שלוש רמות בטענת מאיס עלי ודרכי כפיית הגט בהתאם

שלום וברכה לכולם. נתחיל כיוון שהגבילו אותי עד אחת ורבע. הייתי בטוח שזה שעה השיעור. טוב. אני רוצה להסביר לא להיבהל מהכותרת, כן, ככה, נראה פה כאילו אני נכנס לכם לכל נבחרי בית הדין, אבל כן כדאי, אני חושב שככה להבין גם בעיקר למה שקורה היום בבתי הדין, ואני אכנס לזה דרך הסוגיות והראשונים. ואני חושב שהחידוש של הרב קוק זצל, שהוא מופיע בסוף, התשובה היא ארוכה יותר, אבל ציטטתי רק חלק, החידוש של הרב זצל הוא פותח פתח, מדהים להתבונן עוד יותר לעומק על כל הנושא של תסבוכות בין בני זוג, שמביא למאיסות, שבעיקר נגיד של האישה מהאיש, אני רוצה לפתוח באיזה סיפור, אתה יודע, תמיד צריך לפתוח בסיפור ככה, סיפור, לא יודע כמה למדו את הסוגיות של כתובות, לא תמיד מגיעים לפרקים האלה, פרק כ' על פי, בבקיאות כן, אבל לא תמיד בעיון. כן, הסוגיה שתכף נראה אותה, כשאישה אומרת שהבעל מאוס עליה, היא לא יכולה לחיות אותי יותר, תכף נראה מה זה אומר ואיך זה אומר, אז יש שאלה אם קופאים או מחייבים או לא, כן, נגיע לזה עוד רגע. אבל הסיפור היה, אני אספר סיפור ככה שנותן להסביר שהראשונים באמת התלבטו איך אנחנו יודעים באמת שזה נכון. כלומר, אישה באה לבית דין, אולי הכירה מישהו אחר, יותר עשיר, יותר נחמד, והחליטה למצוא דרך איך להתפטר מבעלה. היא אומרת, היא מאוס עליה, היא לא יכולה יותר, וזהו, ואז בית דין יחייבו אותו לגרש, וזה באמת החשש שהיה לראשונים, רבנו תם, והראש, ועוד. תכף נראה שיטת הרמב״ם היא אחרת קצת, אבל זה החשש שעומד כאן ברקע, שאולי היא כאן אומרת את זה בעצם, או שלימדו אותה להגיד את זה. אז היה סיפור כזה בבית הדין בתל אביב, סיפור זה שמעתי מהרב ישראל קליים, זכר צדיק לברכה, היה בכולל שלנו, הקים את הכולל בפסגות, פה מקרן ביבנה, עברנו להקים את הכולל בפסגות, זה הרב גולדנכסצל היה כולל הכולל הזה, כולל של המאיטום, מאיטום היה הדובו. זה כשהוא מדבר על חנוכה, על מי שבישיבה פה, שמעתם את השיחה הזאת או לא שמעתם? מהתלמידים של הרב גולדנכסצל והרמי מכירים. שכך מאיתם, כמו שרבנו אומר לנשיאים, כך מאיתם היה הדבר, כלומר הם יזמו את זה. אז ככה הוא קרא לכולל פסגות, פסגות הוא רצה שזה יהיה פה, אבל הם הקימו, אבל הוא אחר כך שיתף פעולה. אז זה היה הכולל, הוא שם הקימו את הכולל הזה. והרב ישראל קליין, הוא למד תקופה מסוימת אצל הרב גדליה צימבליס, זכר צדיק לברכה, שהיה אב בית הדין בתל אביב, גם היה בית הדין הגדול, היה דיין גדול מאוד, מומחה מאוד, גאון עצום. והרב צימבליס סיפר שפעם הגיעו לבית הדין, לפני הרבה שנים, זוג שבאו והאישה אומרת, והיא רוצה להתגרש. אז אמרו, למה אתה רוצה להתגרש? אז אישה ספרדיה, אמרה, מויס עליי, מויס עליי. אז הוא ראה, הוא הסתכל שהטוען רבני הוא אשכנזי, איזה חוסית כזה. אז הוא ישר הבין מה קרה פה. הוא אומר, תסבירי, מה זה אומר? אומרת, אני לא יודעת, מויס עליי, מויס עליי. הוא אמר לה להגיד מויס עליי, כן? לא בשבילה ממאי, זה עכבר, אנחנו אומרים באנגלית עכבה. מאוס. כן, מאוס, מאוס, מאוס, עכבה. היא לא הבינה כל כך מה היא אומרת, אבל היא אמרה, היא חשבה שזה מספיק. אז הם קלטו שיש פה שקר. זו דוגמה שהולכת לכיוון קיצוני, שצריכה להיות ברקע שלמה אנחנו צריכים להתרשם כשקורה משהו כזה בבית הדין. אז, ותכף נראה שמרן הרב קוק זצל באמת הגדיר פה הגדרה נפלאה שמיישבת הרבה סתירות, גם תכף נראה סתירה בראש ועוד, לא אכנס עכשיו לכל ה... עכשיו תראו כדי ללמוד את הסוגיה הזאת באמת צריך להשקיע המון זה, יש כאן שני סוגי מאיסות, ניתן כהקדמה ואחר כך נראה את זה בגמרא יותר קל. יש אישה שבאה ואומרת, הבעל הזה הוא לא שילם את החובות, הוא לא עושה מה שאני מבקשת ממנו, אני לא רוצה להתגרש ממנו, אבל אני, הוא לא נוגע בי עד שהוא לא יעשה מה שאני מבקשת. זה נקרא בגמרא באינלא ומצא ארנלא. כלומר, אני רוצה להמשיך ללכות איתו, אני לא רוצה לבטל את הנישואין, אבל הוא לא, עד שיש לי כל מיני תביעות, צודקות, לא צודקות, זה צריכים לדון, אבל יש לה כל מיני עניינים שהיא רוצה להכריח אותו על ידי זה שהיא לא מסכימה לשמש איתו, זה נקרא באינא לאומצא ארנא ליה, שפה יש תהליך במשנה, מתרים בה ושולחים לה מבית דין עוד פעם, ואם לא, מזהירים אותה, יפסידו לך את הכתובה שלך, לאט לאט מולדים לו את הכתובה כל שבוע כך וכך כסף מהכתובה, וזה סוגיה אחת. סוגיה שנייה שהגמרא מדברת, לא שאישה אומרת אני רוצה להמשיך איתו אבל בתנאי כזה וכזה, אני לא רוצה להמשיך לחיות איתו. הנפקא מינה כמובן, שהיא אומרת אני מבצעת על הכתובה, לא הוא ולא כתובתו בעינה, לא רוצה כלום ממנו, כי אם טובת כתובה אז כבר חזון אישה אומרת זה כבר דומה לראשונה. אני לא יכולה לחיות איתו, מאוס עליי, באמת, ככה היא טוענת, כן. היא לא אמרה מייס עליי כמו שאחראי שהיה בסיפור, אלא היא אומרת באמת, מאוס, שהבית דין לא יודעים באמת עד כמה זה אמיתי או לא אמיתי, קשה לדעת. אישה אומרת שמאיסות, אולי זה יעבור, אולי זה לא יעבור. ואז הדינים הם אחרים. הדינים הם שבאמת פה הראשונים דנים מה עושים במקרה כזה. השאלות הן גם לגבי האם יש כפייה על הגט או חיוב גט, או מה קורה עם העניינים הכלכליים בינתיים ביניהם. האם מגיע למזונות בינתיים? הוא לא מגיע למזונות. אלה שני נושאים, אני יכול לדבר על הרבה נושאים. מתנות גם, לא נעזוב רגע מתנות כי זו סוגיה יותר מורכבת. שני הנושאים שאנחנו מנסים לעסוק בהם היום זה, האם עכשיו אישה אומרת מאיס עליי, הבעל אומר, אני רוצה להתחתר כשתחזור אליי. עכשיו, לפעמים באמת בית הדין מתרשם שאולי טיפול יכול לעזור. כשאנחנו הולכים לטיפול, הולכים לטיפול, היא לא רוצה, היא לא מוכנה, הלכה לטיפול, לא עזר, כלום. והוא אומר, אני לא רוצה להתגרש, לא מתאים לי. יש דוגמאות כאלה, ונכון שאדם יכול לגרש, לרצונו והכול, אבל יש לזה מחירים. גירושים זה לא סתם, יש משפחות שזה בושה וחרפה. נגיד, משפחות שאצלן אין עכשיו זוג, משפחה חרדית, בדיוק דוגמה כזאת. שהיום עדיין, אני לא אוהב את ההתנהגות שלו. אין לה משהו ספציפי שהוא היכה אותה, או מקלל, כל הדיונים שכתוב שהיא יוצאת בלא כתובה, לא. היא, הוא מאוס עליה, היא לא יכולה להניח אותו, גמרנו. אם נמאס להם, היא לא יכולה לסבול אותו יותר, ככה הלב שלה אומר לה, היא לא יכולה יותר. ולכן היא מבקשת להתגרש, והוא אומר, לא מוכן, מה זה, זה בושה, בוא נחכה, נחתן את הילדים. אצל החרדים זה מאוד משמעותי גם בשידוכים וזה, אם מתגרשים, אז מייד הילדים כולם עוברים בדרגה נחותה יותר בשידוכים. יש לזה הרבה השלכות, והוא לא מוכן להתגרש. ומה עושים במקרים כאלה? זה מאוד נפוץ. הדוגמה, הסוג הראשון לא כל כך נפוץ בבתי הדין, בהנה אליה ובצער נאליה, כי בדרך כלל שואלים, מה הבעיות? בואו נפתור אותן, כן? אלא אם כן היא עקשנית, אז זה כבר... אבל הרוב זה בדרך כלל מאיסות, ולכן אני יוצא בעיקר להתרכז בזה. ונראה את החידוש של הרב, שבאמת, כמו שאמר אחד הדיינים הגדולים, הרב חגא יזרער, זכר צדיק לברכה, נפטר לא מזמן, הוא היה הרבה שנים עם אב בית הדין פה ברחובות, אחר כך בבית הדין הגדול, היה קשור גם לקרן ויבנה, הרב חגא אמר שאם הדיינים הוותיקים היו, לא שמו לב לתשובה הזאת של הרב. אם היו מסתכלים עליה זה היה מאוד עוזר בהרבה מקרים לפתור את הבעיות. ותכף נגיע לתשובה של הרב בסוף, אבל קודם כל נראה את הסוגיות, כשבאמת הנקודות הן האם כפייה או חיוב, יש השלכות גם, יש הבדל בין כפיית גט לחיוב גט, אני אסביר את זה בהמשך, ומה עושים בינתיים, האם מגיע לאישה הזאת מזונות, לא מגיעה לה מזונות, מה קורה אם היא חוזרת בה, יש לזה הרבה השלכות, לא נספיק את כולם, אבל אני חושב שזה חשוב להתבונן על הראייה הזאת של מערכת זוגית בין בני זוג, מה אנחנו עושים במקום שבו אחד כבר לא טוב לו, ועושים טיפול וזה לא עוזר. בואו נראה את הגמרא קודם כל את המשנה, המשנה במסכת כתובות, בפרק כ' על פי. המורדת על בעלה פוחתים לה מכתובתה שבעה דינרים בשבת, ויהודה אומר שבעת ערפיקין, עד כמה הוא פוחת ממני כתובתה, רבי יוסי אומר הוא לא מפוחת עד כדי שאם היא תיפול ירושם מקום ומחקובה ממנה לא משנה הלכה היא לא כמו רבי יוסי אלא כמו תנא קמא, שפוחתים לה כנגד כתובתה. ומה קורה כשנגמרת הכתובה? אז באמת, הרי מה מדובר פה? במורדת הגמרא אומרת ככה, אמר המימר מה מדובר בגמרא, איך היא דמי, אני קצת קיצרתי את הגמרא שיהיה לי מקום להרבה דברים אחרים, אז הגמרא באמת אמרה באינן יום סער ראה, מדובר שהיא אומרת אני לא רוצה להתגרש, אני רוצה לצייר אותו על זה שהוא עשה לי משהו, לנקום בו, אני רוצה שהוא ייתן לי משהו שלא בהכרח מגיע לה. זו אחת שאומרים לה אין דבר כזה, את לא יכולה להשתמש ביחסי אישות עם בעלך כמנוף להשיג דברים שלא מגיע לך. ולכן, זאת אומרת, אני רוצה לצייר אותו עד שיעשה מה שאני רוצה. אז באמת, במקרה כזה פוחתים לה מכתובתה, כלומר אנחנו בעצם לא אומרים אתם צריכים להתגרש כי היא לא רוצה, גם הוא מסתמה לא רוצה, אלא אומרים, קונסים אותה, למעשה חבטת הכתובה זה סוג של קנס שיגרום לה לחשוב לחזור, כן? כי מה את רוצה להרוויח? שייתן לך כסף, תפסידי ממקום אחר, אז אולי לא כדאי לך. יש פה איזה שיקול כזה שיכול לגרום לה לחזור בה. לגבי המזרות, תכף נראה. אבל אמרה מאיס עליי, לא כאפין עליו. מה זה מאיס עליי, לא כאפין עליו? מאיס עליי, אני לא יכול לסבור אותו. זה לא שאני רוצה להישאר איתו, אני רוצה לעזוב אותו, כמו שרש״י אומר, תראו בהמשך, רש״י אומר, מה זה אבל אמרה מאיס עליי, לא הוא ולא כתובתו בעינה. אני לא רוצה ממנו כלום, פשוט רוצה לצאת ממנו, אני לא מסוגל לחיות איתו, קשה לי, אני לא אסבר אותו, וכל הטיפולים לא עזרו, וכל מה שניסינו, אין. משהו בו דוחה אותי, אני לא יכולה. ויש מקרים כאלה, לצערנו, אמרתי. יש גם כל מיני תופעות שהן הרבה פעמים קשורות לשינויים פיזיולוגיים, נפשיים גם שעוברים על אנשים, שגם כן גורמים לדבר הזה, ולא תמיד אנשים יכולים לצאת מזה, וזה המצב. מרזוטה אמרה קייפילה לה, אבל ההלכה היא לא כמו מרזוטה, תכף נראה. מה זה קייפילה, מה זה לא קייפילה, תכף נראה בהמשך. קלטה דה רבזוויד, אימרדה, כשהמגמרא מספרת על קלטה דה רבזויד, הקלה של רבזויד, אבל היא תפיסה אחת שהיא ראומה, היא תפסה איזה משהו, כאילו מה היא מרדה בדיוק לא ברור, הראשונים פה נחלקו מהי המרד שלה, האם זה היה אבאיין אלוהם סערנלה או מאי סלעי, יד תיבם ברביעי עבדות ואמרנו להם, הפסידה כתובותיה קיימים, לא, לא עוזר לה שהיא תפסה, היא מפסידה. אמר לו הרב גמדה משום דה רבזויד גב הרב ומכניפיתו לו, אה, זה הקלה של הרב זויד, אתם דואגים לבן שלו, כן, החתן, הוא הבן שלו, אתם דואגים, אומרים, היא מפסידה, מרדה לא הפסידו לו, יותר מזה, היא בכלל לא מפסידה במרד. טוב, אז עכשיו באמת הראשונים נחלקו, רגע, שנייה, עוד סוגיה בהמשך, נדלג רגע על רשי, לא, הנה, סליחה, אני פה, כן הבאתי את זה, אומרת הגמרא בהמשך, הגמרא דנה מה עושים, נרבותינו ארבע שבתות, אני אדלג על כל הגמרא, כי אני רוצה להגיע למאייס עליי, כתוב בגמרא בהמשך, שם בדף סמוזל, תעמוד א', ומשהינה לה, תסריה רכישתיה הגיתא, משהים את הגט, מחכים 12 חודשים על הגט, אצל מי? לא ברור בגמרא למי מדובר. הרי אמרנו שיש שתי אפשרויות, או באי נא לה ומצאר נא לה, או מאייס עליי. הגמרא אומרת, משהינן לה, מי זה לה? תכף נראה. ובאנך תסריה רכישה, תלית לה מזונה מבעל. כלומר, א', משהים את הגט 12 חודש, ב', אין לה מזונות בתקופה הזאת. רשי אומר שמדובר במאייס עליי, כך רואים גם בראש, שמדובר במאייס עליי. כלומר, הדין הזה שמחכים 12 חודש, ואין לה מזונות, נאמר, דווקא במאייס עליי, ולא באיננה לאומצארנלה. אפשר להבין את זה, פשטות, כי באיננה לאומצארנלה, יש לנו דרך לכפות אותה, על ידי זה שאנחנו מודדים לה מהכתובה, אולי זה ישפיע עליה. אז מה קורה בסוף אם זה לא עוזר? אין לה כתובה? אין לה כתובה, אז נדון. כשאין לה אישה כתובה, אז אולי כבר אין לה כתובה. מה קורה ב-12 חודש? על פניו, לכאורה בהיגיון, היינו אומרים שיהיו מזונות או לא יהיו מזונות. מה אתם אומרים בהיגיון הפשוט? שיהיו, כי בעצם לא כתוב שכונסים אותה במזונות. הרי אמרנו, הכתובה זה אמצעי כפייה. לא באמת היא מפסידה כתובתה, כי היא לא אמרה שהיא רוצה להפסיד את הכתובה. היא אמרה בה אינלה, אבל מצערתי, אל תתן לי משהו. היא אומרת, או, אז את הולכת ככה, אני אלך איתך. אז מורידים לה כתובתה. אז את זה עושים. לא מצאנו שמפסידים לה מזונות, לכאורה על פניו ההיגיון אומר, ככה גם הרשב״א כותב, שמזונות לא מפסידים לה, לכן אם כתוב שמפסידים מזונות, אומר רשי זה מתאים למי? למאייס עליי, כי מה אומרת אישה שאומרת מאייס עליי? אני לא רוצה לראות כלום, זהו, אני מבחינתי גמרתי, בשבילי הוא לא הבעל שלי יותר, זהו, כן? ולכן אם את לא רוצה את האישות איתו, אז אין מזונות, כן, אדם חייב לאשתו מזונות, חלוקי דועה איתה מדינרבנון, חלוקי ראשונים אבל ברגע שהאישה אומרת היא לא רוצה שום קשר איתו, אז לכאורה אין לה מזונות, למה אין לה מזונות? כי זו שאלה, נדון עוד רגע, בפשטות לכאורה אפשר להבין את ההבדל שבמורדת שאומרת באיינלה ומצארנלה, היה מקום להגיד מצאנו שכנסו אותה במשנה בכתובה, לא מצאנו במשנה שכונסים אותה בכסף, במשהו אחר, מאייס עליי? אפשר להבין, אני אומר את זה כהקדמה, אבל לא, הראשונים לא כולם הסכימו שאני מדבר, אני רק קוראים את זה כסברה ראשונית. עוד הרבה ראשונים שלא כולם סברו כך. ובירושלמי כתוב במפרש לכאורה שבכל המורדת אין להם זונות, גם במורדת של באיינלר ומצארנלה, אבל זה ככה, אני בכוונה מקדים את הסברות, כי זו הנקודה החשובה פה, איך להתייחס למציאות הזאת של אישה מורדת בבעלה, באיזה צורה ועל מה היא מורדת. ולכן רשי, אפשר להבין את ההיגיון של רשי, שכאשר היא מורדת בגלל שהיא מאוסה, הוא מאוס עליה, אז היא לא רוצה שום קשר איתו. היא לא אומרת, באיינלר רק אני רוצה לצייר אותו. לכן האישות פה נפסקה, ולכאורה לא מגיע להם זונות. זה אם נגיד באמת שהפסד המזונות הוא לא בצורה של קנס, אלא הוא שאלה שנובעת ממה מערכת היחסים אליהם, יש פה אישות או אין פה. ובאיינלר יש פה איזו אישות, כי בעיה ביישות, כלומר הם ממשיכים, רק היא רוצה משהו, בסדר, נלך איתה בכוח קצת וקצת, אבל לא על הכול. לעומת זאת, במאיס עליה, היא רוצה לבטל את כל האישות, לכן אין מזונות. זה חלק מתנאי הנישואין, שאם את איתו, יש גם הלכה כזאת, אישה שמחליטה לעזוב את הבית, לא רוצה לחיות עם בעלה, כן? למה? היא הולכת להורים שלה, היא לא אמרה שהיא רוצה להתגרש דווקא. בינתיים היא יוצאה להתייצב, הוא אומר לה, תבואי להיות איתי. אז הוא אומר לה, לא, תבוא אתה אליי. ומה פתאום, מה אני אבוא אלך, למה שאני אבוא לשם? מה בינתיים קורה? ההלכה היא שלא מגיעה לה מזונות, אלא אם כן, כתוב בגמרא, הרמ״ה פוסקת גם, שאם היא אומרת שם, איפה שאתה גר, עושים לי צרות, השכנים, לא טוב לי, משהו אחר. אבל אם היא רוצה להיות במקום אחר, כי האלימות שאדם חייב מזונות אשתו זה כשהיא אימו, אם היא לא איתו, לא. לכאורה כאן, אולי היא איתו בבית, אבל היא לא איתו בנישואין. בנישואין, לכן הפשטות היא שבטלו הנישואין מבחינתה, עוד לא היה גטר, אבל לא בטלו הנישואין, לכן לא מגיע לה חזונות. או שנגיד אולי משהו אחר, אולי זה סוג של קנס, שקונסים אותה על זה שהיא רוצה למעוז בבעלה, אבל זה קצת קשה להגיד, כי על מה אתה קונס אותה? כלומר, קנס נועד כדי להביא למטרה מסוימת, כן? אולי למנוע מנשים, כי אנחנו לא בטוחים אולי, אולי היא משקרת, יכול להיות. יש סברה כזאתי גם. תכף נראה בראשונים. בכל אופן, רש״י ודאי מחלק בין שני המקרים, כי המזונות באמת במאי סלעי הן הצדקה, כי מבחינתי אין נישואין. בראש נראה שהראש סובר שהסברה הזאת היא טובה גם למורדת של באינה לאומצאה. אין לנו פה את הראש, אבל הראש יש בתשובות אחר כך על משהו אחר. אני אומר ששני נושאים צריכים לברר פה, נושא המזונות ונושא הכפייה, את מי כופים ואיך כופים. אז הראש באמת הוא דווקא אומר שבשני המקרים היא מפסידה מזונות. הוא מסתמך על הירושלמי גם, הוא גם לומד את זה פשוט בסוגיה. יש חלק מהראשונים, דרך אגב, לא היה להם את הגרסה שלנו בעד הכנסת אליך של המזונות, לא מופיע להם הגרסה הזאת. כי הם אומרים, הם מביאים מהירושלמי שכתוב, למה לא מהבבלי? כנראה זה רק בירושלמי, לא היה להם איזה, זו גרסה שכנראה מאוחרת של הגאונים. בכל אופן, הראש כותב שגם בעידרם סערנלה הם מפסידה מזונות, כי זה חלק מהקנס, כמו שכנסנו אותה בכתובה, או שסוף סוף את לא איתו, אז יש מקום. אולי גם זה נקרא ביטול האישות, אף על פי שזה לא ביטול האישות לגמרי, זה משהו מאוד ספציפי, רק רוצה לצייר אותו. כמה מרחיבים את זה, אני אומר, זה פה מחלוקת גדולה בין הראשונים. התוספות, תראו את התוספות. כן, רשי הרי אומר, תסתכלו אימנלה, ואומרה מאייס־ל־אי, קרא שמדובר על מאייס־אלי, ועל זה נאמר בגמרה שלת לית לא מזונה, אלא רק על מאייס־אלי, אין לה מזונות. התוספות אומרים הפוך. התוספות אומרים, אומי היא במסקלת ישמעתין למשיר אלאין תסל רכישת אגיתה בנת לה מזוני, המורדת החקאי. זאת אומרת, בדיוק הפוך, שעל מורדת של בהינלאום צערנלה אין לה מזונות. ולא אומרת, מאייס־אלי... מי שעובד את מייס עליי לא מפסיד את המזונות ב-12 החודש האלה. פלא פלאים. כמו שמפרש רבנו תם, דהא כיוון ששניהם חפצים בגירושין, כמו שמפרש, למה לשאול אותם להתגרש? זאת אומרת, זה על הצד של היוד בית חודש. מזה הוא לומד גם על המזונות. כלומר, כשכתוב שמשאינה רפני שלדיה רכישת תאגיתא, אז זאת אומרת, אם הבעל רוצה לגרש, רבנו תם אומר, שיטת רבנו תם, שלא כופים לגרש במאיס עליי. לא כופים אותה להיות עמו, כי באמת אי אפשר להכריח אותה להיות עם איש שמאוס עליה, אין דבר כזה, אבל לא כופים אותו לגרש. לכן, משאירים ככה. מה עושים? מחכים. אם הבעל ישתכנע ולא כדאי לו להישאר ככה, אז יותר נגד. ואם לא, אז לא. לכן אומר רבנו תם, לא יכול להיות שמשאינה את פני שלד רכישת תאגיתא, זה על מאיס עליי. למה להשאיר? אבל במורדת זה הגיוני, כי מורדת של באינלה, אתה אומר, עכשיו היא מתעצבנית עליו, הוא עשה לה משהו, טוב, היא תירגע, תביא לה איזה מתנה, לא יודע מה. בוא נראה, בשתיים של חודש יקרה משהו. כי כשאישה אומרת, מאיס עליי זה משהו מאוד עמוק. טוב, אם תשתנה, ישתנה, אבל אומר רבונתם, בזה אנחנו לא נוגעים. או לא כופים אותו, לא כופים אותה. מה יקרה? לא יודע, שישארו ככה. עד מתי? לא יודע, עד מתי. נדבר על זה עוד רגע. אבל מזה תוספת לומד, שגם מה שכתוב שאין מזונות זה נאמר רק על מורדת של באינלה. למה? יש בזה, זאת אומרת, אי הוצאה, אז כנראה הסברה של תוספתי, כמו שאמרנו קודם, שהקנס הוא לא רק על הכתובה, אלא הקנס הוא, עכשיו, מחכים 12 חודש, נכון שפוחתים מכתובתה, אבל עוברת תוספות, גם אם פוחתים מכתובתה, יש לך חודש דברים שנים, אם פוחתים ב-12 חודש, פוחתים בסוף, נעזוב את זה עכשיו, פוחתים מכתובתה, זה צור אחד של קנס. דבר שני, מסכימים לתת גט. למה? כי אולי היא עכשיו כועסת. היא לא אומרת שהיא לא רוצה להתגרש. אז כמה זמן נותנים לה במצב הזה? 12 חודש. אחרי 12 חודש, אין בירה, אז באמת נותנים לה גט, ואז מה קורה ב-12 החודש האלה? אין לה מזונות. למה? אפשר להבין צד שני, כי באמת, כמו שכנסו אותה בזה שפוחתים את כתובתה, כועסים אותה במזונות, או לפי חלק מהראשונים את הכתובה בינתיים לא פוחתים, אף על פי כן מורדים לה מהמזונות, וזה באמת חידוש גדול, כי בדרך כלל, כשפוחתים את הכתובה, בסוף אין לה כתובה, ונגמר הכול, אז גם, אז צריכה להיות סיבה שלא יהיו מזונות, כי אין כתובה, אז נגמר, אין יותר כלום ביניכם. אבל להגיד שאולי יש כתובה, מחכים עם הכתובה, אז בתוספות זה לא ברור לפי איזה שיטה הולכת בנושא של הכתובה, האם גם ב-12 חודש פוחתים בכתובה או לא פוחתים, זה לא משנה. כל כך עכשיו, כמו שנים נחלקו בזה, אבל ברור לתפיתוסות שרק מורדת של באי נרא ומצאר נלא, אין לה מזונות. אבל מה היא סלעי? היא מאוסה. כרגע, אז אם היא מאוסה עליך, אז תגרש אותה. אין מה לעשות. אתה לא רוצה לגרש אותה, אז תשלם לה מזונות, בינתיים היא פה, היא מסכנה. היא אמוסה בדבר, היא לא עושה בכוונה, ואולי לפי תוספות יש לה מזונות. אומנם לא כך פסקו הראשונים, אבל נראה שהרב זצהר מחדש שיש דרגות של אלמוסה, זה בסוף שכן מגיע למזונות. רק כנראה כמה זמן יש לי כדי להספיק. טוב, אז עד עכשיו ככה קצת נגענו בדברים, בואו עכשיו ניכנס להלכה יותר. הרמב״ם כותב ככה, אמרתי שאני רוצה להתמקד היום בעיקר במאיס עליי, מפני שזה היותר נפוץ בבתי הדין, האישה שמנעה מבעלה מתשמיש המיטה, היא הנקראת מורדת, ושואלים אותה מפני מה מרדה. אם אמרה, הסתיהו, ואיני יכולה להיבהל לו מדעתי, אני לא, לא, אין לי רצון כזה, כופים אותו להוציא לשעתו, לפי, מיד הכוונה, לפי שאינה כשבויה שתיבהל ושנואי לה. זה הגדרה, הרמב״ם הוא כמעט יחיד בדבר הזה, חלק מהראשונים הסכימו איתו, הרמב״ם כותב פה משהו מאוד מעניין, שכיוון שאישה היא לא כשבויית חרב, כן? שתיבהל ושנואי לה, יש פה איזו הסתכלות לפי הרמב״ם, שאי אפשר לבקש מאישה לחיות עם גבר, עם איש, חיי אישות, כשהיא מרגישה שהיא לא יכולה, היא שונאת אותו. עכשיו, שוב, כמובן, כתובה לא מגיעה לה, אבל אומר הרמב״ם יותר מזה, לא רק שאי אפשר לחייב אותה לחיות איתו, מחייבים אותו לגרש אותה, בכפייה, כלומר, במכות, כשהרמב״ם כותב, כופים אצל הרמב״ם, כופים, זה הכוונה במכות. היום אנחנו לא נותנים מכות, יש לנו דברים אחרים, עושים מכיסים לכלא וכולי. אבל בוא, אני אגיד, אני אראה גם לפרקטיקה קצת, אם יהיה לי קצת זמן, מה אנחנו עושים בפעול, אבל הרמב״ם הוא דעה ידועה, שכופים אותו לגרש אם הוא אומר, מאיס עליי. והיה לנו פעם אחת בבית הדין, איזה תימני אחד, סליחה מהתימנים, לא צריך לפגע בתימנים, אבל יש לי סיפור ידוע עם איזה תימני אחד שהיה סרבן גט ומת בכלא. הרבה שנים, כמעט עשרים שנה, לא הסכימו לתת גט. היה לנו תימני אחד שהגיע לבית הדין, גם כן. הוא אומר, אמרנו לו, תקשיב, היא לא רוצה אותך, היא לא יכולה לסבור אותך יותר. גמר, נותן לגט. הוא אומר, אני תימני, אני אמות בכלב, לא אתן גט. אמרנו לו, אתה יודע, אם אתה תימני, נסמוך על הרמב״ם, שכופים. אז אמרנו, תכפו אותי, תכפו מה, לא מפחד, לא מפחד. שלושה ימים בכלא, בא, נתן גט כמו ילד טוב, כן? לא, לא, סיפורים, כן? לא, דאגנו שגם... אחרי זה היה לו מזמן אמר לי, זה תימני ותימני למלזושיה. והוא, דרך אגב, זה לא היה רק הכלא, היה לנו, דיברנו עם הרב של הכלא, אמרנו לו, תשמע, כתבנו בפסק דין שאם בכלא הוא לא ייתן תוך עשרה ימים להסכם לתת גט, הוא יעבור לצינוק. הוא רק ראה את הפסק דין, ביקש מיד לבוא לתת. הכלא הספיק, לא, לא צריך גם לתת גט לצינוק. ולא, שם, אני אסביר למה גם כפינו שם, זה סיפור יותר מורכב. זה לא, לא סמכנו רק על הרמב״ם, כן, אוקיי? כי השולחנוך כותב שלא, לא לכפות. אבל מסתמכים עליו בכל מיני מצבים וצירופים נוספים שאתה חייב לדבר עליהם. אז הרמב״ם, אני אקרא אותו במהירות, הוא חשוב, רמב״ם, ממש חשוב. כן, ותצא בלא כתובה, תקרא, תשאול בלעותיה קיימים בהם, קבלה מכסי מילוג, אני בעלה, את חייבה לאחריותם, כל מה שיש לשאלה, לא מקבלת בבעל כלום, אפילו מעל שברגליה, מטפחת, נותת לו הכל, כל המתנות הוא לוקח לה. כשהוא נתן לה כאן עד שלא שתטיול ותצא, גם זה יש לנו תמיד ויכוחים בבתי הדין אם זה מתנה שהוא נתן לה או שאחרים נתנו לה וזה נפקא מינות ומתנות. אבל נשאיר את הנושא של מתנות, זה יותר מורכב. הטור והבית יוסף הביאו את דעת הרמב״ם, אבל הבית יוסף הביא ממש חבר ראשונים שחולקים על הרמב״ם. הרשב״ם בעיקר כותב בחריפות נגד הרמב״ם, שמה פתאום לעשות דבר כזה, וספק ממזרים, לא מצאנו, מאיפה הרמב״ם לוקח את זה, בגמרא לא כתוב שכופים, הרמב״ם מדעתו החליט שכופים, כופים את הבעל, כופים, ואם הם כתעו לו שלא כדין אז הילדים ממזרים. לכן הרשב״ם כותב שבוודאי לא נעשה ככה גם הראש, אומר כמו רבנו תם, רבנו תם אומר, או עכשיו תראו, צריך לשים לב בדברי רבנו תם, אני, לדעת רבנו תם שבאמת לא כופים, רבנו תם כותב, וכי כל אחת יעלה על דעתה למאוס, ומי יודע, אולי היא אינה נתנה באחר, וכולי, ונכפה, ונעשה מעשה, מה פתאום. כאילו, יש פה איזה צעד בראש, שהוא בעצם אומר, אנחנו לא יכולים לברר דבר כזה, לכן אנחנו לא נעשה מעשה. אנחנו נראה את הראש ונוכיח שזה יותר מדויק מסתירה בתשובות הראש. כשהראש מביא את רבנו תם, הוא כותב גם כן, הוא אומר, הראש מנמק, הוא אומר, הראש, אין לי פה את הכול, הוא כבר מכניס את הכול, אז שלא יכול להיות שאנחנו באה אישה ואומרים, מה עיס עליי? אתה יכול לבחון לבבות וקלעות בלב, אם זה אמיתי או לא אמיתי, אם זה משהו נורא או באמת היא לא יכולה, סתם היא אומרת, היא עכשיו עצבנית, איך אפשר לבחון דברים כאלה? יש דברים שהם מדידים. מעיס עליה זה דבר לא מדיד, לא יכולה להיבהל, שונוי לה. נו, מי, איך היא יודעת דבר כזה? לכן, אומר הראש, ודאי שלא לסמוך על הרמב״ם, וזה ספק וחשש, ככה גם הרשב״ם כותב, רואים שבאמת אולי, אני אומר, יש פה נקודה שממנה נצמח בהמשך, נפתח אותה בהמשך, שאם יש לו איזושהי אינדיקציות מוחלטות, מבוררות לחלוטין, שאין פה שום חשש אחר, ברור לנו שבאמת הוא מאוס עליה. אולי באמת יש מקום כן לחשוב כמו הרמב״ם, שכן לכפות. אני אומר את זה כנקודה למחשבה, תכף נראה. הרב זצל, בתשובה שלו, ועזרת כהן הוא משתמש בזה, אבל לא עד כדי כפיית גץ. אה, אבל לגבי אמזונות כן, תכף נראה. בואו תראו שהראש, יש פה לכאורה סתירה בתשובות הראש. הראש כותב בתשובה, ככה בהתחלה הראשונה, ואף על פי שרבנו משה כתב, דכי אמרם רעי ישראלי, כופים אותו להוציא, רבנו טעם ורעי חולקים עליו. וכן די כפלוגתא לרמב״ם, למה להכניס ראשינו מנרים גדולים? לעשות גט מעושה שלא כדין, ולתיר שתי ישוועוד כי בעוונותינו בנות ישראל לפרוצות בזמן הזה. ואי כאן ימיך שבנתנה באחר, כל המעשה בטענה זו מרבה ממזרים בישראל. קיצור, דברים חריפים ביותר. לפי הראש, מי שכופה בגלל שהיא שומרת מעייס עליי, ממש כאילו זה בספק ממזר, ממזרים אולי. תראו את התשובה השנייה. ככה כותב, אותו דבר, וכוון די כפלוגתא ואהבתא אדם כדברים על ערים גדולים לעשות מעשויות אלו כדין, הלאה הלאה הלאה. ועלהבא, אני אומר, אבל אם לשעבר, אם סמכו על רבנו משה, מה שעשו עשו. עשוי. איך זה מסתדר יחד? לכאורה, אם אתה חושב שזה ספק ממזרים, מה זה, מלכתחילה בדיעבד, מה זה הדבר הזה? לא ברור כל כך הסתירה הזאת בדברי הראש. חזון איש הוא, הסיפור שם היה על אחד שהוא פיתה מישהי, ובקיצור, היא התחתנה איתו, לא הבינה שהוא כזה, לא בדיוק הכי מתנהג יפה. לא היה שם מום נורא, כן? לא מום כזה, נגיד, שזה מום בקידושין. אבל הוא באמת שיחק אותה נחמד וכולי, אבל הוא באמת לא היה בן אדם כזה נחמד, היה אלים וכולי. ועל זה הראש כותב את מה שהוא כותב, שאם עשה עשוי, אומר החזון איש, זה לא מעיס עליי, גם בדיעבד אומר הראש. אסור, אין דבר כזה. אסור. מה שהראש כותב עשוי, כי אומר החזון איש, זה בגלל ששם היה גם הסברה שהוא פיתה אותה, אז עשו אף כאילו לה קידושין. יש תשובות כאלה בראשונים, שאחד, יש גם תשובה בפדארי, בהתחלה. אדם שכידש אישה כשהייתה קטנה, היא לא הבינה, הכריחו אותה להתחתן, אז עשו איתה שלא כאוגן, אז עושים איתה שלא כאוגן, מופיע גם בגמרא כמה מקומות, והבקיעו את הקידושין. כך טוען החזון איש. אבל אנחנו נראה שאין איזה מקור, הראש בכלל לא מזכיר אף כאילו בכלל. כי אם זה היה בגלל אף כאילו, ראש צריך להגיד את זה. אומר הראש, הוא עושה שלא כאוגן, עושים איתו שלא כאוגן. כאילו זו סברה יותר למה באמת יש פה משהו נורא, אבל לא אף כאילו. אף כאילו זו הגדרה אחרת. מה? לא, הוא אומר, זה חלק, כיוון שאנחנו עושים אף כאילו, אז לכן אין כפייה. זו הכוונה, זה מה שאומר החזון איש. למה הוא סמך על הרמב״ם במאי סאלאי, מה שעשה עשוי כי במקרה כזה סמכו גם על אף כאילו זה לא כתוב. חוץ מזה אם אף כאילו אז מה זה קשור לעשוי ולא? תעשה לך תחילה. למה רק בדיעבד? לא כל כך ברור. החזון איש של תירוץ שלו הוא מאוד קשה. גם הרב ברסטוג מעריך בזה והוא דוחה את החזון איש. מגיע לזה עוד דרגע בהמשך. בכל אופן יש פה סתירה לכאורה בראש והסתירה הזאת היא מביאה אותנו למה שאנחנו רוצים להגיד תכף בהמשך. כאן ערוך פסק, תראו, האישה שמדברה בהרם היא תשמיש, היא הנקראת מולדת. שואלים אותה מפני רמב״ם על הדמוסה, כדרכו בקודש המחאה מצטט את הרמב״ם תמיד. אם הרמב״ם יסתירו ונכון להתבהלו מדעתי וכולי. אם רצה הבעל לגרשה, אין לו כתובה כלל. אז הוא כותב רק אם רצה הבעל. הוא לא כותב שכופים, מביא את הרמב״ם, אבל לא כותב את הרמב״ם שכופים אותו לגרש, אלא אם רצה הבעל, רק אם הוא מסכים. זה תלוי ברצונו. רב חיים וולוז'ין, בחוט המשולש, הוא מתחיל פה את הנקודה הזאת שדיברנו עליה קודם, והוא כותב, בואו נקרא בפנים. הוא אומר ככה, בהמת לב אורג הוא היה מפרסם ומודים כל הפוסקים אישית את הרמב״ם, שכופים לגרשה לפי שאינה כשבוית שתיבהל לשנוא לה. הוא מביא את זה שם במקרה של זה, וכו' וכו', זז דוגמה כמו אצל הראש, ממש דוגמה של הראש שפיתה אותה וכו', ואומר, זה ברור לחלוטין שהיא לא רוצה להתחתן איתו. בכלל, אם היא הייתה יודעת כל מה שהיה קודם, לא הייתה מתחתנת איתו. לא מום מוחלט, אבל היא לא הייתה מתחתנת איתו, ועכשיו הוא מאוס עליה. יש לפעמים אישה שאומרת, אם הייתה, כבר התחתנתי איתך, אז הייתה בסדר, נסתדר איתך. אבל אם עכשיו הוא גם מאוס עליה, אומר רב חיים וולוז'ין, עמדת כל כך ברורה והוא פוסק לכפות ממש לכפות עכשיו זה כבר זה לא הרמב״ם הפוסקים המאוחרים עוד חששו רב חיים וולוז'ין חדש פה שיש פה כשאנחנו לא כמו שאמרתי קודם אם יש לנו איזה סימנים נוספים שבהם אנחנו יכולים לברר ולהוכיח שאכן יש פה מאיסות כזאת שגמורה הרב צריך להגדיר את זה יותר עוד רגע נגיע אז פה אפשר לסמוך על הרמב״ם ולכפות הוא מביא את הדוגמה הזאת שגם הוא לא אומר בגלל הפקיר הוא גם חייב להיות לא אומר כמו החזון איש הוא אומר מפורש בגלל שאנחנו סומכים על הרמב״ם במקרה כזה ומה שרבנותם והפוסקים החמירו כי אנחנו באמת לא יודעים עד כמה המיסות הזאת היא באמת נכונה אולי זה דמיונות אולי היא ראתה מישהו אחר כמו שאמרנו קודם אבל כשהמקרה הספציפי הזה הוא ברור לנו שהיא מועסת בו אפשר לכפות זה חידוש עצום שבעצם יוצא עכשיו הרי מה הטענה טענה של הראש גם וגם הרבנותם שהרי כתוב שהאיש מגרש לדעתו ולא שלא לדעתו האישה מגרש לדעתו, יש לכם הרבה מגרש שלא לדעת האישה אבל בעיקרון האיש מגרש מרצונו אז הוא אומר תמיד אפשר להבקיע את זה אומר הרבנותם כל אישה תגיד הוא מאוס עליי והיא תעשה הצגה והיא תוציא את עצמה ממנו זה לא יכול להיות דבר כזה אז אומר חיים וולוז'י נכון באמת שאנחנו לא בטוחים אבל אם אנחנו בטוחים במאה אחוז שפה באמת יש מאיסות בגלל שהוא כבר לפני כן לא סיפר לתכון מי זה הוא בדיוק פיתה אותה וככה ואחר כך היא הבהירה מה היא עשתה ויש פה ודאי הבנה למאיסות שלה אז אפשר כן לכפות למה? כי לא על זה זה לא נקרא שהוא מגרש שלא מדעתו אלא הוא בעצם לא יכול לכפות על אישה נישואים שהם לא נישואים כי אם אישה אתה התקדשת אישה כדי לחיות איתה אם אתה בעצם צורת החיים שלך היא כזאת אני אגיד את זה ככה בלשון זה לא שאנחנו כאילו מחדשים פה הלכה שאיש מגרש גם שלא לדעתו אלא גירושין מנישואין שהם נישואין לא בריאים אין על זה תקוף של נישואין בכלל זה קצת דומה אולי לאפקינוס החזון איש אבל לא כמו האפקינוס שזה תקנת אפקינוס יש אפקינוס בכל מיני מקומות שחזון עשו הפקיעו את הקידושין לא לא הפקיעו את הקידושין היא נשואה אבל זה נישואים כאלה שאתה במקרה כזה כן כופים אותך לגרש אמרתי שיש פסקי דין כאלה גם שצירפו עוד דברים כדי לכפות וחיימי וולוז'ין, דרך אגב, בהמשך כותב גם עצה. הוא כותב שאם הבעל מסרב בכל אופן לגרש והוא אומר, בשלב ראשון משתמשים בזה הרבה בבתי הדין, מה, לכפות אותו במכות? לא ייתנו לנו, כן, בטח היום גם לא, אבל גם בזמנו של רב חיימי וולוז'ין כנראה לא הייתה אפשרות לתת מכות למישהו. בזמן חז״ל היה מכות. אז הוא אומר, מחייבים אותו במזונות, מזונות מעוכבת, כיוון שאישה, הוא מעכב אותה מלהתגרש, לפי ההלכה הוא חייב לגרש אותה, אז, אז ממילא אפשר לכפות אותו לחייב אותו במזונות, כן, אדם שמעכב, שיש חיוב גירושין, והוא לא מתגרש את אשתו, יש חיוב מזונות, נקרא מזונות מעוכבת, אתה גורם להפסד, כי אצלך אתם לא חיים יחד, אני לא חייב במזונות, אבל כן מחייב אותך במזונות מעוכבת. כלומר, מצד המאיסות באמת לא מגיע למזונות כי היא לא איתך, אבל מצד שאתה לא מגרש אותה, נחייב עליך חיוב של, אני אגיד תכף מהנפקא מינה, איזה מזונות אלה. אז אפשר לחייב אותו במזונות, ואם הוא לא ייתן את המזונות, נכניס אותו לכלא. אז זה מה שאנחנו עושים היום. למעשה מה שאנחנו עושים היום בדרך כלל, אנחנו משתמשים בצירוף של מה שרב חיימי וולוז'ין כותב, ובחיוב מזונות, תכף נראה, אצל הרב בצד זה בכלל לא מעוכבת, זה בכלל מזונות מן הדין בואו נגיע לזה עוד רגע נגיד את ההבדל גם נפקא מינה בין מה שרב חיימי וולוז'ין כותב למה שכותב הרב קוק הלכתית, אבל אני שנייה נגיע לזה איזה סוג מזונות זה. מזונות מורכבת זה מדין קנס מהנפקא מינה, אני אתן לכם דוגמה אדם חייב מזונות אשתו אבל מה קורה אם הוא אומר לאשתו בשלמת כתובות יודע, צי מעשה ידייך למזונותייך את מרוויחה הרבה כסף צריך כסף עד כמה שלושת אלפים שקל את מרוויחה עשרת אלפים קחי את המשכורת שלך אלייך אל תתני לי כמו שחז״ל תקנו מעשה ידייך כנגד מזונות תישאר אצלך ותן זוני מזה הוא יכול להגיד לה ומה קורה אדם כזה שהוא אשתו מתפרנסת ואז חייבו אותו בגט והוא לא נותן גט לחייב אותו במזונות עכשיו אמרנו שהוא לא חייב מזונות הוא לא חייב במזונות מדין מזונות של אישות אבל אפשר לחייב אותו במזונות מורכבת שזה מדין קנס נפקא מינה שגם אם היא עובדת ומרוויחה כסף מחייבים אותו במזונות זו הנפקא מינה החשובה שזה מדין קנס ולא מדין המזונות של האישות ברב אנחנו נראה שזה אפילו מדין המזונות ממש של האישות זה עוד רגע אבל כלומר בכל מקום זה לאו דווקא במאייסר בכל מקום שבית דין כותב שיש חיוב גירושי כן אדם לא רוצה לגרש ואנחנו יכולים אפשר גם לכפות אולי עכשיו לכפות היום אי אפשר במכות לטיפות בכלא. אבל אם הוא עדיין מסרב, חלק מהסנקציות שאפשר לחייב אותו זה גם מזונות מעוכבת. גם אם היא עומדת ומרוויחה כסף ומדיני מזונות אישה לא מגיע לה כי היא מרוויחה, ודרך אגב, הפוסקים כתבו שלא רק אם האישה אומרת, או רק אם הבעל אומר לה שימה סרק מוזרי, הבדואים יכול להגיד לה. אישה שתובעת מזונות אישה, והיא מרוויחה מלא כסף, הוא לא רוצה לשלם לה, ואומר לה, מה את תובעת? את מרוויחה כסף, תזמין מה הסדר, לא צריך שהוא יגיד לה את זה אפילו, כן? זה מתקזז אחד עם השני. אף על פי כן, אם הוא מסרב לתת לה גט והוא חייב לתת לה גט, אפשר לחייב אותו במזונות כקנס כדי לכפות אותו לגרש. ואז אומרים, אתה חייב עכשיו 5,000 שקל כל חודש לשלם לאישה מזונות. אם הוא משלם, שישלם, אין בעיה. נראה כמה זמן הוא יצבור את התשלומים האלה. אם הוא לא משלם ובהוצאה לפועל לא גובים, ואם אתה לא תשלם בהוצאה לפועל לא יגבו ממך, לא רק כפיית גט. זה נקרא על הקנס. תשלם את הקנס, אין בעיה. תיתן גט, לא יהיה לך קנס. תחליט מה אתה רוצה. אז זה בידו בעצם להחליט על הגירושים, ולא אנחנו כפינו אותו על הגט ממש. זו העצה שאנחנו עושים על פי רב חיים וולוז'ין, וזה הפטנט שבתי הדין משתמשים בו הרבה. אבל אני רוצה לחזור לבסיס. רואים שרב חיים וולוז'ין קודם כל, בלפני המזונות, מדבר על כפייה ממש אפילו, במקום שבו ברור לנו שהייתה פה מאיסות. עכשיו אני צריך לדבר עוד יותר ממה שאני מדבר עכשיו, אבל בואו נראה מה אני אצליח. הרמ״ה פוסק שלא, הרמ״ה ממש הפוך, כותב במפורש, סתכלו, אפילו מאיס רמת לה מבוררת לא כופים, לא משנה אה אמת לה. גם על זה הרב זצל מדבר. אני, כמובן, לא כופים אף אחד אל השני. תראו, בואו נראה את הרב הרצוג, אני ככה רוצה ככה להספיק בעיקר את הצדדים, החידוש של הרב, שנגיע אליו בעוד רגע. כשחילק בדבר תמצא גם רבנו אשר, כך כותב הרב הרצוג, שאותו מזכירים בתוך החולקים על הרמב״ם, דעתו בעצם כדעת הרמב״ם. ראינו את זה, שבדיעבד מה הוא אומר? מה שעשה, עשוי, כן? אלא שנמנע מליצוג הלכתחילה. שם יפרוץ הדבר ולא ידקדקו אם הוא עניין של מאיס באמת או לא. הרי שבמקום עיגון, הואיל וראוי למאוס בו וניכרים דברי אמת, סומכים על דעת הרמב״ם בדימי זל. הוא מדבר פה על הכפייה של הגט ועל כן על כוחו שדעתו שבעצם הדין הזה כמו הרמב״ם שאם היה מסופק בדבר לא היה פוסק לקוף שהוא עניין חמור של אשת איש, בדיעבד, כן? גם לא בדיעבד. אה כמובן שהראש זל הוא עמודי, אחד משלושת עמודי ההוראה, כל בסדר שאומרים שם לא רק בדין הרמב״ם, לכן הוא אומר, נכון, לכתחילה אנחנו לא סומכים על הרמב״ם, אבל במקרים חריגים שניכר, ככה כתוב הרב הרצוג, ושוב, בתי הדין ככה, מתלבטים האם להוסיף עוד משהו, כאילו אמרתי, כמו מזונות מעוכבת, עוד נקודה נוספת כדי לצרף את זה עם המציאות שאולי גם הראש של הרמב״ם שאומרים שאפשר לשפוט. את החזון איש ראינו, אני אדלג על החזון איש שכבר אמרתי אותו בעל פה. בואו נראה עכשיו רק את הרב ישראלי שבעצם קצת ממשיך את הדבר הזה, ואת התשובה של הרב קוק, שאני חושב שהיא באמת הגדרה מעניינת גם בצד של המזונות. הרב ישראלי כותב צריך להעיר עוד שהמשך התשובה הזו שלראש ההור תוקע חלק זה בבית יוסף, כן, החלק הזה שדיברנו עליו קודם, שמה שעשה עשוי, בית יוסף לא מביא את זה, נראה שכל איך הדהמת להיא ברורה דעת הראש גם כן לקופו, שכתב שם, כשאני שם באותו דיבור, אמנם עינון זה סיפר לי אחיה, ככה, זה מה שהראש כותב, המטלאות שנותת למרידתה, אתה דיין בדבר הזה תחקור הדבר אם יש ממש בדבריה ומדעתו לעגנה, תמוך אם לנגחם את הזאת וחופו ייתן זמן לגט לזמן. אם באמת אתה תברר, כן, שבאמת יש פה אמתלאות אמיתיות אמיתיות, אפשר גם לכפות אפילו לכתחילה. מה שהרב הרצוג מוביל זה לא רק מה שעשה עשוי, אפילו לכתחילה לכפות בדעת הראש, כמו שראינו גם ברב הרצוג וגם ראינו בשיטת החוט המשולש חיים מבולוז'י. עכשיו אני אומר את הדברים של הרב קוק, תשובה מאוד ארוכה, הרב שמתייחס לכל הראשונים והכול, ומביא דברים מדהימים, תשובה באמת נפלאה, ואז הרב כותב ככה, זה כבר בהמשך התשובה, והנה, ראיתי שווה כבוד תורתו, מאוד חשבתי יובא קצרה בשמאל דברי מר, בעניין חיוב מזונות של אישה, שבעלה הוא רם העללים, פושע ומסרב זרחיו עמה, עד שהכל מכירים שהצדק עמה באומרה מאי סליי. אז הרב מקדים, מדובר בחג כזאתי שהמאי סליי הוא לא סתם, יש לזה רקע, רואים את ההתנהגות שלו, כולם מכירים אותו, כן, יש כאלה שהם נחמדים בחוץ ורעים בבית, כן? פה כנראה זה היה אחד כזה שהיה פיו וליבושבים היה בבית ובחוץ אותו דבר, כולם ידעו עליו שורה מעללים, כן? יש תופעות כאלה שאנשים מאוד מאוד נחמדים, והם מביאים גם עדים לבית הדין, כמה אנשים נחמדים, ומה שאני שומע את זה לא נכון, זה לא בהכרח מוכיח. הרבה פעמים אנשים בחוץ מאוד נחמדים, ובבית הם, צערנו הרב, משפילים את האישה, רואים אותה כאיזה עוד אחד מהחפצים שלו, שאנוכי חיזקתי את פסקות דה-מר דווקא בחייגבנה, ככל אשר צייר כבוד תורתו בהצעת העובדה, כשהוא היה כזה רם מעללים, כל זמן שהוא מעכב את הגירושין, שההוא פסק, הרב שדירשאה שואל, שמחייבים אותו גם, מחייבים אותו במזונות. כתבתי על זה סימוכין, מה זה היה בינוסה בזה? שאף על פי שאין לנו רשאים לצאת מגזם של רוב הפוסקים על הרמב״ם, חולקים על הרמב״ם, פה הרב נזהר והוא לא אומר שאפשר לכפות. לא כמו רב חיים מוולוז'ין, הרב זה רק המחמיר. הרב היה בכלל מחמיר, שתדעו. לא יודע למה חושבים שהרב היה מייקר, הרב היה מחמיר גדול בהרבה דברים. בוודאי בזה. וכתבתי, סליחה, לא נצא מגזם, יש חולקים על הרמב״ם, ורשי ורשב״ם. דסביר אלק בתי כמו הרמב״ם, וכופינו גם שמע שדאי. דבריהם מובנים מאוד, איך הדהיתנו טענות חשובות ומאחוריות מצד האישה אפשר להבין את הטענה של הרמב״ם וגם של הרשי והרשב״ם יש עוד ראשונים שסוברים ככה אולי גם אמירי לא משנה איך שלא ניכנס שסוברים באמת שיש להם גם לכפות ומאייס עליי. הוא אומר אבל אנחנו מה נעשה הפוסקים לא פסקו ככה מכל מקום מפני חומר השטיש אין אנו נוהגים לחוף נגרס שימו לב הביטוי הזה נוהגים גם כן הולך קצת כמו הראש שבאמת יש מקום לשיטת הרמב״ם באמת אבל לא לכתחילה אנחנו חוששים אבל מכל מקום ממש לא ככה הרמב״ם כותב במפורש שהיינו קודם שאפילו באמת לה מבוררת לא כופים אז הוא אומר הרב אנחנו לא נקל ולא נכפה אבל מכל מקום מאחר שמצדדים חייבו להוציאה מתחת ידו כי סברת הרמב״ם לא נגמר את מעל ישראל שבויות כמו שהיא אומרת מה ישראל בטענות מבוררות ומעכב אותה שלא תוכל להינשא לאחר שיפרנסת ויזון אותה ודעת סברתו שצריכים לחייבו במזונות כדעת כבוד תורתו כמו שכתבתי בתשובתי הנ״ל וכולי וכולי שכל הכוונתי עמילה למאר שכל הכוונתי דווקא מעיס על הדין עידוד עידן כזה דוגמה כזאת שמבורר לבדים שהצדק איתה וראוי הוא מצד מעשה וכתב לארעים שהוא היה מעיס עליה דאז העונש שלה הוא אונס ודאי ואין קרוע לב כלל אחר שהוא גרם לכל זה אין שום סברה שהיא תפסיד איזה דבר קודמה שהוא מעכבה יותר מזה מה שהרב אומר בעצם שלמעשה זה התלבטות יש כאן התלבטות בדברי הרב האם הרב בעצם כי בהתחלה הרב מתחיל מזה שהוא מעכב אותה מלנסה לאחר שיפרנס, זאת אומרת זה מזונות מעוכבת כן אז זה מצד מזונות מעוכבת אז זה רק קנס על המעוכבת אבל נגיד כל שאר הדברים נגיד מתנות אולי לא מגיע לה זו מחלוקת יש בין הפוסקים שנחלקו בזה ואיך להסביר פה בכל אופן כל זמן שהוא מהקמת אל הגט מה שאין כן וסתם מעיס עליי מה שהראשונים כתבו הוא סתם מעיס עליי שכתבו שהם שלא הוציאו אותה לגמרי אם בכלל מורדת שם אין לה באמת מזונות כמו שהיינו בהרבה מהראשונים במעיס עליי גם אין לה מזונות ומהירא באופן שאין לנו הוכחות ברורות ממה יהיה מעיס עליה ואף אגב יכול להיות שאנוסה בדבר יכול להיות שאנוסה באמת יכול להיות גם במקרים אחרים באמת מגיש אבל זה משהו סובייקטיבי שלה בסדר מה את רוצה לעשות מה עכשיו כאן אומר הרב שימו לב יש כאן כאילו שלוש דרגות יש אחת סתם צימבליסט היא ממציאה אולי כן אמרנו זאת אומרת למדה ממישהו להגיד מעיס עליי יש אחת שבאמת היא מרגישה ככה אבל זה סובייקטיבי היא אישה מאוד רגישה האישה זה ויש אחת אומר הרב שלא קשור אליה אף אישה לא בגללה בגללו אף אישה לא נסכים לחיות עם אחד כזה אז זה בא איש שאלה שכל אחד מאיתנו היה מואס כל אחד כל איש ואישה שהיו צריכים לחיות עם אדם כזה לכן במקרה כזה זה ברור שבעצם היכה הדין היה מקום גם לכפות אבל לא נעשה מעשה אבל ודאי שהיא לא תפסיד שום דבר בגלל המאיסות שלה לגבי מזונות אמרתי זה דיון אבל מזונות ודאי שהוא מאיזה דין? האם היא דין מזאת מורכבת או אולי אפילו מצד הדין? כיוון שכל עוד שהוא לא מסכים לתת, האישות ממשיכה. ויש נפקא מינה, אמרתי, לגבי אם יש לה מעשה ידיים. יכול להיות שיותר נראה שבאמת הרב הולך בצורה של קנס, ואם זה מצד הקנס, אז זה נפקא מינה שגם אם היא עובדת ויש לה כסף, יחייבו אותו בבנות אישה, כך בפשטות אנחנו גם למדנו, התפקחנו על זה בבית דין, אבל כך למדנו פשוט בתשובה של הרב, ולכן גם חייבנו אותו גם במזונות מעוכבת וגם כמו שעשית את הפטנט קודם, כי אפשר לחייב במזונות מעוכבת במקרה כזה למרות שיש ראשונים שאומרים שאין מזונות, אמרנו שהכוונה היא כמו שהרב כותב, במקרה שלא באמת אנחנו רואים באמת היא סובלת ולא טוב לה, אבל זה לא משהו שהוא מוכרח להיות, כן? אז היא, מה לעשות, היא סובלת, היא חתנה איתו, עכשיו את לא רוצה אותו, אין לך כלום. אבל במקום שבו ברור לנו שזו הסיבה מיסוד של הזהו, כן? ברור מעלליו, פה בוודאי שנחייב אותו במזונות מעוכבת, גם אם היא מתפרנסת מגיע לה מזונות ממנו, שזה מה שהרב כותב, אני לא מדבר למישהו במפורש ואין לו מצער עליה, טוב זה כבר במור, היא פושעת, שם אין לה. בכל אופן, לגבי כפייה הרב כאן קצת נזהר, אז אמרתי שהרב חיימי וולוז'ין וגם הרב הרצוג אפילו הולכים עם כפייה, אבל בפועל בתי הדין לא כל כך, היו, היו בתי הדין שכן כפו במקרים כאלה, של מאי סרי מבורר שגם היה רמאות שם או משהו כזה, השתמשו בזה כדי לכפות ממש. כפייה אצלנו היום זה להכניס לכלא. אנחנו כדי להיזהר עושים את זה בדרך כלל, כמו שאמרתי, מחייבים בן זונות מעוכבת, אם הוא לא משלם אז אם גם אחרי זמן, זה אני אסיים, יש חיים פלאג'י כותב שאם זוג נפרדים ולא משלם מה הסיבה, הוא או היא, לא חשוב למה, ואחרי שמונה עשרה חודש אומר הרב חיים וולוג'ין פה כבר אין תקנה להם וזה איסור חמור להשאיר אותם ככה, מפני שסיבבת הלכה כמוך וצער וחשש שתצא לתרבות רעה וכולי, פה אפשר לכפות על הבעל גט. כן, זה, כלומר הרב חיים פלאג'י, לא, חיים ושלום, ספר חיים ושלום, שו״ת, שם הוא כותב שזה לא דיברו חז״ל, חז״ל דיברו בהתחלה אחרי שמונה עשרה חודש כבר ברור לנו שהם לא יחזרו, זה פירוט כל כך מוחלט שפה בלי קשר לכלום, אפשר לכפות עליהם כפיית גט. אם שני זוגות לא רוצים, אפילו אחד רוצה ואחד לא רוצה, אפשר לכפות עליהם. זה ככה בהמשך. אבל אנחנו כמובן בדרך כלל רוצים, כשהמקרה מגיע אלינו והזוג הוא רק עוד לא הגיע לשמונה עשרה חודש, אז הדרך לכפות במקרה כזה, דומה מה שהרב כותב, לעשות כפייה בדרך של תנאי של מזונות. כך אנחנו בעצם כותבים הרבה בעיות, בעזרת השם נזכה, שתקימו בתים טובים ולא יהיו לו מעיסות, רק שמחה ואהבה, אמן.