שאלות ותשובות בענייני השעה

קודם כל, אני שמח מאוד להשתתף בכנס הגדול הזה לפני שנים רבות שאני חולם ומבקש שאנחנו נתאחד, כל הציבור הדתי, כל הישיבות הציוניות ביחד לפחות, וזה, הכנס הזה הוא מבטא את השאיפה הזאת כדי התחלה, שבעזרת השם יהיו כולם ביחד. בבקשה, אני ביקשתי שייתנו לי שאלות כדי שניה לכוון לשאלות, למחשבות, לשאלות שאתם עסוקים בהן. אני אתייחס לשאלות. שאלה ראשונה, מה החשיבות כנס התרופות, ומדוע הוא לא כולל את כל הישיבות הציוניות? החלק הראשון, החשיבות היא עצומה. כשעם ישראל מאוחד, כשבני התורה מאוחדים, השכינה שונה ביניהם, וככל מה שהציבור יותר גדול מאוחד, יותר השארת שכינה. שיא של השארת השכינה זה בבית המקדש, מפני שכל עם ישראל נמצא שם ביחד. אז כשכל עם ישראל מאוחד ביחד, זה השיא של השארת השכינה. זה בבית המקדש. וכל כנס שהוא יוצר אחדות, הוא גורם להשראת השכינה בישראל. ובהשראת השכינה, במקום שמתכנסים בו, הוא מביא תלמידי חכמים מאמים שלום לעולם. כשנאמר, וכל בנייך הם דעה שני, ורב שלום בנייך. מזמיר הרב קוק. רב שלום בנייך, כלומר יש הרבה דעות. רב, הרבה הרבה הרבה דעות. ויחד מאוחדים, זה השלום. שלום זה לא שכולם חושבים אותו דבר. זה לא שלום. שלום זה כשחושבים אחרת. ודעות שונות. ומסתכלויות שונות. כולם מכוונים את שם שמיים. ויחד מאוחדים, זה שלום. רב, שלום בנייך. ככל מה שיותר נורא בביבוי התורה, שבעים פנים לתורה, וביחד מאוחדים, זה השלום הקדוש, זה השלום האמיתי. כי הרב מסביר לנו גם ששלום פירושו של דבר שלימות. שלימות זה הופעת כל הקטנים. דברים רבים שמצביעים יחד, זה עושה את השלום. ולכן הכנס הזה הוא חשוב מאוד מאוד. אנחנו בישיבה מעודדים מאוד את התלמידים, כמנם שעכשיו זה קצת זמן, ואף על פי כן, הרוח של... זה מאוד חשוב. ולמה זה לא קורה לכל הישיבות הציוניות? זה לא שאלה למי שבא לכאן, זה שאלה לאלה שלא באים, למה הם לא באים? והם צריכים לעמוד על השאלה הזאת, ואני. אני חושב שכולם היו צריכים להיות פה, אני לא מבין למה לא כולם נמצאים. אני אגיד עוד איזה נקודה, אז שאחת הכולה גם אני אדבר אליה. אנחנו לומדים עכשיו מסכת נדרים. והמרן, לפי הטור שלי, הטור הישן, אז בסוף מביאים את דברי המראה והמרן. והמרן אומר, כל הנוטר כאילו בנה במה. למה זה כאילו בנה במה? כאילו הוא עושה קדושה לעצמו. הוא נפרד מהציבור ועושה, מתפרד מהציבור ועושה קדושה לעצמו. וזה אסור. אסור לבנות במה שבית המידש קיים, וגם היום מאז שבית המידש היה קיים, אסור לבנות במה. כי הבמה היא פירוד. אף על פי שאדם עושה את זה בשם שמיים, הוא רוצה פשוט לעבוד את השם בבושה בביתו, אבל הוא נפרד מהכלל, וכיוון שהוא נפרד מהכלל הוא עושה איסור. ולכן, הוא אומר, כשישראל מאוחדים, אז כבוד שמיים מתגלה, וכשנפרדים, ולכן אסור לפרוש ימין ושמאל, גם אסור ימין ולא רק שמאל, צריך ללכת בדרך הישר. לא רק לא לפרוש משמאל, גם לא לפרוש הימין. ‫אז, מה נגיד לכם? ‫אני, על כל פנים, רואה שמכנס כנס יותר משתתפים, ‫יותר רבה ישיבות נמצאו משתתפות, ‫ועזרת השם בסוף יגידו לה, בעזרת השם יגידו לה. ‫ועכשיו ננסות בשאלה נוספת. ‫מה ההצדקה לזה שעושים חצי שירות צבאי? ‫היה אפשר ללמוד שלוש שנים ‫ולעשות שלוש שנים צבא, ‫ומקסימום אחרי זה לחזור לישיבה. ‫וגם יש שאלה נוספת באותו עניין. ‫האם יש מקום לכתוב תקדי חכמים מיוחדים ‫וליחידים משירות בצבא? ‫איך זה מתכתב אם הכול יוצאים, ‫אפילו בתקן בחדרון, ‫וכלה מקופשת? ‫והתשובה על זה היא ‫באמת, באופן אישי, ‫כל אחד חייב במלחמת מצרים. ‫גם אלה שלומדים תורה, ‫כל אחד חייב במלחמת מצרים. ‫אז זה מבחינת החיוב ההנדחתי. ‫אבל בשיקול הכללי, שיקול הכלל-ישראלי, כשמדינת ישראל ‫עושה את החשבון הכללי ‫בכל הצרכים הנאומים שצריכה. ‫והצורך בתורה הוא חשוב מאוד ‫בלימוד התורה. ‫הצורך הזה הוא הכרחי ‫בשביל קיומה של קיומו של ישראל, ‫בשביל קיומו של ישראל ‫לריבונו של עולם. ‫ואי-אפשר בלי תלמידי חכמים, בלי אנשי תורה. ‫ואנשי תורה צריכים להיות אנשים גדולים, ‫כנראה, חכמים גדולים, ‫שהם מורים, מרימים את עם ישראל, ‫מכוונים אותו. ‫ועל כן יש מקום, ראשית כול, ‫ביחידי סגולה, ‫שהם, התפקיד שלהם ‫לשרת את עם ישראל במונש. ‫זה שירות. ‫זה שירות, לא פחות מהשירות הצבאיים, ‫זה שירות לכל החיים. ‫זה לא שירות לשלוש שנים. ‫זה שירות לכל החיים להיות אנשים ‫שמובאים את התורה בישראל, ‫מזריחים את עם ישראל בדרכי התורה, ‫מרימים את הישראל, ‫את רוחו של עם ישראל. ‫האנשים האלה, טוב שיישארו, ‫והציבור צריך להשאיר אותם, ‫ולא להוציא אותם לצבא, ‫להשאיר אותם שהם אישית ילמדו. ‫ותדעו לכם, הפסקה של שלוש שנים ‫היא גורעת ותלמיד חכם שיהיה כולו קודש, ‫בלי שום הפסקה, הוא יותר גדול, ויותר מועילה בישראל לכל השנים. ‫אז לכן בוודאי שיש מקום ליחידים ‫שהם יושבים ועוסקים בתורה, ‫מתגדלים משנה עד שלמה, ‫רואים במעלות הקודש, ‫ואחר כך יהיו דמירות לישראל, ‫יש מקום בהחלט ‫לשחרר אותם מהצבא ולחייב אותם ‫להיות משוכחים מהצבא, ‫כי אנחנו צריכים אותם ‫בתוך על-ידי חכמים. וכל שנת שירות בישיבה, ‫זה בעיניי, מבחינת עם ישראל, ‫זה כמו שנת שירות בישיבה. ‫אדם יושב בישיבה ולומד, ‫ומופיע אור התורה בעם ישראל, ‫זה לא אור התורה פרטי שלו. ‫כל אדם שלומד תורה, ‫אף על פי שהוא כביכול, כאילו עוסק בעצמו, ‫כמו שרבי יוסף אמר, ‫בספר פסחים, ‫שבכל חג השבועות הוא היה שמח, ‫שבגלל זכות חג השבועות, ‫אומרים לך, רבי יוסף, ‫וכל מה שהוא למד, זה בשבילו, ‫אבל הגמרא מיד אומרת, ‫זה לא בשבילו. ‫בזכות, לא, ביתי עומם בלילה, ‫חורכות שמיים לארץ אסמתי, ‫זה בזכות... על ידי זה ‫נכנה כל העולם כולו? ‫מתקיים כל העולם כולו? ‫אז אדם שיושב בישיבה השכנה, ‫צריך לראות את עצמו. זה לא משהו שעוסק ‫בהפרטיות שלו, ‫כדי להיות יותר מתורה, ‫כדי להתרגל יותר מהקיומה במצוות ‫וכדומה, ‫הוא מופיע איתו בתורה בישראל. ‫בהופעת התורה בישראל, ‫זה איננו העניין של עם ישראל. ‫אז לכן כל שנה בישיבה מוערכת נשיא, ‫כשנה תרומה לעם ישראל, ‫שירות לעם ישראל, לא פחות מאשר שירות בצבא. ‫נכון שחייבים, עם ישראל צריך את הקצרה, ‫לעם ישראל צריך גם תורה. ‫אני אולי אספר לכם שהייתה פעם ‫מצוקה גדולה ‫שחזרה הרבה חיילים, ‫ושר הביטחון של אז היה משה דיין, ‫והוא נפגש עם ראשי ישיבות, ‫שלושה ראשי ישיבות, ‫ביניהם היה מורה מרוביין, ‫הרק ציודה, זיכרונו לברוכה. ‫והוא פנה אל ראשי הישיבות, ‫אמר להם, אנחנו עכשיו ‫אחרי מלחמת יום הכיפורים, ‫זה חסר הרבה חיילים, ‫וצריך שגם מלי ישיבות יתגלסו. ‫היה שם אחד, אדוני יחזקאל, ‫הרב חאבסל אנדרמסקי, ‫שהוא היה תלמיד חכם גדול מאוד, ‫ראש ישיבה של סטובודקה, ‫היהי גם הרב גולדפליקט, ‫שהיהיה ראש ישיבת גרמי ירמי, ‫בתור נציג הישיבות איילת דר, ‫ומורנו, אוהבינו, הרב ציודה. ‫אז הרב חאבסל אברמסקי, אמר, ‫הביא רמב״ם, ‫שם אותו לפני משה דיין, ‫אמר, תראה, ‫על פי ההלכה, מי שלומד תורה, ‫לא צריך דרשת בצבא. ‫הרמב״ם נשאם פתוח, משה דיין לא מסתכל. ‫בסוף דיבר הרב ציודה, ‫אז הרב ציוד אמר, ‫אנחנו יושבים כאילו משני הצדדים של השולחן. ‫אנחנו כאילו דואגים לתורה, ‫ואתם דואגים לצבא. ‫זאת לא הסתכלות נכונה. ‫אנחנו, הישיבות, צריכים לדאוג לצבא, ‫ואתם צריכים לדאוג לתורה, ‫ואנחנו ביחד צריכים לשקול ‫איך לעשות את המינון הנכון, ‫כמה אנשים ילמדו בישיבות בשביל עם ישראל, ‫וכמה אנשים ילמדו לצבא בשביל עם ישראל. ‫השיקול צריך להיות שיקול מפחיד כללי. ‫לעם מרופק מאוד מקומו של עם ישראל, ‫ואף על פי דבר אנחנו עוסקים בתורה, ‫בוודאי שאנחנו צריכים לדאוג ‫שעם ישראל יהיה חזק והצבא יהיה חזק ומוצלח, ‫ואתם צריכים לדאוג ‫שלעם ישראל תהיה תורה, ‫כי עם ישראל בלי תורה, ‫הוא איננו עם ישראל. ‫אחר כך שיצאו, ככה סיפר המזכיר ‫של ישיבת הישיבות, ‫שהרב אברהמסקי אמר, ‫הרב דודא אמר, טוב, ‫מצחן בין הדברים שלה. ‫זאת ההסתכלות. ‫אז כשאנחנו מסתכלים בצורה כזו, ‫ממילא יוצא שצריך לעשות ‫איזשהו שיקול הנכון, ‫כמה המצב הרוחני של עם ישראל, ‫כמה דרוש יהיו בני תורה, ‫וכמה דרוש יהיו חיילים, ‫לעשות מינון נכון. ‫באופן פרטי, כמו שאמרתי, ‫אף אחד לא יכול לטעון, ‫בגלל שאני לומד, אני פתור. ‫אבל אנחנו כציבור צריכים לדאוג ‫שיהיה עולם של תורה, ‫ושיהיה הצבא חזק, שניהם שיהיו ביחד. ‫צריכים לשקול את זה לעומת זה. ‫לכן יש מקום ויש צורך ‫שיהיו הרבה הרבה בני תורה, ‫ובעיקר בני תורה ציוניים, ‫בני תורה של תורת ארץ ישראל, ‫בני תורה שהם שלמים בתורה, ‫בעלי השקפת עולם בריאה, אמונית, ‫רחבה מאוד, ‫שזו תורה גדולה, תורה שלמה וכאלה, ‫עדיין אין מספיק. ‫אנחנו הרבה שנים, ‫הציבור הטיעוני הדתי, בזמן הקמת המדינה, ‫הוא היה כולו שקוע בהקמת המדינה. ‫בניית הארץ ‫והזניח את העיסוק בתורה. ‫בתחילה, תלמידי החכמים הגדולים ‫היו אנשים עם הרוח הגדולה של הציונות, ‫והאמנים הראשיים ‫היו אמנים מהציבור שלנו. ‫הציבור עסק באמת במצווה בשעתה. ‫לעת הקמת המדינה זו הייתה ‫מצווה בשעתה וחיזוקה של המדינה. ‫אבל הגיעה השעה שאנחנו כאן, ‫בנוסף לתפקידים שלנו, ‫בחיזוק המדינה, בקיבוץ הגנויות, ‫אנחנו צריכים להוכיח את התורה הגדולה, ‫תורה של ארץ ישראל, התורה השלמה. ‫ולנו אין מספיקות עדיין, ‫בני תורה גדולים, כדי כך גדולים, ‫וכשיהיו כאלה, ואז זה הולך ומתפתח, ‫אז אנחנו נוביל את כל פעם התורה. ‫כי התורה שלנו היא תורה גדולה, ‫היא תורה שלמה, ‫תורה עם כל המידות, תורה עם אמונה. ‫אבל בהחלט יש מקום לזה שבמקום ‫לצמצם את הצבא ‫ולעמוד בתורה, ‫לחלק מהציבור, כמובן לא לכולם. ‫אם רוב הציבור רוצה ללמוד בישיבות, ‫נצטרך לשקול מה לעשות עם זה. ‫אולי גם תיאזתא דשמיא ‫שאפשר יהיה שרה יותר קטן. ‫זה לגבי השאלה הזאת. ‫מה הרב חושב על שילוב בינה מלאכותית ‫בלימוד הישיבתיים? ‫לדוגמה, לצורך סיכום טקסטים ארוכים ‫או לצורך ויכוח מחשבתי רעיוני. ‫תראו, אני בעד השתמשות ‫בכל דבר חדש בשביל התורה. ‫בשביל זה הקב' מחדש את עולמו. ‫כל מה שמתחדש בעולם זה הכול ‫בשביל להופיע את דבר ה' בעולם. ‫כי הריבונו של עולם מנהל את עולמו, ‫וכל מה שקורה, הכול על מנת להופיע ‫את אור ה' בעולם. ‫ועל כן, גם רוח של השפחת עולם חדשה, ‫שבי הוא בא בניגוד לתורה, ‫צריכים תמיד לבחון אותה, ‫כך נימד אותנו הרב נראה, ‫צריכים לבחון, והיא עדיין לא באה. ‫הרי כל הקב' מועסק, ‫גם כל כך שיש ברוח הזאת ‫איזו נקודה חשובה ‫שלא הייתה, ‫לא הופיעה עד עכשיו, ‫ועכשיו היא מופיעה. ‫יכול להיות שמופיעה עם הרבה קליפות, ‫עם הרבה צדדים שצריכים לנקוד אותם, ‫אבל בשורש, בנקודה הפנימית, ‫יכול להיות שיצר לתפוס אותם, ‫ולא להתנגד לכל דבר ‫שהוא נראה הפוך מרוחה של תורה, ‫להתנגד לצדדים השרירים, ‫ולקחת לדברים הטובים. ‫זה במוחות המנשכות, ‫וזה בכל התפתחות טכנולוגית, ‫שישנה הכול בעצם בא להופיע ‫את רצון השם בעולם. ‫או אפילו גם לא מופיעה את רצון השם, ‫כי מי נותן את חוכמה לחכמים ‫לפתח את כל זה? ‫הכול, הכול ריבונו שלום עושה. ‫אז ממילא, ‫אם אנחנו רואים שיש איזה עכשיו, ‫הבינה המלאכותית, ‫היא יכולה לסייע ‫בלימוד התורה, ‫אנחנו נשתמש בה בהחלט. ‫היא שאלה אותי, האם נוכל לסמוך ‫על פסקים של הבינה המלאכותית? ‫אמרתי, נעשה לה מבחן. ‫אם היא תצליח יותר מכל הרבנים, ‫ובסוף היא תגיע לסחורת הכתובות, ‫אז נוכל לסמוך עליה? ‫אמרו לי, אבל מה, אבל אני צריך גם ‫סייעתא דשמיא, אין לה מבינה הולכת לסייעתא דשמיא, ‫התוסק צריך שיהיה סייעתא דשמיא, ‫נעשה גם לזה מבחן. ‫בכל זאת, תמיד תתקענה יותר טובה, ‫מה לעשות עם זה? ‫אני לא מפחד מפעמים חדשים. ‫בגלל שאנחנו נשמור שבאמת זה יהיה, ‫על פי, מתוך הסתכלות אמונית נכונה, ‫מתוך עומק של בריאות, ‫לא נפחד משום חידוש. ‫כל הריבושים באים בעתנו. ‫אפילו דברים שנראים נגדנו, ‫אומר, בחסיתות אומרים, ‫שיביתי השם לנגדי תמיד. ‫גם מה שנגדי, ‫שם כאן נמצא הקדוש ברוך הוא. ‫הוא שלח את זה שנגדי, ‫ואני צריך לראות מה אני עומד מזה. ‫לא לפחד. ‫המאמין לא מבחן. ‫גודל האמונה, ככל שהאמונה היותר גדולה, ‫אז אפשר יותר להתפתח ‫לעוד הסתכלויות רחבות יותר, ‫ולא לפחד משום חידוש גדול וחדש. כמובן, ‫זה צריך להיעשות, ‫השתמשות בבינה המלאכותית, ‫היא רואה שהיא עדיין לא מושלמת. ‫אבל מה שאפשר להשתמש בה, ‫אני כבר לפעמים מקיים את הדיונים ‫על זה בנושאים הלכתיים, ‫והיא מזייפת הרבה פעמים, ‫ואני אומר לה שהיא לא בסדר, ‫ואז היא מתקנת ומתנצלת, ‫ואז עוד פעם אני דורש ‫מאנשי יותר מדויקת, ‫וזה עוזר לי, מה אני תילחם? הרב, השאלה היא אם זה לא הופך ‫את האנשים להיות באיזשהו שלב, כאילו, ‫לאבד את היכולות הקוגנטיביות ‫הפשוטות שלהם. אם הוא מסכם בשבילי, ‫או שהוא אומר לו פסקים בשבילי, ‫אז זה גורם לי להפסיק לחשוב, להפסיק להתמודד. זו שאלה נכונה מאוד, ‫אבל אין מה לעשות. אי אפשר להילחם. פעם כשהמציאו את החשמל, ‫אז זו הייתה התנגדות, ‫כיוון שזה תחנות הרוח, ‫לא יוכלו לשימוש בהן. ‫אי אפשר לעצור את המהלכים שמתפתחים. ‫אי אפשר לעצור את זה. ‫זה נכון שזה יפגע בזיכרון, ‫כבר קודם הגוגל פוגע בבדיקים, ‫כי אתה לא משתבש באיזה כישרון, ‫אז הוא משתבש. ‫אז כשהייתה תורה של אביב, ‫בזמן הגמרא הזיכרון היה תפילי פלאים, ‫זכרו הכול, הכול נהיה בזיכרון. ‫אחר כך, בכל זאת, זה לא היה מספיק הזיכרון, ‫התירו לכתוב את הגמרא. ‫ומאחר שהתחילו לכתוב את הגמרא, ‫לא כל כך השתמשו בזיכרון, ‫והזיכרון קצת נחלש. ‫ואחר כך הראשונים והאחרונים, ‫אבל אין מה לעשות. ‫זה היה דור המהלך. ‫מקודם גם, החושים שלנו, ‫יכולנו להרגיש עם מחרי גשם. ‫ועכשיו, כשיש לנו את כל המצאים, ‫החושים, הם לא משתמשים בהם, ‫אז הם נחלשים. ‫אבל מצד שני, ‫הקב' המציא לנו במקום דברים ‫יותר טובים מהחושים שלנו, ‫יותר מדויקים, יותר מושלמים, ‫והעולם התפתח. ‫אז באמת יש ירידת הדורות ‫מבחינה זאתי שגדולי ישראל ‫שהיו בדורות הקודמים, ‫בגדולה, בכישרונות שלהם, ‫אולי זה הולך ובטח ואולך, ‫אבל התורה הולכת לעולם. כלומר, התורה הולכת ומתפתחת, ‫הולכת ומתרחבת, ‫הולכת ומתברבת, ‫הולכת ומדייקת. ‫אבל הגדולים, יש כבר כזה של ירידה. ‫כרידה מצד הפרטים ועלייה מצד הכלל. ‫זה התהליך, ‫אי אפשר לעצור אותו. ‫ועוד כל מיני התפתחויות, ‫הרי זה גם מזיק לפינה מלאכותית, ‫היא גורמת היום צערה עצומה. ‫יפטרו אלפי אלפי אלפים אנשים שלהם, ‫אין, ‫שהם נהיו בצערה צרורה. ‫אבל זה התהליך. ‫אז כמובן, אני לא אומר ‫שאפשר להסתמך בהיום, ‫וזה לא כל אחד, ‫אבל תלמידי חכמים בוודאי ‫משתמשים בזה כבר, ‫וזה עוזר להם ומסייע להם, ‫גם אם אחר כך ‫אנחנו צריכים להחליט בעצמם, ‫בסייעתא דשמיא, ‫אבל משתמשים בזה, זה עוזר להם. ‫שאלות נוספות, ‫איך שאלה קצת עדינה, ‫אבל אני לא אתחמק ממנה. ‫מה דת הרב בעניין בחינות נשים להבנות? ‫האם נשים יכולות להיות פוסקות הלכה ‫ועבדיות קהילה לצער רב-קהילה? ‫כבר יש בתוכנו בחלקי הציבור ‫דעות שונות בדושא הזה. ‫התהליך הזה, שנשים רוצות ללמוד תורה ‫לשם שמיים, ‫זה תהליך טוב, תהליך בריא, ‫כשהוא מתפתח. ‫נשים לא צריכות לדכא ‫את הכישרונות שלהן, ‫להישאר במטבח ולבשל ולרחוץ קהילים. ‫ואם יש להן יכולות, ‫אז צריכים, תגיד, ‫בשביל מה הקב' נתן להן את הכישרונות? ‫בשביל להוציא את הכישרונות האלה ‫מן הכוח לדפון. ‫ויש תחומים, תחומים לא בעולם התורה, ‫מרצות ערבים, ‫שנשים באותן יותר טובות מגברים, ‫הן יותר מדויקות. ‫גם יש בצבן כל מיני תחומים ‫שהבנות עושות את זה ‫יותר טוב מאשר הבנים. ‫אז במה שהן יכולות, ‫בשביל מה נותן להן ‫לקבל פחות היכולות ‫בשביל שהן יוצאו אותן מלקוח אל הפועל. ‫יש היום נשים מנהלות ‫את העמקים הכי גדולים שלנו, ‫הן נשים מנהלות. ‫זאת אומרת שיש להן יחולות, ‫אז הן אומרות לעצמן, ‫בכל התחומים אנחנו מתפתחים, ‫רק בתחום התורה ‫אנחנו צריכים להיות מדוכאות ‫ולא להתקדם ולא להתפתח. ‫זו טענה נכונה. ‫הן רוצות להתפתח גם בעולם הרוחני. ‫כשזה בא ממקור שלילי, ‫מצד השוויון, לא מצד הקודש, ‫מצד הרצון הפנימי הטהור ‫לעבודת השם, ‫אז זה דבר רע, זה דבר של פתרון גדול, ‫אבל כשזה בא ממקום טהור, ‫במקום קדוש, ‫מרצון יותר להיות ‫בדבקות לקדוש ברוך הוא, ‫יותר להבין, יותר להתקשר, ‫אני לא חושב שאפשר לעצור את זה. ‫אני לא אומר, אנחנו, בקהילה שלנו, ‫בגלל שהם לא דוחפים את זה ‫כשנשים טסתם לה יותר, ‫אבל גם לא, גם קשה לעצור את זה. ‫אז אם שואלים אותי מה יהיה בעתיד, ‫אני לא יודע מה יהיה בעתיד. ‫התהליך הוא קורה, תהליך של נשים ‫לאומיות, מתפתחות ומפוסקות. ‫לנו יש את הכללים שלנו, ‫ואנחנו לא רוצים לזוז מהם. ‫אבל כל מיני דברים שפעם ‫היה בלתי אפשר לשמוע, ‫הרב קוק כתב ‫התנגד מאוד מאוד שנשים יצביעו בבחירות. ‫ממש, ‫התנגד מאוד נמוך. ‫אילו היה הרב קוק היום, לא היה מתנגד. ‫המציאות שהייתה אז, ‫היה נכון להתנגד. ‫המציאות שהיא היום היא מציאות אחרת. ‫אז התהליכים האלה ‫הם תהליכים שהולכים ומתפתחים, ‫ואז כאשר הם באים ממקום טוב, ‫יש מקום, ‫אבל שיהיו בתהליך, ‫לא נגזים, ‫לא נקדים את המאוחר. ‫וזה שנשים לומדות ומתפתחות בזה, ‫זה דבר חיוני. ‫כדי לבחון אותם לרבנות, ‫שיהיו ממש רבנים, ‫אני חושש לזה קצת מאוד רובגן, ‫שיהיו רבניות. ‫אבל יש קהילות אחרות, חושב אחרת. ‫אבל מה לגבי גדרי סטיוט, ‫שבעצם אין רבנות? ‫-בקול רם, אני לא שומע. ‫-כן, קנימה. ‫מה לגבי גדרי סטיוט, ‫שהיא תאמר שם איזשהו תורה מולא? ‫אני, השמיעה שלי אחרי הנסיעה, ‫היא עוד נחרשה. ‫קודם היא הייתה חלשה, ‫ועכשיו היא נחרשה עוד יותר. ‫-שאל מה לגבי אבל גדרי סטיוט, ‫גם אם בסוף תעשה רבנות, ‫ותהיא בהגדרה של ‫רב קהילה כבר לפי הסמכות, ‫האם זה מתאים ‫שתבוא ותעביר דברי תורה ושיעורים ‫או תפסוק כמו לגברים ודברים כאלה? ‫-אח שאתה חושב אם זה מתאים? ‫-מבחינת סיוט? ‫בקהילה שלנו זה לדמרי לא מתאים. ‫בעוד הרבה קהילות, אני חושב. ‫יש כיף, ‫יש אחרים שהם מרגישים אחר כמובן. ‫-אין איסור לאישה לפסוק דידים? ‫-מה? אין איסור לאישה לפסוק דידים ‫להיות דיינת? ‫איסור הלכתי? ‫כן. ‫-אני לא מכיר. ‫בשולחן ערוך לא כתוב איסור הלכתי. ‫היא לא יכולה, היא לא מעברה. ‫ואם היא לא בתפקיד, אז מי שבתפקיד ‫הוא צריך לפסוק את הדברים ‫מנה כלל ישראל. ‫לציבור שלו, ‫ולעצמה, ‫אם היא יודעת טובת ‫הלכה ותפסוק עמית. ‫לא מכיר איסור כזה. ‫תראו, יש תחומים של נשים, ‫שהן מדינות יותר טובות לאנשים, ‫מה קורה אצלהן, ‫בהלכות של נשים. ‫והרבה פעמים ‫אני שומע ברבניות, ‫כשהן אומרות שהרב לא הבין ‫מה קורה, הוא פסק לא נכון. ‫ואם הוא היה שולט את האישה, את הרבנית, ‫היא הייתה אומרת נכון, ‫היא הייתה חוסקת נכון. ‫יש פעמים כאלה שהם... ‫והיום יש פוסקות הלכה. ‫בנושאים האלה יש פוסקות הלכה. ‫למה נשים פסולות לב? ‫מה? ‫- למה נשים פסולות לעדות, ‫לפי מה שהרב אומר? ‫למה מה? ‫- למה נשים פסולות לעדות ‫ברוב הדברים, לפי מה שהרב אומר? ‫מה מקור? ‫תראו, אני... ‫נשים הן בדרך כלל בהקשניות בעולם, ‫וזה מאוד משפיע עליהן, ‫על העש ולדעת. ‫היום העסק מתהפך. ‫יש נשים יותר קשות, ‫ויש דברים יותר... ‫החיים משתנים. ‫אני לא יודע למה, ‫צריכים להחזיק במעמד, ‫לא להשתנות. ‫אבל זאת מציאות. ‫אז יש גם כללים, ‫גם במקום שאין אפשרות, ‫רק שאישה תגיד מה לעשות, ‫אז ההלכה אומרת לסמוך עליה. ‫כמו על מי שמיילדת, ‫שהיא אומרת, ‫בן של מי זה, סומכים עליה. ‫מכמעט שאין אחר ש... ‫היא הבנת הדברים, ‫אז לכן סומכים עליה. ‫יש כל מיני... אז גם בהלכה, יש הלכה של... ‫שבציבור, ‫פה יש בתקנות חכמים, ‫שיש דברים שסומכים על נשים. ‫אסור לשנות את התורה. ‫בשום פנים אסור. ‫אבל כשהמציאות מאוד משתנה, ‫זה לא שינוי בתורה. ‫המציאות השתנתה, ‫ועכשיו צריכים לדעת ‫מה התורה אומרת ‫במציאות החדשה הזאת, ‫דרך הדוגמה. הדיינים היום, ‫כשהזוג מתגרש, ‫אז לפי ההלכה, ‫אז הפעם הבאה הוא צריך ‫לדאוג למזונות של הילדים, ‫ולא האישה. ‫ולפעמים קורה מצב כזה עכשיו, ‫כשהאישה מרוויחה את השלוש הגרושה ‫מהבן שלה, ‫ואם נלך לפי הפסקים שפסקו אז, ‫אז בבת חייו האישה פתורה. ‫וזה ערך מאוד מוזר. ‫לפעמים הבן נשאר בלי כסף, ‫הוא לא היה נכון לשכור דירה, ‫ואין לו אפשרות לארח את הילדים שלו, ‫ויש הרבה התאבדויות בגלל זה. ‫המציאות השתנתה. ‫חכמים של אז, אם היו היום, ‫לא היו אומרים מה שהם קוראים, ‫היו אומרים משהו אחר. ‫זה תחנות חכמים. ‫אין לנו ברירה, אלא דון מיניה ואו כי בית ואו. ‫אתה לוקח, אתה מסתכל על רוח של חכמים, ‫מה הם רצו שיהיה אז, ‫ועכשיו אתה מסתכל על מציאות אחרת, ‫השתנתה לגמרי, ‫ולפי זה צריך ללכות, ‫מה היינו חכמים אומרים עכשיו? ‫על פי המוח של חכמים. ‫זה לא דין תורה שכתוב מפורש בתורה, ‫זה תקנות חכמים. ‫אבל המציאות השתנתה לחלוטין, ‫ויש רעיינים שהם פוסקים לפי דעת רע. ‫אני אמרתי, ‫יש על זה ויכוח גדול. ‫אם הם רוצים דווקא לפסוק משה אז, ‫אז שיפטו מזונות כמו שאז. ‫חצי קילו קמח וחצי שדה שדה ‫שהקריב משה אז, בסדר, ‫אתם רוצים לעשות מוזל, ‫תישארו כמו שאז. ‫אבל אל תהיה יותר, ‫תפסקו בימים, ענייני המזונות, ‫הילד צריך לך רבי ככה, רבי ככה וכו' וכו', ‫אבל מי יצטרך לשלם את זה? ‫אם תלך בעיקרון עד הסוף, ‫אז הנה חינם. ‫אז כמו שאמרתי, ‫אם אתה תיתן לילד מזונות ‫כמו שאז נתנו, בסדר. ‫אבל צריכים לטעון מהרוח של חכמים. ‫לא, אנחנו לא, חלילה, אסור לשלום שום דבר בתורה. ‫צריך להיות נאמן לחלוטין לתורה, ‫אבל המציאות אחרת, ‫ויש הרבה הנחות שכבר השתנו במשך. ‫אם זה יותר דוגמה, ‫מגלגלים פה על נושא הזה. ‫ילד שנולד בחודש השמיני, ‫הוא לא נגרח חג, ‫אסור בשבת לטפל בו, ‫ומי שמטפל בו זה חידוש שמיים. ‫כך כתוב בהלכה בשולחן ארוך. ‫היום, ‫אין רב שיגיד שאסור לטפל בו. אין רב. ‫ולאותו דבר, ‫היום מטפלים בתינוקות ‫שוודאי אין להן כאילו בעצמן. ‫הם נולדים אחרי שלושה-ארבעה חודשים, ‫כך או חמישה חודשים קטנטנים, ‫בוודאי שהם נוחאים. ‫וההלכה, אני לא מכיר כל סקט, ‫שאומר שלא לטפל בהם, ‫ומסתמכים למה. ‫מסתמכים על זה שיש כמה סיבות ‫של פיגוח נפש. ‫הלכה אחת וחי בהם ולא שימות בהם. ‫האחד, במקור שני, ‫חלל עליו שבת אחת ‫כדי שישמעו שבת עוד הרבה. ‫אז מסתמכים על המקור הזה, ‫אף על פי שזה לא נפסק להלכה, לגמרי. ‫חלל עליו שבת אחת, אם אתה הולגה ‫והסוף ישמעו שבת עוד הרבה, ‫אז כדאי לגדל אותו. ‫אבל בעצם הוא לא בגדר חי, ‫ומי שלא במיוחדה, ‫אין לו דיני פיגוח נפש. ‫אבל כמובן המציאות השתנתה, ‫והדינים לא יכולים להיות דינים, ‫הם נקבעו לפי מציאות מסוימת. ‫וכשהמציאות היא אחרת, ‫אז הם צריכים לראות ‫מה התורה אומרת על המציאות האחרת. ‫מכבוד אם היא לא נבראה על המציאות הזאת. ‫אז התהליכים האלה הם צריכים להיות זהירים ‫מאוד מאוד מאוד ‫וחלילה וחס, לא יכולה להצטרף אחרת, ‫אנחנו צריכים להיות ‫מאוד שמרנים, מאוד זהירים, ‫מאוד מאוד מאוד, ‫אבל כשהדברים הם לגמרי שונים ‫ולגמרי אחרת, ‫זה לא דרכה של תורה, ‫לזעוק על מציאות אחרת, ‫במקום שאיננו להסתכל ככה. ‫הרב, רשום שנשים דעתן קרא ל... זה משהו שהמציאות משתנה? ‫-ייתכן. ‫-כן? ‫בטח, השתלטה. ‫-מה זה היה, כן? ‫אז כשאמרו את זה די, זה היה... ‫-בוודאי שהמציאות השתלטה. ‫בוודאי שהיא השתלטה. ‫אני לא יודע אם לגמרי. ‫נשים זה לא כמו הנשים. ‫כמה זמן לוקח לחתן לבחור בגדים, ‫וכמה זמן לוקח לחלה לבחור בגדה, ‫עדיין יש יותר גדול ביום. ‫ועוד כל מיני תחומים ‫מעניינים את האנשים ‫ולא מעניינים את הגברים. ‫והלוואי שלא יטשטשו את הגבולות ‫ושאנשים ישמור על האמנות שלהם, ‫והגברים, על האמנות שלהם, ‫וזה הכי טוב והכי נכון והכי שלם. ‫אבל יש תחומים שהשינוי עדיין לא קיים, ‫ויש תחומים שהשתנו מאוד מאוד, ‫השתנו לגמרי. ‫לא רק אצל אנשים, אצל הגברים, אצל כולם. ‫ארוך השם, העולם מתפתח, ‫ואנחנו מסתכלים במבט של אמונה ‫שהעולם מתפתח, ‫הקדוש ברוך הוא מתפתח את עולמו. ‫זה לא העולם מתפתח בניגוד לרצונו ‫של הקבוצים בחוץ, ‫ונראה איך לעצור את הדברים, ‫אלא העולם מתפתח ‫בדיני הקבוצה. ‫וכל מה שקורה בעולם, ‫במבט עמוק ופנימי, ‫זה הכול הנהגתו של הקבוצה. ‫והכול לטובה. ‫אבל צריכים לראות איך זה לטובה. ‫צריכים לדעת, לפעמים זה להתמודד, ‫לפעמים זה לקחת את הנקודות הטובות, ‫אבל להסתכל במבט גדול של אמונה, ‫אז גם אדם חזק, מלא ביטחון. ‫כשאדם מסתכל במבט גדול של אמונה, ‫והוא יודע שהכל הקבוצה עושה, ‫והקבוצה רואה אותנו, והקדוש ברוך הוא מפתח את עולמו כדי להגיע לשלמותו של העולם ועכשיו הוא מרעיץ את העולם בהתפתחויות מהירות מאוד מאוד מאוד כי כנראה שזמן הגאולה הגיע הקרוב, הקדוש ברוך הוא מכין את כל הכלים ואת כל האמצעים כדי שהגאולה תופיע בכל מילוי שמותם. אז לא יש לכם מישהו טרה, משהו מנוגע לתורה צריך כמובן לדחות אותו אבל צריכים לראות אם הוא מנוגע לו אפשר להפוך אותו לטובה הכל בביטחון כי הכל ריבונו של המעשה אנחנו לא מפחדים משום דבר אנחנו צריכים לטפל בכל הדברים בצורה אמונית נכונה וחזקה. בכל אופן לגבי זה שיצאו כמה רבנים ואמרו שצריך עכשיו לבטל את אבחינות האמנות התלמידים הסבירו ברגליים ואלפי תלמידים נבחנו מבחינות הרבנות לפני שבועיים ואני חושב שאי אפשר לבטל את הדבר הגדול הזה שיש על ידי הרבנות הראשית, זה אחד הדברים הגדולים שהיא עושה. מבחני רבנות, מבחני דיינות זה גורם להמון לימוד תורה ואלפים של אנשים נבחנים בזה כל פעם וזה דבר חשוב ונכון. אם צריכים כמה נשים רוצות להיבחן ויש עידוץ שאיכול להיות אי אפשר לעשות את הבחינות, אני חושב שיתנו לכמה נשים להיבחן, אז תבואו חמש, באו חמש נשים. בסדר, נכון, חמש נשים, מה קרה? לא קרה שום דבר. זה לא איסור דאורייתא, הכל חששות. אם יתנו להן ואז הם ירצו זה, ואז הם ימצאו זה, ואנחנו לא מפחדים. אנחנו לא מפחדים, לא תמיד לחשוש שמבחן אולי וכו'. אומר המסינת שרים שאדם צריך לחשוש רק לדבר שכעת קיים, ולא לחיות חששה אחת, חושש שהדברים יתפתחו, יתערבו. כעת הדבר הזה כשלעצמו הוא לא דבר נורא, לא צריכים לפחד. בעזרת השם, הקדוש ברוך הוא יעזור לנו שהתהליכים יהיו תהליכים נכונים ולא פה פוגעים בדרכה של תורה. נגמר הזמן. טוב, אז אני רוצה לברך את כולכם. באמת, אני כל כך שמח לראות כל כך הרבה יותר מזה. אני רוצה לספר לכם שאני הייתי מבית קרן ביד. 12 בחורים. לא הייתה אף ישיבת הסדר אז, לא היה אף ישיבת גבוהה ציוני, חוץ ממרכז הר, שהיו שם כמה עודדים ולא הרבה. וזה לא קרה לו שתלמידים פה נמצאים. שמעתי שנמצאים פה 2,500 תלמידים. היינו אז 12. וזה לא כל הישיבות. זה בלי לבלעים. ברוך השם. ברוך השם שהגענו מהדברים הללו. עכשיו אני יכול להתפתח. אני רוצה לברך את כולכם כשתאבנו במעלות הקודש ובמערכת התורה. המידות הטובות, אמונה גדולה וביטחון גדול ושמחה גדולה.