תהיה מקור לא רק צרכן - סוד הנתינה לבן הזוג ולדור הבא

ברוכים הבאים לכולם, תודה רבה שנכנסתם לשיעור שלי, לא עשיתי כלום בבית ראשית נפתח בשבח אכסניה הם הישיבות, ישיבות ההסדר והגבוהות זכות והתרגשות גדולה להעביר שיעור כאן במקום הקדוש הזה ותשימו לב, מעין מעמד הקל, כולם נקמצו באו לך. תגידו לי, זה לא גאולה? עצם הכינוס פה זה גאולה. שלושת אלפים נפשות, זה בלתי נתפס. נושא השיעור שלנו יהיה בעזרת השם להיות מקור ולא רק צרכן סוג הנתינה לבן הזוג ולדור הבא, תוך כדי פוקוס במענה לשאלה על איזו תשתית צריך לבנות הן את החינוך ילדים, הן את עולם הזוגיות, ותוך כדי להגיע בעזרת השם לחינוך בריא ונכון ולזוגיות שכולנו רוצים, בעזרת השם. אתה רואה שכל הרווקים ומי שצריך את הזיווק, בעזרת השם, בקרוב ממש. אמן. נו אמן, אל תתביישו בזה, אמן. אני רציתי כבר לפתוח בשאלה הגדולה, מה עושה זוג ששנים מצפה לילד, שנים ממתין? הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו אומר לו, זהו, יהיה לכם בין. הסבל נגמר. אני מניח שהוא היה פוצח בריקוד, אבל מה לעשות? זה לא מה שאברהם אבינו עושה. שימו לב טוב, לפניכם במקור אחד אברהם אבינו חוזר מהמלחמה הגדולה, מלחמת ארבעת המלכים עת החמישה. אחרי המלחמה הוא הופך להיות פימוס. הוא הופך להיות אחד האנשים הכי מפורסמים בעולם. אבל כשהוא חוזר, הוא חוזר בלי מצב רוח. שואל את הקדוש ברוך הוא, מה עם כל הנפשות שהרגתי? אז הוא אומר, לא היה לך ברירה, הבא להורגך השכם להורגו. יש כאלה שלצערנו לא שכחו את המשפט הזה בחדל, בתקופה האחרונה. הבא להורגך השכם להורגו. אבל אומר אברהם אבינו, רגע, אתה הצלת אותי, איבדתי זכויות. אל תדאג, אברהם אבינו, שכרך הרבה מאוד. בואו נראה את הדברים בפנים. במקור אחד, אחר הדברים האלה, הדבר השם אל אברהם לאמור. ובחזה לאמור, אל תירא, אברהם, אנוכי מגן לך, שכרך הרבה מאוד. ברוך השם, תירגע. אבל מה עונה אברהם? ויאמר אברהם, אדוני אלוהים התיתן לי, אם אנוכי הולך ארירי, ובן משק ביתי, ודמשק אליעזר. ויאמר אברהם, אין לי לא נתן עזר, אף הנה בן ביתי יורש אותי. ומה התשובה? והנה דבר השם אליו לאמור, לא יירשך זה, כי מאשר יצא ממך, הוא יירשך. אני רוצה, ברשותכם, לשאול שתי שאלות פשוטות. הקדוש ברוך הוא פונה אליו, היה דבר השם אל אברהם. ואז מה הוא אומר? ויאמר אברהם. רגע, סבלנות, נימוסים. הקדוש ברוך הוא פונה אליך, ויאמר אברהם. תעמדי, למה כתוב פה פסוק הבא אחר כך? ויאמר אברהם. פעמיים, ויאמר אברהם, ויאמר אברהם. רגע, אברהם אבינו, סבלנות, זו שאלה נאמבר 1. שאלה שנייה, ידידי היקרים, תראו את התשובה של קודש אבריחו. מה אומר הקדוש ברוך הוא? דרך אגב, ויהנה דבר השם עליו כי אם אשר יצא ממעך או ירשך. סליחה? מאיים אצל מי זה נמצא? יצא ממעך זה אצל האישה. אז מה תגידו לי לוט? הכוונה היא, אברהם ושרה ביחד, מהמאיים שלהם יצאו. לא נכון. תסתכלו במקור שתיים, ובראשית, ויתר יצחק לה' לנוך אשתו כי הכרה היא, יצחק ורבקה, וכולנו מכירים, ויתרוצצו הבנים בקרבה. ותאמרו כן, למה זה אנוך יבטח ידרוש את השם? מה עונה להשם? ויאמר השם לה שני גויים בבטנך ושני לאומים, ממעייך יפרדו. מהמאיים של האישה, לא מהמאיים של הגבר, מה לעשות? אז למה הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם אבינו אשר יצא ממעך או ירשך? לכן, ידידי היקרים, אנחנו מסכמים, אני אשמח לשמוע את תשיבותיכם. שתי שאלות יש לפנינו. שאלה נאמבר וואן, והיא, חבר'ה, אפשר להיכנס עם כיסא, בסדר? אפשר להיכנס עם כיסא? למה? תעמוד בחוץ. הלאה, כן, חבר'ה, זריז, זריז. חבר'ה, לעולם לא אמר אדם, צר לי המקום. אז השאלה שלנו, למה כתוב פעמיים, ויאמר אברהם? למה כתוב פעמיים, ויאמר אברהם? ושאלה שנייה, מה הכוונה שיצא ממעך או ירשך מאין? זו שאלה אמא, של האישה, לא של הגבר. כן, מה אתם אומרים? כבוד. מה? כן. הרפשט נדבר שפשוט שהוא קונה לאברהם, אז הוא קונה לאברהם, אז הוא קונה לאברהם. הכוונה שהוא מדבר אל אברהם, במעך הכוונה כמיתוי, יותר מטאפורי, כאילו במעך, זה יותר מדויק ביולוגית. אתה אומר מאין, זה לפי ה... פונים לגבר או פונים לאישה? יפה מאוד, כן? אשתו גירופו, ואז מה? רגע, אבל הגבר, מאיפה יוצא? רחם יש רק לאישה, אני מקווה. כן? כן? מה אתם אומרים? כן. אדם שמעומד, כן, קבל אותו רק עם ילדו. יפה. אז בואי. כאילו הוא ילדו כאילו. אה, אז אתה אומר, זה כאילו, מבחינתנו זה כאילו יוצא ממנו, כן? זה העניין. יפה. ולמה כתוב פעמיים, ויאמר אברהם ויאמר אברהם? מה אתם אומרים? חברות חברים, אפשר להיכנס עם כיסא, אפשר להיכנס. בשמחה. יש פה עוד הרבה מקום, הרבה מקום. היה זמן לחשוב אולי? מה זה? היה זמן לחשוב. יפה, אתה אומר זמן לחשוב. מה זה? היה שם שתיקה. היה שם שתיקה, היה זמן של הקירה. יפה מאוד. ומה קרה בשתיקה הזאת? אתם אומרים נפלאה. מה קרה בשתיקה הזאת? מה הוא אמר? מה תיתן לי אנוכי הולך הררי, מי שיורש אותי אליעזר. ואז הוא אומר, ויאמר אברהם, אלי לא נתת זרה. והנה בן ביתי יורש אותי. אז מה קרה פה בשתיקה? מה אתם אומרים? יש למישהו רעיון? מה זה? עכשיו הוא דיבר אליו בפעם הראשונה. מה זה? לא מושכר, אה, אתה אומר, נכון, יש מצבים שבאמת לא מושכר. אבל בוא נגיד, זה מה שיש לפניי, כן? אז למה כתוב פעמיים ויאמר אברהם? אברהם פייפייה, יפה מאוד, סברה יפיפייה. אולי הוא חיכה שאברהם אבינו יגיד. מה הוא יגיד? מה הוא יגיד? תסתכלו על קצת פסוקים, רבותיי. מה זה? מה אברהם אבינו דורש? אולי הוא רוצה שאברהם אבינו לא רק יתלונן על זה שיהיה לו זרה, גם שיגיד. כאילו הוא לא יגיד, אני עולה חרירים ותמונות, שיגיד גם לו. אז מה הוא מבקש? נו, אז מה הוא רוצה? אבל הוא כבר הבטיח לו שהוא ייתן לו זרה, אני לא מבין. הוא הבטיח לו שהוא ייתן לו זרה, נכון? מה הכוונה שהוא יירש אותו? אתה אומר, זרע שירש אותו. נו, נו, דק, דק, דק, דק. מה אתה צריך? לא יהיה לו רק בן, וההמשכיות תהיה מאדם אחר, אלא שהבן הזה, הוא גם יירש אותו בהמשך. הוא יהיה חכם, נבואו לדרך. בן, שימשיך את דרכו. יפה מאוד, יפה מאוד. אתם ממש מתקרבים, ברוך השם, לדברים, גם של הנציג מעמק דבר וגם של הרשע רירש. אני אגיד את הדברים בפנים ואחר כך, סליחה, בעל פה, ואחר כך נקרא אותם בפנים. הם אומרים דבר פשוט, אחרי שהקדוש ברוך הוא אומר לו, סליחה הרבה מאוד, אברהם אבינו מה אומר? ואנוכי הולך הרירי. ואז הוא רוצה, רגע, רגע. הקדוש ברוך הוא, אתה יודע מה נמצא אצלי בלב, אה? אברהם אבינו, להגיד, אנוכי הולך הרירי, זה קצת צדקים באמונה. במדרגה של אברהם אבינו. אנוכי הולך, למה? כי הקדוש ברוך הוא הבטיח לו שהוא ייתן לו זרע, ברך אברכה, ארבר בעת זרעך, הוא הבטיח לו. אז אברהם אבינו אומר לקדוש ברוך הוא, לא, הקדוש ברוך הוא, אתה לא הבנת, מה אני מבקש? היי, לי לא נתת עזרה, בן ביתי. בן כמה אני עכשיו? תשעים ותשע? שנה הבאה, מאה? כמה אני כבר אחיה? כמה אני יכול לתת ל... כן, תבינו מה אנחנו מדברים. כמה אני יכול לתת לבן שלי? עשר, עשרים, מאה עשרים, נגמר. פוסט משחק. אני באתי את הרכבת. אני לא מחכה לילד שאני אלמד אותו חומש, משנה, גמרא, דינים. זה אליעזר עושה הכי טוב. אליעזר דולה ומשקה מתורת רבו, הוא יודע, יש לו זיכרון פנומנלי. הוא יודע לעשות את הכל חבל על הזמן. לא! הן לי לא נתת זרע, אני רוצה זרע שאני אוכל לקפל את כל היהדות, להכניס בתוכה וליצוק את זה בתוכו. לא יהדות של גבולות מה מותר ומה אסור בלבד, אלא את מתיקות התורה, את חיות התורה. בהגדרה למדנית אפשר לומר שאברהם אבינו אומר, אני לא רוצה מעשה של חינוך לתורה, אני רוצה להפוך את בני לחפצה של תורה. בואו תראו את זה. במקור שלוש, אומר הנציב מעמק דבר, ויאמר אברהם, מה אמר שני? למה כתוב דאבל? ולא יהיה ביחד עם אמר ראשון. והיינו, משום שהזכיל אברהם ממה שלא השיב הקדוש ברוך הוא, מאומה, יפה מאוד, הזכירו את זה מקודם, שהוא לא השיב לו, כי לא שאל כעניין במה שאמר ואנוכי הולך הרי. וואי? בגלל, אחר שכבר הבטיחו הקדוש ברוך הוא על הזרע. משום מה, אחי חזר בפרשתו, שיחתו, הקדוש ברוך הוא, לא הבנת, אין לי לא נתת זרע. לא אמר, אין לא נתת זרע לי, אני יודע שיהיה לי זרע. אלא בא בזה הלשון לבאר דבריו הראשונים, שאף על גרב שמאמין שיוליד בנים, מכל מקום, לי לא נתת זרע. פירוש לפי דרכי ורצוני, שכל רצוני הוא להשריש אמונת השם על ידי זרים. ואחר שהגעתי לימי זקנה, ועדיין אין לי זרע, אם כן, אפילו הוליד בסוף ימיי ושנותיי, הלוח בן ביתי יורש אותי. מדהים. דמיינו לעצמכם, זוג ממתיא לילדים יותר מחמישים שנה, אומרים להם, זרע, יש לכם בעת, מה הם עושים? הייתי מצפה, יוצאים ברחובות, ריקודים, מחולות. האומר אברהם אבינו, אצלי זה לא ככה, אני אפס, סיבדתי את הדרך שלי, מאוחר מדי. מה עונה לו הקדוש ברוך הוא? כי אם אשר יצא ממאיך, למה ממאיך? מה זה אשר יצא ממאיך או יירשך? הרי אמרנו, קשה, הרי זה קשור לאימא. אלא המעיים, התפקיד החומרי שלהם, זה לקחת את האוכל, לעשות סינון, מה שצריך להשאיר בגוף, מה שלא לפלוט, אבל מעבר לכך, בתנ״ך ובחז״ל, על המעיים, זה סמל לרגשות, זה סמל לחשיבות רוחנית. שימו לב לפניכם, במקור חמש, אומר לנו על אביני רביה, אהבת השם לעמו, אבן יכיר לי אפרים עם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד, על כן אמו מאי לו, רחמא רחמנו, נאום השם. אהבת השם לעמו, אמו מאי לו. וגם, ולכיוון השלילי, גם במגילתך, גם כן, נביא ירמיה, מקור שש. ראה השם קיצר לי, מהי חומרמרו, נהפך ליבי בקרבי. חומרמרו, הכוונה היא המעיים שלי יתקווצו, אני לא מסוגל. ולכן, ידידי היקרים, יש לנו את הגמרא בבבא מציע, פרק שביעי, על רבי אליעזר, בנו של, עוד לא הבאתי לכם, אי אפשר להבין את כל המקורות. כן, בפרק שביעי, אומר שם רבי אליעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי, אומר שם, סיסו בני מאי סיסו. אתה מצפה לאיזה מכתב, לאיזה מייל, לקבלה, משהו כזה, ואז אתה אומר, יש! קיבלתי, כולם אומרים, סיסו בני מאי סיסו. המעיים שלי שמחים, אני כולי ברגשות של שמחה. לכן אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם, אתה רוצה שנות חיים כדי להעביר את היהדות. אתה רוצה, הבנתי, אתה רוצה מתיקות? שאיפה שכל מה שהיהדות מקפלת בתוכה ייכנס בפנים? אני הולך לתת לך את זה! איך אנחנו יודעים שהוא נתן לו את זה? תשובה מאוד פשוטה. מתי אברהם אבינו נכנס? תסתכלו במקור שבע, באמת מישהו לא הפך את הדף? אני אנצל את הזמן, תודה. בפסוק ד', מקור שבע. וילך אברהם כאשר דיבר אליו ה' וילך איתו לוט, ואברהם בין חמש שנים לשבעים שנה בצאתו מחרן. הוא נכנס לאירוע, מתי? לתנ״ך ב-75. מה הוא עשה עד עד עד? אז זה כולנו מכירים. מה הוא עשה? מכירים? מגיל 40, כתב ספרים וכולי, עוד שנייה נראה את זה ברמב״ם. אבל מה הוא עשה לפני כן, אברהם אבינו? מה הוא עשה? חיפש את ריבונו של עולם. חיפש. שמש, הרי, אה, לא יכול להיות שזה, יש איזה מנהיג אחד. הציץ עליו בעל הבירה. ואז מה קורה? בגיל 40, שימו לב, במקור שמונה, ובין 40 שנה הכיר אברהם את בורו. כיוון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על פני עור כסדים ולא ערוך עם העמדים, ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה. ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא אלוה העולם. ולא ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסח כדי שיכירו כל הברואים הבאים. וראוי לאבד ולשפר כל הצורות שלא יתנו בהן כל העם, כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא הוא. כיוון שגבר עליהם בראיות, ביקש המלך להורגו, מי זה המלך? תודה רבה. ונעשה לו נס ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העם מדם שיש שם אלוה, וכולי וכולי. והיה מהלך וקורא, מקבץ העם, מעיר בעיר, ובמלאכה למחר, עד שהגיע נארץ כנען. והוא קורא כשנאמר, ויקרא שם בשם ה' ולעולם. וכיוון שהיו מתקבצים אליו ושואלים, חבר'ה, כדאי להאזין עכשיו, ושואלים לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד, כפי דעתו עד שיחזרו לידי רמל עד שנתקצצו אלפים רבבות אנשי בית אברהם, שתת בליבם על קר הגדול וחיבר בו הספרים בהודיו ליצחק בנו. זה מה שהוא עשה, אברהם אבינו. מאיפה הוא יצא? מאיפה הוא יצא, אברהם אבינו? מאיפה הוא יצא? אה? קראנו בפסוקים, רבותיי. הוא יצא מחרן. נכון? משם הוא יצא. מה הוא עושה הדס? אין לנו לזה שום דבר. רגע. מה הוא עושה מחרן? כמה זמן הוא מגיע הפועל עם הקדוש ברוך הוא? מה אמרנו? במשך כמה זמן הוא צריך לעבור מחרן לארץ ישראל? כמה זמן אמרנו? כמה זמן הוא עובר? 75 שנים. רגע, רגע, רגע. איך קוראים לפרשה הזאת שבה מסופר לנו על אברהם אבינו? איך קוראים לפרשה? למה לא כתוב לך? למה כתוב לך לך? כמעט כל הפרשות זה מילה אחת. אומר רבנו, בחיי כך תלך, כך תלך, תקרב, תקרב, תקרב, תקרב, ואתה מגיע בסופו של דבר, לך לך, מגיע לכלוך. זרוק את כל הלכלוך של חרן של המקום הזה, בוא לארץ ישראל, תקבל ארץ נקייה. עשית דברים, אין ספק. בוא תפתח דף חדש בארץ ישראל. בין כמה נפטר אברהם אבינו? בוודאי של יומאים. 175. כמה שנים הוא גידל את יצחק? כמה שנים הוא גידל יצחק? מידה כנגד מידה. 75. אתה מסרת את הנפש 75 שנה? אני לא נותן לך 10-20, אני נותן לך 75 שנה שתכניס לבן שלך את כל היהדות, את כל ההתלהבות, את כל ההשתקקות, את כל העומק של תורתנו הקדושה. זה מה שזוכה אברהם אבינו. תדעו לכם, ילדים בלשון הקודש, יש לזה עוד כל מיני שמות. איזה שמות יש? אה? אה? תף, יפה מאוד. מה עוד? עוד שמות ואין לילדים, נו? יונקי, יפה מאוד. וואו, ירדתם. כן, אה, חבר'ה, מה עוד? יש צאצא. אה? נער. יפה, יפה מאוד. כן, מה עוד? יורס צאצא, יילון, בלז. יפה מאוד. שפע, יפה מאוד. אז הזכרת, יפה מאוד. מילים נרדפות, הזכרת צאצאים, זה רע, אבל אם אתם תסדכלו היטב בחז״ז ובתנ״ך, כי מופיע צאצאים, כמעט תמיד זה יבוא עם המילה? מאה. יפה מאוד. תראו את מקור תשע אצל ישעיהו. כה אמר ה' גואלך ידוש ישראל, אני ה' אלוהיך מלמדך להואיל. מדריכך בדרך תלך. לו הקשבת למצוותיי, ואיך הנהר שלומך, וצאצאיך כגלי הים, השתבח הבורא. ויהי כחול זרעך, וצאצאים מעיך כמעט... אה. למה צאצאים הולך עם המים? אז תגידו, זה רק בנח? לא. זה גם אצל רבותינו חז״ל. כולנו מכירים, כאשר נפגשים האמוראים היו צריכים ללכת אחד מהשני, כי הבו מפתרם מהדאדל, לא נקרא את הכול. תראו שתי שורות אחרונות במקור עשר. מה אני אברך אותך אם בתורה הרי תורה? אם באושר הרי אושר, אם בבנים הרי בנים, אלא יהי רצון שישיהו צאצאים מאך. למה מכניסים עם הצאצאים מעיים? מה אתם אומרים? לפי מה שהסברנו, אני חושב שהדברים הם מאוד מאוד פשוטים. כי בסופו של דבר, מה אנחנו רוצים, ידידי היקרים? אנחנו רואים שצאצאים ביחד עם המעיים. צריך את הרגישות, צריך את ההתלהבות, צריך את ההתרגשות, כי זה הסמבל של המעיים. אגב, מי שלא עלינו כועס יותר מדי, מקבל לא עליכם מחלת אולכוס. מחלת אולכוס זה במעיים. לכן, מחר בבוקר, יהיה לכולנו הבנה בבוקר, שאנחנו נפתח, תהפכו את הדף לאחרונה, הדף האחרון, שאנחנו נפתח בברכה כל בוקר, ואנחנו אומרים, וערב נא ה' אלוקים נברא תורתך, ונהיה אנחנו בצאצאינו, וצאצא צאצא... אה, עם איזה מילה זה הולך? לא כתוב פה מעיים. אוהה... אה... מה? מה, מה? כבר התחלתם מגימטריות? מה, מה, מה, גבר'ה, איפה אתה נכנס? אה? עמך זה אופייה אחת. אה, עמך, וואו! בוא'נה, 1-0. יפה, בסדר? ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך. חבר'ה, לא הבנתם את הברכה אם אין לכם תשובה. מה כל המשמעות של הברכה? אני לא מצליח להבין. חבר'ה, התשובה היא מאוד פשוטה. מה הברכה? שהילדים יזכרו את התורה? זה מה שאנחנו מברכים? לא! מה אנחנו אומרים? אהרה! אנחנו רוצים ערבות! אנחנו רוצים מתיקות בתורה! זה מה שאנחנו רוצים! אני לא מבין, אתם אמרתם הבוקר את הברכה הזאת, אהבה רבה, אהבת עולם, כן? לפני כן, מה אנחנו אומרים שמה? לשמוע, ללמוד ולמד וכו', ומה המילה ששוזרת את כל הברכה הזאת? באהבה! אנחנו לא רוצים רק לקיים תורה מצוות, אנחנו לא שמה, אנחנו רוצים לקבל תורה ומצוות מתוך אהבה, השתוקקות, חיבור לקדוש ברוך הוא. זה מה שאנחנו מבקשים כל בוקר, תורה ערבה. וככה מסביר הלבוש, הרמי, רבי מרדכי יפה, תלמידו של הרמי, במקור 12 אומר לנו הלבוש, אתם יודעים מה, אני אגיד את זה בעל פה ואחר כך נראה את זה בפנים, ככה זה יהיה יותר מובן. הוא אומר שכשאנחנו נכנסים לארוחה ויש סעודה טובה, ארוחה טובה, אני בא, אוכל דג משובח, נהנים וכולי, ואז מגיע המרק. המרק קצת מטשטש את הטעם של הדן, והיא מגיעה אחר כך הסטייק מאן דחר שמי דג. ומי כבר, אה, זה טעם מבטל טעם, כי נוחים בכלל, זהו, אנחנו כבר במקום אחר. למה? כי בעולם הגשמי זה טעם מבטל טעם, אבל אומר על איבוש, לא נכון. בעולם הרוחני אנחנו מתפללים מהרבנה. עכשיו אפשר לשמוע שיעור טוב בהמשך, ובהמשך היום שיעור טוב. בעזרת השם, עוד שבוע שיעור טוב, כי בעולם הרוחני זה לא טעם מבטל טעם כמו בגשמי, זה טעם מוסיף על טעם, ככה כותב הלבוש, פילי פלאות במקור 12. ועוד לשון והערב נא נופל יותר לומר על מה שאמר מעל מה שילמוד. שאנו מתפללים שיערב בפינו, כל מה שלמדנו אתמול, שעל כיוצא בזה שייך לומר יותר לשון, הערב בלשון ערבוב. כלומר, שיערב בפינו ולא תשתכח ממנו נעימות טעמה. אף על פי שנלמוד היום יותר מטעמים אחרים, ועכשיו הנקודה, הפאנץ' בחלק המודגש, נתפלל שלא ידחה טעם מפני טעם, כמו שהוא העניין בדברים הנהנים הגשמיים, רק יישאר בפינו ערבות הטעם הראשון בערבוב עם הטעם האחרון. לכן, ידידי היקרים, אומר דוד המלך בתהילים, לא כתוב לפניכם, ריבונו של עולם, לעשות רצונך, אלוקי, חפצתי תורתך בתוך מאי. אני חושב אפילו מכון כזה. תורתך בתוך מאי, התורה היא, מה זה בתוך מאי? איפה התורה נמצאת? מה גדלנו עד היום? איפה התורה נמצאת? בשכל, בלב. אומר לנו דוד המלך, לא. לא הבנת מה זה תורה. תורתך בתוך מאי, לא תורניו של לימוד מה מותר, מה אסור. התורה נותנת הסתכלות ומבט נכון לחיים. זה אברהם אבינו. זה צאצאי מעיך כמעותיך. זה דוד המלך, תורתך בתוך מאי. האמת, אני אגלה לכם סוד, זה מה שהישיבה נותנת, כי יד אריכתא של ההורים שלכם זה שנים שהתורה נצרבת בתוכנו. כשנותנים לך מתנה גשמית, על המקום פחות או יותר אפשר להעריך מה המתנה. אבל מתנה רוחנית לעולם אי אפשר להעריך בשעת מעשה. כמה שתאריכו את שנות הישיבה שלכם עכשיו, אני מבטיחכם נאמנה שמחר תאריכו עוד יותר. צריך זמן כדי לראות איך הדברים שלמדתי בישיבה בסופו של דבר מתחברים לחיים. יש לי חבר, נשוי פלוס תשע, בן אדם, גם נגר וגם חקלאי. איש פשוט. באמת, איש פשוט. עובד אדמה כזה. אתם מכירים? הוא זכה בכל ילדיו, יראה אלוקים ואנשי תורה. ממש, אחד-אחד. שאלתי אותו, תגיד לי, מה לעשות? על מה זה יושב? הוא אמר לי, כל ערב, לא משנה כמה זמן, כמה כוח נשאר לי מהעבודה, אני פותח משנה, גמרא, משהו, על פי רוב אני נרדם. אז אמרתי לו, אז מה העניין? אז הוא אמר לי, ילדים קולטים, זה אלימות בשארית כוחותיי. וככה הם הבינו את המהות של החיים. הסיפור הזה, זה תורתך בתוך מאיים. זה התורה שלנו. יוצא אם כן, ידידי היקרים, שחינוך הילדים לעמקות, למתיקות התורה, זה אבן יסוד, עליו אפשר להשתית את כל ערכי החינוך, את כל הפסיכולוגיה, יהודית, לא יהודית, כל מה שיש, הכל תלוי בתורתנו הקדושה. כמו שאומר מר החיים הקדוש, כי תבוא, אם היו בני אדם מרגישים, מה היו מרגישים? היו משתגעים ומתלהטים אחריו. למה? כי התורה כולל את כל התורות שבעולם. כי התורה כולל את כל התורות שבעולם. כי התורה כוללת כל התורות שבעולם. כי התורה כוללת כל התורות שבעולם. תדאדו, חצי ראשון סיימנו, אנחנו מגיעים לחצי השני עכשיו, וזה הנושא להבין את הנתינה בין בני הזוג. דרך השידוך הראשון בהיסטוריה, איך אליעזר מגיע לחרן. מה כלי התחבורה שהוא מביא עליו? את מי זה מעניין? את מי זה מעניין? גם אם זה היה סוס, אם זה היה פרד, את מי זה מעניין? מבריחים את הגמלים, משקים את הגמלים. יותר מזה, תראו במקור 13, חומת תנ״ך על התורה, זה פירושים של מרן חידה, פירושים קצרים על התורה. בכל טוב אדוניו בידו פירש רבנו אפרים, מהראשונים, עשרה גמלים לקח אליעזר. למה? כנגד עשרה ניסיונות. אמר לאברהם, ככה אומר לו אברהם, קח עשרה גמלים, ויזכור לי הקדוש ברוך הוא עשרה ניסיונות. שמעתם? למה דווקא גמל? או, למה דווקא גמל? בדיוק, תודה רבה, הרמת לי להנחתה. עכשיו אני הולך לדבר על זה. בדיוק, זו הנקודה. ושאלה נוספת, בדיוק, ומה כתוב לנו? עשרה גמלים, עשרה ניסיונות. מה, זה משחק מילים? What's the connection between עשרה גמלים לבין עשרת הניסיונות? מה הקצר? הופה, עשר, עשר. מה, מה, חבר'ה, זה ראשון כותב את זה. אנחנו צריכים לעמוד דום כשקוראים ראשונים. מה, מה, מה הרעיון? למה זה ככה? בסדר? זו שאלה מאוד מאוד גדולה. כן, עשרה, עשרה, לעורר עשרה ניסיונות, מה העניין פה? אז שימו לב, רגע, טוב, אנחנו קצרים בזמן, אז בסדר? תחילה. שימו לב פה, מה שאומר לנו נפש החיים המפורסם במקור 14, מה קורה לפני חטא אדם הראשון. וזה היה קודם החטא, לא היה כלול אז רק מכל עולמות וכוחות הקדושה לבד, ולא מכוחות הרע. אבל אחרי החטא נתקלקלו ונתערבו בו גם כוחות התאומה והרע. שימו לב, אדם הראשון לפני החטא הוא היה כולו טוב, לכן היה צריך חטא הנחה שיבוא ויפיל אותו וכו' וכו', כל הסיפור לא עכשיו. אבל מאכילת העץ בכל אדם, בכל מעשה יש לנו ערבוב של טוב ורב. אתה רואה, בן אדם מתכונן לקריאה בתורה, עולה לקריאה, כולם אומרים לו, חזק וברוך, יישר כוח, פתאום אתה רואה, מה אתה גאוומטר ככה? עולה, הבאתי אותם, וזה ככה. כן, זה הולך ועולה וזה. כל מעשה, אנחנו צריכים לצמצם את זה, כי זה כתוצאה מחטא הדם הראשון. אבל מה קורה אצל בעלי החיים, ידידי הקרים? הסברנו אצל בני אדם. אצל בעלי החיים טוב ורע, מעורבב או לא מעורבב? אז יש גמרא בחולין ויש רמב״ם שקל לזכור אותו. הלכות מאכלות אסורות, אגב, זה נמצא בקדושה ברמב״ם, תחשבו אחר כך למה, הלכות מאכלות אסורות, א', א'. וואלה, הכי קל לזכור. אומר לנו הרמב״ם, שימו לב, בהלכה הראשונה אומר לנו, רק במצוות תעשה לידה סימנים שמבדילים בין בהמה, חיה ועוף. אני מדלג לפסקה השנייה כבר להלכה ב'. יש מצווה להתיר את הסימנים, ללמוד כשרות, זו מצווה מאוד חשובה. אחרי זה אנחנו ממשיכים הלאה. סימני בהמה וחיה נתפרשו בתורה, והם שני סימנים, מפרסת פרסה ומעלת גרה, עד שיהיו שניהם. אומר לנו הרמב״ם, רק כשיש את שניהם זה כשר. וכל בהמה וחיה, שהיא מעלת גרה, תדע לך מה סימנך, אין לה שיניים בלחי העליון. טוב, שומע? וכל בהמה שהיא מעלת גרה, הרי היא מפרסת פרסה חוץ מן הגמל. ואז הוא נותן פה עוד משפט, וכל בהמה שהיא מפרסת פרסה היא מעלת גרה חוץ מן החזין. אומר הרייבד, אגב, מי היה הקודם למי? רייבד או רמב״ם? הרייבד, קדם, לא, אבל סגור סוגריים. מה שאתם חושבים, הפוך. כתב הראזן, זה אינו צודק, והוא שקר, שרי שפן וארנבת. שמעתם את השאלה של הרייבד? פסוק מפורש, אני לא מבין, פסוק מפורש. ואת הגמל ואת הארנבת ואת השפן, כי מעלה גרה, המה ופרסה לא הפריסו, טמאים הם לכם. אני לא מצליח להבין, ידידי היקרים, מה, לא למדת בגן? לא למדת, כן, גם בסוף הוא אומר, אבל זה שקר מפורש בתורה. אני לא מבין אותך, הרמב״ם, מחילה, מה קורה כאן? זה דבר שקר. שימו לב, הוא לא אמר שקר. מה, זה דבר שקר, תהיה רגע. אבל עדיין זה דבר שמה? שהוא בעייתי, זה שקר. מה, מה לא למדת? מעלת גרה, ולא זה, מה? את הגמל, את הארנבת ואת השפן. מה יענה הרמב״ם? מה אתם אומרים? מה יענה הרמב״ם? כן. הרמב״ם? כן, אני אחזור על השאלה. השאלה היא מאוד פשוטה. הרמב״ם טוען שיש בעל חיים אחד בלבד, והוא הגמל, שמה קורה איתו? הוא מעלה גרה ולא מפריס פרסה. אומר לו, הרייבת זה דבר שקר. פסוק מפורש, את הגמל ואת הארנבת ואת השפן, כי מעלה גרה איימה ופרסה לא הפריסו. טמאים הם לכם? אני לא מצליח להבין. איך אתה אומר כזה דבר? כן. הוא מדבר פה הרמב״ם על סוגים של בהמות, השפן והרגל מוגדרים כחיות באנצות, אבל בהתחלה הוא אומר וכל בהמה וחיה. איפה הוא אומר? מכניס גם בהמה וחיה. לא, אבל אז הוא חושב וכל בהמה שהיא מפריס פרסה. אה, אתה אומר... אה, וואי, תשובה מעניינת, יפה. אתה אומר רק גמל... אני צריך לשאול זיאולוג. רגע, מה עם השער? מה אתם אומרים? גמל... חיות, אה, אתה אומר זה חיות. יפה. תשובה יפה, יפה מאוד. אבל מה, רגל לא ידע את זה? הוא לא ידע. הרייבן לא ידע את זה, ידידי היקרים, יפה. תשובה יפה, אני רשמתי אותה. כן? יש למישהו עוד איזה רעיון? חבר'ה, איך לומדים רמב״ם? תדאג, תקו במילים. יאללה, דקה למחשבה. כן, יש למישהו רעיון? דקה קצרה. כן, יש למישהו רעיון. מה אתם אומרים? וכל מהמה? מה? מה? איך אפשר להבין? ידידי היקרים, אני חושב שהתשובה היא די פשוטה, כי הכל נמצא בתוך הרמב״ם. יפה. רחי היום, תסביר. שלושבים לערב יש לנו רעיון, אבל גם מה יש? כנראה שאין. אבל יש לו. אתה אומר, טוב, לחי העליון, מצוין, הנה אתה נוגע. יש, לא? אבל אתם יודעים מה התשובה, אבל זה בדיוק מה שאמרת, שבסופו של דבר לגמל אין לו שיניים טוחנות בלחי העליון. יש לו שני ניזים בלחי העליון. מה זה העניין שמעלה גרה? מה כל העניין? בניגוד לעופות וכולי שהם באים ודורסים, אה, בהמה לוקחת, מכניסה לבפנים, נכנס בקיבה, חוזר חזרה. נכנס ללבפנים, חוזר חזרה. ככה כמה פעמים. ובסופו של דבר, אם אין לה שיניים טוחנות למעלה, זה לוקח הכי הכי איטי. אז אומר לך הרמב״ם, אתה יודע מה זה מעלה גרה? מעלה גרה. הכי שפיץ של המעלה גרה זה הגמל. הארנבת והשפן, אין להם את הדבר הזה. ויש להם, סליחה, יש להם שיניים טוחנות מקדימה, לכן הם לא במדרגה של הגמל. זאת אומרת, בעברית פשוטה, אצל הגמל בלבד סימן הטהרה מעלה גרה הוא מושלם, וסימן הטומאה, לא מפריס פרסה, הוא מושלם. אחד מושלם לקדושה, אחד מושלם לטומאה, ועכשיו נוכל להסביר את רבנו אפרים. זוכרים את רבנו אפרים? מה אומר לנו רבי אברהם אבינו, עומד בעשרת הניסיונות? העמידה בניסיון היא היכולת להבחין בין טוב לרע. לכן אברהם אבינו הוא רוכב על הגמל, ולכן הוא לוקח עשרה גמלים כדי לעורר את הזכות של עשרת הניסיונות, יכולת להפריד בין טוב לרע, שזה בעזרת השם בזכות זה ימצאו אישה לדמי, ליצחק, בזכות היכולת. כי מה זה גמל? גמל זה טוב ורע ביחד, מעלה גרה ולא מפריס פרסה. לכן ידידי היקרים, אני עבדתי בתנ״ך ועברתי פסוק פסוק, כמה פעמים הוזכר המילה גמל? אתם יודעים? שבעה עשר פעם, שבעה עשר פעם, גימטרי הטוב. טוב הגמל זה היכולת להבחין בין טוב לרע. לכן גם כשמשחררים, תסתכלו שם, אני לא יכול לתת יותר מדי מקורות, אבל כשמשחררים שם את רבקה, ויענו לבן ותועל, מהשם יצא הדבר לא נוכל לדבר אליך רע או טוב. מהשם יצא הדבר, מהשם יוצא אלינו הטוב והרע. אנחנו צריכים להפחיד בין טוב לרע. זה היכולת של אברהם אבינו, להפחיד בין טוב לרע. ולכן, ידידי היקרים, גם רבקה אימנו היא כולה גומלת חסדים בצורה מושלמת. לא, גמל זה גם גומל חסדים, כי גמל בלשון הקודש זה לא רק בעל חיים. גמל זה גם גומל חסד, גומל לאיש חסיד כמפעלו. לכן, כשאברהם אבינו מספיד את זרע ב... זה כולם מכירים בעל פה, אשת חיל, כל שורה זה זמן מחייו, ואז מה הוא אומר? גמלת הוא טוב ולא רע כל ימי חייה. זו היכולת להבחין בין טוב לרע, זה הגמל. וזה גם מה שאומרים למי שזוכה להגיע בהודו, השיר על ה'. זה מי שזוכה להגיע. כן, ועכשיו, גומלין טוב לאחרים, הקדוש ברוך הוא יגמול אותך כפל כפליים. 75 כנגד 75. חבר'ה, כל תג בתורה זה נצח נצחים. להבחין בין טוב לרע. לכן, אחרי שלמדנו שהגמל זה יכולת ההבחנה בין טוב לרע, לכן רבקה אימנו היא גומלת חסדים. אברהם אבינו, שעמד בעשרת ניסיונות כדי להזכיר את זכותו, מה עושה אליעזר? הוא יוצא עם מה? אתה רוצה להזכיר לי? אליעזר יוצא עם מה? הוא יוצא עם עשרה גמלים כנגד עשרה טוב. ולכן כתוב כמה פעמים? 17 פעם גימטרי טוב. אני שואל אתכם שאלה פשוטה, ועם זה אנחנו נסיים. מדוע הכול מבוסס על היכולת להבחין בין טוב לרע? נכון, אמרנו אחרי חטא אדם הראשון, זה מתערבב, אבל אצל אבותינו הקדושים, שרה אימנו, גמלת הוא טוב ולא רע. למה הכול מבוסס על הדבר הזה בענייני שידוכים? יש למישהו רעיון? משפחה שמבוססת על העניין של? הבחנה בין טוב לרע, תשובה נפלאה. מה עוד? אתה אומר מהזוגיות? בסוף מגיעים לחינוך ילדים, יכולת הבחנה בין טוב ורע. כן? למצוא באישה את הטוב, יש אנשים שרואים באישה מקבלת. לא אוהבים מישהו עושה טועה באישה טובה ואישה מקבלת. יפה. זאת אומרת, למצוא את הדברים בתוך האישה. כן, עוד מישהו רצה להגיד? זהו? אז שימו לב, לעניות דעתי, בצורה פלאית, כמו שאמרנו, אני הולך בכיוון של אחד החברים שאמר פה, כמו שאמרנו אצל החינוך לדור הבא, שהמטרה היא לא רק להביא ילדים, אלא להיתלות מעבר לצד הגשמי הפשוט והמבורך ולרצות להקנות לילדים חיי תורה בצורה שלמה, ככה גם ביהדות זה חייב להיות. לא רק בחינוך הילדים שזה שלב את עולם מעליה, אלא גם בזוגיות לרצות להיתלות מעבר לצרכים הפיזיים האנושיים, לקומה אחרת של חיבור. אחדות בין בני הזוג זה המהות של חיי הנישואים. האחדות של הנישואים לפי תורתנו הקדושה היא שונה מאחדות שעליה בדרך כלל מדובר בעולם המערבי כיום. בעולם המערבי כיום אנחנו מדברים על עניין של תפיסה רציונלית של למה אני מתחתן איתה? ביסלי כפלי. במקום רוגע לך, קרה פלח. כל הזמן חושבים על עצמנו. הכל, ולטעמה תתחתן, זה התועלת שלך כי בדרך כלל החיים בזוגיות הם מטיבים וזה. אני אגלה לכם סוד? יש אפילו מחקרים שמוכיחים את זה. אני ראיתי מחקרים, מחקרים שבאמת מוכיחים שהתחושה הזאת של העולם המערבי הוא בהחלט מבוסס. חיי נישואים תורמים לרווחה פיזית, נפשית וכולי, מערכי עמים, כל מיני כאלה דברים. אבל זה לא אחדות של חיי נישואים לפי תורה. ודאי שגם זה צריך להיות. אבל נישואים על פי תורה זה לא רק אחדות שכל אחד מבני הזוג יותר משתלם לו לחיות עם מישהי נוספת. נישואים על פי תורה היא יצירת מציאות חדשה של משפחה שנוצרת כאשר גבר ואישה הופכים להיות, מי? ביחד. הופכים להיות לאנחנו, לאחד. זה מה שאומר רבי לובביץ' במקור האחרון בתורת מנחם. אף על פי שחיים בזמן שישנם כאלו שמדגישים שכל אחד צריך להיות לעצמו, לבחון מה ביכולתו לפעול בעניינים שנוגעים לו, מה הוא יכול להרוויח ומה כדאי עבורו. התפיסה מערבית היום אומרת התורה שתהיה משפחה מאוחדת. אף על פי שמשפחה חייבת להיות מורכבת משני אנשים נפרדים שהקדוש ברוך הוא ברא אותם שונים. אין מה לעשות גם אם ינסו לשנות את זה גבר ואישה הם שונים ונתן לכל אחד שליחות מיוחדת. אין זה באופן שכל אחד עובד ועושה לעצמו אלא אדרבא כל אחד עושה ביחד עם השני ומה עושה? משלים את מה הוא משלים? משלים מה שהשני לא עשה הוא מביא אותו לשלימות שלו. שהשני יהיה כמו שצריך להיות במלוא המידה ועל ידי שניהם יחד נעשית אחדות חדשה שנקראת משפחה. מגלה לנו הרבי מלובביץ' שכדי להגיע לאחדות הזאת בחיי הנישואים נדרש שבני הזוג יהיו מוכנים להעביר על מידותיהם ויוותרו אחד מהשני לרצות לגמול טוב ולא רע. זה יקרה כאשר כל אחד מבני הזוג יבין שמה שקורה בחיי הנישואים לא תמיד יתרחש איך שאני רוצה ולא תמיד יקרה כמו שחשבתי. רגע, אבל למה את ככה? למה ככה? תסתכל על עצמך במראה. רגע, בסופו של דבר לפעמים יקרו דברים לא כמו שאתה, אלא כמו שהיא רוצה. וואו, יכול לקרות גם ככה. עבודת המיטות שאנחנו מוותרים מפעם לפעם, לא רק האגואיסטיות שהיא הוציא מעצמנו, היא מגיעה למימד הרוחני, היא הדרך לבנות יחסי נישואים עמוקים ומשמעותיים על בניין הזהות המשותפת של אנחנו. ולכן, בסופו של דבר, הן אצל בן הזוג והן אצל הילד. המשותף הוא הפיכת האני לאנחנו. כשאנחנו נותנים באמת, הגבול ביני לבין האדם שאני אוהב אותו, הילד או האישה, זה מטשטש והופך להיות אנחנו, אנחנו ביחד, ובעזרת השם, אני מאחל לכם שתהיו נישואים, ויהיה לכם חתנים, ויהיה לכם כלות התייחסות.