מתן גט - כפייה ורצון

טוב, באמת שמחה גדולה לראות את כולם, והלוואי שהיה לי זמן להגיד כמה אני שמח, אבל כיוון שהשיעור קצר, המלאכה מרובה. אנחנו עוסקים בשאלה של כפיית גט, זאת גם שאלה עקרונית, כמעט הייתי אומר פוליטית, וגם שאלה הלכתית, ואני רוצה לדון קודם כול באמת בשאלה העקרונית, האם ראוי לכפות גט, ומה קורה כשאיש ואישה נשואים, אז לגבי האיש נאמר, והיה אם לא תמצא חן בעיניו, ונאמר, ושנאה האיש האחרון, מה קורה כשהדברים האלה קורים לאישה, והאישה אינה מעוניינת להמשיך לחיות עם הבעל, האם היא זכאית לדרוש ממנו גט? השטות לא. והגמרא מדברת על כלתי דרב זווית, שאם רידא, יש לנו סוגיה שלמה בפרק שישי במסכת כתובות על העניין הזה, ואישה שמורדת ולא רוצה להיות עם בעלה, מקצצים לה מין הכתובה במקומות אחרים, אבל ודאי שלא יכולה לכפות גט לכל היותר, יכולה לחיות לעצמה לחוד, אם היא תמצא לעצמה בית, אבל היא לא תוכל להינשא, כיוון שאי אפשר לכפות על הבעל גט. הדבר הזה השתנה בצורה דרסטית בתקופה קצת יותר מאוחרת, כמה יותר מאוחרת, זה די חשוב, אבל אנחנו ניגע בדבר הזה כפי שהוא, ונראה אותו בדברי רב שרירא גאון, גם באיגרת רב שרירא גאון, שנותן לנו את תולדות השתלשלות ההלכה, כולל בתקופה שאחרי הגמרא, וגם בתשובות רב שרירא גאון, נסתכל שם על התאריך, אחר כך הרמב״ן טוען משהו מוקדם יותר, אבל אני קורא מאיגרת רב שרירא גאון, לא מופיע לפניכם, ואחריו, מר רב רבא, שתיקנו בימיו לתת גט לאלתר לאישה, דלאו כשמעתה דקלטי דרב זביד, כלומר קלטי דרב זביד, שנאמר שמרדה, אז בסופו של דבר נותרה ללא בעל, אבל נותרה גם ללא גט, ובעצם עגונה, ואנחנו שומעים כאן על רב רבא, שבימיו תיקנו לתת גט לאלתר לאישה, איך אפשר, מה יהיה אם הבעל לא רוצה לתת? אז כאן יש לנו תשובת רב שרירא גאון, מופיעה גם במקורות אחרי הקו, תשובת רב שרירא גאון, ואחר כך רבנן ספוראי, בריאותן שבנות ישראל הולכות ונתלות לעובדי כוכבים, ומהדרין לה לבעל, וכופין אותו, וכותב לה גט לאלתר, וכזאת אנו מתנהגים היום שלוש מאות שנה ויותר. כלומר אם רב שרירא גאון חי במחצית השנייה של המאה העשירית, אז אנחנו מדברים כאן על המחצית השנייה, פחות או יותר על מחצית המאה השביעית, כלומר שש מאות ו, מה שנקרא בספירת הנוצרים. זוהי תקופת הסמוראים, חשוב להסביר את זה, שוב נזכיר שהסמוראים זה דור או שני דורות, כנראה שני דורות, אחרי תקופת האמוראים, אחרי רבינה ורב אשי. יש שאלות גדולות בין ההיסטוריונים איך בדיוק למנות שם את הזמנים. נאמר שרבינה ורב אשי היו סוף הוראה. כנראה שבתקופת הסמוראים לא ידעו את זה, והם ראו את עצמם כממשיכים את דורות האמוראים, וראו את עצמם גם בסמכות דומה. לא היה ברור בדיוק איפה פסקה הסמכות הזאת. אני רוצה לציין שהדברים האלה המשיכו גם בימי הגאונים. כן, כשהגמרא נגיד בכתובות אומרת פריך רב אחי, אז הרשב״ם מסביר, התוספות חולקים עליו, שפריך רב אחי זה רב אחי גאון. כלומר אנחנו מדברים בתקופה הרבה יותר מאוחרת, אנחנו מדברים כבר במאה התשיעית, כן, ודברים ממנו אם כן מופיעים בגמרא בסגנון שלא התוספות באמת חולקים על זה, אומרים שזה לא יעלה על הדעת. אבל רב יהודאי גאון, שנחשב גדול הגאונים, מאמצע המאה השמינית, יש הרבה מאוד קטעים בש״ס, שהם ממנו, הרמב״ן עושה את העבודה הבדעית הספרותית, ובמסכת בבא מציע, בהרחבה רבה, בפרק השואל, ושם, ממסגר את הקטעים שאותם הכניס רב יהודאי גאון לש״ס, אבל רב יהודאי גאון ראה את עצמו כהמשך של הש״ס. הדבר הזה, מתי בדיוק אנחנו עובדים בין הש״ש לבין סבוראים וגאונים, לא כך ברור, ולדבר שלנו זה חשוב מאוד, מכל מקום בתקופת הסבוראים תיקנו תקנה לכלל ישראל, שכופים גט. הסיבה שמביא כאן רב שרירא גאון בדבר הזה, הוא אומר שבנות ישראל הולכות ונתלות לעובדי כוכבים. הדבר הזה עוד היה בתקופה הפרסית, המשיך גם בתקופה המוסלמית, כלומר שאישה שבואו נגיד רוצה להתחתן עם גוי, שהם היו בעלי הבית, הפרסים או המוסלמים, אז היא יכולה להינשא לו על פי חוקי המדינה כמובן, גם בלא שקיבלה גט מבעלה, החורבן בדבר הזה הוא גדול מאוד, הנשים האלה המירו את דתן, וחוץ מזה הם היו אשת איש והיו כמובן יחד עם בעל אחר, ובעיקר כדי שנשים לא תמרנה את דתן, אז קבעו שאם אישה רוצה להיפרד מבעלה, כפו עליו לתת גט. האם ניתן לכפות גט? זה פחות או יותר הנושא שלנו, אבל העובדה היא שבאמת כפו גט. הדבר הזה ממשיך לנו לריף, אני רואה שלא הבאתי אותו במקורות אז אני רק אקריא אותו, את עריף בכתובות, שם בפרק שישי. הדין הוא דינא דגמרא ולאידנא בביתידינא דמדיבתא בבתי הדין של הישיבות. בואו נזכיר, בעיר בגדד, היו, שם היה ריכוז יהודי גדול, בעיר בגדד, אנחנו מדברים כבר בתקופה המושלמית, בית עבאס, היו שתי ישיבות, ישיבת סורה וישיבת פומפדיטה, שוב, כמו שהיום ישיבת סלובודקה וישיבת פונוביץ', שהן שתי ערים שנמצאות במזרח אירופה, אבל הישיבות נמצאות בבני ברק, אז גם ישיבת סורה וישיבת פומפדיטה זה שמות ערים שבהן היו הישיבות בתקופת האמוראים, אבל אנחנו מדברים בתקופה שהישיבות האלה היו בבגדד, הן נקראו ישיבות גאון יעקב, וממילא ראשיהן נקראו בתואר גאון, גאון זה לא מה שאושאל אחרי הגאון מווילנה, איש מאוד מאוד חכם, או כל רב שנקרא הרב הגאון היום, אלא הכוונה גאון ראש ישיבת גאון יעקב, אחת משתי הישיבות האלה, כן, נמילא גם השם רב אחי גאון הוא שם מוטעה, משום שרב אחי לא היה אחד מראשי הישיבות האלה, ובראשונים הוא באמת נקרא רב אחי משיבך ולא רב אחי גאון, זה כמובן לא מצמצם בשום דבר את גדלותו, מכל מקום עריף אומר, הדינו דינא דגמרא אבל היית בבתי דינא דמטיבתא הכי דיינא במורדת, קדעתיה, מורדת, כלומר אחת שלא רוצה להיות עם בעלה, קדעתיה ואמרה לא באינן להאי גברא אני לא רוצה את האיש הזה, נייטיב לגיטא יאיב לה גיטא לאלתר, כלומר כופים אותו לתת לה גט לאלתר, ובהמשך הוא מדבר על דיני הממונות, ואני מסיים, הדינו דינא דמורדת דנאיגין רבנן במטיבתא, מכמה שני עד אשתא. הרמב״ן במלחמות אומר חמש מאות שנה, כלומר הוא עוד שם את זה במאה השישית ולא רק במאה השביעית, זאת הייתה התקנה. מה טיב העניין הזה? אמרנו ברב שריר הגאון לא ברור לי לגמרי שזאת הסיבה היחידה, ואם אני נצמד לדבריו של רב שריר הגאון, אז חשוב מאוד לקרוא את דברי בעל המאור שם בסוגיה. בפרק שישי הוא מסתברה לי שהתקנה שתיקנו בישיבה לתת גט במורדת זו לאלתר, הוראת שעה הייתה לפי הצורך, לפי מה שראו בדורם, אבל בדורות הבאים בדינא דגמרא דנינן לה, כן? זה די מתבקש הייתי אומר מתוך הסיפור שאמרנו, כלומר אותם שנים שנשים ניטלו בעובדי כוכבים, זה לא דבר שקורה כל פעם ולא קורה בכל דור, ולכן טוען בעל המאור תקנת הגאונים הזאת לא מחייבת אותנו כי היא הייתה הוראת שעה בגלל נסיבות מסוימות, ואומר אנחנו שנמצאים בואו נגיד בעל המאור בלוניל נמצא על הגבול צרפת ספרד פרובנס ובמקומות האלה אנחנו חוזרים לדינא דגמרא שאישה מורדת אז בואו לא ניגע כרגע מה פוחתים לה מכתובתה אבל מכל מקום גם אם היא נפרדת מבעלה הוא איננו חייב לתת לה גט. הרמב״ן במלחמות חולק עליו ואומר ומה שאמר בעל המאור שתקנת הישיבה הוראת שעה הייתה הלא רבנו הגדול כלומר הריף יודע תקנת הגאונים יותר מכולנו ומדבריו ניכר שלדורות תקנו אבל אין דבריו של בעל המאור מכאן אלא פיתוי שהוא רוצה לחלוק עליהם ולומר דבדינא דגמרא די נינן ואמרה בלשון נקייה אבל באמת לדורות תקנו ונהגו בה עד ימיו של רבנו זל כחמש מאות שנה כלומר אנחנו חוזרים פה למאה השישית שלא זזה תקנה זו מביניהם כמו שידוע אצלם בתשובות שלהם גם כן תמצא מפורש בהלכות ראשונות לרבי שמעון קייארה כמובן בעל הלכות גדולות ובכל חיבורי הגאונים הראשונים וגם בדברי האחרונים והם ידוע אך תקנו כלומר לדעת הרמב״ן גם הייד נא במושגים של הרמב״ן גם הייד נא במושגים שלנו ובכן אישה שאיננה רוצה להיות עם בעלה אז כופים אותה לתת גט והרמב״ם פה באמת מה שהוא פוסק זה לא פחות מפצצה הוא אומר האישה שמנעה מבעלה מתשמיש אמיתריה הנקראת מורדת ושואלים אותה מטעימה מרדאי אם אמרה מאסתיהו ואיני יכולה להיבהל לו מדעתי כופים אותו להוציא לשעתו כופים אותו לתת גט לפי שאינה כשבויה שתיבהל לשנואי לה ותצא בלא כתובה כלל כמובן בדיני ממנות אני כרגע מותיר אותם לחוט ודאי שהיא איננה מקבלת אבל הרמב״ם לוקט פה משהו מאוד מאוד מאוד פמיניסטי בואו נגיד מאוד מאוד של שוויון זכויות ואומר לא יעלה על הדעת שאישה תיבהל לשנואי לה היא לא כשבויה כלומר לראות את האיש ואת האישה בנושא הזה בגובה העיניים לא ברור המקור שהמקור שהיה לנו המקור היחיד זה תשובות רב שריר הגאון רב שריר הגאון זה נראה כמו דברי בעל המאור כלומר שעשו את זה בגלל שנשים תלו את עצמם בגויים ממילא זה נראה באמת כהוראת שעה שמתאימה למקום מתאימה לזמן אבל לא דובר שם על איזושהי אידיאולוגיה שבואו נגיד אנחנו היום מאוד מאוד מזדהים איתה כשאנחנו במאה ה-21 לא יעלה על הדעת שאישה תחיה עם בעלה ככפויה היא לא שבויה וממילא יש בהחלט מקום לחייב אותו לתת גט השאלה אם זוהי באמת התפיסה שהייתה מקובלת או לא הדבר הזה איננו פשוט אנחנו יודעים שרבנו גרשון מאור הגאולה שוב אני מדבר על המאה העשירית באמת הפך את המושגים בכמה דברים בדבר הזה מושגים שהייתי אומר הולכים לשוויון זכויות האישה כמו כשקבע את החרם שאיש לא יישא יותר מאישה אחת אישה לא תהיה אחת מהרבה אלא שהיא תהיה אשתו ובת זוגו של בעלה זה ורבנו גרשון גם קבע שאדם לא יכול לגרש אישה בעל כוח רע כלומר ברור שאם ניקח את שתי התקנות האלה אז אנחנו נהפוך את כל העסק ל-180 מעלות אנחנו נגיד שאם אישה רוצה לצאת אז כופים את הבעל אבל אם הבעל רוצה להוציא אותה והיא לא רוצה אז הוא לא יכול להוציא אותה זה ודאי דבר שלא יעלה על הדעת ובאמת היה מקובל על הראשונים בגלל חרם דרבנו גרשון שלא לא הציע אישה בעל כוח רע וזה נקשב חרם חשוב מאוד נודע ביהודה פוסק שאם אדם שלח גט אחרי שליח לאישה כדי לגרש את הבעל כוח רע אז הגט איננו גט משום שאין שליח לדבר עבירה כלומר לעבור על חרם דרבנו גרשון לדעת הנודע ביהודה זה בגדר שליח לדבר עבירה והשליחות איננה חלה ברור שאנחנו לא מתכוונים עכשיו לתת את כל הזכויות לאישה ולקפח את הגבר מכל זכויותיו כמובן אנחנו מוצבים ביניהם איזשהו תיווך ומנסים לעשות שלום בית כמו שהם נושאים היום בסופו של דבר יש איזשהו בית דין שמכריע אם הזוג הגיע לסוף הדרך וצריכים באמת לתת גט ואז כופים גט או שיש מקום לניסיון נוסף ואז אין נותנים גט והאישה צריכה להיות עם בעלה אבל בסך הכל שם אנחנו כבר מתחילים למצוא את הדברים האלה שקשורים לשוויון הבעל והאישה עדיין כמובן ברמב״ם הרמב״ם אומר סברה נהדרת וכולנו מזדהים איתה מקור אין לנו מקור המקור הקרוב ביותר שמצאתי לרמב״ם נגד מה שכתב הרב שירי הגאון הוא לא מקור שזהה במאה אחוז אבל הוא מקור שניתן ממנו את רוח הדברים ואני קורא באור זרוע יש לכם תשובה מספר הדינים ספר הדינים זה ספר מתקופת הגאונים לא בדיוק ידוע מי כתב אותו אבל כתב אותו אחד מן הגאונים יבם שנשבע שלא לחלוץ בין קבע זמן בין לא קבע זמן אם מקובל על היבמה נייבם ושפיר דמי חוזר לשאלה ידועה האם היום חולצים או מייבמים ומעדיף נחלקו בזה בגמרא לא ניכנס לשאלת היבום ואם אינו מקבל לא נייבם דעה לא קייפין לנה כלומר זה דבר שמושקם לא כופים על האישה להתייבם בכוח באונס זה דבר שלא יעלה על הדעת נאמר רבי יוחנן אבל אך לא תזקקים לו נייבם אין נזקקים לו ״הביא לחליצה מצווה קבוע מדל לא אפשר בעימום״ לוקה וחליץ לאלתר״ כלומר שנשבע. ואם תאמר לישהו עד זמן שקבע לא עושה כדעתי דאי כא ביטול פרייה ורבייה ואין נשבעים לבטל את המצווה הזאת ואין לך מצווה גדולה מזו הכא ביטול פרייה ורבייה למרות שלכאורה מדובר פה על האישה ולא על האיש ואישה איננה מצווה על פרייה ורבייה אבל יכולה להינשא למישהו ואז תהיה פרייה ורבייה ועוד דחיישינן לעיגונה. כלומר אנחנו לא מאפשרים אישה שאיננה רוצה להתייבם שלא תתייבם אבל לא מחייבים את הבעל לשתף פעולה בחליצה. כלומר כדאי לשים לב שהביטויים בגמרא הפוכים במאה שמונים מעלות. יש לנו פרק החולץ לבבתו מדובר על איש חולץ ומדובר על אישה חלוצה במציאות זה הפוך כן האישה חולצת והאיש הוא חלוץ כמובן ונקשה את ביתו אליו לעניין הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו. כלומר זה הפוך אבל מכל מקום הבעל איננו חייב אי אפשר לכפות עליו חליצה וממנה אם היא לא רוצה להתיימם שלא תתיימם אבל היא תהיה עגונה עד סוף ימיה בגלל שהיא זקוקה ליבם לייבום או לחליצה והבעל איננו חייב בואו נגיד במרכאות לחלוץ לא כופים אותו בדבר הזה וכאן אומרת דחיישינן לעיגונה דקיימלן אין מעבירים על המצוות ולא גראיימר אומר שבועה שלא ישן שלושה ימים שמלקים אותו וישן לאלתר וגם זה המסקנה תשובה ששאלת היבמה שנפלה לפני מי שאינו מוכה שחין כלומר שאין לה סיבה מהגמרה למאן כל כימנה שתמאן אם כן תהיה כל אחת תולה את עצמה בגוי ותמרוד כך נראה שמורדת אם בכוח לתלות את עצמה בגוי שחליצה מעושת פסולה אלא מתאים אותו ולקופה אי אפשר שאין מאחינים לאדם דבר שנפשו כת שעליו ואמרו רבנן לחיים ניתנה ולא לעשה כלומר דבר אחד ברור לא מחייבים אותה להיבהל באונס זה דבר פשוט אבל מה שעולה מתוך הדברים ברמב״ם שגם מחייבים אותו בגלל הדבר הזה לתת גט זה התשובה הקרובה ביותר לרמב״ם שמצאתי בגאונים וגם רש״י פוסק שברגע שהיא לא רוצה להתייבם שכופים אותו לחלוץ כלומר לא יעלה על הדעת אנחנו ננקוט סנקציות נגד אישה ונגיד אם את לא רוצה להתייבם אז תשבי עגונה כל ימייך בלי עיבוב ובלי חליצה אלא כופים אותו לחלוץ בסך הכול אנחנו רואים כאן שני מסלולים בראשונים בנבר הזה לפני שנגיע לרבנותם והראש שזה מסלול מאוד מאוד קיצוני בדבר הזה ואנחנו פוסקים היום, היום נוהגים לפסוק רבנו תם בגלל חששות בעניין הזה רבנו תם זה בספר הישר יש לפניכם חלק ממנו בדבר הזה נקרא את זה תכף אבל עולה כאן הייתי אומר שאלה מאוד מאוד עקרונית שכבר ניתן להסתכל על שני הצדדים שלה בתורה אם אני רואה את הזיווג בין הבעל האישה דרך פרק א' בספר בראשית ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכרון כבא ברא אותם מראש בכלל נחשבים כגוף אחד ודבר אחד ברור מדוע השם ברא גם איש וגם אישה וחיבר ביניהם יש רק סיבה אחת ומה היא פרו ורבוא ומילאו את הארץ וחיבשו בעצם כמו בבעלי חיים כל מטרת הזיווג בבעלי חיים רוב בעלי החיים לא מקפידים על נאמנות ועל אישות בואו נגיד מגיע תקופת האיחום הזכר בא על נקבה ומאפשר פריאה וביאה ומאפשר את המשך הקיום ההנחה הזאת שבעצם כל משמעותו של הזיווג זה פרו ורבו אין אחת שקיימת אצלנו מדברים עליה הרבה והמשמעות של זה בואו אם אני אלך לגמרות ולראשונים שאומרים ביטויים שאני מבקש שתשכחו אותם אחרי שאני אומר אותם זאת אומרת שאני לא רוצה שתזכחו אותם אבל הגמרא בתחילת מסכת תקופות ממש בדף הראשון מדברת על מצב שהאישה חלתה ולא יכולה להינשא בזמן האם הבעל חייב במזונותיה והיא מעלה האפשרות שאחר כך עולה גם למסקנה שנסתחפה שדהו כלומר היא אומרת אם אני חליתי זו בעיה שלך והתוספות מדגישה האישה היא שדה הבעל והבעל איננו שדה האישה אני אזכיר לכם כמובן שקידושין בכסף מאיפה נלמדים קיחה קיחה משדה אפרון קהלת אומר לנו בבוקר זרע את זרעיך ולערב אל תנח ידיך כי אינך יודע איזה יחשב אם זה עוזר ואם שניהם ככה טובים כלומר בבוקר תצא לשדה לזרוע והשדה תצמיח לך תבואה גם בערב תזרע איפה האדם זורע בערב לא בשדה הוא זורע באישה כלומר תזרע גם פה וגם שם והאישה היא סוג של שדה שהאישה נובט זרעו של הבעל ומשם הוא גדל כלומר עיקרה של האישה בנושא הזה כשדה הבעל שבאמצעותה הוא יכול לקיים את בואו נקרא לזה מצווה אבל זה לא רק מצווה זה בואו נגיד זה יסוד קיום העולם מצוות פרו ורבו עם כל מה שקשור בזה במושגים למדניים אני מוכן אפילו להשתמש בביטוי קצת חריף חריף מדי תורידו ממנו אחר כך שני שליש והייתי אומר במושגים ליטאיים למדניים הייתי אומר שהאישה היא חפצה ולא גברה כלומר יש לה תפקיד מכשיר כדי לפרוט ולרבות כדי שהבעל יפרה וירבה על ידה משפחת האב קרויה משפחה ואין משפחת האם קרויה משפחה כולם כמובן מתייחסים איש למשפחותיו ולבית אבותיו וכמובן אדם לא יכול לעשות את זה בלי שיש לו אישה אבל זה תפקיד של האישה ואני פחות מקשיב לרצונותיה של האישה וממילא הזיווג תלוי בבעל עצמו הוא הגברה והוא בעל הבית והוא קנה אותה בואו נגיד קנה אותה ועכשיו היא שלו והוא כבעל מחליט להוציא אותה ואנחנו יכולים לקרוא את כל הפיוט של ליל יום הכיפורים כי הנה כחומר ביד היוצר כי הנה כזכוכי ביד המזגג כי הנה כהגה ביד המלאך וכל הדברים האלה כלומר אנחנו מדברים על גברה ועל חפצה לכל דבר הרמב״ן מאוד מתפייט סביב השקפת הזיווג בפרק ב׳ ששם אנחנו שומעים בכלל דבר אחר לא טוב היותו האדם לבדו יעשה לו עזר כנגדו על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד הרמב״ן שם מאוד מדגיש את נושא הזיווג ואת שם השם שהקדוש ברוך הוא אחד ושני בני הזוג כשהם מתאחדים יש כאן באמת צלם אלוהים אבל ביסוד הדברים האנשים הם שניים כל אחד עם החיסרון שלו וכשהם מתחברים והחיבור והאהבה ובואו נמשיך למגילת שיר השירים וכולי וכולי וכולי וכולי אנחנו מגיעים כמובן לזיווג לאהבה שקשורים כמובן קודם כל להסתגלות של הבעל והאישה זה על זה בגובה העיניים ולא באיזשהו גובה אחד מלמעלה ואחת מלמטה וממילא גם לגבי רצון מה שאומר כאן הרמב״ם אינה כשבויה שתיבעל לו שתיבעל לשנוא לו ומהרמב״ם יוצא שבכזה מקרה גם כופים אותו להוציא כלומר אני לא אגיד דבר כזה נכון היא לא כשבויה שתיבעל לו שלא תיבעל לו שתחיה בבית לחוד ושתהיה הגונה כל ימיה דבר שאין לו טעם ואין לו אורח כמובן אם ניתן לכפות כופים אם אי אפשר לכפות מה נעשה אבל לדעת הרמב״ם אפשר לכפות ואני אומר הרוח באה כאן מספר הדיבים מתקופת הגאונים כשרב שרירא הגאון על פניו נראה יותר מתאים למה שאומר בעל המאור ומה שאומר הרמב״ם ועל התקנה הקדומה ושממשיכה היום באמת מתאים יותר לדברי הרמב״ם וכל מה שקשור בהם זה אם כן בואו נגיד כהקדמה שלקחה לנו קצת יותר מדי זמן ועכשיו נדון בשאלה טוב אז אם כופים לתת גט איך כופים בואו נגיד הראש אומר שהגאונים מעולם לא נראה עוד פעם את הראש מה שראינו יש לכם במקורות נכון? הדין הוא דינא דגמרא במורת אבל היינא דייני דבבה מביא את הרמב״ם ואומר הדין הוא דינא דמרא נהיה רגע ברבנן כמה שנין ואפשר לפי שקבוע קלקול בבנות ישראל ונתנו אומר הראש ונתנו רשות לבעל לגרשה מיד בלא שהייה אבל לא שיכפו לגרשה כלומר הראש מסכים באופן עקרוני לתקנת הגאונים אבל אומר אי אפשר לכפות רבנו תם בהרחבה הגדולה מאוד בתשובות בחלק כ״ד נתתי לכם כאן קמצוץ מרבנו תם טוען שלזה באמת כיוונו הגאונים רבנו תם אומר באמת מילים שהייתי מגדיר אותן כמילים חריפות מאוד בדבר הזה ואני אקרא את לשונו שתיקנו הגאונים מה שמביא בשם רבנו שמואל דלא משינת תריסר ירחיית השתה אלא כופין אותו חלילה לרבנו להרבות ממזרים בישראל דקאים עלינו רבינה ורב אשי סוף הוראה מה גאונים? כוונתו כנראה גם לסבוראים למרות שבואו נגיד לוקחים את מסכת קידושין ולומדים אותה כולם יודעים סוד קטן מאוד שהדף וחצי הראשונים זה מרבנן סבוראי זה לא מהגמרא זה גם בסגנון אחר ויש לנו עוד מקומות בגמרא שזה מרבנן סבוראי אבל אם רבינה ורב אשי סוף הוראה אז ממילא מה שעולה מרבנו אותם זה שני דברים קודם כל אנחנו לא חייבים לשמוע בקול הסבוראי אנחנו חייבים לרבינה ורב אשי כמובן לרב נחמן ורב ששת אבל אני מדבר כרגע על אחרוני המוראים אנחנו לא חייבים לשמוע בקולם אבל דומני שעולה מכאן משהו יותר גדול הגאונים לא יכולים לתקן כפיית גט כפיית גט זה מה שחכמים תיקנו והגמרא מביאה אני יודע הזכרנו מקודם מוכה שחין בעל פוליפוס כל מיני כאלה דברים יש מקומות שחכמים תיקנו גט חכמים שיכלו לתקן תקנות לכלל ישראל זה רק עד סוף ימי הגמרא ולא יותר מזה וממילא הסבוראים אין בסמכותם לתקן כפיית גט ואם אנחנו נותנים גט כזה שנכפה על הבעל לתת אותו אז חלילה לרבינו להרבות ממזרים בישראל הוא ממשיך עם העניין הזה בסופו של דבר הוא עושה גם כל מיני כפיות צדדיות והכפייה היחיד והכפייה היחידה היום משתמשים בזה בגלל שאנחנו מחמירים ומחמירים ומחמירים הכפייה היחידה שמשתמשים בכפיית רבינו תם מה שנקרא זה לא לכפות עליו שום דבר אלא להכריז בקהל שלקהל לא יהיה שום קשר עם הבעל שום משא ומתן שום דיבור שום דבר לאנשים אנחנו מדברים על האנשים אנחנו מדברים על הציבור אנחנו לא מדברים אל הבעל. ממילא אם הבעל ירצה איכשהו לחיות בתוך חברה של אנשים, אז הוא ייתן גט. זה לדעתו כפייה מותרת, אפשר היה להתווכח על זה, אבל בואו נגיד, אם רבנו תם המחמיר מקל בזה, אז אני לא אבוא לערער על הקולה של רבנו תם המחמיר בנושא הזה. עדיין אני רוצה לחזור לשאלה של כפיית גט כשלעצמה, איך היא עובדת? נכון, האם הוא הבעל? הוא קנה אותה, ואנחנו יודעים, אדם מוכר חפץ רק ברצונו. יש לנו נטליוב וזווין, זוויני זוויני, אבל לא ניכנס עכשיו לכל הסוגיה הארוכה הזאת. כן, אבל מה המשמעות של כפיית גט על הבעל? על אחת כמה וכמה, שהגמרא אומרת, וזה הכל מתחיל ממשנה בערכים בדבר הזה, כן, שכופים אותו עד שיאמר רוצן, מה המשמעות רוצן? כן, לוקחים אדם ושמים לו איזה לפוד מלובן על הצוואר, כן, אני רוצה. איזה משמעות יש? הרי הרוצה עני הזה הוא שקר גמור. ומה משמעות הביטוי הכפול הזה, שרש״י מביא אותו גם בתחילת ספר ויקרא לגבי קורבנות, יקריב אותו בעל כורחו לרצונו לרצונו, רק היזן כופים אותו עד שיאמר רוצן עני. מהי המשמעות של כופים אותו עד שיאמר רוצן עני? אני הולך בהתחלה לשיטת רב משרצ'יה, שיטת יחיד, אבל ייתכן שהרמב״ם פסק כמוהו, אבל מדברי רב משרצ'יה עולה שגט כפוי ביסודו מדבר תורה, גם גט כפוי שלא כהלכתו. אם אדם אמר רוצה אני, אז הגט חל. איך הדבר הזה עובד? ככה משמע גם מהריטבא, שבואו נגיד שאדם גם כשכופים אותו, אז בסופו של דבר הוא רוצה להיפטר מהמכות, אז הוא גמר בדעתו ונותן גט לאישה מה זה, איך הדבר הזה עובד. כאן אני מסתייג במשהו. גם מדברי רב משרשייה, כלומר הוא יוכל לסבור כמוני אבל לא בטוח שהוא שובר כמוני, כלומר אני עושה בו כמטעם וגם בריטבא וגם באותם הראשונים שאומרים את זה, שכשאדם אומר רוצה אני רוצה, אני גלגלגל על יוטנגל. מה עשית? לעניות דעתי זה לא יכול לחולחל, כך בשום פנים ואופן, ואני אסביר. לעניות דעתי אתה מסובב לו את היעד, והם סובב, והם סובב, והם סובב, והוא צורח מכאבים, ואתה גם מלקה אותו בשוט. בסדר, הלקה אותו בשוט, מה שהוא אומר מתוך הלקהה בשוט, אין לדבר הזה שום משמעות. זה היקרון פשוט. אבל אחרי שהלקית אותו בשוט, ואחרי שהוא חטף מכות, ואפילו, הייתי אומר, מכות קשות, מה אתה צריך לעשות? יש כאן קבוצה, שב, תרגע, קח כוס תה עם לימון, גם חתיכת עוגה, שב, תרגע עשר דקות. אחרי שהוא שותה את התה, ואחרי שהוא אוכל את העוגה, והוא קצת הפסיק להתנשף, אתה רוצה לתת גט? ברור לחלוטין מה יהיה ההמשך. כן, אני לא צריך להסביר, ואנחנו יכולים לקרוא לזה במעריק. יש לכם פה ב... זה, בואו נראה איפה הוא. יש מעריק. איפה זה? דף אחרון. דף אחרון? כן. פשוט מעריק. בואו נקרא את דבריו, דברים יסודיים וחשובים. מעריק זה, כמובן, רבי יוסף קולון מחכמי איטליה, מאה ה-15. ואשר שאלת, איך שיינסו אחד לתת גט? ויהיה מאחד שאין קופים אותו להוציא. כלומר, שלא צריכים לכפות אותו. ואחר כך נתפס לתת גט, עם מחמת ממון, עם מחמת ירעה, ומכירים לנו שמגרש לאונסו. במה התוודע שנסתלק האונס? ואני, לדעתי, נראה לי, זה ודאי עומדו בחזקתו הראשונה. עד שיתברר לנו שנשתנה העניין, תקראו את ההמשך. אני רוצה להסביר. כשאני נותן לבן אדם שיושב עכשיו על כורסה, כוס תה, צריך שכרגע הוא לא יהיה בגדר אנוש. כלומר, ואני שואל אותו, אתה מוכן לתת גט? אם עדיין הוא בפחד הראשון, לא עשינו שום דבר. בואו נגיד, יש עכשיו ויכוח גדול, אני מרשה לעצמי להגיד את זה, זה אומנם דבר פוליטי, אבל זה דבר נכון. ההודעה שהייתה בזמנו, בשרפה בדומא, של עמירם בן אוליאל. כן, בואו נגיד, עינו אותו, עינו אותו, או כל מה שהוא אמר כשהעינו אותו, בית המשפט פסל. אבל נתנו לו להרגע, ואחרי שלושה ימים לקחו אותו לשחזור, ולך תדע מה אמרו לו להגיד. ואז שאלה גדולה, אם כרגע הוא אומר בגלל שזה נכון, או כרגע הוא אומר כי הוא מפחד שימשיכו לענות אותו. בואו נגיד, אני משאיר את הוויכוח הזה לכל אחד שיכריע כרצונו, אני לא רוצה פה להיכנס למחלוקות פוליטיות בעיקר לא בימי בחירות. אבל אני אומר, השאלה היא שאלה נכונה. נכון, בית המשפט אומר איך הוא ידע שהרשת הייתה מצד ימין ולא מצד שמאל, ואיך הוא ידע שהמכונית הייתה לבנה ולא שחורה וכולי, אבל גם יכול להיות שהכתיבו לו את זה. הוא אמר את זה כי הוא פחד, אינני יודע. אני משאיר את השאלה הזאת פתוחה, לא יודע, אבל אני רואה שהמעריק דן בזה, וזה נכון. השאלה, מתי אתה אומר שהאדם אומר את זה לרצונו? מה זה לרצונו? האדם לא רוצה לגרש את האישה, הוא רוצה שתהיה אשתו. מה הרצון שלו? שלא יכו אותו. בסדר. אף אדם לא מגרש את אשתו מרוב שהוא חוגג. נכון, יש לנו רבי עקיבא שאומר, אפילו מצא אחרת נאה ממנה. כן, אדם מצא אשה אחרת, דיברנו, הוא אומר, דעותך אני אגרש, אני אקח אישה יפה. אבל בדרך כלל, למה אדם מגרש אישה? כי הוא סובל ממנה, נכון? היא הגדיחה תמשילו, צועקת, לא יודע מה. האדם סובל מהאישה ולכן הוא מגרש אותה. כל אדם שמגרש את האישה זה בגלל שהוא נאלץ לעשות את זה. בגלל שלא טוב לו איתה. אז מה עם נפקמינה אם לא טוב לו בגלל הצהרות שאשתו עושה לו? או לא טוב לו בגלל הצהרות שבית דין עושים לו? אלה צרות ואלה צרות. אז נכון, האדם מגרש את האישה כדי שלא לסבול צרות, כאן שלא לסבול צרות, מבית הדין. אבל בסופו של דבר יש לו שיקול. כשאדם במזבן הזה אין לו שום שיקול דעת. כשאדם ישב רבע שעה, שתה כוס תה, שיקול הדעת חוזר לו, הוא מסוגל לעשות שיקול קר. כדאי לי לגרש את האישה או כדאי לי להמשיך לחטוף מכות. שוב, אם אדם כל אדם מגרש אישה בגלל שהוא סובל ממנה, אז כמה הוא סובל ממנה? הוא סובל ממנה על ידי בית דין שכופים אותו. מה זה משנה? העיקרון הוא אותו עיקרון. שוב, העיקרון הזה, חשוב לי להדגיש, שהוא מצוי לנו גם בתורה בצורה מובהקת מאוד. וזה סיפור מכות מצרים. סיפור מכות מצרים הוא סיפור של כפיית גט עד שיאמר עוד ציוני. כאן מדובר על כפיית גט שחרור ולא על כפיית גט של שילוח אישה, אבל בסך הכול שילוח אישה זה מעין שחרור. כלומר, משה רבינו אומר לפה, תשגרר אותה. משה לא רוצה, בואו נדבר על מכת צפרדע. מכת דם, פרעה לא הגיב. בואו נדבר על מכת צפרדע. מכת צפרדעים, בכל מקום, משה רבינו תבוא בערב, אני לא מסוגל לסבור. נחמד. מה היינו עושים במקום משה רבינו? אה, אתה לא רוצה את הצפרדעים? תשחרר. הוא אומר, לא, לא, תזיר את הצפרדעים ואני מיד אשחרר. ומשה רבינו, כמו אחד שלא מבין שום דבר, מה אומר לו? בסדר. אני משחרר אני לוקח את הצפרדעים אבל שחרר, אחר כך אתה מפתיע. כן, כן, כן, אני מפתיע. מה בעצם? זה לא שמשה רבנו היה פתי, רק אם משה רבנו יקבל את השחרור כשהצפרדעים מנקחים לפרעה בתוך האוזניים, זה יהיה גט כפוי, זה יהיה שטר שחרור כפוי, זה משהו שלא חל. הוא אומר לפרעה אני מסיר את הצפרדעים למחר, למען תדע, כן כאשר אלוקינו, שב תרגע. נותן לך או שבוע או שלושה שבועות מחלוקת בחזל, שב תרגע. יפתח את המשחרר, אתה משחרר? לא, תבוא מכת כינים. אחר כך מכת ארום. שוב לא, לא, לא, רק תסיר את הארום. משה צריך להגיד לו, רגע, מה פעם הוא קודם תעשי את זה ולא שחררת? עכשיו תשחרר רק על המשחרר. לא. משה אומר, אתה רוצה שאני אסיר את מכת האור? אני אסיר, רק על יוסף פרעה התל, לבלתי שלח העם. אבל בעצם משה רוצה להשיג כאן דבר אחד ברור, אתה תשחרר אותם מרצונך. לא תשחרר אותם בגלל שאתה חושב שהגעת למסקנה שעם ישראל צריך להיות עם עצמאי. תשחרר אותם מרצונך שאתה לא רוצה לחטוף יותר מכות. אבל מרצון, תשחרר אותם בשעת שיקול דעת. אני מסיר את המכה עד שאתה משחרר. איך זה בא לידי ביטוי מכות בכורות ושזה אני צריך לתת שיעור שלהם. אני לא יכול לכאורה, שם זה קצת סותר את מה שאני אומר, אבל יש לי תשובה ויש לי תשובה טובה. לא נעסוק בזה עכשיו. אבל דבר אחד ברור, משה מתנהג בצורה לא טבעית, הוא מתנהג כמו טראמפ עם האיראנים. כן, נותן להם להירגע ולחשוב וזה ועוד יום ועוד חודש ועוד שנה, נותן להם לעשות כל דבר. נחמד. אני לא מסכים איתו, אבל גם זה לא הנושא שלנו עכשיו. אבל דבר אחד ברור, משה מקיים, כופים אותו עד שאומר, הוא עושה אני כמו שאני אמרתי. נותנים להירגע, לשתות כוס תה עם לימון, לאכול עוגה, תחליט, אתה משחרר או לא משחרר? מתוך כוונה שפחרו ישחרר אותם מרצונו, זה חשוב. הקדוש ברוך הוא יכול במכת חושך להוציא את כולם, גם במכת אירופה, הקדוש ברוך הוא יכול להוציא את כולם וגם במכת דם. אין בעיה להוציא את ישראל מתוך מצרים. צריך שפרעה ישחרר אותם. כמו עם המנדט הבריטי, צריך שהבריטים יזלקו מכאן את המנדט. אנחנו לא חטפנו את הארץ הזאת ולא גזלנו דם ולא באלימות. אתם הלכתם ואתם קיבלתם גם את ההחלטה על הקמת מדינה עברית, פה אני חוזר להצהרת בלפור, אבל לא נפליג לכל מיני דברים אחרים. יגיד יום אחד בלק בציפור הנא עם יצא מארץ מצרים, הנה כיסא את עם הארץ, בא לבלעם ואומר לו זה בכלל חבורת עבדים בורחים. תדעו לכם בהיסטוריה המצרית מה שכתב מנטון מה שכתבו כל מיני אחרים אמרו שזה חבורת עבדים בראשות משה מופיע השם משה מ'ה שברחה ממצרים לא ולא. זו חבורת עבדים שפרעה שחרר אותם באופן רשמי מחזיקים בידם שטר שחרור. לא היה שטר אבל במקום שטר שחרור היו המענקים שהמצרים נתנו להם זה היה בעצם איזשהו ביטוי לשחרור. זה בדיוק מה שקורה וקופים אותו עד שאומר רוצה אני. זה אני אומר על שיטת רב משרשייה. יכול להיות שהרמב״ם עושה כמוהו מסתם גמרא נראה שלא די בכפייה הכפייה צריכה להיות כפייה לגיטימית על פי ההלכה. כלומר הכפייה של בית דין של ישראל בדיעבד גם בית דין של ידיעותות אני לא נכנס עכשיו לכל הסיפורים של דיעבד אבל צריך להיות כאן משהו שמצדיק את הכפייה ורק אז הכפייה עוזרת לשטר הזה. ופה כמובן אפשר ללכת לכמה שיטות השיטה הפשוטה יותר אם אני רוצה לקצר זה הרמב״ן. כאן זו שיטה יחסית פשוטה מאוד בואו נראה אותה בסוף רמב״ן בבא בתרא מ'ח׳ גט המעושה בישראל כשר בכותי פסול אם זה אירושה על ידי כותי זה פסול אגב כדאי לראות את הירושלמי נראה אותו עוד מעט קש על הנעך והר אבו לא אמרו אלא במכר ובתשקיל דמי כלומר תליו וזבים שאם הוא קיבל כסף אז בדיעבד הוא התפשר והסכים למכור כיוון שקיבל כסף. אבל אם אדם הכריחו אותו לתת מתנה המתנה לא חלה כיוון שהוא לא הכוויח כלום זה אומר בואו נראה ואינמי הדרינן למצווה לשמוע דברי חכמים כלומר אדם שמגרש את האישה מרוויח משהו מה הוא מרוויח? מצווה וכמו אדם שהכריחו אותו למכור קיבל כסף התפייס בואו נגיד בדיעבד לפחות התפייס וקיבל כאן הרוויח מצווה אם אנחנו רואים את זה בלשון הרמב״ם אז זה מקבל משהו שעלול להריח לא כל כך טוב ואני רוצה שאנחנו נעשה עם הרמב״ם עם ריח טוב בואו נראה הרמב״ם ילכון חירושים פרק ב' הלכה כ' מי שהדין נותן שכופים אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכים אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב גט והוא קשה וכן אם יכרו גויים ואמרו לו עשה מה שישראל אומרים לך, כלומר גויים עשו את זה בשליחות ישראל ולחצו אותו ישראל ביד גויים עד שיגרש הרי זה כשר ואם הגויים עצמם אנשוא זה כמובן הרי זה גט פסול, פסול לכבלה רק מדרבנן אבל בהמשך יש לו גם גט בטל ולמה לא בטל גט זה שהרי אם הוא אנוס ביד גויים או בן ביד ישראל שאין אומרים אנוס למי שנלחץ ונלחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה לעשותו כגון מי שהוקד שמכר או נתן אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצווה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס את עצמו בדעתו הרע לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות בישראל רוצה הוא לעשות כל המצוות להתרחק מן העבירות ויצרו ושתקפו וכיוון שהוכה שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו לא היה הדין נותן שכופים אותו לגרש שטעו בית דין של ישראל כן וכולי אחר כך הוא מדבר גם על מצב של אינו גט אם גויים אנסו אינו גט הרמב״ם הזה יש לו ריח לא טוב הרעיון הזה רמתי שאני בא פה לכל אחד כאן ואני אומר לו תשמע אני יודע יותר טוב מה אתה רוצה מה שאתה רוצה אתה רק חושב שאתה רוצה אני יודע מה אתה רוצה אתה רוצה עכשיו ללכת לניח תפילין ולהתפלל לקדוש ברוך הוא נכון שאתה עכשיו הולך ורואה סרט בטלפון שלך אבל אתה עושה לא מה שאתה רוצה מה שאתה רוצה באמת זה דבר אחר רבותיי זה תיאוריה של ז'אן ז'אק רוסו אמצע המאה ה-18 על בסיס התיאוריה הזאת קמה המהפכה הצרפתית על ידי היעקובינים קבוצה אלימה ושתלטנית ושופכת דמים שאין כמותה רובספייר ודנטון וכל מיני אחרים שלא נזכיר את השמות שלהם בכוח מה הם עשו את זה הם אמרו אמנם העם לא איתנו אבל זה בגלל שהעם לא יודע מה הוא רוצה באמת באמת מה שהוא רוצה זה את החירות הזאת זה התיאוריה של ז'אן ז'אן ז'אק רוסו רבותיי זה דברים שאסור להזכיר אותם זה לא יעלה על הדעת אני יודע אנשים ממרכז הרבה פעמים אומרים את זה כן בעצם בואו נגיד החילוני הזה שעכשיו מחלל שבת הוא רוצה והוא דבק בקדוש ברוך הוא אלא רק יש לו איזושהי קליפה שמסתירה את הדבקות האמיתית שלו אי אפשר לשמוע את זה אני אינני מקבל את זה אני חושב שזה גם לא כוונת הרמב״ם ככה בואו נכבד כל בן אדם שהוא יודע מה שהוא רוצה והשיטה הפטרנליסטית הזאת הפטרונית הזאת שאנחנו נקבע לו מה הוא באמת רוצה זה לא דבר שיעלה עליו ופה אני כבר צריך לגמור ואני יודע שאתם רוצים מאוד שאני אמשיך את השיעור עוד שעה לא לא לא בסדר אבל בואו אני רוצה להסביר רק את הרמב״ם הרמב״ם מדבר שבאדם יכולים להיות שני רצונות סותרים רצון אחד אדם רוצה את האישה הזאת והוא רוצה להמשיך להחזיק בה והוא רוצה שתהיה שלו זה רצון אחד הרצון הזה כבודו במקומו מונח ואני לא אומר לו זה לא באמת מה שאתה רוצה הוא רוצה את האישה והוא רוצה להחזיק בה אם הדבר הזה כהלכה או הדבר הזה שלא כהלכה יש לאדם עוד רצונו יש לו רצון להיות אחד מישראלים הוא לא הולך ומבדל את עצמו. אני לא מדבר על אדם שהמיר את דתו, שאז באמת אי אפשר יהיה להגיד את הסיפור של הרמב״ם. נגיד אם רוצים לכפות אותו לתת גט. אדם רוצה להיות חלק מכלל ישראל, זה חשוב לו. הרי אלו שני רצונות, שבמקרה הזה שני הרצונות עומדים בסתירה. הרצון להיות חלק מכלל ישראל אומר שהוא צריך לשמוע בכל בית דין לתת גט. הרצון שלו להחזיק את האישה ואומר שהוא לא ייתן גט. יש לאדם שני רצונות סותרים, זה בהחלט יכול להיות. אין לכם מושג כמה אני רוצה עכשיו לשבת לשתות כוס תה ולקרוא עיתון, אני באמת רוצה. אבל אני גם רוצה להמשיך לכם את השיעור. שני הרצונות האלה סותרים, רצון אחד גובר אצלי. נשוב לעניין שלנו, כשיש שני רצונות סותרים, מה אנחנו עושים? המכות שהוא מקבל מכות את אחד הרצונות. בואו נגיד, הרצון הזה להחזיק את האישה תמורן זה, הוא מקבל מכות, הופך להיות רצון יותר חלש. בגלל המכות. הוא קיים. זה לא שאדם עכשיו רוצה לגרש את אישו, אבל הוא הופך להיות רצון יותר חלש. הרצון להיות חלק מכלל ישראל נשאר בדיוק בעוצמה שהיה קודם. אומנם לפני כן הרצון שלו להמשיך להחזיק את האישה היה יותר גדול, אחרי שהוא מקבל מכות והוא ממשיך לקבל מכות, אז הרצון הזה נחלש, הרצון להיות חלק מכלל ישראל הוא עכשיו יותר חזק, בואו נגיד זה היה ככה, ולאט לאט, בואו נגיד זה נשאר, אבל זה ירד למטה, עכשיו הרצון הדומיננטי שלו להיות חלק מכלל ישראל, כלומר לתת גט, הוא רצון יותר משמעותי, יותר דומיננטי, הרצון הזה מכיל את הגט. כמובן לפי הרמב״ם זה הולך לאיזשהו כיוון קצת שונה מהכיוון שאני הצעתי מקודם, שיירגע וייתנו לו לשבת, ואני רק אגיד מה הפסדנו, הפסדנו את החלק הכי למדני בכל הסיפור, ואני רק אגיד אותו בקצרה. סיפור אחד בגמרא, אני אספר לכם, בן אדם רצה לתת גט לאשתו, לא היה לו גט, מה הוא עשה? נכנס לבית כנסת, לקח ספר תורה, נתן אותו לאישה, ואמר הרי זה קיטך, שהרי כתובה שם פרשת גט, נכון? נתן לה את הגט, צפון דבר זה לא חל, וכולנו מבינים שזה לא חל. אבל עצם העובדה שבכלל הגמרא מספרת כזה סיפור, זה מעלה לנו שאלה גדולה. מה זה באמת גט, ופה יש מקורות לכאן ולכאן, ונפקמינות לכאן ולכאן, אנחנו צריכים לזכור את שני הדברים. האם גט זה סיפור דברים, כמו שחזרנו מסיפור דברים? כלומר, אדם באמת רוצה לגרש את האישה. אני מדבר כרגע לא על כפייה, אדם רוצה לגרש את האישה. הוא אומר לה, הרי את מותרת לכל אדם. תן לי את זה בכתב! כן, אצלנו מושג, תן לי את זה בכתב. זה אומר, תן לי את זה בצורה יותר פורמלית, בצורה שתמשיך, בצורה שלא תתחרט על זה עוד יומיים. הגט זה ביטוי של רצון הבעל לגרש את האישה. מה שחשוב זה רצון הבעל. והיה אם לא תמצא חן בעיניו. אני צריך רצון, אני צריך רצון דומיננטי. זאת שיטת הרמב״ם. הרשמ״ם אומר פעמיים, הוא אומר ניחלה, מוכן להשלים. האפשרות השנייה היא מה שמגרש את האישה זה לא הבעל. מה מגרש את האישה? הגט. הגט זה לא ביטוי של אמירת הבעל. הגט הוא הספר שמגרש את האישה כמו פרשת סוטה. ביסוד הדברים בגדול אפשר כמובן לעשות הצלבות שלא נעשה אותן. זאת מחלוקת רבי יהודה ורבנן. רבנן אומרים גופו של גט אריאת מוטלת לכל אדם זה בעצם מה שהבעל אומר לאישה. זה הבעת הרצון שלו. רבי יהודה אומר צריך להגיד לה וזה יהיה לך ספר כחיתות ויגט נוחים ויגט שווקים כל המילים האלה ממני כלומר הספר הוא המגרש ממש כמו שלמדנו בפרשת השבוע שהייתה לנו על פרשת סוטה זו הפרשה שמקללת את האישה וזו הפרשה שנכנסת לה בתוך הבטן. בעצם תיאורטית הייתי צריך לקחת את הגט לשים אותו בתוך המים שהדיו ימאס בתוך המים ושהאישה תשתה את זה וככה היא תהיה מגורשת. שוב לא עושים את זה כמובן אני אומר את זה בצורה ציורית אבל זאת שאלה יסודית מאוד והיא גם השאלה שאומרת רצון הבעל האם אני צריך איזה רצון דומיננטי והגט הוא רק ביטול הרצון או הגט התורה מגרשת את האישה מכוח רצון הבעל ואז אולי מספיק רק השלמה זה נפקא מינא גם לעניין שלנו זה נפקא מינא לעוד שבעים דברים אבל סבלתם מספיק שיהיה לכם יום לימוד פורה כאן ובישיבות שלכם כל טוב אני אעמוד ברוכים הבאים לכנס הסוכות השישי ברוך השם כבר שש שנים ברציפות מתכנסים רבנן ודלמידיון נכנסים לקרן ביבנה ודורשים בכבוד תורה והמיוחד בכנס הזה שבאים תלמידים מכל הישיבות מכל המרחבים של עולם התורה הציוני-דתי באים כולם יחד כאיש אחד בלב אחד ואנחנו שמחים באולם הזה לשלוח עם מורים ורבים הרב יעקב עידן שידבר על נושא של כביעת ביניים. כבוד רב. שלום, תודה רבה, שבו שבו. טוב, באמת שמחה גדולה לראות את כולם והלוואי שהיה לי זמן להגיד כמה אני שמח אבל כיוון שהשיעור קצר המלאכה מרובה אנחנו עוסקים בשאלה של כפיית גט זאת גם שאלה עקרונית כמעט הייתי אומר פוליטית וגם שאלה הלכתית ואני רוצה לדון קודם כול באמת בשאלה העקרונית האם ראוי לכפות גט ומה קורה כשאיש ואישה נשואים אז לגבי האיש נאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו ונאמר ושנאה האיש האחרון מה קורה כשהדברים האלה קורים לאישה והאישה אינה מעוניינת להמשיך לחיות עם הבעל האם היא זכאית לדרוש ממנו גט בפשטות לא והגמרא מדברת על כלתי דרב זווית שאמרידא יש לנו סוגיה שלמה בפרק שישי במסכת כתובות על העניין הזה ואישה שמורדת ולא רוצה להיות עם בעלה מקצצים לה מן הכתובה במקומות אחרים אבל ודאי שלא יכולה לכפות גט לכל היותר יכולה לחיות לעצמה לחוד אם היא תמצא לעצמה בית אבל היא לא תוכל להינשא כיוון שאי אפשר לכפות על הבעל גט הדבר הזה השתנה בצורה דרסטית בתקופה קצת יותר מאוחרת כמה יותר מאוחרת זה די חשוב אבל אנחנו ניגע בדבר הזה כפי שהוא ונראה אותו בדברי רב שרירא גאון גם באיגרת רב שרירא גאון שנותן לנו את תולדות השתלשלות ההלכה כולל בתקופה שאחרי הגמרא וגם בתשובות רב שרירא גאון נסתכל שם על התאריך אחר כך הרמב״ן טוען משהו מוקדם יותר אבל אני קורא מאיגרת רב שרירא גאון לא מופיע לפניכם ואחריו מר רב רבא שתיקנו בימיו לתת גט לאלתר לאישה דלאו כשמעתה דכלתי דרב זוויד כלומר כלתי דרב זוויד שנאמר שמרדה אז בסופו של דבר נותרה ללא בעל אבל נותרה גם ללא גט ובעצם עגונה ואנחנו שומעים כאן על רב רבא שבימיו תיקנו לתת גט לאלתר לאישה איך אפשר מה יהיה אם הבעל לא רוצה לתת. אז כאן יש לנו תשובת רב שרירא גאון מופיעה גם במקורות אחרי הקו תשובת רב שרירא גאון ואחר כך רבנן ספוראי בריאותן שבנות ישראל הולכות ונתלות לעובדי כוכבים ומהדרין לה לבעל וכופין אותו וכותב לה גט לאלתר וכזאת אנו מתנהגים היום שלוש מאות שנה ויותר כלומר אם רב שרירא גאון חי במחצית השנייה של המאה העשירית אז אנחנו מדברים כאן על המחצית השנייה של פחות או יותר על מחצית המאה השביעית כלומר שש מאות ומה שנקרא בספירת הנוצרים זוהי תקופת הסמוראים חשוב להסביר את זה שוב נזכיר שהסמוראים זה דור או שני דורות כנראה שני דורות אחרי תקופת האמוראים אחרי רבינה ורב אשי יש שאלות גדולות בין ההיסטוריונים איך בדיוק למנות שם את הזמנים נאמר שרבינה ורב אשי היו סוף הוראה כנראה שבתקופת הסמוראים לא ידעו את זה והם ראו את עצמם כממשיכים את דורות האמוראים וראו את עצמם גם בסמכות דומה לא היה ברור בדיוק איפה פסקה הסמכות הזאת אני רוצה לציין שהדברים האלה המשיכו גם בימי הגאונים כשהגמרא נגיד בכתובות אומרת פריך רב אחי אז הרשב״ם מסביר התוספות חולקים עליו שפריך רב אחי זה רב אחי גאון כלומר אנחנו מדברים בתקופה הרבה יותר מאוחרת אנחנו מדברים כבר במאה התשיעית ודברים ממנו אם כן מופיעים בגמרא בסגנון שלא התוספות באמת חולקים על זה אומרים שזה לא יעלה על הדעת אבל רב יהודי גאון שנחשב גדול הגאונים מאמצע המאה השמינית יש הרבה מאוד קטעים בש״ס שהם ממנו הרמב״ן עושה את העבודה הבדעית הספרותית ובמסכת בבא מציע בהרחבה רבה בפרק השואל ושם ממסגר את הקטעים שאותם הכניס רב יהודי גאון לש״ס אבל רב יהודי גאון ראה את עצמו כהמשך של הש״ס הדבר הזה מתי בדיוק אנחנו עובדים בין הש״ס לבין סבוראים וגאונים לא כך ברור ולדבר שלנו זה חשוב מאוד מכל מקום בתקופת הסבוראים תיקנו תקנה לכלל ישראל שכופים גט הסיבה שמביא כאן רב שרירא גאון בדבר הזה הוא אומר שבנות ישראל הולכות ונתלות לעובדי כוכבים הדבר הזה עוד היה בתקופה הפרסית המשיך גם בתקופה המוסלמית כלומר שאישה בואו נגיד או רוצה להתחתן עם גוי שהם היו בעלי הבית הפרסים או המוסלמים אז היא יכולה להינשא לו על פי חוקי המדינה כמובן גם בלא שקיבלה גט מבעלה החורבן בדבר הזה הוא גדול מאוד הנשים האלה המירו את דתן וחוץ מזה הם היו אשת איש והיו כמובן יחד עם בעל אחר ובעיקר כדי שנשים לא תמרנה את דתן אז קבעו שאם אישה רוצה להיפרד מבעלה כפו עליו לתת גט האם ניתן לכפות גט? זה פחות או יותר הנושא שלנו אבל העובדה היא שבאמת כפו גט הדבר הזה ממשיך לנו לריף אני רואה שלא הבאתי אותו במקורות אז אני רק אקריא אותו את הריף בכתובות שם בפרק שישי הדין הוא דינא דגמרא אבל העידנא בבית דינא דמדיבתא בבתי הדין של הישיבות בואו נזכיר בעיר בגדד היו שם היה ריכוז יהודי גדול בעיר בגדד אנחנו מדברים כבר בתקופה המוסלמית בית עבאס היו שתי ישיבות ישיבת סורה וישיבת פומפדיטה שוב כמו שהיום ישיבת סלובודקה וישיבת פונוביץ שהן שתי ערים שנמצאות במזרח אירופה אבל הישיבות נמצאות בבני ברק אז גם ישיבת סורה וישיבת פומפדיטה זה שמות ערים שבהם היו הישיבות בתקופת האמוראים אבל אנחנו מדברים בתקופה שהישיבות האלה היו בבגדד הם נקראו ישיבות גאון יעקב וממילא ראשיהם נקראו בתואר גאון גאון זה לא מה שהושאל אחרי הגאון מווילנה האיש מאוד מאוד חכם או כל רב שנקרא הרב הגאון היום אלא הכוונה גאון ראש ישיבת גאון יעקב אחת משתי הישיבות האלה נמילא גם השם רב אחי גאון הוא שם מוטעה משום שרב אחי לא היה אחד מראשי הישיבות האלה ובראשונים הוא באמת יקרא רב אחי משיבך ולא רב אחי גאון זה כמובן לא מצמצם בשום דבר את גדלותו מכל מקום הריף אומר הדינו דינא דגמרא אבל היית בבתי דינא דמטיבתא הכי דיינא במורדת קדעתיה מורדת כלומר אחת שלא רוצה להיות עם בעלה קדעתיה ואמרה לא באינן להי גברא אני לא רוצה את האיש הזה ניטיב לגיטה יהיב לגיטה לאלתר כלומר כופים אותו לתת לגיט לאלתר ובהמשך הוא מדבר על דיני הממונות ואני מסיים הדינו דינא דמורדת דנהיגין רבנן במטיבתא מכמה שני עד אד אשתא הרמב״ן במלחמות אומר 500 שנה כלומר הוא עוד שם את זה במאה השישית ולא רק במאה השביעית זאת הייתה התקנה מה טיב העניין הזה אמרנו ברב שכיר הגאון לא ברור לי לגמרי שזאת הסיבה היחידה ואם אני נצמד לדבריו של רב שכיר הגאון אז חשוב מאוד לקרוא את דברי בעל המאור שם בסוגיה בפרק שישי ומסתברה לי שהתקנה שתיקנו בישיבה לתת גט במורדת זו לאלתר הוראת שעה הייתה לפי הצורך לפי מה שראו בדורם אבל בדורות הבאים בדינא דגמרא דיינינן לה זה די מתבקש הייתי אומר מתוך הסיפור שאמרנו כלומר אותם שנים שנשים ניטלו בעובדי כוכבים זה לא דבר שקורה כל פעם ולא קורה בכל דור ולכן טוען בעל המאור תקנת הגאונים הזאת לא מחייבת אותנו כי היא הייתה הוראת שעה בגלל נסיבות מסוימות ואומר אנחנו שנמצאים בואו נגיד בעל המאור בלוניל נמצא על הגבול צרפת ספרד פרובנס ובמקומות האלה אנחנו חוזרים לדינא דגמרא שאישה מורדת אז בואו לא ניגע כרגע מה פוחתים לה מכתובתה אבל מכל מקום גם אם היא נפרדת מבעלה הוא איננו חייב לתת לה גט הרמב״ן במלחמות חולק עליו ואומר ומה שאמר בעל המאור שתקנת הישיבה הוראת שעה הייתה הלא רבנו הגדול כלומר הרייף יודע תקנת הגאונים יותר מכולנו ומדבריו ניכר שלדורות תקנו אבל אין דבריו של בעל המאור מכאן אלא פיתוי שהוא רוצה לחלוק עליהם ולומר דבדינא דגמרא דאינינן ואמרה בלשון נקייה אבל באמת לדורות תקנו ונהגו בה עד ימיו של רבנו זל כחמש מאות שנה כלומר אנחנו חוזרים פה למאה השישית שלא זזה תקנה זו מביניהם כמו שידוע אצלם בתשובות שלהם גם כן תמצא מפורש בהלכות ראשונות לרבי שמעון קייארה כמובן בעל הלכות גדולות ובכל חיבורי הגאונים הראשונים וגם בדברי האחרונים והם ידוע אך תקנו כלומר לדעת הרמב״ן גם היידנא במושגים של הרמב״ן גם היידנא במושגים שלנו ובכן אישה שאיננה רוצה להיות עם בעלה אז כופים אותה לתת גט והרמב״ם פה באמת מה שהוא פוסק זה לא פחות מפצצה הוא אומר האישה שמנעה מבעלה מתשמיש אמיתריה הנקראת מורדת ושואלים אותה מטעימה מרדה אם אמרה מאסתיהו ואיני יכולה להיבהל לו מדעתי כופים אותו להוציא לשעתו כופים אותו לתת גט לפי שאינה כשבויה שתיבהל לשנואי לה ותצא בלא כתובה כלל כמובן בדיני ממנות אני כרגע מותיר אותם לחוט ודאי שהיא איננה מקבלת אבל הרמב״ם לוקט פה משהו מאוד מאוד מאוד פמיניסטי בואו נגיד מאוד מאוד של שוויון זכויות ואומר לא יעלה על הדעת שאישה תיבהל לשנואי לה היא לא כשבויה כלומר לראות את האיש ואת האישה בנושא הזה בגובה העיניים לא ברור המקור שהמקור שהיה לנו המקור היחיד זה תשובות רב שריר הגאון רב שריר הגאון זה נראה כמו דברי בעל המאור כלומר שעשו את זה בגלל שנשים תלו את עצמם בגויים ממילא זה נראה באמת כהוראת שעה שמתאימה למקום מתאימה לזמן אבל לא דובר שם על איזושהי אידיאולוגיה שבואו נגיד אנחנו היום מאוד מאוד מזדהים איתה כשאנחנו במאה ה-21 לא יעלה על הדעת שאישה תחיה עם בעלה ככפויה היא לא שבויה וממילא יש בהחלט מקום לחייב אותו לתת גט השאלה אם זוהי באמת התפיסה שהייתה מקובלת או לא הדבר הזה איננו פשוט אנחנו יודעים שרבנו גרשון מאור הגאונה שוב אני מדבר על המאה העשירית באמת הפך את המושגים בכמה דברים בדבר הזה מושגים שהייתי אומר הולכים לשוויון זכויות האישה כמו כשקבע את החרם שאיש לא יישא יותר מאישה אחת לאישה לא תהיה אחת מהרבה אלא שהיא תהיה אשתו ובת זוגו של בעלה זה ורבנו גרשון גם קבע שאדם לא יכול לגרש אישה בעל כוכרה כלומר ברור שאם ניקח את שתי התקנות האלה אז אנחנו נהפוך את כל העסק ל-180 מעלות אנחנו נגיד שאם אישה רוצה לצאת אז כופים את הבעל אבל אם הבעל רוצה להוציא אותה והיא לא רוצה אז הוא לא יכול להוציא אותה זה ודאי דבר שלא יעלה על הדעת ובאמת היה מקובל על הראשונים בגלל חרם דרבנו גרשון שלא לא הציע אישה בעל כוכרה וזה נקצר חרם חשוב מאוד נודע ביהודה פוסק שאם אדם שלח גט אחרי שליח לאישה כדי לגרש את הבעל כוכרה אז הגט איננו גט משום שאין שליח לדבר עבירה כלומר לעבור על חרם דרבנו גרשון לדעת הנודע ביהודה זה בגדר שליח לדבר עבירה והשליחות איננה חלה ברור שאנחנו לא מתכוונים עכשיו לתת את כל הזכויות לאישה ולקפח את הגבר מכל זכויותיו כמובן המוצבים ביניהם איזשהו תיווך וננסים לעשות שלום בית כמו שהם נושאים היום בסופו של דבר יש איזשהו בית דין שמכריע אם הזוג הגיע לסוף הדרך וצריכים באמת לתת גט ואז כופים גט או שיש מקום לניסיון נוסף ואז אין נותנים גט והאישה צריכה להיות עם בעלה אבל בסך הכל שם אנחנו כבר מתחילים למצוא את הדברים האלה שקשורים לשוויון הבעל והאישה עדיין כמובן ברמב״ם הרמב״ם אומר סברה נהדרת וכולנו מזדהים איתה מקור אין לנו מקור המקור הקרוב ביותר שמצאתי לרמב״ם נגד מה שכתב הרב שירי הגאון הוא לא מקור שזהה במאה אחוז אבל הוא מקור שניתן ממנו את רוח הדברים ואני קורא באור זרוע יש לכם תשובה מספר הדינים ספר הדינים זה ספר בתקופת הגאונים לא בדיוק ידוע מי כתב אותו אבל כתב אותו אחד מן הגאונים יבם שנשבע שלא לחלוץ בין קבע זמן בין לא קבע זמן אם מקובל על היבמה נייבם ושפיר דמי חוזר לשאלה ידועה האם היום חולצים או מייבמים ומעדיף נחלקו בזה בגמרא לא ניכנס לשאלת היבום ואם אינו מקבל לא נייבם דעה לא קייפין לנה כלומר זה דבר שמושקם לא כופים על האישה להתייבם בכוח באונס זה דבר שלא יעלה על הדעת נאמר רבי יוחנן אבל אך לא תזקקים לו נייבם אין נזקקים לו חליצה מצווה קבוע מדללא אפשר בייבום לוקה וחליץ לאלתר כלומר שנשבע ואם תאמר לאישהו עד זמן שקבע לא עושה כדעתי דאי כאילו ביטול פרייה רבייה ואין נשבעים לבטל את המצווה הזאת ואין לך מצווה גדולה מזו, ביטול פרייה רבייה למרות שלכאורה מדובר פה על האישה ולא על האיש ואישה איננה מצווה על פרייה רבייה אבל יכולה להינשא למישהו ואז תהיה פרי רבייה ועוד דחיישינן לעיגונן. כלומר אנחנו לא מאפשרים אישה שאיננה רוצה להתייבם שלא תתייבם אבל לא מחייבים את הבעל לשתף פעולה בחליצה. כלומר כדאי לשים לב שהביטויים בגמרא הפוכים במאה שמונים מעלות. יש לנו פרק החולץ לבבתו. מדובר על איש חולץ ומדובר על אישה חלוצה במציאות זה הפוך. כן האישה חולצת והאיש הוא חלוץ כמובן ונקשה את ביטו אליו לעניין הסגנים וחלצה נעלו מעל רגלו. כלומר זה הפוך. אבל מכל מקום הבעל איננו חייב אי אפשר לכפות עליו חליצה וממנה אם היא לא רוצה להתיימם שלא תתיימם אבל היא תהיה עגונה עד סוף ימיה בגלל שהיא זקוקה ליבם לייבום או לחליצה והבעל איננו חייב בואו נגיד במרכאות לחלוץ. לא כופים אותו בדבר הזה. וכאן אומרת דחיישינא לעיגונא דקיימלן אין מעבירים על המצוות ולא גרא הימן אומר שבועה שלא ישן שלושה ימים שמלקים אותו וישן לאלתר. וגם זה המסקנה תשובה ששאלת יבמה שנפלה לפני מי שאינו מוכה שחין. כלומר שאין לה סיבה מהגמרא למאן כל כימנה שתמאן אם כן תהיה כל אחת תולה את עצמה בגוי ותמרוד. כך נראה שמורדת אם בכוח לתלות את עצמה בגוי שחליצה מעושת פסולה אלא מתאים אותו ולקופה. אי אפשר שאין מאחינים לאדם דבר שנפשו קצה עליו ואמרו רבנן לחיים ניתנה ולא לעשה. כלומר דבר אחד ברור לא מחייבים אותה להיבהל באונס זה דבר פשוט. אבל מה שעולה מתוך הדברים ברמב״ם שגם מחייבים אותו בגלל הדבר הזה לתת גט זה התשובה הקרובה ביותר לרמב״ם שמצאתי בגאונים. וגם רש״י פוסק שברגע שהיא לא רוצה להתייבם שכופים אותו לחלוץ. כלומר לא יעלה על הדעת אנחנו ננקוט סנקציות נגד אישה ונגיד אם את לא רוצה להתייבם אז תשבי עגונה כל ימייך בלי עיבוב ובלי חליצה אלא כופים אותו לחלוץ. בסך הכול אנחנו רואים כאן שני מסלולים בראשונים בנבר הזה לפני שנגיע לרבנותם והראש שזה מסלול מאוד מאוד קיצוני בדבר הזה ואנחנו פוסקים היום, היום נוהגים לפסוק כי רבנו תם בגלל חששות בעניין הזה רבנו תם זה בספר הישר יש לפניכם חלק ממנו בדבר הזה נקרא את זה תכף אבל עולה כאן הייתי אומר שאלה מאוד מאוד עקרונית שכבר ניתן להסתכל על שני הצדדים שלה בתורה אם אני רואה את הזיווג בין הבעל האישה דרך פרק א' בספר בראשית ויברא אלוהים את האדם את צלמו בצלם אלוהים ברא אותו, זכרון כבר ברא אותם מראש בכלל נחשבים כגוף אחד ודבר אחד ברור מדוע השם ברא גם איש וגם אישה וחיבר ביניהם יש רק סיבה רעת ומה היא פרו ורבוא ומילאו את הארץ וחיבשו בעצם כמו בבעלי חיים כל מטרת הסיווג בבעלי חיים הוא רוב בעלי החיים לא מקפידים על נאמנות ועל אישות נגיד מרגיע תקופת האיחום הזכר בא על נקבה והדבר הזה מאפשר פריאה וביאה ומאפשר את המשך הקיום ההנחה הזאת שבעצם כל משמעותו של הזיווג זה פרו ורבו אין אחת שקיימת אצלנו, מדברים עליה הרבה והמשמעות של זה, בואו אם אני אלך לגמרות ולראשונים שאומרים ביטויים שאני מבקש שתשכחו אותם אחרי שאני אומר אותם, זאת אומרת שאני לא רוצה שתזכחו אותם אבל הגמרא בתחילת מסכת תקופות ממש בדף הראשון מדברת על מצב שהאישה חלתה ולא יכולה להינשא בזמן האם הבעל חייב במזונותיה והיא מעלה אפשרות שאחר כך עולה גם למסקנה שנסתחפה שדהו היא אומרת אם אני חליתי זה בעיה שלך והתוספות מדגישה האישה היא שדה הבעל והבעל איננו שדה האישה אני אזכיר לכם כמובן שקידושין בכסף מאיפה נלמדים קיחה קיחה משדה אפרון קהלת אומר לנו בבוקר זרה את זרעיך ולערב אל תנח ידיך כי אינך יודע איזה יחשב אם זה עוזר ואם שניהם ככה טובים כלומר בבוקר תצא לשדה לזרוע והשדה תשמיח לך תבואה גם בערב תזרע איפה האדם זורע בערב לא בשדה הוא זורע באישה כן נאמר תזרע גם פה וגם שם והאישה היא סוג של שדה שהרי שם נובט זרעו של הבעל ומשם הוא גדל כלומר עיקרה של האישה בנושא הזה כשדה הבעל שבאמצעותו הוא יכול לקיים את בואו נקרא לזה מצווה אבל זה לא רק מצווה זה בואו נגיד זה יסוד קיום העולם מצוות פרו ורבו עם כל מה שקשור בזה במושגים למדניים אני מוכן אפילו להשתמש בביטוי קצת חריף חריף מדי תורידו ממנו אחר כך שני שליש והייתי אומר במושגים ליטאיים למדניים הייתי אומר שהאישה היא חפצה ולא גברה כן כלומר יש לה תפקיד מכשיר כן כדי לפרוט ולרבות כדי שהבעל יפרה וירבה על ידם משפחת האב קרויה משפחה ואין משפחת האם קרויה משפחה כולם כמובן מתייחסים איש למשפחותיו ולבית אבותיו וכמובן אדם לא יכול לעשות את זה בלי שיש לו אישה אבל זה תפקיד של האישה ואני פחות מקשיב לרצונותיה של האישה וממילא הזיווג תלוי בבעל עצמו הוא הגברה והוא בעל הבית והוא קנה אותה בואו נגיד קנה אותה ועכשיו היא שלו והוא כבעל מחליט להוציא אותה ואנחנו יכולים לקרוא את כל הפיוט של ליל יום הכיפורים כי הנה כחומר ביד היוצר כי הנה כזכוכית ביד המזגג כי הנה כהגה ביד המלאך וכל הדברים האלה כלומר אנחנו מדברים על גברה ועל חפצה לכל דבר הרמב״ן מאוד מתפייט סביב השקפת הזיווג בפרק ב׳ ששם אנחנו שומעים בכלל דבר אחר לא טוב היותו האדם לבדו יעשה לו עזר כנגדו על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד הרמב״ן שם מאוד מדגיש את נושא הזיווג ואת שם השם שהקדוש ברוך הוא אחד ושני בני הזוג כשהם מתאחדים יש כאן באמת צלם אלוהים אבל ביסוד הדברים האנשים הם שניים כל אחד עם החיסרון שלו וכשהם מתחברים והחיבור והאהבה ובואו נמשיך למגילת שיר השירים וכולי וכולי וכולי וכולי אנחנו מגיעים כמובן לזיווג לאהבה שקשורים כמובן קודם כל להסתגלות של הבעל והאישה זה על זה בגובה העיניים ולא באיזשהו גובה אחד מלמעלה ואחת מלמטה וממילא גם לגבי רצון מה שאומר כאן הרמב״ם אינה כשבויה שתיבהל לו שתיבהל לשנואי לו ומהרמב״ם יוצא שבכזה מקרה גם כופים אותו להוציא כלומר אני לא אגיד דבר כזה נכון היא לא כשבויה שתיבהל לו שבוא תיבהל לו שתחיה בבית לחוד ושתהיה הגונה כל ימיה דבר שאין לו טעם ואין לו אורח כמובן אם ניתן לכפות כופים אם אי אפשר לכפות מה נעשה אבל לדעת הרמב״ם אפשר לכפות ואני אומר הרוח באה כאן מספר הדיבים מתקופת הגאונים כשרשריר הגאון על פניו נראה יותר מתאים למה שאומר בעל המאור ומה שאומר הרמב״ן ועל התקנה הקדומה ושממשיכה היום באמת מתאים יותר לדברי הרמב״ם וכל מה שקשור בהם זה אם כן בואו נגיד כהקדמה שלקחה לנו קצת יותר מדי זמן ועכשיו נדון בשאלה טוב אז אם כופים לתת גט איך כופים בואו נגיד הראש אומר שהגאונים מעולם לא נראה עוד פעם את הראש מה שראינו יש לכם במקורות נכון? כן, הדין הוא דינא דגמרא במורת אבל היינא דייני דבבה מביא את הרמב״ם ואומר הדין הוא דינא מורת נהנגי ברבנן כמה שנין ואפשר לפי שקרו הקלקול בבנות ישראל ונתנו אומר הראש ונתנו רשות לבעל לגרשה מיד בלא שהייה אבל לא שיכפור לגרשה כלומר הראש מסכים באופן עקרוני לתקנת הגאונים אבל אומרים אי אפשר לכפות רבנו תם בהרחבה הגדולה מאוד בתשובות בחלק כ״ד נתתי לכם כאן קמצוץ מרבנו תם טוען שלזה באמת כיוונו הגאונים רבנו תם אומר באמת מילים שהייתי מגדיר אותן כמילים חריפות מאוד בדבר הזה ואני אקרא את לשונו שתיקנו הגאונים מה שמביא בשביל רבנו שמואל דלא משאיר תריסר ירחי יתא שתא יא לכופין אותו חלילה לרבנו להרבות ממזרים בישראל דקאים אלינו רבינא ורב אשי סוף הוראה כלומר גאונים כוונתו כנראה גם לסבוראים למרות שבואו נגיד לוקחים את מסכת קידושין ולומדים אותה כולם יודעים סוד קטן מאוד שהדף וחצי הראשונים זה מרבנן סבוראה זה לא מהגמרא זה גם בסגנון אחר ויש לנו עוד מקומות בגמרא שזה מרבנן סבוראי אבל אם רבינה ורב אשי סוף הוראה אז ממילא מה שעולה מרבנן אותם זה שני דברים קודם כל אנחנו לא חייבים לשמוע בקול הסבוראים אנחנו חייבים לרבינה ורב אשי כמובן לרב נחמן ורב ששת אבל אני מדבר כרגע על אחרוני המוראים אנחנו לא חייבים לשמוע בקולם אבל דומני שעולה מכאן משהו יותר גדול הגאונים לא יכולים לתקן כפיית גט כפיית גט זה מה שחכמים תיקנו והגמרא מביאה, אני יודע, הזכרנו מקודם מוכה שחין באלפו-ליפוס, כל מיני כאלה דברים יש מקומות שחכמים תיקנו גט, חכמים שיכלו לתקן תקנות לכלל ישראל זה רק עד סוף ימי הגמרא ולא יותר מזה וממילא הסבוראים אין בסמכותם לתקן כפיית גט ואם אנחנו נותנים גט כזה שנכפה על הבעל לתת אותו אז חלילה לרבנו להרבות ממזרים בישראל הוא ממשיך עם העניין הזה בסופו של דבר הוא אוסר גם כל מיני כפיות צדדיות והכפייה היחיד והכפייה היחידה היום משתמשים בזה בגלל שאנחנו מחמירים ומחמירים ומחמירים הכפייה היחידה שמשתמשים בכפיית רבנו תם מה שנקרא זה לא לכפות עליו שום דבר אלא להכריז בקהל שלקהל לא יהיה שום קשר עם הבעל שום משא ומתן שום דיבור, שום דבר, לאנשים. אנחנו מדברים אל האנשים, אנחנו מדברים אל הציבור, אנחנו לא מדברים אל הבעל. ממילא אם הבעל ירצה איכשהו לחיות בתוך חברה של אנשים, אז הוא ייתן גט. זה לדעתו כפייה מותרת, אפשר היה להתווכח על זה, אבל בואו נגיד, אם רבנו תם המחמיר מקל בזה, אז אני לא אבוא לערער על הקולה של רבנו תם המחמיר בנושא הזה. עדיין אני רוצה לחזור לשאלה של כפיית גט, כשלעצמה, איך היא עובדת. אם הוא הבעל והוא קנה אותה, ואנחנו יודעים, אדם מוכר חפץ רק ברצונו. יש לנו נטליוב וזווי, זוויני זוויני, אבל לא ניכנס עכשיו לכל הסוגיה הארוכה הזאת. אבל מה המשמעות של כפיית גט על הבעל? על אחת כמה וכמה, שהגמרא אומרת, וזה הכל מתחיל ממשנה בערכים בדבר הזה, שכופים אותו עד שיאמר רוצן, מה המשמעות רוצן? כן, לוקחים אדם ושמים לו איזה לפוד מלובן על הצוואר, כן, אני רוצה. איזה משמעות יש? הרי הרוצה עני הזה הוא שקר גמור. ומה משמעות הביטוי הכפול הזה, שרש״י מביא אותו גם בתחילת ספר ויקרא לגבי קורבנות, יקריב אותו בעל כורחו לרצונו, לרצונו, רק הגזל כופין אותו עד שיאמר רוצן עני. מהי המשמעות של כופים אותו עד שיאמר רוצן עני? אני עולה בהתחלה לשיטת רב משרשיא, שיטת יחיד, אבל ייתכן שהרמב״ם פסק כמוהו, אבל מדברי רב משרשיא עולה שגט כפוי ביסודו מדבר תורה, גם גט כפוי שלא כהלכתו. אם אדם אמר רוצה אני, אז הגט חל. איך הדבר הזה עובד? ככה משמע גם מהרצווה, שבואו נגיד שאדם גם כשכופים אותו, אז בסופו של דבר הוא רוצה להיפטר מהמכות, אז הוא גמר בדעתו ונותן גט לאישה מה זה, איך הדבר הזה עובד. כאן אני מסתייג במשהו, גם מדברי רב משרשיא, כלומר הוא יוכל לסבור כמוני, אבל לא בטוח שהוא שובר כמוני, כלומר אני עושה בו כמטעם, וגם בריטבע וגם באותם הראשונים שאומרים את זה, שכשאדם אומר רוצה אני, שביתה רוצה אני גל, גל, גל, גל, גל, גל, מה עשית? לעניות דעתי זה לא יכול לחולחל, כך בשום פנים ואופן, ואני אסביר. לעניות דעתי אתה מסובב לו את היעד, והם סובב, והם סובב, והם סובב, והוא צורח מכאבים, ואתה גם מלקה אותו בשוט. בסדר, הלקאת אותו בשוט, מה שהוא אומר, מתוך הלקה בשוט, אין לדבר הזה שום משמעות. נראה, היקיון פשוט. אבל אחרי שהלקאת אותו בשוט, ואחרי שהוא חטף מכות, ואפילו הייתי אומר מכות קשות, מה אתה צריך לעשות? יש כאן קבוצה, שב, תירגע, קח כוס תה עם לימון, גם חתיכת עוגה, שב, תירגע עשר דקות. אחרי שהוא שותה את התה, ואחרי שהוא אוכל את העוגה, והוא קצת הפסיק להתנשף, אתה רוצה לתת גט? ברור לחלוטין מה יהיה ההמשך. כן, אני לא צריך להסביר, ואנחנו יכולים לקרוא לזה במעריק. יש לכם פה ב... זה, בואו נראה איפה הוא. יש מעריק. איפה זה? דף אחרון? כן, פשוט מעריק. בואו נקרא את דבריו, דברים יסודיים וחשובים. מעריק זה כמובן רבי יוסף קולון, מחכמי איטליה, מאה ה-15. ואשר שאלת איך שיינסו אחד לתת גט, ויהיה מאחד שאין כופים אותו להוציא, כלומר שלא צריכים לכפות אותו. ואחר כך נתפס לתת גט, עם מחמת ממון, עם מחמת ירעה, ומכירים לנו שמגרש לאונסו. במה התוודע שנסתלק האונס? ואני, לדעתי, נראה לי, זה ודאי עומדנו בחזקתו הראשונה. עד שיתברר לנו שנשתנה העניין, תקראו את ההמשך. אני רוצה להסביר. אני נותן לבן אדם שיושב עכשיו על כורסה כוס תה, צריך שכרגע הוא לא יהיה בגדר אנוס. כלומר, ואני שואל אותו, אתה מוכן לתת גט? אם עדיין הוא בפחד הראשון, לא עשינו שום דבר. בואו נגיד, יש עכשיו ויכוח גדול, אני מרשה לעצמי להגיד את זה, זה אומנם דבר פוליטי, אבל זה דבר נכון. ההודעה שהייתה בזמנו בשרפה בדומא של עמירם בן אוליאל. כן, בואו נגיד, העינו אותו, העינו אותו, או כל מה שהוא אמר כשהעינו אותו, בית המשפט פסל. אבל נתנו לו להירגע, ואחרי שלושה ימים לקחו אותו, זה שחזור, ולך תדע מה אמרו לו להגיד. ואז, שאלה גדולה, אם כרגע הוא אומר בגלל שזה נכון, או כרגע הוא אומר כי הוא מפחד שימשיכו לענות אותו. בואו נגיד, אני משאיר את הוויכוח הזה לכל אחד שיכריע כרצונו, אני לא רוצה פה להיכנס למחלוקות פוליטיות, בעיקר לא בימי בחירות. אבל אני אומר, השאלה היא שאלה נכונה. אז נכון, בית המשפט אומר, הוא ידע שהרשת הייתה מצד ימין ולא מצד שמאל, והוא ידע שהמכונית הייתה לבנה ולא שחורה וכולי, אבל גם יכול להיות שהכתיבו לו את זה. והוא אמר את זה כי הוא פחד, אינני יודע, אני משאיר את השאלה הזאת פתוחה, לא יודע, אבל אני רואה שהמעריק דן בזה, וזה נכון. השאלה, מתי אתה אומר שהאדם אומר את זה לרצונו? מה זה לרצונו? האדם לא רוצה לגרש את האישה, הוא רוצה שהיא תהיה אשתו. מה הרצון שלו? שלא יכו אותו. אף אדם לא מגרש את אשתו מרוב שהוא חוגג. נכון, יש לנו רבי עקיבא שאומר, אפילו מצה אחרת נאה ממנה. כן, אדם מצה אשה אחרת, דבר אחד אומר, דעות אחת אני אגרש, אני אכר אישה יפה. אבל בדרך כלל, למה אדם מגרש אישה? כי הוא סובל ממנה, נכון? יגידי חתמשילות, שועקת, לא יודע מה. אדם סובל מהאישה, ולכן הוא מגרש אותה. כל אדם שהוא מגרש את האישה זה בגלל שהוא נאלץ לעשות את זה. בגלל שלא טוב לו איתה. אז מה עם נפקמינה אם לא טוב לו בגלל צרות שאישתו אסה לו, או לא טוב לו בגלל צרות שבית דין הוא סמלו? אלה צרות ואלה צרות. אז נכון, האדם מגרש את האישה כדי שלא לסבול צרות, כאן שלא לסבול צרות, מבית הדין. אבל בסופו של דבר יש לו שיקול. כשאדם במצב הזה אין לו שום שיקול דעת. אדם ישב רבע שעה, שתה כוס תה, שיקול הדעת חוזר לו, הוא מסוגל לעשות שיקול קר. כדאי לי לגרש את האישה, או כדאי לי להמשיך לחטוף מכות. שוב, אם אדם כל אדם מגרש אישה בגלל שהוא סובל ממנה, אז כאן הוא סובל ממנה, הוא סובל ממנה על ידי בית דין שכופים אותו. מה זה משנה? העיקרון הוא אותו עיקרון. שוב, העיקרון הזה, חשוב לי להדגיש, הוא מצוי לנו גם בתורה בצורה מובהקת מאוד. וזה סיפור מכות מצרים. סיפור מכות מצרים הוא סיפור של כפיית גט עד שיאמר עוד ציוני. כאן מדובר על כפיית גט שחרור ולא על כפיית גט של שילוח אישה. אבל בסך הכול שילוח אישה זה מעין שחרור. כלומר, משה רבנו אומר לפרעה, תשחרר אותה. משה לא רוצה. בואו נדבר על מכת צפרדע. מכת דם, פרעה לא הגיב. בואו נדבר על מכת צפרדע. רק לא יודע, צפרדעים, בכל מקום, משה רבנו, תבוא בערב, אני לא מסוגל לסבור. נחמד. מה היינו עושים במקום משה רבנו? אה, אתה לא רוצה את הצפרדעים? שחרר. הוא אומר, לא, לא, תסיר את הצפרדעים ואני מיד אשחרר. משה רבנו, כמו אחד שלא מבין שום דבר, מה אמר לו? בסדר. אני משחרר את ה... אני לוקח את הצפרדעים, אבל שחרר אחר כך את המפתיע. כן, כן, כן, אני מפתיע. מה בעצם? זה לא שמשה רבנו היה פתי. רק אם משה רבנו יקבל את השחרור כשהצפרדעים מנקחים לפרעה בתוך האוזניים, זה יהיה גט כפוי. ויש סתם שחרור כפוי. זה משהו שלא חל. הוא אומר לפרעה, אני מסיר את הצפרדעים למחר, למען תדאג, כן, כאשר אלוקינו, שב, תרגע. נותן לך או שבוע או שלושה שבועות מחלוקת בחזל, שב, תרגע. הבטחת משחרר, אתה משחרר? לא, תבוא מכת כינים. אחר כך מכת ארום. שוב, לא, לא, לא, רק תסיר את הארום. משה צריך להגיד לו, רגע, מה פעם הוא קודם תעשי את זה ולא שחררת? עכשיו תשחרר רק על ההסיר את המכות. לא. משה אומר, אתה רוצה שאני אסיר את מכת האור? אני אסיר, רק על יוסף פרעה התל לבלתי שלח העם. אבל בעצם משה רוצה להשיג כאן דבר אחד ברור, אתה תשחרר אותם ברצונך. לא תשחרר אותם בגלל שאתה חושב שהגעת למסקנה שעם ישראל צריך להיות עם עצמאי. תשחרר אותם ברצונך שאתה לא רוצה לחטוף יותר מכות. אבל מרצון, שחרר אותם בשעת שיקול דעת. אני מסיר את המכה עד שאתה משחרר. איך זה בא לידי ביטוי במכות בכורות? בשביל זה אני צריך לתת שיעור שלם. אני לא יכול לכרות, שם זה קצת סותר את מה שאני אומר, אבל יש לי תשובה, ויש לי תשובה טובה. לא נעסוק בזה עכשיו. אבל דבר אחד ברור, משה מתנהג בצורה לא טבעית, הוא מתנהג בערך כמו טראמפ האיראני, כן? נותן להם להירגע, ולחשוב, וזה, ועוד יום, ועוד חודש, ועוד שנה, הוא נותן להם לעשות כל דבר. נכפת. אני לא מסכים איתו, אבל גם זה לא הנושא שלנו עכשיו. אבל דבר אחד ברור, משה מקיים, כופים אותו עד שאומר, הוא עושה אני, כמו שאני אמרתי. נותנים להירגע לשתות כוס תה עם לימון, לאכול עוגה, תחליט, אתה משחרר או לא משחרר? מתוך כוונה שפרעה ישחרר אותה מרצונו, זה חשוב. הקדוש ברוך הוא יכול במכת חושך להוציא את כולם, גם במכת ערוב הקדוש ברוך הוא יכול להוציא את כולם, וגם במכת דם. אין בעיה להוציא את ישראל מתוך מצרים. צריך שפרעה ישחרר אותה. כמו עם המנדט הבריטי, צריך שהבריטים יזלקו מכאן את המנדט. אנחנו לא חטפנו את הארץ הזאת, ולא גזלנו אותם, ולא באלימות. אתם הלכתם, ואתם קיבלתם גם את ההחלטה על הקמת מדינה עברית, פה אני חוזר להצהרת בלפור, אבל לא נפליג לכל מיני דברים אחרים. יגיד יום אחד בלק בציפורין, העם יצא מארץ מצרים, הנה כיסא את עין הארץ, בא לבלעם ואומר לו, זה בכלל חבורת עבדים בורחים. תדעו לכם, בהיסטוריה המצרית, מה שכתב מנטון, מה שכתבו כל מיני אחרים, אמרו שזה חבורת עבדים בראשות משה, מופיע השם משה מ'ה שברחה ממצרים. לא ולא. זו חבורת עבדים שפרעה שחרר אותם באופן רשמי, מחזיקים בידם שטר שחרור. לא היה שטר, אבל במקום שטר שחרור היו המענקים שהמצרים נתנו להם, זה היה בעצם איזשהו ביטוי לשחרור. זה בדיוק מה שקורה וקופים אותו עד שאומר רוצני. זה אני אומר על שיטת רב משרשייה. יכול להיות שהרמב״ם עושה כמוהו. מסתם גמרא נראה שלא די בכפייה, הכפייה צריכה להיות כפייה לגיטימית על פי ההלכה. כלומר הכפייה של בית דין, של ישראל, בדיעבד, גם בית דין של ידיעותות, אני לא נכנס עכשיו לכל הסיפורים של דיעבד. אבל צריך להיות כאן משהו שמצדיק את הכפייה, ורק אז הכפייה עוזרת לשטר הזה. ופה כמובן אפשר ללכת לכמה שיטות, השיטה הפשוטה יותר, אם אני רוצה לקצר, זה הרמב״ן. כן, כאן זו שיטה יחסית פשוטה מאוד, בואו נראה אותה. בסוף, רמב״ן בבא בתרא מ״ח, גט המעושה בישראל כשר וכותי פסול. אם זה אירושה על ידי כותי זה פסול. אגב, כדאי לראות את הירושלמי נראה אותו עוד מעט. קש על הנעך והר אבו לא אמרו אלא במכר ובתשקיל דמי, כלומר תליו וזבים, שאם הוא קיבל כסף אז בדיעבד הוא יתפשר והסכים למכור, כיוון שקיבל כסף. אבל אם אדם הכריחו אותו לתת מתנה, המתנה לא חלה כיוון שהוא לא הכוויח כלום. זה אומר, בואו נראה, ואינמי הדרינן למצווה לשמוע דברי חכמים. כלומר, אדם שמגרש את האישה מרוויח משהו. מה הוא מרוויח? מצווה. זה כמו אדם שהכריחו אותו למכור, קיבל כסף, התפייס, בואו נגיד בדיעבד לפחות התפייס וקיבל. כאן הרוויח מצווה. אם אנחנו רואים את זה בלשון הרמב״ם, אז זה מקבל משהו שעלול להריח לא כל כך טוב. אני רוצה שאנחנו נעשה עם הרמב״ם עם ריח טוב. בואו נראה הרמב״ם, מלכון חירושים פרק ב' הלכה כ'. מי שהדין נותן שכופים אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש. בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכים אותו עד שיאמר רוצה אני, ויכתוב גט והוא כשר. וכן אם יכרו גויים ואמרו לו, עשה מה שישראל אומרים לך, כלומר גויים עשו את זה בשליחות ישראל, ולחצו אותו ישראל ביד הגויים עד שיגרש, הרי זה כשר. ואם הגויים עצמם אנסו, זה כמובן הרי זה גט פסול. פסול לכוונה רק מדרבנן, אבל בהמשך יש לו גם גט בטל. ולמה לא בטל גט זה, שהרי אם הוא אנוס ביד גויים או בן ביד ישראל, שהם אומרים אנוס למי שנלחץ ונלחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה לעשותו. כגון מי שהוכה עד שמחה או נתן. אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצווה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו, עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו, אין זה אנוס. ממנו אלא הוא אנס את עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שלא רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות בישראל, רוצה הוא לעשות כל המצוות, להתרחק מן העבירות, וייצרו ושתקפו, וכיוון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו. כן. לא היה הדין נותן שכופרים אותו לגרש, שתהוב בית דין של ישראל, כן, וכולי, אחר כך הוא מדבר גם על מצב של אינו גט. אם גויים אנסו, אינו גט. הרמב״ם הזה יש לו ריח לא טוב. הרעיון הזה, רבותי, שאני בא פה לכל אחד כאן, ואני אומר לו, תשמע, אני יודע יותר טוב מה אתה רוצה. מה שאתה רוצה אתה רק חושב שאתה רוצה. אני יודע מה אתה רוצה. אתה רוצה עכשיו ללכת להניח תפילין ולהתפלל לקדוש ברוך הוא. נכון שאתה עכשיו הולך ורואה סרט בטלפון שלך, אבל אתה עושה לא מה שאתה רוצה. מה שאתה רוצה באמת זה דבר אחר. רבותי, זו תיאוריה של ז'אן-ז'אק רוסו, אמצע המאה ה-18, על בסיס התיאוריה הזאת קמה המהפכה הצרפתית, על ידי היעקובינים, קבוצה אלימה ושתלטנית ושופכת דמים שאין כמותה, רובספייר ודנטון וכל מיני אחרים, שלא נזכיר את השמות שלהם. בכוח מה הם עשו את זה? הם אמרו, אמנם העם לא איתנו, אבל זה בגלל שהעם לא יודע מה הוא רוצה באמת. באמת מה שהוא רוצה זה את החירות הזאת. זה התיאוריה של ש׳אן-ז'אק רוסו. רבותיי, זה דברים שאסור להזכיר אותם. זה לא יענה על הדעת. אני יודע, אנשים ממרכז הרבה פעמים אומרים את זה, כן? בעצם בואו נגיד, החילוני הזה שעכשיו מחלל שבת, הוא רוצה והוא דבק בקדוש ברוך הוא, אלא רק יש לו איזושהי קליפה שמסתירה את הדבקות האמיתית שלו. אי אפשר לשמוע את זה. אני, אינני מקבל את זה. אני חושב שזה גם לא כוונת הרמב״ם. בואו נכבד כל בן אדם שהוא יודע מה שהוא רוצה, והשיטה הפטרנליסטית הזאת, הפטרונית הזאת שאנחנו נקבע לו, מה הוא באמת רוצה? זה לא דבר שיהיה לילדות. ופה אני כבר צריך לגמור, ואני יודע שאתם רוצים מאוד שאני אמשיך את השיעור עוד שעה, לא, לא, לא, בסדר, אבל בואו אני רוצה להסביר רק את הרמב״ם. הרמב״ם מדבר שבאדם יכולים להיות שני רצונות סותרים. רצון אחד, אדם רוצה את האישה הזאת והוא רוצה להמשיך להחזיק בה, והוא רוצה שתהיה שלו, זה רצון אחד, הרצון הזה כבודו במקומו מונח, ואני לא אומר לו זה לא באמת מה שאתה רוצה. הוא רוצה את האישה והוא רוצה להחזיק בה אם הדבר הזה קל לך או הדבר הזה שלא קל לך. יש לאדם עוד רצונות. יש לו רצון להיות אחד מישראלים. הוא לא הולך ולבדל את עצמו. אני לא מדבר על אדם שהמיר את דתו, שאז באמת אי אפשר יהיה להגיד את הסיפור של הרמב״ם. נגיד אם רוצים לכפות אותו לתת גט. אדם רוצה להיות חלק מכלל ישראל, זה חשוב לי. הרי אלו שני רצונות, שבמקרה הזה שני הרצונות עומדים בסתירה. הרצון להיות חלק מכלל ישראל אומר שהוא צריך לשמוע בכל בית דין לתת גט. הרצון שלו להחזיק את האישה ואומר שהוא לא ייתן גט. יש לאדם שני רצונות סותרים, זה בהחלט יכול להיות. אין לכם מושג כמה אני רוצה עכשיו לשבת לשתות כוס תה ולקרוא עיתון. אני באמת רוצה. אבל אני גם רוצה להמשיך לכם את השיעור. שני הרצונות האלה סותרים, רצון אחד גובר אצלי. נשוב לעניין שלנו, כשיש שני רצונות סותרים, מה אנחנו עושים? המכות שהוא מקבל מכות את אחד הרצונות. בואו נגיד, הרצון הזה להחזיק את האישה תמורת זה, הוא מקבל מכות, הופך להיות רצון יותר חלש. בגלל המכות. הוא קיים. זה לא שאדם עכשיו רוצה לגרש את אישו, אבל הוא הופך להיות רצון יותר חלש. הרצון להיות חלק מכלל ישראל נשאר בדיוק בעוצמה שהיה קודם. אומנם לפני כן הרצון שלו להמשיך להחזיק את האישה היה יותר גדול, אחרי שהוא מקבל מכות והוא ממשיך לקבל מכות. אז הרצון הזה נחלש. הרצון להיות חלק מכלל ישראל הוא עכשיו יותר חזק. בואו נגיד, זה היה ככה. ולאט לאט, בואו נגיד, זה נשאר, אבל זה ירד למטה. עכשיו הרצון הדומיננטי שלו להיות חלק מכלל ישראל, כלומר לתת גט, הוא רצון יותר משמעותי, יותר דומיננטי. הרצון הזה מכיל את הגט. כמובן, לפי הרמב״ם זה הולך לאיזשהו כיוון קצת שונה מהכיוון שאני הצעתי מקודם שיירגע וייתנו לו לשבת. ואני רק אגיד מה הפסדנו. הפסדנו את החלק הכי למדני בכל הסיפור, ואני רק אגיד אותו בקצרה. סיפור אחד בגמרא, אני אספר לכם, בן אדם רצה לתת גט לאשתו, לא היה לו גט. מה הוא עשה? נכנס לבית כנסת, לקח ספר תורה, נתן אותו לאישה, ואמר הרי זה קיטך, שהרי כתובה שם פרשת גט, נכון? נתן לה את הגט, צפור תורה זה לא אוכל, וכולנו מבינים שזה לא אוכל. אבל עצם העובדה שבכלל הגמרא מספרת כזה סיפור, זה מעלה לנו שאלה גדולה. מה זה באמת גט, ופה יש מקורות לכאן ולכאן, ונפקמינות לכאן ולכאן, אנחנו צריכים לזכור את שני הדברים. האם גט זה סיפור דברים, כמו שחזרנו עם סיפור דברים? כלומר, אדם באמת רוצה לגרש את האישה. אני מדבר כרגע לא על כפייה, אדם רוצה לגרש את האישה. הוא אומר לה, הרי את מותרת לכל אדם. תן לי את זה בכתב. כן, אצלנו מושג, תן לי את זה בכתב. זה אומר, תן לי את זה בצורה יותר פורמלית, בצורה שתמשיך, בצורה שלא תתחרט על זה עוד יומיים. הגט זה ביטוי של רצון הבעל לגרש את האישה. מה שחשוב זה רצון הבעל. והיה אם לא תמצא חן בעיניו. אני צריך רצון, אני צריך רצון דומיננטי. זאת שיטת הרמב״ם. הרשמ״ם אומר פעמיים, הוא אומר ניחא לי, מוכן להשלים. האפשרות השנייה היא מה שמגרש את האישה זה לא הבעל. מה מגרש את האישה? הגט. הגט זה לא ביטוי של אמירת הבעל. הגט הוא הספר שמגרש את האישה, כמו פרשת סוטה. ביסוד הדברים, בגדול אפשר כמובן לעשות הצלבות שלא נעשה אותן. זאת מחלוקת רבי יהודה ורבנן. רבנן אומרים גופו של גט אריאת מוטלת לכל אדם, זה בעצם מה שהבעל אומר לאישה. זה הבעת הרצון שלו. רבי יהודה אומר, צריך להגיד לה וזה יהיה לך ספר כחיתות וגט שווקים וגט שווקים כל המילים האלה ממני כלומר הספר הוא המגרש ממש כמו שלמדנו בפרשת השבוע שהייתה לנו על פרשת סוטה. זו הפרשה שמקללת את האישה וזו הפרשה שנכנסת לה בתוך הבטן. בעצם תאורטית, הייתי צריך לקחת את הגט, לשים אותו בתוך המים, שהדיו יימס בתוך המים ושהאישה תשתה את זה וככה היא תהיה מגורשת. שוב, לא עושים את זה כמובן, אני אומר את זה בצורה ציונית, אבל זאת שאלה יסודית מאוד. והיא גם השאלה שאומרת רצון הבעל, האם אני צריך איזה רצון דומיננטי והגט הוא רק ביטוי לרצון או הגט? התורה מגרשת את האישה מכוח רצון הבעל ואז אולי מספיק רק השלמה? זה נפקא מינא גם לעניין שלנו, זה נפקא מינא לעוד שבעים דברים אבל סבלתם מספיק שיהיה לכם יום לימוד פורה כאן ובישיבות שלכם כל טוב.