נסירה וייחוד - סוד החיים

אני רוצה ללמוד את מה שקורה פה, לבקש את תורת החיים שלנו, מה אנחנו רואים מול העיניים, באיפה אנחנו נמצאים כרגע, בתוך מה. אבל כדי להבין את זה יותר, אני חושב שאני רוצה, ואני אומר בפירוש, אני מאוד מאוד מתרגש, אני מאוד שמח ממה שיש כאן, מה שאני רואה כאן מול העיניים, מה שאני פגשתי בשעות האחרונות, ואני חושב שיש פה דבר עצום ונפלא, וכדי להבין יותר את המעלה של המעמד שבו אנחנו נמצאים עכשיו, תודה, אני רוצה ללמוד אתכם את הסוד של החיים. מהו הסוד של החיים לדעתכם? מה אתם חושבים? תגידו לי מילה אחת שבעיניכם היא הסוד של החיים, היא הפיק שקוראים לו, הפיק של החיים שלנו פה בתוך העולם, מהו? תיקון, תשובה, דבקות, מה עוד? אמת. מישהו רושם? תקראי את התשובות היפות? שמחה, חיבור, כן. יש תורה, הקדוש ברוך הוא, יש לקדוש ברוך הוא קוד שאיתו הוא מפצח את העולם, שאיתו הוא בעצם הוא המפתח של החיים, סוד החיים שלנו. לקוד הזה שהקדוש ברוך הוא בודק בו את העולם, אתם יודעים שיש כאילו ועדת הביקורת שבודקת האם זה עובר, האם זה עובד או לא עובד. שלום הרב ארמון. נציג צה״ל בכינוס, חוץ מאשר הרבנות הצבאית. יש לקדוש ברוך הוא קוד שאיתו הוא בודק האם המוצר עובד או לא עובד, או בעצם, כמו שאמרנו, מהו הסוד של החיים. מהו בעיני הקדוש ברוך הוא הקוד לבדוק אם המוצר הוא עובד או לא עובד, איך הוא נקרא בתורה? מאוד פשוט, לא? כולכם מכירים אותו טוב מאוד. הקוד הזה הוא נקרא בתורה, טוב וירא אלוהים כי טוב וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב או טוב מאוד, נכון? בסופו של דבר יש דבר אחד שהוא המעמיד של העולם, הוא הסוד של העולם, גילוי של דבר טוב, משהו טוב. זה מה שצריך להיות כאן. קודם כל, התובנה הראשונה של אדם שחי את התורה, שחי את הקשר לקדוש ברוך הוא, הוא חי את המושג הזה בצורה קיומית, לא שכלית, קיומית. הקדוש ברוך הוא רוצה את העולם, בורא את העולם, מחדש בטובו, וכל יום תמיד מעשה בראשית. זה השם הגדול. השם הגדול שבו הקדוש ברוך הוא בורא את העולם הוא שם של חסד. שם בין עין בית אותיות. זה הדבר שמעמיד את כל העולם. הלבן עצמו, הטוהר הלבן, החסד הגדול, זה הדבר שמעמיד את הקיום של העולם. יש דבר אחד שדרכו אפשר לבחון את הטוב הזה, כמו כל דבר שאני רוצה לבחון אותו, את הערך שלו, אני יכול לבחון אותו דרך הניגוד שלו. אני יכול להגיד, זה מה שאמרו בית הלל, אבל אם אני שומע, בית שמאי אמרו, אני מבין מה בית הלל אמרו. אם אני שומע מה אמר רב אשי, אני יכול גם להבין מה אמר רב הינה, שזה שונה, ואז אני יכול לחדד את השיטות, את הדרך הזו. אז איך נוכל להבין יותר טוב מהו באמת הטוב שהקדוש ברוך הוא בורא את העולם, שהוא סוד הקיום שלנו? דרך המבחן של מה לא עובר. מה לא עובר בעולם? מה לא עובר את המבחן הזה? תגידו לי אתם. מה? הרע. רע זה לא מספיק, כי אני רוצה לבדוק מה זה לא טוב, מה זה רע. מהו שורש כל הדבר שהוא רע, כאילו שהוא לא טוב, שהאור, החסד, ההשפעה של הקדוש ברוך הוא לא מגיעה אליו. אם אני רוצה לבדוק איפה זה לא נמצא, אני צריך לחפש מה הקדוש ברוך הוא אומר שזה לא טוב. מה לא טוב? להיות האדם לבדו. השאלה היא מדוע? מה לא טוב להיות האדם לבדו? כן, זה מזכיר לי שפעם אחת אני הלכתי להוציא כסף בכספומציה שלנו בצפת, ישבו איזה כמה כאלה יושבי קרנות כאלה ליד הבנק במרכז עמית רחוב, ודיברו ביניהם, ואני באתי להוציא את זה, אז אמרו לי, אהה, אתה נראה לנו רב, בוא רגע, בוא רגע, תגיד, יש לנו שאלה אליך. מה לא טוב להיות האדם לבדו? מה לא טוב? הכי טוב. מה לא טוב? רק הסתבכנו. אז מה לא טוב להיות האדם לבדו? בוא ננסה להבין מה קרה שם. ומה לא טוב? זה המבחן. זה משהו שהוא לא עובר את המטרה שלשמה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, התגלות הטוב בעולם. זה כשהאדם הוא לבדו. אז אולי כדי שנבין מה לא טוב להיות אדם לבדו, אז נעמיק בתיקון, איך הקדוש ברוך הוא פותר את הבעיה הזו, ואז אולי גם נוכל להבין מה הייתה הבעיה, באמת מה הייתה הבעיה, ואז גם נוכל להבין מהו הטוב. בסדר? המהלך מובן. אז בואו ננסה להבין שנייה איך הקדוש ברוך הוא פותר את הבעיה של לא טוב להיות אדם לבדו. ומה הוא עושה? מה אתם אומרים? מה? ואז, מה הוא עושה? כן. ואז העברה, ויאמר אדוני אלוהים, לא תביא את אדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו. ואז מה הוא עושה? מה אמרתם? נסירה? אז בואו נראה מה הוא עושה. וייצר אדוני אלוהים מן האדמה כל חיית השדה ואת כל עוף השמיים. ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו. וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמיים ולכל חיית השדה. אז מה הקדוש ברוך הוא עושה כשהאבחנה היא שיש כאן משהו שהוא לא טוב? מה הוא עושה? הוא יוצר את כל החיות והעופות, מביא אותם אל האדם, למרות שבתורה, בסדר הבריאה, האדם נברא אחרי כל החיות ואחרי כל העופות. אבל מסתבר שמלכתחילה הקדוש ברוך הוא ברא את כל החיות והעופות, יצר אותם כדי שהאדם לא יהיה לבדו. ואז האדם מקבל את כל החיות והעופות וקורא להם שמות. זה כנראה הניסיון לתקן את הבעיה של לא טוב להיות האדם לבדו, זה לקרוא להם שמות. וזה גם תיגמר הפרשה, זו גם תהיה הפסגה של הפרשה, שאדם יקרא שמות, לו ולאישה. אבל עכשיו הוא קורא שמות לכל חיית הסדר ולכל עוף השמיים. ולאדם לא מצא עזר כנגדו. מה הזאמינא של הקדוש ברוך הוא? שבאמת האדם שולח אותו לצאת לדייטים עם היפופוטמית ועם כופה ו... מה... ועם חסידה וכל עוף השמיים גם, כן? מה הייתה הווה אמינא שיש שם עזר כנגדו, ובכך שאדם קורא שמות בכל החיות, שתיפתר הבעיה של לא טוב ולא אדם לבדו? ומה האכזבה שקורית בעקבות התהליך הזה, שנקראת ולאדם לא מצא עזר כנגדו. אז בואו ננסה להבין את זה על פי התיקון מספר 2. עושים עכשיו קו הגנה שני, איך אנחנו פותרים את הבעיה, מה הבעיה, שמה? שמה? שאדם לבדו. אז איך אנחנו פותרים את הבעיה, ניסינו לפתור אותה בעזרת האחיות או הפרות השמיים, ושאדם יקרא להם שמות, זה לא עבד, אולי אדם לא מצא עזר כנגדו, זאת אומרת הוא נשאר עדיין לבדו, ועכשיו יש פתרון מספר 2. וייצר אדוני אלוהים, ויפל אדוני אלוהים תרדמה על האדם ויישן. שימו לב. וייקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתינה. תראו איזה פסוק קשה. ויפל, השם אלוקים, תרדמה על האדם, ויישן, וייקח אחת מצלעותיו, ויסגור בשר תחתינה. ממש יש פה פסוק שכל כולו ירידה אחר ירידה. נפילה ותרדמה ושינה וכיחה לקחת ממנו ולסגור ובשר ותחתיה. ממש פסוק שכל כולו ירידה. קראתם לזה מקודם, בצדק, נסירה. יש כאן באמת הפרדה. ויבן אדוני אלוהים את הצלע אשר לקח מן האדם, צלע זה צד שלקח מהאדם, כמו צלע המשכן ימה, אשר לקח מן האדם לאישה, ויביאה אל האדם. אז קורה שוב מה שהיה אמור לקרות קודם, מה שהתחיל כבר קודם, כשאדם קורא שמות. ויאמר האדם, זאת הפעם עצם מעצמאי ובשר מבשריי, והוא ממשיך את התהליך שהוא התחיל קודם עם הפרה ועם ההיפופוטמית וכל זה, ואז הוא ממשיך בשוונג של לקרוא שמות, והוא אומר, לזאת ייקרא אישה. זאת אומרת, זה לא עכשיו כל מה שהיה עד עכשיו, כל מיני שמות יפים שקראתי לכל החיות ולכל עפות השמיים. עכשיו, לזאת ייקרא אישה. אבל יש פה גם חידוש מאוד מאוד גדול, כי יש כאן עוד המשך לפסוק, הוא לא קורא רק שם לאישה, הוא קורא גם שם לעצמו. כי איך הוא עכשיו נקרא? כי ימי איש לו ככה זאת. על כן יעזוב אשת אביו ואת אמו ודבק באשתו ואוה לו בשר אחד, ככה הפסוק, ככה הפרשייה הזאת מסתיימת, והדברים שלה מקריא, כן, כמו על כן לא יוכלו בני ישראל להגיד אנשה עד עצם היום הזה, כן, עכשיו, על כן יעזוב אשת אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. אז אנחנו רוצים להבין מה לא טוב להיות האדם לבדו. איך התיקון היה אמור להיות על ידי אחיות עפות השמיים? על ידי קריאת שמות להם? למה זה לא עזר? איך זה כן השתנה לטובה על ידי שהשם עשה נסירה על האדם, הפיל עליו תרדמה ושינה ונסירה ובניית האישה? ומה אחרי זה קרה שהפך את הלא טוב לטוב? מה הרווחנו כאשר האדם קיבל את השם איש, האישה קיבלה את השם אישה, ועכשיו תוקן המצב של לא טוב, והגענו לתכלית של העולם. והעולם קיבל את האישור של היצרן. הנה, המטרה המתממשת, חזר העולם מלהיות לא טוב לטוב. אז מה אתם אומרים? מה השתנה מלפני הנסירה לאחרי הנסירה? הרי לכאורה, האדם לא קיבל שום דבר שלא היה לו. כאשר הפגישו אותו עם סוס, הוא קיבל כישרון שלא היה לו בכלל. המהירות, הכוח, הגובה, כשהפגישו אותו עם חסידה, הוא קיבל כישרון שלא היה לו בכלל. התעופה, המרחקים, הראייה וכו', חוש הריאה, חוש הראייה, דברים שלא היו לו בכלל. עכשיו לקחו את האדם, כן? הפוך אם אתרתא למה למה. אתה לוקח את האדם, אתה שובר אותו לשניים, ואז עכשיו האדם הוא לא לבדו. אבל הוא לא הרוויח כלום, בשונה מאשר מה שהיה בהתחלה. מה הוא כן הרוויח? שהוא יכול, מה? לבחון את עצמו. מה זאת אומרת לבחון את עצמו? זאת אומרת, עכשיו הוא יכול לראות מה הוא צריך לתקן כשהוא רואה מישהו עם מולו, כן? אז הוא יכול לבחון מה הוא צריך לתקן בעצמו. אפשרות אחת, מה עוד אתם אומרים? יפה. עוד דברים? מה הרווחנו? מה הרווחנו? מה? לא הבנתי, הפוך. אבל מה הוא הרוויח מזה? זה כבר היה קודם. זה כאילו לקחתי ציור יפה, גזרתי אותו לשניים, עכשיו אני אומר לך תדביק אותו. הציור המודבק הוא לא יותר יפה מאשר הציור שהיה לפני ששברתי אותו, לכאורה. נכון? הוא לא יותר שלם. אם הוא יוצר עוד ציורים. אז הרווחנו. אבל הוא לא יוצר עוד ציורים, זה אותו ציור שהיה לכאורה. יש פה שני חלקים של אחד, אין בו משהו שלא היה קודם. חוץ מדבר אחד שלא היה קודם בכלל, ועכשיו הוא נוצר מחדש. מה? מה נהיה עכשיו שלא היה בכלל? חיבור. מי אמר חיבור? למה אתה מתכוון חיבור? בחירה, איחוי. נכון? אפשר גם להגיד את המילה הזאת בעצמה, אהבה, נכון? היה בעצם שניים שמגלים שהם באמת אחד. עכשיו גם אנחנו יכולים להבין, כאשר האדם... קיבל את כל החיות הסבבות או כל עוף השמיים כדי שהוא לא יהיה לבדו, הוא מצא בהם תועלת. ברור שהוא מצא בהם תועלת. האדם הוא חלק מהבריאה. האדם צריך להתחשב... הוא בצלם אלוקים. הוא דואג לכל הבריות, והוא אוהב את כל הבריות, והן חשובות לו. והוא קורא להם שמות, הכוונה, הוא מוצא בהם עניין. זה לא בשבילו סתם ג'וקים, סתם חיות, כעפרה דה ארעאה. לא, יש להם שמות. הוא קרא להם שמות. לקרוא שם, זאת אומרת למצוא את הזהות, למצוא את העניין. והוא באמת מצא, ולכן האדם אכפת מכל החיות, ואכפת מכל הבריאה בתור מישהו שהוא בצלם אלוקים. אבל אחרי שהוא אכפת לו מהם, הוא לא מוצא עזר כנגדו, הוא לא מוצא משהו שהוא חלק ממנו. הוא לא מוצא דבר שהוא מצד אחד חלק ממני, מצד שני הוא מחוץ אליי. עזר כנגדו. זה עזר, אבל זה עומד מולי. ואם זה עומד מולי כנגדי, ובכל אופן זה עזר לי, אז אני מוצא משהו חדש שלא נמצא בשני החלקים, אלא נמצא בחיבור בין שני החלקים. עם בעלי החיים אני מוצא משהו שזה יכול לעזור, אבל זה לא כנגדי. זאת אומרת, זה משהו שהוא באמת, אני יכול לרכוב על סוס וזה מאוד עוזר לי. אני גם יכול להסתכל על הציפורים וזה מאוד חשוב לי, הן גם באמת חשובות. מאוד חשובות. אבל אני לא יכול לומר שזה עזר כנגדי. הכוונה שזה חלק ממני שנמצא מבחוץ אליי. וכאן מתגלה המדרגה החדשה. המדרגה החדשה שהיא הופכת את האדם מלהיות לא טוב לטוב. וזה החיבור. האהבה. או שמה שחז״ל אומרים, זכו. מה? תמשיכו. שכינה ביניהם. זה מדרגה שלא הייתה. ובמקום הזה שבו האדם קורא שם לאישה ואז הוא מגלה גם שם לעצמו, פתאום הוא מגלה עצמות. זאת הפעם עצם מעצמאי. זאת אומרת, אם אני נמצא גם פה וגם שם למרות שאנחנו שני חלקים נפרדים ואנחנו בשני מופעים שעומדים כל אחד בפני עצמו ואף על פי כן זה עזר כנגדו, אף על פי כן זה עצם מעצמיי, זאת אומרת שמתגלה פה משהו שהוא גדול ממה שיש בי. הוא עצמי. ועצמי זה דבר שהוא לא רק מה שאני נראה, מה שאני מופיע, אלא זה משהו שהוא עצמי לי. ובמקום הזה של העצמיות אני נפגש עם האינסוף. אני נפגש עם האינסוף שבי. אני נפגש עם זה שגם אם מישהו נמצא, כביכול מבחוץ אליי, הוא אחד איתי. פה האדם הפך להיות אינסופי. כל הבריאה כולה היא אינסופית, כי הקדוש ברוך הוא נמצא בה. אבל כשהאדם הוא לבדו, ויש לו בחירה, והתודעה שלו היא בחירה נפרדת מהקדוש ברוך הוא, זה לא טוב. כי הוא לא חי אינסוף. הוא חי נפרדות, לכן זה לא טוב. כי אתה שונה מהקדוש ברוך הוא, כי השם הוא טוב, והטוב הוא אחד. וכשהאדם הוא נפרד, הוא לא טוב. וכשאדם הוא אחד, הוא מתדמה לקדוש ברוך הוא, שהוא האחד והוא המייחד והוא העצמות, הוא האינסוף, וכל עוד האדם הוא קצה, הוא צד, הוא משהו, הוא מאוד מאוד שונה מהקדוש ברוך הוא. הוא מאוד מאוד שונה מהטוב שנמצא במכלול, שנמצא באמצע, במרחב הזה, האינסופי, שקוראים לו חיבור. אני זוכר שפעם הייתי בחתונה שערך אותה הרב פרומן, זיכרונו לברכה. עכשיו ישבתי עם הבן שלו, וזה היה בדיוק באזור הזה של פרשות בניית המשכן, והרב פרומן שאל מה ההבדל בין חטא העגל, שהוא עלובה קלה, מזנה תחת חופתה, לבין המשכן, שבסופו של דבר בתוך המשכן נמצאים הקודש, ההיכל, הקודש, קודש הקודשים, ארון, ועליו שני כרובים. שני כרובים, מה, יש כאלה, לא משנה איך היו נראים הכרובים, מה בדיוק היו הפנים שלהם, פני איש, פני אישה, פני תינוק, תינוקת. בכל מקרה, יש שם בעצם שני עגלים, זה לא שונה מהותית מאשר העגל שאותו בני ישראל עשו, ואמרו אלה אלוהיך ישראל, והם חשבו שדרכו הקדוש ברוך הוא יתגלה אליהם. אז אני יודע מה אתם אומרים. אתם אומרים, כן, כי את זה, אתם מכירים את הכוזרים, הוא אומר, את זה הקדוש ברוך הוא ציווה, את הכרובים, ואת זה הוא לא הציווה. אבל מה אנחנו יכולים ללמוד מזה שהקדוש ברוך הוא ציווה שני כרובים, ולעומת זה מול העגל, הוא רואה בזה עגל מסכה, הוא רואה בזה חטא כל כך גדול, שהוא יום פוגדי ופקדתי עליהם חטטם. מה אנחנו הולכים לשמוע מההבדל ביניהם? בין שני הצורות האלה של עבודת השם. אמר הרב חובן, הטעות היא, שגם זו אותה טעות, דרך אגב, של הבבלים, שעליה רומז ירמיהו הנביא במגילת איכה, כל מכבדיה היא זילוה כי ראו ערוותה. גם הנה אינך ותסו בחור. עכשיו הבבלים נכנסים למשכן, לבית המקדש, פותחים את ארון, נכנסים ומחללים אותו, פותחים את קודש הקודשים, ומה הם רואים בפנים? גם פסלים, כמו חשבנו, זו דת מופשטת, דת שכלית, דת רוחנית, איפה, מה, אצלם בפנים נמצא הדבר הזה? בדיוק, אמר הרב אומן, עגל הוא צד, עגל הוא צד שמאל של המרכבה, צד של דין. עם ישראל חשבו די בצדק, שבשעה שבה הם נמצאים במדבר, ויהי בנשוא אהרון ויאמר משה, כמו שנקרא בפרצות שבוע, קומה ה' ויפוצו אויביך. המדבר הוא מקום נחש ושרף וצמאון אשר אין מים. המדבר הוא מלחמה, מלחמה נגד החיצוניים ששולטים במדבר. הם הבינו שהם עכשיו צריכים לשאת בעול, והם צודקים, הם צריכים לשאת בעול, כמו שור שחורש. מה שהם לא הבינו שזה צד במרכבה, והקדוש ברוך הוא לא מדבר דרך הקרובים. מאיפה הקדוש ברוך הוא מדבר? מבין שני הקרובים. מהיכן שהקרובים פניהם היא של אחיו. זה בדיוק ההבדל בין תודעת אדם שנמצא בגן עדן לבין אדם שתודעה שלו נמצאת, מגורשת מגן עדן. מה הקדוש ברוך הוא משקין על פתח גן עדן? את, לה, תחרב, ואת שני הקרובים. זאת אומרת, השאלה אם אתה יכול להיכנס לגן עדן, וגן עדן זה לא מקום, זה רמת תודעה. האם אתה יכול לחיות ברמת תודעה של גן עדן, של השם אחד ושמו אחד, זו השאלה אם אתה יודע לעבור בין שני קרובים ולראות את הפנים בפנים. זה הרגע שבו הקדוש ברוך הוא שם אותך בגן עדן. אתה באין סוף, אתה מחובר. אתה במקום שבו אתה יודע שיש שם למישהו אחר, וזה גם נותן שם לך, ובעצם יש לכם את אותו שם איש ואישה, וביניהם יש את האותיות י' והאותיות ה' שנמצאים בין שניהם, במקום שבו יש מרחב של הקשבה ואור ישר ואור חוזר, זה מקום אינסופי. וגם אמרתי לכם שבזה אני בעצם רוצה לפתוח ולומר מה קורה כאן היום. שמעתם שיעור יפה מהרב פלוני או אלמוני, יפה מאוד, מרב שלא הכרתם אותו, מצוין, איזה תורה שעוד לא שמעתם אותה, אז יש לכם עוד סיכום של עוד דף, וזה יפה מאוד וזה חשוב, אבל אני מניח שאנחנו לומדים כל השבוע, ואנחנו שומדים הרבה שיעורים, ולא עוד שיעור אחד של רב שאני בכלל לא מכיר, זה מה שחסר לי בהתפתחות הרוחנית שלי. מה שאתם מקבלים היום, מה שאנחנו מקבלים כאן היום, זה לא עוד שיעור, זה את השיעור הכי חשוב מכל השיעורים. זאת השכינה שביניהם. נכון, עדיין לא הגענו למצב כזה שכל עם ישראל אחד, והיה השם אחד ושמו אחד, כן, ונשגב השם לבדו ביום ההוא, יש לנו דרך לעבור לשם, יכול להיות, בעזרת השם היא גם לא דרך כל כך ארוכה, אבל כל אחד שהגיע לפה הוא עשה צעד, לדבר הזה. כשהוא פותח את ליבו והוא מקשיב באהבה, והוא נותן שם, והוא אומר איש ואישה, הוא מגיע אל העצמות, הוא מגיע אל החיבור. והתהליך הזה שדיברנו עליו עכשיו הוא לא תהליך שקשור רק לאיש ולאישה, הוא בעצם קשור לכל כך הרבה דברים, אפשר לומר בעצם, לכל תהליך הבריאה. בואו ננסה לחשוב איזה עוד דברים אנחנו מכירים שמתרחשים על ידי הצורה הזו של אחד שיש בו נסירה, והוא צריך להתחבר מחדש. והחיבור הוא הדבר. איפה למשל אתם מכירים עוד דבר כזה? בבריאה עצמה, שמה? שהייתה אחד עם השם יתברך, והשם הפריד. יפה. מה עוד? במה? באורות? המאורות שמה? אה, שהיה שני מאורות גדולים, לבנה וחמה. זאת אומרת, יש פה איזה משהו שמשפיע ומקבל, אור וכלי. כל הרעיון של אורות וכלים, אור ושל כלי, גוף ונשמה, השם יתברך והעולם, האחד והחלל הפנוי הזה שנמצא העולם, כל זה אותו מהלך של נסירה, של שבירה. אבל כולנו מכירים גם את זה בעוד מובנים, וזה, אני חושב, דבר שבעצם כולנו מאוד מאוד חווים אותו ביום-יום בתור בחורי ישיבות. מהו הדבר הזה? שכל אחד מאיתנו, כאשר הוא היה בבית עין אימו, הוא למד את כל התורה כולה. נר דלוקו על ראשו, ומלאך מלאבו את כל התורה כולה. וכשהוא יוצא בבית עין אימו, מלאך סותרו על פיו ומשכך את אותה תורה. ואז אנחנו עכשיו צריכים לשבת כל השבוע וללמוד לאט-לאט בבבקמה ולהתקדם לאט-לאט בעוד תוספות, שזה דברים שכבר ידענו אותם. אנחנו אמורים לדעת אותם מתוך שתי הכליות שלנו. ואנחנו צריכים כל כך הרבה להזיע, וזה כל כך קשה ומאתגר. תראו את הספרייה שאנחנו יושבים בתוכה. כל הדבר הזה היה מונח אצלנו בדיסק-און-קי, והייתה תקלה, ארור, היה איזשהו וירוס נכנס למחשב, דפק לנו את כל הזיכרון ואנחנו צריכים את כל הסיסטם, זה באסה, שנמחקים לך כל הקבצים. צריך לחזור את הכל מחדש, נכון, כבודו? זה באסה. מה העניין בזה? זה העניין. העניין הוא שיהודי ירגיש את הכאב הזה, שירגיש את הצעקה הזאת, שירגיש את הנסירה. והנסירה היא כואבת. והנסירה היא, ויפה אל השם אלוקים תרדמה על האדם ועישן. וייקח אחת מצהלותיו ויסגור בשר תחתינה. יש פה קושי. יש פה צעקה. היה מקום כבודו. והצעקה הזו היא מולידה געגוע ורצון לקשר. כי הקב' ברוך הוא לא צריך בסופו של דבר שמישהו יתקן את התקלה בתוכנה של התורה שנבראנו איתה, עם המלאך הצדיק הזה שלימד אותנו את כל התורה, ואז בא איזה מלאך אחר, גם כן, יש לי חשבון פתוח איתו, ודפק לנו את ה... זה לא. מה הקב' ברוך הוא רוצה? הקב' ברוך הוא לא רוצה שאותו דיסקון קיש שהיה יחזור. מה הוא רוצה? פנים בפנים. הוא רוצה שאתה ואתה ואני נשב ונגיד, השם יתברך, אנחנו אוהבים אותך. אנחנו רוצים להכיר אותך יותר. אני רוצה להכיר אותך יותר. אני, אייל, רוצה להכיר אותך יותר. אני עם האישיות שלי, עם הזיכרון שלי, עם המחשבה שלי, עם תשומת הלב שלי, עם מה שקשה לי בגמרא, עם מה שמובן לי בגמרא, עם מה שאני לא מצליח, עם מה שיותר קשה לי, עם מה שנראה לי יותר מתאים לי. אני, אני, אני, כמו שאני, אני ניגש אליך. ואני אומר לך את מה שעל ליבי, ואני מנסה להבין בדרך שבה אני מצליח להבין את התורה הקדושה שלך. במקום הזה שבו אני ואתה מתחברים, שמה נולדת התורה. שמה נולד הדבר החדש, האין-סוף. במקום שבו הקדוש ברוך הוא מקשיב לחנין אבני ולרבי יונתן אבני, מה הם אומרים ורבי יהושע אבני, מה הם אומרים? ואנחנו מקשיבים אליו, ויש פנים בפנים, זה המקום שבו מתגלה האין סוף, בו מתגלה הדבר הזה שיש בו הקשבה, שיש בו עצמות. וזה לא רק לגבי התורה, זה נכון לגבי כל יום ויום שבן אדם קם בבוקר, יש לו עכשיו אתגרים, והוא אומר, אלוהי נשמה שנתת בי תהורי, המחזיר נשמות יפגרים מתים. תראה מה זה, אני קמתי מהמיטה, הייתי כולי פגר מת, עכשיו אתה עביד עלי עכשיו נשמה, אני צריך להתחיל לתפקד איתה, ולקום, וללכת, ולהתפלל, ועוד פעם, וזה, ותפילין, וכל התפילה, ואחרי זה ללמוד, ואחרי זה שיעורים, ואחרי זה גם האתגרים של היום, ומשא ומתן באמונה, וכל הדבר הזה, למה, למה, למה, זה לא איזה מין הר שצריך לטפס עליו, או איזה פינה שצריך לסגור, או איזה קיר שלא שופץ עדיין, וצריך עדיין לשפץ אותו. זה מפגש. הקדוש ברוך הוא רוצה, זה מפגש שלא איתנו ושלנו, איתו, שבו אנחנו, כל אחד מאיתנו, בעניין המיוחד שלו, לפגוש את הקדוש ברוך הוא באתגרים שלו, ביום-יום שלו, לא משנה אם זה הפאנצ'ר שנהיה לו ברכב, באמצע הכביש, או שזה החברותא שבדיוק לא הגיעה היום, או חם מדי, או קר מדי, או אני לא יודע מה, או האתגר שלו, שהוא מתמודד איתו, זה בסך הכול דרך של הקדוש ברוך הוא, לבקש מאיתנו לפגש עם הדבר, עם השיחה הזאת, שלא איתנו. הוא משוחח איתנו, אנחנו צריכים להקשיב לו, אנחנו אומרים לו מה שאנחנו מרגישים, אנחנו צועקים אליו, הוא מדבר איתנו, הוא מחבק אותנו, אנחנו צריכים להגיע לאיזשהו רגע שבו קורה הדבר הזה בינינו לבין הקדוש ברוך הוא. עכשיו, אחרי שלמדנו את הדבר הזה, את היסוד הזה שנקרא סוד החיים, שהוא בעצם הנסירה והייחוד. הנסירה זה ההפרדה, הצעקה, הקושי, שמוציא מאיתנו, ששואב מאיתנו את הבקשה הזו להתאחד, שואב מאיתנו את הבקשה להשלים את מה שחסר לנו, הוא הדבר שקוראים לו טוב. הוא הדבר שקוראים לו טוב, כי הוא נמצא בבקשה ובחיבור ובמפגש האינסופי של כל הזמן לחפש את התקשורת, את השפה עם הקדוש ברוך הוא, עם התורה, עם עצמנו, עם הגוף והנשמה, הקשבה הזו של איש ואישה, של עצם מעצמאי, משהו כזה שקורה, שמחבר אותנו כל הזמן אל בקשה וממילא חיבור אליה אינסוף. זה הדבר שקוראים לו טוב. שם השם נמצא, עד הייחוד הגמור, שבו הכל הכל מתחבר. כולנו מתחברים, כולנו מוצאים עד כמה. יש בינינו את הדבר הגדול הזה. בינינו, בין כולנו, וגם בין כל העולם לעם ישראל, וגם כל הבריאה, וגם כל ההיסטוריה, וגם כל המרחב של האפשרויות, איך הכל בעצם רק מתקשר ומנסה להביא ביחד איזה דיבור אחד משותף מהכל שמבקש את הקדוש ברוך הוא. שמה, במרחב הזה, נמצא האנחנו, נמצא הקדוש ברוך הוא, נמצאת האמת. ועכשיו, לסיום, בדקות הקרובות שלנו, נוטפו לנו, נוטפו שנעשה חברותות. צילמתי לפניכם, אני חושב שאין מספיק, אבל אם אפשר קצת להתפצל על הדפים, שתי פסקאות של הרב קוק. אחת עסוקה יותר בעניין הפרטי, האישי, ואחת עסוקה יותר בעניין הלאומי. הראשונה היא מאורות התחייה, והיא עסוקה בנסירה והייחוד הלאומיים של ההתפתחות הלאומית של עם ישראל, והשנייה היא מקובץ א'-קסד', היא עסוקה במרחב של ההתמודדות הפרטית, האישית, של כל אחד מאיתנו, בנושא הזה של נסירה וייחוד ששם נמצא בעצם סוד הקיום שלנו בעולם. אז כל אחד יכול ל... פשוט איפה שאתם יושבים עכשיו, לקחו עכשיו חמש דקות, כל אחד יבחר או את הנושא הלאומי או את התחייה, או את הנושא הפרטי, קונס סמר ד', כל אחד יבחר כרצונו, וניקח חמש דקות עכשיו של חברותות, פה, אחד עם השני, כולכם ולומדים את זה ביחד, אחת משתי הפסקאות, תבחרו ביניכם, זאת תהיה הבחירה הראשונה שלכם. הבחירה הראשונה זה עם מי ללמוד, הבחירה השנייה זה מי שאתם יושבים לידו, הבחירה השנייה זה איזה פסקה ללמוד, ואחרי זה, עוד חמש דקות נעשה רגע סיכום משותף. יופי. אז קודם כל, בואו נעשה שנייה הפסקה רגע. קודם כל אני חייב לומר לכם משהו. עוד פעם אני אגיד את הדבר הזה, שמעתי אותו מההתחלה. יותר ממה שרציתי שפשוט נלמד עכשיו פסקה של הרב קוק, כדי שנעמוד בדרישות, בסטנדרטים של המגזר, ולמדנו הרב קוק, יותר ממה שהדבר הזה, אני פשוט רציתי שיהיו פה חברותות. זאת אומרת, זה הדבר שהוא בעצם כל השיעור כולו, בלי לדבר על השיעור, זה כבר המציאות של השיעור, הנוכחות שלו. מה שקרה פה עכשיו זה הדבר עצמו. זה שאנשים ישבו, אני לא, אתה לא מכיר אותו, אני לא מכיר אותו, אני גם אשתעזעתי, אשתעזעתי. כן, אנחנו יושבים עכשיו ולומדים ביחד, יש קול של תורה שעולה מכולנו ביחד, ובחרנו פסקה ובחרנו לדבר על נסירה ועל הפרדה ועל חיבור שמגיע מפנים אל פנים, בעצם עשינו את זה עכשיו. זה מה שקרה עכשיו בדיבור, בלימוד המשותף שבינינו, וכבר הגענו למדרגה הזאת, אבל אם אנחנו רוצים עוד יותר אפילו להחזיק אותה ולתת למדרגה הזאת גם אחיזה במציאות, אני רוצה לבחור בבקשה מאלה שלמדו את הפסקה הראשונה, שירימו בבקשה את היד, הפסקה של רואות התחייה, לא, אל תעשו לי את זה, אה יופי, אז הנה שניכם, כן שמה, תבחרו בבקשה משפט אחד חזק ומחץ ממה שקראתם, שבאמת אתם רוצים לשתף אותו עם כולם, בבקשה תגידו אותו בקול רם, קול רם, תקרא אותו. הם יבשמו את העולם כולו על ידי מכאוביהם, אתם זוכרים את הצעקה הזאת, יפה מאוד. עוד נציג של הפסקה הראשונה, מבקש? מפה, מהאזור הזה? מי למד את הפסקה הראשונה מהאזור הזה? תקראו את המשפט שאתם בוחרים לקרוא. מה דיבר אליכם, מה נגע בכם, כן? משפט מיוחד שרוצים לשתף אותו עם כולם. מה? אתם רואים איזה דרישה גדולה? לקרוא שם, איש, אישה, נו, מה? תקרא, תקרא. וזאת הנטייה שכשתיוולד תדרוך בזעם ותחולו אל סופות. זה נטייה שתדרוך בזעם ותחולו אל סופות, נכון? זו באמת מרידה רוחנית, זו נסירה, זה כואב, זה לא פשוט. הצד החומרי והצד הרוחני שבאומה, הכלי והאור, האיש והאישה, הגוף והנשמה, האדם ואלוקים יפרדו, זה יהיה כואב, זה יחולל סופה, זה יהיה לא פשוט, אבל זה יחדש את מה? את מה? את האינסוף, את הפנים בפנים, נכון? את הבחירה, את הפנים בפנים, שם הקדוש ברוך הוא ילד. ועכשיו, אני רוצה, מהאזור הזה, מי למד את הפסקה השנייה? בכבוד, אתה רוצה, אתם ביחד? אתם יהיו חברותה? אתם. אז תקרא בבקשה משפט שאתה רוצה לקרוא מהפסקה השנייה. בכל רם. חסד עולמים הניח בכלים הנשברים את אורו, את ניצוצותיו, בכל תנועה, בכל תוכן חיים. כן, גם בשבר הזה, בהפרדה הזו, יש באמת כל הזמן איזה שהוא יעזוב השתלבים ואת אימו ודבק בין שניהם, יש איזשהו צורך להתחבר מחדש, שהנצוצות שנשברו הם לא יהיו באמת נפרדים, אלא הם יבקשו אחד את השני, כמו איזו משיכה של חיבור לאהבה בין שניהם. עוד מישהו מהצד הזה שבחר את הפסקה השנייה? כן, בכבוד, תקרא. מאור אצלו של הסוכנות הראשונה מהאלוהים אל העולם, אור חדש מולד, אור זיו הדר בני אל. אור זיו הדר בני אל. יפה מאוד, זה באמת אור חדש, זה האור החדש הזה שדיברנו עליו, שהוא נקרא אור זיו הדר פני אל. ההדר זה התשובה, זה החזרה, נכון? החזרת הפנים זה לזה, פני אל, נכון? החזרת הפנים זה לזה, זה האור החדש שנוצר בעקבות השבר שיוצר, מחדש את הצורך של פנים בפנים, של הבחירה, נכון? הבחירה, הרחבה, יפה מאוד. יפה מאוד. וגם אני רוצה לרמוז כאן שהדר זה הרב כאן רומז למלך ממלכי אדום המלך השמיני הוא המלך שמייצג את עם ישראל את עולם התיקון הוא נקרא הדר והוא העניין שלו זה באמת להחזיר פנים בפנים ומהצד הזה בבקשה מי שמכר מהפסקה השנייה תרימו ידיים אם יבכר פסקה שנייה בבקשה תקרא זאת אומרת כל התהליך הזה שמקדים את השבירה הוא רק בגלל שיש בקשה לעוד יותר טוב יופי מעולה עוד יותר טוב לא הטוב שהוא היה רק כאשר הכל היה כביכול שלם אלא יש צורך של האדם שלא יהיה לבדו ולכן יש גם שבירה ותהליך שלם שהוא מאוד כואב כאן הרב כאן מדבר על נפילה על מיטה על בדידות קריאה פיזור דברים לא כל כך נחמדים כן אבל כל הדבר הזה תפקידו בקשתו הפנימית היא לגלות עוד אור שנוצר על ידי הפנים בפנים ועוד מישהו נציג מכאן שיקרא מהפסקה השנייה בבקשה לפעמים מתגבר האור הכל ורק מרצון של טוב תודה רבה רבה לכם יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא י