קדושים תהיו בכל התחומים

כשהגעתי לפה ראיתי שכתוב בסדר היום שאני אמור לדבר על ויהיה מחנך הקדוש אבל לא כתוב על איזה פרט צריך לדבר בויה מחנך הקדוש ויהיה מחנך הקדוש, התורה מדברת על כי תצא למלחמה על אויביך והיה מחנך הקדוש ועיקר הדגש בפסוק הוא ונשמרת מכל דבר רע אומרים חז״ל ונשמרת מכל דבר רע זה מכל דיבור רע מלשון הרע אז כמובן שכשאני פה עומד לדבר גם אני צריך להיזהר ונשמרת מכל דיבור רע לא להגיד דברים שאין סופם להישמע הרמב״ן על התורה שואל איסור לשון הרע זה איסור עצמי לא תלך אכיל בימיך למה כי תצא מחנה על אויביך התורה שוב חוזרת ואומרת ונשמרת מכל דבר רע למה דווקא מכל דבר רע כי תצא מחנה על אויביך אתה צריך להיזהר יותר בכל שאר הדברים שגם כשאתה לא נמצא במחנה אתה צריך להיזהר אז הרמב״ן אומר שבזמן שכי תצא מחנה על אויביך אז כל הציוויים, ההדרכות של התורה הם נהיו יותר חמורים מאשר בשאר ימות השנה. לכן בכי תצא מחנה על אויביך התורה מדגישה עוד פעם תדע לך שצריך להיזהר יותר במצבים כאלה מאשר בשאר בחיים של השגרה. אז למה הדגש הוא דווקא על איסור לשון הרע? חז'אן אומרים שבזמן שישראל הם מאוחדים גם אם הם לא שומרים תורה ומצוות כשהיו יוצאים למלחמה היו מנצחים אבל בזמן שחלילה יש מחלוקות פנימיות רחמנא לצלן זה גורם שלא תהיה כל כך הצלחה גם במלחמה כך אומרים חז'אן מבינים רעיית מהפסוכים שהיו דורות שלא היו כל כך שומרי תורה ומצוות אבל היות והם היו מאוחדים אז לכן הם היו מנצחים אז ייתכן שלכך מתכוון הפסוק ונשמרת מכל דבר רע מלשון הרע מדבר שגורם לפילוג מפני שהדבר שהכי משפיע חס וחלילה לשלילה זה בזמן שיש בעלי לשון הרע, בעלי רכילות, בעלי מחלוקת בזמן מלחמה זה דבר שהוא ההפך מהניצחון לכן אומרת התורה כי תצא מחנה על איביך הדגש במיוחד על אותם הדברים שהם לא סתם אווירה של יעשה או לא תעשה אלא הדברים שיכולים לגרום לפילוג ולפירוד בתוך עם ישראל אז זה דבר שיכול להכריע את המערכה לפה ולפה לכן התורה מדגישה ונשמרת מכל דבר רע אומר הירושלמי במסכת שבת ונשמרת מכל דבר רע והיה מחנך הקדוש זה לא נאמר רק על המחנה שנמצא בחזית בפועל זה נאמר על כל מחנה בית ישראל גם אלה שנמצאים בעורף יש חזית אבל יש גם חזית שבעורף גם הם מצווים והיה מחנך הקדוש בזמן שכי תצא מחנה על איביך זה לא רק ציווי על אלה שלוחמים בפועל זה גם על אלה שלוחמים בכוח גם אלה שנמצאים על זה אומרת התורה ככה אומר הירושלמי ככה משמע בירושלמי שעל זה נאמר והיה מחנך הקדוש על כל מחנה בית ישראל בכללותו ולא ציווי מיוחד רק על הלוחמים בפועל בחזית באחון החזית. כך אומר ירושלמי במסכת שבת. למה? אומר ירושלמי כי אין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה. ולכן צריך להיזהר בכל מחנה ישראל, בכל עם ישראל בכללותו, על ונשמרת מכל דבר רע ושהיה מחנך הקדוש. והמלבים בספר שמואל כותב את הנקודה הזאת, לא בשם הירושלמי, שלמה כתוב בספר שמואל שהיו מחלקים את השלל גם בין אלה שלוחמים וגם בין אלה שיושבים על הכלים, בגלל שגם כאלה שיושבים על הכלים במקום יותר רחוק, גם הם חלק מהמערכה. כל עם ישראל נמצא במערכה. בזמן מלחמה אנחנו לא מפרידים בין איש לאיש. לכן התורה, ואומר הירושלמי, על זה נאמר, והיה מחנך הקדוש. כותב הרמב״ם במורה נבוכים. למה דווקא בכי תצא מחנה על אויביך, והיה מחנך הקדוש? אומר הרמב״ם, כשאדם יוצא מהשגרה, אז מתעוררות בו כל מיני כוחות ויכולות שהוא לא כל כך אולי פועל על פיהם בזמן שהוא נמצא בתוך הבית, בחיים השגרתיים. היצרים של האדם, כל מיני כוחות שטמונים אצל כל אחד מאיתנו. לפעמים יש להם כוח יותר לפעול בזמן שאתה יוצא מהשגרה של החיים. אומר הרמב״ם במורה נבוכים, לכן התורה אמרה דווקא כי תצא מחנה ונשמרת והיה מחנך הקדוש, דהיינו, גם כשאתה לא נמצא בחיים השגרתיים שלך, תשמור על האיזון. אותו רעיון כותב הרב זצל, באין היה שזה העניין של תפילת הדרך, שהמקור לתפילת הדרך אומר את הגמרא בברכות, אם הלך בקונך ותצא לדרך. כשאדם יוצא מהשגרה, אז פה ושם יש להם כל מיני דברים שאורבים לו מהצדדים. כדי לשמור על האיזון, לכן יש את תפילת הדרך, אם הלך בקונך תבקש רשות מהקדוש ברוך הוא, שיאיר את עיניך ושישמור עליך גם בזמן שאתה לא נמצא לכאורה במקום הטבעי של הבן אדם. למה התורה אומרת, מתבטאת, דווקא בסגנון שהיה מחנך הקדוש. אנחנו יודעים במסילת ישרים, יש ברייטר שרבי פנחס מן יאיר, תורה המביאה לידי זהירות, לידי זריזות ונקיות בכל המידות וחסידות, והמדרגה, הפרק ככבה במסילת ישרים, זה מידת הקדושה. אז התורה אומרת לנו, והיה, כי תצא למלחמה, אז והיה מחנך הקדוש. לא כתוב, היה מחנך הטהור, הוא היה מחנך הנקי. התורה מרוממת אותנו דווקא בזמן מלחמה למעלת הקדושה, שהיא הפסגה של כל הווייטר של רבי פנחס מן יאיר, ושהמסילת ישרים נותנת כל מיני הגדרות מה הכוונה של קדושה. בשר הוא אדם, הוא אדם חומרי. איך הוא אדם חומרי יכול להיות, להתנהג כל הזמן בדרגה של קדושה? אז אחת ההגדרות שכותב שם במסילת ישרים, זה שאדם, בדוגמה, אוכל אכילה לשם שמיים, אז אף על פי שהוא עושה פה פעולה חומרית שהיא נצרכת, ואסור לדלג עליה, אבל אם הוא עושה את זה לשם שמיים, אז האכילה שלו היא כמו אכילת מזבח. הכוונה של הבן אדם, השאיפה של הבן אדם, המחשבה של הבן אדם, משפיעה על כל הפעולות החומריות, איך אנחנו מתייחסים אליה. זו תמצית ההגדרה של המציאת קשרים למידת הקדושה. אז זו אומרת לנו התורה. כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך. אז בזמן שהאדם, כי תצא למלחמה, אז שלא נחשוב שכאילו אז האדם הוא מנותק לגמרי מכל איזשהו קישור למשהו רוחני, בדיוק להפך. כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך. אז גם כשאתה עושה פעולות שנראות לך כאילו הטבעיות שבעולם, מה שעושים בזמן מלחמה, אבל והיה מחניך הקדוש, אתה יכול להגיע גם בדברים האלה לדרגה של קדושה, מפני שהיא נקודת מוצא של הבן אדם, שהוא עושה את זה בגלל הרגשה כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך, שאדם יודע שמה שהוא עושה, הוא עושה את זה בגלל גבורת הרוח, וידעת כי ה' אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. אז ודאי שכולם מכירים את מה שכתוב בדרשות הרן, שאין כוונת התורה לומר שעדיין יזלזל חס וחלילה, אבל לא ייתן הערכה לכל הכלים שהוא משתמש בהם, אלא שהוא ידע שכל האמצעים שעומדים לרשותו של בשר ואדם, זה ה' אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. אז בזמן שהוא יוצאים למלחמה, וה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך, והיה מחניך הקדוש, זה לא רק ציווי, זה גם הבטחה. אם אתה מתקשר ל'כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך', תוכל להגיע בכל הפעולות שאתה עושה לפעולות שירוממו את האדם, שהוא ירגיש שהפעולות שלו הן מחוברות עם מידת הקדושה, שמידת הקדושה, כמו שאומרים, המסילת נשרים, זה שאדם מרגיש שגם הדברים הגשמים שהוא עושה, שהוא עוסק בהם, הם דברים שהוא יכול להפוך אותם לאיזשהו דבר רוחני, כמו הדוגמה שהמסילת נשרים מביא על האכילה של אשם שמיים, שהיא נחשבת, כך כמדומני, הוא כותב, כמו אכילת מזבח. דוד המלך, כתוב שכשהוא בא להציע את עצמו לשאול כדי לצאת להילחם, אז הוא ניסה להלביש לו בגדים בגדי קרב, ודוד המלך לא רצה לתבוש אותם. כתוב שם בתרגום יונתן בן יוזיאל, וגם ברש״י, וגם בפירושו של רבנו אברהם בן הרמב״ם. דוד המלך רצה להדגיש שכל מה שהוא עושה זה בגלל שרוח השם דיבר בי. ואם אני אשים את הדגש רק על הכלים, אז לא ייחסו את הדברים שדוד המלך, שהיה צעיר, ושאף אחד לא האמין שהוא יצליח, אז ייחסו את הדברים לדברים לא טובים. ככה אומר שם הרש״י, והתרגום לנתן בן יוזיאל, זה רבנו אברהם מנהר. וכשדוד באמת בא לשאול המלך, הוא שאל אותו, מה היכולות שיש לך? הוא אמר לו, גם את הארי וגם את הדוב היכה עבדיך. וכל המפרשים שואלים, וביניהם הטוסות ובאבא קמא, כמדוברני. מה הקשר בין זה שדוד המלך, שהיה רואה גם את הארי וגם את הדוב היכה עבדיך, והוא הציל את המרעה שלו מהארי והדוב, לבין זה שהוא יוכל גם להילחם? מה דוד המלך אמר לו? אין שום מילה מיותרת בתורה ובתנ״ך. גם את הארי, גם את הדוב היכה עבדיך. אומר הטוסות, דוד המלך אמר לו, עצם התעוזה שהיה לדוד המלך בתור רואה להילחם נגד ארי ודוב, סימן שיש לו כוחות רוחניים שהם ישפיעו על המעשים שלו. כשאדם כמו דוד המלך בא מתוך קישור אמיתי לרוח, לרוח השם דיבר בי, אז אין לו מגבלות. המגבלות של הגוף הן מגבלות טבעיות, אבל לפעמים אנחנו רואים גם במציאות אצל כל אחד. כשאדם יש לו איזשהו מתביית על משהו מסוים, הוא מאמין במשהו מסוים. בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה היה בן 13 שנה כשהוא הקים את המשכן. ואומר הרמב״ן על התורה, איך נותנים לילד בן 13, סליחה על הביטוי ילד, אבל בן 13 חייב בביצות להקים את המשכן? אומר הרמב״ן, הוא קיים בעצמו את ויגבה ליבו בדרכי השם. הוא הרגיש שהוא שייך לעניין הזה. אז זה נתן לו כוח כדי אפילו להקים את המשכן, שכל כולו היה צריך להיות בשיא הלשמה עלי אדמות. אומר דוד המלך, גם את הארי וגם את הדוב יכה עבדיך, אומר הטוסות, הוא אמר לשאול המלך, לא שאני בריון, אלא בגלל שיש בי את הרוח, יש בי את הקישול הקדוש ברוך הוא. מאיפה צמח דוד המלך? דוד המלך, לא מזמן קראנו, לפני כמה ימים, את מגילת רות. הוא היה צאצא של רות המואבייה. שרות המואבייה, כתוב שהיא הייתה אחותה של עורפה, ושתיהן היו הבנות של מלך מואב. עורפה, לשון, נתנה לה עורף לנעמי, היא רק נשקה והלכה, וישקה הוא נקוד. ואילו רות כתוב שם שהיא דבקה בנעמי. ואחת שיודעת לדבוק בכוחות רוחניים כמו שהיה לנעמי, היא זו שיכולה להוליד אחר כך את דוד המלך, שרוח השם דיבר בי, וגם את הארי וגם את הדוב יכה עבדיך, והוא הושיע את ישראל מגוליית. וחזן אומרים במסכת צוטה, מי זה היה גוליית? גוליית היה הבן של עורפה, שהייתה אחותה של רות. כשאחרי שעורפה נפרדה מנעמי היא נבהלה למי שנבהלה, וממנו היא הולידה את גוליית, שהיה איזו קריבת משפחה, אם מותר להגיד, בין גוליית לבין דוד המלך. אבל הם היו שני הפכים כמו עורפה ורות המואביה. זו דבקה בנעמי, ועורפה בדיוק הפוך. היא הלכה איתה כמה פציעות, היה לה פה בשלב איזשהן זכויות, אבל היא הולידה את מי שחירף מערכות אלוקים חיים, את שם השם. דוד המלך, שידע מזרע שרות להידבק בנעמי, להידבק ביהדות, להידבק בתורה, הוא זה שהיה לו את היכולת להכניע את גוליית, בנה של עורפה, שהוא חירף מערכות אלוקים חיים, ואילו דוד המלך בדיוק הפוך. הוא לקח את כף הקלע, אני בא בשם השם צווקות, אלוקי ישראל, את מי חירפת, כמו שכתוב שם בתנ״ך. ודוד, על אף שהוא היה רועה, היה לא נראה בדיוק אחד שמצליח, עליו, כתוב בתנ״ך, ניקח שאול באלפיו ודוד ברבותיו. למה? לא בגבורת הסוס אכפץ. לא בשוקי האיש ירצה. רוצה השם את ירעיו ואת המייחלים לחסדו. הרי מדברים בהשוואה, לא בשוקי האיש ירצה ולא בסוס, הכוונה היא בזמן, דווקא בזמן, שיש מאבקים גם גשמיים וגם מלחמה, מלחמה על השם בעמלק. לא לשכוח את המוצא של הכוח של עם ישראל, שזו גבורת הרוח שר ישבוכו נתן בכל יהודי ויהודי, בגלל שכל יהודי ויהודי הוא באמת דבוק בתורה, במהות. אברהם אבינו, כמובן שהזכרתי את זה פעם פה, נלחם נגד תשעה מלחים. הוא ניצח. הוא הלך לפדות את לוט בן אחיו, המלחמה הראשונה בתורה. זה היה על פדיון שבויים. לוט בן אחיו היה ממואב, שחז״ל אומרים שהם היו כפויי טובה על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים. ובכל זאת אברהם אבינו הלך לפדות. אותו תהליך כמו שהיה אצל דוד מול גוליית, שהיה מול מואב, שרות המואבייה ואירופה היו בנות מלך מואב. שמלך מואב כתוב בחז״ל, כי כשהנביא בא אליו ואומר לו, יש לי דבר אשם אליך, אז הוא היה קם מהכיסא ומכבד את דבר אשם. אבל זרעו, גוליית, לא ידע לעשות את זה. אז כתוב אצל אברהם אבינו, שהוא פנה את אותם כפויי טובה את לוט, שאחרי שהוא נלחם, ארגש בו הוא אמר לו, אנוכי מגן לך. אל תירא, אברהם, אנוכי מגן לך. ושואל רש״י, מי שניצח תשעה מלחים. ממה יש לו לפחד? על מה צריך הבטחה? אל תירא, אברהם. אומר רש״י הצדיקים, כשהם מצליחים הם פוחדים שמא נתמעטו זכויותיהם. יש לי חבר, שפגשתי אותו פעם באיזה יום שישי, חיוור יותר מעשי. שאלתי אותו מה קרה. הוא אומר לי, אתמול, יום קודם, היה פיגוע באיזה בית כנסת בהר נוף בירושלים, וניצלתי מהסכין של המחבל שהוא אמה מולי. אז אמרתי לו, אז למה אתה חיוור? רק אדיש ברוך הוא אוהב אותך. ניצלת. אז הוא אומר לי, בתמימות, אבל נתמעטו זכויותיי. זה מה שהטריד אותו. ולכן הוא היה חיוור. אמרתי לו, תסתכל בספר של רב צודק, שנקרא פוקד עקרים, באות א', ששם הוא כותב, שנתמעטו זכויותיי, לא על כל דבר אומרים את זה. זה בן אדם שקיבל משהו שהוא לא טבעי שהוא יקבל את זה. אבל אם אדם מבקש מהקדוש ברוך הוא שזה דבר, שזה טבעי לרצות את זה, כמו חנה, היה לה קשה בלידה, אבל זה טבעי שאישה תרצה ללדת. אדם רוצה לחיות, זה טבעי שהוא ירצה לחיות. רב צודק כותב שם, על זה לא אומרים, נתמעטו זכויותיי. אומר רש״י, אברהם אבינו פחד שנתלמדו זכויותיו. אסתמת, אומר פירוש אחר. אבל מי זה היה אברהם אבינו? חסד לאברהם. כל אהבת הבריות, כל התכונות שיש בעם ישראל, רחמנים, בישנים, גומלי חסדים, הכל זה ירושה שיש לנו מאברהם אבינו. רב חיים בן-לוז'י מפרקי אבות כותב למה אברהם נקרא אברהם אבינו, הוא אומר מלשון אב ותולדה, שכל אותן הפעולות החיוביות שעשה אברהם אבינו, הוא הוריש את זה לבניו עד סוף כל הדורות, והוא מביא שתי דוגמאות. מאז שאברהם קיים את הלך לך אל הארץ אשר הראך, משם יש בכל יהודי תשוקה לבוא לארץ ישראל. אף על פי שכרגע אולי הוא לא מבטא את זה. ומאז שאברהם אבינו עקד את יצחק, אז לכל יהודי יש את הכוח הזה למסור את הנפש על קדושת שם השם. אברהם אבינו הוא סמל של כל ההטרה של העולם. הוא אומר הסכמת, אברהם אבינו פחד, שעכשיו כשאני יוצא להילחם, אז אולי אני כבר יחזור משם יותר מחוספס, יהיה לי פחות תכונות של חסד, פחות תכונות של רחמים, פחות תכונות של אהבה. מזה פחד אברהם אבינו, שהתכונה הבסיסית של אברהם אבינו, היא תשתלה. על זה אמר לו הקדוש ברוך הוא, אל תראה אברהם. אנוכי מגן לך, מגן אברהם. זה שאתה ממגר את הרשע, ואברהם אבינו עשה את זה מתוך דבקות בהקדוש ברוך הוא, למגר את הרשע של העולם, זה חלק מהחסד והאהבה והכנסת אורחים של אברהם אבינו. וכך כותב מרן הרב בתפילות של ימים נוראים. מבקשים על חיים וחסד, ובסוף בתוך התפילה אנחנו גם מוסיפים עוד משפט. וכל הרישה כולה כעשן תכלה. בראש השנה זה הזמן לדבר על כך? בראש השנה אנחנו מדברים רק על החיובי. בכל זאת, מסדרי התפילות שמו שם את הביטוי, וכל הרישה כולה כעשן תכלה. אומר הרב בעולת ראייה, אתה רוצה שיהיה חיים נורמליים בעולם? החיים שעם ישראל מדבר זה חיים בלי רוע. לכן דווקא עכשיו זה הזמן שבכל הרישה כולה כעשן תכלה. וכך כותב הרב רחיים הקדוש. עיר הנידחת הכה, תכה את כל יושבי העיר, הנשים ונשים וטף. ומיד אחר כך אומרת התורה, ונתן לך רחמים ברחמך. שואל הרב רחיים הקדוש, למה דווקא פה התורה מדגישה ונתן לך רחמים? אומר הרב רחיים את אותו רעיון. אדם יכול להפך חלילה לאכזר. עקה, עקה, את כל יושבי העיר, גדולים וקטנים. אז זו אומרת התורה, אל תדאג. אם אתה בא בשם השם יצחקות ונתן לך רחמים ורחמך, אתה תהפך לרחמן, מפני שדבר שהתורה אומרת לעשות, היא לא תהפוך אותך לרע, היא רק תיטיב איתך. זה מה שאומרת לנו התורה. כי תצא מחנה לא עברך. כי השם אלוקיך מתהלך בקרב מחניך. יש שם גילוי שכינה. אם אתה מתחבר לגילוי שכינה, אתה תוכל לדאוג שזה היה מחניך לא סתם טהור ולא סתם נקי ולא סתם זהיר, אלא תוכל לדאוג שהמחנה יהיה מחנה קדוש, שיא הקדושה, שיא המדרגות של רבי פנחס מן יאיר, שגם הדברים החומריים שהבן אדם עושה, לא הדברים האסורים חלילה, דברים שצריך לעשות. אתה עושה את זה בשם ושם צגות, כמו שדוד המלך אמר, שאני בא בשם ושם צגות, אז הדברים החומריים עצמם יכולים להפך גם לדרגה של קדושה. על אחת כמה וכמה בזמנים האלה, לא רוצה לרדת לפרטים, צריך להידבק ולהאמין יותר ויותר. ונשמרת מכל דבר רע, מכל דיבור הרכילות, לשון הרע, מחלוקת, בוודאי בימים, החודשים הקרובים שכל המדינה נכנסת אליהם, צריך לדעת שהבחירות האמיתיות שלנו, ואני לא מדבר פוליטיקה, זה לדאוג להאטה בחרתנו מכל העמים. זה התפקיד שלנו. שלא, בלי מחלוקות, בלי פילוגים, בלי חס וחלילה בפרט, כשאנחנו נמצאים במצב שכי תצא מחנה והשם אלוקינו מתהלך בקרב המחנה, כמה שאנחנו נבוא כמו יותר, כמו דוד המלך, שהוא בא בשם השם צווקות. בשם השם צווקות אומר הרמב״ן בהקדמה לתורה, כל התורה כולה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא. כשאדם מנווט את כל מה שהוא עושה על פי התורה, הוא יודע שלולא שיש מי שלומד תורה, אז אין לנו את היכולת, אז ודאי שזו ערובה יותר גדולה, ודאי בניצחון. הרב זרצל כותב בערפילי תורה, הוא כותב שם קטע על עצמו, שהוא משתדל כל הזמן למצוא את העושר הפנימי שלו בקרבי פנימה, ולא בהסכמת הבריות. שיש לפעמים בלבולים, גם בתוך המחנה פנימה. יש דבר שהוא נחשב וחשוב, זה חשוב, מעריכים אותו יותר, תופס מקום יותר, אבל יש גם עוד מילה דומה, שצריך שהדבר יהיה לא רק חשוב, אלא שהוא גם יהיה נחשב. אומר הרב, הנחשב יותר גדול מהחשוב. הדבר שהתורה מייחסת לו חשיבות. למצוא את העושר הפנימי של האדם בתוכו, ולא לפי כל מיני מוסכמות חברתיות מבחוץ. העושר הפנימי של האדם זה הדרגה הגדולה ביותר שהרב זרצל כותב על עצמו, שהוא רצה להגיע אליה, ולא לעשות את הדברים רק לפי מה שיגידו בחוץ. ובאין היה, הרב כותב, יש ביטוי בגמרא בשבת, בפרק ראשון. הנכנס ייכנס. והיוצא, אל ייכנס. אומר הרב, לפעמים כשצריכים לקבל החלטות ציבוריות, אז כשזה דבר שנוגע לחיים האמיתיים שלנו, של היהדות, אז צריך שכל ההחלטות האלה, הכל ילווה מתוך בית המדרש. אבל אם יש מישהו שחושב לצאת לחוץ כדי להתרשם מה אומרים בחוץ, ומשם להביא כל מיני דעות, כדי לקבל החלטות שהן נוגעות לציפור נפשה של העולם היהודי, על זה אומרים חז״ל, תיכנס לבית המדרש, משם תלמד את ההדרכה הנכונה. אבל היוצא, אל ייכנס להיות בין אלה שמחליטים. למה? בגלל שבזמן שאתה מושפע מדברים אחרים, אז כבר אין לך את האיזון במאה אחוז. וכך כותב הרב בן היער, שזו הסיבה שהתורה הדגישה שמשה רבנו עלה להר סיני בהשכמה. מה נפקמיני לנו אם הוא עלה בהשכמה או שהוא עלה? אומר הרב בן היער, משה רבנו עלה לקבל תורה בלי להיות מושפע מדברים חיצוניים. הוא הלך לקבל תורה כדי להשתעבד לתורה, להאמין למה שהתורה אומרת, להאמין למה שהחז״ל אומרים, לכל דבר ולכל תג ותג, כמו שאמרו על רבי עקיבא. לכן התורה הדגישה, משה רבנו עלה לקבל תורה, משה רבנו הגדול, מתי? בהשכמה. בזמן שהוא ידע שהוא יוכל בלי משוחדות, בלי שום השפעה שהיא לא מיני ובין, כדי להבין באמת את התורה. עכשיו ישבור לך להזדקן את כולנו, את כל עם ישראל, בעזרת השם, לעלות לקבל תורה בהשכמה, ולעשות את הכול באמת מתוך התורה שאנחנו לומדים בבית המדרש. ולהזדהות במה שאמר דוד המלך, שאני בא בשם השם צפקות, בשם השם צפקות, כמו שהבאתי מהרמב״ן, כל התורה כולה לשמותיו של הקדוש ברוך הוא, להיות כל-כולנו משובדים לרצון של התורה, לציווי של התורה, ואז נזכה, בעזרת השם, לקיים את הפסוק שהזכרתי בתחילת הדברים, והיה מחנך הקדוש, לא רק טהור, ולא רק נקי, ולא רק זעיר, אלא לשיא השיאים, שכל דבר שנעשה בשם התורה, על פי התורה, יהיה תמיד מחובר לתורה ולבית המדרש, ובעזרת השם יקוים בכל עם ישראל. ואתה על באמותינו תדרוך. אומר השפת אמת, ובזה אני אסיים בליניה דרום. מה זה ואתה על באמותינו תדרוך? הוא אומר, תדרוך מלשון דורך ענבים. לא מלשון לנטוץ ולשבור ולהאבד, אלא גם כשאתה על באמותינו, תדרוך לשון דורך ענבים מכל מה שאתה עושה. תוציא איזושהי תועלת חיובית, ולא רק ללכת בדרך של נתיצה ולאבד. והגמרא במגילה אומרת, מי זה שאמר את אביאתה על באמותינו תדרוך? מרדכי, כשעלה על גבו של המן כדי להגיע לסוס, אומרת הגמרא, בזמן שהוא עלה על גבו של המן, הוא אמר אז את הפסוק, ואתה על באמותינו תדרוך. בדיוק כמו שאומר על שפת אמת, גם המן שמרדכי זכה תדרוך, אבל מלשון דורך ענבים, אפילו בני בניו של המן למדו תורה. שישבוך ויזכה את כולנו בעזרת השם ללמוד וללמד ולהפיץ הרבה הרבה תורה בעזרת השם. תודה רבה.