שידוכים - גילוי והסתרת מידע

יש לנו גם מחלקת שידוכים. לא מחלקת שידוכים רגילה, שעושים חלקי שידוכים, זה ברוך השם יש מלא שטחנים ושטחניות, אבל יש אנשים שיודעים מראש שהם מתמודדים עם בעיה גנטית או בעיית פוריות, או לא עלינו, היה להם סרטן בגיל קטן, וזה יכול, זה עלול לפגוע בפוריות שלהם, או כל מיני דברים כאלה, והם באים לצאת איתנו מה לעשות, מה לספר, מתי לספר, איך לספר את הדברים, כי הרבה פעמים זה סוד גדול, אפילו בתוך המשפחה לפעמים יש כאלה שהאחים לא יודעים, האחים האחרים, או דברים כאלה, והם מאוד מאוד מתלבטים, לפעמים זה עומד להם ככה כבד על הלב, ובגלל זה זה מונע מהם לצץ לשידוכים, כי הם אומרים, לא יקבלו אותי, יזרקו אותי, וזה כבד. אז אנחנו פה קודם כל, תדעו שאנחנו כאן בשביל לשמוע אתכם, ללוות אתכם, ומי שצריך, אם ירצה השם, אנחנו גם אחרי החיתונות ממשיכים ללוות וכו' וכו', אז אנחנו פה בשמחה, יש לנו צוות שלם על הדבר הזה. אז אחד הסיפורים שאני רוצה לספר לכם, זה בחורה שהגיעה עם ההורים שלה, ממש צעירה מאוד, מתברר שהיא נשאית למחלה גנטית שנקרא איסה שוויר, והדבר הזה יכול לגרום ש-50% מהבנים שלה, רק הבנים, יהיה להם פיגור שכלי. זה לא פשוט, אוקיי? עכשיו, אפשר למנוע, כמו שהרב פופר הראה לכם מקודם, אפשר למנוע את ההעברה של הגן עם המוטציה הגנטית, על ידי הבחירה חוץ גופית, ולבדוק את העוברים, ולהחזיר לרחם רק את העוברים התקינים. ואני אמרתי להם, טוב, אם ירצה שם זה יהיה הדרך, אז מי ירצה להתחתן איתי? אמרתי, טוב, אולי נמצא בחור שגם צריך לעשות טיפולי פוריות, אבל אם לא, את רוצה לצאת לשידוכים בשמחה, ואת צריכה לספר את זה, ואת צריכה להגיד את זה, ואת צריכה ל... ואני פה. אם את רוצה לשלוח את הבחור אליי בשמחה, אני אדבר איתו, אני אסביר לו. אל תדאגי. אצל הקדוש ברוך הוא, אתם יודעים מה שכתוב, מה עושה הקדוש ברוך הוא מאז בריאת העולם? הקדוש ברוך הוא משדך שידוכים. אה, הוא מוצא את הבחורה הזאת, עם הבחורה הזאת, היא עולה לארץ בדיוק, הוא מגיע על זה, הם מתחתנים ביחד. כל מיני סיפורים, זה מה הקדוש ברוך הוא עושה מאז בריאת העולם? אז אל תדאגי, יהיה בסדר. טוב, יום אחד אני רואה איזו מודעה כזאת, אומרים לי, הבחורה הזאת הולכת להתחתן. בשמחה. אז אם היא הולכת להתחתן, כנראה שהיא ימצאה את החתן, וכנראה שהכול בסדר, והיא סיפרה לו, והוא קיבל את זה, ולא היו צריכים את העניינים שלי. בסדר, זכותה, אני לא... פתאום אחרי שנה היא מתקשרת, אומרת, הרב, אתה אמרת לי שאתה תעזור לי בשידוכים, אתה יכול לעזור לי? אמרתי, אבל אני הבנתי שאתה התחתן, את כבר התחתנת. מה את צריכה אותנו? אנחנו עכשיו אמרו, לא, אל ת... תשמע, קרה משהו נורא. הוא גילה ברגע האחרון, שאני נשאית של המחלה הזאת, הוא פירק את כל החתונה והכול, ואנחנו בתביעות משפטיות, בבית הדין וכו'. אמרתי, מה, לא סיפרת לו? אמרי, לא, לא, הלכתי לאיזה רב, הוא אמר לי שאני לא חייב לספר, לא חייבת לספר. אמרתי, לא יכול להיות דבר כזה. מה אתה אומר, הרב פופר? יכול להיות דבר כזה שבחורה עלולה להביא ילדים עם פיגור שכלי והיא לא חייבת לספר את זה? אז אני חושב שהתשובה לשאלה הספציפית הזו היא חד משמעית שיש חובה לספר. החובה לספר נובעת משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא סיבה הלכתית מהותית, שכשמדברים על משהו שיש לו השפעה כל כך משמעותית על חיי הנישואים, כמו מציאות כזו שבה זה אומר שבני הזוג יצטרכו לחיות רק בצורה של הבאת ילדים באמצעות טיפולי פוריות, באמצעות הפריה חוץ-גופית ואבחון גנטי טרום-השרשתי, זה משהו שאם לא מספרים אותו זה יכול לעמוד בסתירה, ואפילו אולי מעבר לשאלה המוסרית או ההונאה, יש פה באמת שאלה של מקח טעות אולי, והשאלה של מקח טעות היא שאלה גם אמיתית לגבי התוקף של קידושין במצב כזה, אבל זו גם שאלה מבחינת היחסי אמון, כשזוג הולך לבנות קשר, אז הדבר הכי מהותי זה שכזה דבר יהיו חייבים לספר. ואולי אני אצטט גמרא מעניינת שנותנת איזשהו, הייתי אומר, מורה נבוכים בשאלה הזו מה חובה לספר ומה לא. יש גמרא במסכת יבמות שמדברת על אדם שהוא, יש ספק לגבי מעמד היוחסין שלו, והגמרא שם דנה בעובד כוכבים ועבד הבעל בת ישראל, האם הצאצא כשר לבוא בקהל או לא כשר לבוא בקהל. והגמרא שמה מספרת על כך שאחד האנשים הגיע לרב יהודה, והוא אמר לו, אתה מתיר מה הדין בדין כזה, ורב יהודה אמר, מותר. אז הוא אמר לו, אם כך, אב לי ברתח, אני רוצה להתחתן עם הבת שלך. כלומר, במילים אחרות, אומר לו אותו אדם, אני נולדתי עם אימא יהודייה ועובד כוכבים, אם אני יהודי כשר, אז תביא לי את בתך. אומר לו רב יהודה, את בתי לא תקבל, ואני אתן לך שתי עצות. או גלי, או נאסיב בת מנח. או תלך לגלות, למקום שלא מכירים אותך, או שתתחתן עם מישהי שגם יש לה ייחוס כמוך. כולם שואלים שם במקום, מה זה גלי? מה זה יעזור לו שילך למקום שלא מכירים אותו? הרי אם סיכמנו הרגע שצריך לספר כזה דבר, אז אדם שילך לגלות זה לא יעזור, מכיוון שגם בגלות הוא יצטרך לספר את זה. ושמה מגיע הסטייפלר, הקהילות יעקב שם במסכת יבמות, והוא רוצה להגיד יסוד של חנוקה בין שני סוגי מומים. הוא אומר, בניגוד לחפץ, כשאדם הולך לקנות מחשב, אז אין לו איזשהו אינטרס במחשב הספציפי הזה. הוא רוצה מחשב מסוג מסוים. אם הוא לא ייקח את החומר גלם הזה, הוא ייקח את החומר גלם האחר. ובמצב כזה, בדרך כלל אדם לא מתרצה גם בדיעבד, ולכן תמיד יהיה בזה מקח טעות. אם אני קיבלתי מחשב עם איזשהו דפקט קטן, אני אחזור לחנות ואגיד, יש פה מקח טעות, תחליפו לי את המחשב, אני רוצה מחשב אחר. אבל כאשר מדובר על חיי נישואים, שאדם בוחר את בחירת ליבו, או אישה בוחרת את בחיר ליבה על פי המיוחדות שיש בו ורק בו, ואין באחרים, במצב כזה הוא אומר, צריך להסתכל האם זה דבר שאנשים בדיעבד מתרצים עליו או לא. ולכן הוא אומר שכאשר מדובר על מומים שאנשים בדיעבד מתרצים עליו, אז זה דבר שאפשר לעבור עליו אולי לסדר-היום ברמה ההלכתית של מקח טעות, עוד לא דיברנו על הרמה המוסרית. כאשר מדובר על דבר שאנשים גם בדיעבד לא מתרצים בו, אי אפשר לעבור עליו לסדר-היום וזה ייחשב כמקח טעות. אבל אולי יש דוגמה על דבר שהוא ככה כן דיון האם חובה או לא חובה לספר, וגם צריך תמיד לשאול מתי לספר. אז קודם כל יש, באמת מישהו שאל אותי, אני נולדתי עם כליה אחת. אז מולדתיים עם כליה אחת, אבל אנחנו היום יודעים שאפשר לחיות עד גיל 120 עם כליה אחת. אז באמת בפוסקים, פעם היו תשובות שצריך לספר דבר כזה. כי אדם אולי הוא בסכנה, אבל על כלום הרפואה מדברת בצורה אחרת. שהרי היום יש אנשים שתורמים כליות, כן? אז אולי אם אחד תרם כליה, הפוך, הוא צריך לספר את זה, זה נותן לו נקודות שהוא בחור, הוא בחור שיש לו מסירות נפש. אז הדברים גם יכולים להשתנות בגלל ובגלל שההלכה משתנה, ההלכה נשארת, העקרונות נשארים אותו דבר, אבל ההערכות הרפואיות על דברים מסוימים יכולים להשתנות. גם זה עניין בסוף, אומר הרמב״ם, שהדברים האלה תנועים במנהג המדינה. כלומר, כל העניין של מקח טעות תנועים במנהג המדינה. יכול להיות שבחוג מסוים, אצל אנשים מסוימים, זה מאוד מאוד חמור, ולא רוצים להתחתן עם בחורה או בחור שיש לו בעיה כזאת, ובחוג אחר זה לא בסדר, אז מסתדרים. אז זה מאוד מאוד תלוי בדבר הזה. אז באמת השאלה, ראינו שהבחורה הזאת לא סיפרה וזה לא היה בסדר. אבל השאלה האם בחורה או בחור, שמי ואו שהם יודעים שיש להם בעיה, אז הם צריכים כל פעם להגיד שלום, קוראים לי בנימין, ואו שהוא צריכה לחכות, מה תזמון הנכון בדבר הזה? כי ברור שבחור ובחורה שהולכים ומייד מספרים, אני כשהייתי ילד קטן, היו לי בעיות רפואיות, ערכתי ניתוחים וכולי וכולי. יש אנשים שזה מרתיע אותם, ויכול להיות שזה בחור באמת נהדר ונפלא, והם מתאימים, 100% מתאימים. אני מספר לכם סיפור שפעם איזה בחורה שבאה אלינו למקום פרואה, חיפשה שידור כי היא גם צריכה לעבור טיפולי פוגעיות מיוחדים. ואנחנו ראינו אותה, אני והיא, אחת העובדות שלנו שהיא העריצות, שאנחנו עובדים ביחד על שידוכים, ראינו אותה, שנינו חשבנו על אותו בחור שהוא מצוין, מתאים, מתאים. כשסיפרנו לה שלבחור הזה יש לו מכשיר שמיעה, והלא, הלא, מה פתאום, מה פתאום, מה פתאום, מה פתאום. טוב, לקח שנה שלמה כשהייתה מוכנה בסוף לפגוש אותו, כשהיא פגשה אותו, היא אמרה לי, אבל אין לו בעיה, הוא מדבר רגיל, הוא, אמרתי ברור, אמרתי לך מראש, הוא בחור נהדר, בסדר, אז יש לו מכשיר שמיעה, בסדר, וגם במשפחה שלו כמה זמן, בסוף, ברוך השם, התחתנו, הכול בסדר. אז השאלה, עוד פעם, שאנחנו שואלים, זה מה תזמון. בזמנו הלכנו לרב נורא אביחי אליערו, זיכרונו לברכה, והרב אמר לנו, בפגישה שלישית חייבים לספר. פגישה ראשונה, שנייה, לא לספר, לבדוק אם זה יש התאמה, אם זה זורם, אם זה נחמד, אם יש כבר פגישה שלישית והולכים לאור, בסוף הפגישה השלישית, אם רואים שיש איזה פגישה רביעית, תהיה, צריך לספר. עכשיו, אמרתי לו, הרב, למה הפגישה שלישית, מה זה, מאיפה זה בא? הוא אמר לי, שליש בישול, אוקיי? אז זה לא קרה מהלכות ששבת הוא עבר לזה. אז האמת, זו מחלוקת, שליש בישול, חצי בישול, מחלוקת בין השיברם והג'מאל. יש חסידויות של פגישה שלישית, זה שבועיים אחרי חתולה כבר. טוב, נכון. זה ברור שזה תלוי בציבור. אצל חסידי, סטמק, כמו שאתה אומר, יש גישה אחת, אחרי עשרים דקות מחליטים אם זה מתאים או לא מתאים. טוב, אבל ההורים כבר בישלו את הכול מראש. הכול מבושל, הכול צוחקו, מצטמק ויפה לו, אז הכול בסדר. בקיצור, האדם לא חייב, זה לא תעודת זהות שלו. זה לא שיש לו בעיה, אז אני, זה הזהות שלי. לא. אתה הבחור, אתה חכם, אתה נחמד, יש לך מידות טובות, יש לך משפחה טובה, אתה אדם נפלא, ואתה, יש לך עוד איזה משהו מסוים, שאולי מאוד משמעותי בחיים שלך ובחיי הזוגיות שאיראה לך, אבל זה לא תעודת זהות שלך. לכן אתה לא חייב לבוא ולהגיד מראש ככה, אלא בסוף צריך אמינות. אי אפשר לחכות לרגע האחרון, כי אז אנחנו מחכים לרגע האחרון, גם אם הבחור מתרצה, יכול להיות שתגיד, תשמע, אני כבר לא יכולתי, אם הייתי יודעת מראש, או אם היית מספר לי לפני כמה פגישות קודם, יכול להיות שהייתי מתלבטת. אבל עכשיו, כבר ברגע האחרון, שאני כבר סיפרתי לכל החברות שלי, וכולם, ואז נשבר האמון. ולפעמים האמון הזה, זה לא, בסוף זה לא, אם היא מתרצה, אז אין בעיה, לקח טעות, אבל האמון הזה שנשבר, יכול להיות שהוא יבוא אחר כך על חשבון שלום בייר, שיבוא אחר כך. אבל אני חושב שגם יש מצבים, שגם זה לא צריך לעשות מכל דבר איזשהו אירוע דרמטי, כאילו פגישה שלישית, איזשהו טקס, מה שנקרא, כי יש מצבים רפואיים, שהם מצבים שקיימים כמעט אצל כל משפחה, איזושהי מורכבות, איזשהו קושי, איזשהו, אפילו נשאות גנטית, אבל שהיא לא בהכרח טומנת בחובה כזה משקל משמעותי. ואני אתן דוגמה למצב שאנחנו נתקלים בו כל הזמן. יש נשאות, שוב האשכנזים, טוב. יש נשאות אצל, במוצא אשכנזי, לשינוי גנטי בגנים שנקראים BRCA1 או BRCA2, ברקה1 או ברקה2, אני לא יודע איזה הגיע עד אליכם, אבל זה, במוצא אשכנזי, השכיחות של הנשאות זה 1 ל-40. סופר שכיח, לא ספרתי כמה אשכנזים יש בחדר, אבל אני מניח שיש פה 40, אחד מהם הוא נשא של BRCA, וזה בסדר גמור. מה שזה עושה, זה מגביר סיכון לסרטן שד וסרטן שחלות בעיקר, אבל אצל נשים יש לזה עוד כמה תופעות, אבל הסיכון הוא מוגבר משמעותית, אבל לא בגיל צעיר, אלא הייתי אומר מגיל 40, 50, יש מעקבים מאוד מאוד תכופים איך מונעים את זה, יש מרפאות שעוקבות אחרי אותן נשים שנשאיות של BRCA ויודעות לבוא ולהגיד, אוקיי, תדעו שביום פלוני כל שנה צריך לעשות MRI וצריך לעשות פרוצדורות כאלה או אחרות, וכך אפשר להבטיח להם בריאות, הייתי אומר, כמעט שלימה. ולפעמים עולה השאלה, האם דבר כזה, שבכל משפחה יש מחלות כאלה או מחלות אחרות, אני אתן דוגמה נוספת, כל מיני מחלות אוטואימוניות כמו ציליאק וקרון וקוליטיס, כלומר, לא כל דבר זה דבר שהוא דרמטי. מצד שני, לבוא ולא לספר כזה דבר, זה פוגע באיזשהו מקום, בדבר שהוא חשוב לבן אדם, אם הוא לא משתף את המשודכת שלו, יש פה איזשהו פגם, גם אם נגדיר את זה שבהגדרות של הקהילות יעקב זה לא עומד בהגדרה של מקח טעות, עדיין יש פה איזושהי מידת מוסריות שלא נכון להסתיר את זה. ולכן במצבים כאלה יכול להיות שלא צריך לספר את זה בצורה דרמטית של העברת מידע, אלא אולי לספר את זה יותר באיזשהו מקום של כמסיח לפי תומו. הוא יכול לספר שהסבתא היה לה סרטן וגלו לה איזשהו גן בצורה כזו או אחרת, ואז תן לחכם ויחכם עוד. כי המארג הזה של שידוכים הוא תמיד מארג מאוד מאוד עדין. כי כשמדברים על היכרות רגילה אז הכל הרבה יותר זורם והכל הרבה יותר אפשר לאכול. אבל כשמדברים על מארג של שידוכים תמיד יש שם מורכבות, תמיד הרבה פעמים גם עולה המורכבות של הצדדים השונים. היה לי פעם שידוך של הורים שידעו שלבת שלהם יש בעיה רפואית חמורה והיא תצטרך טיפולי פוריות מורכבים, אבל הבת לא ידעה. וההורים אמרו, אוקיי, אנחנו לא נספר לבת, ואז גם הם חשבו שזה לא יהיה מקח טעות. ועלתה שאלה גם, לפעמים, בין מי למי נעשה המקח, זו הייתה משפחה חסידית, בין החתן לכלה או בין ההורים להורים. כדי להגדיר את זה גם בהלכות, לפעמים הלכות מקח טעות, או הלכות מוסריות, מה חייבים לספר. אבל בסופו של דבר אני חושב שה... נקרא לזה, מה שאני בכל אופן רוצה להוביל מתוך הדבר הזה, זה כמה דברים, כמה מסקנות. המסקנה הראשונה, בתור אחד שלא הצגתי את עצמי מספיק בהתחלה, ואני אגיד שאני נמצא מכון פועה כבר 14 שנים, כחלק מהצוות של הרבנים במכון, ובתפקידי אני עובד גם במרפאה לגנטיקה בהדסה, ומה שאני עושה זה כל היום, חלק מהכלים של אדם שהוא גנטיקאי, שפוגש מטופלים, הוא לוקח, נקרא לזה עץ משפחה, אנחנו לוקחים פרטים. בכל משפחה יש פקאלה, זה לא יעזור. באחד יש כזה, באחד יש אחר. זאת אומרת, הגישה שלעשות איזשהו מסחר בבעיות רפואיות היא גם לא נכונה. צריך לקחת את הדברים בפרופורציות נכונות. צריך להבין שהקדוש ברוך הוא מנהל את העניינים, ואנחנו רק עושים השתדלות. אז כשמדובר בבעיות סופר מורכבות, אז ברור שיש מקום לתת עליהן את הדעת, כי לא כל אחד בנוי להיכנס לבעיות כל כך מורכבות. אבל כשמדובר על בעיות מסוימות, אז צריך לקחת את הדברים בפרופורציה, כי לא כל דבר הוא הילה למקח טעות, לא כל דבר הוא הילה לעשות ממנו דרמה, ובסופו של דבר אני אומר שוב, בכל מקום יש את הסיכונים לכאן או לשם שיכולים להתפתח במצבים כאלה. כך שזה המסר שאני חושב עליו, ואם בכל אופן יש מורכבות, אז מכון פרועה קיים בשביל באמת ללוות את המצבים הללו. אתם יכולים לפנות עם כל שאלה שקיימת, לקבל מענה מצוות הרבנים והיועצים של המכון, גם את המענה ההלכתית, גם את ההבנה הרפואית שמדובר על מורכבות כזו או אחרת, כדי בעצם, נקרא לזה, להעביר את המידע בצורה הנכונה, וזה אולי המסר העיקרי שלי. אבל עוד דבר זה באמת, אם באמת יש מורכבות, אז המחלקה של השידוכים שהרב בנימין דוד חי אותה, זה אולי עוד משהו שאתה ככה תעשה את הסיום של הדבר הזה. אז באמת אנחנו פה לרשותכם, כמו שאמר בוודאי שכל מה שפונים אנחנו פה זה לא עולה כסף, זה ארגון של חסד שהרב מרדכי בורשטיין הקים, ואנחנו פה לרשותכם. אז כמו שאמרתי, יש לנו מחלקת שידוכים, מחלקה קטנה, אבל כל אחד ואחד שם זה יהלום, ואנשים פונים אלינו ושואלים אותנו שאלות, ואנחנו מנסים, אני עכשיו בדיוק בסיום הדיבורים האלה, אני נוסע חזרה לירושלים, כי יש לי פגישה שם עם חדשת חניות שעובד איתנו, טובת טפר, ואנחנו עוברים על טיג-טיג, לדעת מי יכול להיות, מה יכול להיות מתאים, וכולי וכולי. אז בסוף אנחנו צריכים להאמין שהכל בידי שמיים, הקדוש ברוך הוא מסווג זיווגים, אנחנו רק השלוחים שלו, השליחים שלו, ולפעמים אנחנו השליחים לעשות ממש את השידור, ולפעמים אנחנו השליחים רק ללוות אותם כדי לסגוב את הפינות, כדי שבאמת אנשים ידעו לאן הם הולכים, ובעולם, אנחנו יודעים היום, בעולם המודרני, פעם היו רוצים שהכל יהיה בשושו, לא מספחים, לא מדברים וכולי. אנחנו יודעים היום שזה הפוך. ככל שאתה גלוי, המידע קיים, אתה מקבל אינפורמציה הנכונה, אז זה מוריד פחדים, זה מוריד הפחדות, ואנשים אחר כך יותר רגועים ומרגישים בעיקר שלא עבדו עליהם, וזו נקודה מאוד מאוד חשובה. אנחנו מאחלים לכולכם, במרצה השם, ברכה, בריאות טובה לכולם בוודאי, ובמרצה השם שיהיה לכם שינוכים טובים, למי שעוד לא נשוי, ואם נרצה צעים טובים, בשורות טובות לעם ישראל.