סרבנות גט - כפיית גט

טוב הנושא הוא כפי שנכתב הנושא של סרובנות גט וכפיית גט וכל מה שקשור בזה זה רק יציג את עצמי אני בוגר הישיבה והיום אני בבית הדין הרבני באשדוד אני התעוררתי לנושא הזה מכיוון שיש לנו מקרה מאוד מעשי שקורה אצלנו היום בבית הדין מה זה היום? בשנה האחרונה ומאוד הייתי רוצה ככה לשתף אתכם בתקשורת מדברים על סרבני גט והם בעצם רוצים קצת גם להכפיש את בתי הדין שבתי הדין לא מספיק פועלים שלא תהיה סרבנות ויש סרבני גט זה נכון יש יש גם סרבניות גט גם זה יש מה המספרים? אז השאלה היא למי אתה קורא סרבן? האם אדם שבא בדיון הראשון לבית הדין והאישה רוצה להתגרש והבעל לא רוצה להתגרש רוצה שלום בית האם אנחנו נקרא לו עכשיו סרבן? מה פתאום? למה סרבן? אבל הוא לא רוצה להתגרש הוא רוצה שלום בית האישה רוצה להתגרש אז צריך לדעת שנקודת המוצא, ואני חושב שזו הבהרה חשובה, גם צריך לדעת, בעולם העסקי, שכששני אנשים יש ביניהם שותפות עסקית, נגיד בנו עסק ביחד, ראובן ושמעון, ופתאום במהלך הזמן אחד השותפים רוצה לפרוש, רוצה לעזוב את העסק, מה קורה מבחינה משפטית? ודאי שהוא יכול לפרוש, אלא מה? אם יש נזקים כתוצאה מהפרישה שלו, אז הוא יצטרך לשלם את הנזקים. אבל לפרוש, מה הבעיה? למה לא? זאת אומרת, יש מושג של לפרק שותפות במעמד צד אחד. זה ברור. בעולם העסקי, תראו, בכל העולם, אין מצב שאפשר לחייב שותפות. בנישואים בין בעל ואישה, אם נקרא לזה שותפות, כפי שבעולם האזרחי כן קוראים לזה ניסוי של שותפות, אז אי אפשר לפרק שותפות במעמד צד אחד. זו הנקודה הראשונה. אין דבר כזה. דבר נוסף. בנישואים אזרחיים בעולם, כשאנשים מתחתנים בנישואים אזרחיים, גם בישראל יש אנשים שנוסעים לקפריסין, כל מיני מקומות, הם לא צריכים לנסוע היום, יש להם אפשרות לעשות את זה בדואר. והם מתחתנים בנישואים אזרחיים. בנישואים אזרחיים זה נכון שהפירוק צריך להיות בהסכמת שני הצדדים, אבל מי שעושה את הפירוק, מי שמפריד, זה בית המשפט האזרחי. זה לא האנשים עצמם. זאת אומרת, הם מביעים את רצונם, ואפילו הם יכולים, אחד מהם להסכים, השני לא להסכים. יש בסמכות בית הדין האזרחי לפרק את הזוגיות הזאת. בהלכה אין דבר כזה, בית הדין לא מגרש אף אחד. פעם באה אישה אליי בבית הדין, צעקה עליי, אמרה לי, הרב, תגרש אותי! אמרתי לה, אני מעולם לא התחתמתי איתך. איך אני יכול לגרש אותך? מה אני קשור? אז זאת אומרת שבהלכה בית הדין לא מגרש. מי שמגרש זה הבעל, הבעל מגרש את אשתו. כמו שאיש מקדש אישה, ככה גם איש מגרש אישה. אז קודם כל, התובנות הללו, חשוב שתדעו אותן. דבר נוסף שחשוב לדעת, לפי המספרים שנמצאים בבתי הדין הרבניים, בתחילת שנת 2026, זאת אומרת תחילת השנה הזו, לפי הלועזי, מספר הסרבנים שקיים הוא 47 סרבנים, מתוכם 30 גברים, 17 נשים. עכשיו, מה זה סרבן לפי ההגדרות של בית הדין הרבניים? סרבן זה רק מי שבית הדין פסק שהוא חייב לתת גט לאשתו, שתכף נסביר את זה, אז אחרי שבית הדין פסק שהוא חייב לתת גט לאשתו, והוא לא מבצע את החיוב, אומר לא רוצה, מרגע זה הוא נקרא סרבן. אז מבחינת בתי הדין הרבניים, כפי שאמרתי, יש לנו 30 גברים ו-17 נשים. גם נשים סרבניות יש, תדעו. למה שאישה תסרב? פשוט, היא רוצה להרוויח כל מיני רווחים כלכליים כאלה ואחרים. זה בעצם כמה מושגים חשובים שתבינו אותם. למה אני אומר את זה? כי בתקשורת אתם תשמעו שיש מאות ואלפים של סרבנים, לא אלפים, אבל מאות. אתם תשמעו מספרים כאלו. הם פשוט דנים את זה לפי ההגדרות שלהם. אני יודע למשל שבכמה ארגוני נשים, הם אומרים שאם אישה התחילה תהליך בבית הדין והתהליך נמשך יותר משנה אז היא כבר נקראת סרבנית גט. זאת אומרת אם היא תבעה גירושין והבעל רצה שלום בית בהתחלה, דיונים נמשכים זמן, מדיון לדיון שלושה חודשים וכדומה, תלוי בעומס של בית הדין, אז זה נקרא סרבן. טוב, עכשיו המקרה שעליו אני עוסק ודרכו אני רוצה להגיע אליכם. יש לנו בבית הדין מקרה שקיים אצלנו כבר יותר משנה של איש ואישה שנישאו. לאיש יש רקע קודם, גם רקע קצת פלילי וגם רקע של נישואים קודמים, זה לא בדיוק נישואים קודמים, זוגיות קודמת ששם האישה התלוננה על אלימות ובכל זאת האישה שלפנינו הלכה והתחתנה איתו. התחתנה איתו יחד, הביאו ילדה לעולם והתחילו לחיות ביחד, בסדר. לימים האיש הזה התחיל עם גראס רפואי, המשיך עם גראס וכולי. התחיל עם קנאביס רפואי, המשיך עם קנאביס וכולי. והתחיל גם באיומים, השפלות, אפילו אלימות, וגם האישה, לא הגענו לשלב הזה, היא הוכיחה, לא הוכיחה אלא דיברה על בגידות, פתאום הוא צובר חובות של איזה 150,000 שקל בשנה וכולי וכולי, האישה רוצה להתגרש. בינתיים קרה שם איזה מקרה שהוא איים על האישה ממש לרצוח אותה או להרביץ לה, והיא הביאה משטרה והמשטרה הכניסה אותו לכלא על איזה הליך פלילי וכבר שחררו אותו. כתוצאה מהדבר הזה פסקו, בית משפט פסק שהוא לא יראה את הילדה בינתיים, יש לו ילדה אחת, הוא לא יראה אותה בינתיים עד שיעבור איזה הליך שיקומי כזה ואחר. טוב, אנחנו דיברנו על ליבו, ניסינו לדבר על ליבו המון, הזמנו אותו המון פעמים. בוא נעזור לך, מה אתה מבקש? מה פה, מה שם? לא מוכן בשום פנים ואופן לתת גט. אחרי זמן מסוים לא הייתה לנו ברירה, הכנסנו אותו לכלא. הרב יאיר פה, אגיד לכם, הוא נמצא פה, הוא יודע, מכיר את המקרה. והכניסנו אותו לכלא, ושירות בתי הסוח שיהיו בריאים, הכניסו אותו לכלא בתא אחד עם עוד סרבן. הווי אומר, אחד מזין את השני עכשיו. אומרים לו, עד ותר, עד ותר, עד ותר, עד ותר, עד ותר, ב ב ב ב ב ב ב ב... ברגע ששמענו את הדבר הזה, נבהלנו. לא תצא ותשאר, אין לנו עניין להכניס מישהו לכלא, שתבינו. מה העניין שלנו? שייתן תת, זה מה שאנחנו רוצים. אין לנו עניין שיהיה בכלא. טוב, העבירו אותו לכלא אחר, וברוך השם, העבירו אותו לכלא במקום אחר, ושם אמרו לנו, שיהיה בסדר, הכל יהיה בסדר. שילשום, שילשום, הוא שולח מכתב לבית הדין. עכשיו תבינו, מה הבעיה בכלא? הוא ראה בכלא שזה ממש כפיית גט. ולמה זה כפיית גט? כי אם הוא ייתן גט, אם הוא ייתן, עוד לא נתן, זה הוא לא ייתן כי הוא רוצה לתת. למה הוא ייתן באמת? כי הוא לא רוצה להיות בכלא. אז זה ממש כפייה. בקפיאת גט אנחנו בבעיה גדולה מאוד, תכף נסביר את זה. לפני כמה ימים אמרתי הוא שלח לנו מכתב לבית הדין, מה המכתב? אני מבקש את כל הפרוטוקולים כל הניירת של בית הדין, אני רוצה לשאול את האישה 15 שאלות בפוליגרף היא תענה על 15 שאלות בפוליגרף, פוליגרף אתם יודעים מה זה נכון? ולא משנה מה תהיה התוצאה, דוברת אמת לא דוברת זה לא מעניין אותו, הוא ייתן גט, למה? הוא רוצה להשתמש בפוליגרף הזה כדי להוכיח בבית משפט שהיא דיברה שקר, בזה שהעלילה עליו לכאורה, שהוא הרביץ לה וכדומה, ועל ידי זה הוא ייתן גט ושלום על ישראל, זה מה שהוא אמר. עכשיו הוא ישב בכלא כבר מתחילת המלחמה, אחרונה בחודש אדר, אני בשבוע האחרון לפני פסח עסקתי בזה המון, ניסיתי לשלוח לו שליחים, מי לא שלחנו, כדי להגיד לו, שמע אני מוציא אותך לחירות, ליל הסדר אתה תשתה יין, לא רוצה. רוצה להישאר. טוב, עכשיו מה הבעיה? הבעיה היא כזאת, יסוד היסודות הוא שגט צריך להיות ברצון הבעל, חד משמעי. זאת אומרת, גט שלא בא ברצון הבעל זה גט מעושה. גט מעושה הוא גט פסול. לא הבאתי פה במקורות את גט מעושה, התחלתי דווקא מדבר אחר שהוא יותר אקטואלי, אבל אני רק אתן את הרקע קודם. גט מעושה זה גט פסול. מה זה גט מעושה? אז יש גמרא ביבמות שהגט צריך להיות לרצון הבעל, ואין האיש מוציא אלא לרצונו. איש שלא רוצה לגרש וכפו אותו לתת גט, הגט פסול. גט מעושה פסול. עכשיו שתבינו, יש לנו אחריות גדולה לדבר הזה, כי אם חס ושלום האישה קיבלה גט פסול, אז מה המשמעות? שאת עצמה לכאורה היא צילה, היא תגיד יאללה סבבה, אני כבר בת חורין, אבל בניה יהיו ממזינים, שהיא תלך ותינשא למישהו אחר, נכון? בניה יהיו מזעירים. אז יש משנה, המשנה בסוף גיטית אומרת שגט מעושה, אם זה בישראל כשר, אם זה בגוי פסול. מה ההבדל? מה זה משנה אם זה בישראל או בגוי? אז זו המסקנה. גט מעושה שנעשה על ידי ישראל כדין, הוא כשר. אבל אם הוא נעשה שלא כדין, הוא פסול. לא ניכנס לשאלה איך זה עובד בדיוק, אבל חשוב לדעת שכדי שגט מעושה בכפייה יהיה כשר, אנחנו צריכים לדעת בוודאות שהוא נעשה כדין. ואם הוא לא נעשה כדין, יש לנו בעיה גדולה מאוד. הגט הזה יהיה פסול. ואז תבוא השאלה, באיזה מקרים כן אפשר לכפות גט? ומדוע כמובן לכפות גט? זו שאלה רצינית מאוד. גם חשוב לדעת עוד נקודה, שכפייה בפשטות זה, מה זה כפייה? תן לו מכות עד שהוא יגיד רוצה. אבל יש תשובת הרשב״א, שהיא מאוד מאוד חשובה, שצריך לדעת. אם מחייבים אדם כסף, ממון, שהוא לא חייב על פי דין, שהוא לא חייב את הממון הזה על פי דין, ואנחנו נגיד לו, תשמע טוב, או שאתה נותן גט, אם אתה לא נותן גט, אנחנו נחייב אותך חצי מיליון שקל. סתם. ואת הממון הזה הוא לא חייב על פי דין. אומר הרשב״א, גם זה נקרא גט מעושה, זה נקרא אונס, והגט הזה יהיה פסול. למרות שפה לכאורה זה נתון לבחירתו. מה זה נתון לבחירתו? תשמע, יש לך אפשרות או לשלם או לתת גט. אתה בחרת לתת גט, סימן שלא רצית לשלם. אבל לא, מכיוון שזה סוג של דבר שהוא שלא כדין, גם הדבר הזה נקרא אונס. אז אנחנו מבינים שאדם שיש לו יראת שמיים אמיתית, הוא מאוד מאוד מפחד שמא הגט הזה יהיה פסול. אחר כך יראה, אתם לא מבינים כמה אנחנו מפחדים? אנחנו מפחדים על טעויות בגט עצמו, שלא יהיה איזה טעות בשם, או טעות בכתיב, או טעות במסירה, או כל מיני כאלה דברים, אנחנו מפחדים מזה פחד מוות. כי אם חס ושלום הגט פסול, האישה הזו, בניה היו ממזרים. ולכן, אנחנו מנסים לבדוק, לפני שתכף נגיע למקומות, באיזה מקרה מותר לכפות גט. אני לא נכנס לשאלה, אם תרצו, תראינו ברמב״ם, בהלכות גירושין, פרק ב' הלכה כ', שם הוא עוסק בשאלה, לא פילוסופית, אבל בסברה להבין, אם אתה רוצה שיהיה רצון הבעל, ואתה כופה אותו עד שיגיד רוצה אני, מה זה עוזר? מה זה עוזר שהוא אמר רוצה אני? הרי הוא אמר רוצה אני מתוך כפייה. אז הרמב״ם עוסק בזה, ברמב״ם יש שתי תשובות, אני אגיד בקיצור, תשובה אחת, אונס נקרא רק דבר שהוא לא כדין, דבר שהוא כדין הוא לא נקרא אונס. זאת אומרת, אם כדין הוא צריך לתת גט, והוא הסכים בגלל שאיימנו עליו, זה לא נקרא אונס, כי זה כדין, הוא פעל כדין. דעה שנייה, והיא כדאי להיין בה, האור שמח מדבר על זה, ועוד בדעת הרמב״ם, הם שניהם אומרים שיש באדם רצון פנימי עמוק, ויש איזשהו רצון שהוא מביע אותו. הרצון הפנימי העמוק של כל אדם הוא, כך מביא האור שמח, הוא שאדם יקיים את מצוות ה' ואם מצוות ה' היא הדין שהוא צריך לתת גט, ברגע שהוא יגיד רוצה אני, אף על פי שאנחנו יודעים שהוא צעק ואמר לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה, זה הרצון הפנימי שלו לקיים רצון ה' והגט מועיל. זה במקרים שמותר לכפות גט. ואז השאלה מיד תישאל, באיזה מקרים מותר לכפות גט? אז יש משנה, צריך לדעת, יש משנה מפורשת בכתובות בעיין זין, ועוד לא הגעתי למקורות, תסלחו לי, אני פשוט הגעתי את המקורות, הייתי משהו מאוד ספציפי, ששם המשנה מדברת על אנשים שכופים עליהם גט. על מי כופים גט? אז יש לנו כמה פרמטרים. הפרמט הראשון זה אדם שיש לו מום קשה מאוד. אדם למשל שהוא מוכה שכין, הוא סוג של מצורע. אם האישה תחיה איתו, היא עלולה חס ושלום לחלות או אפילו למות. או למשל אדם שיש לו ריח רע פוגעני, כמו אדם שהוא בורסקי, מתעסק בעיבוד אורות. למרות שאולי יהיו אנשים בעולם שיכולים לחיות עם מאבד אורות, אבל אישה עומדת, אני לא יכולה לחיות ככה. וזה ריח פוגעני מאוד, יש לו מקצוע כזה וכו'. זה, אין להם המשניות שעליהן כתוב שכופים להוציא. המשנה מדברת על פוליפוס, זה סירחון, או אדם שמקמץ. מה זה מקמץ? אוסף צואת כלבים. קיצור. עכשיו, השאלה היא כזו. האם המקרים שכופים גט זה רק המקרים שמופיעים במשנה ותו לא? או חילופין, לא. המקרים שמופיעים במשנה זה דוגמה, וישנם מקרים נוספים שגם כופים לתת גט. ופה אנחנו נכנסים למחלוקת ראשונים גדולה מאוד, שהמחלוקת הראשונים הגדולה הזו היא בעצם מביאה אותנו לעיקר הבעיה במקרים שעל פי הסברה נראה הדבר שאין מוצא אלא לכפות גט. אין מוצא. אין מוצא פירושו היה דיין חשוב שיבדל לחיים טובים ארוכים, דיין מעל גיל 90 היום, אני חושב, קוראים לו הרב דייחובסקי, שהוא ארם הראשון בכרם ביבנה. כשכרם ביבנה קמה, הוא היה הרם הראשון בכרם ביבנה. עם הרב סיני אדלר שנפטר, זכרונו לברכה. הרב גולדוויכט בא לפה לישיבה, זה צהל, והקים את הישיבה. הרב דייחובסקי היה הרם הראשון, אחר כך איתו הרב סיני אדלר, זכר צדיק לברכה, הרב מיכובסקי, שייבדל לחיים טובים ארוכים. והוא המציא דבר מעניין, המציא, הוא לא מצא לזה הרבה מקורות, אבל הוא המציא דבר שנקרא מות הנישואים. שמעתם? מות הנישואים. אתם יודעים, הנישואים מתו. מה זה הנישואים מתו? פירושו, אין פה סיכוי לכלום. כשאין סיכוי לכלום, מה עושים? אז הוא טען שמות נכפגת, כי אין ברירה, אבל היו כאלה שטענו שאנחנו מצטערים בשביל לכפות גט. איך אומרים? תביא גמרות, תביא פוסקים, תביא ראשונים, תביא אחרונים, ובזה נדע אם אפשר לכפות את הגט או אי אפשר לכפות את הגט. אחד המקרים, לא אחד, המקרים שכיח, כאשר באים להתגרש זה כאשר, בואו ניתן דוגמה, נגיד אישה אומרת, שמע, לא יותר מדי, הבעל שלי הוא לא צורך סמים, הוא איש טוב, הכל בסדר, נגמרה אהבה. נגמר. פעם איזה אישה באה אל בית הדין, אמרה לי, הרב, נגמרה אהבה. אמרתי, למה הבעיה? תתדלקי בחדש, או תטעיני, היום אפשר להטעין, חשמליות היום. למה, מה, נגמר. מה זה אומר? זהו, תודה רבה, אני רוצה להמשיך את החיים שלי. איש על השואל, אני לא מבין מה, אתה רוצה לכפות אישה בעל כורחה להיות נשואה למי שהיא לא רוצה לחיות איתו? והיא לא מצאה יותר מדי עילות, היא לא אמרה שהוא מכה אותה, היא לא אמרה שהוא לא יודע מה, הוא בסדר, הוא נורמטיבי, הוא אדם בסדר. אבל אני, אין לי רגש אליו, אין לי כלום, נגמר העסק, אני רוצה להתגרש. אז לכאורה, בעולם מודרני היינו אומרים שרבי עקיבא אמר בסוף גיטין, במשנה האחרונה, שאם מצא נאה היא איננה יכול לגרשיו, שם לא כתוב שכופים על השני, שם כתוב שאם אדם רוצה לגרש, זו שאלה איזה עילות מצד עצמו, מצד הרגשה שלא מותר לו או לגרש. האם אנחנו נתייחס לטענות הללו או לא נתייחס לטענות הללו? כי הן טענות שלכאורה בעולם המודרני, תראו, אני אגיד לכם, העולם המודרני לצערי היום נותן לגיטימציה לכל דבר שהוא, נקרא לזה בהסכמה, או הכל בסדר, מה, לא רוצה להעלות אתכם לבחורים צעירים, יש היום מקרים חריגים, השם ישמו. אז בואו נראה את המקור הראשון. המורדת על בעלה, כן, זו משנה בכתובות בנת סבג, המורדת על בעלה פוחתים לה מכתובתיה שבעה דינרים בשבת. אז כאן המשנה מדברת על אישה שהיא מורדת בבעלה, מה זה מורדת? היא אומרת, אני לא רוצה לחיות איתך חיי אישות. חיי אישות זה סוד הנישואין, בלי חיי אישות אין נישואין, אין דבר כזה. היא מורדת, לא מוכנה, מה עושים? פוחתים לה מכתובתיה שבעה דינרים, זה דינא דה משנה. אחר כך יש בראשונים דינא דמטיפתא של הגאונים, הרעיון הוא שפוחתים מהכתובה לאט לאט לאט לאט, עד שאולי תשתכנע ותגיד אני חוזרת בי. הרעיון הוא ליצור סוג של לחץ כזה כדי שהיא תחזור בה. אבל שואלת הגמרא, נעבור רגע לגמרא, שואלת הגמרא איך היא דמיה מורדת, מה זה המורדת הזאת? שהמשנה מדברת עליה. אומרת הגמרא, אמר המימר דאמרא באינן לה ומצערנה לה אבל אמרא מאיש עלי לא קייפינן לה, מר זוטרא אמר קייפינן לה. יש לנו שני סוגי מורדת. מורדת אחת אומרת באינן לה ומצערנה לה, פירושו. אני לא רוצה להתגרש ממנו, באינן לה, אבל אני רוצה לצייר אותו. מה זה לצייר? לא לקיים יחסי אישות. זו נקרא מורדת. על זה אומרת המשנה, בוא ננסה להפחית לה מהכתובה, אולי היא תחזור בה. למה אולי היא תחזור בה? כי היא לא אומרת אני רוצה להתגרש. מה היא אומרת? אני מוכנה להמשיך להיות איתו, אבל אני לא רוצה חיי אישות איתו. כבר הזוי, אבל זה מה שהיא רוצה. אבל, וזה החלק העיקרי שקשור אלינו היום ברוב המקרים בבית הדין, אבל אמרה מאיש עלי לא קייפינן לה. מה זה? אם היא אומרת אני רוצה להתגרש. למה אני רוצה להתגרש? כי האיש מאוס עליי, שימו לה ביטוי, כן, הוא חריף. מאוס, אתם יודעים, יש פרק בתהילים שמדבר, אני לא יודע איך אנחנו מכירים לזה, שחטא המרגלים היה וימעשו בארץ חמדה. כך כתוב בתהילים. וימעשו. מאיסות זה ביטוי שלא רק זה לא מתאים לי, לא רק לא מסתדר לי, אלא, כן, אלא מה? מרוחק מזה, זה נוראי, לא רוצה להתקרב לזה אפילו. אבל היא אומרת, מאיס עליי. מה הדין? אומרת הגמרא, לא קייפינן לה. דהיינו, לא קופאים אותה להישאר תחתיו. תגידו לי אתם, מה זה לא קופאים אותה להישאר תחתיו? אז מה עושים? קופאים על הבעל. קופאים על הבעל. אפשרות אחת. אפשרות שנייה? לא זה ולא זה, יישארו ככה. אז רש״י, וככה למד הריטווה ברש״י, ככה גם למד המאירי בגמרא, שלא קופאים אותה פירושו. לא קופאים אותה להישאר, אבל קופאים אותו. אז הנה יש לנו כאן עוד מקרה של קפיאה. אבל מר זוטרא אומר, קייפינן לה. דהיינו, קופאים אותה להישאר איתו, ולא קופאים אותו. זה מר זוטרא. טוב, עכשיו בוא נראה מה הלכה. אני מקצר קצת את הדרך, כי יש פה בגמרא עוד כמה דיונים. בא הרמב״ם, בואו נראה איזה העיקר פה, כי זה הרמב״ם שהוא בעצם אבי השיטה שלא פוסקים כמוה. זה דבר מבהיל. מה פירוש? בואו תראו. אומר הרמב״ם, האישה שמנעה בעלה מתשמיש המיטה היא נקראת מורדת. שואלים אותה, מפני מה מרדה? אם אמרה מאסתיהו ואין היא יכולה להתבעל לו מדעתי, שימו לב, מאסתיהו, אני לא יכולה להתבעל. כופים אותו להוציא לשעתו, אומר פה הרמב״ם סברה חשובה, לפי שאינה כשבויה שתיבהל לשנוא לה. פה יש סברה חשובה. אי אפשר לכפות, במקרה הזה זה על אישה, להסכים לחיי אישות עם מישהו שהיא לא רוצה. תזכרו את זה, זה יסוד גדול. חיי אישות אי אפשר לכפות. אין דבר כזה בכפייה. אין דבר כזה. אז אומרת אישה, הוא מאוס עליי, אני רוצה להתגרש, ולכן אומר הרמב״ם, ברור שנכפה על הבעל נגרש אותה. למה זה ברור? מה, אז אם לא נכפה על הבעל, מה, נחייב את האישה להסכים להיבהל למישהו שהיא לא רוצה? שהוא שנוא לה? ודאי שלא. כך כתב הרמב״ם. הרמב״ם הזה הוא חשוב מאוד, כי הסברה היא כל כך, לדעתי, היא סברה כל כך טובה, לפי שאינה כשבויה שתיבהל השנוא לה. יש איזה, חלק מהראשונים שמביאים את הרמב״ם, מוסיפים איזה ביטוי, שאינה כשבוית חרב. טוב, זה הרמב״ם. בא הראש, במקור הבא, בא הראש, מביא את הרמב״ם. וכן כתב הרמב״ם דבמאיס עליי כופים אותו להוציא, דאינה כשבויה שתיבהל השנוא לה. מביא הראש שדעת רבנו תם, ואין נראה לרבנו תם. למה אין נראה לרבנו תם? זה מאוד חשוב. אומר רבנו תם, אם ככה, כל אישה שתיתן עיניה באחר, דהיינו היו חיינו נישואים בסדר, אבל לא יודע, היא עובדת בהייטק, באיזשהו מקום, מצאה איזה מישהו יותר מוצלח, בעלה מרוויח שני שקלים ורבע, היא תמצא מישהו אחר שמרוויח שתי מיליון ורבע, היא אומרת, מה היא צריכה אותו? עיניה נתנה באחר. אומר פה, אין נראה לרבנו תם, מביא הוכחה מהגמרא בסוף נדרים, ובסוף הוא אומר, אני דילגתי כמה שורות, והוא אומר, אימא איס עליי כפי ננה וכו', ויש דוחים. לאף כאריכה שיוצאת ונותנת כתובדך השינה שנתנה עיניה באחר, וכו' וכו'. בקיצור, מה שהוא רוצה לומר, ואימא איס עליי כפי ננה להוציא, אם כן, כל אישה שתיתן עיניה באחר תאמר מאיס עליי. הרמב״ם אומר, סליחה, רבנו תם אומר, פרצה קוראת לגנב. ברגע שאישה תגיד, אני לא רוצה, הוא מאוס עליי, אז אם נכפה את הבעל לגרש מיד, זה פתח, מה פתח, כל אישה שמצא חן בעיניה מישהו אחר, תלך ותגיד את הטענה של מאיס עליי. אחת ההוכחות היפות, המשנה בנדרים מביאה שבהתחלה האישה שהייתה באה לבעלה ואומרת לו, אני אסורה עליך. למה אני אסורה עליך? כי נבהלתי לפלוינים. נכון? היו מאמינים לה. דרך אגב, היום יש עורכי דין שמלמדים נשים להגיד כל מיני אמירות כאלה. אומרת הגמרא, חזרו ואמרו, משנה אחרונה, שהיא לא נאמנת. למה היא לא נאמנת? שמא עיניה נתנה באחר. חוששים? שמא עיניה נתנה באחר. פה אנחנו רואים שהחשש לפירוק משפחה כתוצאה מסיבות חיצוניות שהן עלולות לפרק משפחה, הדבר הזה אנחנו לא רוצים לתת לו יד. בשום פנים ואופן. ולכן מה נעשה? לא נכפה את הבעל לגרש אותה. אבל זוכרים שאמרנו ברמב״ם, שהרמב״ם אמר, שמה? שאנחנו לא יכולים גם לכפות את האישה להיבעל למי שהיא טוענת שהוא שנוא לה. נכון או לא? אז מה נעשה? טוב, זו בעיה. זו בעיה, מה נעשה? ולכן בוא נראה, אני מדלג רגע על רבנו ירוחם, תכף אני אחזור אליו. אומר השולחן ערוך, הנה, שולחן ערוך, הלכות כתובות, סימן עז, סעיף ב'. האישה שמנעה בעלה מתשמיש, היא הנקראת מורדת. שואלים אותה מפני מה מרדה. אם אמרה מאסתי ובעיני יכולה להיבהל או מדעתי, נדלג רגע לסוגריים, כן? אם רצה הבעל לגרשהה, אין לה כתובה כלל. לשון השולחן ערוך? אם רצה הבעל לגרשהה. דהיינו, כופים עליו או לא כופים עליו? לא כופים עליו. עד כאן, לכאורה, משהו משהו במחבר, שהוא פסק כמו רבנו תם, לא פסק כמו הרמב״ם, בעצם מקור שיטת הרבנו תם והראש ועוד ראשונים, שלא פסקו כרמב״ם והם אומרים שאי אפשר לכפות אותו לתת גט. שימו לב, זה דבר מאוד מעניין כי האישה לא רוצה להיבהל לו, הוא לא רוצה לתת גט, אז אנחנו משאירים את המצב כפי שהוא, ולכן הרמב״ם יגיד אחר כך שגם לא כופים אותה להיבהל לו. כמו שלא כופים אותו לתת גט, גם לא כופים אותה להיבהל לו. מה יהיה אז? אנחנו נהיה בבעיה. תעברו למקור הבא. בא הרמב״ם. אומר הרמב״ם, שימו לב, ויש שאומרים שכל זה בעינה נותנת אמתלה וטעם לדבריה, למה אומרת מאיס עליי? אבל בנותנת אמתלה לדבריה, כגון שאומרת שאינו הולך בדרך ישרה, ומכלה ממונו וכיוצא בזה, אז דיינינן לקדינה שתקנו הגאונים, ונקרא דינא דמטיבתא, כן? כל התהליך של המטיבתא לא ניכנס אליו, ובסוף הוא כותב ואין כופים אותו לגרש ולא אותה להיות אצלו. זאת אומרת ככה, בעצם החלק הראשון הוא שכל מה שדיברנו עד עכשיו בדעת הרמב״ם שלא כופים, זה רק כאשר היא לא נותנת אמתלה לדבריה. אמתלה זה בעצם צריך להיות סיבה נראית לעין. באה אישה ואומרת, האיש הזה, לא הולך בדרך ישרה, זה לשון הרמה. כי אושר אומרת שאינו הולך בדרך ישרה. או מכלה ממונו. אתם יודעים מה הביטוי המודרני למכלה ממונו? מהמר. בעל שעוסק בהימורים. כשהוא עוסק בהימורים, זה פשוט שזה סוג של מכלה ממונו. אגב, זה עובדות. אנשים שעוסקים בהימורים, הם מגיעים לשאול תחתית. במצב הכלכלי שלהם, גם במצב האישי, זה על הימורים כספיים. אני לא מדבר על הימורים יותר קשים. זה רק כמובן לא מובנית, אלא מוכנים. נכון, ממש ככה. זאת אומרת, אם היא נותנת אמתלה לדבריה, אז דיינינא כדינא שתקנו הגאונים, שמה דינא דמטיבתא שהוא מחזיר לה כל מי שהכניסה והוא צריך לשלמנה, נכסי מילוג שלה וכו' וכו', אבל וכו' וכו'. עכשיו, ואין כופים אותו לגרש ולא אותה להיות אצלו. פה אנחנו מגיעים לדבר מאוד מאוד מעניין. השיטה הזו זו שיטת רבנו תם, שהוא אמר שלא כופים. אבל אותו רבנו תם, אותו רבנו תם שאמר שלא כופים את הבעל לגרש, רבנו תם בספר הישר מצא לנו פתרון אחר שהוא טוב מאוד. מה הפתרון? בואו תראו במקור הבא, זה כבר סעיף אחר בשמונה נערוך, כל אלו שאמרו להוציא כופים אפילו בשוטים, זה המחבר. ויש שומרים, כל מי שלא נאמר בו בגמרא בפירוש כופים להוציא, אלא יוציא בלבד, אין כופים בשוטים, אלא אומרים לו חכמים, חייבוך, ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריין. שימו לב, אמרנו שיש מחלוקת. האם מה שכתוב ואילו כופים זה רשימה סגורה ואי אפשר להוסיף עליה, או לא. יש כמה מקומות במשניות וגם בגמרא שמחייבים להוציא, כתוב יוציא ויתן כתובה. למשל, אם אדם הדיר את אשתו מתשמיש, זוגמא מדברת על זמנים מסוימים, בסוף כופים אותו וייתן, מה זה? כתוב, לא כתוב כופים, כתוב יוציא וייתן כתובה. השאלה מה זה יוציא וייתן כתובה? נחלקו הראשונים, האם זה גם כפייה או לא? אז אומר פה הרמ״ה, וכיוון דאיכא פלוגתא דרא בוודא, ראוי להחמיר שלא לקוף בשוטים, שלא יהיה הגט מעושה. דהיינו, תמיד מפחדים מגט מעושה. מחלוקת, לא כופים. פתאום מביא לנו הרמ״ה מולקה מאוד מעניין. אבל אם יש לו אישה בעבירה, מה זה אישה בעבירה? נגיד כהן נשא גרושה. כהן שנשא גרושה זה חייבי לווין. חייבי לווין, קידושין תופסים. קידושין תופסים, אבל הוא בכל רגע ורגע צריך להוציא אותה. אם משום מה הוא לא מוציא אותה, מה עושים? אומר כופים. במה? בשוטים. בסוגריים אני אומר לכם, אם היו נותנים לנו אפשרות לכפות במכות באמת, זה היה מצוין. היינו פותרים הרבה סרבנים. פשוט החוק לא מאפשר לנו. אני אגיד לכם מה החוק כן מאפשר, אבל אם היה מאפשר לנו, אני חושב שבקלי קלות. יש עוד שיטות לעזור בכפייה, אבל טוב, אבל מה הוא אומר פה? אבל שימו לב, חי ורעי. פה אנחנו מגיעים לרבנו תם, שרבנו תם יצר לנו יצירה מעניינת שהיא נקראת הרחקות דרבנו תם. מה זה הרחקות דרבנו תם? הוא אומר, מכל מקום, יכולים לגזור על כל ישראל שלא לעשות לו שום טובה ולא לשא וליתן עמו או למולבניו או לקוברו עד שיגרש. זאת אומרת, במילים אחרות, אנחנו יכולים ליצור מציאות של האיש הזה שלא רוצה לגרש. במקרים שאמרנו, כמו במקרה הזה שיש אמתלה שקן, האישה יש לה אמתלה שהוא מאוס עליה, או כל מקרה שמחייבים לתת גט, אנחנו נבודד את האיש הזה. שימו לב, אנחנו לא כופים עליו. כפייה, המשמעות היא שאני עושה פעולות על האיש עצמו, בקום ועשה. זה כפייה. כאן, אם אני מבודד אותו חברתית, מה זה מבודד? אני פשוט לא מצרף אותך למניין. זה הכול. אני עשיתי לך משהו? לא עשיתי לך כלום? אתה פשוט לא מצטרף. או למשל, או לא נוסעים ונותנים אמו, או לא עושים אתו עסקים. או לא מלאים את בניו, או לא קוברים. אומר רבנו תם, זה יהיה פתרון טוב. עכשיו בסוגריים אני מסביר. יש שתי דעות באחרונים, המעריק מביא, זה ראשונים, אבל יש עוד אחרונים שמביאים בסברת רבנו תם, שזה לא נקרא כפייה. למה? כפייה אמרנו זה בקום ועשה, או בשוטים, או אני מכניס אותו למאסר, זה כן כפייה. אבל אם אני לא, אני מנתק קשרים איתו, זה לא נקרא, זה לא נקרא כפייה. זו סברה אחת. סברה שנייה שמופיעה באחרונים, והיא חשובה, שאני מונע ממנו זכויות. זאת אומרת, הוא זכאי לקבל כל מיני זכויות, תיכף נראה איך אנחנו נותנים לזה רלוונטיות להיום, אני מונע ממנו את כל הזכויות. זה לא נקרא כפייה, למה? אני לא חייב לתת לך זכויות. אז עכשיו תקשיבו טוב. בעצם, היה שופט לפני ארבעים-חמישים שנה, היה תלמיד חכם גדול. עורך דין הוא היה, לא, הוא לא היה שופט, הוא היה עורך דין, עורך דין ויינרוט, זכרונו לברכה. והוא אמר, בואו ניישם את הרחקות ברבנו תם ונחוקק את זה בחוק. מה נחוקק בחוק? שכל בעל שבית הדין חייב אותו לתת גט, אנחנו נפעיל עליו הרחקות ברבנו תם. איך ניישם את זה? פשוט מאוד. ניקח לו כרטיס אשראי, עכשיו שימו לב, זה שהמדינה מאפשרת, לא יודע אם מדינה, מאפשרת שיהיה בנק, ואדם מקבל אשראי, זה סוג של זכויות. או זה שהמדינה מאפשרת לו לנהוג במכונית, זה גם זכויות. או שהמדינה מאפשרת לו לצאת לחוץ לארץ, זה גם סוג של זכויות. אנחנו נעצור לו את הזכויות הללו. זה נקרא בלשון המשפטית סנקציות. מה היו הסנקציות? אנחנו נשלול לו את הרישיון נהיגה, אנחנו נעקל לו את החשבון, ככל שלא יכול להוציא ממנו כספים, כספים בבנק, הבנק לא רוצה לתת לך שירותים, לא חייב לתת לך, אנחנו נוציא לו צו עיכוב יציאה מהארץ, והיה מקרה אחד ב-2016 של איזה פיזיקאי גדול מאוד שהיה סרבן גט ופשוט פיטרו אותו מהעבודה, אז זה היה ממש לדעתי חצי כפייה, פיטרו אותו, הוא היה מרצה באוניברסיטת ירושלים, העברית, בעוד כמה מקומות, אמרו לו לא, אנחנו מפסיקים לך את העברה, לא, לא, כן, עכשיו, מה קורה, מה קורה במקרה כזה? במקרה כזה אנחנו פועלים בצורה עקיפה כדי שבסוף האיש יתרצה לתת גט, אבל הצורה העקיפה הזו, וזה מה שחשוב לדעת, וזה אני רוצה פה להדגיש, הצורה העקיפה הזו היא בעצם לא מימד של כפייה, דהיינו שאני אני עושה פעולה אקטיבית על האדם, וכופה עליו. אבל מה, הנה, בסיפור שלנו, הבחורצ'יקה החמוד שלנו, כשאמרנו לו, ידידי, אנחנו לוקחים לך את הרישיון נהיגה, הוא אמר, סבבה, אני, אין לי רישיון, יש לי נהגים. אמרנו לו, אנחנו ניקח לך את הכרטיס האשראי, אין בעיות, אני הכל במזומן, מה זה יעזור? מה, עיכוב יציאה מהארץ? אני בכלל לא מתכנן לצאת מהארץ. מה, מה יש לכם עוד לעשות איתי? לעבוד? אני לא עובד בכלל, מה, מה אתם רוצים לעשות? במילים אחרות אנחנו נתקענו עם האיש הזה, תגידו לי, מה השעה, מתי אני, עכשיו, סיימתי, עוד שנייה, עוד שנייה, אני מסיים כבר, שנייה, שנייה. אז מה לעשות, מה לעשות? יש לנו עוד שני דברים שאיתם אנחנו נסיים. רבי חיים פלאג'י בספר פשוט החיים והשלום אמר, אם זו חיים בפירוד 18 חודשים, ובית הדין מתרשם שאין סיכוי לשלום בית, מותר לכפות גט. חידוש של האחרונים. אנחנו לא משתמשים בחידוש הזה, אנחנו מצרפים לעוד הרבה דברים. ועוד יש שיטת רבנו ירוחם. שיטת רבנו ירוחם היא חשובה לאיזה מיני ראשונים, שאם הם מורדים זה על זה, דהיינו, הוא בהתחלה, נגיד, רצה שלום בית, היא רצתה להתגרש, הוא רצה שלום בית. אחר כך הוא אמר, טוב, את רוצה להתגרש, גם אני רוצה להתגרש. אז בוא תיתן גט, לא, לא, לא, לא, לא רוצה לתת גט. זה נקרא מורדים זה על זה. מורדים, זה אומר רבנו ירוחם, כופים על גט. אבל, ופה אני מסיים, יש לנו בעיה. יש פשוט בהרשדם, שרבי שמואל דימודינה, שהוא אמר שאם הבעל מתנה את הגט בתנאי שניתן לקיימו. במקרה שלנו היה לנו סיפור, כי הבעל אומר, אני אהיה מוכן לתת גט עם פוליגרף, אמרנו, פוליגרף, ועם כל מיני דברים כאלה. אם זה תנאי שניתן לקיימו, אז אי אפשר לכפות על הבעל גט. למה? הוא יתנה תנאי, תקיים את התנאי, הוא ייתן גט. ופה אנחנו מסתבכים קצת עם התנאי של המרשדם. המרשדם הזה כן לכאורה הגביל את העניין, אבל בשורה התחתונה שתדעו בשתי מילים סיכום. כפיית גט אסורה בעיקרון, חוץ ממקרים שדיברנו עליהם. באלימות רצינית כן כופים גט. בעל שרואה זונות, דהיינו, בוגד, כמובן מצרפים. אנחנו בעיקרון בבית הדין עוזבים בשיטה לצרף כמה שיותר סברות כמה שיותר שיטות ואני אומר לכם שהלב דופק. כאשר הולכים לכפות גט הלב דופק מאוד. ויהי רצון שלא נגיע לזה ובעזרת השם אני מקווה שהבחוץ'יק שלנו בכלא יצא מהר, דהיינו שיהיה גט מהר.