קידוש השם בחיי היום יום

שלום לכולם, זה עובד? תודה רבה. אנחנו נדבר על קידוש השם עד שנגיע לעניינים המעשים היומיומיים. מקווה שנגיע. נתחיל קודם בכותרת של הרמב״ם, מה ההגדרה של המצווה הזאת. תראו, במקור ג' כותב הרמב״ם בהלכות יסודי התורה כל בית ישראל מצווים על קידוש השם הגדול הזה, שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, ומוזרים שלא לחללו, שנאמר לא תחללו את שם קודשי. וכן, יש פה מצווה מיוחדת, אומר הרמב״ם, לקדש את השם. משהו מאוד כללי, שמדברים אותו ככה בשגרה. הרמב״ם מקדים, כל בית ישראל מצווים על קידוש השם. הפירוש הרגיל, מה זאת אומרת כל בית ישראל? הכוונה, כל אחד. הרבה פעמים הרמב״ם מקדים, שלא תחשוב שזה רק לאנשים גדולים, אנשים מיוחדים, אולי זה רק לזכרים ולא לנשים. כל בית ישראל מצווים על קידוש השם. אבל זה ביטוי מאוד מיוחד, שלא מופיע עוד פעם ברמב״ם. כשהרמב״ם רוצה להגיד שכולם חייבים, אז הוא כותב שכולם חייבים במצווה הזאת, בין איש, בין אישה וכו'. הביטוי הזה, שהוא מתחיל, כל בית ישראל מצווים על קידוש השם, זה פעם אחת ברמב״ם. מה הרמב״ם רוצה להגיד כאן? למה הוא לא כותב? כולם חייבים. גברים, נשים, גרים, כולם. אז זו שאלה אחת. ושאלה שנייה, למה זה קשור להלכות יסודי התורה? הרמב״ם בהלכות יסודי התורה, אתם יודעים, בזה הוא פתח את המשנה תורה. זה הספר הראשון של היד החזקה. אחר כך הוא מתחיל לדבר על ההלכות הפרטיות בכל מיני נושאים. אז יש אישות, נזיקים, קדושה, טהרה. מה זה לכאורה, מה זה קשור ליסודי התורה? זו מצווה אחת מהמצוות. לכאות יסודי התורה זה כפשוטו, יסודות של התורה. אז זה דברים שבעזרת השם אנחנו נסביר. יש לזה משמעות מאוד חשובה לכל אחד מאיתנו. אבל לפני שנלך להסביר את זה, אני רוצה לראות לכם עוד דבר מוזר. תראו, במקור ה' יש נציב מאוד מופלא. קראנו אותו לפני חודש, פרשת בחוקותיי. רק נראה את המילים ששייכות לנו, לא נקרא פה את הכול. תראו שורה שנייה מלמעלה, בטור השני, למעלה. אז הרמב״ם אומר, שכתוב בתורה, ולא אריח בריח ניחוחכם, הכוונה לכל הקורבנות, חוץ מקורבן פסח, קורבן פסח לא כתוב ריח ניחוח. אבל בכל הקורבנות כתוב ריח ניחוח, אי אפשר היום להקריב את הקורבנות האלה, וזו תוצאה של הקללה, ולא אריח בריח ניחוחכם. כותב הרמב״ם, אבל בזמן שחרב הבית, אפילו מזמח קיים, אי אפשר להקריב שום קורבן שהוא לריח ניחוח. עכשיו לענייננו. מתי יהיה מותר? אומר הרמב״ם, עד שתהיה הארה מן השמיים, כלומר צריך להיות איזה הארה מן השמיים שמותר להקריב קורבנות. אבל מה זה הארה מן השמיים? אין לנו עכשיו נבואה, אז איזה מין דבר זה הארה מן השמיים? אז ממשיך הרמב״ם, עד שיהיה הארה מן השמיים ורישיון מאומות העולם לבנות את בית המקדש. זה דבר מאוד מוזר. מה שאמר הרמב״ם כאן, שמה תהיה היערה מן השמיים? איך נשמע היערה מן השמיים? אומר הרמב״ם, רישיון מאומות העולם לבנות את בית המקדש. מה זה הדבר הזה? איפה שמענו שהאו״ם הופך להיות איזה חלק ממחלקת הבנייה של ראיית ירושלים? הוא נותן לנו את ה... מסדר את הטב״ע של ירושלים ונותן רישיון? לבנות בית מקדש? מה זה הדבר הזה? טוב, אז נשאיר את התימה הזאת, בעזרת השם נסביר אותה באופן מאוד מיוחד ברמב״ם. אני רוצה להתחיל מההתחלה. הקב' ברוך הוא אומר לאברהם אבינו, לך לך מארצך אל הארץ אשר הריקה ועשך לגוי גדול. שואל הרמב״ם, איך יכול להיות שהקב״ברוך הוא לא מספר לנו קודם מי היה אברהם? אתה קורא, מה הפסוק האחרון בפרשת נוח? בנוח מצא חן בעיני השם. תחילת פרשת נוח, מה כתוב? את האלוקים יתהלך נוח. נוח היה איש צדיק תמים. אנחנו מבינים למה הקב״ברוך הוא פונה לנוח, שהוא המשיך את הבניין של היישוב אחרי המבול. בפרשת לך לך לך מתחילה הפרשיות של עם ישראל. הקב״ברוך הוא אומר לאברהם, לך לך מארצך ועשך לגוי גדול וכולי. מי זה אברהם בכלל? אף אחד לא שמע עליו קודם. הוא כבר בן 75. אף אחד לא שמע, אף אחד לא יודע מי הוא, והקב״בר אומר לו, אתה תהיה אבי האומה. מה זה? כך שואל הרמב״ן. אומר המהר״ל, בכוונה התורה לא כתבה את זה. כי אם התורה הייתה כותבת מי זה אברהם אבינו, אז מה היו אומרים כולם? אברהם, איש צדיק תמים, את האלוקים מתהלך אברהם, כמו שכתוב אצל נוח. מה יהיה אם חלילה אברהם יחטא ולא יהיה איש צדיק? אז מה יהיה? אז הכל בטל? כל העניין של עם ישראל בטל אם אברהם אבינו יחטא או עם ישראל יחטא? לכן הוא אומר, התורה נמנעה מלספר מי היה אברהם, כדי לומר לנו, עם ישראל לא תלוי במצוות. הוא חייב במצוות, אבל זה לא תלוי בזה. ולכן הקב' אומר לאברהם אבינו, אתה אבי האומה, לא מזכיר שום דבר ממה שאתה צריך לעשות. אבל אני רוצה לשאול שאלה הפוכה. איך זה שהוא לא אומר לאברהם אבינו מי אתה? הוא לא אומר לאברהם אבינו, לא מי אתה, מי העם שלך? מה טבעו של העם שאתה יהיה האבא שלו? מה התכונות שלו? מה המגמה שלו? שום דבר. זה באמת טעימה גדולה. אז באמת במדרש כתוב שאברהם אצלנו בעצמו התפלל על הדבר הזה. והוא אומר לקדוש ברוך הוא, תראה אתה הולך להקים עכשיו עם גדול. אתה אומר לי ואסחה לי גוי גדול. מה הרעיון פה? הלוא מנוח הוא אומר הקמת שבעים אומות. עכשיו אתה אומר שגם ממך תצא אומה. גוי גדול. הוא אומר מה הרעיון פה? חסרים אומות בעולם? יש שבעים אומות, אנחנו נהיה עם השבעים ואחד. איך החבר'ה אומרים? ביג דיל. מה הבשורה כאן? אנחנו נהיה עם השבעים ואחד. נו, אז מה? הקדוש ברוך הוא אומר לו, אתה לא מבין. אתה יודע מה זה ואסחה לי גוי גדול? תסתכלו במקור ב'. כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו, כי השם אלוקינו בכל קוראינו אליו. ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אני נוטל לפניכם היום. יש פה הגדרה מה זה גוי גדול? זה מאוד ברור. כתוב שמי גוי גדול? מה זה גוי גדול? שאלוהים קרובים אליו, כאשר אלוקינו בכל קוראינו אליו. ועוד הגדרה, בגלל שאתם גוי גדול, אז יש עוד מעלה שיגול גדול זה מי שיש לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת. אתם העם היחיד בעולם שאתם קרובים לאלוקים, אלוקים קרוב אליו, ובגלל זה יש לו תורה מן השמיים. אתם לא מחוקקים את החוקים שלכם באיזה פרלמנט, בבית נבחרים, אפילו לא בכנסת. יש חוקים מהשמיים, כי אתם שייכים אליי. זה נקרא גוי גדול. וכשהקדוש ברוך הוא אומר אשר לגוי גדול הוא מגדיר בדיוק מה אני הולך לעשות ממך. אתם תהיו העם היחיד בעולם שקרוב לאלוקים. ובגלל זה יש לו תורה מן השמיים. והשאלה היא עכשיו, בשביל מה כל זה? למה? מה המגמה של עם ישראל? מישהו יודע? איפה יש בשורה שהקדוש ברוך הוא אומר לאברהם, מה יהיה העם שלך? מה היא המגמה שלו? מה הבשורה? זה חייב להיות כתוב כאן, כי לא יכול להיות שהקדוש ברוך הוא אומר לו, אתה תהיה העם הנבחר, והוא לא יספר לו מה התפקיד שלך, בשביל מה אני בוחר אותך. אז איפה זה מוחבא פה בתוך המילים האלה? הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם, ואסחא לגוי גדול. אז הבנו כבר מה זה גוי גדול. גוי גדול זה לא הרבה אנשים. איך כתוב בתחילת ספר דברים? לא מרובכם חשק השם בכם, כי אתם המעט מכל העמים. זה לא העניין, המספר. גוי גדול זה עם שקרוב לאלוקים ויש לו תורה מן השמיים. אבל בשביל מה כל זה? אומר לו הקדוש ברוך הוא בפסוק השני, ונברחו בך כל משפחות האדמה. מה זה הדבר הזה? מה פירוש נברחו בך כל משפחות האדמה? כותב רשי, הרבה אגדות יש על הפסוק הזה, אבל אני הולך להגיד לך עכשיו, פשוטו של מקרא. לא דרשות, לא וורטים, פשוטו של מקרא. מה זה נברחו בך? אומר רשי, כל גוי יגיד לבן שלו, תסתכל על היהודי הזה, אתה רואה? ככה אני רוצה שאתה תהיה. אתה צריך להיות אחד כזה שיקרין על כל הסביבה, כולם יגידו, הלוואי שהילדים שלנו יהיו כמו הילדים שלכם. אומר רשי, מאיפה אני לוקח את זה? כתוב בסוף ספר בראשית. יעקב מברך את יוסף, מה הוא אומר? בך יברך ישראל, ישמחה אלוקים כאפרים וכמנשה. זו ברכה מיוחדת שיעקב אומר ליוסף, כל היהודים בליל שבת, כל אבא יברך את הבן שלו ויגיד לו, הלוואי ותהיה כמו מנשה ואפרים. זה באופן אישי פרטי. הברכה של הקדוש ברוך הוא, שמברך את אברהם, הוא אומר לו, אתה תהיה זה שכל האנושות כולה תרצה להיות כמוך. אם זה בעניין הפרטי האישי, שכל אבא ירצה שכך יהיו הילדים שלו, ואם זה באופן כללי, שכל עם יגיד, אנחנו רוצים מדינה כמו המדינה של היהודים. אנחנו רואים שזה האמת. וזאת המטרה, שעם ישראל צריך לשאוף, ובשביל זה הקדוש ברוך הוא בחר, בחר בעם ישראל, בחר באברהם אבינו, כי הם אלה שיובילו את כל האנושות קדימה. זו דרך ארוכה, אבל זאת המטרה. הקדוש ברוך הוא ברא עולם גשמי. איך הופכים את העולם הזה לעולם יותר מוסרי, יותר אידיאלי, זה התפקיד של עם ישראל. ובאמת כל זה אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם במאמר הראשון שהוא מדבר איתו, הוא אומר לו, מה זה גוי גדול ומה התפקיד, נברחו בך כל משפחות האדמה. זה התפקיד של עם ישראל. אז עכשיו בואו נראה. עד הימים שלנו, לכאורה, מה זה נוגע לנו באופן אישי פרטי? איך אנחנו באמת מקיימים את הציווי הזה ואת החלום הזה שאנחנו נהיה ברכה למשפחות האומות? יש כאלה היום שאין להם סבלנות. הם רוצים לבנות את בית המקדש מיד. כן, הר הבית בידינו, נלך בכוח, נבנה את בית המקדש. יש על זה מאמר נפלא של הרב קוק, כמה שורות, והוא מסביר מה העניין של בית המקדש. ואנחנו אומרים כל יום בתפילה את הפסוק לך השם הגדולה, הגבורה והתפארת והנצח והעוד. חז״ל דורשים כל מילה, מסכת ברכות. אומרים חז״ל, מה זה הנצח? זה ירושלים. ומה זה ההוד? זה בית המקדש. מה זה? תסתכלו במקור ו'. והנצח זה ירושלים. ההוד זה בית המקדש. תכונת עמדתם של ישראל, נקרא את זה מהר, היא מושלמת בהיותה ממולאה בעוז מלכותם. צריך להיות מלכות של עם ישראל בארץ ישראל. כמו שהרמאן כותב. זה המגמה שאנחנו נשלוט פה בארץ ישראל, ולא נניחנה ביד אומה מזולתנו. ראיתי באיזה עיתון, עורך של עיתון חרדי, הוא אומר אנחנו מקיימים את המצווה של יישוב ארץ ישראל, אנחנו גרים פה. מה אכפת לנו אם שולטים פה האנגלים או שולטים פה הירדנים? זה המצווה, אנחנו בארץ ישראל. אבל זה רק בגלל שלא לומדים את רבותינו הראשונים, מהווים קצת את מחשבת היהדות. הרמב״ן כותב בספר המצוות, אתה יודע מה זה מצוות יישוב ארץ ישראל? זה לא כמו שבימי יהושע הולכים וכובשים את הארץ. זהו, נגמר. הוא אומר, זה לא. שלא נניחנה ביד אומה מזולתנו או לשממה. זאת אומרת, א', לא מספיק לכבוש את הארץ, צריך ליישב אותה, שלא יהיה שממה, וגם לא נניחנה ביד אומה מזולתנו. אסור להשאיר את ארץ ישראל ביד של ממשלה זרה. אנחנו צריכים לשלוט כאן. ויש, אם אתם מכירים, על שולחן ערוך, יש איזה חיבור שנקרא פתחי תשובה. הוא שלט בכל הפסקים והשו״תים ראשונים ואחרונים. הוא כותב, נדמה לי בסימן ע״ו, הוא כותב שם, כל הראשונים, כל הפוסקים ראשונים ואחרונים הסכימו עם דברי הרמב״ן, שזה הגדר של מצוות יישוב ארץ ישראל. אז זה מה שהרב כותב כאן. תכונת עמדתם של ישראל היא מושלמת בהיותה ממולאה, בעוז מלכותם. יש מלכות בירושלים. באופן הראוי להם להתעלות כפי ערכם בתור עם גדול וקדוש, עם חכם ונבון, כשהם לעצמם. והעוז הלאומי הזה של המלוכה מקושר עם ירושלים. זו עיר הבירה שלנו. זה הביטוי למלכות ישראל בארץ ישראל. שם ישבו כיסאות לבית דוד, והחוסן הלאומי הישראלי פוגש בדרכו מכשולים רבים. אנחנו רואים מה שקורה היום, והמלחמות לא פוסקות. צריך לעמוד קשה, להילחם בשביל לכבוש את ארץ ישראל. והוא עוד עלול להיפגש, זה לא הסוף. אבל יש לנו הבטחה, את כולם ינצח בעוז ה' ויעמוד לנצח. מה זה הביטוי נצח? נצח זה קודם כול התנצחות, ריב, מלחמה. אך אגב יש בזה גם עניין של ניצוח, של נצח. מנצחים. וגם לנצח. כל זה כלול בירושלים. ירושלים מסמלת את השלטון על ארץ ישראל. זו עיר המלכות. אנחנו נלחמים על המקום הזה, אחרים מפריעים לנו, אנחנו נלחמים, ואנחנו ננצח בסוף, הכול יהיה בסדר. אבל זה הולך דרך מלחמה, אין מה לעשות. ירושלים זה נצח. אבל בית המקדש זה הוד. מה זה? עכשיו תראו, זה העיקר כאן. נבדלנו מזה הרוח ה' אשר על ישראל, שהוא עתיד להיות לאור עולם. דיברנו עכשיו, ונברחו בך כל משפחות האדמה. המגמה של עם ישראל זה להיות לאור עולם, ונברחו בך כל משפחות האדמה. כל העולם משתנה כתוצאה מהפעילות של עם ישראל בעולם. ובו, במפגש הזה, אין תכונת פגישה של התנגשות להתפשט בכוחו. זה לא הולך בכוח. למה? כי לא נצטווינו לשאת חרב ומלחמה ולקרוא בשם ה' לעמים לא ידעו. אין לנו מצווה כזאת. אנחנו לא נוצרים שהולכים בדרך של מסעי צלב, שהולכים והורגים מיליונים של אנשים בדרך. אנחנו לא מוסלמים שיש לנו מושג כזה שנקרא ג'יהאד. שוב, מלחמה ורצח של המונים כדי להשליט את ה... כן, רק אתמול ראיתי, ראיינו אחת מהחטופות. אז ביום השחרור הוא מראה לה איזה כרזה כזאת, שלא יודע בדיוק מה היה כתוב שם, משהו מהקוריאן. תגידי, תגידי את זה שלוש פעמים. היא אומרת לי, לא, אתה רוצה שאני אתאסלם, נכון? אני לא אומרת את זה. אבל זה הדרך שלהם. או שזה ילך בטוב או ילך ברע, אבל העיקר תגידו. אותו דבר לנוצרים. תגידי את המשפט הזה שאתה מאמין באותו האיש. אין אצלנו דבר כזה. כשבא אלינו גוי ורוצה להתגייר, מה אנחנו אומרים לו? תשב בשקט. תהיה בן אדם טוב, תקיים שבע משרות בני נוח, אתה לא חייב להיות יהודי. ואנחנו מנסים למנוע אותו מהדבר הזה. כמו שקראנו בשבוע שעבר על נעמי ורות. היא אומרת לו, את לא צריכה להיות יהודייה, אל תתגיירי. הוא אומר, לא נצטווינו לשאת חרב ומלחמה ולקרוא בשם השם לימים לא ידעו, כי אם כאשר יגדל שם ישראל, אז מה יהיה? איך אנחנו נגיע למצב הזה שנברחו בכלל כל משפחות האדמה? אז הוא אומר, כאשר יגדל שם ישראל, מה פירוש יגדל שם ישראל? אנחנו נתפרסם בתור אנשים מיוחדים, מוסריים, טובים יותר. ועמים רבים יראו את ההוד והתפארת הקדושה ושלום העולמים, הנמשך מעוד דעות נשגבות כאלה שבהן רפודה קדושתם של ישראל. כולם יראו מה זה יהודים, כולם יראו מה זה תורה, כולם יראו מה המשימה של עם ישראל. הם יראו שזה משהו שלא קיים בעולם, חוץ מעם ישראל. בלא פגישה של התנגשות, בלא התגברות, לא במלחמה, לא בכוח. ירוצו לבקש את השם אלוקי ישראל. הם, הגויים בעצמם, יראו את ה... מה זה הוד? הוד זה מצב רוחני כזה ששורי על אדם מסוים וכולם מבינים יש לנו פה עסק עם אדם גדול. כמו שאתה נפגש באמת עם רב חשוב וגדול שכולם מכירים אותו ואתה מנסה להתכווץ ולהצטמצם מפניו, כי אתה מבין, זה לא שייך שאתה תהיה קרוב אליו. זה נקרא הוד. ולכן בית מקדש, מקום ההוראה, לא בנצח יתגבר, לא בהוראת ניצוח כמו ירושלים, שזה מורה על התגברות של פגישה להתנגדות, אלא בהוד הנתון עליו, על בית המקדש, ברוח החן והקדושה, לפניו יכראו איים. כולם ישתחוו לפניו, יתבטלו לפניו. ועמים רבים יבקשו פני ה' בהר ציון. מצד מה? אם לא הולכים להשפיע עליהם, מצד מה? על פי תביעה הבאה מהכרה פנימית מצדם, הם יבינו מעצמם שיש פה עסק, דבר רוחני גדול מאוד, שאנחנו מתבטלים לפניו. זה ערך פעולת ההוד, כהוד מלכות הנתון על מלך רב צדק ואביר חוכמה, שמאהבה ורוממות נפש ירוצו הכל להיכנס תחת דגלו. לכן נצח זה ירושלים, זו מלחמה. אבל האות זה בית המקדש. לא הולכים בכוח. הם צריכים להבין את זה לבד. ועכשיו השאלה היא, אז במה זה תלוי? אז זו בעיה שלהם, לא? שהם לא מבינים. לא, זו לא בעיה שלהם, זו בעיה שלנו. אם אנחנו מתנהגים כמו אומות העולם, אם אנחנו מתנהגים באופן אישי כמו גוי, אם מדינה יהודית מתנהגת כמו מדינה של גויים, מה יש להם לראות אצלנו? מה יש להם לשאוף? להפך, הם טוענים שאנחנו רוצחי עמים. תראו מה שהולך היום בעולם. יש הרבה שבאמת מדברים בהערכה גדולה על מדינת ישראל, ויש כאלה, אתם שומעים בחדשות, שיש כאלה שלא יכולים לסבול אותנו ומחכים כבר שנעוף מפה. זו בעיה שלנו. כי אנחנו לא משדרים מספיק שאנחנו עם גדול שקרוב לאלוקים, ושאנחנו עם גדול שיש לנו תורה מן השמיים, וזה הופך אותנו ואת המדינה שלנו, אמור להפוך, למשהו אחר לגמרי, שכולם ירוצו. לעתיד לבוא, איך פותח ישעיהו את הנבואה שלו? והיה באחרית הימים, נכון נהיה הר בית השם בראש הערים ונישא מגבעות ונערו אליו כל הגויים, מה הם יגידו? לכו ונעלה לר השם, יורנו מדרכיו ונלמדה ארוחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר השם בירושלים. כולם יגיעו למסקנה הזאת. יש פסוק בספר זכריה, והחזיקו עשרה אנשים בכנף איש יהודי, ואמרו נלכה אחריכם כי שמענו אלוהים עמכם. אתם לימדתם אותנו, שיש אלוהים, אנחנו רוצים להיות כמוכם. אבל זה יעבור לבד מההשפעה שלנו. כל זמן שאנחנו לא חיים ברמה כזאת שהגויים ינסו לחקות אותנו, זה לא יהיה. זו בעיה שלנו. זה המהלך ההיסטורי של עם ישראל. תשאלו איך זה... נגיד, יש הרבה, כמו שאמרתי קודם, אלה שלא לומדים קצת מחשב את היהדות, אז הם טוענים, כמו שאותו מאמר שסיפרתי לכם קודם, הוא אומר, יהדות מוגדרת כתורה ומצוות. ומי שלא שייך לתורה ומצוות, לכאורה הוא לא שייך ליהדות. וזה עם הארץ. ממש המארצות. הלוא חז'ל מלאים מהמשפט הזה שישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא. ואיך זה יכול להיות? אם היהדות תלויה במצוות, אז מי שלא מקיים מצוות הוא לכאורה לא יהודי. אבל זה לא נכון. היהדות לא תלויה במצוות. איך באמת אנחנו נהיינו כאלה שהוא הטיל עלינו את כל החובה הזאת? מפני שמראש כשהוא ברא אותנו, הוא ברא אותנו באופן שונה מכולם. איפה זה כתוב, למשל? איך קראנו בהפטרה הראשונה של פרשת, של ספר ויקרא? מתחיל עם זו יצרתי לי, תהילתי אספרו. אני יצרתי אתכם ככה כדי שתספרו את תהילת השם. ולכן אתם לא יכולים לברוח מזה. וחז'ל מספרים שהזקנים באו ליחזקאל ואמרו לו בואנה תגיד לקדוש ברוך הוא שיעזוב אותנו. באמת כבר אין לנו כוח בשביל זה. כל כך הרבה צרות יש לנו. די, נעזוב, נהיה כמו כולם. מה אומר להם יחזקאל? והעולה על רורכם היום לא תהיה. אתם אומרים, נהיה כמשפחות הגויים, לעבוד עץ ואבן. חי, אני אם לא בכם משהו וחיים לא אוכל לכם. איך אפשר לעשות ברית על סמך זה שזה יהיה בכוח? התשובה היא, הנקודה הזאת של עם ישראל, אין לנו טענות אם הקדוש ברוך הוא עושה מה שהוא עושה. למה? כי זה לא בא בבחירה שלנו. אם זה היה בא מהבחירה שלנו, היינו אומרים, בסדר, גמרנו, אין לנו כוח כבר בשביל זה. אבל עם זו יצרתי ליהנוע, בשביל זה יצרתי אתכם. אתם לא יכולים להתחמק מזה. וזה מה שהקדוש ברוך הוא אומר לאברהם, תשימו לב למילה המיוחדת הזאת. לך לך אל ארץ אשר אריכה, ואסחה לגוי גדול. לא אתה בוחר להיות גוי גדול. אני עושה אותך שם גוי גדול. זה אני עושה אותך. ולכן אתה לא יכול להתחמק מזה. וכל זמן שאתה תהיה כמו כל הגויים, אז אף אחד לא יסתכל עליך. אבל אם אתה תבטא את היהדות על פי התורה מן השמיים, אז אתה תהיה משהו אחר לגמרי. ואז כל הגויים יגידו, אנחנו גם רוצים להיות כאלה. החזיקו עשרה אנשים בכנף איש יהודי. שמענו, אלוהים עמכם, לכל אורך ההיסטוריה, הבנו שזה משהו אחר. אז עכשיו נחזור לשאלה ששאלנו בהתחלת השיעור. אומר הרמב״ם, כל בית ישראל מצווים על קידוש השם הגדול. אז למה הרמב״ם הכניס את זה פה בהלכות יסודי התורה? במה הביטוי המיוחד הזה, כל בית ישראל מצווים? למה אתה לא אומר, כמו בכל מקום, כל אחד ואחד מצווה על קידוש השם. כי הרמב״ם לא בא עכשיו לדבר איתנו באופן פרטי במשפט הזה על מצוות קידוש השם. הרמב״ם בא לומר כאן, תראו, הלכות יסודי התורה, זה אנחנו בפרק ה', מה היה קודם? אז הרמב״ם מסביר מה עם היסודות של התורה. אז אני חושב שזה הולך על פי הפסוק בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ. קודם כל הרמב״ם מדבר על אלוקים, אחר כך הוא מדבר על השמיים, על הרקיע, על הגלגלים, על המלאכים, ואחר כך הוא מדבר על הארץ, עפר, אש, רוח, על היסודות הארציים, ובסוף הוא מדבר על האדם, מה זה בדיוק אדם? גוף ונפש? נו, ומה עכשיו עכשיו בעם ישראל? מה זה עם ישראל? ומה התפקיד של עם ישראל? אז אומר הרמב״ם, כל בית ישראל מצווים על קידוש השם, הוא לא מתכוון להגיד, מבחינת קיום המצווה של קידוש השם, כולם חייבים. לא. הוא בא להגדיר לנו, אחרי שהוא דיבר על אלוקים ועל השמיים ועל הארץ, הוא אומר עכשיו, בשביל מה כל זה? כל זה, בשביל התפקיד של עם ישראל. אז אומר הרמב״ם, מה זה עם ישראל? אז הוא מדבר על כל בית ישראל, שמצווים על קידוש השם. מה זה מצווים על קידוש השם? כל המגמה של בריאת עם ישראל זה שהוא יביא קידוש השם לעולם. מה זה קידוש השם לעולם? תסתכלו במקור ז', כותב הרמב״ם, מצוות עשה, שציוונו לקדש את שמו. טוב, מילה כללית כזאת, מה זה לקדש את שמו? והוא אמרו, ונקדשתי בתור בני ישראל. בעניין זאת המצווה אשר אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת האמיתית בעולם. אתם שומעים? מה זה המצווה של קידוש השם? אנחנו מצווים לפרסם את הדת שלנו ואת האמונה שלנו בכל העולם. זה התפקיד של עם ישראל. זה הנברחו בך כל משפחות האדמה. אז הרמב״ם רוצה להגדיר מה זה עם ישראל, לא להגדיר מי חייב במצווה הזאת. ולכן הוא השתמש בביטוי המיוחד, כל בית ישראל, כולם חייבים לקדש את השם. כלומר, אתם בתור עם, זה התפקיד שלכם בעולם. ושלא נפחד באיזה כשהוא מזיק, אף על פי שבא עלינו מכריח וכולי וכולי. וזאתי מצוות קידוש השם המצווים בבני ישראל בכללם. זו מצווה כלל, של כלל האומה. בשביל זה נוצרנו. זה הרמב״ם כאן. וזה מה שמחייב אותנו במצווה המיוחדת הזאת, איך מפרסמים בעולם את האידיאל המיוחד של היהדות. זה התפקיד שלנו, וכל זמן שאנחנו לא בדבר הזה אז אנחנו בבעיה. אז עכשיו אני רוצה לרדת למטה. מה זה מחייב כל אחד מאיתנו? כל אחד חושב, תשמע, זה רעיון רנדיוזי. אני, יש לי בעיות, יש לי בעיות במשפחה, ילדים, אישה, פרנסה. כל יהודי יש לו את ה... מה אני שייך לדברים כאלה גדולים? של גאולת העולם? זה מוצל על הכתפיים שלי? איך זה מסתדר? וזו הטעות הגדולה. כי אנחנו רוצים באמת להבין מה זה המצווה, מה הפרקטיקה של המצווה הזאת לקדש את השם. אז תראו... איפה זה? או, יש גמרא במסכת, סוף מסכת ברכות, שהיא מדברת באופן, בפרטות, מה זה קידוש השם ומה זה חילול השם. אז למשל, אומרת הגמרא, קידוש השם זה שאדם קרא ושנה, ושימש תלמידי חכמים, והם עשאו מתנו באמונה, הוא אף פעם לא משקר, ודיבורו בנחת עם הבריות, ומה הבריות אומרות עליו? תראו אדם שקרא ושנה, למד תורה, תראו איך הוא מתנהג. מה השורה התחתונה? זה לא כתוב בגמרא, אני מזכיר לכם עכשיו משפט מטנא דבליהו, שמביא את כל הגמרא הזאת, אבל הוא מוסיף עוד משפט אחד. מי שרואה אותו אומר, גם אני שולח את הבן שלי ללמוד תורה. זה המסקנה. כשאני רואה מה תורה עושה לבן אדם, הוא אומר, גם אני רוצה. אז אני אשלח אותו. אם זה מה שהישיבה עשתה, אני אשלח אותו ללמוד תורה. ומה ההפך? ההפך הוא שאדם שקרא ושנה ושימש תלמודי חכמים, ואין משא ומתנו באמונה, כל דבר הוא ככה מחליק. ודיבורו לא בנחת עם הבריות, מתעצבן על כל דבר ומבזה אנשים אחרים. מה הבריות אומרות? זה אדם שלמד תורה? ככה הוא מתנהג? אני לא שולח את הבן שלי ללמוד תורה. אם זה מה שתורה עושה, זה לא בשבילי. אלה הם שתי מסקנות, או שזה קידוש השם או חילול השם. אבל זה קשור לכל בן אדם, זה לא משהו מיוחד. אז הרמב״ם מביא את כל הגמרא הזאת. אני רוצה שתראו את המשפט האחרון, אבל בואו נעבור מהר על הדבר הזה. הוא אומר, יש דברים אחרים שהם בכלל חילול השם. שיעשה אותם אדם גדול בתורה, מפורסם בחסידות, דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם. הם לא מבינים איך תלמיד חכם יכול להתנהג ככה. ואף על פי שאינם עבירות, הרי זה חילל את השם, כגון לקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר, ויש לו. הוא אומר, אני אחזיר לך, כן? ואחר כך הוא שוכח, ולוקח הרבה זמן עד שהוא נותן לו את הכסף. ונמצא שהמוכרים טובים, והוא מקיפם, דוחה אותם, או למשל ירבה בשחוק או באכילה ושתייה אצל עמי הארצות. הוא לא מקבל אותם בסבר פנים יפות, והוא בעל קטטה וכעס, כיוצא בדברים האלה. הכל לפי גודלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין. אז אם אדם לומד תורה, הוא צריך לדעת שכולם מסתכלים עליו. ההתנהגות שלו צריכה להיות שונה, ובעיקר אני אומר, חבר'ה שהולכים לצבא, צריך לדעת איך להתנהג שם. כי מסתכלים כל הזמן במיקרוסקופ על הבחורי ישיבה. האם זה נכון באמת, כל הסיפור הזה, מה זה בחורי ישיבה? טוב, לא נקרא את הכול. אני אגיד לכם על מה הרמב״ם מתכוון כאן, אבל כי זה חשוב מאוד. הגמרא אומרת, רבי יוחנן אומר, איך ידמי חילול השם? אתם לא תאמינו. איך ידמי חילול השם? אומר רבי יוחנן, כגון אני, דבר על עצמו, שאני מסתובב בחוץ ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילים. אנשים אומרים, מה זה? זה רב זה? אתם יודעים, באחד המקומות שהרב קוק רצה פעם להתקבל כרב, אז בליל שבת, אחרי הדרשה בבית הכנסת, הוא ישב בחדר ולמד. אנשים עברו ליד החלון, ראו שהוא יושב ולומד. אמרו, אנחנו לא מוכנים לקבל רב כזה. רב שלא יודע את הכול ועדיין יושב ולומד? בשביל מה צריכים רב כזה? שילמד עוד כמה שנים, אחר כך יבוא אלינו. אנשים אבל רוצים לראות באמת רב שהוא מתנהג כמו שצריך. אז אומר רבי יוחנן, אם אני מסתובב בחוץ בלא תורה ובלא תפילים, זה חילול השם. אנשים אומרים, מה זה הדל אדם הזה? לא הולך עם ספר? לא יושב ולומד? מה זה? טוב, באמת נשאל שאלה, אז איך רבי יוחנן עושה דבר כזה? אומר רשי, ולא יודעים שעייפתי מלימודי ויצאתי לנשום קצת אוויר. כן, ראש ישיבה שמכין שיעור כללי, הוא מגיע לפעמים לכאב ראש. סוגר את הגמרא, הוא יוצא החוצה כדי לשאוף אוויר. אין טענה אליו. הקדוש ברוך הוא לא בא אליו בטענות. אבל הגמרא אומרת, תדע לך, מי שרואה אותך לא מבין את העניין הזה. הוא חושב שאתה בטלן, וזה חילול השם. זה מה שכתוב כאן בגמרא וזה מה שאומר הרמב״ם. אבל עכשיו תסתכלו את השתי שורות האחרונות. עד שימצא שהכל מקלסים אותו ואוהבים אותו ומתווים למעשיו, והרי זה קידש את השם, ועליו הכתוב אומר, ויאמר לי, עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. כך מסיימת גם הגמרא. איך אנחנו מבינים מה זה ישראל אשר בך אתפאר? עבדי אתה, הקדוש ברוך הוא אומר, תראו, זה עבד נאמן. הוא עובד אותי כמו שצריך, אני מתפאר בו, אני משתבח בו. נכון, זה הפשט. שמעתי פעם מהרב ליכטר שרצל, פירוש מדהים פה. הוא אומר שאתפאר זה לשון של ענף. יש הרבה פעמים בנביאים, למשל כתוב, מסעף פורה במערצה. כל המפרשים מפרשים מה זה פא רה, מה זה מסעף פורה במערצה? פורה זה ענף. אומר הקדוש ברוך הוא, אתן לכם דוגמה, היום יש אפליקציה כזאת, אתה הולך ברחוב ואתה רואה עץ פרי, אבל אין פירות. אתה תאב לשמוע מה זה, איזה מין עץ זה, איזה פרי גדל עליו. אתה מצלם את הענף, ומייד אומר לך לאיזה עץ זה שייך. אתם מבינים מה המשפט הזה, ישראל אשר בך אתפר? אתה, ישראל, משמש ענף שלי. אני הקדוש ברוך הוא הגזע. אתה הענף. כל מי שרואה אותך יודע מי זה אני הקדוש ברוך הוא. רואים איך שאתה מתנהג? אומרים אתה ישראל שאני הקדוש ברוך הוא מתפאר בך, כלומר אני דרכך אני מתגלה לעולם. אני הגזע ואתה הענף. הגמרא מספרת שרבי שמעון קנה חמור מאיזה ערבי. שלח את התלמידים שלו להביא את החמור. באים התלמידים עם החמור, אומרים לו רבנו, הרווחת, זכית, מה קרה? הוא אומר מצאנו מרגלית באוזן של החמור. הערבי הזה כנראה חשב שזה המקום המחבוא הכי טוב של המרגלית, אף אחד לא יחפש שם. שכח מזה, מכר את החמור. אז זכית. אומר להם רבי שמעון, מה פתאום זכית? אני קניתי חמור, אני לא קניתי מרגלית. קחו את המרגלית, תחזירו אותה לערבי. הלכו, החזירו אותה לערבי. מה הייתה התגובה של הערבי? הוא אמר, ברוך השם אלוקי שמעון. פתאום הוא גילה מי זה האלוקים של רבי שמעון, של היהודים. אתם רוצים לדעת מי זה האלוקים של הערבים? תסתכלו על החמאס, איך הם מתנהגים. תבינו מי זה האלוהים שלהם. אצלנו מסתכלים על רבי שמעון, מסתכלים על עם ישראל, מסתכלים על כל אחד מכאן, ואומרים וואי, עכשיו אני מבין מי זה האלוהים שלהם. אנחנו בראש השנה מכריזים וידע כל פעול כי אתה פעלתו. כל פעול, מדברים על כל העולם. נו, איך כתוב? ויאבין כל יצור כי אתה יצור. ויאמר כל אשר נשמה באפו. מדברים על כל הגויים. מה אומרים? איך? השם אלוקי ישראל. השם אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל מה שעלה. אנחנו עכשיו יודעים מי זה השם? מי זה האלוקים של עם ישראל? כי כשאנחנו רואים איך עם ישראל מתנהג, אנחנו מבינים מי זה האלוקים שלהם. זה הרעיון הגדול שעם ישראל צריך לדעת. אתה חייב, יש על זה פסוק בישעיהו. אתם עדיי נאום השם ואני כן. אומרים חז״ל, אם אתם עדים עליי, אז אני אלוקים. אם אין אתם עדיי, כביכול אינני אלוקים. מי יעיד עליי? אתה יודע מתי התחלנו? אני כבר, אני כבר גומר. זה נקרא ישראל אשר בך את פער, שאני מתגלל דרכך. טוב, יש לי הרבה סיפורים שרציתי לספר לכם, להמחיש את הרעיון הזה. אבל דבר אחד אני אגיד לכם ובזה נסיים. יהודי בניו יורק נוסע ביום שישי ממהר הביתה. מי שלא יודע, ביום שישי באמריקה עובדים כמו כל השנה. כל היהודים בניו יורק מגיעים הביתה ממש לפני שבת. אז הוא טס על האוטוסטרדה ופתאום הוא רואה יהודי עם כיפה עומד בצד, נכסה המנוע האמורם והוא מסתובב, עובד עצות, איך אני מגיע? והוא נוסע והוא מייד מתחכך עם עצמו, מה אני עושה עכשיו? לעצור לא. אולי אני אאחר על להגיע הביתה בשבת? אז מה, אז אני אסע? אז גם הוא צריך להגיע לשבת. אז בלי כמה שניות התלבט, אמר בסוף, טוב, נעצור. עצר, מה הבעיה? הצליחו לפתור את הבעיה ביחד, נגמר. המנוע נדלק, נותן לו יד, אומר לו, גיצ'בס. ההוא לא זז. הוא אומר, אולי הוא לא יודע יידיש. הוא אומר לו, שבת שלום? שום דבר. פתאום נפל לו האסימון, הוא אומר, תגיד, אתה לא יהודי? הוא אומר, לא. רגע, אז מה זה הכיפה על הראש שלך? הוא אומר, זה הסבתא שלי, שהיא מתה, נתנה לי את הכיפה ואמרה לי, תחזיק את זה תמיד בתא של האוטו. אם יקרה לך פעם איזו בעיה, תשים את זה על הראש, אתה תראה, בטוח מישהו יעצור לך. אתם מבינים מה זה ישראל אשר היא בך את פער? שמתנהגים בצורה כזאת שכל אחד מבין מה זה יהודי. טוב, אולי אני אספר לכם עוד איזה סיפור. שישראלי, שנים התאמן לעלות לאברסט. הגיע 250 מטר לפני הפסגה. קור כלבים, מינוס 40 מעלות, ופתאום הוא רואה טורקי אחד, בחור צעיר טורקי, שוכב על הרצפה, איבד את ההכרה. הוריד את הכפפה, הורידים את הכפפה, זה סכנה גדולה. נתנה לי שבסוף קטעו לו את האצבעות של הידיים. במינוס של 40 בלי כפפה, אז הוריד את הכפפה, סחב אותו כמה שעות בחזרה למטה. הוא אומר, רגע, 250 מטר זה התשוקה של החיים שלך. שנים עבדת על העניין הזה. הוא אומר, אבל מה זאת אומרת? יש פה... צריך להציל מישהו. אז מה, אולי מישהו אחר יעשה? לא, זה בכלל לא עלה לו בראש, הוא אומר. אני ישראלי, אני יודע ככה צריך להתנהל. אומרים שבאמריקה, אני לא יודע, אולי תגיד אם זה נכון, אומרים שבאמריקה, אם אחד נופל ברחוב מאבד את ההכרה, כולם עוברים שם ומסתכלים, ואין מי שיגש לעזור לו. ותראו מה יקרה פה כשיש איזו תאונה או משהו. זה תכונה יהודית, לעשות צדקה ומשפט. ואת זה אנחנו מצווים להנחיל לאומות העולם, והם יודעים את זה. אז יש כאלה ששונאים אותם בגלל הדבר הזה, כי הם יודעים שזה קשה להם מאוד, הדבר. כמו שהיטלר אמר, שההשגחה יעדה אותי, איך הוא אמר, לבטל את כל העניין, המושגים האלה של מצפון ומוסר כדי לחיות באופן נורמלי. הוא אמר את זה בפירוש, כתוב בספר שלו. אבל ליהודים זה לא ככה. יהודים מחפשים כל הזמן איך אפשר לעזור. וזו התכונה שלהם. ועל זה אנחנו מצווים, נברחו בך כל משפחות האדמה. אז, כשאתם באים הביתה, תזכרו את הדברים האלה. לפעמים אני הייתי שומע מהורים, האימא אומרת לי, אני לא יודעת מה קרה לבן שלי. תמיד הוא היה עוזר, מה שהיה צריך לעשות בבית. אחרי חודש הוא חוזר מהישיבה, אני אומר לו, מה שאתה מוכן לשפוך את הפח? היא אומרת לי, תגידי לך אותי. מה, מה קרה? לא, יש לי, אני צריך ללמוד, יש לי בחינות. היא שואלת אותי, מה קרה? איך הם נהיו פתאום כאלה? זה חילול השם. לא יכול להיות שבחור לומד בישיבה, והוא בא הביתה, הוא מתנהג יותר גרוע ממה שהוא התנהג קודם, בגלל סיבות שהוא חושב שהן נכונות. תזכרו תמיד את רבי יוחנן. אתה חושב מחשבות טובות, אבל איך אחרים יראו את זה? אתה נמצא בצבא, תזכור מה אחרים אומרים כשהם יראו אותך מתנהג ככה. אז תשנה את הסוויץ'. ואם יברחו בך כל משפחות האדמה, ישראל אשר בך התפער. תזכרו את הדברים, אני מקווה. שלום.