה כלומר להצריכה גט. זאת אומרת לא רק אני דייקתי את זה. הראשונים בעצמם ככה הבינו את רשי. הם אמרו מה זה הקניין לעניין אישות דהיינו שהוא בעלה להצריך ממנו גט. זה מה שיש. אני ממשיך בתוספות. תראו תוספות קידושים. כבר קראנו אותו אבל בכל זאת אישה דלא קני לגופה לא כל שכן. על המילים בגמרא שמוכח שאין קניין בגוף האישה. שאין קניין של גוף האישה. בצורה פשוטה כך צריך לומר. אז יותר זאת אומרת אף על גב דגבי הראט בת חורין לא מהנה מקל וכו'. אלא משם דלא שייך חירות באישה. הוא אומר אי אפשר לכתוב להראט בת חורין בגט אישה. אי אפשר להגיד את זה. למה? כי לא שייך שיעבוד. אז שוב להגיד את המשיב דבר זה ממש קשה. כי המשיב דבר אומר יש שיעבוד בגוף האישה לעניין האישות. נכון שגופה לא קנוי לך ויש לך שיעבוד בגוף האישה. אני חייב רק להסביר זה לא שהמשיב דבר הוא לא הגיוני בכלל. אתם מכירים קניין שאתם עושים על שיעבוד? איזה קניין? בחופה עושים קניין על שיעבוד בפשוט. איזה קניין זה? על הכתובה. נכון וקנינא מיד החתן. מה זה וקנינא מיד החתן? מה קנית מיד החתן? הוא עושה ככה אומרים סודר עדיף שזה יהיה מכלים של עד אגב. אבל לא משנה, כי הרב, בדרך כלל הרב נותן את זה שלו, לא מובן למה, הרב הוא לא צד בעסקה הזו, הוא לא צד בכתובה, הוא חתום למטה מנהלתית, הוא לא, אין שום שייכות לרב לכתובה. בכתובה זה עדי מול הזה, אז לכאורה, כליו של מקנה, כליו של קונה, אף אחד לא אומר כליו של הרב. אז צריך ללכת עם כלי של העד, זו הערה יפה שאר דוד חי הכהן העיר לי כשהתחלתי לערוך חופות, מאז ברוך השם אנחנו עורכים, רק ככה, לוקחים משהו של העד, זה יכול להיות כל כלי, עד, פלאפון, לא משנה מה, ואת הקניין עושים מהכלים של העד. בכל מקרה, לענייננו, על מה התחייבת? אם התחייבת רק על מה שכתוב פה, סתם אמירה בעלמא, זה קניין דברים. אי אפשר להתחייב שאני אעשה, זה קניין אתם. אין דבר כזה, קניין על זה שאני אתן לך משהו, זה לא עובד ככה. זה חייב להיות קניין לכאורה של שיעבוד הגוף, זה הפשטות. אני משעבד את גופי עכשיו לכל החיובים שבכתובה. לכן זה גם קודם לכל שטר אחר, כי זה מעכשיו, השיעבוד כבר חל. אתם מבינים? זה משיב דבר בול. הוא אומר, איזה קניין יש לך בחופה? קניין שיעבוד. אלא מה? שאם זה היה נכון, זה עדיין קשה לי, כי אז מי אמור להיות הקונה, מי אמור להיות המקנה? זאת אומרת, האישה היא המקנה פה, וכתוב כי ייקח איש אישה. אז לכן זה עדיין לא מסתדר, אבל ההיגיון הוא היגיון שאני מכיר, קניין שיעבודים. אז קניין שיעבוד הגוף לאישות, זה הקניין שקיים. אבל אנחנו עם אבני מילואים עכשיו, אבני מילואים מסתדר בול. הוא אומר, לא שייך אפילו שיעבוד בגוף לא שייך, ולכן התוספות פה אומר, לא שייך צד חירות באישה. מה אתה נותן לה להיות? היא לא צריכה להיות בת חורים, היא לא הייתה עבד אף פעם, היא לא השתעבדה אף פעם, גם לא שיעבוד בגוף, גם לא שיעבוד חלקי, שום דבר. מה היה? רק האירוסין, רק האיסור. כן, אני חושב שהמילה ארוסה והמילה אסורה זה לא סתם דומה בעברית. לא פתחתי עדיין כתבי הקבלה, הרשער הירש, כאלה שעוסקים במילולי, אבל זה נשמע לי מאוד הגיוני שארוסה ואסורה זה לא במקרה דומה בעברית, אלא זה מה שיש לארוסה. ארוסה, כל מה שיש בה זה שהיא אסורה אליך. אגב, באסורה יש שתי פשטות. פשט ראשון, אסורה. אסורה, נו נו נו, אסור, זה לכל העולם. פשט שני, אסורה, קשורה. היא קשורה אליך, נכון? זה בדיוק מה שדיברנו מקודם, האירוסין הם פועלים שייכות ויחד עם זה פועלים הפרדה. את שייכת לי וממילא את לא יכולה להיות עם אף אחד אחר. בסדר? מה רצית לומר? נושא, בקצב אתה רוצה לדעת גם ממני, גם שם לא הסדר הוא מה שנקנה אלא הכסף הוא מה שנקנה. זה עובד לך ביחד עם ה... הערה מעולה, שמי יאיר אותה? הרשב״א הבא, בוא תקרא, חידושי הרשב״א בקידושין, וְאֵם אַאֲחְיְנָּםִי אִם כן לִקְּנֵּה אִשָה בְּחָזַקָה דּוּמְיָה דְּשָדֶּהָּןּ אֲמֵר אֲלָי, זה שאלת הראשונים, הרבה ראשונים אמרו, אולי אם כבר זה כמו שדה אז באישה יש כסף, שטר וביעה. הוא אומר אם זה כמו שדה בוא נוסיף גם חזקה. למדת את זה כבר מסעדה, תלמד עד הסוף. אז הרשב״א אומר, יש מתרצים בקושייה זו, כיוון שאין גופה קנוי לא שייכה בחזקה. וְקָּשְׁה אֵלִי דָּעְבֵד קְנָּעִנִי עד שלא טָבָּל אין גופו קָּנּוּי וְלֹא קָּנִי לְאְקָּנִי לְאֲלֵה לְמָעְשֶׁהָּה לְאָה לְאָה לְאָה לְאָה לְאָה לְ בסַמֶּה לַאְה לְאִי� Metropolitanְא־עְנּה לִאָה לַאְלֶה לַאֲִנְֵי לְאֶה לְאָה לַאֲשָׁה לְאֲשָׁה לְאָה לִא־אֵה לְאִקְַנּה לָאֲנָּה לְאִנּה לָא בְאְי אֲאַנִוּה לְאֵאםֲה לִאַא לָאֶקִי לָא־exָא אבל רק לצד של האבני מילואים. התשובה של הרשב״א, יש שתי תשובות ברשב״א, נכון? תשובה ראשונה, אין גופה כנועי, לא שייכה בחזקה. הוא משכלל את התשובה הזו, לא רק תשובה ראשונה ושנייה, הוא משכלל את התשובה הזו. הוא אומר, ואם תאמר לי, אבל גם בעבד כנעני לא שייכה בחזקה, ובכל זאת לא שייך קניין הגוף גמור, ובכל זאת יש חזקה, אז הוא אומר, כיוון שזה הולך לקניין הגוף גמור, אז יש בזה חזקה, אצל אישה אין קניין הגוף בשום פנים ואופן, ולכן אי אפשר בחזקה, אי אפשר אפילו להעלות על הדעת. הריצפה הולך עוד צעד קדימה, הוא אומר, בכלל לא היה היקש. ההיקש של קיחה-קיחה זה להסביר שיש, המילה קיחה קשורה בכסף, לא להסביר שום דבר על מהות הקניין. זה היה גם מדויק מאוד גם בסדר של הסוגיה בגמרא, אני לא יכול להיכנס לזה, אני מבין כבר שסיימו, אני הייתי מתוכנן לסיים בעוד רבע שעה, אז את החלק הרעיוני והיותר מעניין, צדדים משפטיים של ההסבר. אה, חבל לי אבל. תנו לי עוד שש דקות. סגור? מקבלים על עצמכם שש דקות? מעולה. אני אגיד לכם משהו חשוב פה בנושא הזה, שאחרי שראיתי אותו אמרתי איך לא כולם שמים לב לזה, אבל אבנה מילואים יש לו בעצם בית אב, זה הרמב״ן. בכלל, בית המדרש של הרמב״ן, רשב ריטווה, בית המדרש של הרמב״ן הוא זה שאמר את זה בצורה פשוטה. למשיב דבר יש אולי סמך ברבי אברהם מנהר. וכשראיתי את הרמב״ן ברבי אברהם מנהר בנדרים, שוב אני לא יכול להיכנס לזה בגלל הזמן, אבל שם רבי אברהם מנהר במסכת נדרים בדף טו, אז הוא אומר שהנאה תשמישי, למה היא לא יכולה להגיד לו הנאה תשמישי עליך? למה היא לא יכולה להגיד? בגלל שכל התשמישים שלו משועבדים לה. זה בול, זה משיב דבר כאילו מילה במילה. אם היה לנו זמן הייתי מראה שזה לא, אבל על הצד עכשיו זה מספיק. ואז הרמב״ן עונה לו בעצם. עכשיו, הוא לא עונה לו בנדרים, הוא עונה לו בקידושין, לכן זה נורא מעניין. ובקידושין הוא אומר ככה, אני מקריא לכם, כך נראה לי, כיוון ששני קניינים הם בעבדות. אחד קניין ממון והוא קניין של מעשה ידיו, ואחד קניין איסור שהוא אוסרו בבת ישראל ופוטרו מקצת מצוות. בקניין זה הוא המצריכו גט חירות ואינו נפקע בדיבור, דומה לקניין אישות שהוא צריך גט להתרו וממנו הוא למד. זאת אומרת, הוא עושה כבר את מה שאבנה מילואים עשה, הוא כותב את זה לפניו. זה ממש מפורש. זה כמעט מועתק. ובסוף הוא כותב, וראיתי לרב רבי אברהם שהעמיק בדרכים הללו ולא עלו בידו כהוגן בקניין. זאת אומרת, הוא בעצמו מתייחס לזה שזה אולי מחלוקת ראשונים, ולא מסכים עם רבי אברהם מן ההר. אז זו הערה חשובה ראשונה, שלכאורה זה ממש בית אב בראשונים, גם מעבר לכל הראשונים שראינו פה. יש גם תוספות אחת בבבא בתרא מ' ח' שלא מתאים לזה, ויש לי לזה יישוב, אבל כמו שאמרתי זה ייחכה. אני רוצה להגיד משהו על מהות הקניין לאחר שלמדנו את האבנה מילואים. בעצם אם למדנו מהאבנה מילואים, שקניין הוא יכול להיות קניין איסור, אז אני רוצה לדייק, זה לא רק שאסרת אותה על כל העולם, זה ששינית את הסטטוס שלה. ואת זה אני רואה בעבד. עבד, בגלל החיוב במצוות, זה גם נחשב קניין איסור. כך אבנה מילואים ממש מדויק, וגם הרמב״ן. שיניתי את הסטטוס שלה, העברתי אותה בין להיות אדם א' לאדם ב', בין אדם למשל שנהרג במיתת סקילה לאדם שנהרג במיתת זה, או שינוי הסטטוס של עבד, בין אדם שלא חייב בכלל במצוות, אושר צוות במינוח בלבד, לבין אדם שהוא חייב במצוות כאישה. שינוי הסטטוס הזה הוא נקרא קניין איסור. בסדר? איך הוא קורה על ידי השייכות, על ידי שאני מצוות את העבד הכנעני ליהודי, לישראל, או על ידי שאני מצוות להבדיל את האישה אליי? בצורה כזו אני משנה את הסטטוס שלה, היא הופכת להיות אשת איש. היא הופכת להיות מישהי שצריכה גט. מסכימים לעניין הזה? אם זה נכון, יש לנו פשט נפלא מאוד במה זה קניין. כי אתה קורא בפרקי אבות, לא מזמן קראנו, שיש חמישה קניינים לקדוש ברוך הוא. ואתה אומר, מה זה הדבר הזה? הקול של הקדוש ברוך הוא, מה זאת אומרת חמישה קניינים? אבל אם הבנו שקניין זה אומר שינוי הסטטוס על ידי שייכות, דהיינו יש שייכות ואז משתנה הסטטוס, זה בדיוק מה שקרה בחמישה קניינים. הקדוש ברוך הוא קונה הכל, הכל שלו, אבל יש חמישה קניינים שמיוחדים לו, שהם האישה שלו כביכול, וזה שמיים וארץ קניין אחד, מקדש קניין אחד, ישראל קניין אחד, אברהם קניין אחד, תורה קניין אחד, אז יוצא שיש לך חמישה קניינים שבהם השייכות עם הקדוש ברוך הוא שינתה את הסטטוס שלהם. יש להם משהו אחר, פתאום לאכול מהעולם בלא ברכה זה מעילה, הכל שייך לשמיים והארץ, המגבלות האלה של העולם. פתאום בית מקדש, יש שם, זה ממש הקדש, מעילה, כן, זה ממש הניסוח. אברהם אבינו הופך להיות כהן של הקדוש ברוך הוא, כך כתוב בזה, שווהו כהן לאל עליון, הכהונה עברה ממלכיצדק מלך שלם לאברהם באותו מעמד, וייתן לו מעשר מכל יש שמסבירים שמלכיצדק נתן את המעשר לאברהם זה קצת הפוך מהפשט שם אבל הם אומרים כי מלכיצדק איבד את הכהונה שלו זאת אומרת קיבל אברהם שוב את המושגי קדושה אז הנה אנחנו רואים שקניין זה לא להגיד תמיד מסבירים אבנה מילואים קניין אצלו זה לשון מושאלת זה בדיוק להפך הקניין הכי עמוק ומהותי ואמיתי זה קניין באישה זה הקניין שהשייכות יוצרת אליי קשר ואיסור לכל העולם בממון קניין זה לשון מושאלת בממון אני לא ממש אוסר את זה על כולם זה לא ממש שייכות אליי כן שייכות של אישה אליי זה ממש קניין עצמה זה גם צריך להיות גמירות דעת והקניה של האישה עצמה לא כחפץ או משהו דומה לזה אז בממון זה רק לשון מושאלת קניין הקניין המקורי עובד על שני דברים או איש באישה או הקדוש ברוך הוא בישראל שם זה הקניין או הקדוש ברוך הוא בחמישה קניינים שלו, שם הקניין המהותי, כל שאר הקניינים רק נמשכים מזה. אז כמו שאמרתי זה בשש דקות יהיה קצת קשה, אבל אם תחשבו על מה שעכשיו אמרנו קניין האיסור כקניין המהות הוא הקניין המהותי וכל שאר הקניינים הם רק לשון מושאלת לקניין הזה זה ממש פותח את הראש לגמרי להבין בכלל את היחס של האדם והעולם ואולי אפילו זה משנה את הראש ביחס של האדם וממונו, צדיקים ממונם חביב עליהם כגופם אולי גם שם יש איזושהי שייכות יותר עמוקה שאפשר להגיע אליה ומסביר הרבה על תורת הקניינים של רבי שמעון שקופ, מסביר הרבה על הקדמת בית זבול, כל מי שרוצה אז תן לחכם ויחכם עוד, יעסוק בדברים הללו. ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן.