סוגיית גט ישן - לפשרו של איכא דאמרי

מילה קרן ביאבנה תמיד מתרגש, כי אני הייתי חולניק בקרן ביאבנה בשנת תשל״ב, ל״ב ל״ג. ואני רוצה לומר משהו לזכרו שהחבר חדר שלי, זה אפשר להגיד לפני השיעור, חבר חדר שלי, הרב יהודה גליק, שהיה הדיין הראשון שיצא מישהו בתי הסדר, שהוא נפטר לפני זמן קצר, ואני הייתי חולניק פה בקרן ביאבנה, קצת באופן מוזר, כי ידעתי עברית, וגם ידעתי איך ללמוד. זה היה מאוד נדיר, חולניק כאילו, ואז מישהו קלט את זה. מי היהודי שקלט את זה? חבר חדר שלי, משנה ה', הרב יהודה גליק, אז יהודה, וגם הזמין אותי הביתה, להורים בנתניה כמה פעמים, וקלט אותי. זאת אומרת, היינו מדברים בלימוד בחדר. לדעתי, בלעדיו אני לא יודע אם הייתי שורד פה, אבל זה, מאוד אהבתי, מאוד אהבתי את ישועת אהבה ואת הכול, אבל בעיון, כשהיה לי עם מי לדבר, מי לדבר בלימוד, אז אני אומר את זה כמוסר, לפני שנתחיל את השיעור, שתעזרו לו צעירים בישיבה, אולי יש פה צעירים, אבל מי שהוא בשנה קצת יותר מבוגר, מאוד חשוב לקלוט את הצעירים, לעזור להם, אם הם בני חול בכלל, אבל לקלוט אותם. אני ידעתי קצת מיוחד כזה, אבל בהקשר הזה, אבל זה מאוד מאוד חשוב, ואני אומר את הדברים האלה לזכרו של יהודה גליק, שבאמת בזכותו זרמתי פה, אם אפשר להגיד ככה, זרמתי לתוך קרם ביבנה. אז זהו, אז נתחיל את השיעור? מה, איפה המארגנים? מי אחראי? אפשר להתחיל, אוקיי, אתם תצטרכו לזרום איתי קצת, כי אני בטוח שזה מאוד שונה ממה שאתם רגילים. ובחרתי את זה לא בגלל הנושא של יום העיון, אלא האמת היא שראש השיעור הצעיר, שהוא עכשיו במילואים, אבל יוסי גמליאל הוא, יחד איתו, בחרנו את השיעור, כי יש לו איזו נקודה מתודית חשובה. בכלל, אני תמיד מלמד מתודות, ובכלל, גם בתור בחור ישיבה, בעיקר הקשבתי למתודות, איך לומדים. ובאתי מהעולם של בריסק, ובאתי לקרם ביבנה מתוך מרד, בכוונה לא הלכתי להר עציון, כיצד נמאסתי ורציתי ללמוד שיטות אחרות. בסוף נשארתי על בריסק המון שנים, המון שנים נשארתי, למרות, כי אחרי שפגשתי דברים אחרים, הבנתי מה טוב בשיטה של בריסק. אבל זה תמיד חשוב ללמוד לא רק את התוכן, גם את השיטה, מה עושים, איך עושים, וגם אני ותיק. כלומר, אני גדלתי בעולם שאפשר היה לומר, כך אומרים, איכזוגן. מה זאת אומרת? מותר לך לדבר, מותר לך לחשוב על הסוגיה, ולפעמים זה או לחם ראשונים, לפעמים. בא לי ליבאק, כשלמדתי את זה בניטריין, אחרי קרן ביבנה, פעם אמר משהו בשיעור, ואמרתי לו, רבי, כך אקרא לנו, רבי, הרשב״א אומר הפוך. אז הוא אמר, הרשב״א יצטרך להסתדר איתי, כי ככה כתוב אצלי בגמרא, מאוד קיצוני. אז אני, עוד מבוא אחד קטן, וזה שריף מסביר למה הלכה כבתראי ולמה הלכה כבבלי כנגד הירושלמי. ומה הוא אומר? הוא אומר, דווקא האחרונים, הבבלי במקרה הזה, הם ראו את הקדומים והם העבירו אותם דרך שבט הביקורת שלהם, והחליטו מה נכון ולא נכון, לכן הלכה כבתראי, גם ספרותית, לא רק היסטורית. ויש מקומות, זה מפתח גדול, יש מקומות שבהם הסוגיה מחליפה את סדר הדורות. ולפי הריב, הסיבה שהחליפו את סדר הדורות והגידו, נגיד, את רב ושמואל בסוף, זה בגלל שזה סמן לפוסק הלכה כרב ושמואל, למרות שהם לא בתראי היסטורי, הם בתראי ספרותי. בסדר? זה הכל על בסיס הריב. אז זה מאוד נדיר, דרך אגב, מאוד נדיר. מה שכן קורה הרבה פעמים, שיש סוגיה ישראלית שנכנסת הרבה פעמים בסוף הסוגיה. ואז, למרות שהם קדומים, נגיד, יש איש רבי יוחנן, בדרך כלל רבי יוחנן הוא גובר על מורים מאוחרים, שהם מאוחרים מבחינה זאת בסדר הדורות, אבל הם לא מאוחרים בסוגיה. בסדר? אז זה חשוב. למה זה חשוב? כי אני רוצה לעסוק בתופעה שנקרא איקדה אמרי. איך אתה איך אתם מבינים מה זה איקדה אמרי? מה שתגידו, זה שיעור, זו לא הרצאה, אם לא תשתתפו אני עוצר. אז איך אתם מבינים מה זה איקדה אמרי? זה גרסה אחרת של אותה שמועה? מה? גרסה אחרת של אותה שמועה? גרסה אחרת של אותה שמועה. איך היא נוצרה? יש תמיד מסורת שונה מהארה שלה. כן, יש מסורת שונה. זה לא רע, זה לא רע, אבל לא תמיד זה ככה. למרות הניסוח איקדה אמרי, לפעמים זה בעצם הכי כמה. בסדר? אז זה, אני רוצה להראות לכם דוגמה עם ראייה. כדי להגיד שם, אני אצטרך, סליחה, להניח כל מיני הנחות, אתם תצטרכו להניח לי קצת בהתחלה, לא חייבים לקבל את ההתחלה, הסוף לא תהיה לכם ברירה. כלומר, זה ממש מובהק, בגלל זה אמרנו רצון שאני אבהיר את זה, כי זו דוגמה מובהקת שמה שמופיע בתור איקא דאמרי הוא בעצם הכי כאמר מובהק, שאפשר להוכיח את זה, בסדר? זה גם ויכוח, אל תחשבו, זה ויכוח העולם האישיותי, זה גם ויכוח עם העולם האקדמי. עכשיו, יש לי חבר טוב, גם נפטר לאחרונה, קוראים לו פרופסור מנחם כהנא, בוגר, בא מקיבוץ יבנה, ויש סוגיה בתחילת כתובות שהוא משוכנע שהאיקא דאמרי השני הוא המקורי, ובגלל הרבה מאוד מקומות שזה לא כך, שוב, אתם אמרתם בצדק, לא חייב להיות אחד מקורי, זה יכול להיות שני משורות, לא אמרתם משהו לא נכון, אבל אם כבר יש אחד שהוא לא מקורי, הנטייה שלי תהיה השני, כלומר השני יהיה הכי כמר, סוג של תיקון, זה אומר שאולי הלכה כמותו, שם דרך אגב הראשונים פסקו כגדם הראשון, זה משהו מאוד חריג, אבל החוקרים חשבו שהראשון הוא הנכון, ואני לא חושב, הנכון, מה זאת אומרת, אם כבר יש אחד שהוא תיקון, הם חושבים שמי הוא הנכון, והראשון זה תיקון, וזה מאוד נדיר, זו לא תופעה, לא תופעה, כלומר הריף צודק בדרך כלל, האחרון זה עמדת הסוגיה, בעל הסוגיה רוצה את האחרון. אז לא נתווכח איתו עכשיו, כי אני חופשי, אני לא חייב להסכים, לא עם החוקרים ולא עם ישיבה, מה שאני חושב, אני חושב, ככה, זה מסורת, זה מסורת מרבותיי, מה שאתה חושב, זה הזמנה לכם, תחשבו, כל הזמן תחשבו, תחשבו, ואין דבר כזה לחשוב לא נכון כמעט, ואם תחשבו שמשהו בסוגיה לא נראית, אז תפגשו מישהו בדרך, ששאל את זה כבר לפניכם, או שירושלמי חושב כמוכם, אין דבר כזה לטעות כמעט, אמנם, בזה אנחנו היינו אומרים, אם אתה חושב נכון, תפגוש מישהו בדרך, אבל מצד שני, אברום שפירא, שהיה לו חוש נפלא, הוא אמר, היום כל כך הרבה חידושים גרועים נאמרו, שגם אם אתה אומר חידוש גרוע, תפגוש מישהו בדרך, אני צריך להיזהר מזה גם, אבל לא לפחד עכשיו. אוקיי, אז אנחנו נתחיל, רגע, רגע, אני צריך שמישהו יזכיר את הפסוק של הגירושים בתורה. זה לא הדף, כי הדף היה מאוד עמוס. מה כתוב בתורה? כי ייקח לי שאשהו קלה, ואין לא תמצא חן בעיניו, כי מצב היראה דבר ושימך נגועים. איך ראתם לספר חיפו את זה אחריו? המילים שאנחנו צריכים היום, היום, כל המילים חשובות, כמובן, זה מקרא, אבל המילים שאנחנו צריכים, זה מה, איך מגרשים אישה. השאר הוא מאוד חשוב, מה הנסיבות וכולי, זה מאוד חשוב, אבל אז תחזור עוד פעם. וכתב לה ספר כריתות, ונתן לידה, ושלך מביתו. שלישייה. מה היחס בין השלישייה הזאת? וכמה חשוב, ושלך מביתו. אז יש שיעור מתחיל לשיעור הזה, שאני מראה שעד מאוחר מאוד, גם לתוך ספרות, לתוך תקופת חז״ל, ושלך מביתו היה קריטי. בסדר? זה חלק מהתהליך. ובעצם, עכשיו צריכים להניח לי, כי אני לא יכול להוכיח את זה בשיעור הזה, לדעתי זו עמדת בית הלל. פה גם צריך להיות חופשיים, כי זה נוגד את כל מה שכולם חושבים על בית הלל ובית שמאי, גם בעולם הישיבות וגם... כי יש כל מיני שבלונות, מה עושה בית שמאי, מה עושה בית הלל, יש כל מיני שבלונות, גם בעולם הישיבות וגם בעולם האקדמי, אבל אנחנו צריכים להבין מה הם אומרים. אז אם תסתכלו עכשיו, שתי משניות, בגיטין הם נפרדים. בעדויות הם סמוכים. ממש סמוכים. אז עכשיו, רגע, מישהו יעזור לי בקריאה, או שזאת לא טובה מבחינת ההקלטה? מישהו יקרא את שתי המשניות? יש לי מתנדב? כן, בבקשה. בבית שמאי אומרים, כותר אדם ישתו בגט ישן, ובחידי לאוסרי. ואיזה הוגט ישן, כל שנתייחד עמה אחר שתבוא לה. ומגרש את אשתו ולה נאמר בותקים. ועד שמאי אומרים, אינה צריכה היא מלגד שני. ובית שמאי אומרים, צריכה היא מלגד שני. הם עדיין בזמן שהיא התגרשה מן הנישואין. רואים בין התגרשה מן היירוסין, שאינה צריכה מלגד שני, מפני שאין דיבור בסס... במשנה השנייה הזאת יש שיעור שונם, אבל יש מכנה משותף, והדיביות הן מופיעות, שתי המשניות הן מופיעות בסמיכות. יש מכנה משותף, אבל הן לא לגמרי משניות זהות. אנחנו נטפל בעיקר, בראשון, אבל יש מכנה משותף. מה המכנה המשותף בין שתי המשניות? מרחוב בית הלל בין שמאי זה אחד, נכון? מה עוד? בית הלל מחמירים. כן, אפשר להגיד מחמירים יותר, מסובך, אבל נגיד מחמירים. מה זאת אומרת הם מחמירים? שהם מצחיקים גט שני, בסדר? בשני המקרים, בצד של הבדלי ניואנסים, ועל הבדלי ניואנסים לא נוכל להתייחס היום, אבל נתייחס בעיקר למשנה הראשונה. הם מחמירים, למה הם מחמירים? לכאורה, נחזור לפסוק, נתן בידה, וכתב הספר כריתות, סליחה, נתן בידה, ויש לך בביתו. איך בית הלל הבינו את זה? רצף! זה חייב להיות רצוף, זה תהליך רצוף. הוא כותב לספר כריתות, נותן בידה, בסדר? ושילחן בביתו. אבל היא שילחן בביתו, ואז אם יש פאר, בשורה חריפה, מפונדקי זו צורה עדינה, ויש מחור, בא והיא הוגשה מאיפה נוצר הפארק, זה גם, אבל לא ניכנס לזה עכשיו, אנחנו צריכים ממש לעגל פינות פה כדי להיקרא. אז אנחנו, בגלנדל בונדקי זה יוצר בלאגן שלם. מחרוקת הבבלה ירושלמי, איך להבין את זה בדיוק, מחרוקת המורים, ומחרוקת הראשונים, אבל בגט ישן, במשנה הראשונה, זה די פשוט. בית הלל אומרים שזה לא גט. למה זה לא גט? היה השלב הראשון, כתב ספר כתוב. סמוך לזה, כנראה, זה גם מחרוקת, נתן בידיו, ואז מה? השאיר אותו בעיתו. יש גיסה בירושלמי שזה קרה בין הכתיבה למדינה, לא ניכנס לזה. זה לא פשטות, אבל יש גיסה כזאת בירושלמי. אוקיי. אבל, אבל כבר אנחנו מוצאים מין, כן, בבקשה. למה אנחנו מניחים שזה הטעם של בית הלל? מה, למה אנחנו מניחים? זה הדבר שאני לא יכול לטפל בו כרגע, זה שיעור אחר. אבל אתה צודק, זו שאלה טובה. כי עוד רגע נראה, אבל זה לא קריטי להמשך השיעור, עוד רגע נראה שלא כך הבינו בסוף תקופת התנאים ובסוף תקופת המורים. לא הבינו כמוני. בסדר? אנחנו חושבים לבד תמיד, ופתאום רואים שהם לא הבינו כמוני. אז מי מוכן לקרוא? זה בתוספתא וגם ביהושלמי בצורה אחרת. אבל לא ניכנס לפרטים, רק מביקורי, במקור רומי 3. בית הלל אומרים אין אדם פוטר ותשתפק יפה שם, שלא יהיה כיתה גדול בלילה. כן. ובמקביל, ביהושלמי בשם שמואל, שמואל הוא הכוכב הגדול פה, המורה שמואל היא הכוכב, הכוכב של השיעור, אבל הוא מצוטט גם ביהושלמי וגם בבריאה. ביהושלמי הוא מופיע עם נימוק. מה הנימוק שלו? שמואל וכולן אם ניסו לא תצא, שלא להוציא עיזה על בלילה. כן. מה משותף לתוספתא ולשמואל? הטעם דומה קצת, כן. אנחנו לא ניכנס לפרטים, אבל יש טעם, ועכשיו הטעם הוא לא דומה לטעם שלי. כי מה אני טענתי? זה בשבילך. מה אני טענתי? מה? בשבילך זה משהו עקרוני מאוד מאוד. ומי שלא שילחה בביתו, הוא לא קיים את הכתוב. זה חומר חומר, כן? ומה לפי התוספתא ולפי שמואל? מה שחשוב לענייננו? זה לא במישור העקרוני, כן? משהו צדדי. מה צדדי דרבנן כזה? משהו צדדי, אמיתי? מין תקנה כזאת. עכשיו בשפה שלי, אבל אני חסר בחוליה שאני לא יכול להשלים היום בזה להוכיח שהייתה תפיסה כזאת, מה שהצגתי בבית הלל. כי אנחנו כבר, אנחנו כבר בתוספתא ודור ראשון אמוראים, שהרבה פעמים זה מקביל. המון מקומות זה מקביל. זאת אומרת, רואים שהתוספתא אומר משהו? רבי יוחנן אומר את זה. תוספתא אומר, רבי שמואל אומר את זה. הרבה פעמים זה לא תוספתא, מה שהפרס שם מפקידים לקראת תוספת העתיקה הגדולה. זה תוספת כמו שחשבו גדולי החוקרים, שזה תמיד תוספת. תוספת למשנה. אז זה כמו אמוראי, זה ממש על הגבול, על התפל, בסדר? אז זה לא, אז זה אני לא יכול להוכיח, אנחנו צריכים את זה רק בגלל שזו תופעה. והפעם, אם יזמינו אותי, אם יעשו שיעור על בית הללו בית שמאי, יעשו יום איום בין עובדי שיעשו דבר כזה, כי מה יעשו מזה במבחינה חינוכית? פה יש המון שיעורים חינוכיים פה, כן? אבל לא יעשו מה זה, בית שמאי אפשר לעשות מזה במבחינה חינוכית. אבל אם יעשו פעם, אז אני אעביר שלושה שיעורים להראות לכם שהרבה פעמים ההלכה היא בית שמאי פלוס או בית שמאי מינוס, אבל לא באמת בית הללו. משלומת שבת, אם תשימו בקריאה, הכל, הכל ההלכות של בית שמאי עבר מדי רבנן. כי הגמרא אומרת, זה מדי רבנן. כלומר, אנחנו פוסקים כי בית שמאי עבר רק מדי רבנן. זה מאוד בודק שם. בפרק קריאה זה מאוד בודק, אבל בהמון מקומות בש״ס, בעצם מה שאומרים לנו, הלכה כבית הללו, צריך לשים על זה כוכבית. כי המון מקומות ההלכה שלנו כבית שמאי, כולל בית הנשיא, שזה גם מעניין, שהרבה פעמים נוהגים כבית שמאי, זה נורא מעניין. אז, גם מה שקרה פה, אם אני אומר שבית הלל הנימוק שלהם אז שוב, אני לא הוכחתי את ההנחה, ידעתי שזה בעיה, כי אני לא אצליח להוכיח את זה פה, אבל אם אתם חושבים שבית הלל אם חושבים כמוני, שהתנגדו באופן עקרוני, כי הם טענו שזה צריך להיות שילוחים סמוכים לנטיית הגט, אז מה קורה עכשיו? הם לא. מהקבוצה העקרוני? הם מסכימים עם בית שמאי. רק זה משהו צדדי, בסדר? אנחנו צריכים את הנקודה הזאת כדי להמשיך, בסדר? אז עכשיו אנחנו, כדי להבין את המהלך שיוצר את האי קדמרי, אז קודם כל צריך ללמוד את האי קדמרי, אז זה מספר חמש. מי כואב? זה על המשנה של גט ישן. סליחה. כן, זה המספר חמש רומי. במי כמלפתי בית שמאי שעבריינו אמרינן גזירה של מאיר גוקית, אדוני מיכה. ותילם שעברי אמרינן גזירה של מאיר גוקית, אדוני מיכה. בסדר? זה מופיע עכשיו לפי השמואל, אבל הגמרא מתחימה את הנימוק שלו שמופיע ביהושעמי. מה אומר שמואל? אמר רבי אבא אמר שמואל, אם נישאת, הוא לא תצא. אופ, אוקיי. אז לפי זה, בגלל שהנימוק הוא צדדי, אז שמואל אומר, אם היא נישאת, לא תצא. עכשיו באי איכה דאמרי. מה איכה דאמרי? ואיכה דאמרי, אמר רבי אבא אמר שמואל, אם נתגרשה, תינשא לכתחילה. עכשיו, שימו את זה במסגרת שלי. תניחו לי מייד, ותשימו את זה במסגרת שלי, מעמדה של בית הלל, שאמר שזו בעיה עקרונית. מה יוצא עכשיו בסוף הסוגיה? תנסה לאחר תחילה. כאילו, מה קורה פה? תנסה לאחר תחילה. כל מה שנשאר מהפיר, עולי לעכבר. בית הלל אומרים, אומרים שאוסרים לגרש בגט ישן. הם אוסרים כי הניסוח של בית שמאי היה נורמטיבי. בית שמאי אומרים, פוטר אדם משלו בגט ישן, והם אוסרים. הם כנראה גם פוסלים, אפשר להוכיח את זה, שהם פוסלים בגט ישן. אבל מה קרה עם זה שהם מתנגדים לגט ישן? טוב, שכלום. אם נתגשר עם גט ישן, זה יוצא רק לכת חילה, לכת חילה. אמירה שבית הלל אוסרים, אפשר לסבול את זה. המילים סובלות את זה. איך המילים סובלות את זה? כי זה נוסח בצורה שלכתחילה, הם אוסרים. לא שהם פוסלים, אבל עכשיו להוכיח שעמדתם היה בעצם שהם פוסלים. אבל במשנה הניסוח הם אוסרים. אז הם אוסרים לגרש בגט ישן, אבל אם היא נתגשר בגט ישן, היא תבוא לבית דין הרבני להרכב הכי הכי נוקשה. יש הרכבים רגישים, יש הרכבים נוקשים, יש כל מיני הרכבים. הם באים, הם לא באו להרכב של החברים, כן, ביבנה, שאני לא חושב שהוא היה יהודי גמיש, אבל לא ישבתי אצלו בבית דין, הייתי בחדר איתו. אבל הם באו להרכב הכי נוקשה בעולם, הם רצו להירשם לרבנות, היא התגרשה, כתוב בתיק שלה שהגט היה ישן, זה יכול לקרות בימינו. אני לא חושב שהם רושמים את זה, זה יכול לקרות. איך זה יכול לקרות? שהם התגרשו, הם המשיכו לגור באותו בית בגלל אילוץ קרטלי או משהו, ואז איכשהו זה נרשם מאיפה שהוא, כי זה בדרך כלל בימינו נרשמים, ואז היא באה להתחתן, נרשם, אז בית דין אומר, מה זאת אומרת, זה הכל בסדר. כי שמועו אמר שזה לא בסדר, שגט ישן זה לא בסדר, אבל זה בסבבה בדיעבד, אם זה קרה, תנסה להתחילה, זה כל מה שנשאר בבית דין. אז איך נוצר יקד עמרי? זה מה שאנחנו רוצים לראות? כמה זמן יש לנו זמן. אוקיי, אז אנחנו, כדי להבין איך זה קרה, איך זה נוצר יקד עמרי, יש לו רנקין איך זה נוצר, אז הולכים ללמוד משנה בפרק אחר, בפרק ט'. נאמרתי אותו פעמיים רק כדי שתקנס לזה קצת בעובי הקורה, אבל לא יותר מדי, כי אני רוצה להגיע לעיקר. אז שימו לב, תלמיד שאל אותי בדרך, הוא אמר, מה עשית פה? זו אותה משנה בשני הצדדים שלנו. אז כל ההבדל הוא הפיסוק, והפיסוק נדון בירושלמי, בהרחבה וצד בבבלי. בסדר? אז בואו נראה. מי רוצה לקרוא? שלושה גיטים פסוליים, ואם נישא חברת כשר. כתב בכתב ידו ואין עליו את דין. יש עליו את דין ואין בו זמן. יש בו זמן ואין בו אלא יד אחד. שלושה עבדים של עבדים זה חבלת כשר. רבי ליזה אומר, אף על מי שאין עבדים אלא שנצלת אמונה בפני עבדים אשר בגובה מלכסים מתועבדים שאין עבדים כותבים לגטר אלא בפני עבדים. כן, אוקיי. עכשיו, מה, פה יש שלושה מקרים, זה שיר שור. סליחה, זה שיר כזה נחמד, כמו שיש הרבה פעמים במשנה, אני לא יודע אם שם את הלב. המשנה מנוסחת ממש יפה בצורה של כמעט שאירית. יש לו שלושה, נכון? השלישיהו, כתב בכתב ידו ואין על עבדים, יש עבדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין לו בו אלא עד אחד. זו שירה כזאת נכבדה. אבל, אבל, יש קריאה אחרת. הקריאה האחרת, צד שני, שלושה גידים פסולים ונישאי תלווד כשר, כתב בכתב ידו, נקודתיים, ואין עליו עבדים, יש עבדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין לו על עד אחד. כלומר, כל המקרים במשנה הם שהוא כתב בכתב ידו. זה מאוד משמעותי. לא כל כך משמעותי להשאיר השלום הזה, מאוד משמעותי. וזה יוצר דיון בירושלמי וגם בבבלי. בואו נראה את הדיון בקצרה. שמתי לכם פני משה, כי אני לא בטוח שאני אספיק ללמוד את ירושלמי, כמו שאתם יודעים. הפני משה פה, במקרה הזה, אני חושב שהוא פרש מצוין. לא תמיד. מתי? לא תמיד. זה לימדו אותי רבותיי. שהוא רוצה להסביר את הירושלמי בהתאם לבבלי. כן, הוא פה. מה? שהוא רוצה להסביר את הירושלמי? בהתאם לבבלי. כל המפרשים שהיו שם היו תמיד חמים ופלגים. אז הם לא היו יכולים להסביר את הירושלמי כפשוטו, כי הבבלי יושב אצלם בראש. אז אוטומטי, יש עוד מישהו שהיה נגוע בזה? כזה ידע לומר. פרופסור ליברמן. תוספת כפשוטה היא לא כפשוטה. לא, למה? כי אני, זה קל לי ללמוד תוספת כפשוטה, כי אני לא יודע כלום. אני לא זוכר כלום. וגם אם אני זוכר, אני מוחק. כשאני נכנס לסוגיה, אני מוחק. מוחק את מה שאני יודע. וגם אם אני במקרה זוכר משהו. כן? והחבות שלי ואני מתעצבנים כשאנחנו לומדים סוגיה, מוחקים את הכל, ובסוף מגיעים מאותה מסקנה שהגענו פעם שעברה. זה מטרף אותו לחצי ולראות משהו חדש, זה לראות פנים חדשות, ובסוף אנחנו מגיעים מאותה מסקנה. אבל הוא לא היה מסוגל למחוק, וגם המפרשים של ירושלמי לא מסוגלים למחוק את כל הידע שיש להם, אז הם לומדים את ירושלמי לפי הבא. לפעמים זה נכון, ולפעמים זה לא נכון. לפעמים יש להם עמדה אחרת לגמרי. לא, יותר מאוחר התחילו להבין את זה. כן? זה לא, זה דווקא המפרשים החדשים יותר של ירושלמי. לא חוקים, אני אומר, מפרשים רגילים, כאילו, מהעולם הציוני דתי והחרדי התחילו להבין שזה לא חייבים להצמיד ככה. אבל בסדר, אוקיי. אז בואו נלמד את הירושלמי. בקצרה, מי קורא? זאת אומרת, הם הבינו את הכל כמו הצד השני של האדם. בשביל זה עשיתי את זה. כשתבינו מאיפה הם יצאו, הם יצאו שזה כתוב ידו תמיד. כן. אומרים להם בשם רב, וכולהם בכתב ידיים, חוץ מי שידע מי נון. אמר הרב נונה, עלינו חובי הון על גרמי הון, דהי נון שקיבלו עליהם לשקר לחתום בגט שאין לו זמן. כן, זה לא בסדר שחתמו על גט שאין לו זמן. זה קשור להרבה סוגיות כתובות על האחריות של החותמים. אני לא יודע... מה אתם יודעים מה לומדים? אני לא יודע מה אתם לומדים בישיבת. אבל כתובות מלא עם הבעיה הזאת. כל הזמן יש את הבעיה הזאת. מה הרגע המכונן? קיום, שקורה יותר מאוחר, או הרגע שהם חותמים. בסדר? תשמעו, יש שם אמירה חריפה, שאפילו חרב מונח על ידם שלא יחתמו על משהו לא נכון. זו ההפרזה של שמואל כדי להסביר עליו את האחריות. אוקיי. רבי פרא בר עמודה רבנה ברכה ושפרה רבי מאיר. כן. הוא אומר, זה משנה הזאת של רבי מאיר. זה מה שהוא אומר. החלק הראשון, אז החלק השני הוא של רבי יליעזר, נכון? אבל החלק הראשון, ואז הגמרא, אפשר לשאול עליו למה היה לו חשוב לומר מה הוא ראה כשהוא קבע את זה רבי מאיר. אוקיי? נכון, רבי מאיר. רבי מאיר, רבי מאנה, תגיד, זה אמר אחר כך בשפרה, כל האי פירטא דרבי מאיר, חוץ משינה שמו, תשמע, של לימו ושל לימו. הכל פרק לפי רבי מאיר. חוץ מהמשנה הזאת, למה המשנה הזאת היא לא רבי מאיר? דה לא תסבור מימה, קיימא דרבי מאיר. דנניאן, דרבנן, דרבי איר. צריך במימר דרבי מאיר. צריך לומר שזה רבי מאיר, היינו חושבים שזה לא רבי מאיר. למה? פה יש איזה מידע שחסר עליהם. מה הייתה העמדה של רבי מאיר בעניין של גיטין? די הכתימה כזאת. לא, זה לא חשוב. לא, רבי מאיר, מה הוא אומר על שינוי בנוסח של הגט? כל השנה ממטוויארד. כל השנה ממטוויארד. הוא אומר, אה, פסול. ופה, ופה, זה כשר. אם ניסיית, הוא אומר גם שעבד ממזר. חשוב, אמרת טוב, אבל צריך להוסיף את העורקץ הזה, שעבד ממזר, ופה עבד כשר. אז היה מקום לחשוב שזה לא רבי מאיר. אומרים, לא, לא, לא. זה שיטת רבי מאיר, ופה יש חריגה. זה מה שאנחנו צריכים, בסדר? זה מספיק לנו. זה מספיק לנו, כי אנחנו לא נספיק. עכשיו, אני מפחד שאנחנו לא נספיק את העיקר. ההמשך גם חשוב, ואתם תסתכלו אחר כך, בסדר? גם קטעתי קצת את הבבלי, כי אני רוצה להראות לכם את התופעה הזו, יותר חשוב מהכל, ואחר כך תשאלו. אני רוצה להשאיר זמן על השאלות. אז הנה, הדגשתי, לא נלמד את כל הבבלי, נלמד, אני רוצה להראות לכם את האיקר דה אמרי בהתנדבות. בסדר? אז עכשיו נלמד לאט-לאט את הסוגיה, הסוגיה של שושה גיטין פסולי. שושה גיטין, מי קורה? מקור תשע, רומי. וטולקה, והאיקר גט ישן. אוקיי, הגמרא אומרת, רגע, רגע, שלושה גיטים פסולים בלבד, הופ, מים גט ישן, הוא גם כתוב עליו פסול, נכון? כלומר, מה פסול כתוב? כתוב בית הלל אוסרים, נכון? ההבנה הראשונה היא שהם גם פוסלים. מה נעשה עם זה? עכשיו, מה מבוססת השאלה של הגמרא, ששאלה את השאלה הזאת? וטולקה, מה היא יכולה לענות? מייד היא יכולה לענות. מייד היא יכולה לענות, אבל יש סיבה שהיא לא עוננת, אבל היא יכולה לענות מייד. תנא ושיער! אתם טובים. לפחות חלק מכם. טובים. הוא יגיד תנא ושיער. הגמרא לא אוהבת להגיד תנא ושיער, שזה מניין. שלושה גיטים פסולים, נכון? והיא יכולה גם אז, יש. גם כשיש בניין, בכל זאת אפשר להגיד טענה ושיר. היא בוחרת לא להגיד טענה ושיר. זה שלושה דווקא. אם זה שלושה דווקא, אז זה סותר משנה אחרת. עכשיו נראה את ההמשך. אתה בטח לא תצא, אחלה תצא. שם היא לא תצא, פה היא תצא. נכון, שבשלושה גילדים פסומים, מה ההכרעה של המשנה? תעברו חזרה. עבד כשר. פה עבד כשר, אבל תצא. שם, שם, מה? כן, שם לא תצא גם. בסדר? מי אמר לא תצא? שמוע, נקרא לו, שמוע א', זה הביטוי של החבותה שלי. למדתי את זה פעם ראשונה, יש שמוע א' ושמוע ב', בסדר? שמוע א', זאת אומרת איקדמיה הראשון, אומר לא תצא. נכון? הם לא מכירים. אז רגע, שנייה. אוקיי, בואו נראה. אין לך לאמן דאמר, אחלה תצא, אלא לאמן דאמר, אחלה לא תצא, מה איקדמיה אמרת? אבל פה זה בסדר לפי העמדה שפה לא תצא. אבל אם כי אז יש לנו הבדל, נכון? אם פה, שלא תדעו את הראש, זה קצת קשה. כן, זה לא קשה בכלל, זה בשעת הבוקר ואחרי נסיעה. לי זה קשה, אחרי שנתיים נסיעה. אז ככה, אה, ניכל אמן דאמר, אחלה תצא. איפה אחלה תצא? אמנם עבד כשר, אבל תצא. אבל מה נעשה לפי אמן דאמר פה, ש... לא תצא. אז השנייהם אותו דבר. נכון? שם שמואל אמר, לא תצא. גם פה, לא תצא, זה יוצר אותו דבר. אה, אלא? אחלה תתחיל. זה לפתחילה אחלה דאמר. גמרנו. אתה יודע? הגמרא מתחילה מעמדה של שמואל א', ותוך כהליכה היא יוצרת שמואל ב'. כאן זה נוצר. כן, אם זה היה שם, כולם היו רואים את זה. כלומר, אם זה היה שם במקום, היו רואים שלושה גיטים פסולים, היו שומרים על שמואל, ואומרים כאן, היי, אם אתה אומר רק לא תצא, אז גם שם לא תצא? לא, לפי דרך אחד לא תצא. אם תאמר שרק הוועד כשר, הכל בסדר מה שאמרת. אבל מה תגיד לפי העמדה שלא רק שהוועד כשר, אלא לא תצא? ואז היו אומרים, הכי כאמר, שמואל, הכי כאמר, תנסה להתחילה. שם היינו רואים את זה, שם זה היה ברור, אבל שם כשקראנו את זה, כשלמדנו את זה בחבותה, לא ידענו מה לומר. יש לנו ניסיון. יש לנו ניסיון. מצטבר שהרבה פעמים מיקי דם היו בעצם חלק גמר, אבל לא ראינו שום דבר. אז אולי זה פשוט שני מסורות. אבל פה רואים, עוד לא הגענו למעקב המפטיש, אבל אפשר לשאול. חובה לשאול, אחרת זה יהיה הרצאה, אבל לא ישיבה. למה אי אפשר להגיד ששתי ה... כאילו שתי הדעות זה בעצם מיקי דם והשני בלי שמואל? כאילו, מה זה לא תצא? תנסה מלכתחילה, כולל, לא תצא בתוכו. לא, זה לא בקראם, וחייבים. מבחינת סתם, זה עניין של לוגיקה. הם צריכים להבחין בין שלושה גלתים פסולים, שאמרו דווקא שלושה, ולא אף אחד אחר לא. אם זה יהיה זהה, לא הארכנו למה שרצינו להרויח. סתמה דה שס, תמיד, רק שתגעו. כל הדיונים האלה, מניינה וכולי, זה תמיד הרובה של סתמה דה שס. לא, זה לא אני, זה ראשוני. כי זה הרובה שאתה אומר. הם אומרים, והם החליטו להגיד, לא להגיד תנא ושיר. בהרבה פעמים הנטייה של איזה מניין, שלושה, לא להגיד תנא ושיר, זה לא מוזר, הם אומרים שלושה דווקאים. אבל עכשיו אנחנו חייבים להבחין בין הגט הפסול, שהגט ישן, לבין זה. אז אם אתה תכליל, אתה לא תצליח. לא, אבל אני לא מחליל את הגט הישן עם השלושה גטים האלה. אני רוצה להגיד שמה זה לא תצא. לא תצא זה אותו דבר, ותנסה לכתחילה. זה פשוט שתי דרכים איך לנסח את זה. אבל אם, כאילו, הלכתי, כשננסה לכתחילה כל אל לא תצא בתוכו. אז אפשר להגיד, רגע, אני לא עונה לך, כי אני לא בטוח שהבנתי אותך, זו האמת. אז אפשר, לא נוכל אחר כך, כי אני צריך, צריך מיד לברוח לשיעור בירושלים. אז לא נצליח לדבר אחר כך, כי ככה באופן פשוט אין גישה. לפחות חצי יום. נהייתי עם התלמידים וזה, ואני לא יכול, אז אנחנו נדבר על זה, אתה יכול להביא לי את הטלפון. אני לא הבנתי אותך, אז אני לא רוצה להתווכח, כי לא הבנתי אותך אז, בסדר? אני רוצה להראות לכם, רגע, חייבים עוד דקה, ואז אני אפתח את זה להתקפות. בסדר? לפעמים אני עושה את זה בישיבה, כי אחרת אני לא רוצה להגיד כלום. פעם אחת אמרתם, אני אפתח בעמדה קיצונית ואני אמתן אותה, אל תתקפו אותי, זה רק דידקטי. אני מחריף באופן דידקטי, ולא הצלחתי, אמרתי שורה ראשונה, כולם עליי, אז זה בסדר, אני אוהב, ככה אני רגיל, אני בכל זאת חניך ישיבונית, אני רגיל שמתקיפים והמטרה היא להגיד שלוש עשרה, לא טועה וכולי, הכל בסדר, רק תמתינו שנייה, כי אני רוצה להראות לכם, הם אמרו, אם נאמר פה, אם נאמר פה, הכל לא תצא, אז חייבים שם לומר, תנסה דרך התחילה. רק תשימו לב מה קורה בהמשך לסוגיה. הדגשתי את השורות החשובות, למרות שאין דבר כזה לדלג על שורות, אבל אין לנו ברירה, זה מיטת סדום של הסופות, אז תסגרו בשורות המודגשות. תסגרו מה שאמרתי, הלכה כבתראי, גם ספרותית וגם אם זה ארץ ישראלי, הבתראי. אז מה אומר הרב? זימנן אמר הרב, תצא, זימנן, לא תצא, רב התלבט, תצא או לא תצא. שימו לב, אם אנחנו אומרים פה, לא תצא, אנחנו חייבים לומר שם, תנסה דרך התחילה. אל תשכחו את זה, זה המפתח. הכי צד, יש לבנים, לא תצא, אין לבנים, תצא, הגמר עושה אוקימתא. אני מחלק את האוקימתא לכמה? לאוקימתא, ממש ממש פשט, כי יודעים שהמציאות השתנתה, כמו שהגמר במועד קטן אומרת שהמחישות השתנו. באמת השתנו, זה מה שידוע, שהם השתנו, ולפעמים זה אפשרי, זה סביר, לפעמים דחוק לגמרי, ויודעים, מה שהראשונים יגידו, שנויה תחויה, שנויה תחוקה, זה לא משהו שאנחנו ממציאים, לפעמים אפילו בציניות הגמר אומרת, כן, הוא יכול להסתדר, אם נעשה, אם נכריז פיר בחודו של מחט, השיטה הזאת תסתדר, בעצם זו דחייה, לא הגענו לטיוב, אבל דחינו. כל הראשונים הקדמונים מודעים לזה, רק אצל ראשי ובעלי אתוס הזה פחות, במיוחד הספרדים, הרב פוקר כתב על זה, שהם ביקורתיים, הם שמים לב שלפעמים הגמרא אומרת משהו בציניות. יש לה להסתדר איכשהו, בסדר? עם איזה הוא קמטא מוזרה מאוד, בסדר? אבל פה זה הוא קמטא סבירה, בדברי רב, זה לא, זה לא משהו כמו שהמחישות השתנו, אבל זה סביר, הוא אומר, כאן הוא אומר כן ולא, אז הוא קמטא בדבריו. הוא כנראה התלבט, ואמרו שאפשר להסתדר עם ההתלבטות הזאת. אבל שימו לב מה קורה בהמשך. לוי, בשעה 36, לוי אמר, לעולם לא תצא. וכן אמר רבי יוחנן, לעולם לא תצא. וכן אמר רבי יוחנן לבני רב חליפה דמינהון הונה הונה. הכי אמר אבוחן, לעולם לא תצא. שמתם לב מה קרה? עברה והתלבט, ואז כל האסכולה הישראלית, חד משמעית, לא תצא. עכשיו תעשו את החשבון. אם אנחנו פוסקים לא תצא בשלושה גליתים פסולים, ואנחנו אומרים שהבניין הוא דווקא אי, ואין עוד אחד, אז איך צריך להסביר את שמואל שלכאורה אמר לא תצא? זה לא התחילה, ראינו רנטקין. יש לנו רנטקין. להבין מה קורה מאחורי הקלעים ואיך נוצר שמואל ב'. פשוט. זה מקרה יחידאי במובן הזה שזה שקוף. לא, לפעמים זה שקוף בסוגיה עצמה, פה ושם. אבל פה זה שקוף לחלוטין. ואז חסרו לשמואל בסוגיה הקודמת, לאור המסקנה של הסוגיה הזאת, מסקנה לוגית. אם אתה מניח שלושה גליתים פסולים, דווקא, ולא תגיד טענה ושיר, אלא דווקא אלו, לא יכול להיות עוד אחד, ואז לא יכול להיות שמואל, שמואל התכוון, רק לא תצא. חייב להיות, כמו סוסוגין, ככה אומרים בייליש, חייבים לומר ששמואל התכוון תנסה מלכתחילה, כי אז זה נוצר. אז היה פה שאלה, ואז אני אגיד, משמעות, זה מאוד משמעותי כל הסיפור הזה, משמעותי לחיים. הייתה פה שאלה שקטעתי קודם, כן? אני לא יודע אם זה אתה, אבל לא משנה, גם השאלה שלך היא טובה. יש בסיס היסטורי, במקום שרואים את הדולר השני, לומר שהסוגיה פה מוקדמת לעיקנה הרבה שמופיע שם, ולא שבאמת הייתה שמואל שם שמואל שמשתמשים בה כדי לדבר על הסוגיה כאן? יש, היה מתוך הסוגיה עצמה, שהסוגיה לא מכירה את זה, היא יוצרת את זה. זה הכל, אין מעבר לזה. בסדר, יש עוד משהו, אבל זה ניסיון. ניסיון זה לא מאמר ולא הוכחה אקדמית. הניסיון שלנו בבית המדרש זה, אני אגיד לכם כל מיני דברים שלמדנו מהניסיון, בסדר? שפעם צריך לכתוב על זה, אבל אנחנו צריכים לכתוב, זה הרבה יותר מסובך. אבל מהניסיון שלנו, הייקד אמרי השני, הרבה פעמים יש סיבה שהיא נוצרה, כן? שאפשר לראות מה הסיבה, אבל פה זה יותר מובהק. עוד משהו שאנחנו יודעים מהניסיון, ממש המון, יש לי את זה כמעט מופת. איתמר, פוני אמר איקס, פוני אמר לא איקס. זה ממורות מקוריות? לא. כלומר, בהמון מקומות תגיד שאחד מהממורות הוא לא בפירוש איתמר, אלא בכלל האיתמר. זה לא משהו לא הגון. כלומר, הסיקו, אבל סי פסיקה, או אמירה בסוגיה אחרת, שפלוני לא יסכים עם אלמוני. נעים לקרוא לגדולי האמוראים, כן? ואז הגמרא תעיר. ואז היא תגיד, הרבה פעמים, לא בפירוש איתמר ומכללה יתמר, או לא בפירוש איתמר ומכללה יתמר, ולא היא! לא הכרחי, ההעסקה הזאת לא הכרחית. אז אנחנו פוגשים את זה כל הזמן, שהגמר לא אמרה שזה מכללה, ואנחנו רואים שזה מכללה, בגלל איזה מימור שמופיע בהמשך, של הסיקו עמנו את ה... איך אנחנו יודעים שזה אמור להיות ככה? כי איתמר זה ניסוח של מישהו שליקט שתי דעות והיא השוואה ביניהם. אז לא סביר שהאמוראים בדיוק דיברו, שלא היו בהכרח בשיח ביניהם. בסדר? זה לא... רואים שמישהו אמר, פה אני חייב לחלוק על המוני. הרבה פעמים זו הסיקה נכונה, מדברים שהוא אמר במקום אחר. לפעמים הגמר אמרה שזה לא הסיקה הכרחית. בסדר? אמר, לשון התלמוד זה לא בהכרח ציטוט. זה חשוב לדעת. אמר, זה כמו שהבוקר אמרתי, תחשבו תמיד בכל שלב בסוגיה, למסורת מי רבותיי, כולל, כולל, כולל אז, רב מוטי. רב מוטי שטיינברג, כשלמדתי את עצמו שנה אחת באמריקה, גם אותו דבר. כל שורה הוא היה חושב. אל תסבור שהיה מרבן, הוא לא היה מרבן, ממש, אבל קרוב לזה. כי כל שורה היה חושב. זאת אומרת, אם תגידו שהרב פיגמן אמר שתמיד צריך לחשוב, אז גם אם לא אמרתי את המילים, תבינו אותה ממני. הרבה פעמים אומרים, אמר, וזה לא ממש אמר במילים. בסדר? אוקיי, אז זה מה שרציתי לראות אחרונה לתופעה. תחשבו על המשמעות הערכית והמעשית של המדינה הזאת. מה קרה? אתם מבינים? זה מאוד משמעותי. אם אתם רואים במקור בית שמאי פה, סביבו די מה קרה פה. בית שמאי הם, אתם קראתם את זה דקולה פה. אפשר להגיד, הם מקלים על האישה להתחיל חיים חדשים, ופחות מדקדקים בקוצו של יו, לא בכל הקשר. תצליגו, אל תעשו איזו הכללה כזאת רחבה ערכית וכו', אבל פה בסוגיה הזאת בית שמאי, יש לזה המון סיבות, זה צריך ללמוד סוגיה אחרת. למה בית שמאי בעמדה הזאת? למה בית שמאי בעמדה אחרת? אבל בסוף יוצא הרבה יותר נוח לאישה שהיא באה גט שלכתחילה לפי בית הלל היא לא הייתה אמורה לקבל, נכון? אז הבנתי, לכתחילה כבר הלכתי לפי התוספתא, ובסוף לא תצא, ובסוף עשיתי את זה לכתחילה. זה רצף של הלוקים ת'ת, מהתוספתא עד הפרשנות של שמואל א', עד הפרשנות של שמואל ב', ושמואל ב', היא באה לרבנות להירשם, והיא אומרת, הייתי עם בעלי אחרי, אחרי נתינת הגט, בסדר? אחרי, סליחה, אחרי כתיבת הגט. זאת מאחורית באבי ירושלמי, אבל אחרי כתיבת הגט הייתי עם בעלי, רגע, הכל בסדר. בסדר? אז זה מאוד משמעותי. אם תחשבו על זה בצורה של ראשון לשקוף, לא רק מאיפה זה בא ומה זה יוצר, הרבה פעמים לשקוף הולך לשם. לא, אל תחשבו רק מה המשנה או המימרה או הגמרא, מה היא, מאיפה היא נובעת, לא רק על הסיבתיות, אלא גם על למה, לשם מה. ויוצא שהעיצוב בסוף, אז אפשר להסתכל על זה בשתי צורות. אפשר להגיד, זה הכרח לוגי אחרי שאמרנו, זה בהתלבטות שיש לי תמיד, נכון? הם אמרו, לא תנא ושיער, נכון? זה מה הם קבעו. אחרי זה, זה תהליך לוגי. חייב, מה הסוזוגיה? חייבים לומר ששמור התכוון, תנסה מלכתחילה, זו לוגיקה. ואז הם אומרים שבאמת אנחנו עוסקים לא תצא, בסוגיה של סולג איפים פסולים, אז הכל הכרח, זה הכרח. אז השאלה היא, מה הסוס ומה הגענו פה? האם הם רצו, זה פשוט תהליך לוגי, אחרי ההנחה שלהם שזה דווקא שלושה, אז הם חייבים לתקן את שבועו, חייבים להגיד שהוא התכוון ככה, בסדר? או שהמטרה היא לעזור לנשים. אישה שמסכנה שהכול נגמר, ראשון הרב דריכוזקי, הנישואים נגמרו, ויש איזו תקלה טכנית, זה לא טכני בכלל. העמדה המחמיאה פה היא לא טכנית, אבל לצורך הדין נקרא לזה טכני. יש איזו תקלה בגט, ובכל זאת רוצים להקל עליה. מה, מה, אני לא יודע. קשה מאוד לדעת אם המוטיבציה היא שהיא יצרה את זה, או פשוט הלוגיקה. הסיבה להגיד שאולי יש פה מוטיבציה, זה שהם לא אמרו אותנו בשיר, לא יצאו מזה באופן אחר, כן, הם הלכו עם זה. אז זה, בסדר? זה פשט יוצא הלכה. יותר נוחה לאישה, במקרה הזה. וזהו, סיימתי, ואני צריך לרצות לשיעור אחר, אני מתנצל. כל מי שרוצה לכתוב, לחלוק, מוזמנים, זה אף פעם לא קרה עד עכשיו, אז מוזמנים לחלוק, כי זה הדבר הכי חשוב. השיח הוא הכי חשוב, לא חשוב, וגם למדתם קצת, ותודה, שלא של אף אחד. מה זאת אומרת? זה לא משהו אקדמי, לא משהו שיבתי, פשוט ככה אני חושב. לימדו אותי, רבותיי, כן לחשוב כל הזמן, זה כן, וגם לחשוב על כל שורה. טוב, מאיילי בקס, אחרי קרביימנה, ועד מוטי שטרנבורג, מרדכי זל, ועד הרב גוסמן, תמיד אמרו, מותר לחשוב, תחשוב עכשיו, ברגע זה, למדתי שורה אחת ברגע, תחשוב מה האופציות, בסדר? אז שלכם, תשנו מהמשך הלימוד, כן, גם אם זה מחשוב ואשקוף הרבה, גם מזה אפשר ללמוד משהו. תודה רבה.